ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו עוזר נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד השופט אהרן האוזרמן

המבקש:
אליהו עוזר – בעצמו

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד לאה נחום

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 26/06/18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בקשר עם תיק ת"ד מס' (משטרה) 284320/18 שנפתח באת"ן ת"א ביום 2 4/06/18 בחשד לתאונת דרכים מסוג " פגיעה בהול"ר במעבר חצייה" ע"י רכב נהוג בידי המבקש, שפגע בהול"ר במעבר חצייה, בצומת הרחובות שלמה המלך ורחוב ירושלים בקריית אונו. תוצאות התאונה מתבטאות בחבלות להולך רגל שנחבל בצד ימין של גופו.

המבקש טוען כי אינו אחראי לתאונה, לשיטתו הולך הרגל ביים את התאונה וקפץ ונשכב על הכביש, על מעבר החצייה, מבלי שרכבו של המבקש פגע בו כלל. בנוסף המבקש טוען כי עברו התעבורתי תקין משך שנים רבות. המבקש לדבריו נכה, חולה במחלה קשה, מקבל טיפולים, זקוק לרישיון נהיגה לצורך ניידות. המבקש עותר להחזרת הרישיון באופן מיידי.

דיון:
בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], במסגרתו נדחה ערר על פסילה מנהלית, הבהירה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה את הכללים שעל יסודם יש לבחון את הפסילה המנהלית אשר ניתנת מכוח תקנה 47 לפקודת התעבורה. כבוד השופטת פרוקצ'יה הבהירה כי שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו.

נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית בתנאי או בלא תנאי, אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור.
[ראו והשוו: ב"ש 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו]; בש"פ 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל, פד"י מח (215 ,(5). לענין זה נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע עבירת התעבורה וכן להרשעות קודמות של הנהג בעבירות תעבורה (בש"פ 1661/91 צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מה(145 (3; בש"פ 513/88, מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב (331 (3)].

אם כן, שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:
תיק המשטרה הוגש לעיוני.

בתיק החקירה מצאתי : דו"ח בוחן, לוח תצלומים, הודעה שמסר הולך הרגל, תעודות רפואיות, שחזור פגיעה בהולך רגל שערך בוחן תנועה, סקיצות, מזכרים ודוחות פעולה של השוטרים. בנוסף, דו"ח צפייה בוידאו שנלקח מצילום מצלמת וידאו שתיעדה את התאונה דרך מצלמת אבטחה הממוקמת בקניון קריית אונו וצופה ישירות אל מעבר החצייה.

עיינתי בדו"ח המפורט הכולל הקפאה של תמונות בשרשרת המתעדות את כל מהלך חציית הולך הרגל, התקרבות רכב הנאשם למעבר החצייה ואף את רגע הפגיעה בהולך הרגל על ידי רכב הנאשם וכן מתעד כיצד הולך הרגל נפגע מהרכב כאמור, מתגלגל על מכסה המנוע, נשכב על מכסה המנוע של הרכב ונופל ממנו לכביש לאחר שנהדף עד לאחר מעבר החצייה.

רכב הנאשם נראה כנוסע בנסיעה רצופה, לא ניתן להבחין אם בלם, אולם הרכב פוגע בהולך הרגל בתחילת רוחב מעבר החצייה והודף אותו כך שהולך הרגל נשמט ממכסה המנוע ונופל אחרי מעבר החצייה מרחק כ-2 עד 3 מטרים.

המבקש בחקירתו במשטרה מסר כי הגיע למקום כשהוא נוהג ברכבו, לצדו ישב נוסע נוסף, המבקש לדבריו לא ראה כלל את הולך הרגל ובשלב מסוים בהגיעו סמוך למעבר החצייה הנוסע שלצדו אמר לו לפתע תעצור בגלל הולך הרגל. בנוסף המבקש מאשר בחקירתו כי ראה את הולך הרגל נזרק על הכביש.

בשלב זה של הדיון, אני מוצא כי די בצילומי מצלמת אבטחה כפי שנמצאים בחומר החקירה ובדו"ח צפייה מפורט הכולל תצלומי סטילס כמפורט מתוך סרטון המצלמה, בנוסף להמלצות הבוחן בדו"ח בוחן ואף בדברי הנאשם עצמו בחקירתו מאשר כי לא ראה כלל את הולך הרגל, כדי לקבוע כי בידי המשיבה די ראיות לכאורה להגשת כתב אישום.

מסוכנות:

מסוכנותו של המשיב בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי.

בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו [פורסם בנבו], קובע כבוד השופט מלץ:
" השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות ".

אשר לנסיבות התאונה, כפי שהובא לעיל, המבקש פגע בהולך רגל בעת שזה חצה במעבר חצייה, זאת לאחר שהמבקש בעצמו מסר בחקירתו במשטרה ואף בדבריו בפניי כי כלל לא הבחין בהולך הרגל. העובדה כי המבקש על פי דבריו עצמו לא הבחין כלל בהולך הרגל החוצה במעבר חצייה לפניו, שעה שמדובר במעבר חצייה ברור ואין כל מגבלת ראייה במקום מעידה על מסכנותו.

באשר לעבר התעבורתי המבקש נוהג ברכב משנת 1981 וצבר לחובתו 13 הרשעות קודמות בתעבורה.
הרשעתו האחרונה משנת 2014 בעבירה של אי ציות לתמרור עצור, ולפני מ-2012 גם כן באי ציות לתמרור עצור. אין למבקש כל רישום פלילי.

למבקש נסיבות אישיות ובריאותיות אשר הוא מבקש להתחשב בהן. המבקש בן 81 סובל לדבריו ממצב בריאותי שאינו תקין, כולל ממחלה קשה. לדבריו עובר טיפולים באופן שוטף, זקוק לרכבו בין היתר לשם ניידות ולצורך הגעה לטיפולים.

נסיבותיו האישיות של המבקש, קשות ככל שיהיו, הינן אך שיקול אחד הרלוונטי לבקשה. אין מדובר עם זאת בשיקול העיקרי. עיקרה של החלטת הקצין שנבחנת בהחלטתי מכוון כלפי מניעת מסוכנות מהציבור, ככל הנוגע בהמשך נהיגתו של המבקש.

התרשמתי כי נוכח נסיבות ביצוע העבירה, נוכח התוצאות והפגיעה בהולך הרגל על גבי מעבר החצייה, ולמרות הנסיבות האישיות של המבקש, קיימת מסוכנות בהחזרת רישיון הנהיגה של המבקש בשלב הזה.
סיכום והחלטה:

לאחר שהאזנתי לטעוני המבקש וטיעוני ב"כ המשיבה, עיינתי בחומר החקירה שנאסף עד כה בעניינו של המבקש, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כאמור כי יש די חומר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש, בנוסף מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש בשלב זה, מסכנת את הציבור ולפיכך יש טעם לפסול את רישיונו למשך 60 יום, כפי שהורה קצין המשטרה.

במקרה דנן, אינני סבור כי יש בטענות ההגנה או אף בעברו התעבורתי של המבקש שאינו מכביד, או בנסיבות האישיות והרפואיות כדי להפריך את המסוכנות הנובעת ממעשיו הלכאוריים. טעם הדבר נובע מהראיות שסקרתי לעיל, אשר לא זו בלבד שהן מספקות תשתית ראייתית לביסוס החשד כנגד המבקש, אלא הן מוסיפות ומלמדות על רשלנות ברף שאינו נמוך, מצדו של המבקש.

סיכומו של עניין, אני סבור כי החלטת קצין המשטרה לפסול את המבקש מנהיגה למשך 60 יום, הינה נכונה, מבוססת, ראויה ומידתית ובדין יסודה.

מכל האמור לעיל, אני קובע כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות, ודוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תודיע למבקש על החלטתי טלפונית ותעביר לו העתק בדואר לפי פרטים שמסר היום בפרוטוקול הדיון.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ח, 18 יולי 2018, בהעדר הצדדים.

Lost connection to MySQL server during query