ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר דבש נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' אופירה רותם

התובע
מאיר דבש
ע"י ב"כ עו"ד בתיה קפלן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

פסק דין

1. השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם יש להכיר בפגיעה בברך ימין של התובע, מחודש מאי 2016, כפגיעה בעבודה, לפי סעיף 80(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן החוק).

2. על פי עדות התובע, אשר העיד כעד יחיד בהליך, במועד בו נפגע הוא עבד כמפקח ברשת סופרמרקטים בתל אביב ובמסגרת תפקידו הוא סייר בין סניפי הרשת. ביום הפגיעה הנטענת, 8.5.16, בסביבות השעה 11:00 התובע יצא מסופר שנמצא ברחוב בן יהודה בתל אביב, עבר בסניף שברחוב ריינס ונסע לביתו שבחולון.

התובע העיד שכאשר הגיע לביתו, חנה ובעת שביקש להוציא שקית קניות מהמכונית והתכוון לעלות לביתו ולאכול, הוא נפגע בברכו מהמכונית. בבית הדין התובע הוסיף והסביר שאחת השקיות היתה במושב האחורי של המכונית והתובע הסתובב לכיוון החלק האחורי של המכונית וברכו נתקלה בקורת המכונית, ליד מנעול דלת הנהג.

התובע הוסיף שסבר שינוח בביתו עד שהכאב יירגע, אולם לאחר שהכאבים התגברו, הוא פנה לקבלת טיפול בקופת חולים, ביום 17.5.16 והטיפול לא נרשם מאחר שהיתה תקלה במחשבים באותו יום.

3. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה. נטען שאם התובע ביצע קניות לביתו, אין מדובר בהפסקת אוכל, אלא בנסיעה הביתה לשם הבאת המצרכים ומכל מקום, התובע העיד שחזר לביתו מאחר שלא חש בטוב ולא לשם הפסקה. כמו כן נטען שאין כל ראיה לכך שהתובע יצא להפסקת אוכל, המעסיק לא העיד ומעדות התובע עולה שהיה אדון לעצמו ויכול היה לבחור את הפסקותיו. עוד נטען כי מנגנון הפגיעה שהתובע תיאר, לפיו נחבל מקורת המכונית אינו נובע מסיכוני הדרך וגם מסיבה זו אין לה כיר בפגיעה בברך.

4. לאחר ששקלנו את העולה מעדותו של התובע, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות.

5. ראשית, לגבי מנגנון הפגיעה, גרסתו של התובע מבולבלת ואינה משכנעת.

בטופס בל 250 שצורף לכתב התביעה, צוין כי התובע "מעד מהמדרכה ונחבל בקורת הרכב". גם בחקירתו הנגדית בבית הדין, התובע טען שמעד על הזווית של המדרכה (עמוד 5, שורות 4-8). לעומת זאת, בטופס התביעה לדמי פגיעה, נכתב באופן כללי ש"במהלך הפסקת צהריים כאשר עמד לצאת מרכבו נפגע בברכו הימנית מקורת הרכב". כך גם בתצהיר עדות ראשית של התובע (סעיף 3), לא נזכר גורם חיצוני שגרם לתובע להיתקל בקורת המכונית - "הסתובבתי כדי להוציא את שקית מצרכים שהיתה מונחת במושב האחורי של הרכב, תוך כדי סיבוב נפגעתי בברך ימין ומקורת הרכב" ( ר' גם בעדותו בבית הדין, בעמוד 4 שורות 27-28). כך גם בהודעתו לחוקר, בסניף המטפל, ביום 27.10.16 (צורפה לכתב ההגנה).

עניין זה לא הובהר בתשובותיו של התובע לשאלות שהוצגו לו בחקירה הנגדית ותשובות אלה רק הוסיפו סימני שאלה לגבי מנגנון הפגיעה.

התמונה המתקבלת מתשובותיו של התובע היא שאחת משתי שקיות של מוצרים שרכש היתה מונחת על המושב האחורי, התובע עמד לצאת מהמכונית כשדלת המכונית פתוחה, הניח את רגל שמאל על המדרכה וכאשר פנה לאחור, ברך ימין שלו פגעה בקורת המכונית. לכאורה, אם אכן התובע מעד על המדרכה או על שפת המדרכה, לא ברור כיצד ברך ימין שלו נפגעה מפתח דלת המכונית ("מהמנעול שנמצא בקורה של הרכב" בלשונו של התובע), אלא אם התובע הסתובב לאחור בתנופה – אך התובע לא מסר תיאור שכזה בעדותו. התובע העיד שמעד "כשיצאתי עם הרגל השניה להסתובב", היינו כשחצי גוף עוד היה במכונית. במקום אחר ציין שלא התרחק מהמכונית (עמוד 5, שורה 10). כלומר, או שהתובע נפגע כאשר חצי גוף היה עדיין בתוך המכונית או שהתובע נפגע כאשר עמד מחוץ למכונית וקרוב אליה. כך או כך, כאשר התובע לא מסר תיאור שלפיו הוא יצא כליל מהמכונית ופנה לכיוון הדלת האחורית שלה (על מנת להוציא מהמושב האחורי את שקית המצרכים), לא ברור כיצד בעת יציאתו מהמכונית, דרך דלת הנהג, ברך ימין פגשה במנעול דלת הנהג, שנמצא על קורת המכונית. רק כאשר ב"כ הנתבע הקשה על התובע, אזי זה מסר שאכן הסתובב לפני שנפגע (שם בשורה 16).

לאמור לעיל יש להוסיף כי בתחילת התיאור, התובע מסר שנפגע מהדלת ורק לאחר שב"כ הנתבע ביקש להבין כיצד ברך ימין פגשה בדלת הנהג שהיתה פתוחה, התובע מסר שקיבל מכה מקורת הרכב ולא מהדלת (השוו עמוד 5, שורה 5 לעומת שורה 17).

6. נוכח גרסה מבולבלת זו, נקבע בזה שלא הוכח שהתובע מעד על המדרכה. משכך, וכאשר אין הסבר לפיו הנפילה היתה עקב אחד מסיכוני הדרך, אזי אין מנוס גם מהבחינה המשפטית, מדחיית התביעה, כפי שיוסבר להלן.

בסעיף 80(4) לחוק נקבע -

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

אירעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה אירעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו."

כלומר, כאשר מדובר על החריג שנקבע בסעיף 80(4), יש להוכיח שמדובר בהפסקה על דעת המעסיק, במקום בו המבוטח או העובדים סועדים והתאונה אירעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או סיכוני הדרך.

בעניין זה נפסק על ידי בית הדין הארצי (עב"ל (ארצי) 593/07 אבו ניקולא – המוסד לביטוח לאומי , 13.5.09 (ההדגשות במקור – ד.ו.) :

"הוראת ס' 80 לחוק על חלקיה השונים, הינה בבחינת חריג המרחיב את יסודות ביטוח נפגעי עבודה, שנועד כרגיל ליתן כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו. בקשר לכך נקבע כי הוראתו של המחוקק בסעיף 80 לחוק "יצרה 'חזקת תאונת עבודה' בה ניתן ביטוי לפרישת הגנתו של החוק על המבוטח, אף בהתרחש מגוון אירועים הקשורים בטבורם בשהייתו של העובד בעבודה...." ( עב"ל 19/99 המוסד לביטוח לאומי – רונן, פד"ע לז 721, בעמ' 726, להלן- עניין רונן). הרחבה זו באה לידי ביטוי בין השאר בהוראת ס' 80 ס"ק (4), שלפיו תוכר תאונה כתאונת עבודה, אף אם אירעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים והתאונה ארעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום.
להבנתנו, בדרישת המחוקק בדבר היותה של ההפסקה על דעתו של המעביד, ובשים לב להתייחסות שבחוק לקרות התאונה במקום שבו העובדים במקום העבודה סועדים, טמונה גם הדרישה להסכמת המעביד למקום הפיסי שבו שוהה העובד לצורך סעודת הצהריים, ואין די בהסכמתו של המעביד לעצם קיומה של הפסקה בעבודה."

אין כל ראיה לפיה המעסיק אישר לתובע לקיים הפסקות אוכל בביתו. המעסיק לא התייצב להעיד מטעם התובע ובאישור הכללי ששלח לנתבע (נספח ב' לכתב התביעה), צוין רק ששעות ההפסקה הן לשיקול דעתו של התובע. לא נאמר דבר לגבי מקום ההפסקות או שביום הפגיעה הנטענת, ניתן לתובע אישור לצאת להפסקת אוכל בביתו .

7. אשר לחלופה הנוספת שבסעיף 80(4), לגבי פגיעה תוך כדי נסיעה או הליכה למקום שבו מתקיימת ההפסקה או הסעודה או בחזרה ממקום זה - נפסק בפרשת אבו ניקולא שהוזכרה לעיל -

"בקשר להוראת סעיף 80(1) לחוק נקבע, ויפים הדברים בשינויים המחויבים גם להוראת סעיף 80(4) סיפא לחוק, כי היא " בגדר חריג המרחיב את ביטוח נפגעי עבודה כנגד סיכונים שמניבה העבודה ומחילו, בדרך פיקציה, גם על סיכוני דרכים" (דב"ע נג/66-0 ג'לולה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ו 134, 137 ההדגשה שלי ר.ר.). עוד נקבע, בפסיקה ענפה המתייחסת להוראתו של ס' 80(1) כי לתאונה בדרך לעבודה וממנה תיחשב רק זו הקשורה בקשר סיבתי עם סיכוני הדרך, ולעניין זה חובה על המבוטח להוכיח שהתאונה הייתה קשורה בקשר סיבתי עם סיכוני הדרך [ראו למשל עב"ל 273/05 אורן יחזקאל - המוסד לביטוח לאומי (4.5.06, לא פורסם ו עניין רונן]."

(לפסיקה העוסקת בהגבלת הביטוח ל"סיכוני הדרך" ר' גם הנפסק בעב"ל (ארצי) 60596-10-10 אבוטבול – המוסד לביטוח לאומי, 9.6.13; עב"ל (ארצי) 273/05 יחזקאל – המוסד לביטוח לאומי, 4.5.06).

כאמור, לא הוכח שהתובע נפל או מעד עקב סיכוני הדרך (מעד על המדרכה) ועל כן גם מסיבה זו, דין התביעה להידחות.

8. סוף דבר – התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ח, (01 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אופירה רותם
נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: מאיר דבש
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: