ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נגד יום טוב שרם :

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעים

1.איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ
2. נתן רייכמן
ע"י ב"כ עוה"ד אלי הישראלי

נגד

נתבעים

1.יום טוב שרם
בעצמו

2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עופר לוי

פסק דין

לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת 1 למבוטחה, הוא התובע 2, ובגין ההפסדים שנגרמו לאחרון בעקבות הפעלת הכיסוי הביטוחי על רקע נזקי רכוש שאירעו לרכב בתאונת דרכים.

העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים

1. התאונה ארעה ביום 15.02.2016, בין כלי רכב, מ"ר 56-684-67 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש ובבעלות התובע 1 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 28-317-14 שבעת התאונה היה בבעלות העסק שבבעלות הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעים מתארים את נסיבות התאונה כדלקמן: עת רכב התובעים החל בהאטה ולפני עצירה לנוכח אור אדום ברמזור, הגיח רכב הנתבעים מאחור והתנגש בחלקו האחורי של רכב התובעים. בגין התאונה, טוענים התובעים, כי נגרמו לרכבם נזק אשר הוערך על ידי שמאי רכב מטעמם, ושהתובעת 1 נשאה בעלות תיקון הנזק ושילמה למבוטחה תשלום בגין ירידת ערכו של הרכב בגין התאונה, ועתה תובעת היא שיבוב מהנתבעים. כמו כן, תובעים התובעים את הפסדיו של התובע 2 שנגרמו בשל הפעלת הכיסוי הביטוחי.

מנגד, טוענת הנתבעת 2 להיעדר כיסוי ביטוחי. הנתבעת 2 טוענת כי הפוליסה אותה רכש הנתבע 1 היא פוליסת סחר למטרת עסקו ולמטרת תיקון הרכב במוסך, בעוד בפועל בעת התאונה הנסיעה שביצע הנתבע 1 ברכב הנתבעים היא למטרה פרטית גרידא. משכך, מבקשת הנתבעת 2 לדחות את התביעה נגדה.

הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה מטעמו.

3. נערכו לפני שתי ישיבות הוכחות, האחת ביום 11.03.2018 במסגרתה נחקרו נהגת רכב התובעים והחוקר מטעם הנתבעת 2 אשר חקר את הנתבע 1 בדבר נסיבות התאונה ובדבר מטרת הנסיעה במועד התאונה. יש לציין כי הואיל ועדותו של הנתבע 1 לא נשמעה במעמד זה, והואיל והצורך בשמיעת עדותו היה הכרחי, הרי שעדותו נשמעה בישיבת ההוכחות ביום 04.07.2018.

במסגרת ישיבות ההוכחות הוגשו טופסי ההודעה על התאונה מטעם הצדדים (ת/1 ו- נ/1, בהתאמה) ודוח החקירה שנעשה על ידי חוקר מטעם הנתבעת 2 (נ/2). כמו כן, הוצגה רשימת הפוליסה שנערכה בידי הנתבעת 2 לרכב הנתבעים (במ/1) ומכתב שנערך בכתב ידו של הנתבע 1 שמוען לנתבעת 2 (במ/2).

4. בתום חקירת עדי הצדדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

5. עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה על יסוד כל החומר המונח לפניי, וטענות הצדדים.

דיון והכרעה

6. המחלוקת העומדת על הפרק היא בדבר הכיסוי הביטוחי מכוח פוליסת הסחר שהנפיקה הנתבעת 2 למבוטחה, ולייתר דיוק, בשאלה האם אופי הנסיעה ברכב הנתבעים בעת התאונה עומד בתנאי פוליסה זו.

7. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל כנגד הנתבע 1 ולהידחות כנגד הנתבעת 2, מהנימוקים וכפי המפורט להלן:

8. אין חולק כי הנתבעת 2 הנפיקה למבוטחה "פוליסת סחר", למטרת עסקו של הנתבע 1, המשמש כסוכנות לממכר רכבים וביצוע עסקאות חליפין ("טרייד-אין" בלעז) לרכבים ובכלל זה לתיקון רכב הנתבעים במוסך כאשר הנתבע 1 הינו הנהג היחיד המורשה לנהוג (במ/1 ו- במ/2).

9. פוליסה לביטוח סחר רכב, הינה פוליסה ייחודית שנועדה למטרות ספציפיות, עליהן עמד בית המשפט העליון:

"ייחודה של "פוליסת סחר", המקובלת בקרב העוסקים בסחר בכלי-רכב, הוא בהיותה "צמודת נהג" ואינה מוגבלת לשימוש בכלי-רכב מסוים. פוליסה כזו מאפשרת להם, או לעובדיהם (ובלבד ששמותיהם פורטו בפוליסה), לנהוג בכלי–הרכב השונים הנמסרים לעסקם מבלי שיהיו תלויים בקיומו של "ביטוח חובה" תקף המכסה את השימוש בכלי הרכב המסוים. ככלל, "פוליסת סחר" מגבילה את השימוש המותר בכלי הרכב למטרת הסחר בכלי- הרכב...." (סעיף 2 לפסק הדין).

ועוד נקבע:

"התכלית הבסיסית של פוליסת סחר - לאפשר לעוסק בסחר בכלי-רכב לנהוג, במסגרת ולצורך עבודתו, בכלי-הרכב הנכנסים אל המאגר העסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי הרכב אינם מבוטחים בביטוח-חובה. הצורך שעליו באה פוליסה כזו לענות הוא צורך עסקי בלבד, שעניינו מניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם התכופה של כלי–רכב במאגר העסקי עד לבדיקת ביטוחם ולהשלמתו במידת הצורך..." (סעיף 17 לפסק הדין).

ראו: ע"א 4688/02 חזי כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (04.01.05).

10. לאחר שבחנתי את העדויות ואת יתר הראיות שהוגשו בפניי, הגעתי לכלל דעה כי הנסיעה במסגרתה ארעה התאונה הייתה נסיעה פרטית שביצע הנתבע 1, ולא לאחת המטרות שנקבעו בפוליסה, דהיינו למטרת סחר ברכב או למטרת תיקוני הרכב במוסך.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים:

10.1. הפוליסה קובעת באופן ברור כי הנסיעה שנכנסת תחת מעטפת הכיסוי הביטוחי היא נסיעה למטרת סחר ברכב או למטרת תיקון הרכב במוסך. הא ותו לא.

איני מקבל את טענתו של ב"כ התובעת 1, לפיה מקום שלא נקבע בפוליסה כי נסיעה פרטית אינה מזכה בכיסוי הביטוחי הרי שגם נסיעה פרטית נכנסת תחת המעטפת של הכיסוי הביטוחי (עמ' 15, שורות 15-14 לפרוטוקול).

התכלית של פוליסת סחר היא להגביל את הנסיעה רק למטרות הסחר ובכלל זה נסיעת מבחן, שינוע הרכב ממוכר לרוכש, תיקון הרכב במוסך, בתנאי שאלה נעשות בידי הנהגים הנקובים בשם. גם הפרמיה שנגבית מהמבוטח בפוליסת סחר נגבית בהתאם. לכן, פרשנות, לפיה פוליסת סחר כוללת אף נסיעה פרטית, כל עוד היא לא נאסרה בפוליסה, היא פרשנות מוטעית מיסודה החושפת את המבטחת מפני סיכונים שלא הובאו בחשבון על ידה בעת עריכת הפוליסה.

10.2. הנתבע 1 נחקר בידי חוקר מטעם הנתבעת 2. כבר עתה אומר כי אני מקבל את הסברו של החוקר כי מועד החקירה שצוין על גבי דוח החקירה מקורו בטעות קולמוס (עמ' 5, שורות 26-20 לפרוטוקול). לא מצאתי כל סיבה לפקפק בגרסה זו של החוקר מטעם הנתבעת 2.

במסגרת חקירה זו תועד ותומלל בתמלול שצורף לדוח החקירה, כי בפעם הראשונה שהנתבע 1 נשאל לגבי יעד נסיעתו ציין כי אינו זוכר לאן נסע וכי הוא לא מעוניין לומר לאן נסע אם לבית כנסת או לתקן משהו ברכב והוא לא מוכן למסור לאן נסע (עמ' 1 שורות 16-14 לתמלול שצורף לדוח החקירה).

כבר עתה ניתן להבין כי הנתבע 1 אינו מוכן למסור לחוקר את יעד נסיעתו, על מנת שניתן יהיה לבחון אם נסיעתו נכנסת לגדר מטרת הנסיעה שהוגבלה בפוליסה (במ/1).

גם בשלהי גביית גרסתו של הנתבע 1 אומר הנתבע 1 כי הוא מסרב למסור לאן נסע ביום האירוע מאחר שבפעם הקודמת אמר שנסע בשעה 22:00 ודחו לו את התביעה לתגמולי ביטוח, ולכן גם אם יעד נסיעתו בתאונה דנן היה בית כנסת או לעניין אחר הוא לא מוכן לומר (עמ' 3, שורות 19-16 לתמלול).

איני מבין כלל וכלל את סירובו העיקש של הנתבע 1 למסור את יעד נסיעתו. דווקא סירובו מלמדת על ניסיונו להסתיר. אמנם, אני מוכן להניח מצב שבו מבוטח לא ירצה למסור את יעד נסיעתו מטעמים של צנעת הפרט למשל. עם זאת, עליו לציין הסבר סביר לסירוב. בנסיבות העניין, לא רק שהנתבע 1 לא הציג הסבר סביר ומתקבל לסירוב, אלא הוסיף על העמימות בכך שסירב בתוקף למסור פרטים לגבי יעד נסיעתו, במיוחד על רקע דחיית תביעה קודמת לתגמולי ביטוח.

10.2. בנוסף לכך, לא מצאתי כי מסקנתו של החוקר הפרטי מטעם הנתבעת 2 לגבי נסיבות מקרה זה היו מושפעות ממסקנה קודמת אליה הגיע לגבי תאונה קודמת. שוכנעתי כי החוקר ניסה לגבות מהנתבע 1 גרסה והיה זה האחרון אשר סירב בתוקף למסור את יעד נסיעתו, הגם שהוא נשאל לא פעם על כך. בנסיבות אלו, לא הייתי מצפה מהחוקר להגיע למסקנה אחרת ממה שהוא הגיע.

10.3. אומר כי אין די כי המבטחת הטוענת להיעדר כיסוי ביטוחי תציג תמונה לפיה לא ניתן לקבוע מה הייתה מטרת הנסיעה במועד התאונה, אלא עליה להציג באופן פוזיטיבי מה הייתה מטרת הנסיעה. דבר שלא הוצג בדוח החקירה מטעם הנתבעת 2.

יחד עם זאת, לאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע 1 ואת חקירתו הנגדית אני סבור כי אי בהירות זו הוסרה, במובן שהוכח מעל למאזן ההסתברויות כי מטרת נסיעתו של הנתבע 1 ברכב הנתבעים במועד התאונה הייתה פרטית.

ראשית, המכתב ששלח הנתבע 1 לנתבעת 2 בדבר מטרת נסיעתו ברכב הנתבעים במועד התאונה (במ/2), נערך כלאחר יד, לאחר שהנתבעת 2 דחתה את תביעתו לתגמולי ביטוח.

שנית, יש דיסוננס גדול בין גרסתו של הנתבע 1 בדבר מטרת נסיעתו במועד התאונה במכתב ששלח לנתבעת 2 (במ/2) לבין גרסתו במסירת עדותו לחוקר מטעם הנתבעת 2. הרי כפי שהנתבע 1 ציין במכתבו (במ/2) מטרת נסיעתו הייתה לתקן "משהוא קטן ברכב חלון חשמלי שעובד לסירוגין" כלשונו, כך יכול היה גם להציג בפני החוקר מטעם הנתבעת 2. אלא שהנתבע 2 סירב בתוקף למסור לחוקר את יעד נסיעתו.

שלישית, במעמד עדותו של הנתבע 1 בבית המשפט, ניתנה לו האפשרות להסביר דיסוננס זה, ולהסביר מדוע לא אמר לחוקר את יעד נסיעתו, אלא שזה בחר לומר באופן מתחמק כי הוא כן ציין בפני החוקר, וכי לא אמר לחוקר כי הוא לא מוכן לומר לאן נסע עם הרכב (עמ' 13, שורות 7-3 לפרוטוקול). איני מוצא כל סיבה הגיונית להטיה כלשהי בעדותו שנעשתה בידי החוקר מטעם הנתבעת 2. אומר כי החוקר מטעם הנתבעת 2 נחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ התובעים ושוכנעתי כי דוח החקירה המבוסס על תמלול החקירה הינו בעל משקל גדול.

רביעית, לנתבע 1 מספר גרסאות סותרות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת, שמהן עולה כי גרסתו המאוחרת, כפי המוצגת במכתב ששלח לנתבעת 2 (במ/2) היא היא בלתי אותנטית. כך למשל, במכתב (במ/2) כתב הנתבע 1 כי נסע עם רכבו לתקן את החלון החשמלי, ואילו בעדותו בבית המשפט העיד כי נסע למוסך נייד כדי לתקן בעיה באלטרנטור (עמ' 13, שורות 19-18 לפרוטוקול). מדובר בגרסה מתפתחת ובלתי עקבית של הנתבע 1 המלמדת על חוסר האותנטיות בדבר יעד נסיעתו במועד התאונה.

חמישית, גרסתו של הנתבע 1 לפיה נסע למוסך נייד על מנת לתקן בעיה ברכבו הינה גרסה בלתי מתקבלת על הדעת. יתרונו של "מוסך נייד" הוא באפשרותו של המוסך להגיע אל הלקוח היכן שהרכב נמצא, להבדיל ממוסך רגיל שהרכב צריך להגיע אליו. אני סבור כי מדובר בגרסה ממוצאת של הנתבע 1 אשר ניסה באופן עקר להראות מדוע הסיע את רכבו ל"מוסך" בשעת ערב, שאינו במסגרת שעות העבודה של מוסכים.

ששית, לכל אורך עדותו בבית המשפט העיד הנתבע 1 כי יש ברשותו אסמכתא המעידה כי מטרת נסיעתו הייתה מוסך נייד. מדובר בפלט שיחות שבאמצעותו, לגרסת הנתבע 1, ניתן לראות כי יצר קשר טלפוני עם המוסך הנייד. הגם שפלט שיחות, אם היה מראה כי הנתבע 1 אכן יצר קשר טלפוני עם המוסך הנייד, היה בו רק כדי ללמד על ביצוע השיחה, ולא על טיפול בו, הנתבע 1 מעולם לא הציג אסמכתא זו. לא לפני עדותו בבית המשפט, הגם ששוכנעתי כי היה מודע לסירובה של הנתבעת 2 להעניק כיסוי ביטוחי, ויותר חמור אף לא לאחר הדיון בו הוא העיד כי יוכל להציג אסמכתא זו תוך חצי שעה – שעה (עמ' 13, שורות 20-19 לפרוטוקול). אף שניתנה לנתבע 1 הזדמנות להציג האסמכתא, לאחר שציין כי בני ביתו יוכלו להעביר לו את האסמכתא באמצעות תוכנת שליחת הודעות, ניסה להתחמק תוך שאומר כי אין אף אחד בביתו (עמ' 13, שורות 13-11 לפרוטוקול).

זאת ועוד, הגם שדובר על בעיה ברכב שהייתה דורשת תיקון, הנתבע 1 לא הציג כל אסמכתא כי תיקן את הבעיה בפועל בסמוך לאחר התאונה, על מנת לסייע לו להוכיח את גרסתו.

הימנעותו של הנתבע 1 מלהביא ראיות שעשויות היו להראות את יעד נסיעתו ועל ידי כך לחשוף את מטרת נסיעתו, פועלת לחובתו. הרי חזקה היא כי ראיה רלוונטית שלא הובאה מקימה את החשש שהיא הייתה יכולה להזיק למי שהייתה עליו החובה להביאה, ורק משום כך נמנע מהבאתו לעדות.

בעניין זה אמרה השופטת בן עתו את הדברים הבאים:

"... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".
ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (16.12.80);

ראו גם: ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1) 450, 457 (20.03.95); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמ ית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595 (14.11.90).

שביעית, איני מקבל את ניסיונו העקר של הנתבע 1 להראות כי אינו מבין את המשמעות של פוליסת סחר. במהלך חקירתו הנגדית, נשאל הנתבע 1 על ידי בית המשפט האם היה מודע לתנאים של פוליסת סחר, וזה הסביר כי פוליסת סחר היא פוליסת צד ג' (עמ' 14, שורות 4-2 לפרוטוקול). התרשמתי מעדותו של הנתבע 1 בעניין זה כי הוא מנסה להציג חוסר הבנה בדבר תנאי הפוליסה, זאת במטרה אולי להציג בפני בית המשפט תמונה לפיה תנאים אלו לא הוסברו לו במטרה לקונן בליבו של בית המשפט חשש שמא לא ידע כי נסיעה פרטית היא בניגוד למותנה בפוליסה. התרשמתי באופן נחרץ כי הנתבע 1 ידע גם ידע על המשמעויות של פוליסת סחר. מדובר במי שעוסק בתחום הסחר לא מעט שנים (עמ' 14, שורות 4-3 לפרוטוקול). במעמד גביית עדותו על ידי חוקר מטעם הנתבעת 2, הסביר הנתבע 1 כי אינו מוכן למסור את יעד נסיעתו מאחר שבפעם הקודמת, לגבי תאונה אחרת, דחו לו את התביעה מכיוון שמסר תשובה שהייתה שגויה מבחינתו. יתירה מזאת, במכתב שכתב הנתבע 1 לנתבעת 2 (במ/2) ניכר כי הוא מודע לתכליתה של פוליסת סחר ולנסיעות המותרות על פי הפוליסה.

שמינית, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותו של הנתבע 1 כי מדובר בעדות מתפתחת, בלתי עקבית, סותרת גרסאות קודמות, מעוררת תהיות ותמיהות, ושהקרינה חוסר מהימנות משוועת.

11. משכך, על יסוד כל האמור לעיל, אני מגיע לכלל מסקנה כי מטרת נסיעתו של הנתבע 1 במועד התאונה הייתה פרטית ולא למטרות שהוגדרו בפוליסת הסחר אשר היו ידועות לנתבע 1. לכן, בדין נשלל הכיסוי ביטוחי לאירוע מצדה של הנתבעת 2.

12. לא מצאתי לתת פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 1, מאחר שאני מאמין לנתבע כי לאחר שקיבל את כתב התביעה דיווח לסוכנות הביטוח שלו ונאמר לו כי הם יטפלו בנושא.

13. באשר לסכום התביעה, הואיל והנזק לרכב התובעים והפסדי התובעים נתמכים בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצדדים שכנגד לא הגישו שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקשו לחקור את שמאי התובעים על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

סיכום

14. דין התביעה להתקבל כנגד הנתבע 1, ודינה להידחות כנגד הנתבעת 2.

15. הנתבע 1 ישלם לתובעים את הסכומים הבאים:

15.1. סכום התביעה בסך של 15,648 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

15.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד), בסך של 4,000 ₪.

15.3. שכר העדה מטעם התובעים כפי שנפסק בדיון מיום 11.03.2018.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

16. הנתבע 1 יישא בשכר עדותו של החוקר מטעם הנתבעת 2 כפי שנפסק בדיון מיום 11.03.2018.

17. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ולנתבע 1 בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' אב תשע"ח, 20 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ
נתבע: יום טוב שרם
שופט :
עורכי דין: