ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילן תורדז'מן נגד אינה פרנקל :

1
לפני
כבוד ה שופט מיכאל תמיר

מבקש

אילן תורדז'מן
באמצעות ב"כ עו"ד אופיר פרל

נגד

משיבה
אינה פרנקל
באמצעות ב"כ עו"ד יוסי משולם

החלטה

המבקש הגיש ביום 10.4.18 בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 15.2.18. הבקשה הנ"ל נדחתה כיוון שלא הייתה מפורטת כנדרש וכיוון שהוגשה ללא תצהיר וללא אסמכתאות כלשהן. כעת מונחת לפניי בקשה נוספת מיום 29.5.18 למתן ארכה להגשת ערעור.

הבקשה השנייה למתן ארכה הוגשה בצירוף תצהיר של המבקש ואסמכתאות על מועד הפנייה ללשכה לסיוע משפטי ועל מועד אישור המינוי. המבקש הצהיר כי הוא זוכר שבאת כוחו דאז הודיעה לו על מתן פסק הדין סמוך לתאריך 25.2.18 ו שקיבל את פסק הדין סמוך לתאריך 4.3.18. כמו-כן הצהיר המבקש כי לאחר שנודע לו על מתן פסק הדין הוא פנה הן בעצמו והן באמצעות באת כוחו ללשכה לסיוע המשפטי וביקש להרחיב את המינוי לצורך הגשת בקשה להארכת מועד והודעת ערעור. המבקש הפנה למכתבים שצורפו לתצהירו שמהם עולה כי ביום 19.3.18 הגישה באת כוחו בקשה להרחבת המינוי, וביום 9.4.18 לאחר חופשת הפסח, הוציאה הלשכה לסיוע משפטי את כתב המינוי. עוד צוין כי בהתחשב בימי פגרת הפסח, כתב המינוי החדש יצא ביום האחרון להגשת הערעור. המבקש טוען כי מועד הוצאת כתב המינוי לא היה בשליטתו , וכן טוען כי " הוכחתי מעבר לכל ספק סביר שלא נחתי על זרי הדפנה ועש יתי הכול על מנת לקבל את המינוי המיוחל לצורך הגשת ערעור ". לפיכך התבקש בית המשפט להאריך את המועד להגשת הערעור ב- 30 ימים מיום מתן החלטה בבקשה.

המשיבה הגישה תשובה שבה הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש אינו דובר אמת, שכן נודע לו על פסק הדין נגדו ביום שבו ניתן, דהיינו ביום 15.2.18, באמצעות באת כוחו דאז, עו"ד נטלי זץ-חורש. ב"כ המשיבה ערך תצהיר בתמיכה לתשובה שבו הצהיר, בין היתר , כי עוד ביום 15.2.18 שלח לב"כ המבקש הנ"ל הודעת וואטסאפ על מתן פסק הדין בצירוף עותק של פסק הדין, וב"כ המבקש ראתה את ההודעה ו השיבה לב"כ המשיבה באותו יום – " בהצלחה". העתק של הודעה זו צורף לתצהיר. עוד נטען כי המבקש המתין 32 ימים מיום מתן פסק הדין עד לפנייה לקבלת סיוע משפטי, על אף שלטענת המשיבה, מצבו הכלכלי של המבקש מאפשר לו לשכור את שירותיו של עו"ד. בהקשר זה נטען כי פנייתו של המבקש ללשכה לסיוע משפטי ימים ספורים לפני חלוף המועד להגשת ערעור, אינה יכולה להוות כשלעצמה טעם מיוחד למתן ארכה.

לעניין סיכויי הערעור נטען כי הליך זה הוא "סיבוב רביעי" שמנסה המבקש לנהל עם המשיבה ללא כל צידוק שבדין, כדי לנסות להרחיק את הרגע שבו ייאלץ לפרוע את חובו למשיבה בגין נזקים שגרם לה בסכומים של מאות אלפי ש"ח. בתשובה צוין כי פסק הדין מיום 15.2.18 ניתן בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים מיום 6.3.14 , לאחר שהמבקש הודה בהליך הפלילי בביצוע המעשה ובסכום הנזק שגרם למשיבה. כמו-כן תואר כיצד תחילה ניתן נגד המבקש פסק דין בהיעדר הגנה שבוטל כשנה לאחר מכן, ובהמשך, לאחר שמיעת ראיות בתיק והליך גישור שלא צלח, ניתן פסק הדין מיום 15.2.18. המשיבה טוענת כי אם המבקש ביקש לחלוק על ההרשעה ועל ממצאי ההליך הפלילי, היה עליו לעשות כן במסגרת אותו הליך לפני למעלה מארבע שנים, ומשלא עשה זאת, ממצאי פסק הדין חלוטים. לפיכך, נטען כי סיכויי הערעור קלושים ביותר. עוד נטען כי המבקש יודע שאין לו מה להפסיד, שכן הוא כבר העלים את התמורה שהתקבלה מדירת מגוריו, והמשיבה לא הצליחה לאתר כספים או רכוש אחר כלשהו של המבקש שאפשר להיפרע ממנו.

לאור כל האמור לעיל התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה למתן ארכה, ולחלופין להתנות את מתן הארכה בפסיקת הוצאות גבוהות לטובת המשיבה ובפירעונן, ללא קשר לתוצאות הערעור.

בתגובה לתשובת המשיבה חזר המבקש על טענותיו בבקשה . בתצהיר שצורף לתגובה הצהיר המבקש כי הוא עומד על טענותיו בנוגע למועד שבו נודע לו על פסק הדין ובנוגע למועד שבו קיבל את פסק הדין. המבקש התייחס להצהרתו של ב"כ המשיבה כי שלח את פסק הדין בהודעת וואטסאפ לב"כ המבקש ביום מתן פסק הדין, וטען כי מדובר בטענה חסרת שחר ובמסרון בדוי שהוצג בניסיון להטעות את בית המשפט. עוד טען המבקש כי הצהרתו הנ"ל של ב"כ המשיבה בעניין שליחת ההודעה לב"כ המבקש בצירוף פסק הדין אינה סותרת שום טענה של המבקש.

ב"כ המשיבה הגיש תגובה לטענות המבקש הנ"ל שבה הכחיש שניסה להטעות את בית המשפט, הכחיש את הטענה שהמסרון שהוצג בדוי, וציין כי מדובר במסרון אמיתי שהיה חלק מהתכתבות שניהל עם ב"כ המבקש באותה עת. עוד נטען כי המבקש לא היה צד להתכתבות זו ולא צירף תצהיר של באת כוחו דאז.

דיון

המבקש התייחס בתצהירו למועד לא מדויק שב ו נודע לו על פסק הדין ו כן למועד לא מדויק שבו קיבל את פסק הדין מבאת כוחו בבית משפט קמא , אך לא התייחס כלל למועד שבו הומצא פסק הדין לבאת כוחו דאז .

בתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן " התקנות") נקבע כי " ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם... אם יש לו עורך דין, דיה המצאה לעורך הדין או למתמחה שלו או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט אחרת".

בענייננו, אין חולק כי המבקש היה מיוצג בבית משפט קמא בידי עו"ד נטלי זץ-חורש, ולכן די היה בהמצאת פסק הדין לבאת כוחו של המבקש . מנתוני נט המשפט עולה לכאורה כי פסק הדין נשלח לב"כ המבקש בדוא"ל ביום שבו ניתן. לפי הדין, המצאה בדוא"ל מותרת בכפוף לתנאים ולמגבלות הקבועים בפרק ל"ב, סימן ג'2 לתקנות. לפיכך, ובהיעדר התייחסות כלשהי בבקשה או בתצהיר למועד שבו הומצא פסק הדין לב"כ המבקש, אין אלא לקבוע כי בוצעה המצאה כדין ביום 15.2.18. על כן, ובהתחשב בימי פגרת הפסח, היה על המבקש להגיש ערעור על פסק הדין עד ליום 9.4.18, והוא לא עשה זאת .

במאמר מוסגר יצוין כי גם אילו היה מקום למנות את הימים להגשת ערעור מיום 4.3.18 שבסמוך לו לטענת המבקש הוא קיבל את פסק הדין מבאת כוחו, הערעור לא הוגש במועד, שכן לפי מניין זה ובהתחשב בפגרת הפסח , היה על המבקש להגיש את ערעורו עד ליום 25.4.18.

המועד להגשת ערעור נקבע בחיקוק, ולכן לפי תקנה 528 לתקנות, בית המשפט רשאי להאריך מועד זה רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקה נקבע, בין היתר, כי אין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק כדבר שבשגרה (ראו בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה, מיום 30.3.2011). כמו-כן נקבע כי כאשר השיהוי אינו נובע מאילוץ או כורח אלא מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 ). כבוד השופטת בייניש (כתוארה אז) הציגה בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (מיום 23.8.06) רשימה לא סגורה של שיקולים שיש לבחון לצורך הכרעה בבקשה למתן ארכה :

"לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו".

בענייננו, הבקשה הראשונה למתן ארכה הוגשה ללא תצהיר וללא כל פירוט או ביסוס ב- 10.4.18, יום לאחר המועד האחרון להגשת הערעור . בקשתו השנייה של המבקש הוגשה רק ביום 29.5.18, קרוב לחודשיים לאחר המועד האחרון להגשת הערעור. גם לו היה מקום למנות את המועד להגשת הערעור מיום 4.3.18, שבסמוך לו לטענת המבקש הוא קיבל את פסק הדין מבאת כוחו, הבקשה השנייה למתן ארכה שעומדת להכרעתי כעת הוגשה באיחור ניכר, למעלה מחודש לאחר המועד האחרון להגשת הערעור.

המבקש הציג טעם אחד בלבד אשר מצדיק לדבריו מתן ארכה והוא שבקשתו להרחבת המינוי מטעם הסיוע המשפטי אושרה רק ביום 9.4.18 שהיה היום האחרון להגשת הערעור. ואולם, מטענותיו של המבקש עצמו עולה כי התמהמה במשך זמן רב בפנייה ללשכה לסיוע המשפטי. כאמור לעיל, פסק הדין הומצא לב"כ המבקש ביום שבו ניתן, 15.2.18 , באמצעות דוא"ל מבית המשפט . כמו-כן עולה מתצהירו של ב"כ המשיבה ולא נסתר כי באותו יום שלח את פסק הדין גם בהודעת וואטסאפ לב"כ המבקש שצפתה בהודעה ו השיבה עליה. הגם שלא מדובר בהמצאה כדין (בניגוד להמצאה בדוא"ל הנ"ל) , יש בכך כדי ללמד על מועד ידיעתה של ב"כ המבקש על מתן פסק הדין. למרות זאת, הפנייה ללשכה לסיוע משפטי בבקשה להרחבת המינוי נעשתה רק ביום 19.3.18 , יותר מחודש לאחר שנודע לבאת כוחו של המבקש על מתן פסק הדין ויותר משלושה שבועות לאחר 25.2.18 שבסמוך לו לטענת המבקש נודע לו מבאת כוחו על מתן פסק הדין. בנסיבות העניין היה על המבקש לפנות ללשכה לסיוע משפטי בהקדם האפשרי וללא שיהוי, אך הוא לא עשה זאת ולא הציג טעם כלשהו לעיכוב הניכר בפנייתו. מכאן שהתנהלותו של המבקש היא שגרמה לכך שכתב המינוי הוצא רק ביום 9.4.18 שהיה עמוד האחרון להגשת הערעור.

נוסף על כך, המבקש לא הודיע למשיבה מבעוד מועד על כוונתו להגיש ערעור או בקשה למתן ארכה להגשת ערעור (ראו לעניין זה בש"מ 6229/11 שפרה דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (מיום 10.1.12) בפסקה 10) . המבקש אף לא הגיש את בקשתו למתן ארכה בסמוך לאחר הפנייה ללשכה לסיוע משפטי להרחבת המינוי, כפי שהיה עליו לעשות, אלא הגיש את בקשתו הראשונה למתן ארכה רק כשלושה שבועות לאחר הפנייה לסיוע המשפטי.

המבקש כלל לא התייחס בבקשתו או בתצהירו לסיכויי הערעור או לטענות שבכוונתו להעלות בערעור , ואף לא טרח לציין אילו מקביעותיו של בית משפט קמא בפסק הדין אינן נכונות לטענתו. לעומת זאת, בתשובתה של המשיבה הוסבר בפירוט מדוע לטענתה סיכויי הערעור קלושים, ובהקשר זה צוין בין היתר כי פסק הדין ניתן בתביעה אזרחית נגררת להרשעתו של המבקש בפלילים מיום 6.3.14, לאחר שהמבקש הודה בהליך הפלילי בביצוע המעשה ובסכום הנזק שגרם למשיבה. טענות המשיבה לגבי סיכויי הערעור נותרו ללא מענה, ואף נטען כי טענות אלה " אינן במקומן שעה שהמבקש מצוי בבקשת קדם להארכת מועד להגשת ערעור". אין לקבל טענה זו. היה על המבקש להתכבד ולהתייחס לסיכויי הערעור, שכן מדובר בשיקול מרכזי שיש לבחון לצורך הכרעה בבקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

מעיון בפסק הדין עולה כי אין חולק שהמבקש הודה בעובדות כתב האישום המתוקן שלפיהן סייע לנאשמים האחרים לפרוץ לדירתה של המשיבה ולגנוב ממנה סך של 40,000 $ במזומן ותכשיטים בשווי 70,000 $. פסק הדין מיום 15.2.18 ניתן על יסוד הרשעה זו, לאחר שפסק הדין המרשיע הפך לחלוט, ומכוח סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 המתייחס ל"סמכות אזרחית נגררת לפלילית". בית משפט קמא הפנה בין היתר לסעיף 42ד לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 שלפי ו בדיון בתביעה אזרחית נגררת להרשעה פלילית יראו את הממצא ים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי כאילו נקבעו במשפט אזרחי.

לפיכך, נראה כי סיכויי הערעור נמוכים, והמבקש לא ביסס ולו לכאורה שקיימות עילות כלשהן לערעור על פסק הדין של בית משפט קמא.

למרות כל האמור לעיל, היות שהפנייה ללשכה לסיוע משפטי נעשתה בתוך המועד להגשת הערעור, ובהיעדר ביסוס לכך שהעיכוב בפנייה היה מכוון ונעשה בזדון, אני מוצא לנכון לאפשר למבקש לרפא את מחדליו באמצעות תשלום הוצאות.

בהקשר זה ראו החלטתו של כבוד השופט דנציגר בבע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית מיום 20.3.12 , שבה נקבע בסוף סעיף 11 כי "על בתי המשפט להעדיף את בירור המחלוקות בין בעלי הדין לגופן, תוך הימנעות מגרימת תוצאות בלתי הפיכות אך בשל מחדליהם הדיוניים של באי כוח הצדדים , כל אימת שאלו לא נגרמו בזדון. עם מחדלים אלו ניתן לעיתים להתמודד בכלים פוגעניים פחות, למשל באמצעות השתת הוצאות...".

לעניין גובה ההוצאות, יש לתת את הדעת לכך שההליכים בבית משפט קמא התנהלו מיולי 2014 ונמשכו זמן רב, בין היתר בשל מחדליו של המבקש (ראו לעניין זה למשל קביעותיו של בית משפט קמא בהחלטה מיום 5.7.15 בבקשה לביטול פסק הדין הראשון שניתן נגד המבקש בהיעדר הגנה). כמו-כן יש לתת את הדעת לכך שהמבקש הגיש בקשה קודמת שלא הייתה מבוססת כנדרש ונדחתה בהחלטה מיום 17.5.18 לאחר קבלת תשובת המשיבה וללא חיוב בהוצאות, אך נקבע כי אם תוגש בקשה חדשה באותו עניין , הגשת הבקשה הראשונה תובא בחשבון לעניין ההוצאות.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי בכפוף לתשלום סך של 5,000 ₪ למשיבה בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד , הפקדת עירבון בסך של 25,000 ₪ בקופת בית המשפט והגשת הודע ה מטעם המבקש על ביצוע התשלום וההפקדה הנ"ל, וכל זאת עד ליום 5.8.18, תינתן למבקש ארכה להגשת ערעור על פסק הדין עד ליום 6.9.18 .

משימה למתן החלטה בהתאם.

החלטה זו ניתנת מכוח סמכותי כרשם.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ‏ח' אב תשע"ח, ‏20 ביולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אילן תורדז'מן
נתבע: אינה פרנקל
שופט :
עורכי דין: