ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוריאל פרוטר נגד א. חדש פרוטר אחזקות בע"מ :

בפני
כבוד השופט יגאל גריל, שופט בכיר

המבקשים:

  1. אוריאל פרוטר
  2. חברת פרוטר אוטו אלקטרו בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יובל אדלר ואח'

נגד

המשיבים:

  1. א. חדש פרוטר אחזקות בע"מ
  2. אבי חורש

ע"י ב"כ עו"ד אלון איל

פסק דין

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת רויטל באום), מיום 29.5.18, ב-ת"א 51667-11-17, במסגרתה דחה את בקשת המבקשים לחייב את המשיבה מס' 1 להפקיד ערובה בסכום שלא יפחת מ-100,000 ₪ לצורך הבטחת הוצאות המבקשים (הנתבעים), וכתנאי להמשך ההליך.

ב. אלה נסיבות העניין בקצירת האומר:

המשיבים הגישו תובענה כנגד המבקשים ע"ס 800,000 ₪, בטענה שהמבקש מס' 1, כך נטען, התעלם מהסכם העקרונות שנחתם ביום 13.1.16 בינו לבין המשיבים. בהתאם להסכם הנ"ל היה על המבקש מס' 1 למכור למשיבים את כל אחזקותיו במבקשת מס' 2.

במועד הרלוונטי היו בידי המבקש מס' 1 60% ממלוא הון המניות המונפק והנפרע של המבקשת מס' 2.

לטענת המשיבים, זמן קצר לאחר שהם קיבלו לידיהם את טיוטת הסכם המכר לבדיקה, החל המבקש מס' 1 להימנע מלהשיב לשיחותיהם . בהמשך התחוור , שהמבקש מס' 1 התק שר התקשרות נוספת ונוגדת בעסקה למכירת מניותיו במבקשת מס' 2 לקרובי משפחתו (שהיו בעלי מניות המיעוט במבקשת מס' 2).

ג. בכתב ההגנה שהגיש המבקש מס' 1 (בנפרד מן המבקשת מס' 2 שהגישה את כתב הגנתה מאוחר יותר) נטען, בין היתר, שהמבקש מס' 1 לא התחייב בהסכם העקרונות למכור את מניותיו אצל המבקשת מס' 2 למי מן המשיבים, ולא ניתן לכנות את הקשר בין הצדדים כאילו התקיים משא ומתן ארוך, כגרסת המבקשים.

עוד נטען, שכל ההסכמים, הטיוטות, ההבנות , והסיכומים בין הצדדים, היו כפופים לתנאים מתלים, שלטענת המבקש מס' 1 לא התקיימו, ולכן לא קמה חבו ּת מצד המבקש מס' 1 כלפי המשיבים.
מכל מקום, נוכח עמדת בעלי מניות המיעוט, לא התקיימו התנאים המתלים , ולכן שום סיכום בין הצדדים לא קיבל תוקף משפטי מחייב.
נטען, שמכירת מניותיו של המבקש מס' 1 לבעלי מניות המיעוט אצל המבקשת מס' 2 נעשתה כדין ולפי מסמכי היסוד של המבקשת מס' 2, והמשיבים או מי מהם ידעו על כך.

עוד טען המבקש מס' 1, שהמשיבים נמנעו מלהפקיד בידי עורך הדין שיק ע"ס 60,000 ₪, כהוכחה לרצינות כוונותיהם, כמותנה בסעיף 4 להסכם העקרונות.

ד. המבקשת מס' 2 הגישה את כתב הגנתה בנפרד בציינה, שר ק סעיף 39 של כתב התביעה מתייחס אליה, כשהטענה היא שהיא הכשילה את מינויו של דירקטור נוסף בה, ולכן עליה לפצות את המשיבים.
המבקשת מס' 2 הכחישה בהגנתה טענה זו מכל וכל.

ה. ביום 29.5.18 פנו המבקשים לבית משפט קמא ועתרו לחייב את המשיבה מס' 1 בהפקדת ערובה של 100,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים בהליך, בציינם שהמשיבה מס' 1 ק מה רק למטרת רכישת מניותיו של המבקש מס' 1 אצל המבקשת מס' 2 . מטרה זו לא הגשימה את עצמה , והמשיבה מס' 1 היא חברה חסרת פעילות . המבקשים חוששים שלא תהא להם אפשרות להיפרע ממנה לכשתידחה התביעה שהוגשה.

ו. המבקשים מפנים לסעיף 353 א' של חוק החברות, התשנ"ט-1999, ומוסיפים, שכאשר מדובר בחברה בע"מ , קיימת חזקה לכאורה לפיה יש מקום לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים , ועל החברה רובץ הנטל להראות שאין לחייבה בהפקדת ערובה , הואיל ויש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעים.

לטענת המבקשים, המשיבה מס' 1 אינה פעילה וכתובתה אף אינה מצוינת בכתב התביעה.

עוד מוסיפים וטוענים המבקשים, שסיכויי התביעה קלושים.

ז. בו ביום ניתנה החלטת בית משפט קמא בה נאמר, שהואיל והמשיבה מס' 1 תובעת ביחד עם המשיב מס' 2 , הרי ככל שיהא חיוב בהוצאות יחול הוא ביחד ולחוד , ולכן אין הצדקה לחייב בהפקדת ערובה.

ח. על החלטה זו מלינים המבקשים בבקשת רשות הערעור וטוענים, כי שגה בית משפט קמא משהכריע בבקשה בטרם הוגשו מלוא כתבי בי -דין לפי תקנה 241 (ד) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
דהיינו, בית משפט קמא הכריע בבקשה להפקדת ערובה בטרם הונחה בפניו תגובת המשיבים, ותשובת המבקשים לתגובת המשיבים. גם החלופה האחרת של קיום די ון שבו ייחקרו המצהירים לא התקיימה, ולטענתם די בכך כדי להיענות לבקשת רשות הערעור.

ט. עוד טוענים המבקשים, שבית משפט קמא שגה גם לגופו של עניין , הואיל ואין הכרח שבתביעה משותפת תיפסקנה אותן הוצאות לכל התובעים , ואין כל ערובה שהמשיב מס' 2 יפרע את הוצאות המשיבים מס' 1 לכשאלה תיפסקנה. כמו-כן, לטעמם של המבקשים , החלטת בית משפט קמא לדחיית בקשתם אינה מנומקת.

י. נתבקשה תגובת המשיבים הטוענים, שאין ממש בטענות העובדתיות של המבקשים . סיכויי הה צלחה של תביעת המשיבים גבוהים, לטעמם, והסעד המבוקש אינו נועד לשמר את המצב הקיים , כי אם לשנותו ולנסות להכשיל את התביעה.

באשר להוראת סעיף 353 א' של חוק החברות מצביעים המשיבים על כך, שחיוב חברה המגישה תביעה בהפקדת ערובה איננ ו "אוטומטי" , ורשאי בית המשפט להחליט אחרת "אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

י"א. לטעמם של המשיבים, עמדו הם בכל התחייבויותיהם לפי הסכם העקרונות , וחשש המבקשים שהמשיבים לא יפרעו את ההוצאות , ככל שאלה תיפסקנה לחובתם, איננו מבוסס , ונראה כי המניע לבקשה הוא רצון לסכל את תביעת המשיבים, מה שגם מסביר את הסכום הגבוה מאד שנדרש כערובה.

י"ב. לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה, וזאת לפי תקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי.

י"ג. מסקנתי היא שדין הערעור להתקבל.

מתקנה 241 (ד) של תקנות סדר הדין האזרחי עולה, כי בית המשפט רשאי להחליט לגבי בקשה בכתב שהונחה בפניו על יסוד הבקשה, התגובה (לפי תקנה 241 (ג)), והתשובה לתגובה (לפי תקנה 241 (ג' 1)), "או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם".

י"ד. בענייננו ניתנה החלטת בית משפט קמא הדוחה את הבקשה מבלי לקבל את תגובת המשיבים ותשובת המבקשים. מכאן, שנפל פגם דיוני שיש בו כדי להצדיק את ביטול החלטת בית משפט קמא, על-מנת לאפשר את הגשת תגובת המשיבים ותשובת המבקשים, ולהחליט בגורל הבקשה לאחר מכן, וזאת על יסוד הטיעון שבכתב או לאחר חקירת המצהירים על תצהירים, כפי שבית משפט קמא ימצא לנכון.

ט"ו. למעלה מן הדרוש אוסיף, שבענייננו מתבקשת תוצאה זו גם לפי תגובת המשיבים לבקשת רשות הערעור . כבר ציינתי , שהמשיבים מפנים בתגובתם לסעיף 353 א' של חוק החברות שעניינו חיוב חברה – תובעת בהפקדת ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע (ככל שיזכה בדין ) וזאת לבקשתו של הנתבע.

המשיבים מצביעים בתגובתם על הסיפא לסעיף הנ"ל בו נכתב:

"אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

פשיטא, שהבדיקה האם לפי נסיבות העניין, אין הצדקה או יש הצדקה, לחייב את החברה – המשיבה מס' 1, כמו גם האפשרות לבצע את הבדיקה – האם הוכיחה המשיבה מס' 1 שביכולתה לשלם את הוצאות המבקשים, ככל שאלה יזכו בדין, לא יוכלו להתבצע אלא אם תונח תגובת המשיבים בפני בית משפט קמא, כמו גם תשובת המבקשים לתגובה, באופן שבית משפט קמא יוכל לקבוע האם די לו בטיעון שבכתב, או האם יש מקום לשמוע את חקירת המצהירים.

ט"ז. משלא הורה בית משפט קמא על הגשת תגובת המשיבים ביחס לבקשה להפקדת ערובה, וממילא גם לא הוגשה תשובת המבקשים, נפל בהחלטת בית משפט קמא פגם דיוני שיש בו כדי להצדיק את ביטול ההחלטה מיום 29.5.18, בהתאם לכל המפורט לעיל, וכך אני מחליט.

י"ז. בית משפט קמא יקצוב אפוא את המועד להגשת תגובת המשיבים ותשובת המבקשים לפי תקנה 241 (ג) + (ג'1) של תקנות סדר הדין האזרחי, ויחליט לאחר מכן , בין אם לפי הטיעון שבכתב , ובין אם לאחר חקירת המצהירים (תקנה 241 (ד) של תקנות סדר הדין האזרחי), כפי שיראה לנכון.

למניעת ספק מובהר, שביטול ההחלטה מיום 29.5.18 נובע מן הפגם הדיוני שנפל, ואין בכך בשום פנים ואופן כדי להביע עמדה כלשהי לגופו של עניין באשר לבקשה להפקדת ערובה.

י"ח. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תחזיר לידי ב"כ המבקשים, עבור המבקשים, את הפיקדון שהפקידו המבקשים בבית משפט זה (אלא אם מוטל עליו עיקול).

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין אל:

  1. ב"כ המבקשים – עוה"ד יובל אדלר, חיפה.
  2. ב"כ המשיבים – עוה"ד אלון איל, חיפה.

ניתן היום, י"א אב תשע"ח, 23 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אוריאל פרוטר
נתבע: א. חדש פרוטר אחזקות בע"מ
שופט :
עורכי דין: