ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחמים שהרבאני נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (עובדים), מר מוחמד מנסור

התובע
רחמים שהרבאני
ע"י ב"כ עו"ד צנז ליבה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

פסק דין

1. התובע, שהיה נגר עצמאי שנים רבות, מבקש שמחלת ריאות בה לקה תוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

2. לאחר שנשמעו עדויות התובע, בהחלטה מיום 21.12.16 נקבע כי יש למנות מומחה/ יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין מחלת הריאות ממנה הוא סובל. עוד נקבע כי כיוון שהשאלה לאילו חומרים התובע נחשף לא הוכחה כדבעי, יש למנות מומחה מתחום הרפואה התעסוקתית, שלו הידע המקצועי והרפואי הרלוונטי, הכולל גם הכרת תחומי עיסוק רבים ומגוונים, לרבות חשיפה לחומרים שונים, כפי שתועדה בספרות הרלוונטית.

להלן התשתית העובדתית שנקבעה באותה החלטה –

א. התובע, נגר במקצועו, היה בעל נגריה עד שנת 2003.
ב. התובע היה בעלים של הנגריה משנת 1977, כאשר עיקר הפעילות בנגריה היתה עד שנת 1995.
ג. התובע עסק בחיתוך פלטות, קדיחת חורים וחריצים בלוחות, בשיוף, בצביעה, פוליטורה, ניקוי והרכבת הרהיטים. אלה הפעולות העיקריות שביצע במסגרת עבודתו בנגריה.
ד. בכלל זה, התובע חתך לוחות עץ מסוגים שונים (MDF, לבידים, פורמייקה, פורניר, עץ גושני, עץ בוצ'ר בלוק).
ה. במסגרת עבודתו, התובע השתמש בדבק ובחומרים מדללים שונים.
ו. במהלך העבודה שתוארה לעיל, התובע נשם את החומרים אליהם נחשף ואת האבק כתוצאה מניסור הלוחות וחיתוך הפלטות מהחומרים השונים.
ז. התובע גם הדביק קנטים, בדבקים בעלי ריח חריף והדביק פורניר באמצעות מכבש הידראולי. לפני בנייתו הסופית של הריהוט, התובע ניקה את שאריות הדבק מהלוחות ולשם כך השתמש בחומרים מדללים. לאחר מכן, ליטש את הרהיט בנייר לטש עבה ודק וגם בשלב זה נחשף לאבק.
ח. התובע נשם חומרים שונים בעת התזת הלאקות והצבע ובעת שיוף הלאקה ושפשוף הצבע, לאחר הייבוש ולפני הגמר הסופי.
ט. לחומרים להם התובע נחשף במסגרת עבודתו היה ריח חריף ועז.
י. התובע ביצע את צביעת הרהיטים בהתזה באמצעות מכשירים (קומפרסור ואיירלס).
יא. בזמן הרכבת הרהיטים בבית הלקוח, התובע השתמש בשפופרות סיליקון או חומר אקרילי לסתימת חורים והדבקות.
יב. לא הוצגו ראיות אובייקטיביות לגבי סוגי החומרים אליהם התובע נחשף. לטענת התובע, מדובר בחומרים הבאים: דבק מגע, דבק קר להדבקת פורניר במכבש, דבק חם, דבק פלסטי, דבק אפוקסי וצבע אפוקסי, מדללים: טינר וטרפנטין, לאקות שונות, חומרי הקצפה, דבק אפוקסי, שפופרות (טיובות) סיליקון ואקריליק, פוליטורה, מסירי צבע למיניהן, אמוניק להלבנת עץ, נפט, בנזין, ספירט ואמוניה, פוליאסטר לעבודות גמר, פרזול (ברגים, צירים ומסילות), לזור 2000, שמן טיק, שרלק לפוליטורה, בייץ המבוסס על ספירט, צבע מטלי, צבע שמן, צבע פוליאור, אצטון וחומצה מלחית.
יג. בנגריה לא היתה מערכת אוורור והתובע לא השתמש באמצעי מיגון.
יד. לטענת התובע, מעולם לא עישן.
טו. בחלק מהנגריה היה גג עשוי מאסבסט גלי. אין ראיות לכך שהאסבסט התבלה או נשבר, אך מדובר בגג שעמד שנים רבות.
3. ד"ר אורלי תיבון - פישר מונתה כמומחית/ יועצת רפואית בתובענה.
ביום 5.5.17 ניתנה חוות דעתה המפורטת, בה סקרה את ההיסטוריה הרפואית הרלוונטית, כעולה מתיקיו הרפואיים של התובע, חוות דעת קודמות, את מחלות הריאות היכולות להיות רלוונטיות ( COPD, אסתמה ודום נשימה בשינה) ואת המחקרים לגבי כל מחלה.
להלן השאלות שהוצגו למומחית ותשובותיה:
ש'א. מהי מחלתו של התובע בתחום הריאות?

ת. בשנת 2007 אובחנה אצל התובע ברונכיטיס כרונית על ידי רופאת המשפחה ד"ר שוורץ, ואילו ר ופא ריאות פרופ' שיינר ביקש לבחון אבחנה של ברונכיאקטזיות; בשנת 2010 אובחנה תסמונת דום נשימה בשינה SA)); בתחילת שנת 2012 קבעה רופאת ריאות ד"ר רוסנוב אבחנה של אסתמה; באמצע שנת 2012 ייחס רופא ריאות פרופ' טופילסקי את השיעול הטורדני כמעט בוודאות לאבחנה של אסתמה, על רקע תעסוקתי של עבודתו בנגרות, בתוספת סיכון עקב אסתמה במשפחתו, או לרפלוקס; רופא פנימי ד"ר יאגלייסקי איבחן מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD). בהמשך שנת 2012 העלה שוב רופא ריאות פרופ' שיינר אבחנה בספק של ברונכיאקטזיות, ופירט ממצאים בבדיקת כיח מגורה, שעיקרם: ריבוי נויטרופילים, מיעוט לימפוציטים ומאקרופגים, רק 0.5% אאוזינופילים, LLM-42. מיעוט האאוזינופילים אינו מתאים לאסתמה אלרגית פעילה, ויחד עם ריבוי נויטרופילים יכול לכוון לאסתמה נויטרופילית, שהיא קשה יותר לטיפול. נוכחות מרשימה של LLM בכיח מרמזת על תרומה של רפלוקס לשיעול הטורדני. רפלוקס קיבה לוושט ( GastroEsophgeal Reflux Disease – GERD) הוא סיבה שכיחה מאוד לשיעול כרוני, ולפי ההנחיה המקובלת מאובחן לפי תוצאות נסיון טיפולי.
בסוף שנת 2012 קבע רופא ריאות ד"ר עבד אל ראוף כי התובע סובל משיעול שלא בורר כראוי, שיעול הוא אמנם סימן יותר מאבחנה, אך בהעדר אבחנה ברורה סוכמו ביקורים רבים של התובע במרפאות ואפילו אישפוזו בכותרת של 'שיעול'. מהאמור לעיל, נראה כי מחלתו הריאתית של התובע קשה לאבחון: 6-7 אבחנות נקבעו על ידי 5 רופאי ריאות, מהם 3 פרופסורים ומנהלים; יתכן גם בהחלט, כפי שחלק מהמומחים ציינו, כי התובע סובל משילוב של מחלות שגורמות לו לתופעות של שיעול וקוצר נשימה, בתהליך שהוא בחלקו חסימתי ובחלקו רסטריקטיבי. קיימת גם חפיפה חלקית בין אבחנות שנזכרו, במיוחד ברונכיטיס כרונית שהוא למעשה COPD.

ש'ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו כפי שתוארה בהחלטה לעיל?
תשומת לב המומחית כי גם החמרת מצב עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ת. למרות העדר אבחנה החלטית, נראה כי המהלך הקליני של מחלת התובע אינו מרמז על קשר לגורמים אליהם נחשף במסגרת עבודתו דווקא, אלא נזכר במהלך השנים בהקשר לעונת החורף, לפחות עד לשנת 2007 תחילה ובהמשך לשנת 2012, אז חלה החמרה קלינית, תפקודית ורנטגנית במצבו.
מאחר והתובע סיים את עבודתו בנגרות לכל המאוחר בשנת 2003, ובחשיפה משמעותית לא עבד ככל הנראה כבר משנת 1995, לא ניתן לייחס את ההחמרה במצבו כמתואר לעיל לתנאי עבודתו. למעשה, לא התקבל כל מידע אודות מחלה ריאתית אצל התובע במהלך השנים בהן עבד בנגרות בחשיפה לגורמים המגרים והאלרגנים המאפיינים עבודה זו.
כאשר עובד נחשף בעבודתו לחומרים העלולים לגרום לו לחלות או להחמיר את מחלותיו, מדובר בתהליך שמתרחש בלוח זמנים התואם את המהלך האופייני של המחלה, ואפילו מזורז יותר, במידה והחומרים המזיקים גורמים להקדמת הופעתה של המחלה.
במחלות תגובתיות של הריאות, אין הסבר לפער של שנים בין החשיפה התעסוקתית של התובע לבין החמרת התופעות הקליניות, שהביאו את המומחים למחלות הריאה לנקוב באבחנות שפורטו לעיל.
בעיקר בהיבט של גרימה אבל גם בהיבט של החמרה, סדר הזמנים הוא הקריטריון הנוקשה ביותר בקביעת קשר סיבתי.
אין ספק כי באופן כללי, עבודה בנגרות עלולה לגרום או להחמיר מחלות ריאה מסויימות, אלא שבמקרה הספציפי של התובע לא נראה קשר זמנים מתקבל על הדעת או תואם את הקריטריונים לקביעת קשר סיבתי, ככל שקיימים כאלה, לפי מקורות מקובלים ברפואה. אפילו אם ניתן להציג מנגנונים פתוגניים שהיו יכולים לגרום לפער הזמנים הגדול, הרי שסבירות לקיומם היתה זעומה, להערכתי.
לדעתי, לא ניתן לקבוע בסבירות מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע, כפי שתוארה לעיל, לבין מחלות הריאות שאובחנו אצלו.

ש'ג. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית – האם מחלתו של התובע היא תוצאה של תהליך תחלואתי או שהיא נגרמה על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר ובלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה למחלה (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?

ת. התשובה לשאלה הקודמת שלילית.

ש'ד. אם נקבע שהיו פגיעות זעירות – האם לעבודת התובע, כפי שתוארה לעיל, היתה השפעה משמעותית על מחלתו, לעומת השפעת נתונים אישיים של התובע על המחלה?
תשומת לב המומחית כי "השפעה משמעותית" על פי הפסיקה היא בשיעור של 20% ומעלה.
ת. התשובה לשאלה הקודמת שלילית.

4. לבקשת התובע, הוצגו למומחית שאלות הבהרה. להלן שאלות ההבהרה שנשלחו למומחית ביום 23.8.17 ותשובותיה (מיום 10.11.17):
ש'1. בהחלטה על המינוי (מיום 21.12.2016), נפלה טעות סופר בסעיף 4א' (פרק העובדות). מובהר כי התובע הוא "נגר" ולא "נהג".
האם יש בתיקון עובדתי זה כדי לשנות את המסקנות המפורטות בחוות הדעת?
ת. תיקון טעות סופר במשפט הפתיחה של העובדות המוסכמות וקביעת מקצועו של התובע כנגר ולא כנהג, אינם משנים למעשה את התשתית העובדתית עליה מבוססת חוות דעתי, שכן 12 הסעיפים המפורטים שלאחר קביעת מקצועו מבהירים את עבודתו של התובע במשך שנים רבות כנגר, בנגריה שבבעלותו.

ש'2. בחוות הדעת לא צוינה אבחנה של התובע כפי שמצוינת ברישום הרפואי. מהי האבחנה של התובע?
ת. בחוות דעתי צוינו כל האבחנות מתחום הריאות שקבעו הרופאים שטיפלו בתובע, כפי שתועדו ברשומות הרפואיות, וזו תמציתן: בשנת 2007 – ברונכיטיס כרונית (רופאת המשפחה), ברונכיאקטזיות (רופא ריאות); בשנת 2010 – תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה OSA (רופא פנימי); בשנת 2012 אסתמה (רופאת ריאות), מחלת ריאות חסימתית כרונית COPD (רופא פנימי), ברוניכאקטזיות בספק (רופא ריאות), שיעול (רופא ריאות).

ש'3. האם נכון שבבדיקת CT לא נראות ברונכיאקטזיות?
ת. בבדיקת CT שנערכה לתובע לא נראה ברונכיאקטזיות.

ש'4. האם נכון שעבודת נגרות עלולה להחמיר או להיות סיבה למחלות ריאה מסוימות?
ת. עבודה נגרות כרוכה בחשיפה לאבק עץ מסוגים שונים; במידה פחותה, רבים מהעוסקים בנגרות נחשפים גם למיני צבעים, דבקים וממיסים. חשיפה תעסוקתית זו של נגרים עלולה לגרום או להחמיר מחלות ריאה מסויימות.

ש'5. האם את מסכימה כי העדר עישון מעיד על כך שהחשיפה לחומרים היא הגורם היחיד למחלה?
ת. העדר עישון מעיד רק על כך שעישון פעיל לא גרם או החמיר את מחלות הריאות שאובחנו אצל התובע; אין בו כדי להוכיח את קיומם של גורמים אחרים למחלות אלה, או להקנות להם חשיבות איוטלוגית. לדוגמא, העובדה כי התובע לא עישן אינה מעידה כי השמנה שאובחנה אצלו, ונזכרת בספרות הרפואית כגורם סיכון לחלק ממחלות הריאה שלו, היא שגרמה אצלו למחלות אלה או החמירה אותן.

ש'6. האם את מסכימה שהטיפול אותו קיבל התובע (משאפי פורדיל, ספירובה וקורטיזון) הינו טיפול ל – COPD/ אסתמה?
ת. הטיפול התרופתי שניתן לתובע במשאפי פורדיל וספיריבה, ולעיתים בקורסים של קורטיזון, היה מיועד אצלו לטיפול ב – COPD עם ברונכיטיס כרונית. טיפול במשאף ספיריבה ניתן לתובע גם בגלל חשס לברונכיאקטזיס. תרופות אלה מיועדות לטיפול גם במחלו ת נוספות.

ש'7. הרוב המוחלט של הרופאים שטיפלו בתובע קבעו כי מדובר בברונכיטיס כרונית עם תמונה ספסטית אסמתית.
על מה מבוססת אבחנתך של ברונכאקטזיס כאשר גם בכל המסמכים הרפואיים מופיעה אבחנה ברונכיטיס כרונית עם תמונה ספסטית אסמתית?
ת. ברונכיאקטזיס אינה 'אבחנתי', אלא אבחנה שנדונה על ידי פרופ' שיינר, רופא ריאות שטיפל בתובע. כל אבחנה שנזכרה בחוות דעתי הובאה בשם הרופא שרשם אותה. בין אלה, כלולה ברונכיטיס כרונית. בניגוד לנטען בשאלה, המושג 'תמונה ספסטית אסמתית' לא מצוי בכל המסמכים הרפואיים.

ש'8. האם נכון שהחומרים כמו פוליטורה, דבקים, צבעים אליהם נחשף התובע גורמים למחלת ריאות בחשיפה ממושכת?
ת. כאמור בחוות דעתי ובתשובתי לשאלה 4, חשיפה תעסוקתית לצבעים, דבקים וממיסים עלולה לגרום או להחמיר מחלות ריאות מסויימות.

ש'9. האם את מסכימה שבמאמרים שהובאו נמצא קשר ברור בין COPD/אסתמה לעבודת נגרות (מאמר 1-5)?
ת. בהנחה כי כוונת השאלה היא למאמרים שצורפו לחוות דעתו של פרופ' קרמר, מומחה לרפואת ריאות מטעם התובע, הרי שלא ניתן להתייחס אליהם כאל מקשה אחת.
מאמר מס' 1 (של Lipscomb וחב') מביא ממצאים של מחקר בקרב נגרים חברי איגוד בצפון קרוליינה, ארה"ב. שיעורי צפיפות הא רעות של אסתמה, ברוניכיטיס כרונית ו – COPD, בתקנון לגיל, מין וותק בארגון, עלו במקביל לעליה בגיל. היחס הצולב (odds ratio, המהווה קירוב טוב של סיכון יחסי במחלות נדירות) בחולי אסתמה היה מוגבר במובהק לחשיפה לחציר, צבעי אפוקסי, אנזימים, בעלי חיים ועובשים. גורמים נוספים אשר חשיפה אליהם נקשרה כאסתמה, כללו חומרים אשר רבים ממשתתפי המחקר נחשפו אליהם: מלט, גבס ואבק מהרס מבנים. מידע על עישון, שהוא גורם סיכון חשוב, התקבל רק לגבי חלק מהמשתתפים.
מאמר מס' 2 (של Laraqui Hassini וחב') מתאר סקר הימצאות, שהדגים יותר תלונות על הפרעות בתפקוד נשימתי בקרב 242 עובדים במלאכת יד בחשיפה לאבק עץ ב – 20 בתי מלאכה קטנים בשוק של מרקש, לעומת קבוצת ביקורת. בקרב העובדים החשופים נמצאו גם יתר מקרים של נזלת, אסתמה, דלקת עיניים, ברונכיטיס כרונית, דלקת עור וחסימת דרכי נשימה. אצל עובדים שנחשפו לאבק עץ וגם עישנו, נמצאו פי 1.8 הפרעות בדרכי הנשימה, לעומת אלה שלא עישנו. בקבוצת המעשנים ובקבוצת הלא מעשנים נמצאו יותר הפרעות נשימתיות בקרב חשופים לאבק עץ, בהשוואה לביקורת. מחקר מסוג זה אינו מתאים ל קביעת קשר סיבתי.
מאמר מס' 3 (של Stacks וחב') מביא ממצאי מחקר אודות תחלואה תעסוקתית בקרב עובדי בניין בבריטניה לפי דיווחי רופאים (כלליים/ משפחה, יועצים מקצועיים ותעסוקתיים ): בקרב נגרים נמצא שיעור היארעות מופחת מאוד לאסתמה, ומוגבר למחלות מאוחרות של דרכי הנשימה: מז ותליומה, פנוימוקוניוזיס, סרטן ריאות ומחלות פלאורליות שפירות. הכותבים מייחסים את רוב המקרים (96% ממקרי הפנוימוקוניוזיס) לחשיפה לאסבסט או סיליקה.
מאמר מס' 4 (של Reijula וחב') מדווח על 2 נגרים שסבלו מנזלת, דלקת עיניים, קוצר נשימה וצפצופים על רקע אלרגי במהלך בניית סאונה מעץ מייפל אפריקאי; כל התופעות נעלמו לאחר הפסקת החשיפה.
מאמר מס' 5 (של Bergdahl וחב') מפרט ממצאים של מחקר, המבוסס על מעקב רב שנים אחר תמותה בקרב 317,629 עובדי בניין בשוודיה. לא נמצא עודף תמותה בנגרים ו/או עובדים בחשיפה לאבק עץ.
בנסיון לסכם את תרומת חמשת המאמרים לשאלת הקשר הסיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו, ניתן לקבוע כי לא זו בלבד שאינם מעידים על קשר ברור בין COPD או אסתמה לבין עבודה בנגרות, אלא שלפחות חלקם אינם רלוונטיים כלל לעניינו של התובע. ממילא, בחוות דעתי כתבתי במפורש: 'אין ספק כי באופן כללי, עבודה בנגרות עלולה לגרום או להחמיר מחלות ריאה מסוימות'. עם זאת, שללתי קשר סיבתי בין עבודתו של התובע בנגרות לבין מחלות הר יאה שאובחנו אצלו (לרבות ברונכיטיס כרונית), וזאת בעיקר בגלל סדר הזמנים של חשיפה תעסוקתית, הופעת מחלה והחמרתה, קריטריון המקובל כמחייב ביותר בקביעת קשר סיבתי. על פי העובדות המוסכמות, התובע סיים עבודתו בנגרות לכל המאוחר בשנת 2003, ובחשיפה משמעותית לא עבד ככל הנראה כבר משנת 1995. על פי המידע הרפואי, לא אובחנה אצל התובע מחלת ריאות כלשהי במהלך השנים בהן עבד בנגרות.

ש'10. האם נכון שהנזק הריאתי בנגרים יכול להופיע בצורות שונות?
ת. נזק ריאתי בנגרים יכול להופיע בצורות שונות.

ש'11. האם תסכימי שלא ניתן לשלול אסתמה מקצועית ללא ביצוע תבחין עור?
ת. תבחין עור עשוי לקדם בחלק מהמקרים זיהוי של גורמים לאסתמה אלרגית, אך ביצועו או העדרו אינם מאפשרים לשלול אסתמה תעסוקתית. אצל התובע בוצעה בדיקת כיח מגורה, אשר הדגימה ריבוי נויטרופילים, מיעוט לימפוציטים ומאקרופגים, מיעוט ניכר של אאוזינופילים (0.5%) ו – LLM-42. רופא ריאות פרופ' שיינר קבע כי מיעוט האאוזינופילים אינו מתאים לאסתמה אלרגית פעילה."

5. לטענת התובע, יש להעדיף את מסקנתו של פרופ' קרמר, שנתן חוות דעת בעניינו ולפיה התובע סובל ממחלת ריאות חסימתית הכוללת בתוכה אסתמה וברונכיטיס כרונית, ובהעדר גורמי סיכון אישיים, יש לקבוע שהמחלות קשורות לעבודתו כנגר. עוד נטען כי המומחית מטעם בית הדין לא התמודדה עם חוות דעתו של פרופ' קרמר או עם הספרות שנזכרת בה. בנוסף, נטען שהמומחית התעלמה מהעובדה שהתובע מעולם לא עישן. התובע הזכיר בסיכומיו כי בית הדין רשאי שלא לקבל את חוות דעת המומחית מטעמו ובנסיבות עניינו, ביקש כי כך ייעשה.

6. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעת המומחית, שהיא חוות דעת מפורטות ומנומקת כדבעי ולאור המשקל שניתן לאמור בה על ידי בית הדין. הנתבע ציין שהמומחית דנה בכל הנושאים שעמדו בפניה, לרבות המאמרים שנזכרו בחוות דעתו של פרופ' קרמר וגם התייחסה לנושא העישון. עוד הוסיף הנתבע כי לא מתקיימים התנאים המצדיקים סטייה מחוות הדעת.

7. על פי ההלכה הפסוקה, "יש לאמץ את חוות דעתו הרפואית של מומחה בית הדין, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן." (עב"ל 21355- 12-15 ברק – המוסד לביטוח לאומי, 7.12.17; ר' גם עב"ל (ארצי) 2925-03-17 סמיר – המוסד לביטוח לאומ י, 17.5.18).

בעניינו של התובע, ניתנה חוות דעת מקיפה ויסודית, שיש בה הסבר נרחב לגבי העולה מתיקיו הרפואיים של התובע, ליקוייו של התובע בתחום הריאות, הנמקה מפורטת לגבי קביעת המומחית כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין תנאי עבודתו כנגר ובין מצבו הריאתי ואף התייחסות מפורטת ומנומקת בהרחבה לכלל שאלות ההבהרה שהוצגו לה. בכלל זה, גם התייחסות מפורטת לכל אחד מהמאמרים שנזכרו בחוות דעתו של פרופ' קרמר.

מחוות הדעת ומתשובות המומחית לשאלות ההבהרה עולה חד משמעית כי לא קיים קשר סיבתי בין מחלות התובע בתחום הריאות ובין תנאי עבודתו כנגר וזאת לאור פער הזמנים בין הופעת הליקויים בתחום הריאות (החל משנת 2007) ובין תקופת עבודתו של התובע כנגר (על פי העובדות שנקבעו – עיקר הפעילות בנגריה היתה עד שנת 1995 ובכל מקרה – התובע היה בעל נגריה עד שנת 2003). ובלשונה של המומחית (ההדגשות הוספו – ד.ו.):

"המהלך הקליני של מחלת התובע אינו מרמז על קשר לגורמים אליהם נחשף במסגרת עבודתו דווקא, אלא נזכר במהלך השנים בהקשר לעונת החורף, לפחות עד לשנת 2007 תחילה ובהמשך לשנת 2012, אז חלה החמרה קלינית, תפקודית ורנטגנית במצבו.
מאחר והתובע סיים את עבודתו בנגרות לכל המאוחר בשנת 2003, ובחשיפה משמעותית לא עבד ככל הנראה כבר משנת 1995, לא ניתן לייחס את ההחמרה במצבו כמתואר לעיל לתנאי עבדותו. למעשה, לא התקבל כל מידע אודות מחלה ריאתית אצל התובע במהלך השנים בהן עבד בנגרות בחשיפה לגורמים המגרים והאלרגנים המאפיינים עבודה זו.
כאשר עובד נחשף בעבודתו לחומרים העלולים לגרום לו לחלות או להחמיר את מחלותיו, מדובר בתהליך שמתרחש בלוח זמנים התואם את המהלך האופייני של המחלה, ואפילו מזורז יותר, במידה והחומרים המזיקים גורמים להקדמת הופעתה של המחלה.
במחלות תגובתיות של הריאות, אין הסבר לפער של שנים בין החשיפה התעסוקתית של התובע לבין החמרת התופעות הקליניות, שהביאו את המומחים למחלות הראיה לנקוב באבחנות שפורטו לעיל.
בעיקר בהיבט של גרימה אבל גם בהיבט של החמרה, סדר הזמנים הוא הקריטריון הנוקשה ביותר בקביעת קשר סיבתי.
אין ספק כי באופן כללי, עבודה בנגרות עלולה לגרום או להחמיר מחלות ריאה מסויימות, אלא שבמקרה הספציפי של התובע לא נראה קשר זמנים מתקבל על הדעת או תואם את הקריטריונים לקביעת קשר סיבתי, ככל שקיימים כאלה, לפי מקורות מקובלים ברפואה. אפילו אם ניתן להציג מנגנונים פתוגניים שהיו יכולים לגרום לפער הזמנים הגדול, הרי שסבירות לקיומם היתה זעומה, להערכתי."

ור' גם בתשובות לשאלות ההבהרה (בהתייחס למאמרים שנזכרו בחוות דעתו של פרופ' קרמר):

"בחוות דעתי כתבתי במפורש: 'אין ספק כי באופן כללי, עבודה בנגרות עלולה לגרום או להחמיר מחלות ריאה מסוימות'. עם זאת, שללתי קשר סיבתי בין עבודתו של התובע בנגרות לבין מחלות הריאה שאובחנו אצלו (לרבות ברונכיטיס כרונית), וזאת בעיקר בגלל סדר הזמנים של חשיפה תעסוקתית, הופעת מחלה והחמרתה, קריטריון המקובל כמחייב ביותר בקביעת קשר סיבתי. על פי העובדות המוסכמות, התובע סיים עבודתו בנגרות לכל המאוחר בשנת 2003, ובחשיפה משמעותית לא עבד ככל הנראה כבר משנת 1995. על פי המידע הרפואי, לא אובחנה אצל התובע מחלת ריאות כלשהי במהלך השנים בהן עבד בנגרות."

8. אשר לטענה לפיה יש לקבוע קשר סיבתי מאחר שהתובע לא עישן – גם לעניין זה המומחית התייחסה. על פי הסברה, הקשר הסיבתי אותו מבקש התובע ללמוד, בין העדר עישון ובין השפעת תנאי העבודה על הליקויים בתחום הריאתי, אינו קיים ואינו עומד בדרישה להנמקה מקובלת ורציונלית של סיבתיות. ובלשונה -

"העדר עישון מעיד רק על כך שעישון פעיל לא גרם או החמיר את מחלות הריאות שאובחנו אצל התובע; אין בו כדי להוכיח את קיומם של גורמים אחרים למחלות אלה, או להקנות להם חשיבות איטיולוגית. לדוגמא, העובדה כי התובע לא עישן אינה מעידה כי השמנה שאובחנה אצלו, ונזכרת בספרות הרפואית כגורם סיכון לחלק ממחלות הריאה שלו, היא שגרמה אצלו למחלות אלה או החמירה אותן."

9. לא למותר לשוב ולציין את התייחסותה הפרטנית של המומחית לכלל המאמרים שנזכרו בחוות דעתו של פרופ' קרמר. מתיאור המאמרים, שחלקם מהווים תיאור מקרה (case study, ר' מאמר מס' 4) והמסקנות בחלק אחר, העוסקות בחומרים שונים מאלה שהתובע נחשף אליהם (סיליקה, אסבסט, חציר, צבעי אפוקסי, אנזימים, בעלי חיים ועובשים, מלט, גבס ואבק מהרס מבנים), נראה שחלקם כלל אינו רלוונטי לעניינו של התובע. בנסיבות אלה ברורה מסקנת המומחית לפיה - " לא זו בלבד ש [המאמרים – ד.ו.] אינם מעידים על קשר ברור בין COPD או אסתמה לבין עבודה בנגרות, אלא שלפחות חלקם אינם רלוונטיים כלל לעניינו של התובע. "

10. לסיכום האמור לעיל – לאור חוות הדעת המנומקת והמפורטת של המומחית הרפואית שמונתה על ידי בית הדין, אין מנוס מדחיית התביעה, באשר לא הוכח קיומו של קשר ס יבתי בין מחלותיו של התובע בתחום הריאות ובין תנאי עבודתו כנגר.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ח, (04 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מוחמד מנסור
נציג ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: רחמים שהרבאני
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: