ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוהד תוהמי נגד יעל שוורצמן :

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה מרי יפעתי

תובעים

  1. אוהד תוהמי
  2. עדן חן תוהמי

נגד

נתבעת

יעל שוורצמן

פסק דין

בין התובעים לנתבעת נחתם הסכם שכירות (להלן : "ההסכם") לפיו שכרו התובעים מהנתבעת בית במושב חיבת ציון (להלן: "המושכר") למשך שנה, בדמי שכירות חודשיים בסך של 3,800 ₪.

בסעיף 21 להסכם נקבע כי במידה וירצה השוכר לעזוב את המושכר טרם תום תקופת השכירות יוכל לפעול למציאת שוכר חדש הכפוף להסכם זה.

אין חולק כי לאחר מספר חודשים בהם התגוררו במושכר הודיעו התובעים לנתבעת על רצונם לעזוב את המושכר בסוף חודש אוקטובר 2017. הנתבעת הסכימה ובלבד שהתובעים יפעלו למציאת שוכר חלופי בהתאם להוראות ההסכם.
אין חולק כי התובעים פרסמו את המושכר ואיתרו שוכרת חלופית אשר חתמה על הסכם שכירות ונכנסה להתגורר במושכר במקום התובעים.

לטענת התובעים, ביום 28.10.17 פינו את המושכר תוך שהנתבעת בדקה כי המושכר הוחזר באופן ראוי, נקי ושטוף.
לטענתם, הנתבעת לא השיבה לידיהם את ההמחאות שמסרו במועד חתימת ההסכם ואת יתרת דמי השכירות ששילמו לתקופה מיום 29.10-8.11, בסך של 1,342 ₪, אלא רק לאחר שובה של בת הנתבעת מחו"ל.
ביום 5.11.17 יצרו התובעים קשר עם בת הנתבעת וזו הודיעה להם כי נאלצה לבצע תיקונים במושכר לאחר עזיבת התובעים ומשכך, אינה מתכוונת להשיב לתובעים את הפרש יתרת השכירות.

הנתבעת טוענת כי תובעים התחייבו למצוא שוכרים חלופיים, לדאוג לרצף בתקופת השכירות ולהעביר את הדירה לשוכרת החלופית כשהיא במצב טוב, נקי ומטופל כפי שקיבלו אותה.
נטען בכתב ההגנה כי התובעים עזבו את הדירה במוצאי שבת בפתאומיות וללא התראה מראש כאשר ידעו כי הנתבעת לא תלך לבדוק את הדירה.
ביום 29.10.17 נכנסה הנתבעת והשוכרת החלופית לדירה ונדהמו לגלות כי הדירה והגינה היו במצב מוזנח ומלוכלך, סתימות בכיור המטבח והמקלחת, חורים בקירות ואשפה שנותרה במקום.
טוענת הנתבעת כי הוציאה כ- 4,500 ₪ עבור תיקון הנזקים. עוד נטען כי השוכרת החלופית חתמה על הסכם שכירות רק ביום 1.11.17 ומשכך, התשלום העודף בעבור דמי השכירות עומד על סך של 980 ₪, החל מיום 1.11 ועד ליום 8.11.

בדיון בפני העידה התובעת 2 והעדה מטעמה, הגב' עופרי אוסט. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה, בתה של הנתבעת וכן השוכרת החלופית, הגב' שלי כהן.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות וטיעוני הצדדים בפני, החלטתי לקבל התביעה בחלקה. להלן טעמיי.

כאמור, אין חולק כי התובעים פעלו על פי ההסכם עת הודיעו לנתבעת מראש על רצונם לעזוב את המושכר, טרם סיום תקופת השכירות בהתאם להסכם, ואיתרו, על פי חובתם בהסכם, שוכרת חלופית אשר חתמה על הסכם שכירות מול הנתבעת.
משכך, התובעים זכאים לתשלום יתרת דמי השכירות שכן הנתבעת אינה אמורה לקבל דמי שכירות בכפל. יחד עם זאת, ומאחר ולפי עדות הנתבעת והשוכרת החלופית הסכם השכירות מול השוכרת החלופית נחתם רק ביום 1.11 הרי שרק ממועד זה זכאים התובעים להשבת יתרת דמי השכירות.
יוער כי מהראיות בפני עולה כי השוכרת החלופית היא שהיתה אמורה לשלם לתובעים בעבור התקופה מיום 29.10 ועד 1.11. אם כך, הרי שעל התובעים להפנות טענותיהם לעניין תקופה זו לשוכרת החלופית ולא לנתבעת.
טוענת הנתבעת כי אין מקום להשיב את יתרת דמי השכירות מאחר וזו קוזזה על ידה כנגד הנזקים והלכלוך שהותירו התובעים בדירה וההוצאות שנגרמו עקב כך לנתבעת.
הנטל להוכיח טענה זו מוטל על כתפי הטוען אותה, קרי הנתבעת. אלא, שהנתבעת לא הרימה הנטל להוכחת הטענה.
ראשית, התובעת הביאה ראיות המעידות על טענתה כי הדירה הושבה לידי הנתבעת במצב תקין. התובעת הציגה תכתובות במסרונים בינה לבין חברתה, ביום הפינוי, הכוללות תמונות של הדירה בעת שנוקתה על ידי התובעת. התובעת אף העידה מטעמה את הגב' עופרי אוסט, קרובת משפחתה אשר ניקתה בעצמה את הדירה. יש לזכור כי התובעים אף התגוררו במושכר במשך מספר חודשים בלבד כאשר אף לטענת הנתבעת כמעט ולא שהו בדירה.
מנגד, הנתבעת לא הביאה ראיות המעידות על טענותיה לנזקים בדירה. לא צורפו תמונות, לא צורפו חשבוניות בעבור תיקון או רכישת חומרים, לא פורטו ההוצאות ועלויות התיקון והניקוי וכיוצ"ב.
אמנם, הנתבעת זימנה לעדות מטעמה את השוכרת החלופית ואולם, גם מעדות זו לא ניתן היה לאמוד את הנזקים והעלויות הנטענות.
ודוק, אין די בכך כי בעל דין יוכיח את טענותיו לקיומו של נזק אלא עליו הנטל להוכיח אף את שיעורו של אותו נזק.
זאת ועוד, הצדדים חלוקים בשאלה האם במועד הפינוי ביום 28.10 ביקרה הנתבעת בדירה או לא. יחד עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעים נתנו לנתבעת האפשרות לבדוק את הדירה במועד הפינוי. גם אם נמנע מהנתבעת לבקר בדירה באותו המעמד הרי שלא ניתן אף הסבר מניח את הדעת מדוע לא נעשתה פנייה לתובעים כבר למחרת להגיע ולתקן את הנזקים ולנקות הדירה, כפי הקבוע בהסכם השכירות. ודוק, לכאורה לא היתה מניעה לעשות כן מאחר ותקופת השכירות של השוכרת החלופית החלה רק ביום 1.11.
מעבר לכך, על פי הסכם השכירות הרי שבידי הנתבעת היה בידי הנתבעת שיק ביטחון שנועד להבטיח את כל התחייבויות השוכר בהתאם להסכם, ובין היתר הבטחת תשלום בעבור נזקים ו/או תיקונים.
אלא, שהנתבעת , באמצעות בתה, בחרה להשיב את שיק הביטחון לידי התובעים, מספר ימים לאחר שהתובעים עזבו את המושכר, על אף שבאותה העת כבר טענה הנתבעת לקיומם של נזקים.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעים סך של 1,102 ₪, דמי שכירות בעבור 9 ימים ששולמו ביתר. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בעבור אובדן זמן וטרחה בסך של 500 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 400 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן לבקש רשות ערעור מבית משפט מחוזי מרכז בתוך 15 יום.

ניתן היום, ג' אב תשע"ח, 15 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אוהד תוהמי
נתבע: יעל שוורצמן
שופט :
עורכי דין: