ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד רואי טלר עמרם :

בפני
כבוד ה שופטת רות וקסמן

המבקשת

מדינת ישראל

נגד

המשיב
רואי טלר עמרם

החלטה

בפני בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו אף מעבר לששה חודשים, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961.

המשיב נפסל ביום 25.5.18 פסילה מנהלית על ידי קצין משטרה לתקופה של 30 ימים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק תת"ע 3633-06-18 (דו"ח תנועה מס' 50210604000 (להלן: "הדו"ח") המייחס לו עבירה של נהיגה בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש, במהירות של 173 קמ"ש לכאורה, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

הבקשה לפסילה עד תום ההליכים הוגשה ביום 24.6.18 .
רישיון הנהיגה הוחזר למשיב בתום הפסילה המנהלית; ובהסכמת בא כוחו בדיון מיום 5.7.18 נפסל עד החלטה אחרת.
ב"כ המשיב בקש לבוא בדברים עם המבקשת טרם הדיון בבקשה גופה; לפיכך נקבע בהסכמה דיון נוסף ליום 10.7.18.

טענות ב"כ המבקשת
למבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב: דו"ח ממל"ז, בדיקות תקינות תחילת משמרת וסוף משמרת, דו"ח נוסף של שוטר שהיה יחד עם השוטר האוכף, דו"ח פעולה, דו"ח עיכוב, הצגת נתונים למשיב בשטח וכו'.

מסוכנות - המשיב נהג במהירות מופרזת של 173 קמ"ש במקום 90 קמ"ש. 83 קמ"ש מעל המותר ו-33 קמ"ש מעל ברירת המשפט.
המשיב נוהג משנת 1991 ולחובתו 20 הרשעות קודמות מהן 4 הרשעות בגין עבירות מהירות.

כל טענותיו של ב"כ המשיב באשר לכשלים בבדיקת מכשיר הממל"ז ועבודת השוטרים לרבות דיון בחוות דעת שהגיש מטעמו בנט, סמוך לסיום הדיון כאן, מקומם להתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא בשלב זה.

מבקשים לפסול את המשיב אף מעבר לששה חודשים.

טענות ב"כ המבקש
טוען לכשלים ראייתיים עד כדי כרסום היורד לשורשן של הראיות לכאורה:
בבדיקת תיאום הכוונות לא ציין השוטר את מס' העמוד עליו נערכה הבדיקה.
קיים חשש ממשי לטעות בזיהוי. השוטר ציין כי המשיב נצפה עוקף רכבים מימין לשמאל וקיים ספק אם השוטר לזר על רכבו של המשיב כיוון שעולה מדבריו כי לא הסתכל בעינית ולזר את הרכב אלא רק זיהה בעינית הכוונת את המהירות הגבוהה.
בדו"ח הפעולה ציין השוטר כי הכביש בעל 3 נתיבים אך למעשה הינו בעל 2 נתיבים.
השוטר לא הציג את הנתונים למשיב בשטח.
השוטר ציין בדו"ח כי הורה למשיב לעצור וזה עצר לפני ניידת המשטרה.
עפ"י חוות דעת ראשונית של בוחן בשקלול המהירות המיוחסת למשיב ,למרחק שהיה מצוי מהשוטר שלזר עליו ולזמן התגובה, בלתי אפשרי כי יעצור לפני ניידת המשטרה כנטען.
בבלימת חירום לפי זמן תגובה של 1.05 שניות מרחק העצירה יהיה 228.67 מטר ובבלימת חירום לפי זמן תגובה מורכב של 1.5 שניות שעה שמדובר באירוע שלא ניתן לצפותו מראש, מרחק העצירה יהיה 250.9 מטרים היינו מרחק העולה עשרות מטרים על המרחק שהיה בין השוטר למשיב בעת הלזירה.
מגיש טבלאות קדרון התומכות בנתונים בסעיף ה' לעיל והינן בגדר ידיעה שיפוטית.
האירוע אירע בכביש 4 שבו בקטעים מסוימים מותרת מהירות גבוה של 110 קמ"ש ואף 120 קמ"ש.
השוטר לא בדק את התמרורים בכביש טרם הפעלת הממל"ז ובסיומו ויש להניח כי האירוע ארע בקטע דרך כזה.
התנהלות השוטר סיכנה את משתמשי הדרך. אם אכן מדובר במהירות גבוהה לכאורה עליו היה לנסוע אחרי המשיב ולא לסמן לו לעצור ולאלצו לבלום בלימת חירום שסיכנה את כל משתמשי הדרך לרבות השוטר עצמו.

לא קיימת מסוכנות אצל המשיב. עברו התעבורתי קל. זו הזמנה ראשונה למשפט.
ההרשעה האחרונה משנת 2015 ושאר ההרשעות לרבות עבירות המהירות מתפרסות על פני 27 שנים של נהיגה והינן מסוג ברירת משפט.

באם המבקשת הייתה סוברת כי המשיב מסוכן הרי לא הייתה משיבה לו את רישיונו לאחר תום תקופת הפסילה המנהלית, הוא נפסל רק בהסכמת המשיב.

המשיב לקח את בתו הקטנה בת 6.5 שנים לשיעור רכיבה באותו יום, כך שלא ייתכן כי ינהג במהירות המופרזת המיוחסת לו.

ככל וייפסל המשיב, מבקש סיווג פסילה על אופנוע וכן שהמשיב יוכל לנהוג בחוץ לארץ.

מבקש לקצוב את תקופת הפסילה לחודשיים שלושה ככל ובית המשפט יורה על פסילה. (פרו' מיום 10.7.18 עמ' 10 ש' 25-24)

באם היה מתקיים דיון הוכחות בתיק העיקרי הרי שעמדת המבקשת היתה שונה מעמדתה כיום.

מגיש אסופת פסיקה.

דיון והכרעה
שיהוי
המבקשת הגישה הבקשה לפסילה עד תום ההליכים המשפטיים במועד ההקראה של התיק העיקרי ביום 24.6.18 אך לא יידעה את הנאשם בבקשה דנן ואף לא זימנה אותו ליום זה. יתרה מזאת, סנגורו של המשיב הודיע כי נכון למועד ההקראה, היינו 24.6.18 הוא מייצג את הנאשם אך ורק בתיק העיקרי ולא הוסכם כי ייצגו בתיק הבפ"ת. משנדחה הדיון בתיק העיקרי ליום 1.7.18 (עקב השתלמות שופטים) נדחה גם הדיון בתיק הבפ"ת. בפרוטוקול מיום 24.6.18 הוריתי על נוכחות חובה לנאשם/משיב.

הנאשם/המשיב לא הופיע לדיון ביום 1.7.18 והוברר על פי בדיקת המבקשת כי יצא לחו"ל ביום 26.6.18. יוער כי המבקשת שוחחה עם המשיב בטלפון ביום 25.6.18 שמסר לה ששוהה בחו"ל ומיוצג על ידי עורך דין. שיחות אליו אח"כ לא נענו.
בהחלטתי מיום 1.7.18 הוריתי למבקשת לזמן את הנאשם/ המשיב במסירה אישית.
מעיון בתיק החקירה המשיב זומן במסירה אישית ביום 2.7.18.
בדיון ביום 5.7.18 נכח המשיב ובהסכמת ב"כ המשיב נפסל עד להחלטה אחרת.
היינו המשיב קיבל את רישיונו חזרה לאחר תום הפסילה המנהלית ונהג כ-10 ימים.

כפי שציינתי בהחלטה אחרת בפ"ת 9590-02-18 מדינת ישראל נ' עומר סלטר המבקשת עשתה לה מנהג קבוע להגיש בקשות לפסילה עד תום ההליכים יחד עם הגשת כ תבי אישום, וזאת על מנת לחסוך מאמצים בהמצאת אישורי מסירה לכל הליך באופן נפרד. ככל והמבקשת סברה כי יש לפסול המשיב/הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בשל מסוכנותו הרי היה עליה לפעול בהתאם, היינו להזדרז בהגשת בקשות לבית המשפט ולעמוד על קיומם של דיונים דחופים שכאלה בהקדם האפשרי. ככל שהמבקשת מתמהמהת בבקשות שכאלה הרי דבר זה יכול לקעקע את יסוד המסוכנות כי הרי אותו נהג שאותו מבקשים לפסול נוהג בכבישים זה מכבר ומסכן אחרים בנהיגתו.

ועוד ציינתי בהחלטתי כי: " הגיעה העת לשנות את דפוסי ההתנהלות בהגשת בקשות לפסילה עד תום ההליכים המשפטיים ואין להעמיס על בית המשפט בקשות כאשר אין זימונים למשיב בבקשה מבעוד מועד ובסופו של יום לגלגל לפתחו של בית המשפט את האחריות, ואף הפניתי את הצדדים לפסיקה בש"פ 7399/00 שמואל הלחמי נ' מדינת ישראל ובע"ח 8322-02-10 בן בסט סיגל נ' מדינת ישראל.

לא אכחד דבריי גם מהתנהלותו של ב"כ המשיב עת לא עמד על בירור הדברים לעומקם עם מרשו/המשיב וכך גרם לסחבת ולקיום דיונים מיותרים.

עם זאת, מצאתי לדון בבקשה גופה עת נפסל המשיב בהסכמה עד להחלטה אחרת.

כללי
על פי ההלכה, על בית המשפט הדן בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים לבחון שני רבדים:
האחד - קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לנהג.
השני - האם נהיגתו של הנהג מסכנת את הציבור, כאשר המסוכנות נבחנת על רקע עברו התעבורתי של הנהג ונסיבות האירוע הספציפי גם יחד.
לעניין זה, ראה בש"פ 816/06 אלינור גבריאל נ' מדינת ישראל.

ראיות לכאורה
מעיון בדו"ח הפעולה של השוטר אמיר קצר עולה כי הוא מדד את מהירות נסיעתו של המשיב באמצעות מכשיר ממל"ז שאת אמינותו קבע בית המשפט העליון. השוטר כיוון את הנקודה האדומה למרכז רכבו של המשיב וזיהה כי המשיב נוהג במהירות 178 קמ"ש (מהירות שלאחר הפחתה של 5 קמ"ש הינה 173 קמ"ש). וציין כי בזמן הפעלת הממל"ז נסע המשיב בנתיב האמצעי מבין שלושה במהירות גבוהה כשהוא עוקף בנתיב האמצעי בין רכב שנסע בנתיב השמאלי לרכב שנסע בנתיב הימני. השוטר הוציא את ידו השמאלית מהחלון וסימן למשיב לעצור וזה בלם בחוזקה לפני הניידת. השוטר ציין כי שמר על קשר עין רצוף עם הרכב כל זמן ההפעלה עד שעצר.

מדו"ח העיכוב שרשם השוטר רונן חנוכה שהיה עם השוטר אמיר קצר ברכב עולה תגובתו של המשיב: "נסעתי אולי 90 קמ"ש".

יוער, כי ממזכר של השוטר רונן חנוכה בתיק החקירה עולה כי הוא לא היה שותף פעיל באכיפת הממל"ז .

באשר לטענתו של ב"כ המשיב בנוגע לתקינות הבדיקה עיון בתיק החקירה מעלה כי נעשו כל הבדיקות הרלוונטיות והמהותיות למכשיר.

באשר לטענה כי השוטר כלל לא הסתכל על הרכב ולכן קיים חשש לטעות בזיהוי, מעיון בדו"ח הפעולה עולה כי השוטר כיוון את הנקודה האדומה למרכז הרכב וכשראה את המהירות המסומנת על גבי הצג הניח את הממל"ז על לוח השעונים וסימן למשיב לעצור. כמו כן, השוטר ציין בדו"ח כי שמר על קשר עין רצוף עם רכב המשיב מרגע ההפעלה ועד לעצירתו.
לפיכך בשלב זה לפחות אינני סבורה כי נפלו טעויות באופן ביצעו המדידה על ידי השוטר ומכל מקום טענה זו מקומה להתברר בתיק העיקרי.
באשר לטענתו של ב"כ המשיב כי לפי חוות דעת ראשונית של מומחה, בהתבסס על טבלאות קדרון, על פי הנתונים שהציג השוטר, לא יכול היה המשיב לנסוע במהירות כזו שהינן בבחינת ידיעה שיפוטית על פי ע"פ 48/75 יעקב בן בנימין לוי נ' מדינת ישראל , גם היא מקומה להתברר בתיק העיקרי ולא בשלב של הדיון לכאורה שכן למבקשת שמורה הזכות לחקור המומחה בחקירה נגדית בנוגע לחוות דעתו.

חוות הדעת עצמה הוגשה במערכת הנט לאחר הגשת הבקשה ולא הומצאה לבית המשפט או לצד השני במהלך הדיון.

הטענות כי במקום הכביש הוא בעל 2 נתיבים ולא שלושה וכי קיימים מקטעים בהם מותרת מהירות של 110 -120 קמ"ש וכן שהשוטר לא בדק אם יש שילוט במקום מקומן להתברר בתיק העיקרי.
למעלה מן הצורך אוסיף כי גם אם היה מותר לנסוע במקטע הכביש המדובר במהירות 120 קמ"ש הרי מהירותו הנמדדת של המשיב עולה על ברירת משפט ועדיין נהג לכאורה במהירות של יותר מ 50 קמ"ש מהמותר או 23 קמ"ש מעל ברירת המשפט כך שטענה זו אינה רלוונטית לענייננו.

באשר לטענתו של ב"כ המשיב כי לא הוצגו למשיב נתונים בשטח, בדו"ח סומן על ידי השוטר בסעיף 5 בפרק הצגת נתוני המדידה לנהג כי נתוני המדידה הוצגו בפני הנהג.
השוטר ציין בדו"ח כי הוסברה לנהג מהות העבירה ותגובתו הייתה כי לא יכול להיות שנסע במהירות מטורפת שכזו.

בכל טענה בדבר התנהלות לא תקינה של השוטרים הדר ך פתוחה בפני המשיב להגיש תלונה במישור המנהלי.

לאור כל האמור לעיל, בשלב זה של הדיון ולאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, אני קובעת כי די בדו"ח הפעולה ובתוצאת מכשיר הממל"ז כדי לקבוע כי יש בידי המבקשת די ראיות לכאורה שהמשיב ביצע את המיוחס לו בכתב האישום והפגמים כביכול לרבות התחשבות בטבלאות קדרון, בחוות הדעת שהומצאה בנט לאחר הדיון, אין בהם בשלב זה, ללא העברתם בכור ההיתוך של החקירה הנגדית כדי להצביע על כרסום היורד לשורשו של עניין.

מסוכנות המשיב
מסוכנותו של נהג נבחנת באמצעות שני מקורות. כך נקבע בבש"פ 513/88 מ"י נ' רז גוליו: "השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

במקרה דנן המהירות הנמדדת שבה נהג המשיב לכאורה היתה 173 קמ"ש בכביש שהמהירות המותרת בו היא 90. היינו כמעט כפליים מהמותר.

כבוד השופט בדימוס טננבוים ניתח ארוכות את הסכנה הגלומה בנהיגה במהירויות גבוהות בב"ש 408/05 מדינת ישראל ע"י ענף תביעות- תנועה י-ם נ' בראשי רונן בעניין בקשה לפסילה עד תום ההליכים נגד משיב שנהג במהירות של 147 קמ"ש במקום 90 קמ"ש:
"... 9. המחקר המדעי לגבי הקשר בין מהירות ותאונות דרכים הגיע לשתי מסקנות ונסכמן בקצרה:
- ככל שהמהירות גבוהה יותר כן תוצאותיה של תאונת הדרכים חמורות יותר.
- ישנן ראיות רבות וטובות כי בכל כביש נתון, נסיעה במהירות גבוהה יותר מגבירה את מספר תאונות הדרכים (זאת בהנחה ששאר המשתנים נשארים זהים).
10. על המסקנה הראשונה אין כל חולק ועורר. זוהי נגזרת ישירה של פיזיקה פשוטה. האימפקט בזמן התאונה שווה לריבוע המהירות כפול המשקל. מכאן עולה שכל שינוי קטן במהירות מתבטא בעלייה משמעותית יותר בחוזק המכה.
11. משמעות המסקנה השנייה היא כי במידה וכל שאר התנאים זהים, הרי נסיעה במהירות גבוהה יותר מגבירה את ההסתברות לתאונת דרכים. למען הדיוק יש להוסיף כי ישנה אסכולה הטוענת כי לא רק המהירות הגבוהה לבדה היא המסוכנת אלא השונות במהירות. כלומר, הפרשי המהירות בין רכבים שונים, והעובדה כי ישנם רכבים הנוסעים מהר יותר או לאט יותר מאחרים היא הגורמת לתאונות. הטענה בקליפת אגוז היא כי רכבים הנוסעים בממוצע הרבה יותר מהר או לאט מהאחרים מעורבים הרבה יותר בתאונות דרכים. לעניינו, אין ספק שהנאשם נסע במהירות שונה וחריגה. דהיינו, לדעת שתי האסכולות מהירותו גרמה לנהיגתו להיות מסוכנת".
ו עוד קבע:
13. מחקר ישראלי עדכני אחר סיכם וטען כי המהירות גורמת לתאונות ומגבירה את חומרתן, היא מהווה גורם משני לתאונות רבות שהגורם הישיר שלהן הוא אחר, היא עלולה לגרום אחריה עבירות תנועה אחרות, ועוד. נציין כי מחקר זה שנעשה ע"י המכון לחקר התחבורה בטכניון טען כי המהירות היא הגורם המרכזי בתאונות הדרכים, אלא שהסיווג של המשטרה על הסיבות לתאונות איננו מדויק מסיבות טכניות שהוסברו. נציין כי המלצתו העיקרית של המחקר היא:
"בנייר עבודה זה ברצוננו להמליץ על הגברה של אכיפת עבירות מהירות, כך שכמות הדו"חות על עבירות מהירות תגדל משמעותי, וגם שיעור הדו"חות האלו, מתוך כלל הדו"חות, יעלה במידה ניכרת. להלן נסביר וננמק המלצה זו"
14. כמובן, אין זה המקום לנתח בפרוטרוט את הסוגייא אולם המסקנה הברורה והחד-משמעית היא שמי שנוסע במהירות גבוהה ומסוכנת כפי שנהג המשיב מסכן בצורה בוטה ונפשעת את עצמו ואת האחרים המשתמשים בכביש."

באשר לעברו התעבורתי של המשיב, המשיב נוהג משנת 1991, ולחובתו 20 ה"ק מהן 4 בגין מהירות , אחרונה משנת 2015 מסוג ב"מ בגין מהירות העולה עד 20 קמ"ש בדרך עירונית. הרשעה נוספת בגין מהירות מעל 30-21 קמ"ש בדרך עירונית משנת 2006, הרשעה בגין מהירות של 90 קמ"ש בדרך שאינה עירונית משנת 2004, והרשעה משנת 1994 בגין מהירות מופרזת של 20 קמ"ש מעל המותר בדרך עירונית.
נראה כי עבירות המהירות אינן זרות למשיב.

בקשה לאפשר למשיב לנהוג בחו"ל או לסווג נהיגתו על אופנוע
הדעת נותנת כי אדם שנפסל מלנהוג בשל מסוכנותו לא יוכל לנהוג גם בחו"ל.
היתר לנהוג בחו"ל מרוקן את - כל מהות הפסילה מתוכנה ומאיין את תכלית החוק.
לעניין זה ראה דבריו של כבוד השופט סגן הנשיא. א. סלאמה בבפ"מ 5008-07-11 גוסטר פטל נ' מדינת ישראל:" שקלתי את טענותיו של המבקש שבעצם עותר להחזיר לו את רישיונו באופן זמני לצורך הנסיעה לחו"ל, אך בשים לב לרציונל שמאחורי ההחלטה המנהלית, שמיועדת להרחיק את הנהג שמעורב ... הרי שרציונל זה מתקיים גם בכל הנוגע לנהיגה בחו"ל, והחזרת הרישיון ולו באופן זמני, תחטא למטרות הדין."
דברים אלה יפים גם לעניין סיווג לאופנוע.

פסיקה
ב"כ המשיב הביא פסיקה התומכת בטיעוניו:
בע"ח 39936-11-16 נאצר נ' מדינת ישראל קיבל ביה"מ את ערעור נהג שנפסל עד תום ההליכים בגין מהירות הגבוהה ב 83 קמ"ש מעל המותר , בזכות עברו התעבורתי הנקי כמעט ללא רבב (בעברו הרשעה בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות) כנהג בעל וותק של 17 שנות נהיגה וזאת למרות ששהה 9 שנים בחו"ל ובעצם וותק נהיגתו בארץ הינה 8 שנים.

בבפ"ת 2961-04-17 מדינת ישראל נ' נתן לוק דחה בית המשפט את בקשת הפסילה עד תום ההליכים בהעדר אינדיקציה למסוכנות מידית של המשיב ובשים לב למועד הרחוק שנקבע להמשך המשפט.

בבפ"ת 2170-02-18 מדינת ישראל נ' שושן דחה ביהמ"ש את בקשת הפסילה עד תום ההליכים עקב עברו התעבורתי הנקי של המשיב שלא העיד על מסוכנותו ולכן דרישת המסוכנות לא התמלאה.
כן ביקרה כבוד השופטת את התנהלות המדינה בהגשת בקשות כדוגמת הבקשות דנן שהשליכה גם על החלטתה.

בבפ"ת 16474-11-16 ישראל נ' בבילאין הורה בית המשפט על סיום פסילתו עד תום ההליכים של המבקש זאת בשל עבר תעבורתי קל מאד, נסיבות אישיות, ריחוק הדיון בתיק העיקרי וכן היותו פסול מזה 4 חודשים יחד עם הפסילה המנהלית שריצה.

כאן, עברו התעבורתי של המבקש כולל 20 הרשעות קודמות ביניהן 4 עבירות מהירות, כך שעבירות המהירות אינן זרות לו.

לסיכום
למשיב מיוחסת לכאורה מהירות גבוהה מאד ההופכת אותו בעצם המעשה לכאורה (המהירות) למסוכן ובאיזון בין האינטרס של המשיב מזה, ובין האינטרס של הגנת כלל הציבור מזה, מוטה הכף בברור לטובת האינטרס של כלל הציבור.

למרות עברו התעבורתי שאינו ממין המכבידים יחסית, ביחס לוותק נהיגה ארוך שנים, למשיב כאמור 4 הרשעות קודמות בגין מהירות מופרזת כך ש זו לו לא הפעם הראשונה ולא השניה שנתפס לכאורה נוהג ומבצע עבירה מסוג זה, אף שמודעת אני שזו הזמנה ראשונה למשפט ובעברו עבירות זהות מסוג ב"מ.

ערה אני כי נמצאים אנו לפני פגרה וחודש חגים הצמוד לה ומשכך דיון יכול וייקבע מחודש אוקטובר ואילך, בשים לב שהמשיב נפסל מנהלית לתקופה של 30 ימים ומשהתרשמתי כי מדובר במבקש שהינו אדם נורמטיבי, ובהיותו פסול שנית בהסכמה מיום 5.7.18 הריני מורה על פסילתו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו אך לא למעלה מ-4 חודשים וזאת מיום 5.7.18.

תיק החקירה ה וחזר היום למזכירות בית המשפט.
החלטה היתה מוכנה מזה מספר ימים אך נוכח עומס דיונים והעדר שירותי הקלדה מעבר לשעה 16:00 הוקלדה רק היום.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ח, 19 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: רואי טלר עמרם
שופט :
עורכי דין: