ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ל.ד. יעיל חדרה בע"מ נגד עיריית חדרה :

בפני
כבוד ה שופט יעקב גולדברג

התובעת
ל.ד. יעיל חדרה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד לוי

נגד

הנתבעת
עיריית חדרה
ע"י ב"כ עוה"ד דרוקמן מ הלשכה המשפטית בעיריית חדרה

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 200,400 ₪.
לטענת התובעת, חברה הפועלת בתחום שירותי המשרד ומכירת ציוד משרדי, סיפקה לנתבעת, עיריית חדרה, שירותים וציוד לאורך מספר שנים ולא קיבלה את מלוא התמורה המגיעה לה . מכאן התביעה.

טענות התובעת
לטענת התובעת (להלן גם "החברה"), נהגה לספק לעיריית חדרה שירותים שונים ובהם שירותי העתקות אור וצילומים וכן אספקת ציוד משרדי בהתאם להזמנות העירייה לאורך שנים רבות . כנטען, משך שנים נהגה התובעת להנפיק לעירייה חשבוניות בגין השירותים והציוד בהתאם לתעריפים שהיו מוסכמים על הצדדים והעירייה היתה משלמת את הסכומים הנקובים בחשבוניות.
כנטען בכתב התביעה, בשנת 2008 שינתה העירייה את התנהלותה באורח חד צדדי וללא הודעה מוקדמת והחלה לשלם לתובעת רק חלק מן הסכומים שפורטו בחשבוניות.
לטענת התובעת, בדצמבר 2011 הפסיקה לספק לעירייה שירותים או ציוד בשל סירובה של העירייה לשלם את מלוא התשלומים והמחלוקת על התעריפים.
בכתב התביעה מנתה התובעת 15 חשבוניות שלא נפרעו כלל או שלא נפרעו במלואן, ה חל משנת 2008 ועד דצמבר 2011. התובעת טענה, כי שלוש החשבוניות הראשונות שפורטו בכתב התביעה (חשבוניות מספר 2829-2831, להלן – " חשבוניות יולי 2008) לא שולמו כלל על ידי העירייה ואילו יתר החשבוניות שולמו באופן חלקי בלבד. סך הסכומים שלא שולמו, אליבא דתובעת, הוא 200,400 ₪ לפני ריבית והצמדה.

טענות הנתבעת
בפתח כתב טענותיה טענה העירייה להתיישנות התביעה, לכל הפחות בחלקה. לטענת העירייה עילת התביעה בגין רכישת השירותים והציוד הנטענים, לפחות בחלקם, נולדה במהלך השנים 2008-2011, ואילו התביעה הוגשה ביום 4.6.2015.
עוד טענה העירייה, כי התובעת לא הציגה כל חוזה חתום או הזמנה חתומה על ידי העירייה. לטענתה, כלל לא התכוונה להזמין ולא הזמינה בפועל כל שירות מידי החברה וממילא לא התחייבה לשאת בעלותו ולכן לא קמה לה כל חובה כלפי החברה. העירייה הוסיפה כי החשבוניות שצירפה החברה לכתב התביעה אינן חתומות על ידי העירייה. כל זאת בניגוד לדרישות סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש].
העירייה הוסיפה כי הגשת התביעה בעיתוי כה מאוחר גרמה לה נזק ראייתי כבד ולמרות זאת הצליחה לאתר מסמכים מהם עולה, כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, התעריפים שעליהם עמדה העירייה לא רק שלא נכפו על התובעת, אלא שהתובעת קיבלה על עצמה לספק שירותים העתקות וצילומים במחירי מכרז, דהיינו לפי ההצעה הזולה ביותר, אשר זכתה במכרז שהתובעת נמנעה מלהשתתף בו, כנטען.
לגופה של התביעה הודתה העירייה בקבלת רוב השירותים המפורטים בחשבוניות שהציגה התובעת בכתב התביעה, למעט ביחס לחשבוניות יולי 2008 , אשר, כזכור, לטענת הנתבעת, לא שולם בגינן תשלום כלשהו. באשר לחשבוניות אלה, העירייה מכחישה חשבוניות אלה ועומדת על כך שהתובעת תוכיח את חיובי התשלום המפורטים בהן .
לטענת העירייה, התובעת קיבלה על עצמה את אספקת שירותי הצילום והעתקות האור בהתאם לתעריפים שהציעה החברה הזוכה בהליך תיחור שניהלה בחודש אפריל 2008 (להלן – " תעריפי הזכייה"), ועל בסיס הסכמתה לספק את השירותים בתעריפי הזכייה המשיכה העירייה לרכוש מהתובעת שירותי צילום והעתקות ושילמה לתובעת את תמורת השירותים בהתאם לאותם תעריפים.
טענה נוספת שהעלתה העירייה היא כי התובעת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק המוטלת עליה בכך שהמשיכה לספק לתובעת ציוד ושירותים משך למעלה משלוש שנים לאחר שינוי מדיניות התשלומים על ידי העירייה.
לכתב ההגנה צירפה העירייה את הצעת המחיר של החברה הזוכה במכרז, קבוצת העתקות בע"מ, מיום 13.4.18 (להלן – " קבוצת העתקות") ופרטיכל מס' 10/08 מישיבת ועדת רכש ובלאי מיום 3.6.08 .
מטעם התובעת הוגש תצהירו של אברהם גבאי, בעלי התובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של גב' נעמי חייט, ששימשה סגנית גזבר עיריית חדרה החל משנת 2012 וקודם לכן שימשה חשבת אגף הנדסה ומנהלת מחלקת התקציבים בעירייה. שני המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

טענת ההתיישנות
העירייה טוענת להתיישנות החשבוניות משנת 2008. המדובר בחשבונית מס' 2451 ע"ס 9,476 ₪ (כולל מע"מ) שמועד התשלום הנקוב בה הוא 15.4.2008 ושלוש חשבוניות נוספות שמספרן 2829 עד 2831 שמועד התשלום הנקוב בהן הוא 15.7.2008 (חשבוניות יולי 2008 הנ"ל) .
מאחר שהתביעה הוגשה ביום 4.6.2015 מצאתי כי יש לקבל את טענת ההתיישנות ביחס לחשבונית המוקדמת מבין הארבע ולדחות את הטענה ביחס לשלוש החשבוניות האחרות.
התובעת טענה כי במועד התשלום המצוין בחשבונית, 15.4.2008, לא ידעה על שינוי מדיניות התשלומים של העירייה ולכן עילת התביעה המיוצגת על ידי חשבונית זו לא התיישנה.
אינני מקבל את טענת התובעת. נקודת תחילת מירוץ ההתיישנות היא מועד התשלום הנקוב בחשבונית שהוציאה התובעת עצמה. מועד שינוי מדיניות העירייה אינו יוצר עילת תביעה חדשה ואינו עוצר את מירוץ ההתיישנות. מאחר שביום הגשת התביעה חלפו למעלה משבע שנים מיום מועד התשלום (וממילא ממועד אספקת השירות) הרי שהתשלום הנקוב בחשבונית זו התיישן.
אינני מקבל את טענת ההתיישנות שהעלתה העירייה לגבי חשבוניות יולי 2008. לטענת העירייה, אולם מועד ביצוע העבודות או אספקת הציוד קדם למועד התשלום הנקוב (15.7.2008) ולכן גם חוב זה התיישן. טענה זו יש לדחות מן הטעם שעילת התביעה של התובעת קמה רק לאחר שחלף המועד הקבוע לתשלום וקודם למועד זה לא היתה בידי התובעת עילת תביעה לבגין סכום שטרם הגיע מועד תשלומו. בהעדר ראייה לסתור, יש לראות במועד התשלום המופיע על גבי חשבוניות אלה כמועד הרלוונטי שלפניו לא היתה התובעת יכולה לתבוע תשלום בגין העבודות והציוד שגולמו באותן חשבוניות.
אני קובע אפוא כי עילת התביעה הנוגעת לעבודות או לציוד שסופק כמפורט בחשבונית מס' 2451 התיישנה. ביחס ליתר רכיבי התביעה אני קובע כי לא חלה התיישנות.

התביעה לגופה
העירייה אינה חולקת על כך ש עד לשנת 2008 שילמה את סכומי החשבוניות שהוגשו לה על ידי החברה במלואם (סעיף 5 לתצהיר גב' חייט מטעם העירייה ועדותה, עמ' 7, ש' 20 ואילך ) ואף אינה חולקת על כך שקיבלה מהתובעת שירותי צילומים והעתקות בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה בהתאם לחשבוניות שצורפו לכתב התביעה , למעט שלוש חשבוניות יולי 2008 שאותן מכחישה העירייה .
אחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים בין הצדדים הוא בשאלה מהו התעריף אשר לפיו היה על העירייה לשלם לתובעת עבור השירותים שסיפקה לה. לטענת התובעת, ה"מדיניות החדשה" של העירייה ביחס לתעריפים נמסרה לתובעת רק לאחר מתן השירות ולאחר שליחת החשבוניות. בתצהירו מסר מר גבאי, ב עלי התובעת , כי התובעת "מעולם לא הודיעה לעירייה כי היא מקבלת על עצמה את המחירים של החברות שזכו במכרז ולא בכדי הנתבעת הודיעה, כי היא לא מוצאת את המכתב שלטענתה שלחה התובעת לנתבעת בדבר הסכמתה הנטענת כאמור, המוכחשת מכל וכל" (סעיף 20 לתצהיר).
מר גבאי תיאר בתצהירו את התנהלות העבודה מול העירייה. כמפורט בתצהיר, בעוד שהזמנות של ציוד משרדי נעשו בהזמנה חתומה על ידי גזבר העירייה ומנהל הרכש, הזמנת שירותי העתקה וצילום התנהלו בדרך שונה. לכל מחלקה בעירייה ניתנה הרשות להזמין שירותי העתקה וצילום אצל התובעת וכל מחלקה היתה פונה ישירות לתובעת, בפקס או בטלפון והתובעת היתה מבצעת את השירות ומחייבת את העירייה (סעיפים 9 ו- 20 לתצהיר גבאי). גם גב' חייט מטעם הע ירייה העידה שהזמנת שירות צילומים והעתקות נעשתה ישירות בין המחלקה המבקשת בעירייה לבין התובעת או חברת קבוצת העתקות, שהיו הזוכות בהתקשרות מול העירייה וכי בשונה מהזמנת ציוד, לא חייבה חתימת נושאי התפקידים (עמ' 8, ש' 15-24).
התובעת טוענת , כי השינוי שערכה העירייה במחירי השירותים נעשה באופן חד צדדי , ללא עדכון וללא כל הסכם המעגן השינוי בין הצדדים.
לטענת העירייה, בשנת 2008 ערכה הליך תיחור ("מכרז") לעבודות העתקות אור וצילומים. העירייה ציינה כי בשל חלוף הזמן הרב עד הגשת התלונה אין מצויים בידיה כל המסמכים הקשורים להליך זה. לטענת העירייה, בדי עמל הצליחה לאתר פרוטוקול של וועדת הרכש של העירייה מיום 3.6.2008 (נפסח א' לתצהיר חייט) אשר ממנו עולה כי לעירייה הוגשו חמש הצעות לאספקת ציוד משרדי, ובו זכתה חברת קרביץ. יצויין כי גם התובעת הגישה הצעה באותו הליך והצעתה נמצאה יקרה מההצעה הזוכה בלמעלה מ- 50% והיתה למעשה ההצעה היקרה ביותר. באשר לאספקת שירותי העתקות אור וצילומים , טענת העירייה היא כי לאחר היוודע זהות הזוכה, קבוצת העתקות, התובעת קיבלה על עצמה לבצע את השירותים בתעריפי ההצעה הזוכה (להלן "תעריפי הזוכה "). העירייה סומכת טענתה על החלטת וועדת המכרזים מיום 3.6.2008 שבה נכתב:
"הועדה מאשרת את מכתב חב' יעיל [התובעת – י.ג.] אשר מקבלים על עצמם לבצע העתקות וצילומים לפי ההצעה הזולה ביותר בנושא סעיף 38 בנושא "משלוח מקומי ללא עבודה", יישאר כפי שמופיע בהצעת מחיר של חב' יעיל שהינו ללא עלות.

עפ"י חוות דעת היועצת המשפטית, הועדה מאשרת פיצול הזכייה בין חב' יעיל לבין חב' קבוצת העתקות."

במאמר מוסגר יצויין, כי בקטע הנ"ל מתוך פרוטוקול ועדת הרכש אין מופיעה נקודה לאחר התיבות "לפי ההצעה הזולה ביותר", אולם הגיונו של המשפט, אינו מאפשר להבין את המשפט בכל דרך אחרת והדברים נלמדים גם מיתר המסמכים בתיק, כמפורט להלן.
כאמור, מפרוטוקול ועדת הרכש של העירייה עולה, כי הועדה החליטה לאשר את פניית החברה לספק שירותי העתקות אור וצילומים בהתאם לתעריפי הזוכה. ביום 5.6.08 הודיע מנהל מחלקת הלוגיסטיקה בעירייה דאז, מר עמרם, ל גב' חייט, שמילאה אז את תפקיד עוזרת הגזבר, כי ההזמנות יחולקו בין "יעיל" התובעת לבין הזוכה, קבוצת העתקות (נספח ב' לתצהיר חייט) . לא למותר להביא את האמור במכתבו הנ"ל של מר עמרם:
"מצ"ב לידיעתך החלטת ועדת רכש ובלאי בדבר פיצול הזכייה בין חב' יעיל לבין חב' קבוצת העתקות.
אבקשך להבטיח חלוקה שוויונית של ביצוע הזמנות עבודה בין שני המציעים הנ"ל.
עפ"י חוות דעת היועצת המשפטית".

לתצהיר גב' חייט צורפו שני מכתבים נוספים שעליהם מתנוססת חתימתה. האחד, מכתב מיום 2.7.2008, ממוען אל קבוצת העתקות ( נספח ג'1). האחר , זהה לו בתוכנו, מיום 8.7.2008 ממוען אל התובעת (נספח ג'2). ראוי לציין כי הפתיח לשני המכתבים הוא "בהמשך לזכייתך במכרז לביצוע העתקות אור וצילומים, להלן נוהל העבודה מול העירייה".
בשני המכתבים פורטו נהלי העבודה מול העירייה ובשניהם נכתב במפורש: "כל המבקש לבצע עבודה כלשהי... עליו להגיע ליעיל [התובעת- י.ג.] עם תעודת משלוח חתומה מראש... כל עבודה שתבוצע בניגוד לנהלים הנ"ל לא תשולם." [ההדגשה במקור]. יצויין כי בשני המכתבים נרשם כי יש להגיע ליעיל, היא התובעת, עם תעודת המשלוח החתומה ועל כך יורחב עוד בהמשך .
עוד צורף לתצהירה של גב' חייט מכתבו של גזבר העירייה, רו"ח בועז חריף, למר גבאי מיום 12.1.2011 , בעניין חשבוניות שהוציאה התובעת לעיריה ולא תאמו את מחיר הזכייה:
"רצ"ב מוחזרות אליך חשבוניות מס' .... ע"פ הסיכום העירייה תחוייב עפ"י מחירי המכרז. לצערי, החשבונות אינם תואמים את המוסכם. לגבי ביצוע עבודות בעתיד אבקשך: א. להקפיד על מחירי המכרז.
ב. במידה והמחיר גבוה ממחיר המכרז לקבל הזמנה חתומה מראש על ידי."
(נספח ד' לתצהיר)
לטענת גם מכתב זה מצביע על כך שהתובעת ידעה היטב שהתעריפים המוסכמים הם תעריפי הזכייה וכי העירייה לא תשלם כל סכום העולה על תעריפים אלה.
העירייה מצביעה על כך שבתשובת מר גבאי לשאלון השיב כי אינו זוכר האם התובעת שלחה לעירייה מכתב ובו קיבלה על עצמה לבצע העתקות וצילומים על פי מחיר הזכייה, אולם ידע להשיב במדויק לשאלה האם חברתו ניגשה להליך התיחור של העירייה והאם זכתה בו.
במחלוקת באשר לתעריפים המוסכמים להעתקות אור וצילומים לאחר אפריל 2008, עדיפה בעיני גרסת העירייה על פני גרסת התובעת, וזאת מן הטעמים המפורטים להלן.
בפתח פרק זה יש לשוב ולציין כי מסמכים רבים לא הוגשו לבית המשפט מחמת שלא היו בידי הצדדים, ולא בכדי. התובעת בחרה, מטעמיה שלה, להגיש את התביעה למעלה משבע שנים לאחר הליך התיחור ושינוי המדיניות, כהגדרתו על ידי התובעת עצמה. בנסיבות אלה אין לזקוף לחובת העירייה את אי יכולתה לאתר ולהציג את מלוא המסמכים הנוגעים בדבר ובהם ההצעה שהגישה התובעת, הזמנות עבודה שנשלחו משך השנים או אישורי מסירת מכתבים לתובעת.
אין חולק כי התובעת ידעה על הליך קבלת ההצעות מן הספקים ואף השתתפה בו. מר גבאי העיד כי ידע על קיומו של הליך התיחור בשת 2008 וידע כי לא זכה בו (עמ' 6, ש' 31).
בחקירתו הנגדית התבקש מר גבאי להסביר את עמדת התובעת בתקופה שבין שינוי מדיניות המחירים בשנת 2008 לבין החלטתה להפסיק לעבוד מול העירייה בשלהי שנת 2011. מר גבאי התבקש להסביר האם התובעת ידעה על שינוי המחירים אולם לא נקטה כל פעולה עד שנת 2011 או שמא לא ידעה כלל כי החשבוניות שהיא מציגה לעירייה אינן משולמות במלואן אלא בהתאם לתעריפי הזכייה.
מר גבאי העיד כי תהליך התשלום בעירייה הוא תהליך ארוך אך הודה כי חשבוניות שהוצאו בשנת 2009 שולמו באופן חלקי רק בסוף אותה שנה ואף במהלך שנת 2010 (עמ' 3, ש' 21 ואילך). מר גבאי העיד "כשנודע לי על כך פניתי לנעמי [חייט –י.ג.] שהיא האחראית על אישור התשלומים היא אמרה שהיא תבדוק ותעשה מה שצריך . כשנודע לי בשנת 2011 שמקזזים לי פניתי לגזבר לא מעט פעמים על מנת לשבת [ביחד ולדבר – י.ג.]". מר גבאי הכחיש שקיבל אי פעם את מכתבה של גב' חייט המודיע לו על ה"זכייה במכרז" (נ ספח ג'2 לתצהיר). עוד העיד מר גבאי כי ההתקשרות עם העירייה הופסקה בסוף שנת 2011. מר גבאי הכחיש בעדותו גם את קבלת מכתבו של הגזבר חריף מיום 12.1.2011 המתרה בתובעת שלא להגיש חשבוניות שאינן לפי תעריפי הזכייה (עמ' 4, ש' 30).
אני מתקשה לקבל את גרסתו של מר גבאי כי מעולם לא הסכים לעבוד במחירי הזכייה וכי לא ידע על שינוי המדיניות של העירייה. טענות אלה אינן עולות בקנה אחד עם פרק הזמן הממושך מאד שחלף בין "שינוי המדיניות" כהגדרתו לבין סיום יחסי העבודה עם העירייה, שלוש שנים וחצי ויותר. מר גבאי הודה בעדותו כי בסוף שנת 2009 ולכל המאוחר במהלך 2010 כבר ידע על כך שהעירייה משלמת סכומים נמוכים יותר מהסכומים הנקובים בחשבוניות ולמרות זאת החליט לסיים את האספקה לעירייה רק בסוף 2011.
זאת ועוד, התובעת לא הציגה כל פנייה לעירייה או דרישת תשלום יתרת הסכום ואף לא הציגה תגובה למכתבו של הגזבר מחודש ינואר 2011, אשר בו נכתב במפורש כי התובעת מחוייבת, לכל הפחות לשיטת העירייה, לספק את השירותים במחירי הזכייה. כעולה מן הצרופות לתצהיר גבאי, רק בחודש אוקטובר 2014 פנתה התובעת לעירייה בדרישה לתשלום ההפרשים, כלומר כשלוש שנים לאחר סיום העבודה וכמעט ארבע שנים לאחר מכתבו של הגזבר.
זאת ועוד, בפרוטוקול וועדת הרכש של העירייה מיום 3.6.2008 נזכר במפורש קיומו של מכתב מטעם התובעת אשר נשלח לוועדת הרכש בעניין הסכמה לעבוד לפי ההצעה הזולה ביותר. מכתב זה לא צורף ולא הוגש על ידי התובעת והדבר אומר דרשני. עדותו של מר גבאי לפיה הוא "שומר ניירת על כל ההתקשרות שלי" (עמ' 5, ש' 12) מקשה עוד יותר לקבל את אי צירופו של המכתב.
אינני מקבל את טענת התובעת כי מכתב כזה מעולם לא נשלח על ידיה. אין להניח כי וועדת הרכש המציאה את דבר קיומו של אותו מכתב או כי כפתה על התובעת באופן חד צדדי "זכייה" ב המשך התקשרות עם העירייה שלא לפי רצונה. אי הצגתו של מכתב זה פועלת לחובת התובעת ואף מדגישה את הנזק הראייתי שנגרם לנתבעת כתוצאה מהגשת התביעה במועד כה מאוחר.
סימן שאלה נוסף בקשר לגרסת התובעת בהקשר זה מתעורר בקשר עם תשובתו של מר גבאי ל שאלה האם התובעת פנתה לעירייה במכתב לפיו קיבלה על עצמה לבצע צילומים והעתקות ב תעריפי הזכייה, אשר נכללה בשאלון שהציגה העירייה לתובעת. תשובת מר גבאי היתה "לא שזכור לי" (נספחים ה', ה'1 לתצהיר חייט) .
בתשובתו לאותה שאלה במסגרת חקירתו הנגדית השיב מר גבאי תחילה "השבתי לא זכור לי" ולאחר שנשאל אם "יכול להיות שכן ויכול להיות שלא" השיב "חד משמעית ל א". אני מוצא בשינוי תשובתו של גבאי מידה רבה של מגמתיות והתחמקות החותרות תחת גרסתו.
סימן שאלה נוסף נוגע לטענת התובעת כי לא נודע לה על שינוי המדיניות. בהקשר זה אפנה לשתי קבוצות חשבוניות שבהן בולט ביותר הפער בין סכום החשבונית לבין גובה התשלום בפועל. חשבוניות מס' 186 ו- 289 (סעיפים ה' וו' ברשימת החשבוניות בכתב התביעה) הוצאו ביום 17.3.2009 וביום 17.4.2009 בהתאמה. סכום החשבונית הראשונה כמעט 44,000 ₪ כאשר מתוכה שילמה העירייה פחות מ- 24,000 ₪, ונותרה יתרה של למעלה מ- 20,000 ₪. חודש לאחר מכן, ביום 17.4.2009 הוציאה התובעת את החשבונית הבאה, חשבונית מס' 289 בסכום של למעלה מ- 34,000 ₪, כאשר על פי המפורט על ידי התובעת שולם לה בגין חשבונית זו סך של כ- 14,000 ₪, כלומר הרבה פחות ממחצית סכום החשבונית.
הנה כי כן, במשך חודשיים ימים, בשתי חשבוניות רצופות, שולמו לתובעת כ- 38,000 ₪ במקום כ- 78,000 ₪, כלומר פחות ממחצית סכום שתי החשבוניות. קשה ליישב את עדותו של מר גבאי עם העובדה שהתובעת לא פעלה באופן יעיל ומיידי לגביית סכום לא מבוטל של כ- 40,000 ₪ ולא גילתה את הדבר משך שנתיים ויותר וממילא לא הודיעה לעירייה כי היא עומדת על תשלום מלוא סכום החשבוניות .
מסקנה דומה ניתן ללמוד ממקבץ חשבוניות מס' 1028, 1029, שתיהן מיום 28.12.2010 ומחשבונית מס' 1157 מיום 31.12.2010. סכומן המצטבר של שלוש חשבוניות אלה שהוצאו בתוך ארבעה ימים הוא למעלה מ- 117,000 ₪ ובפועל שולמו לתובעת בגין חשבוניות אלה רק כ- 35,000 ₪, כך שהתובעת לא קיבלה הכנסות בהיקף של כ- 80,000 ₪, למעלה משני שלישים מן הסכום הנקוב בחשבוניות.
התובעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לשאלה כיצד לא זיהתה אי קבלת הכנסות בהיקף כספי לא מבוטל, כאשר בשני המקרים שפורטו לעיל שולמו לתובעת סכומים שאינם מגיעים אפילו למחצית סכום החשבוניות. מר גבאי אמנם העיד כי "לקראת סוף שנת 2010 ותחילת 2011 אחרי ניהול דברים עם הגזבר נודע לי על הקיזוזים שהוא עושה" (עמ' 6 , ש' 16 ואילך). נוכח ההפרשים הגדולים בין סכומי החשבוניות לתשלומים בפועל אני מוצא הסבר זה מתמיה ובלתי משכנע וגם טענת התובעת כי סכומי החשבוניות שולמו לה חודשים לאחר הוצאת החשבוניות אינה יכולה להסביר תקופה של כשלוש שנים שבהם לא העלתה התובעת כל טענה והמשיכה לספק לעירייה שירותי העתקה וצילום. ממילא, דברי מר גבאי אינם יכולים להסביר כיצד התובעת לא הבחינה באי הזרמת הכנסות בשיעור יותר ממחצית ההכנסות הצפויות מאספקת השירותים לעירייה בחודשים מרס ואפריל 2009.
בעדותו, בתשובה לשאלת בית המשפט, העלה מר גבאי טענה כי בתקופות מסוימות קוזזו חלק מסכומי החשבוניות כנגד ארנונה או אגרות בנייה (עמ' 6, ש' 21 ואילך) , טענה שהוכחשה לגופה על ידי העירייה. סוגיית הקיזוז אינה חלק מיריעת המחלוקת בין הצדדים, אין מהצדדים לא העלה אותה בכתבי טענותיו וממילא לא נשמעו כל ראיות לגביה, ואין צורך להכריע בה לגופה. יחד עם זאת, עצם העלאת טענה כבושה זו (המוכחשת כשלעצמה על ידי העירייה) מעלה תמיהה נוספת ביחס לגרסת התביעה ולמשקל שיש לתת לעדות מה גבאי.
כאמור, במחלוקת עובדתית זו אני מעדיף את גרסת העירייה. גב' חייט העידה כי נכחה בפגישות של גזבר העיריה ומר גבאי בהן הוסבר לו במפורש כי התשלומים שישול מו על ידי העירייה יחושבו לפי תעריפי הזכייה ולא למעלה מ הם (סעיף 18 לתצהירה, וכן עדותה עמ' 11, ש' 15-20).
גב' חייט העידה כי טיפלה בהזמנות שנעשו מהתובעת וכי המאטריה מוכרת לה היטב ודבריה מקובלים עלי, ומשתלבים היטכתב הגזבר מתחילת 2011 , שבו אף נזכר סיכום קודם אודות השוואת תעריפי התובעת לתעריף הזוכה.
סיכומו של דבר, עדותו של גבאי מציגה תמונה עובדתית בלתי בהירה, שרב הנסתר בה על הגלוי כמעט ביחס לכל אחד מן המרכיבים העובדתיים . עדות זו אינה מתיישבת עם הגיון החיים והשכל הישר ביחס לטענה כי התובעת לא ידעה התשלומים החלקיים ואינה מספקת הסבר למחדלה של התובעת לתבוע מהעירייה את הפרש הסכומים. דבריו המתמיהים של מר גבאי בסיום עדותו , לפיהם חלק מסכומי החשבוניות קוזז עם תשלומי חובה שונים , מעורר סימן שאלה לגבי גרסתו בכללותה.
סיכום התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרעה בתביעה
כאמור, אינני מקבל את טענת התובעת כי לא ידעה על כך שהעירייה משלמת לתובעת תשלום בהתאם לתעריפי הזכייה של קבוצת העתקות, שזכתה בהליך התיחור. בפועל חלפו כשלוש שנים וחצי מיום סיום הליך התיחור ותחילת מדיניות ה"קיצוץ" בשנת 2008 ועד שהתובעת הודיעה לנ תבעת בשלהי 2011 על הפסקת העבודה מולה. התובעת לא הציגה ראייה שהודיעה לעירייה בזמן אמת שהיא עומת על תשלום הסכומים המפורטים בחשבוניות או שהתריעה בפני העירייה כי אם לא תשלם את הסכומים הנקובים בחשבוניות במלואם או אם לא תשלם את ההפרש ביחס לחשבוניות קודמות תנקוט התובעת צעד כלשהו. מכתב התראה מטעם התובעת נשלח רק בשנת 2014. התובעת לא הסבירה כיצד לפתע גילתה בשנת 2010 כי תשלומים בסכומים כה גבוהים ולא הביאה לעדות רואה חשבון או מנהל חשבונות מטעמה שיפתור את הקושי.
עדותו של מר גבאי, אשר עליה עמדתי לעיל, לא רק שלא הבהירה את סימן השאלה הנ"ל, אלא לקתה בסימני שאלה, בחללים ריקים ובהתחמקויות, שעליהן עמדתי לעיל.
התנהגות התובעת היא אחת הראיות המבססות את קביעתי לפיה התובעת קיבלה על עצמה לעבוד בתעריפי הזכייה. ראיות נוספות לכך הן אזכור מכתב התובעת אשר, כפי שנרשם בסעיף 5 לאותו פרוטוקול "מקבלים על עצמם לבצע העתקות וצילומים לפי ההצעה הזולה ביותר.... " ועצם החלטת הוועדה, בהמשך אותו פרוטוקול לאשר פיצול הזכייה בין חב' יעיל לבין חב' קבוצת העתקות. התובעת לא סיפקה תשובה ברורה לשאלה האם שלחה לוועדת הרכש מכתב כזה וגם עניין זה מעורר תמיהה.
באשר להחלטת וועדת הרכש, כעולה מהקשר הדברים באותו פרוטוקול, ברור כי החלטת הוועדה להמשיך ולרכוש את שירותיה של התובעת למרות זכיית חברה אחרת בהליך התיחור נעשתה על סמך ההבנה כי תעריפי התובעת יהיו כתעריפי הזכייה. התובעת העידה כי ידעה על קיומו של הליך התיחור, הגישה הצעה בו וידעה שלא זכתה. התובעת המשיכה לספק לעירייה שירותי צילום והעתקות למרות שידעה שלא זכתה בתיחור ובמצב דברים זה הטענה כי לא ידעה על החלטת ועדת הרכש ולא קיבלה אותה היא טענה מיתממת. חזקה על התובעת כי החלטת ועדת הרכש היתה ידועה לה, כמי שהמשיכה לעבוד עם העירייה למרות שלא זכתה בתיחור.
התובעת טענה כי העירייה קיבלה שירותים נוספים גם מחברות אחרות שלא זכו בתיחור, אולם טענה זו לא גובתה בבסיס ראייתי איתן והיא נשללה במפורש על ידי גב' חייט שהעידה שאם היו התקשרויות עם ספקים אחרים הן היו בודדות ובהתאם לאילוצים ספציפיים ולא על בסיס שוטף (עמ' 10, ש' 4). התובעת מצדה לא הראתה כי עסק פלוני או אלמוני שלא זכה בתיחור המשיך לספק לעירייה שירותים שנכללו בתיחור.
החלטה וועדת הרכש יושמה במכתב הפנימי שהוציא מנהל מחלקת לוגיסטיקה לגב' חייט ביום 5.6.2008, יומיים לאחר החלטת ועדת הרכש (נספח ב' לתצהיר חייט) ובו הורה על חלוקה שוויונית של עבודות בין קבוצת העתקות, הזוכה, לבין התובעת. במכתב זה לא נזכרו חברות אחרות ש מולן תעבוד העירייה.
בהחלטת ועדת הרכש ובמכתבו של מנהל מחלקת הלוגיסטיקה מצוין כי הדברים התקבלו לאחר חוות דעת משפטית. יש להניח כי חוות הדעת המשפטית אשר אישרה את התנהלות ועדת הרכש הסתמכה על כך שהתעריפים שהעירייה תשלם לתובעת יהיו זהים לתעריפי הזכייה ושהדבר נעשה, בתיאום עם התובעת ובהסכמתה המלאה .
ודוק, התובעת אינה טוענת כי סיפקה לעירייה שירותים ייחודיים המצריכים תעריף נבדל ויקר בהרבה מן התעריף הזוכה.
עוד יצויין, כי התובעת לא הראתה שהסכומים ששולמו על ידי העירייה אינם תואמים את תעריף הזכייה. בסיכומיה הפנתה התובעת לחשבונית מס' 448, אשר כנטען לא הוצאה בגין שירותי העתקה או צילום אלא בגין רכישת ציוד משרדי ולמרות זאת "קוצצה" על ידי הנתבעת. מאחר שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים ועדת התובעת לא נחקרה עליה אין מקום להתייחס לטענה זו בשלב מאוחר כל כך.
התובעת הפנתה בסיכומיה לטעות סופר שנפלה, ככל הנראה במכתב לחברת קבוצת העתקות מיום 2.7.2008 (נספח ג'1 לתצהיר חייט). אכן, באותו מסמך נרשם כי על עובד אגף ההנדסה המבקש העתקת אור או צילומים להגיע ליעיל עם תעודת משלוח חתומה מראש וכו', כאשר ברור למדי כי הכוונה במכתב המופנה לקבוצת העתקות היתה כי העובד יפנה לקבוצת העתקות ולא לתובעת. מקובל עלי הסברה של גב' חייט כי מדובר בטעות סופר (עמ' 10 , ש' 32) וגם העובדה שהמכתב לקבוצת העתקות נושא תאריך מוקדם יותר מן המכתב ליעיל אינה פוגעת בהסבר זה בהתחשב בכך שהעירייה עבדה מול התובעת משך שנים קודם להוצאת המכתב.
סיכומו של דבר, אני קובע כי התובעת הסכימה לעבוד מול העירייה לפי תעריפי הזכייה, שהיו זולים משמעותית מתעריפיה הרגילים ועל סמך הסכמתה זו העבירה לה העירייה עבודות עד 2011. אני דוחה את הטענה כי העירייה פעלה באופן חד צדדי וללא ידיעת התובעת.
חשבוניות יולי 2008
לטענת התובעת, שלוש החשבוניות הללו לא שולמו כלל על ידי העירייה. העירייה, כזכור, אינה מודה בחשבוניות אלה ואף טוענת, כי בניגוד למפורט בתוכן החשבוניות, הן הוצאו בקשר עם רכישת ציוד ולא עם רכישת שירותי העתקה וצילום ולכן אינן תקפות בהעדר חתימות נושאי התפקיד.
נטל הוכחת ביצוע העבודות המפורטות בחשבוניות אלה רובץ על התובעת. מאחר שהתובעת לא הביאה כל ראייה לעצם רכישת שירותים אלה על ידי התובעת, יש לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ויש לדחות תביעתה גם ביחס לחשבוניות אלה.
טענת הנזק ראייתי וטענות אחרות במישור הראייתי
לטענת הנתבעת, הגשת התביעה זמן כה רב לאחר התגבשות העילה הנטענת גרמה לה נזק ראייתי כבד, שיש בו אף כדי להטיל צל כבד על תום לבה. טענה זו יש לבחון גם על רקע ריבוי טענות התובעת כנגד הנתבעת במישור הראייתי. התובעת ביקשה לייחס משקל רב לכך שהנתבעת לא הציגה תעודות משלוח ולא צירפה אותן לתצהיר חייט ואף לא צירפה את הצעת התובעת להליך התיחור משנת 2008. התובעת טענה כנגד מהימנות פרוטוקול ועדת הרכש ואף טענה כי מכתבה של גב' חייט משנת 2008 ומכתב הגזבר משנת 2011 מעולם לא הגיעו לידיה.
באשר לטענות התובעת לאי הצגת מסמכי הנתבעת ייאמר כי חלק מן המסמכים המבוקשים על ידי התובעת הם מסמכים שצריכים היו להיות בידיה. כך לעניין ההצעה שהיא עצמה הגישה בהליך התיחור וכך לעניין תעודות המשלוח או העתקן שלהן. ויודגש, טענת מר גבאי כי תעודות המשלוח שהיו בידי התובעת אבדו בהצפה בשנת 2015, לאחר הגשת התביעה, אינה יכולה להטיל יש מאין חובת הצגת המסמכים על הנתבעת, מה גם שמסמכים אלה לא צורפו לכתב התביעה, בניגוד למסמכים אחרים שצורפו, כגון החשבוניות.
ממילא, אין לייחס לאי צירוף מסמכים אלה משקל רב, כיוון שהמחלוקת בין הצדדים לא נסבה על עצם קבלת שירותים מטעם התובעת, והנתבעת לא טענה כי לא קיבלה את השירותים המפורטים בחשבוניות במלואם. המחלוקת נסבה על התעריפים המוסכמים ביחס לאותם שירותים, על רקע הסכומים הנקובים בחשבוניות התובעת. באשר להצעת יעיל בהליך התיחור אף היא אינה ראייה בעלת משקל ממשי כיוון שאין חולק על כך שהצעתה לא זכתה וכיוון שהחלטת וועדת המכרזים נסמכה על מכתב התובעת , שאף הוא לא נמצא.
התובעת מכחישה קיומו של מכתב התובעת משנת 2008 לוועדת הרכש, בין במפורש ובין מחוסר ידיעה או ליתר דיוק חוסר זכרון, למרות שמכתב זה נזכר במפורש בהחלטת ועדת הרכש. בנקודה זו יש מקום לקבל את טענת העירייה שעקב הגשת התביעה במועד כה מאוחר נגרם לה נזק ראייתי. טענת התובעת כנגד אמיתות תוכנו של פרוטוקול ועדת הרכש היא טענה בעלמא שאינה יכול לעמוד ללא תימוכין של ממש.
במקרה הנוכחי מכתב הדרישה מטעם התובעת הומצא לנתבעת רק בשנת 2014, כשש שנים לאחר שנת 2008, לאחר שלוש וחצי שנים של עבודה משותפת וכשלוש שנים לאחר הפסקת העבודה המשותפת. התובעת לא הצביעה על כל מקור חובה של העירייה לשמור מכתב של צד ג' אשר נשלח לוועדת הרכש, גם אם מן הראוי שמכתב כזה יתועד כחלק מתיעוד התקשרויותיה והחלטות גופי העירייה השונים . בנסיבות העניין יש לקבל את עמדת העירייה במובן זה שאין לזקוף לחובתה את אי הצגת המכתב הנטען.
הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות
לאור התוצאה שאליה הגעתי התייתר הדיון בטענת העירייה לפיה בהעדר הזמנות חתומות אין לחייב את העירייה בגין החשבוניות הנטענות. ממילא, הנתבעת זנחה טענה זו בסיכומיה, ככל הנראה נוכח המפורט בעדות גב' חייט לפיה העירייה לא דרשה הזמנות חתומות בכל הקשור לשירותי העתקה וצילום, להבדיל מרכש ציוד.
סיכום
על בסיס הטעמים שפורטו לעיל דין התביעה להידחות במלואה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 7,500 ₪.

המזכירות תודיע ותסגור התיק.
ניתן היום, ז' אב תשע"ח, 19 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ל.ד. יעיל חדרה בע"מ
נתבע: עיריית חדרה
שופט :
עורכי דין: