ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין י' ר' נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" :

לפני כבוד השופט שי מזרחי

התובע:

י' ר'

נגד

הנתבעת:

המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

פסק דין

להלן הפלוגתאות הדורשות הכרעה במסגרת פסק הדין:
מהי נכותו הרפואית של התובע?
מהי נכותו התפקודית של התובע בראי נכותו הרפואית?
מהם נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה?

נוכח הודאת הנתבעת בחבותה לפצות את התובע בגין התאונה נשוא כתב התביעה, לא נותר אלא לדון בשלוש אלה.

הנכות הרפואית בגין התאונה:
התובע יליד 1963, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.6.2003 (להלן: "התאונה הקודמת") ובגינה פסק לו מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר נפתלי רובינשטיין, 23.5% נכות בגין פגיעות שמצא ברגל שמאל (פרק ירך ורצועה צולבת אחורית).

למרבה הצער נפגע התובע בתאונה נוספת, היא התאונה נשוא כתב התביעה מיום 24.3.2012 (להלן: "התאונה"). ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים ושם נמצאו שברים אשר הצריכו ניתוח ביד שמאל וביד ימין. יד ימין קובעה בגבס ואילו ביד שמאל בוצע שחזור פתוח וקיבוע פנימי. בדיקת הדמיה שנערכה לתובע עקב תלונות על קושי בדריכה העלתה כי לתובע שברים בקרסולי הרגלים אשר הצריכו גם הם, בהדרגה, ניתוח (קודם שמאל ואח"כ ימין). בסופו של יום לא נותח התובע ותחת זאת הומלץ על מדרסים מותאמים וטיפולים משלימים .
הצדדים הסכימו למינויו החוזר של ד"ר נפתלי רובינשטיין, מי שבדקו בגין התאונה הקודמת . המומחה מצא כי בגין התאונה נותר התובע נכה בשיעור 20% בגין הפגיעה בעצב האולנרי משמאל, 10% בגין שינויים ניווניים בכף יד שמאל ועוד 5% בגין צלקת באמה שמאל.
התובע אשר לא שבע נחת מחוות הדעת של המומחה העביר לעיונו שאלות הבהרה. מתשובות המומחה עולה כי הכאבים בקרסולי התובע, המבטאים תלונה סובייקטיבית, צריכים להילקח בחשבון על רקע תלונות רבות שנים עוד קודם התאונה ונוכח שינויים ניווניים הגורמים כשלעצמם כאב. עוד קבע כי לא מצא מקום לקבוע נכות בגין הנכות בקרסוליים. המומחה ציין כי מצא בשתי אמותיו של התובע צלקות באורך משתנה של 24-27 ס"מ המלוות בהיפר-פיגמנטציה, אשר נפוצה לאחר ריפוי צלקות. המומחה לא מצא לשנות מחוות דעתו.
גם תשובותיו של המומחה לא הניחו את דעתו של התובע והוא ביקש את המומחה לחקירה נגדית. מחקירתו של המומחה שתי וערב על ידי ב"כ התובע המלומד עלו הקביעות הבאות:
א. לתובע פגם מולד בקרסוליים אשר אינו קשור בתאונה. תלונותיו הולכות ומתגברות לאורך השנים כעולה מן החומר הרפואי.
ב. מתברר כי התובע עבר תאונה נוספת, מעבר לשתיים שצוינו מעלה, אי שם בשנות התשעים, או אז נשבר הפטישון הצדדי החיצוני שהתחבר בצורה לא מושלמת אנטומית. התפתחו שינויים ניווניים.
ג. לא נמצאו תלונות בעקבות התאונה הקודמת על רגליים או כפות רגליים ועד התאונה.
ד. בבדיקת הדמיה משנת 2015 התגלו שבבי עצם, ממצא שלא אותר בבדיקה דומה בשנת 2012 ומכאן כי קרוב לוודאי המצב התפתח בין השנים האמורות. עם זאת אין לקשור בינם לבין התאונה, שכן יותר נכון לתארם כשינויים ניווניים לאורך שנים.
ה. המומחה שלל קשר בין קרע אפשרי ברצועת קרסול שמאל לבין התאונה.
ו. בכל הנוגע לקרסול ימין, נמצא קרע ברצועת ATFL שנגרם כתוצאה מחבלה סיבובית ושלא ניתן לדעת מתי אירע ובגין מה. ניתן להעריך הנכות בגין הקרע האמור בשיעור 5% מתוך 30-40% הנכות שקיימים לו בקרסול מימים ימימה. עם זאת הממצאים הקליניים בבדיקתו של התובע לא הצביעו על פגיעה ברצועה.
ז. לא סביר שהתובע היה א-סימפטומטי בכל הנוגע לקרסוליים קודם התאונה וכי התאונה היא זו שהוציאה מהכוח אל הפועל את מגבלותיו במפרקים האמורים. עם זאת, יתכן כי התאונה האיצה (בלשון המומחה "המרצת") את השינויים הנינווניים.
ח. בכל הנוגע לסרט המעקב אחר התובע הביע המומחה דעתו כי במהלכו נראה התובע מפעיל הרבה מאד את יד ימין ופחות את יד שמאל. התובע יכול להפעיל את היד אולם יש בה פגיעה בעצב האולנרי. הסרט מתאים למגבלות שמצא בתובע.
בראי חקירת המומחה עתר התובע למינוי מומחה רפואי נוסף. את בקשתו דחיתי אור ליום 7.9.2017. להלן ציטוט ממנה להבהרת התמונה בשלמותה:
" 11. עיון בשלל המסמכים הרפואיים שצורפו לתובענה מעלה כי המומחה עשה מלאכתו נאמנה. חוות דעתו בכל הנוגע לתאונה נשוא כתב התביעה ערוכה כדבעי, מפורטת ומנומקת ולא מצאתי כי פרק הבדיקה לוקה בחסר (והתובע אף לא הוכיח כי ניתן ו/או צריך היה לצבע בדיקה שונה מזו שבוצעה בו). תשובותיו לשאלות ב"כ התובע מבהירות עוד יותר את העולה מחוות דעתו.
12. טענות התובע בבקשתו הינן טענות השמורות לסיכומים, שהרי עיקרן בשאלה האם ניתן להסיק קשר סיבתי בין הממצאים בקרסולו לאחר התאונה נשוא כתב התביעה לבין התאונה עצמה. טיעונים כבדי משקל לתובע הראויים להתייחסות, אולם אין המקום לדון בהם במסגרת בקשה למינוי מומחה נוסף. קביעת המומחה כי לא ניתן לדעת מתי נוצרו אותם ממצאים הינה קביעה רפואית (להבדיל ממשפטית) המבוססת על החומר הרפואי ולא מצאתי דבר בחקירתו אשר יכול לרמז ולו לכאורה על כי רופא אחר יוכל להגיע למסקנות רפואיות שונות מאלה אליהן הגיע המומחה הנכבד.
13. עיון בחוות דעתו של המומחה אשר מונה בהסכמה שבין הצדדים לא מעלה כי נדרש לקביעת אחוזי נכותו של התובע שלא בקשר לתאונה נשוא כתב התביעה (והרי כבר בדק את התובע בגין התאונה משנת 2003 בשנת 2005) ועל כן אין לתמוה מדוע לא עשה כן במסגרת חוות דעתו אלא בתשובה לשאלות בחקירה נגדית. הסבריו של המומחה בכל הנוגע לנכותו של התובע שאינה קשורה בתאונה נשוא כתב התביעה מקובלים עלי, קל וחומר כאשר נשאל על כך במהלך חקירה נגדית.
14. עם זאת, לא נחה דעתי מתשובה אחת שהשיב המומחה דווקא לב"כ הנתבעת והנוגעת לעיון בבדיקות הדמיה לגופן. מתשובתו של המומחה עולה כי כאשר המדובר בפציינט שלו, הוא מקפיד לעיין לא רק בתוצאות בדיקות ההדמיה כי אם גם בבדיקות עצמן ומבקש את הדיסק. בעניינו של התובע לא נעשה הדבר הגם שלמומחה המומחיות הנטענת בנדון.
דעתי הינה כי לשם השלמת התמונה יש להעביר למומחה את בדיקות ההדמיה שעבר התובע מאז חווה את התאונה נשוא כתב התביעה בצירוף הוראה כי המומחה יעיין בהן ויחווה דעתו בכל הנוגע לממצאים העולים מהן (MRI ו CT).
התובע יעביר תוך 21 ימים את הבדיקות לעיונו של המומחה ויודיעו כי לפי החלטת בית המשפט הוא מתבקש לעיין בבדיקות עצמן אל מול דוחות הפענוח ולהעביר לבית המשפט ולצדדים את דעתו בכל הנוגע לעולה מהן תוך ציון האם יש בכך כדי לשנות מחוות דעתו ומחקירתו בבית המשפט (ניתן לצרף למומחה את פרוטוקול החקירה)".
לאחר עיון בבדיקות ההדמיה משנת 2012, 2013 ו-2015 העביר המומחה את תשובתו ממנה עולה כי לא מצא שוני בין פענוח הרדיולוגים לבין מה שראו עיניו. משכך גם לא מצא לשנות מתשובות שנתן במהלך חקירתו הנגדית.

טענות התובע לעניין הנכות הרפואית:
עיקר תלונות התובע בגין התאונה הקודמת נסבו סביב ברך וירך שמאל. לא נמצאה כל תלונה על כאבים בכף הרגל השמאלית. חזקה על התובע כי לא היה כאוב בכפות הרגליים היה מתלונן על מנת למצות זכותו לקבלת פיצוי.
לא נמצא ולו מסמך רפואי אחד מאז התאונה הקודמת ועד התאונה המעיד על תלונות בכל הנוגע לקרסול או כפות הרגליים.
בבדיקות הדמיה שעבר לאחר התאונה נמצאו פגיעות בשני הקרסוליים.
התובע התלונן לפני המומחה על כאבים בפות הרגליים ובקרסוליים.
המומחה לא התייחס כלל לשלל ממצאים מבדיקות הדמיה שעבר התובע ובכל זאת מצא לפסוק כי הוא סובל מנכות קונסטיציונאלית של 30-40% בקרסוליים. המדובר בקביעה משוללת כל יסוד.
התובע לא עבר כל תאונה נוספת בין התאונה הקודמת לתאונה.
התאונה גרמה לנכותו הקונסטיציונאלית של התובע שהיתה א-סימפטומטית, להפוך סימפטומטית, ולמצער תפקודית, אם לא רפואית ככזו.

טענות הנתבעת לעניין הנכות הרפואית:
לתובע עבר רפואי עשיר אשר בא עליו תיעוד רב.
גם לאחר עיון בבדיקות הדמייה לא שינה המומחה את קביעותיו כאמור בחוות דעתו ועל כן גם הערותיו בחקירתו הנגדית בכל הנוגע ל-5% הנכות הנוספים, מתאיינת.

דיון והכרעה- הנכות הרפואית:
משלל טענות התובע מצאתי לקבל טענה אחת והיא הקשורה בקרסול ימין. הקרע ברצועת ה-ATFL שנמצא בבדיקות ההדמיה לא נמצא בבדיקות קודמות. מדובר בקרע על רקע חבלה סיבובית אשר מאפיינת תאונות של רוכבי אופנוע. לא נמצא לה הסבר אחר , וודאי לא תאונתי, בחומר הרפואי שהועמד לפני המומחה. משכך זכאי התובע לנכות האמורה בשיעור 5% מבחינה רפואית, כאשר לקביעת המומחה כי אין לה השפעה תפקודית, אתייחס בפרק הנכות התפקודית.
הוכח כי לתובע נכות קונסטיציונאלית בלתי מבוטלת הנתמכת במסמכים רפואיים ובבדיקות הדמיה לאורך השנים. עצם העובדה שהתובע שירת, לטענתו, בחטיבת הצנחנים בשנות השמונים, אין בה כדי להעיד על שנות התשעים והאלפיים. ואכן, מתיק מוצגי הנתבעת עולה כי נרשמו תלונות מפי התובע על כאבים בכף רגל ימין ושמאל ואלה אף הצריכו טיפול על ידי אורתופדים. עצם העובדה שמאז שלהי שנות ה-90 ועד, למצער, התאונה הקודמת, לא נרשמו תלונות מפי התובע על קרסוליו ו/או שמאז התאונה הקודמת ועד התאונה נוכחית לא נרשמו, אין בה כדי להעיד על היעדר מוגבלות. לדידי מן המסמכים עולה כי התובע טופל ומשטופל לא היה עוד טעם בפניות חוזרות ונשנות אל רופאיו. ברי כי התאונה הקודמת מיקדה את תלונותיו בשנים הסמוכות לאחר התאונה באותם איברי גוף שנחבלו בצורה קשה ומשכך גם נעדר מקומם של קרסוליו מהתיעוד. זאת ועוד, מחקירת המומחה עולה כי מצבו של התובע אינו סטטי. אדרבה, הוא הולך ומחריף עם השנים, בעיקר על רקע ניווני, ועל כן הטענות על שירות בחיל קרבי, גם אם נכונות הן, אין בהן כדי לשנות מהתוצאה הרפואית. הממצאים בבדיקות ההדמיה שהוצגו לפני המומחה לא היו "טריים" (למעט הנ"ל).
אשר על כן אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור משוקלל של 35%.

פרשת התביעה:
התובע בחר להעיד לעצמו ותמך את עדותו בעדותה של רעייתו. עדים נוספים לא הביא.
מתצהירו של התובע עולות הט ענת הבאות:
א. מאז 1998 התובע עוסק בתיווך דירות עצמאי.
ב. עד למועד התאונה הקודמת הרוויח כ-5,000-6,000 ₪ מדי חודש. התאונה הקודמת גרמה לתובע נזק קשה ברגלו ולמשבר חמור בהכנסותיו.
ג. לאחר התאונה הקודמת שיקם התובע את עצמו וחזר לעבודה כמתווך.
ד. עד שנת 2010 נעזר במתווכי משנה וכמעט כל הכנסתו יצאה עליהם. לימים ולאור עצה חשבונאית שקיבל הפסיק את העסקתם של מתווכי משנה ונוכח הרגשתו הפיזית הטובה, הגדיל את הכנסותיו.
ה. דוח השומה של שנת 2010 הוגש קודם התאונה. דוח 2011 הוגש לאחר התאונה אולם החשבוניות שצורפו מוכיחות כי לא נעשתה כל פעולה בלתי חוקית להגדלת ההכנסות כמרומז על ידי הנתבעת, לצרכי התביעה.
ו. כל החשבוניות של שנת 2012 למעט אחת יצאו בגין עבודה שבוצעה קודם התאונה.
ז. למעשה עד תום שנת 2014 לא עבד בכלל. שב להיעזר במתווכי משנה בשנים 2012-2013.
ח. חרף הפסדיו, לא סוגר התובע את המשרד שכן הוא התקווה היחידה לשיקומו.
ט. לאחר התאונה סעדה את התובע רעייתו (וטרינרית העובדת ב"טבע") אשר נאלצה לטפל גם בשלושת ילדיהם הקטינים במקביל.
י. בהתחלה נעזר זמן קצר בכסא גלגלים ולימים החליפו בהליכון. ביקש לחזור לתפקוד מלא מהר ככל האפשר.
יא. חרף טיפולים משלימים שהתובע עובר עד היום, כאביו לא חלפו ומתרכזים בעיקר בידיו וברגליו.
יב. התובע חדל להשתמש באופנוע להתניידות נוכח מגבלותיו. על כן רכש רכב.
יג. התובע אינו עוזר עוד במטלות משק הבית נוכח מגבלותיו.
בחקירתו הנגדית של התובע טען התובע כדלקמן:
א. אישר שחווה שבר בפיבולה בשנת 1982, שיש לו רגל שטוחה עם עיוות משמאל, נעזר במדרסים, יש לו קיצור של רגל שמאל לעומת ימין. לפני התאונה סבל מכאבי גב קלים ביותר, אפיזודות חולפות, גם כשבועיים קודם התאונה. אובחן ב-2012 כסובל משינויים ניווניים במפרקי הירכיים בראי גילו. כל אלה, לרבות תוצאות התאונה הקודמת, לא הפריעו לו לתפקד לפני התאונה.
ב. הוצאות האופנוע עליו רכב קודם ובעת התאונה נכללו בדוחותיו השנתיים למס.
ג. חרף העובדה שהפסיק לרכב על אופנוע כבר ביום התאונה, לא יודע להסביר מדוע נכללו בדוח שנת 2013 ו-2014 הוצאות האופנוע. יתכן שבשנת 2014 נכללו הוצאות הרכב תחת הוצאות האופנוע.
ד. חרף הכנסותיו הנמוכות, לעיתים הפסדים, נדרש להוצאות בסכומים גדולים שכן "זה הצורך בענייני עבודה". רעייתו היא המפרנסת העיקרית, אם לא היחידה.
ה. כיום מקבל תגמולי נכות מ"הראל חברה לביטוח" בסך 7,000 ₪ ומהם מתקיים.
ו. ישנה חשבונית/חשבוניות אשר הוצאו לאחר התאונה בגין עסקות שנרקמו עוד קודם התאונה.
ז. לעיתים נותן שירות לסוכני נדל"ן אחרים ומחייבם בעמלתו.
ח. הלוחות המקוונים בתחום הנדל"ן לא פגעו בהכנסתו של התובע. אדרבה, הקשר הלך והתחזק נוכח חוסר האמון בלוחות האמורים. התובע מנצל את הלוחות האלה לטובתו ולטובת לקוחותיו. בסופו של יום "אין תחליף להליכה ברגל".
ט. התובע ממשיך לעבור טיפולים בגין התאונה ואלה לא הסתיימו בשנת 2017.
י. רישיונו של התובע לאופנוע לא נשלל לאחר התאונה.
יא. התובע מתגורר בדירת גן בדרום ת"א.
יב. התובע רוכב מעט על אופניים.
יג. רעייתו עזרה לו בחודשים שלאחר התאונה בכל הפעולות הבסיסיות אותן הוא יכול לבצע היום לבד. אז היה מגובס בשתי ידיו ועל כן נזקק לעזרה אינטנסיבית.
יד. לאחר התאונה ובראי מוגבלותו של התובע, פנה לאחד מר יעקוב שפר בבקשה לשת"פ. האחרון נעתר לעזור לתובע.
טו. דווקא בתקופה הנסיקה של מחירי הנדל"ן חווה את התאונה ועל כן הכנסותיו פחתו משמעותית.
טז. מאז התאונה הקודמת עשה התובע מאמצים רבים להשתקם. הפגיעה בתאונה קשה יותר מהתאונה הקודמת ואף הולכת ומחמירה.
יז. התובע לא תמיד מחתים לקוחות על הסכמי תיווך.
יח. לא כל הסכם תיווך מסתיים בעסקה אשר יוצאת אל הפועל ושכ"ט בצדה.
לשאלת בית המשפט בדבר מוגבלותו השיב התובע:
"לשאלת בית המשפט: איפה הנכות שלך כתוצאה מהתאונה, אני משיב שבידיים אבל גם ברגליים ובעיקר שם. אני אומר שהבעיה בקרסול רגל ימין שהיא חורקת מרוסקת קרועה, מהתאונה מגבילה אותי באופן קשה בכל הנוגע להליכה, עמידה שלא לדבר על טיפוס, ואני נאלץ להשתמש בנעליים גבוהות, וכן במדרסים יקרים מאוד, למעשה אין לי את הלוקסוס להסתובב בכפכפים. אני לא יכול לעלות על מדרגות ועל סולם. לפני התאונה יכולתי בקלות, לקח לי ללמוד לחיות עם הנכות בגין הרצועה בברך שמאל. עשיתי את הכל בצורה מושלמת עד לתאונה. לא סבלתי כאבי תופת. אם לא היתה לי נכות ברגליים, הנכות בידיים יש לה השפעה, אבל ההשפעה של הרגליים דרמטית וקשה בכל מה שקשור להליכה וכו', מכיוון שנפגעתי קשה ביד שמאל יש לי ברזלים. אני ימני. אני לא יכול להקליד בהספק שהקלדתי אז. אני מתכוון למיילים שצריך להקליד, שמגיע לקוח למשרד ואומר מה הוא מחפש, ישבתי והקלדתי את מה שהוא אמר. הקלדתי למחשב.והיום אני נאלץ אפילו בשיחת טלפון לכתוב, ורק אחרי שהלקוח יצא להתחיל להקליד, וזה מביך מול לקוח. מתווכים מראים לאנשים דירות, וזה כרוך בהליכות, אבל שבית משפט אומר לי שלא מפסידים לקוח כי מתקשים לכתוב את דרישותיו, אני משיב שזה לא נכון ולא הפסדתי לקוח בגלל המגבלה ביד שלי. אבל המגבלה ביד וברגל מונעת ממני לרכב על אופנוע, ולהתנייד ברכב בתל אביב מפחית לאין שיעור את ההספקים והיכולת שלי לתמרן. אני אומר שהפסדתי לקוחות בגלל הצורך שלי להשתמש ברכב. אם לקוח יתאר לי דירה שנמצאת ברחוב שהוא קשה לחניה או רחוק ממני כמו קומה שלישית לא מעלית, אשקול ארבע פעמים ואאלץ לדחות את הטיפול בנכס הזה. פונים אלי עשרות לקוחות בשנה ואולי אפילו מאה בשנה. פונים אלי לקוחות ומתעניינים ואני אומר שאני דוחה חצי לפחות, בגלל המגבלות שלי. זה גורם לי לתסכולים אין סוף".
רעייתו של התובע הקדימה תצהיר לחקירה נגדית וממנו עולות הטענות הבאות:
א. מאז התאונה הקודמת הצליח התובע להתאושש במאמץ רב. מאז הוא אינו אותו אדם.
ב. קודם התאונה היה התובע אחראי על הכנת ופיזור הילדים בבקרים ואף תורם רבות למשק הבית. מאז התאונה הפך מוגבל ותלוי בה.
ג. מיד אחרי שחרורו מבית החולים נדרשה רעייתו לסעוד אותו בכל הנדרש. הוא ניסה להשתקם מהר ככל האפשר.
ד. כאביו של התובע ממשיכים עד עצם היום הזה חרף כל הטיפולים שעבר. לעיתים נשמטים מידיו חפצים.
ה. נדרשו לקנות רכב תחת האופנוע ששימש את התובע והוצאותיהם רק הלכו וגדלו.
בחקירתה הנגדית טענה רעייתו של התובע כדלקמן:
א. יש לה רכב מהעבודה.
ב. חלוקת הנטל היומיומי עם הילדים מתחלקת בין בני הזוג.
ג. התובעת נעדרה מעבודתה חליפות בעקבות התאונה משך חודשים.
ד. שכרה שולם לה ע"ח חופשת מחלת בן זוג.

טענות התובע בסיכומיו:
התובע הוכיח את הכנסותיו קודם ולאחר התאונה כדבעי ונגלה כי לא נערכו בהם כל שינויים לצרכי משפט.
יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע על סך של 13,370 ₪ לחודש.
התובע לא עבד שנה שלמה לאחר התאונה, עסקו קרס והוא נאלץ להתחיל ולבנותו מחדש.
נכותו של התובע פרוגרסיבית ולא ניתן להתעלם מהתדרדרות במצבו.
נכותו התפקודית של התובע עומדת על שיעור של 50%.
יש לחשב את הפסדיו של התובע לעתיד ע"ב היוון בשיעור 2%.

טענות הנתבעת בסיכומיה:
דרישתו של התובע לפיצוי לא עולה בקנה אחד עם נכותו הרפואית או התפקודית והוא מנסה להפיק רווח משני מהתביעה.
לתובע אין נכות תפקודית כטענתו. ידו הימנית דומיננטית בעוד הפגיעה מתרכזת בפלג הגוף השמאלי.
לתובע תלונות זהות בכל הנוגע לתאונה הקודמת ולתאונה נשוא כתב התביעה והוא ממחזר אותן לשם השגת רווח משני.
נכותו התפקודית של התובע עומדת על שיעור של 15% ויש לחשב הפסדיו לפי ריבית של 3%.
לא ניתן לסמוך ידיים על דוח שנת 2011 שהוגש לאחר התאונה.
גם נתוני שנת 2010 מסופקים ולא ניתן להתעלם מנתוני ההכנסה לשנים הקודמות לשנה זו.
נכון לחשב את הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע לשנים 2004-2010 המשקפת את יכולת הכנסתו מהתאונה הקודמת ועד לתאונה נשוא כתב התביעה.

נכותו התפקודית של התובע והפגיעה בכושר הכנסתו:
מתע"צ מל"ל עולה כי התובע רשום כעוסק עצמאי משנת 1998. לדברי התובע בעת חקירתו בבית המשפט, הוא משמש כמתווך נדל"ן מזה 20 שנה, קרי מאז הפך עצמאי או בסמוך לכך. כחמש שנים וחצי לאחר שהפך עצמאי חווה את התאונה הקודמת אשר הותירה א ותו נכה בפלג גוף תחתון שמאל (פרק ירך ורצועה צולבת אחורית) בשיעור של 23%, פגיעה תפקודית של ממש , ככל שהדברים נוגעים למי שחלק בלתי מבוטל מעיסוקו כרוך בהתניידות ממקום אחד לשני לשם הצגת בתים/דירות/נכסים. מפסק ד ינו של כבוד השופט זמיר בכל הנוגע לתאונה הקודמת עולה כי הכנסתו של התובע הייתה במגמת עליה מאז הפך עצמאי ועד למועד התאונה הקודמת. מפסק הדין עולה עוד כי התובע שיקם את עסקו לאחר התאונה הקודמת, כפי שאף טען לפניי, תוך פחות משלוש שנים. התאונה נשוא כתב התביעה שחווה התובע לפני יותר משש שנים, הותירה את התובע נכה רפואית בשיעור כולל של 35% כפי שהסברתי לעיל. עיקר הפגיעה מתרכזת בפלג גופו השמאלי הלא דומיננטי של התובע: פגיעה בעצב האולנרי בשיעור לא מבוטל של 20% אשר מחוות הדעת עולה כי לא נקטע לחלוטין אלא באופן חלקי בלבד אך הותיר פגיעה מוטורית ותחושתית כאחד. עקב הפגיעה בשורש כף היד משמאל והשינויים הניווניים שהותיר השבר בכף היד זוכה ב-10% נכות ועקב הצלקת באמה זוכה ב-5% נוספים. אל כל אלה הוספתי אני 5% נכות בגין הפגיעה בקרסול ימין.
דבריו של כבוד השופט זמיר לעניין החשיבות באבחנה בין נכות תפקודית לבין פגיעה בכושר ההשתכרות מקובלים עלי לחלוטין וישימים גם במקרה הנדון. ראוי משכך להביא את הנתונים הנוגעים להכנסתו של התובע בשנים שקדמו לתאונה ולאחריה ואתחיל את הסקירה במקום שבו סיים עמיתי כבוד השופט זמיר .
2006: 37,965 ₪.
2007: 47,847 ₪.
2008: 5,796 ₪.
2009: 8,443 ₪.
2010: 143,169 ₪.
2011: 192,997 ₪.
2012: 1,392 ₪. שנת התאונה (מרץ 2012).
2013: 40,540 ₪ מתגמולי ביטוח.
2014: 72,922 ₪ מתגמולי ביטוח.

לאחר חקירה שתי וערב של התובע על דוחותיו לשנים שקדמו לתאונה, בעיקר 2010-2011 הגעתי למסקנה כי לא נפל כל פגם בהגשתם. דוח שנת 2010 הוגש קודם התאונה ולא הוכח כי השינוי שבוצע בו ביוזמת התובע לאחר התאונה היה בעל משמעות ככל שהדברים נוגעים להכנסתו. אכן, דוח 2011 הוגש בשנת2012 וגם בו לא הוכחו שינויים שנערכו לצרכי משפט. הסבריו של התובע לעניין הגידול בהכנסותיו מקובלים עלי, קרי השיפור בתחום הנדל"ן לאחר שפל שפקד את העולם בשנת 2008 , הוצאת חשבוניות תחת קבלת תקבול, רובו ככולו קודם התאונה, מיעוטו לאחר התאונה וכיוב' הסבריו של התובע אשר ידע לתאר כל חשבונית וחשבונית שהוצגה לו, גם במרחק הזמן. כך גם הסביר התובע כי הפסיק את העסקת "מתווכי המשנה" בשנת 2010, עובדה אשר הביאה לנסיקה בהכנסתו ככזו.
התובע הינו עצמאי וכטענתו נתון לכוחות השוק, פעם אלה מושכים אותו כלפי מטה ופעם נוסקים עמו למעלה. אשר על כן מצאתי למצע את הכנסתו של התובע לשנתיים הקודמות לתאונה ולא להידרש, כבקשת הנתבעת, למיצוע לאורך שנים נוספות בעברו, הכל נוכח הסבריו הן לעניין מצב השוק, הן לעניין השינוי בהתנהלותו העסקית. ממוצע הכנסות כאמור עומד על סך של 12,000 ₪ במעוגל נומינלית.
שנת 2012, היא שנת התאונה, הייתה קשה לתובע ולפי דוחות ההכנסה לא הרוויח כמעט מאום. כך גם בשנים עליהן הוגשו דוחות המס. לא ניתן להתעלם מן העובדה כי דוחות לשנים 2015-2016 לא הוגשו לעיוני.
כמצוות הפסיקה מצאתי לאבחן בין הפגיעה התפקודית בתובע לבין הפגיעה בכושר הכנסתו. בכל הנוגע לפגיעה התפקודית בתובע, הגם שהתובע האדיר במעט את מגבלותיו וניסה להמעיט בנכותו מן התאונה הקודמת, לא מצאתי כי ההאדרה מצדו הייתה מגמתית או לשם השגת רווח משני. בכל הנוגע לתפקודו בעבודה, ולאחר שצפיתי בסרט המעקב ובתמונות שצורפו לדוח החקירה, שוכנעתי כי הגם שהתובע מוגבל בעקבות התאונה, הרי שמגבלה זו אינה חופפת ולו במעט את ההגבלה שהיא תוצאת התאונה הקודמת. הנכות שנובעת כתוצאה מהפגיעה בעצב האולנרי והשינויים הניוונים בכף יד שמאל, אמנם מקשה על התובע בהדפסה, באחיזה של חפצים וכיוצא באלה, אולם ניכר כי אין בינה לבין יכולתו לתווך לרכישה או לקניה של דירה ולא כלום. מקצועו אינו מקצוע הדורש עבודת ידיים מסביב לשעון אלא כושר שכנוע של לקוחות וניידות. לצלקת באמה אין כל השפעה תפקודית. לנכות זו השפעה גדולה יותר בחייו של התובע מחוץ לעבודה, קרי בביתו.
ובאשר לפגיעה בקרסול ימין; לעניין זה דעתי שונה מדעתו של המומחה. התאונה אותה חווה התובע ,לרבות השברים בקרסוליי רגלו והקרע שאותר לימים ברצועה כמתואר לעיל, באה על רקע קודם וכדברי המומחה דומה כי האיצה את השינויים הניווניים שניכרו בתובע עוד קודם התאונה. האצת שינויים אלה, על רקע מקצועו של התובע הינה בעלת משמעות תפקודית שלא ניתן להקל בה ראש. מן הראיות והעדויות שעמדו לפניי עולה המסקנה כי המגבלה על רקע התאונה ובגינה גבוהה מהנכות הרפואית שנפסקה לתובע בגין הקרע ברצועה בלבד. היא אמנם אינה עולה כדי 50% נכות תפקודית שמזמין התובע את בית המשפט לקבוע, אולם היא גבוהה מ-5% הרפואיים ולהערכתי נושקת לעשרת האחוזים מבחינה תפקודית.
מכאן כי נכון בנסיבות תובענה זו להעריך את נזקיו של התובע בשני מישורים: במישור העסקי לפי נזקיו המוכחים לעבר ולפי הערכה גלובאלית לעתיד. במישור התפקודי כללי בראי נכותו הרפואית הכללית.

הנזק:
כאב וסבל:
בראי נכותו של התובע וימי אשפוזו הכוללים, אני פוסק לו לפי תקנות הפלת"ד סך כולל של 58,500 ₪.

הפסדי הכנסה לעבר:
בחוות דעתו העריך המומחה כי התובע היה באי כושר מלא משך 6 שבועות ועוד שלושה חודשים באי כושר חלקי של 50%.
התובע צירף את סיכום האשפוז ממנו עולה כי רופאיו סברו כי בשלב ראשון הוא זקוק לחופשת מחלה של שלושה חודשים, בחודש דצמבר ובעקבות ניתוח שעבר זוכה בעוד 3 שבועות של חופשת מחלה תוך שרופאי בית החולים פוסקים שאינו מסוגל במצבו לשוב לעבודתה עד שתיפתר בעייתו.
פגיעתו של התובע הייתה קשה. הוא נכנס ויצא מבית החולים חליפות והיה נתון לבדיקות וטיפולים, הושם בגבס, עבר ניתוחים וכיוצא באלה הליכים רפואיים. לעניין זה דעתי כדעת התובע כי יש להעמיד את אי כושרו המלא למשך שנה מיום התאונה ועל כן איני יכול לקבל, בכל הכבוד, את קביעתו של המומחה הנכבד מטעם בית המשפט.
על כן אני פוסק לתובע לתקופת אי הכושר המלאה סך של 12,000 ש"ח*12= 144,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה: 155,000 ₪.
עיון בדוחות רווח והפסד לשנים שלאחר התאונה מעלה כי התובע חזר לעבודה. בשנת 2013 הכניס לעסקו 53,000 ₪ (קודם הוצאות), בשנת 2014 הכניס 39,000 ₪, אמנם סכומים זעומים לעומת שנים עברו, אולם אלה מצביעים על חזרה לעבודה ולו מדורגת. לעניין זה ולתקופה האמורה נכון לקבל את טענת התובע כי יש לחשב את הפסדיו של התובע ע"ב 50% הפסד. מכאן כי לשנים 2013 (מחצית השנה) ו-2014 יחושבו הפסדיו של תובע לפי 18*12,000 ₪*50%: 108,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה: 113,000 ₪.
מאז שנת 2015 ועד היום וכך גם לעתיד, יחושבו הפסדיו של התובע באופן גלובאלי תוך התחשבות בכך שככל שעובר הזמן התובע מסתגל למצבו ויודע לתפקד לאורו ומבלי להתעלם מקביעתי לעיל כי עיקר נכותו אינה בעלת השפעה תפקודית בעבודה: אם כן, לשלוש שנים וחצי סך של: 80,000 ₪.

הפסדי הכנסה לעתיד:
בראי גילו של התובע (55) והיותו עצמאי, אני פוסק לתובע סך כולל של 200,000 ₪.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד:
מן המסמכים הרפואיים ועדויות התובע ורעייתו עולה כי מצבו של התובע בתקופה הסמוכה לתאונה היה קשה. מיד לאחר שחרורו מבתי החולים נצטווה להיוותר עם ידיים מורמות, רגל מורמת, ונקבע כי הוא זקוק לעזרה מלאה בכל פעולות היומיום למשך חודש ומחצה שכן אינו יכול להפעיל את ארבע גפיו. לימים נאסר עליו להפעיל מאמץ על רגליו למשך כחודש. את אי כושרו המלא העמדתי על שנה אחת אשר במהלכה הלך והשתפר מצבו עד למאד.
הגם שהתובע לא נטל עזרה בשכר לאחר התאונה, ניכר כי העזרה שהושיטה לתובע רעייתו, בעיקר בחודשים הסמוכים לתאונה, הייתה ניכרת. לדידי עזרה זו חרגה מן העזרה הסבירה המצופה מבן זוג להושיט לבן זוגו בעת צרה. המדובר בעזרה סיעודית של ממש אשר הקטינה את נזקיו של התובע שנמנע מהעסקת עזרה בשכר.
אשר על כן לתקופה האמורה אני פוסק לתובע סך כולל של 25,000 ₪.
משלא העסיקו בני הזוג עזרה בשכר מאז התאונה ועד היום, לא מצאתי לפסוק פיצוי לתקופה האמורה.
בכל הנוגע לעתיד ובראי גילו של התובע ותוחלת חייו ומבלי להתעלם מנכותו הקונסטיציונאלית, הרי שכמוסבר לעיל, נכותו של התובע בפלג גופו השמאלי העליון בלתי מבוטלת וניכר כי יידרש לעזרה רבה ככל שיחלפו השנים. אשר על כן אני פוסק לו סך כולל של 65,000 ₪ בראש נזק זה.

הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד:
התובע טוען כי בעקבות התאונה החליף את האופנוע עליו רכב משך שנים ברכב, זאת נוכח הקושי הרב שחווה ברגליו. משדחיתי את טענתו לקשר סיבתי בין אותו קושי לבין התאונה לא מצאתי לפסוק לו פיצוי בעניין זה. לא למותר לציין כי מדוחות הרווח וההפסד של התובע לשנים שלאחר התאונה עולה כי נזקפו הוצאות בגין החזקת אופנוע, רישום הסותר את טענתו של התובע בדבר הפסקת השימוש בכלי האמור. לתובע לא היו הסברים מניחים את הדעת לעניין זה.
עם זאת, לתובע קושי הנובע מהנכות בקרסולו אשר האיצה את השינויים הניווניים כמתואר לעיל ובעקבות התאונה אף נזקק התובע לטיפולים רבים, ביקורים בבתי חולים ובמרפאות החוץ וקופות החולים. אשר על כן לעבר אני פוסק לו פיצוי בסך כולל של 30,000 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:
התובע צירף לתצהירו קבלות רבות בעבור יעוץ רפואי אשר קיבל את טובי האורתופדים וזאת בעלות של אלפי שקלים, בין היתר בגין חוות דעת. עוד צורפו קבלות בגין מדרסים וטיפולים משלימים שקיבל במסגרת קופת החולים.
בראי זכאותו של התובע לייעוץ ולטיפול במסגרת קופת החולים מחד גיסא ונוכח חומרת פגיעתו בתאונה מאידך גיסא, אני פוסק לתובע סך כולל של 7,500 ₪ בראש נזק זה לעבר.
לא הוכחו טיפולים נדרשים לעתיד ועל כן לא אפסוק פיצוי בראש נזק זה.

סוף דבר:
סך נזקיו של התובע עולים כדי 734,000,000 ₪.לסכום זה יצורף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 111,641 ₪ ואגרה משוערכת בסך כולל של 720 ₪. כמו כן תכביר הנתבעת הוצאות שכ"ט המומחה בגין חקירתו הנגדית בסך 1,750 ₪.
הסכומים ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים

ניתן היום, ה' אב תשע"ח, 17 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: י' ר'
נתבע: המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"
שופט :
עורכי דין: