ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישראל ועקנין נגד חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ :

לפני כבוד השופט אריאל צימרמן

המבקש:
ישראל ועקנין

נגד

המשיבה:
חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ

בשם המבקש: עו"ד חיים דן נוטוביץ

החלטה

בקשה לסעד "זמני", שיחייב את המשיבה ב"פתיחת קורס" להכנה לקראת הבחינה ללשכת עורכי הדין הצפויה להיערך בחודש נובמבר 2018. בקשה בלתי נהירה, שלא היה כל מקום להגשתה, ודינה סילוק על הסף שעה שבאופן חריג אינה מגלה ולו בדל עילה.

1. בתמצית: המשיבה (להלן גם : "מחשבות"), כך ניתן להבין, אמונה על עריכת ספרות מקצועית ללומדי משפטים, על למידה מקוונת, ואף על קורסי הכנה לבחינות ההסכמה שעורכת לשכת עורכי הדין. המבקש, עולה, לומד משפטים משנת 2014 בקמפוס החרדי הממוקם באור יהודה של הקריה האקדמית אונו. בראשית שנת הלימודים השלישית שלו, בחודש נובמבר 2016, פגש בנציג שאינו זוכר את שמו מן המשיבה וכרת עמו הסכם שאין הוא מציג את פרטיו בגדרי כתב התביעה, ועניינו בספרים ובקורס הכנה, במועד שלא צוין ופרטיו לא הובהרו. ביום 28.6.18 שמע כי הקורס לקראת בחינות הלשכה הצפויות בנובמבר 2018 לא ייפתח. בשיחות על-פה עם נציגי מחשבות התחוור למבקש לטענתו כי הטעם לכך כלכלי. הוצע לו להשתתף ללא תשלום נוסף בקורס הכנה של גורם אחר, "המתמחה", והוא אף השתתף בשיעור אחד, ברם הגיע לכלל מסקנה כי הקורס החלופי לא יסכון, מחמת עבודות בכביש בדרך למקום הקורס בהוד השרון, לימודים שאינם מבוצעים בהפרדה מגדרית, וספרי לימוד שאינם של מחשבות כפי שהוא מורגל . מכאן פנה בכתובים בדרישה לקיום קורס של מחשבות, בהפרדה מגדרית. השיבה מחשבות: לעת הרישום לקורס לא היה מקומו ידוע, וודאי לא נכללה התחייבות להפרדה מגדרית. כך או כך, קורס של מחשבות אכן לא ייפתח, ועקב מאמציה הניכרים הוסדרה אפשרות ההשתתפות בקורס של "המתמחה" ללא עלות נוספת. אם המבקש אינו חפץ בכך, יקבל זיכוי בשווי הקורס, צוין (נספחים ג'-ד' לכתב התביעה) .

2. הדבר לא הניח את דעתו של המבקש, וביום 11.7.18 הגיש תביעה ל"אכיפת הסכם", אף שכל הסכם לא צורף לו. אשר לטעם להגשת התביעה לבית משפט השלום ציין, ללא פירוט, כי הסמכות מוקנית לבית משפט זה. הסעדים שמנה (ס' 30) היו חיוב המשיבה לנמק מדוע שלא תקיים את הקורס (אף שאיננו בעתירה מנהלית שם נדרשים סעדים מעין אלה), לחייב את המשיבה לקיים את "התחייבויותיה לפי ההסכם" (אף שלא פורט מהן), לקבוע כי המשיבה הפרה את ההסכם (קביעה שממילא מקדימה דרישות לקיום ההסכם), ולחייב את המשיבה בשיפוי המבקש בגין נזקיו ועוגמת הנפש שלו (אף שהתביעה לא הוגשה כתביעה כספית ולא שולמה אגרה תואמת בגינה).

3. אגב תביעתו עתר המבקש לדיון דחוף בה . הורתה כבוד סגנית הנשיא, הש' אור-אליאס: דיון ייקבע לאחר הגשת כתב הגנה, ואם אצה למבקש הדרך בידו לעתור לסעד זמני, שביחס אליו כמובן שלא חיוותה דעה. עתר המבקש אפוא ביום 17.7.18 לסעד זמני לחיוב המשיבה "לפתיחת הקורס עד החלטה אחרת". את בקשתו לא ערך עם זאת כבקשה לסעד זמני או לתומכה בתצהיר: לבקשתו זו צירף מסמך (נספח א') שאותו הגדיר כ"הסכם", והוא מסמך שכותרתו "הצטרפות למסלול הכנה משתלמת", המאזכר קיום קורס, שהרשמה אליו תבוא "עם תחילת ההתמחות".

4. הבקשה לסעד זמני הועברה לעיוני, ונתבקשו הבהרות אחדות, לרבות בסוגיית הסמכות העניינית, כמו גם לתכני ההסכם שמבקש המבקש לאכוף, לרבות התקנון הנזכר מספר פעמים באותו "מסמך הצטרפות". בעניין הסמכות העניינית לא באה הבהרה. בעניין התקנון לא בא התקנון, וביאר המבקש כי לשיטתו אינו חלק מן ההסכם, גרסתו היא אלקטרונית ובת שינוי, וממילא תנאיו (שלא צוינו) מקפחים ובני ביטול. כן העלה בהסתמך על פרסומים בעיתונות חשדות למזימה כלשהי שביסוד העברת הקורס לחברת "המתמחה". את השלמתו, במובחן מבקשתו, תמך בתצהיר, גם אם "בג"צי".

5. לאחר העיון, דין הבקשה להדחות, ובאופן חריג המדובר בבקשה שדינה להיות מסולקת על הסף ובלא צורך בדיון במעמד הצדדים, שלא היה בו אלא כדי להכביר עלויות, שהדעת נותנת כי על המבקש היה לשאת בהן לבסוף.

6. ראשית, סמכות עניינית: תביעה שעניינה חיוב מחשבות לפתוח קורס הכנה לבחינות לשכת עורכי הדין הקרובות. גם אם לבית המשפט הדן בבקשה לסעד זמני סמכות לתתו כאשר קיים ספק-סמכות עניינית, ודאי בעניינים בהולים, אין הדבר שולל את החובה לנסות ולבסס תחילה אותו ספק-סמכות. התקנות מחייבות את הבהרת מקור הסמכות העניינית בהליך העיקרי , והמבקש-התובע לא התיימר לעשות כן, לא בתביעתו, וגם לא לאחר שניתנה לו ההזדמנות. די בכך להביא לדחיה.

7. שנית, לדרך עריכת הבקשה עצמה, מיום 17.7.18: דומה כי שעה שבית המשפט הבהיר למבקש שלא ניתן לקיים דיון בהליך העיקרי בלא כתב הגנה, מיהר המבקש והגיש בקשה לסעד "זמני" (הזהה לעיקרי) שתכליתה להחיש את הדיון, ברם את הבקשה לא ערך כבקשה לסעד זמני: במידה רבה, גם מבחינת תכניה, אך בפרט בכך שלא תמך אותה בתצהיר, ואף לא הגיש התחייבות כדרישת התקנות. מובן שדי גם בכך להביא לדחייתה.

8. שלישית, ולגופה, מדובר בבקשה שאין בה ממש. אכן, דרך המלך היא לקיום הסכמים (ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני (7.3.2013)), לא הסתפקות בפיצוי בגינם. אולם כאשר מתייצב בעל דין ועומד על קיומו של הסכם, רצוי לדעת מה תכניו המדויקים של ההסכם. קל וחומר כך, כאשר המדובר בבקשה לסעד זמני, עת נדרש בית המשפט בתנאי אי-ודאות וטרם בירור עובדתי של ממש לכפות על המשיבה את קיום הוראות ההסכם על כרעיו ועל קרבו. ברם קרבו לא ידוע. בתביעה אין זכר לכך שנערך בכתובים. בבקשה לסעד זמני הופיע לפתע, ללא כל הסבר, "הסכם", שאינו אלא מסמך הצטרפות ותנאים בו אין זולת אזכורו החוזר של תקנון, שבשולי הדף מופיע קוֹדָר (קוד QR) המפנה אליו, בלא שהתקנון צורף. חרף הצגת אותו מסמך, גורס המבקש כי למעשה המדובר בחוזה שנכרת על-פה, ומבקש לשזור בו את הבנתו ודברים שאמר הנציג הבלתי-זכור, משיקולים של תום לב ושיקולים אחרים. מכאן, שהמבקש דורש אפוא שבית המשפט יורה על "פתיחת קורס" (שאינו הקורס החלופי שהציעה מחשבות) שאין לנו לעת הזו כל מושג אם ומתי הוא אמור היה להיערך, היכן, באילו תנאים, ומה משכו או תוכנו. הדינמיות שבין התביעה, הבקשה, וההבהרה, בכל הנוגע להסכם ותכניו, רק מדגישה כמה ערטילאיים פרטי אותו "הסכם" נטען. סיכויים קלושים ביותר, כך לכאורה, שזה יהיה המקרה שבית המשפט יורה בסיומו של ההליך העיקרי על "אכיפת ההסכם"; ואין כל אפשרות שכך יורה בית המשפט בדרך של מתן סעד זמני, ודאי סעד ערטילאי דוגמת "פתיחת קורס" כמבוקש.

9. עוד יצוין כי ספק עצום האם המשיבה כלל מצויה בהפרה של ההסכם. אכן, עולה מתשובתה, המבקש נרשם בנובמבר 2016 לקורס עתידי. שעה שביקש להשתתף בו לקראת בחינות נובמבר 2018 (אף שלא זה התאריך שצוין במסמך ההצטרפות) נכונה הייתה לצרפו . שעה שלא פתחה קורס עשתה מאמצים ומצאה עבורו קורס חלופי . ואם אינו חפץ בקורס החלופי , הודיעה – יקבל החזר בגובה עלות הקורס (נספח ד' לכתב התביעה). אין לפנינו בשלב זה כל ראיה ולו לכאורה לכך שבהתנהלותה זו חטאה כלפי המבקש. מסמך ההצטרפות אינו כולל כאמור התחייבות באשר לתכני הקורס, גם לא למועדו, והעותק שבידי המבקש (שהוא מסביר שקיבל מידי המשיבה) נוקב גם במועד אחר לבחינות הלשכה, מאי 2019 (מאן דהוא מחק ושינה, הסביר המבקש ולא יסף). המסמך מציין שהרשמה לקורס תבוצע עם תחילת ההתמחות – ברם אין בתביעה זכר לכך שהרשמה שכזו באה בפועל, וממילא אין זכר לתנאים שאותם הפרה לכאורה המשיבה. יתרה מכך, מהבהרתו האניגמטית של המבקש בסוגיית התקנון (המאוזכר במפורש באותו "מסמך הצטרפות" נטול הפרטים וההתחייבויות), ומהימנעותו מצירוף התקנון בנימוק שמדובר במסמך אלקטרוני שניתן לשנותו, ניתן רק להבין שהתקנון אינו פועל לטובתו. נוכח שתיקת המבקש ניתן להבין שסיכויים טובים כל צרכם שבמקרה זה, הרי שמחשבות שימרה לעצמה את האפשרות לשנות או לבטל את הקורס, מבלי לגרוע כמובן מחובת ההשבה ; זאת, כמו במקרים דומים רבים אחרים של נותני שירותים מסוג קורסים, וודאי כאלה שתחילתם עוד זמן רב ביותר לאחר כריתת ההסכם ("מסמך ההצטרפות" – בנובמבר 2016, הקורס הצפוי – כשנתיים לאחר מכן), . מבלי להתייחס אפילו לקושי המובנה בהעלאת טענות מחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, אגב בקשה לסעד זמני לאכיפת הסכם, קשה לזהות איזה קיפוח יהיה בכך שנותן שירותים יותיר לעצמו מרווח תמרון (הכפוף להשבה), לגבי קורס האמור להתקיים עוד שנים ארוכות לאחר כריתת ההסכם.

10. אחרונה, אפילו היינו מניחים לטובת המבקש שיעלה בידו לבסס שהסכם ידוע וברור – יש, ותכני קורס – יש, והפרה – יש, עדיין ספק עצום אם בית המשפט היה מורה על אכיפת ההסכם, בדמות חיוב המשיבה לפתוח קורס הכנה לבחינות הלשכה, במקום להסתפק בהפניה לקורס החלופי, או בהשבה. המדובר בנסיבות באכיפה הנחזית דווקנית, בלתי סבירה ובלתי צודקת (ועיינו: סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970).

11. נוכח כל האמור, הבקשה לסעד זמני נדחית, כאשר בנסיבות החריגות נעשה הדבר בלא צורך בתשובה, תגובה ודיון על כל השקעת המשאבים הכרוכה בכך, ובהתאם אף בלא צו להוצאות לחובת המבקש.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ח, 20 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ישראל ועקנין
נתבע: חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ
שופט :
עורכי דין: