ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליליה בונדרצ'וק נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יוחנן כהן
נציג ציבור (מעסיקים) – מר יוסף פרלוביץ

התובעת:
ליליה בונדרצ'וק

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד הילה גולן

פסק דין

מבוא – תשתית עובדתית

1. עניינו של תיק זה בגמלת הבטחת הכנסה אשר נשללה מהתובעת, בשל שנטען כי הינה מתגוררת במשותף עם בן זוג.

2. מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבע העידה חוקרת המוסד – הגב' אירנה נוסוייב ומר זינובי בונדרצ'וק.

3. להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו והמסמכים שהוגשו לתיק בית הדין.

א. התובעת, ילידת שנת 1955, גרושה ממר זינובי בונדרצ'וק, בהתאם להסכם גירושין אשר אושר בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מיום 10.12.07. לטענתה, אינה חיה עם מר זינובי.

ב. מנישואיה עם מר זינובי בונדרצ'וק נולד להם בן אשר מתגורר עם אביו בכתובת רח' דונקנבלום מנחם 3/30 באר שבע.

ג. התובעת קיבלה מהנתבע גמלת הבטחת הכנסה החל מ-1/2015 ועד לחודש 11/2015 כנפרדת, וזאת על פי הצהרותיה.

ד. במהלך חקירה שנערכה בחודש ספטמבר 2016, נחקרו התובעת ומר זינובי (נ/3, נ/4).

ה. בעקבות החקירה, נשללה זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה כנפרדת, באופן רטרואקטיבי, החל מהמועד בו קיבלה גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע – 1/2015 ועד 11/2015, והודע לתובעת כי נוצר על שמה חוב בסכום 23,782 ₪ (ר' החלטות פקיד תביעות מיום 6.10.16 ו-29.11.16).

ו. במהלך עדויותיהם בבית הדין, הכחישו התובעת ומר זינובי קשר זוגי ביניהם, בנוסף הכחישו קיומו של משק בית משותף.

המסגרת הנורמטיבית

4. בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן: "החוק"), הוגדר המונח "בני זוג" כדלקמן:

"לרבות איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, אם מתקיים בהם אחד מאלה –
(1) האישה היא אם לילד שהאיש הוא אביו.
(2) משתלמת או השתלמה לאחד מהם, בהתאם לחוק הביטוח, תוספת תלויים בעד משנהו".

מטרת האמור בסעיף הנ"ל היתה להבטיח שוויון בין בני זוג נשואים ושאינם נשואים, לצורך הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. לפיכך, אף אם איש ואישה אינם נשואים אך מנהלים משק בית משותף, ייחשבו כ"בני זוג", ובקשת כל אחד מהם לגמלה תיבחן לאור נתוני שניהם, כאמור בסעיף 4 לחוק.

בסעיף 4 לחוק נקבע בהאי לישנא:

"הזכאות לגמלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי ס' 2".

התנאים לזכאות בנפרד של כל אחד מבני הזוג נקבעו בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב – 1982 , (להלן: "התקנות"), כמפורט להלן:

"זכאותו בנפרד של כל אחד מבני זוג לא תהיה מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי ס' 2 לחוק, כאמור בס' 4 (א) לחוק, כל עוד מתקיימים אחד מאלה:

(1) ...

(2) בני הזוג חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת, בן הזוג האחד אינו מכלכל את בן זוגו תקופה של 30 ימים רצופים לפחות, ומתקיים אחד מאלה:

(א) בן הזוג הגיש לבית משפט או לבית דין תביעה למזונות ופעל בסבירות כדי לאפשר לבית המשפט או לבית הדין לפסוק בתובענה, וכל עוד לא נפסקו מזונות.
(ב) אחד מבני הזוג מקבל קצבת נכות לפי ס' 200 לחוק הביטוח הלאומי ואין לו הכנסה אחרת.
(ג) הם חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת 12 חודשים רצופים לפחות.

(3) בני הזוג אינם מנהלים משק בית משותף, ואחד מבני הזוג חוייב בפסק דין לתשלום מזונות לבן זוגו והוא אינו מכלכלו; פיסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני הזוג זכאי לגמלה, והם חיים תחת קורת גג אחת.

(4) המוסד לביטוח לאומי שוכנע שאחד מבני הזוג נמנע מהגשת תביעה למזונות נגד בן זוגו שאינו מכלכלו, בשל איום של ממש בחבלה גופנית; פיסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני הזוג זכאי לגימלה, והם חיים תחת קורת גג אחת.

(5) בן הזוג אינו תושב ישראל".

חוק הבטחת הכנסה קובע, כמבחן עיקרי לזכאות לגימלה לגבי בני זוג שאינם נשואים, העדר קיום חיי משפחה ב"משק בית משותף". מטרת החוק הינה להעניק את הגימלה למי שזקוק לה, ובכך לשמור על רמת חיים מינימלית, ולא להעניק גימלה באופן מנהלי רק על פי הרישום הרשמי של המעמד האישי.

ראה: דב"ע מט/136/04, עזיזה אלעביד ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ב, 309, 314.

המבחנים לקביעה האם איש ואישה מנהלים "משק בית משותף" במקרה של משפחה ביגמית או פוליגמית וכאשר מדובר בבני זוג שהתגרשו אך ממשיכים להתגורר יחדיו או לנהל בית משותף, נקבעו בפסיקת בית הדין:
"לצורך פירוש חוק הבטחת הכנסה, אין להגדיר את המונח 'משק בית משותף' על פי פירוש אותו מנוח המופיע בסעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 ... הפרשנות של ניהול משק בית משותף שבפסיקת בית המשפט העליון, מתייחסת לחוקים אחרים ולבעיות חברתיות מסוימות. לצורך פירוש מונח זה, בתחום חוק הבטחת הכנסה, עלינו לקבוע מבחנים מתאימים לחוק ולביטחון הסוציאלי".

ראה: שם.

כמו כן, קבע בית הדין הארצי לעבודה מפי כבוד הנשיא, השופט סטיב אדלר:

"כי הסימנים המעידים על ניהול משק בית משותף, לצורך יישום של סעיף 1 לחוק, ובמסגרת משפט הביטחון הסוציאלי, מחייב בדיקת נסיבות, כגון: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו, האם הם גרים בבתים נפרדים, האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם האישה נשארת בחיק המשפחה או הוצאה ממנה, והאם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושים או אירוע אחר; האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן, מחזיק בגדיו בבית האישה; למי שייך הבית בו גרה האישה; מה מרחק הבית שבו גרה האישה מהבתים של הנשים האחרות שעמן גר האיש; האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האישה; מי מקבל את קצבת הילדים; האם לאישה יש חשבון בנק משלה ונפרד מזה של בן הזוג; האם לאישה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג".

ראה: דב"ע מט/10/04 פאטמה דיב אבולבן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 334, 337.

כמו כן ראה:
דב"ע מט/76/04 קמחי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם);
דב"ע שן/84/04 גז נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם);
דב"ע שן/130/04 המוסד לביטוח לאומי נ' מזגיני, פדע' כ"ג, 72.

מן הכלל אל הפרט

5. נקדים אחרית לראשית, ונפרט כי במקרה שלפנינו השתכנענו כי צודק הנתבע בטענתו, לפיה התובעת ניהלה משק בית משותף עם מר זינובי, לפחות בתקופה הרלוונטית. לפיכך, בדין נהג הנתבע עת דחה את תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה וקבע כי עליה לשלם חוב בסכום 23,782 ₪.

להלן נפרט את השיקולים והנימוקים להכרעה זו.

6. ביום 19.9.16, ביקרה חוקרת המוסד בדירה ברחוב דונקנבלום מנחם 3/30 בבאר שבע (להלן: "הדירה"). בביקור זה נגבתה הודעת התובעת (נ/3) והודעת מר זינובי (נ/4). בהודעה זו הודתה התובעת כי היא מתגוררת ביחד עם מר זינובי בדירה מזה כ-5 שנים והיא מנהלת איתו משק בית משותף.

להלן גרסת התובעת בפני חוקרת המוסד:

"ש. מתי חזרתם להתגורר יחד?
ת. אני לא זוכרת, זה מזמן, אני לא יכולה לומר במדויק. אני גרה פה כבר 5 שנים.
ש. האם חזרתם להתגורר כבעל ואישה עם זינובי?
ת. כן. בטח. אני לא יכולה לעזוב הוא נכה יש לנו ילד משותף.
ש. האם אתם מנהלים אורח חיים משותף?
ת. הוא ישן בסלון, הוא לא ישן טוב. הוא נוחר ומשתעל, קם בלילות לכן הוא ישן בסלון אני פה בחדר, בצהרייםי הוא ישן פה בחדר. אני מבשלת בבית. אני מנקה, מכבסת, הכל אני עושה.
ש. מי ואיך משלם את תשלומי הבית?
ת. הוא משלם את המשכנתא, אני הולכת ועושה קניות, תשלומי הבית הכל רשום על שמו של זינובי והוא משלם בהוראת קבע.
ש. כאשר חזרת לפני 5 שנים האם פתחתם חשבון בנק משותף?
ת. לא. פתחתי בנפרד ולשם נכנס לי השכר מהעבודה, אין לנו חשבון משותף. אין לי פקדונות או חסכונות.
ש. האם יש חלוקה ביניכם כלכלית?
ת. לא, אין שום חלוקה, אני קונה בגדים, אוכל, דברי ניקיון הכל, אנחנו לא עושים חלוקה".

בהמשך הודעתה מתארת התובעת היכן נמצאים חפציה והיכן חפציו של זינובי, ובלשונה:

"ש. האם את יכולה להראות לי את תכולת הדירה?
ת. פה זה חדר משותף פה זה חפצים שלו ושלי אין פה חלוקה. במגירות ליד המיטה יש פה מכשיר שמחובר לליבו ומשדר לביה"ח. פה בחדר התרופות שלו והסיגריות, בארון בגדים שלו, נעליים, מסמכים שלו, מפתחות רכב גם שלו. יש בחדר שירותים ומקלחון גם הוא זינובי משתמש.
ש. למה בהצהרתך מה-6.9.16... למה לא הצהרת שאתם חיים כידועים בציבור?
ת. אנחנו לא משקרים אמרתי שחזרתי לפה ואין לי שום הכנסה.
ש. אם כך אתם חיים כבעל ואישה ומנהלים משק בית משותף?
ת. כן. מאז שחזרתי מלפני 5 שנים בהתחלה חזרתי לחברה ב-2010-12 אינני זוכרת מתי ואז הוא אמר לי לחזור לחיות פה. אני נוסעת לחו"ל לטפל באחותי היא חולת סרטן ועברה 2 ניתוחים, אני עוזרת לה ומטפלת בה.
ש. האם ניתן לראות את תכולת שאר הבית?
ת. כן. יש עוד חדר נוסף ושם הבן שלי וסלון".

7. מנגד, במסגרת עדות התובעת בפנינו, בישיבת ההוכחות מיום 16.4.18, שינתה התובעת גרסתה "מן הקצה אל הקצה", וכך העידה:

" אין שום קשר משנת 2002 אני לא בקשר איתו. הבן שלי גר עם אבא שלו ואני באה לבקר אותו שם, אם לא היה גר שם לא הייתי באה.
...
ש. מאז שחזרת לישראל איפה את גרה?
ת. אצל חברה.
ש. מה שם החברה שאת גרה אצלה?
ת. הכתובת שלי נשארה מ-2003 בכתובת של הגרוש שלי.
ש. למה לא שינית כתובת?
ת. לא ידעתי שצריך.
ש. איזה כתובת את גרה באמת?
ת. נכון לעכשיו אני חיה באשדוד.
ש. מה כתובת של החברה?
ת. אני לא זוכרת בעל פה זה כתוב לי, זה בשכ' ד' באר שבע..."

(פרוטוקול מיום 16.4.18, עמ' 4 ש' 21 – עמ' 6, ש' 1).

8. לאחר שמיעת עדות התובעת, ובשילוב עם מכלול העדויות והראיות, אנו קובעים כי יש לקבל את גרסתה הראשונה שנמסרה לחוקרת המוסד בהודעתה מיום 19.9.16 (נ/3).

בנוסף להתרשמות זו, הכללים בעניין חשיבותה ומהימנותה של הודעה ראשונית לחוקר המוסד, כמו גם לעניין חובת תום הלב של המבוטח בהתנהלותו מול המוסד, נקבעו בשורה ארוכה של פסקי דין, והם בחזקת מן המפורסמות.

על פי הפסיקה, יש ליתן משקל להודעתו של מבוטח בפני חוקר המוסד, וכפי שנפסק, הערכאה הדיונית המתרשמת מעדותו של העד, רשאית להעדיף את דברו בפני חוקר המוסד על אלה שאמר בפני בית הדין (דב"ע נה/0-167 אנתסאר מחמוד חליל – המל"ל (לא פורסם); דב"ע מח/0-42 ורטנסקי – המל"ל , פד"ע יט 471; דב"ע נו/ 0-129 נאסר נוואר – המל"ל (לא פורסם); דב"ע לא/0-61 כוכבי – המל"ל , פד"ע ב' 88, 90)).

גם במקרה דנן, ראינו לנכון להעדיף את הגרסה שנמסרה בהודעתה של התובעת לחוקרת המוסד (נ/3), והגענו למסקנה כי התובעת "שיפצה" את גרסתה בבית הדין, וחזרה בה מהגרסה כפי שנמסרה לחוקרת, משהבינה ההשלכות שיש לכך, והכל על מנת שיתאים למבוקשה, לצורך הכרה בתביעתה.

9. אנו קובעים כי אין לקבל כמהימנה את עדות התובעת. עדות התובעת רצופה סתירות, והשתכנענו כי התובעת היתה מוכנה לומר כל דבר על מנת לשפר את סיכויי תביעתה. אנו קובעים כי יש לקבל, מתוך שלל הגרסאות שמסרה התובעת, את אלה מהן עולה כי התובעת ניהלה משק בית משותף עם מר זינובי.

10. גם עדותו של מר זינובי אינה מהימנה בעינינו, והתרשמנו כי הוא היה מוכן לומר כל דבר כדי לסייע לתובעת בעדותה.

קיימות סתירות משמעותיות בין גרסת התובעת לבין גרסת מר זינובי. בעוד התובעת טענה כי מאז שחזרה מרוסיה התגוררה רק אצל חברה, הרי שמר זינובי העיד כי התובעת התגוררה בביתו (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 18-20, עמ' 12, ש' 5).

11. נציין, כי טענת התובעת לפיה הגרסה המפורטת בהודעתה בפני חוקרת המוסד, לא נאמרה על ידה לחוקרת המוסד, אינה יכולה לעמוד במבחן המציאות.

החוקרת גב' אירנה נוסוייב העידה בפנינו וגרסתה לא נסתרה, ולפיה: "אני יכולה לומר בוודאות שהחקירה נערכה ברוסית והכל תורגם על ידי... אני מדברת ברוסית, היא עונה, אני עושה הפסקה, מתרגמת בראש ומעלה על הכתב... לא ניחנתי ביכולת לדבר, לתרגם ולהעלות על הכתב דברים אחרים. מה שאומרים לי אני מעלה על הכתב" (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 10-25).

12. אחד הסממנים המובהקים לקיומו של תא משפחתי הינו מגורים משותפים במשך זמן ממושך, ועובדת קיומם של מגורים יחדיו, מקימה חזקה הניתנת לסתירה על קיום משק בית משותף.

עיין גם בעב"ל 759/06 המל"ל – גנאדי שטלמן (מיום 15.11.07), בו התייחס בית הדין הארצי לכך שהראיות על אופן חייו של המשיב שם ועל הקשר בינו ובין הגב' צ'יקורוב – כולן בידיו, וכי: "בנסיבות האמורות משאין בית הדין יכול לבחון באורח שוטף את אורח חייהם של השניים תוך "הצצה לחדר המיטות", אז התמונה המתקבלת הסבירה יותר הינה של היות השניים בני זוג כאמור בחוק".

לאור החזקה שמקימים מגורים משותפים באותו מדור, כי המדובר בניהול משק בית משותף על ידי ידועים בציבור, על הטוען אחרת, להביא ראיות לסתור את החזקה. גם הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר פסק:

"סבורני כי מגורים של אנשים מבוגרים (שאינם צעירים אחרי צבא או סטודנטים) תחת קורת גג אחת, מקימים חזקה לקיומה של תלות כלכלית וניהול משק בית משותף. חזקה זו ניתנת לסתירה או הפרכה על ידי הבאת ראיות פוזיטיביות המלמדות על העדרם של קשר אישי וניהול משק בית משותף" (עיין גם בעב"ל 779/06).

13. מהמקובץ מצטיירת תמונה של איש ואישה המתגוררים יחד תקופה ארוכה (5 שנים). התובעת לא סתרה ואף לא הפריכה באמצעות הבאת ראיות פוזיטיביות על העדרם של קשר אישי וניהול משק בית משותף. התובעת לא הציגה ראיות כי תשלומי הוצאות הבית או תשלומי הקניות והכלכלה משולמת על ידי מר זינובי בלבד. זאת ועוד, כפי שפרטנו לעיל, מצאנו לנכון להעדיף את הגרסה שנמסרה בהודעתה של התובעת לחוקרת המוסד והגענו למסקנה כי התובעת שינתה את גרסתה במעמד חקירתה בבית הדין וזאת מתוך אינטרס מובהק, לצורך הכרה בתביעתה. התרשמות בית הדין ממהימנות גרסת התובעת ומר זינובי מחזקים את ההנחה כי מדובר במערכת יחסים זוגית תוך קיום משק בית משותף.

14. זאת ועוד, התנהלות התובעת מול הנתבע מאופיינת בהעלמת מידע והסתרת עובדות.

אחרית דבר

15. לאור האמור, הגענו למסקנה כי דין תביעת התובעת להידחות, וכי התובעת לא היתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה כנפרדת, בתקופה הרלוונטית.

16. באשר להוצאות משפט; התובעת מסרה לבית הדין ולחוקרת המוסד גרסאות שונות וסותרות, אשר נתגלו כחסרות בסיס עובדתי. בכך גרמה התובעת להליך סרק, ואף הביאה להתמשכות שלא לצורך. בשל כך, מצאנו לנכון לחייבה בהוצאות משפט. עם זאת, מאחר ומדובר בתביעה מכוח חוק סוציאלי, מצאנו לחייב את התובעת בתשלום הוצאות לנתבע בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, ו' אב תשע"ח, (18 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג ציבור מעסיקים
מר יוסף פרלוביץ

יוחנן כהן, שופט


מעורבים
תובע: ליליה בונדרצ'וק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: