ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורי שלום גונן נגד המוסד לביטוח לאומי :

05 יולי 2018

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר שמואל קליין
נציג ציבור (מעסיקים) גב' ורדינה יריב
התובע
אורי שלום גונן
ע"י ב"כ: עו"ד ג. קראוס
-
הנתבעים
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד א. פישר

פסק דין

לפנינו תביעה להכיר בפגיעה בגבו של התובע (ובפגיעות שלטענתו נלוות לפגיעה זו), ככזו הנובעת "מתאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). לטענת התובע האירוע התאונתי התרחש ביום 28.10.14, עת נפגע מקריסת מחסן בו שהה.

העובדות לענייננו:
התובע, יליד 1979, הועסק כשכיר בעסק של אביו- ד"ר פנחס גונן, אשר הנו רופא-מוהל (סע' 6א' לכתב ההגנה). מרפאתו של ד"ר גונן נמצאת בעיר בני ברק.
ביום 18.10.15 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.
בטופס התביעה צוין כי ביום 28.10.14 אירעה לו פגיעה בעבודה כדלקמן:
"בעת פינוי מחסן לצורך אחסון ציוד עבודה בתוכו, והתקנת מערכת סולארית על גגו, קרס המחסן עלי".
אשר לאיברים שנפגעו, צוין כי מדובר בשבר בשתי חוליות בגב ופגיעה עצבית בגפיים.
במכתב, מיום 3.4.16, הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו לתשלום דמי פגיעה, וזאת שכן לטענתו לא היה מדובר בפעולה הקשורה לעבודה. להלן האמור במכתב:
"אנו מצטערים להודיעך, כי עלינו לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 28.10.14, על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים:
על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.
עובד יהיה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בשעת ביצוע העבודה, וכן בפעולות נלוות הקשורות לעבודה.
מעיון בפרטי תביעתך עולה, כי פגיעתך אירעה בשעת פינוי מחסן במהלך יום בו שהית בביתך.
פינוי המחסן וסידורו במשק אשר נמצא בבעלותך, אינו בגדר פעולה נלווית במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות פעילות זו כפעילות הקשורה לעבודה".
נוכח החלטה זו, הוגשה התביעה דנן.
בדיון הקדם משפט, שהתקיים ביום 28.5.17 בפני כבוד השופטת הדס יהלום, נקבעו הפלוגתאות כדלקמן:
האם ביום 28.10.14 אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק ובכלל זאת האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע ובין אביו והאם הפגיעה אירעה בזמן העבודה.
שאלת הקשר הסיבתי ומידת ההשפעה.

דיון והכרעה:
התובע העיד בעצמו. כן העיד מטעמו אביו, ד"ר פנחס גונן שאצלו כאמור עבד התובע כשכיר.
לעניין שאלת התקיימותם של יחסי עובד ומעביד- אמנם שאלה זו הופיעה כאמור בפלוגתאות שנקבעו בין הצדדים. עם זאת, לאור העובדה שהנתבע ציין בעצמו בכתב ההגנה כי התובע עבד כשכיר בעסק של אביו, ומשלא הוגשה כל בקשה לתיקון כתב הגנה, ובשים לב להכרעתנו כי לא הוכחה תאונת עבודה, איננו נדרשים לשאלת קיומם של יחסי עבודה בין התובע לאביו (להבדיל מעזרה משפחתית) הגם שעניין זה, כשלעצמו, איננו נקי מספקות בנסיבות העניין.

האם ביום 28.10.14 אירע לתובע אירוע תאונתי:

המסגרת הנורמטיבית:
תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי:
"תאונת עבודה"- תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".
דהיינו יסוד הכרחי להוכחת התאונה הוא קרות התאונה, אירוע פתאומי שניתן לאתרו במקום ובזמן. המונח "תאונה" מלמד כי לא כל אירוע שאירע למבוטח במהלך עבודתו יזכה אותו בתגמולים, אלא אך ורק אירוע שהוא חריג ופתאומי (בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529 (1999). פתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח- הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע (ראו דב"ע (ארצי) לא/0-5 אסתר ושדי נ' המל"ל, פד"ע ב 200 (1971).
התנאי השני "תוך כדי ועקב העבודה" עוסק בשני מבחני משנה (מבחן הזמן ומבחן הסיבה), המתמזגים למבחן אחד בעניין הקשר לעבודה.
חובת ההוכחה כי התאונה אירעה תוך כדי ועקב העבודה, כלשון סעיף 79 כאמור, מוטלת על התובע.
ביסודם של הדברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע (דב"ע (ארצי) נא/0-218 המוסד לביטוח לאומי נ' ד"ר משה דרור, פד"ע כד 545 (1992)).

מן הכלל אל הפרט:
כפי שיפורט להלן, בנסיבות ענייננו לא מצאנו כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי ארעה לו תאונה תוך כדי ועקב עבודתו. גרסתו בעניין זה לא הייתה קוהרנטית ונסתרה בשלב הראיות.
עולה מחומר הראיות כי האירוע הנטען אירע במחסן, שנמצא במשק חקלאי במושב בית חלקיה. המשק החקלאי נרכש על ידי התובע וכלל מספר מחסנים, בין היתר את המחסן המדובר .
אשר לאירוע הנטען, ציין התובע בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה כי ביום 28.10.14 בשעה 14:15 :
"בעת פינוי מחסן לצורך אחסון ציוד עבודה בתוכו, והתקנת מערכת סולארית על גגו, קרס המחסן".
בתצהירו העיד לעניין זה:
"..בתאריך 28.10.14 בהתאם להוראה של אבי, התחלתי בסידור המחסן לצורך הכנתו להיות מחסן העסק. את סידור המחסן ביצעתי בשעות העבודה הרגילות בהן נהגתי לעבוד ובאותו היום זה היה התפקיד שלי ובהתאם להוראת אבי ביצעתי את עבודת סידור המחסן כאמור.
בסביבות השעה 14:00 לערך, בזמן שסידרתי את המחסן, פירקתי כלובי ברזל שהיו במחסן ובדיעבד התברר לי ששימשו כתמיכה למחסן עצמו. בעת פירוק הכלובים החל לפתע גג המחסן לנטות על צידו. באותה עת ניסיתי לברוח אבל לא הספקתי וגג המחסן נפל ישירות עלי ופגע בי בעוצמה לאורך הגב והצוואר".
כפי שיפורט להלן, לדידנו התובע לא הוכיח במידה הדרושה כי הימצאותו במחסן הייתה קשורה לעבודתו אצל אביו.
ראשית, עולה מחומר הראיות כי בסמוך לאירוע הנטען, ביום 16.12.14, הגיש התובע לנתבע טופס תביעה לתשלום "דמי תאונה". קרי הטופס הראשוני שהוגש לנתבע לגבי אירוע זה, לא כלל בחובו כל טענה לפגיעה כלשהי בעבודה. עיון בטופס זה מלמד כי בחלק העוסק בתיאור הפגיעה, לא צוין כל קשר בין פינוי המחסן לעבודתו של התובע אצל אביו. כל שצוין הוא כי בעת התאונה עסק התובע ב- "פינוי מחסן ישן". ואשר לגורם התאונה צוין:
"בסיום פינוי המחסן, קרסה תקרתו עלי, וקיפלה אותי לשניים. הגב נפגע".
התובע העיד בתצהירו לעניין זה, כי בשל חוסר ידע הגיש תחילה תביעה לדמי תאונה (סע' 15 לתצהירו):
"פניתי למוסד לביטוח לאומי ומחוסר ידע הגשתי תביעה ל"דמי תאונה", אשר הוכרה וקיבלתי תשלום. במועד זה לא הייתי מיוצג, אף אחד במוסד לא הסביר לי כלום, אני הדפסתי מהאינטרנט את הטפסים ופשוט הגשתי אותם, ללא ידיעה שיש הבדל בכלל בין הטפסים. אף אחד במוסד לביטוח לאומי לא הדריך אותי או הסביר לי שהטפסים לא נכונים".
כשנשאל בחקירתו לעניין זה, העיד לראשונה גרסה חדשה שלא הופיעה בתצהירו, לפיה הטופס מולא בכלל על ידי אביו ולכן לטענתו יש לשאול את אביו מדוע לא צוין בטופס כי מדובר בפגיעה בעבודה (עמ' 9, 10 לפרוטוקול):
"ש. מגישה תביעה לתשלום דמי תאונה מ-16.12.14 חודשיים אחרי האירוע הגשת תביעה לתשלום דמי פגיעה, זה כתב ידך?
ת. (מעיין). זה לא כתב ידי, אני חושב שזה כתב ידו של אבי.
...
מפנה לט' התביעה לדמי תאונה נ/4, לא תיארת שזה קרה לך בעבודה, מדוע?
ת. את שואלת בטעות על הטופס שאבי מילא את צריכה להפנות לאבי".
ברור שאין בידנו לקבל גרסה כבושה זו של התובע. יצוין כי התובע ציין בתצהירו, לגבי הגשת טופס התביעה לדמי לתאונה, כי:
"הדפסתי מהאינטרנט את הטפסים ופשוט הגשתי אותם".
לא ברור מדוע לא טרח לציין בתצהירו כי הטפסים לא מולאו לכאורה על ידו. יצוין כי גם אם היינו מקבלים גרסה כבושה זו, הרי שבכל מקרה לא היה בכך כדי לשנות דבר שכן מצופה מאדם המגיש טפסים למוסד להיות אחראי על הדברים שנכתבו בעניינו.
יש להוסיף כי כשנשאל התובע בחקירתו לגבי העובדה שבטופס התביעה לדמי תאונה צוין כי שעת התאונה 12:15 (יצוין כי עולה מהטופס כי השעה שונתה ידנית על גבי הטופס לשעה 14:15) ושעת הפסקת העבודה 13:00 (שעה זו לא שונתה על גבי הטופס)- השיב שוב תשובה מתחמקת זו לפיה יש להפנות את השאלה לאביו (עמ' 9 לפרוטוקול).
שנית, עולה מחומר הראיות כי במסמכים הרפואיים שנכתבו בסמוך לאירוע הנטען, לא צוין כלל על ידי התובע כי מדובר באירוע שהתרחש תוך כדי עבודתו:
המסמך הראשון מבחינה כרונולוגית שהוצא לאחר קרות האירוע, הוא "סיכום שחרור רפואי זמני" וזאת לאחר אשפוזו של התובע במיון בית החולים קפלן במשך 8 ימים. בטופס השחרור צוין כי מדובר בפגיעה שהתרחשה במהלך עבודה במחסן בביתו:
"..ביום קבלתו, במהלך עבודה במחסן בביתו נחבל בגב עליון ממשקל כבד. כיפוף קדמי מוגזם לדבריו כתוצאה מהחבלה. לדבריו לא הצליח לשאת משקל אך הניע גפיים תחתונות.
..לאחר בדיקה קלינית ובדיקות הדמיה אובחן עם שבר פיצוץ-
BURST FRACTURE L1 ".
בסיכומיו טען התובע כי ניתן כביכול להבין תחבירית ממשפט זה, כי התאונה אירעה במהלך עבודתו (סע' 32 לסיכומים). איננו מקבלים פרשנות דחוקה זו, שלא מקבלת כל ביטוי ממשי בדברים הברורים שנכתבו בטופס השחרור כי מדובר בתאונה שארעה בביתו.
עולה מחומר הראיות כי בתאריכים 2.12.14 ו- 9.12.14 ביקר התובע אצל רופא אורתופד- ד"ר אריאלי יזהר (נספח ג לכתב תביעה). בסיבת הביקור בתאריך 2.12.14, צוין כי:
"עבר תאונה בבית ב 28.10 – גג מחסן נפל על הגב ושבר את חוליה L1. עבר ניתוח בקפלן לפני שבוע. עכשיו מתלונן על כאבים כמו שריפה גב התחתון. אדויל לא עזר לו. הכאב מאיר אותו משינה...".
אם כן, עינינו הרואות כי גם בביקור זה, אין כל אזכור לתאונה שהתרחשה כביכול בזמן עבודתו של התובע.
יש לציין כי התובע העיד בחקירתו כי התאונה התרחשה בזמן שהייתו במשק החקלאי, כאשר טרם עבר לבית החדש שנבנה במשק (עמ' 7, 10 לפרוטוקול). לכן העובדה שצוין מפיו בכל זאת כי מדובר בתאונה בביתו, מקבלת משנה תוקף ומעידה על כך שלא היה קשר כלשהו לעבודתו אצל אביו.
אם כן, הרישומים הרפואיים שנכתבו בסמוך לתאונה, סותרים את גרסתו של התובע בדבר אירוע תאונתי בעבודה . לא למותר לציין כי התובע פנה לקבל תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה רק ביום 16.3.15 (מוצג נ/6), וגם אז צוין על ידו כי תאריך האירוע היה 30.10.14 הגם שאין חולק כי האירוע הנטען התרחש ביום 28.10.14 (וראו לעניין זה עדותו של התובע כי היה מבולבל- עמ' 10 לפרוטוקול).
שלישית, מהראיות שהוצגו לנו, לא הוכח כלל כי מדובר במחסן שיועד לצורך העבודה, ואף לדידנו הוכח להיפך.
כך, התובע ציין בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, כי העבודה שביצע בזמן התאונה במחסן כללה בין היתר "התקנת מערכת סולארית על גגו". ד"ר פנחס גונן העיד בחקירתו לעניין זה כי אינו יודע מה תכנן בנו לעשות בעבודתו בכל הקשור להתקנת מערכת סולארית (עמ' 6 לפרוטוקול). גם התובע הודה בחקירתו כי מדובר בעבודה שביצע על דעת עצמו (עמ' 7 לפרוטוקול):
"ש. מי ביקש ממך להתקין מערכת סולארית על הגג ואיך זה קשור לעבודתך ?
ת. לא ביקשו ממני, זו מערכת שהייתה בהרחבה ואותה חשבתי להעביר לשם, למשק, לגג של המחסן.
ש. אז אביך לא ביקש לעשות את זה לצורך העבודה?
ת. לא. המערכת הסולארית לא קשורה אליו. בסופו של דבר מכרתי אותה עם הבית".
קרי הגורם שלטענת התובע נתן לו הוראות לביצוע עבודה ושבשבילו עבד באותה עת, כלל אינו ידע מדוע נעשתה העבודה הנ"ל.
יצוין כי מר גונן הוסיף בחקירתו כי:
"לכל מי שיש רפת או לול או בית הגג שלו מתעסק ברשת סולרית".
אין כל ספק כי התכלית הראשונית שבגינה בוצעו העבודות, דהינו לצורך הכנת המחסן להתקנת מערכת סולרית, איננה קשורה בכל דרך לעיסוקו של התובע כעוזר מוהל.
כך, עלו סתירות מהותיות בגרסת התובע לגבי ייעודם של המחסנים בשטח החקלאי.
בתצהיר שהוגש מטעמו, צוין כי במשק החקלאי היו שני מחסנים- אחד גדול שיועד לאחסנת רהיטים ופריטים ששייכים להורים שלו, ומחסן קטן יותר (בו ארעה התאונה) שיועד לטענתו לאחסון פריטים הקשורים לצורכי העבודה של אביו (סע' 6 לתצהירו). זאת גם צוין בתצהירו של מר גונן (סע' 6 לתצהירו). למעשה גרסה זו סותרת את האמור בכתב התביעה, לפיו המחסן הגדול היה מיועד כביכול לציוד אישי של התובע עצמו וציוד כללי (סע' 7 לכתב התביעה).
הגרסה העולה מתצהירי התובע ואביו נסתרה גם בחקירתו של מר גונן, שהעיד כי היו במשק 3 מחסנים- אחד כאמור לצורך העבודה, ולדבריו שניים נוספים לדברים אחרים שלא היו קשורים אליו בכלל (עמ' 4 לפרוטוקול). זאת כאמור , בניגוד גמור לתצהיר התובע, שהעיד כי המחסן הגדול יועד ספציפית לפריטים אישיים השייכים להוריו.
מר גונן הדגיש בעדותו כי כל הציוד שהועבר לבנו היה קשור למרפאה בלבד ולא כלל שום ציוד אישי (עמ' 4 לפרוטוקול).
כשהופנה מר פנחס גונן לסתירה בין עדותו זו לבין האמור בסעיף 6 לתצהירו, העלה לראשונה גרסה שלא הופיעה בתצהירו, לפיה מדובר בפריטים שנתן כביכול במתנה לבנו לצורך שימוש בביתו של התובע (עמ' 4 לפרוטוקול):
"ש. מפנה לסעיף 6 לתצהירך. אתה אמרת בתצהיר שלך שיש פריטים ששייכים לך, וכעת אמרת שאתה לא יודע?
ת. בסעיף 6 יש פריטים שהתובע תיעד להשתמש בהם בבית שלו. כמו שאחרים קיבלו מאיתנו רהיטים גם הוא קיבל.
ש. אז מדוע אמרת "לנו" ולא "לבן שלי"?
ת. הכוונה שהם מביתנו לשעבר, פינינו בית של 14 חדרים".
גרסה תמוהה זו שהיא כאמור בניגוד גמור לתצהירו, אף לא עלתה בעדותו של התובע שחזר ואמר כי מדובר בפריטים השייכים להוריו מבלי לציין כי קיבל אותם כביכול במתנה לצורך שימוש שלו בהם (עמ' 9 לפרוטוקול). התובע הדגיש בעדותו כי מדובר גם ברהיטים של הבית הפרטי של הוריו וגם ברהיטים של המרפאה (עמ' 11 לפרוטוקול).
ברור כי הסתירות בין הגרסאות לגבי השימוש במחסנים, מעיבות על מהימנותן.
כך, אפילו לא ברור מה עלה בגורלו של אותו מחסן בו אירעה התאונה. התובע העיד בתצהירו (סע' 9 לתצהירו), כי לאחר קריסת המחסן הביא איש מקצוע שיחזק אותו והמחסן סודר והוכנס לשם הציוד ששייך לעסק של אביו (ראו גם הודעתו בפני החוקר מטעם המוסד- עמ' 3 להודעה מיום 17.12.15). לכתב התביעה ולתצהיר אף צירף התובע תמונות של המחסן לאחר סידורו.
עם זאת, מעדותו של מר פנחס גונן עלה כי התמונות הנ"ל שצורפו לתיק הן בכלל של מחסן אחר (!), ולדבריו המחסן שקרס כלל לא שוקם (!) (עמ' 6 לפרוטוקול):
"ש. לתצהיר של התובע צורפו תמונות מאוגוסט 16 כמעט שנתיים אחרי האירוע. פה אנו רואים איזשהו מחסן עם דלת לבנה, זה המחסן שבו הוא נפגע או שזה חדש?
ת. זה מחסן אחר. המחסן ההוא כבר לא קיים הוא קרס. העבירו את הדברים למחסן אחר".
כך, התגלו סתירות בין עדותו של התובע לעדותו של אביו לגבי שאלת הימצאותם של פריטים במחסן בעת התאונה. התובע העיד כי בעת התאונה המחסן עדיין לא היה בשימוש, שכן הוא היה פעם לול תרנגולות ועדייו היו בו הכלובים של התרנגולות שאותם היה בכוונתו לנסר (עמ' 10 לפרוטוקול). בניגוד לכך, מעדותו של מר פנחס גונן עלה כי בעת התאונה כבר היו במחסן ארגזים, ולטענתו הוא ידע שהם לא נזנחים ויש מי שדואג לשים אותם כביכול במקום אחר (עמ' 6 לפרוטוקול):
" לשאלת בית הדין- מה עשו עם הדברים בסמוך לאחר קריסת המחסן, אני משיב שאני ידעתי שזה מטופל.
ש. איך ידעת שזה מטופל אם הבן בבית חולים והציוד שאתה אמור לשמור עליו נמצא מתחת לשמים בגשם?
ת. לא זוכר אם היה גשם או לא, אבל במושב מי שמכיר יש חברים. כאשר הבן שלי עובר ניתוח שלוש חוליות ויש סיכוי לא יוכל לעמוד על רגליו יותר הדבר האחרון שמעניין אותי זה הארגזים שנשארו בחוץ, ביליתי איתו בבית חולים".
יצוין כי בהתאם לעדותו של מר פנחס גונן, הציוד הנ"ל היה כביכול מצוי אצל בנו כבר בתחילת שנת 2014 (עמ' 4 לפרוטוקול), ואילו התובע העיד כי חלק מהציוד היה מאוחסן עדיין אצל אביו (עמ' 10 לפרוטוקול).
רביעית, התגלו סתירות ותמיהות רבות לגבי מתכונת עבודתו של התובע אצל אביו. התובע ציין בתצהירו כי שעות העבודה הקבועות שלו היו בין השעות 13:00 – 16:00, ומעבר לכך עבד לעיתים שעות נוספות בהתאם לצורכי העבודה (סע' 4 לתצהירו). קרי ניתן להבין מכך כי בד"כ עבד 3 שעות ביום בלבד.
גם בהודעתו של התובע בפני החוקר מטעם המוסד, ציין התובע כי עבד 3 שעות בלבד (עמ' 1 להודעה מיום 17.12.15):
"ש. כמה שעות כל יום עבדת?
ת. מהשעה 13:00 עד שעה 16:00 כל יום".
כשעומת התובע בחקירתו עם גרסתו זו בפני החוקר, השיב כי עבד 3 שעות קבועות ומעבר לכך לא באופן קבוע (עמ' 8 לפרוטוקול):
"ש. מה היו ימים ושעות העבודה אצלו?
ת. עבדתי אצלו כל יום בשעות אחר הצהריים ויום שישי לפעמים זה היה דינמי.
ש. מגישה הודעתך לחוקר מיום 17.12.15 תאשר לי שזאת הודעתך וחתימתך.
ת. החתימה שלי.
ש. מפנה לשורה 14 בעמ' הראשון. אמרת שעבדת כל היום מאחת עד ארבע?
ת. ת. נכון.
ש. מדוע לא ציינת שגם בשעות אחרות, בערב, לילה, בוקר?
ת. הוא שאל אותי באיזה שעות עבדתי ואז ציינתי את השעות הקבועות.
ש. בנוסף לשעות האלה עבדת בשעות אחרות?
ת. באופן לא קבוע.
בהמשך חקירתו העיד התובע כי את השעות הקבועות, בין השעות אחת לארבע, ביצע במרפאה ומחוצה לה (עמ' 8 לפרוטוקול). בתצהירו העיד כי הגיע למרפאה פעם בשבוע בערך (סע' 3).
בניגוד גמור לגרסתו של התובע, העיד אביו בחקירתו כי התובע עבד בין השעות אחת לארבע במרפאה בלבד, ורוב עבודתו של התובע הייתה בכלל מחוץ למרפאה (קרי לטענתו התובע עבד הרבה מעבר ל-3 שעות הקבועות במרפאה-עמ' 4 לפרוטוקול).
אם כן, הוצגו בפנינו 2 גרסאות שונות לחלוטין לגבי מתכונת עבודתו של התובע.
יודגש כי עדותו של מר פנחס גונן, לפיה התובע עבד כביכול 3 שעות קבועות במרפאה, מעלה תהיות לגבי הימצאותו של התובע במשק החקלאי בשעת התאונה (שהייתה לדבריו בשעה 14:15). העובדה שבאותו זמן לא שהה במרפאה, מחזקת את המסקנה כי לא שהה בעבודתו בכלל.
יצוין כי בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה צוין, בחלק שמולא על ידי המעביד, כי התובע יצא כביכול בשעה 13:00 והיה אמור לחזור בשעה 16:00 (עמ' 6 לטופס התביעה). זאת כאמור בדיוק להיפך מגרסתו של מר פנחס גונן, לפיה בין השעות 13:00 ל- 16:00 עבד התובע באופן קבוע במרפאה.
בנוסף לכך, עלו סתירות לגבי גובה שכרו של התובע. מר פנחס גונן העיד בחקירתו כי שכרו של התובע עד הפציעה היה קבוע ועמד על כ-7000 ₪ נטו, ובתקופה שלאחר הפציעה ירד ל-2500 ₪ נטו. מנגד בגרסה שמסר התובע בהודעתו בפני החוקר מטעם המוסד, טען התובע כי תחילה משכורתו עמדה על 2500 ₪ ורק בהמשך עלתה ל-7800 ₪ (עמ' 1 להודעה מיום 17.12.15). יצוין כי לאחר הדיון המציא התובע תלושי שכר החל מחודש 8/14 בלבד, ולכן לא ניתן ללמוד מהם מהי הגרסה הנכונה בעניין זה.
יש גם לתמוה על כך, שאם על פי גרסת התובע מתכונת עבודתו לא הייתה קבועה, כיצד לטענתו קיבל בכל חודש שכר בגובה 7800 נטו. כשנשאל התובע בחקירתו האם היה רישום שעון נוכחות השיב בחיוב (עמ' 8 לפרוטוקול), וזאת הגם שלא הוגש לבית הדין כל רישום כזה.
עוד העיד התובע כי מתלושי השכר ניתן ללמוד על שעות עבודתו (עמ' 8 לפרוטוקול). עיון בתלושי השכר שהוגשו כאמור לאחר דיון ההוכחות, מלמד כי לא היה כל שוני בין החודשים ובכל חודש נרשם כאילו עבד 189 שעות עבודה. לאחר פציעתו נרשמה בכל התלושים מתכונת עבודה של 90 שעות עבודה.
אם כן, אין כל תיעוד לשעות עבודתו של התובע, ולא ברור כיצד קיבל בכל חודש שכר קבוע הגם שלטענתו לא עבד בשעות קבועות (מעבר ל- 3 שעות). יצוין כי אין גם התאמה בין השכר הגבוה שקיבל, לבין שעות העבודה הנטענות.
יש להוסיף, כי בהתאם לרישומים שהוגשו למוסד לגבי תקופות העיסוק של התובע אצל אביו (מוצג נ/1), התובע הפסיק כביכול את עבודתו לאחר התאונה (החל מחודש אוקטובר 2014) וחזר לעבודתו אצל אביו כשכיר רק בחודש מאי 2016. כשנשאל מר פנחס גונן בעדותו לעניין התקופה החסרה בדו"ח בשנים 2014 - 2016, השיב כי התובע עבד אצלו גם בתקופה זו(!) (עמ' 3 לפרוטוקול):
"ש. הוא מדווח כעובד מינואר 04 עד אוקטובר 14 ואח"כ ממאי 16 עד אפריל 17, מה היה בין שנת 14 לשנת 16?
ת. בשנים האלה לא עבד באופן מסודר, הוא הצטרף לעבודה כפי יכולתו. בכל מקרה לא ברמה שהוא עבד עד הפציעה".
אם כן, האמור בסיכומיו של התובע כי בעקבות התאונה לא עבד כלל במשך תקופה ארוכה (סע' 25 לסיכומים), לא מעורר אמון בלשון המעטה.
אם כן, ראינו לעיל כי גם לעניין מתכונת העבודה של התובע לא הוצגה גרסה ברורה, ורב הנסתר על הגלוי בעניין זה.
חמישית, עולה מחומר הראיות כי ביום בו אירעה התאונה, עסק התובע בשיפוץ הבית החדש שנבנה במשק החקלאי שלו. לעניין זה ראו עדותו של התובע כי בזמן התאונה גם היה נוכח האדם שהיה אחראי על שיפוץ הבית (עמ' 11 לפרוטוקול):
"ש. היו עדים לאירוע?
ת. כן, שני עדים, הבחור שקנה את הברזל ובחור שעשה לי את השיפוץ של הבית".
לא למותר לציין כי בתצהירו לא חשף התובע את העובדה שבאירוע נכח גם המשפץ של הבית הפרטי שלו, אלא ציין את נוכחותם של קוני הברזל בלבד (סע' 12 לתצהירו):
"למזלי, היו באזור קוני ברזל שתיאמתי איתם קודם לכן שיקנו ממני את כלובי הברזל והם הגיעו מיד למקום לאחר ששמעו את הצעקות שלי והצליחו לחלץ אותי מתחת לגג שקרס עליי והזמינו אמבולנס למקום".
גם בהודעתו בפני החוקר מטעם המוסד, ציין התובע את ה"נס הגלוי" לדבריו שקרה לו לאור נוכחותם של קוני הברזל (עמ' 2 להודעה מיום 17.12.15), וזאת מבלי לציין כי באותו זמן גם שהה באירוע המשפץ של הבית החדש שלו במשק החקלאי.
יודגש כי התובע לא העיד מטעמו את אחד משני העדים, שהיו לטענתו נוכחים בזמן התאונה (ששמם מופיע בטופס התביעה לדמי פגיעה), ויש גם בכך לפעול כנגדו.
ברור כי העובדה שהתגלתה, לפיה בשעת התאונה עסק התובע בשיפוץ הבית החדש שנבנה במשק החקלאי שלו, מלמדת כי הימצאותו שם לא הייתה קשורה לעבודה.
אם כן, סיכומן של הנקודות שהוצגו לעיל מלמד באופן ברור, כי לא הוכח כלל כי העבודה שבוצעה במחסן הפרטי של התובע ביום האירוע, בוצעה בקשר כלשהו לעבודתו אצל אביו. תכלית העבודות היתה לפרק את הכלובים כדי למכור את הברזל לסוחרים ובשלב מאוחר יותר לאפשר הקמת מערכת סולרית על גג המחסן, כאשר לא הוכח כלל איזה שימוש יעשה בחלל המחסן דנן לאחר סיום העבודות ומה בדיוק יאוחסן במחסן זה כמו גם במבנים אחרים שבמשק . עולה, אפוא, כי הזיקה הנטענת שבין שיפוץ המחסן בביתו של התובע לבין עבודתו כעוזר מוהל היא לכל היותר זיקה רעיונית רחוקה, שלא הוכחה אף לא בראשית ראיה, ולכן לא ניתן לומר כי התאונה אירעה "תוך כדי עבודתו".
כבר נפסק כי על מנת שפעולה תוכר כנלווית לעבודה, על המעביד להיות אקטיבי ומעורב בייזום ובארגון הפעילות, ומודע לה מראש ולא בדיעבד (עב"ל (ארצי) 283/09 אורה בס נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.8.09). בענייננו, לא הוכח כלל כי אביו של התובע היה מעורב בצורה כלשהי בעבודתו של התובע במחסן הפרטי שלו, ולכן לא ניתן לומר כי מדובר בפעילות הנלווית לעבודה.
בבחינת מעבר לדרוש, נציין כי למרבה החומרה מעיון ברישום הרפואי שהומצא לתיק, התגלו עובדות נוספות אשר למעשה הוסתרו על ידי התובע מבית הדין.
עולה מהרישום הרפואי כי ביום 1.5.15 ביקר התובע אצל רופאת המשפחה והתלונן כי ביום 27.4.15 אירעה לו תאונת דרכים בזמן עבודה (עמ' 14 לרישום הרפואי מקופ"ח מאוחדת):
"בתאריך 27.4.15 בזמן עבודה היה מעורב בתאונת דרכים כנהג רכב ללא סיפור של חבלת ראש או אובדן הכרה. הופנה עם אמבלונס למיון בילנסון לאחר בדיקה שוחרר במצב כללי טוב כאבי צוואר וגב תחתון. תלונות של כאב בבית החזה בין הצלעות ללא קוצר נשימה, נבדק ע"י אורטופד, נשלח לצילום עמ"ש צווארי טרם עשה".
התובע קיבל במועד זה תעודה רפואית לנפגע בעבודה, ואישור מחלה מיום 27.4.15 עד ליום 8.5.15.
יודגש כי התובע הצהיר בפני הרופאה על תאונת דרכים בזמן עבודה, בעוד כאמור הצהיר בפנינו כי בתקופה זו כלל לא עבד (!). ראו לעניין זה עדותו (עמ' 11 לפרוטוקול):
"ש. אחרי התאונה כמה זמן לא עבדת?
ת. אני חושב כמעט שנה, הייתי בחופשת מחלה ואחרי זה עברתי עוד ניתוח בצוואר
ש. מפנה לדוח עיסוק. יכול להיות שעבדת עד אוקטובר 14 ואח"כ חזרת במאי 16?
ת. יכול להיות".
עולה מחומר הראיות כי חלק מהבדיקות הרפואיות שהומצאו לתיק, נעשו בסמוך לאותה תאונת דרכים שאותה כאמור הסתיר התובע מעיני בית הדין. כך, בנספח ו' צורפה בדיקת EMG שנעשתה בתאריך 27.5.15; וכן צורפו תוצאות בדיקת MRI לעמוד שדרה צווארי, שנעשתה ביום 26.7.15 לאחר שכאמור הופנה התובע לבדיקה זו על ידי רופאת המשפחה.
בנספח ה' צירף התובע סיכום ביקור אצל רופא מומחה מתאריך 3.6.15, שם הופיעו תלונות חדשות שלא הופיעו קודם לכן בסמוך למועד התאונה:
"יש אובדן תחושה בירכיים וזרמים ברגליים.
מרגיש כאבים ברגליים במקומות שונים.".
ואכן, עיון בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (שהוגש רק ביום 21.10.15), לעומת טופס התביעה ל"דמי תאונה" (שהוגש בסמוך לאירוע הנטען- ביום 16.12.14), מלמד כי התובע הוסיף פגימות נוספות שלא הופיעו בתביעתו הראשונית:
בטופס התביעה לתשלום דמי תאונה, שהוגש כאמור ביום 16.12.14, ציין התובע כי האיבר שנפגע הוא הגב: "גב- חוליה מרוסקת וחוליה סדוקה".
ואילו בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, שהוגש כאמור ביום 21.10.15 (לאחר תאונת הדרכים), הוסיף התובע פגימות נוספות: "האיבר שנפגע: גב, רגליים ידיים- שבר בשתי חוליות, פגיעה עצבית בגפיים".
ראו לעניין זה גם סע' 11 לסיכומי התובע, שם הופיעו פגימות רבות שאף לא הופיעו בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהוגש למוסד.
יצוין כי בהודעתו בפני החוקר, נשאל התובע בין היתר לגבי אישור מחלה שקיבל בחודש 4/15, וגם בהזדמנות זו המשיך להסתיר את תאונת הדרכים שאירעה לו בחודש זה, וטען כי "הרופא של ביטוח העבודה" נתן לו ימי מחלה מבלי שביקש (עמ' 4 להודעה מיום 17.12.15).
אם כן יש לראות התנהלות זו של התובע בחומרה, ויש בכך כדי להעיב על מהימנותו.
כאמור, בבסיסם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע. ראינו לעיל כי גרסתו של התובע אינה עומדת על קרקע יציבה (בלשון המעטה) ולא הוכחה כלל.
סיכומו של דבר- לאור כל האמור לעיל, הרי שהתובע לא הוכיח כי התאונה מיום 28.10.14 אירעה תוך כדי ועקב עבודתו. משכך, דין התביעה להידחות.
כמקובל בתיקים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ח, (05 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר שמואל קליין
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

גב' ורדינה יריב
נציג מע סיקים


מעורבים
תובע: אורי שלום גונן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: