ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חליל עספור נגד משטרת ישראל /שירות בתי הסוהר :

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובע:

חליל עספור (אסיר)

נגד

הנתבעת:

משטרת ישראל /שירות בתי הסוהר - מחלקת אסיר

פסק דין

מונחת בפניי תביעה כספית על סך של 5,000 ₪ שעניינה באובדן ציוד אישי שנטען שלא הוחזר לתובע, ואשר הופקד בידי השב"ס.

רקע ותמצית טענות הצדדים :

התובע (להלן: "התובע"), הינו אסיר.

התובע שהה בין התאריכים 13.08.2017 ל- 17.08.2017 בבית המעצר ניצן. ביום 17.08 הועבר התובע לכלא כרמל.

לאחר שהתובע נקלט בבית סוהר כרמל, ביום 31.08.2017 התקבל ציודו האישי מבית המעצר ניצן, באמצעות חברת שליחויות "כץ" (להלן: "חברת השליחויות", ו/או "כץ").

ציוד התובע נרשם בכרטיס התובע על ידי אפסנאי (להלן: "הכרטיס") (נספח א' לכתב ההגנה).

בתקופת שהותו של התובע בכלא כרמל בין התאריכים 17.08.2017-16.10.2017, אוחסן ציוד התובע, שלא נדרש על ידו באפסנאות כלא כרמל.

ביום 16.10.2017 הועבר התובע לכלא שטה, וביום 17.12.2017 הועבר ציוד התובע לכלא שטה, באמצעות חברת השליחויות.

לטענת התובע גילה כי חסרים פרטים כדלקמן:
מכונת תספורת.
זוג אוזניות אלחוטיות .
זוג נעלי ספורט.
תיק דיסקים.
40 דיסקים.
לשיטת הנתבעת, מבירור שנערך בדבר הציוד הנטען כחסר, עלה כי האוזניות האלחוטיות ונעלי הספורט נמסרו לידי התובע ביום 11.09.2017, על ידי אפסנאי הכלא, מר מיכאל (להלן: "מיכאל").

בכל הנוגע למכונת התספורת ודיסקים הכוללים אירועים אישיים, טוענת הנתבעת כי אין לה אחריות בגין ציוד זה, וזאת בהתאם לנספח א לפקודת נציבות 04.33.00 "החזקה, אחסנה ושינוע ציוד אסירים" (להלן: " הפקודה"). בהקשר זה מפנה הנתבעת לסעיף 4ו לפקודה, המסדיר את האופן בו יכול להגיע ציוד לרשות התובע.

בכל הנוגע לתיק הדיסקים, הנתבעת שתקה בכתב הגנתה.

הנתבעת מדגישה שכאמור בסעיף 4 טו לפקודה , בכל מקרה לא יעלה סכום הפיצוי בגין אובדן/נזק שבאחריות שב"ס, על סכום של 1,000 ₪ לאסיר.

יוער, התובע חתום על כתב התחייבות, לפיו הוא מודע לגבול האחריות של שב"ס (נספח ו' לכתב התביעה).

במסגרת ההליך, העיד התובע, ומטעם הנתבעת העיד האפסנאי מיכאל, והוגשו הראיות.

דיון והכרעה

השאלה הדורשת הכרעה – האם התובע זכאי לפיצוי בגין הציוד, שלטענתו לא הוחזר לו.

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני, שמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהלן נימוקיי בתמצית כמצוות תקנה15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

העיד בפני התובע, בנוגע למכונת התספורת, אשר טען שאבדה. שנשאל בחקירתו הנגדית מהיכן נקנתה מכונת התספורת , השיב שזו לא נקנתה מהקנטינה, אלא נקנתה מחוץ ל כותלי בית הכלא (עמ' 2 לפרוטוקול). מכאן, בהתאם לנספח א ' לפקודה, דרך קבלתה של מכונת תספורת הוגבלה ב"מכר", כלומר – על התובע לרכוש אותה בקנטינה של שב"ס. לפיכך, מכונת התספורת הוחזקה אצל התובע שלא כדין ובניגוד לנהלים , ועל כן אין לשפותו בגין כך.

בנוגע לדיסקים השיב התובע כי היו לו 116 דיסקים, ושחסרים לו 40 דיסקים, מה גם, שחלקם אישיים וחלקם תכנם - שירים וסרטים.

כעולה מנספח א' לפקודה לאסיר מותר להחזיק תקליטור של אירוע משפחתי 1 בלבד, בכל שנה. ובנוגע לדיסקים אחרים מותר לאסיר להחזיק 10 דיסקים.

לאור האמור, יש לשפות את התובע על פי הנהלים.

בנוגע לתיק הדיסקים ציין התובע כי עלותו כ- 70 ₪. הנתבעת לא טענה דבר באשר ל ציוד זה, לפיכך יש לפסוק לתובע סך של 70 ₪, בגין רכיב זה, כפי שביקש.

התובע שם יהבו בנעלי הספורט ולאוזניות, שלטענתו סכום נעלי הספורט הינו 900 ₪, וזוג האוזניות עולים כ- 1,000 ₪. התובע ציין כי לא קיבל את שני אלה לידיו, וזאת בניגוד לעדותו של מיכאל, שאמר: "...הוא הגיע אלי ולקח ציוד שזה כולל אוזניות אלחוטיות ונעליים. הוא לקח ב 11.9" (עמ' 3 לפרוטוקול).

מיכאל הציג את המסמך נ/1, וממנו עולה כי מיכאל קיבל את ציוד התובע, ובין היתר את נעלי הספורט והאוזניות ביום 31.08.2017. כמו כן, צוין שביום 11.09.2017 מיכאל מסר את נעלי הספורט והאוזניות, אך אין את חתימת התובע.

מחד, טוען מיכאל כי מסר לתובע את נעלי הספורט והאוזניות, וכי הוא זוכר זאת, ומאידך התובע עומד על כך כי לא קיבל ציוד זה. גרסת הנתבעת מעוגנת ,אפוא, בדו"ח מכוח הכלל בדבר "הקפאת הזכירה שבעבר". יחד עם זאת, מתעורר בכל זאת קושי מסוים. הדו"ח כאמור אינו כולל את חתימת התובע ובנוסף, גרסתו של מיכאל לפיה הוא זוכר את האירוע, מעלה תמיהה מסוימת, היות ומדובר ברוטינת עבודה, ואין בנדון "סממן ייחודי" .

לטעמי, משאין חתימת התובע על מסמך נ/1, הכף נוטה למתן אמון בגרסתו של התובע.

לאור האמור יש לשפות את התובע בגין הציוד האמור, בהתאם לנהלים.

נציגת הנתבעת הציגה בפני התובע את כתב ההתחייבות, והתובע אישר כי חתך, יחד עם זאת השיב כי סבר שעל כל פריט הוא זכאי לסכום של 1,000 ₪.

יצוין, בהתאם לפקודה תקרת אחריות שב"ס במקרה של אובדן ציוד לא תעלה על 1,000 ₪ לאסיר (סעיף 4 טו לפקודה). ברת"ק (ב"ש) 37330-04-16 משטרת ישראל/שירות בית הסוהר-מחלקת רישום נ' זאב וולמיש גרובנר [פורסם בנבו] קב ע בית המשפט:

"... ומכאן יש קושי בפסיקת בית המשפט אף באשר לסכום הפיצוי – 2,000 ₪. שכן לשון הסעיף הינה כי "בכל מקרה לא יעלה הסכום בכין אובדן נזק שבאחריות שב"ס על 1,000 ₪...".

לאור האמור, והמקובץ לעיל, נחה דעתי כי יש לפצות את התובע בסכום המקסימלי, בסך של 1,000 ₪ בגין הציוד, כמפורט לעיל.

סוף דבר

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 1,000 ₪, וכן הוצאות בסך של 300 ₪.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי תל-אביב, תוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ח, 25 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חליל עספור
נתבע: משטרת ישראל /שירות בתי הסוהר
שופט :
עורכי דין: