ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי אטיאס נגד מדינת ישראל :

בפני
כבוד ה שופטת ברכה בר-זיו

המערער

מרדכי אטיאס
ע"י עוה"ד יונגר-בודיק ואח'

נגד

המשיבים

1. מדינת ישראל
ע"י פמ"ח (אזרחי)

2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
3.כלל חברה לביטוח בע"מ (משיבים פורמליים)

פסק דין

1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא ( השופטת לוי-יטח) מיום 18.12.17 אשר דחתה את בקשת המערער להשבת אגרה.

2. המבקש הגיש נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ ( להלן " הפניקס") וכלל חברה לביטוח בע"מ ( להלן " כלל") תביעה לקבלת דמי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. התביעה הוגשה לבית הדין לעבודה ( ק"ג 70882-09-16).
בדיון מיום 8.2.17 הורה בית הדין לעבודה על דחיית התביעה נגד כלל וביום 3.4.17 הורה על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום, שהוא המוסמך לדון בתביעה.

3. המבקש הגיש ערעור בענין הסמכות העניינית . כמו הגיש לבימ"ש השלום ( ת.א. 11198-07-14) בקשה לתקן את סכום התביעה לסך 230,968 ₪ ולהורות על החזר אגרה באופן יחסי לסכום שצומצם.

4. בהחלטה מיום 18.12.17 אישר בימ"ש קמא את תיקון התביעה , כך שסכומה יעמוד על 230,968 ₪, אך דחה את הבקשה להשבת האגרה בקובעו כי אין הצדקה להשבת אגרה רק משום שהתביעה נגד אחד הנתבעים סולקה.

5. החלטה זו היא נשוא הבקשה בפניי.

6. ב"כ המבקש טען בבקשה כי סכום התביעה היה מורכב משני סכומים נפרדים – סכום אותו חבה כלל וסכום אותו חבה הפניקס, וכי היה על בית משפט קמא להקטין את סכום האגרה בד ובד עם הקטנת סכום התביעה בשל סיום המחלוקת עם כלל ודחיית התביעה נגדה. ב"כ המבקש טען כי מדובר במקרה נפוץ בבתי המשפט, בהם מסתיים הליך מול נתבע אחד ויש צורך בתיקון סכום התביעה ובעקבותיה, תיקון סכום האגרה. ב"כ המבקש טען כי אם התביעה נגד כלל הייתה מוגשת בנפרד וההליך היה מסתיים מחוץ לכותלי בית המשפט, האגרה הייתה מושבת למבקש. ב"כ המבקש טען כי יש מקום להקטין את סכום האגרה מטעמים מיוחדים כיוון שאי החזרת האגרה מהווה תמריץ שלילי לסיום המחלוקות מחוץ לכותלי בתי המשפט.

7. ביקשתי את תשובת המדינה- המרכז לגביית קנסות.

8. המדינה ביקשה לדחות את הבקשה וטענה כי לא נפל כל פגם בהחלטת בימ"ש קמא. ב"כ המדינה טען בתגובה כי גובה האגרה נקבע על בסיס כתב התביעה שהוגש עם פתיחת ההליך וכי פטור מאגרה או הקטנת סכום האגרה יכול להתקיים רק בהתאם להוראות המחוקק ובהעדר הסמכה מפורשת, אין בית המשפט מוסמך להפחית את האגרה. ב"כ המדינה טען כי בית משפט רשאי להורות על הקטנת הסכום אולם הוא אינו חייב להורות על החזרת ההפרש בין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המקורי לבין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המתוקן בכל מקרה ומקרה ובמקרה דנן, צדק בית משפט קמא שלא התקיימו הטעמים המיוחדים הנדרשים לשם החזרת ההפרש בין האגרות. ב"כ המדינה טען כי אין בסילוק התביעה כנגד אחד הנתבעים עילה להשבת האגרה או לחישוב בסיס האגרה על פי יתרת הסכום הנתבע ולא לפי הסכום המקורי.

9. ביום 12.4.18 התקבל ערעורו של המבקש ( ע"ע 44592-04-17) והתיק הוחזר לדיון בבית הדין האזורי לעבודה.

דיון

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי ליתן למבקש רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.

11. כלל היסוד הוא כי המועד בו נקבע שיעור האגרה הוא מועד הגשת התביעה, ואין בשינויים שנעשו לאחר מועד זה כדי להשפיע על שיעור האגרה שנקבע. פטור מאגרה או החזר מאגרה יינתנו רק במקרים הנזכרים בתקנות , ואלה מהווים רשימה סגורה [ ראו: רע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(1) 717 (להלן-"עניין סיס")].

12. חריג לכלל זה נקבע בתקנה 10 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן-"תקנות האגרות"), שעניינה השלמת אגרה לאחר תיקון תובענה. התקנה הותקנה לאחר מתן פסק הדין שניתן ב"עניין סיס", והיא קובעת בס"ק (ד) הרלוונטי לענייננו כדלקמן:

"התיר בית המשפט תיקון תובענה על דרך של הקטנת הסכום הנתבע בתובענה לסכום קצוב או של המרת הסעד הנתבע בסעד שסכום האגרה בעדו נמוך יותר, וטרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השנייה, רשאי הוא מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות כי יוחזר ההפרש בין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המקורי לבין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המתוקן, כולו או חלקו, ויחולו הוראות תקנת משנה ( ב) בשינויים המחוייבים".

13. בענייננו, התיר בימ "ש קמא את תיקון כתב התביעה ואין למעשה מחלוקת כי התקיימה ישיבה אחת בתיק. לפיכך, יש לבחון רק האם קיימים " טעמים מיוחדים" בנסיבות המקרה דנן להשבת ההפרש למערערת.

14. התקנה אינה קובעת מהם "טעמים מיוחדים" ולבית המשפט מסור שיקול דעת בענין זה. עמד על כך כבוד השופט רון סוקול בת.א. (חי') 31782-11-11 האוניה " RIO" בכינוס נכסים נ' Perla Navigation Ltd (9.2.12) :

"אין חולק כי אירועים כמו התרשלות התובע בהכנת כתב התביעה, תקלות שניתן היה לצפותן וכדומה עשוי למנוע מהתובע לקבל את החזר האגרה. אין גם חולק כי תובע נדרש לפעול בתום לב ולהימנע מהגשת תביעה על סכום מוגזם ומופרך רק למען השגת מטרות זרות ( כמו איום על נתבע) (ראה ע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ פ"ד נז(1) 717 (2002))."
11. ואולם בענייננו הנסיבות שונות לחלוטין – לא רק שאין מדובר בסכום תביעה מופרז שמבקשים לתקנו, אלא שהמבקש הגיע לידי הסכם פשרה עם אחד הנתבעים והתביעה נגדו סולקה.
ככל שהיה מדובר בנתבע בודד – סילוק התביעה נגדו בישיבה הראשונה היה מביא להחזר האגרה בהתאם להוראות התקנות וככל שמדובר בשני נתבעים – הדיון אכן לא הסתיים אך יש לראות בסילוק החלקי "טעם מיוחד" המצדיק את החזרת האגרה.

12. ב"כ המדינה ציין במפורש בתגובתו כי "בבסיס החובה לשלם אגרת בית משפט עומדים שני רציונלים: האחד, סיוע במימון השירות שנותנת המדינה לציבור בהעמדת מערכת משפטית לבירור תביעותיהם. והשני : סינון תביעות סרק ומניעת ניצול לרעה של ההליך המשפטי".
שני רציונלים אלה אינם מתקיימים בענייננו , כאשר טרם ניתן כל שירות בתביעה נגד כלל ונוכח ההסכמה – ברור כי גם לא דובר בתביעת סרק.

13. יתרה מזאת, ב"כ המדינה טען כי הפחתת סכום האגרה אפשרית רק על פי הוראות החוק ואולם כאמור לעיל,תקנה 10(ד) מסמיכה באופן מפורש את בית המשפט להורות על החזרת הפרש אגרה – כאשר תיקון הסכום נעשה "טרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השניה" , כאשר בענייננו – הדבר נעשה בישיבת קדם המשפט הראשונה.

14. לפיכך אני מקבלת את הערעור ומורה על הקטנת סכום האגרה והעמדתה על סכום האגרה שהיתה משתלמת על פי סכום האגרה המתוקן ועל השבת חלק האגרה ששולם ביתר.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ח, 24 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מרדכי אטיאס
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: