ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה יוסף סומך נגד ישראל נדל"ן המחר 2014 בע"מ :

לפני כבוד השופט עדי הדר

התובעים:

1.יהודה יוסף סומך
2.בצלאל שלום מנדלסון
3.שמואל צבי טולדנו
4.משה רויטנברג
5.יחיאל איליביצקי
6.יחזקאל זבולון

נגד

הנתבעים:

1.ישראל נדל"ן המחר 2014 בע"מ – ניתן פסק דין
2.גיא מונסונגו – ניתן פסק דין
3.חזי חיים – ניתן פסק דין
4.דנה קול – ניתן פסק דין
5.קנית השלום השקעות בע"מ

פסק דין

לפניי תובענה נגד בעלת מקרקעין בה מבוקש לחייבה לשלם לתובעים בגין הפרת הסכמי שכירות משנה בינם לבין אחרים, מכוח גרם הפרת חוזה, מכוח חבות ישירה של הנתבעת כצד לחוזה לטובת צד שלישי, דהיינו, התובעים ומכוח עשיית עושר ולא במשפט.

כתב התביעה

1. התובעים טענו להפרה יסודית של הסכם שנכרת בין כל אחד ואחד מהם לבין הנתבעת מס' 1 – ישראל נדל"ן המחר 2014 בע"מ (להלן: " החברה") וגם או לבין הנתבע מס' 2 – גיא מונסונגו (להלן: "גיא") וגם או לבין הנתבע מס' 3 – חזי חיים (להלן: "חזי"), במסגרתו הושכר בשכירות משנה לצדדים שלישיים ובהם כל אחד ואחד מן התובעים בהסכם נפרד, משרד המצוי בקומה 10 במגדל העגול במרכז עזריאלי בתל אביב, הנמצא בבעלות קנית השלום השקעות בע"מ, היא נתבעת 5 (להלן: "קנית").

2. התובעים טענו כי הנתבעים 2 עד 4 הינם היזמים והוגי הרעיון של שכירת מ קרקעין מקנית בשכירות ראשית, את פיצולו של המושכר למשרדים קטנים, והשכרתו לצדדים שלישיים כדוגמת התובעים בתביעה זו, בשכירות משנה (להלן: "המיזם").

3. נטען כי גיא, הוא אף השוכר הראשי החתום על הסכם השכירות הראשית של המושכר מאת קנית והוא זה שחתום באופן אישי גם על הסכמי שכירות המשנה עם התובעים.
לגבי חזי נטען כי הוא איש עסקים ושותפו של גיא ב מיזם נשוא תובענה זו וב מיזמים אחרים.
לגבי הנתבעת מס' 4 (להלן: " דנה"), נטען כי הינה שותפה של גיא וחזי ב מיזם נשוא תובענה זו בלבד ודירקטורית יחידה בחברה .
לגבי החברה נטען כי הינה חברה שהוקמה על ידי גיא, חזי ודנה לצורך ה מיזם נשוא תובענה זו בלבד, ולאחר שנחתם הסכם השכירות הראשי עם קנית.

4. התובעים טענו כי בהתאם להסכם המייסדים של החברה, גם גיא וחזי , הינם דירקטורים בחברה ולהם אף שיעור קולות גבוה מדנה.

5. התובעים הדגישו כי קנית היא המשכירה בהסכם השכירות הראשית שנחתם בינה כמשכירה ראשית לבין גיא כשוכר ראשי .

6. התובעים פרטו באריכות רבה טענותיהם כלפי הנתבעים 1 עד 4, לרבות לעניין ביטול ההסכמים בינם לבין נתבעים אלה וטענו כי הנתבעים ו/או מי מהם לא פנו אל התובעים ולא מסרו להם כל הודעה בעניין, לא כל שכן שלא נמסרה לתובעים כל הודעת ביטול כמתחייב.

7. התובעים הוסיפו וטענו כי בכך למעשה הנתבעים ביצעו ומבצעים הפרה יסודית ומתמשכת של הסכמי שכירות המשנה אשר היו אמורים להיות מקוימים באופן בו המושכר היה אמור להיות כבר מאוכלס בתובעים, נכון למועד הגשת התובענה.

8. לעניין עילות התביעה כנגד הנתבעת מס' 5, התובעים טענו כי בביטול הסכם השכירות הראשית וגם או בהפרתו, גרמה קנית להפרת הסכמי שכירות המשנה שנחתמו עם התובעים, ועל כן היא מחויבת ביחד ולחוד עם הנתבעים 1 עד 4, בהשבה וגם בפיצוי התובעים על הכספים ששילמו לנתבעים 1 עד 4 או למי מהם, ועל הנזקים שנגרמו להם כמפורט בתובענה זו, ומכוח עילת גרם הפרת חוזה הקבועה בפקודת הנזיקין.

9. עוד נטען כי קנית מחו יבת בהשבה ובפיצוי התובעים מכוח היותה צד להסכם שנחתם לטובת צד ג'. זאת מכיוון שהסכם השכירות הראשית נחתם מלכתחילה לצורך האפשרות שהנתבעים 1 עד 4 ישכירו את המושכר לשוכרי משנה כדוגמת התובעים.

10. בנוסף, נטען שקנית חבה כלפי התובעים בשל עשיית עושר ולא במשפט כשמצד אחד ביטלה את הסכם השכירות הראשית עם הנתבעים 1 עד 4 או עם מי מהם, ומצד שני ממשיכה להחזיק בכספים ששולמו לה על חשבון הסכם זה שבוטל על ידה, כאשר הכספים שהיא מחזיקה בהם הם למעשה כספי התובעים.

בקשה לסעדים זמניים

11. במקביל להגשת כתב התביעה, התובעים הגישו בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד על הנכסים והכספים של הנתבעים. בהתאם לכך ניתנה החלטה של כבוד הרשמת הבכירה ורדה שוורץ ביום 01.07.15 כי ניתן צו עיקול זמני כמפורט בבקשה.

בקשת קנית לסילוק על הסף

12. קנית הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות. קנית טענה כי גם במידה ויצליחו התובעים להוכיח שאכן נכרת הסכם שכירות מחייב בינה לבין גיא הרי שהסכמי השכירות מכוחם נובעת התביעה אינם מלמדים על עילת תביעה כנגדה, שכן לא נטען כי הייתה צד לאותם חוזים ואף לא נטען כי הייתה צד לחוזה שכירות עם החברה שהיא המשכירה באותם חוזים.

13. קנית הוסיפה וטענה כי התובעים לא מספקים כל הסבר מדוע יש להורות על החזרת כספים אותם היא קיבלה לכאורה בהתאם להתחייבות של גיא לידי התובעים ששילמו כספים לחברה.

14. התובעים טענו בתשובתם כי ביטולו וגם או הפרתו של הסכם ה משכיר גרם באופן ישיר לביטולם של הסכמי שכירות המשנה שנחתמו עם המשיבים, ונוכח עילות התביעה אשר פורטו בכתב התביעה, אין כל ספק שאין המדובר במקרה הנמנה על אותם מקרים חריגים וקיצוניים המצדיקים סילוק התובענה על הסף.

15. ביום 02.11.15 קבעה כבוד הרשמת הבכירה וורדה שוורץ כלהלן :
"לאחר עיון בטענות הצדדים הנני דוחה את הבקשה לדחייה על הסף בהעדר עילה כנגד הנתבעת. אין מחלוקת כי המבקשת השכירה למי מהנתבעים שטח בבניין עזריאלי. אין מחלוקת כי ניתנה לשוכר השטח (יהא אשר תהא זהותו בפועל) הזכות להשכיר את השטח לשוכרי משנה. התובעים הסתמכו על זכות זו של המשכיר כאשר שכרו בשכירות משנה חלק מהמושכר. על כן כל פעולה של המבקשת בקשר עם הסכם השכירות הראשי ועם המושכר, עלולה לפגוע בזכויותיהם של התובעים ועל כך מתבססת עילת התביעה. לפיכך, אין מקום לדחות את התביעה בהעדר עילת תביעה אפשרית או העדר יריבות."

כתב הגנה מטעם הנתבעת 4

16. דנה טענה כי דין התביעה נגדה להידחות ועל הסף מפאת העדר יריבות והעדר עילה מולה. עוד טענה כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי התובעים התקשרו בהסכם עם ה חברה ולא עמה.
דנה הוסיפה וטענה כי אמנם, נטען כי חלק מן ההסכמים נעשו ישירות אל מול הנתבעים 2 ו- 3, אך לא נטען וממילא לא הוכח כי ההסכמים היו מולה, כך ש ברור כי אין התקשרות חוזית בינה לבין התובעים.

פסק דין נגד החברה

17. ביום 31.01.16 נחתמה פסיקתא ע"י כבוד השופט עודד מאור נגד החברה שכן לא הגישה כתב הגנה. .

כתב הגנה של קנית

18. קנית טענה כי התביעה מבוססת על שישה חוזים לכאורה שמציגים ששת התובעים, וכי החוזים הינם בין כל תובע לבין החברה. אולם, לא היה לה כל קשר חוזי או אחר עם החברה אשר מצידה פלשה לתקופה של ימים לנכס, רימתה את התובעים וסולקה משם על ידה.

19. קנית אישרה כי הינה הבעלים של מגדלי עזריאלי בת"א וכי ניהלה מו"מ להשכרת שטח מסחרי בקומה 10 של המגדל עם גיא. לטענת קנית תוך כדי ניהול המו"מ התברר לה שגיא פועל בניגוד גמור להסכמות אליהן הגיעו הצדדים . כך לדוג מא, גיא אפשר ל חברה לפלוש לנכס ללא ידיעתה או אישורה, הציג את הנכס לצדדי ג' כהשקעת נדל"ן בניגוד למטרת השכירות אשר הוצגה ואף " השכיר" לצדדי ג' את הנכס ב"שכירות משנה" ללא ידיעתה או אישורה מראש.

20. עוד נטען כי קנית גילתה כי מי מהנתבעים 1 עד 4 זייפו הסכם ש כירות על בסיס טיוטת ההסכם והציגו הסכם שכירות מזויף זה לצדדי ג' ובהם התובעים. לאחר שגילתה זאת, פעלה לשמירה על זכויותיה במושכר והכל בהתאם לכל חוק ודין ואף בהתאם להסכמות עם גיא. קנית הוסיפה כי הגישה תלונה בעניין למשטרת ישראל בגין התרמית והזיוף. המשטרה חקרה את העניין ולאחר סיום החקירה העבירה את התלונה לפרקליטות.

21. קנית טענה כי אינה אחראית לנזקים אשר לכ אורה נגרמו לתובעים ולמעשה בינה לבין התובעים אין יריבות כלל.

פסק דין נגד חזי

22. ביום 3.7.16 נחתמה הפסיקתא נגד חזי ע"י כבוד השופט מאור, שכן ביקש וקיבל הארכת מועד להגשת כתב הגנה, אך לא הגישו .

23. חזי הגיש בקשה בהולה לביטול פס"ד. כבוד השופט מאור הורה להמציא הבקשה למשיבים, אך מצא לציין כי ביטול פסק הדין במקרה דנן אינו מחובת הצדק כי אם משיקולי בית המשפט.
התובעים נתנו הסכמתם לביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 5,000 ₪ וביום 7.9.19 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

פסק דין נגד גיא

24. ביום 6.7.16 נחתמה פסיקתא נגד גיא שכן לא הגיש כתב הגנה.

כתב הגנה של חזי

25. חזי טען כי יש למחוק התביעה נגדו על הסף, מאחר והוא העביר את מניותיו בחברה לידי גיא במסגרת הסכם העברת מניות, בתמורה אשר סוכמה בינו לבין גיא. חזי הוסיף וטען כי גיא נטל על עצמו את כל הזכויות והחובות של חזי בחברה, כך שכל טענה שיש לתובעים נגד חזי עליהם להעבירה אליו.

26. חזי ציין כי גיא ודנה סברו שתוך זמן קצר הם יהפכו לאנשים עשירים, רצו את כל "השמנת" לעצמם והציעו לו לצאת מן החברה בתמורה מוסכמת עבור שירותו כאיש שיווק בלבד.

27. חזי טען כי הרגיש שכוחו מצטמצם משמעותית נוכח התנהגותם של גיא ודנה, והעדיף למכור מניותיו בחברה ולקבל את התמורה בגין עבודתו כאיש שיווק בחברה. חזי הוסיף וטען כי גיא רכש את כל זכויותיו בחברה ולמעשה שיחרר אותו מכל ההתחייבויות והזכויות הנובעות מפעילותה של החברה.

28. חזי האשים בנוסף את קנית על כך שהפרה הסכמות אליה הגיעו עמה וביטלה הסכם השכירות עמה על אף השקעה "מסיבית" במקרקעין.

הדיון הראשון ביום 21.11.16

29. ביום 21.11.16 התקיים הדיון הראשון. בימ"ש קבע לוח זמנים למיצוי הליכים מקדמיים.
כמו כן, התקיים דיון בבקשה של קנית לחייב התובעים בהפקדת ערבון. התובע 1 נחקר על תצהיר תמיכתו בתשובה לבקשה ובתום הדיון בימ"ש התיר לו להגיש תצהיר מתוקן.

פסק דין בעניין דנה

30. ביום 24.12.16 התביעה נגד דנה נמחקה בהסכמת התובעים ודנה ללא צו להוצאות.

הדיון השני ביום 6.4.17

31. ביום 6.4.17 התקיים הדיון השני.
נדונה בקשת התובעים למחיקת כתב ההגנה שהגיש חזי עקב אי הגשת תצהיר גילוי מסמכים וניתנה לו ארכה להגשת תשובה לבקשה.
כמו כן, התקיים דיון ארוך בדרישות שהפנו התובעים לקנית במסגרת ההליכים המקדמיים.

הדיון השלישי ביום 10.5.17

32. ביום 10.5.17 התקיים הדיון השלישי. התובעים ונתבעת 5 הודיעו על הסכמה דיונית לגבי מיצוי ההליכים המקדמים ביניהם שקיבלה תוקף של החלטה. ניתנה הוראה לתובעים להגיש ראיותיהם.
חזי לא הגיש התשובה לבקשת התובעים למחוק כתב הגנתו ובימ"ש קצב לו ארכה אחרונה בטרם יימחק כתב הגנתו.

הגשת ראיות התובעים

33. ביום 15.6.17 התובעים הגישו ראיותיהם.

פסק דין שני נגד חזי

34. ביום 15.6.17 ניתן שוב פסק דין נגד חזי, שני במספר, הפעם עקב מחיקת כתב הגנתו. זאת, מכיוון שלא הגיש תצהיר גילוי מסמכים למרות ארכות שניתנו לו לצורך כך.

הגשת ראיות קנית

35. ביום 14.7.17 הגישה קנית ראיותיה.

הדיון הרביעי ביום 20.7.17

36. ביום 20.7.17 התקיים הדיון הרביעי. בימ"ש קיבל בקשת התובעים לזמן חזי וגיא כעדים מטע מם ודחה בקשת התובעים "לא להתייחס" לחלק מראיות קנית.
בימ"ש קבע מועדים לשמיעת הראיות וקצב זמני חקירה.

הדיון החמישי ביום 21.11.17

37. ביום 21.11.17 התקיים הדיון החמישי. נחקרו התובע מספר 2, גיא, והתובע 3.

הדיון השישי ביום 31.12.17

38. ביום 31.12.17 התקיים הדיון השישי. נחקרו חזי, תובע 6, תובע 1, תובע 4, ותובע 5.

הדיון השביעי ביום 12.2.18

38. ביום 12.2.18 התקיים הדיון השביעי. נחקר מר עופר אברם מטעם קנית ע"י התובעים. בסוף הדיון ניתנו הוראות להגשת סיכומים.

הדיון השמיני מיום 18.4.18

39. ביום 18.4.18 התקיים הדיון השמיני. חזי נחקר על תצהיר תמיכתו בבקשתו לבטל פסק הדין השני שניתן נגדו. בתום הדיון בימ"ש התנה את ביטול פסק הדין בהפקדת ערובה נוספת בסך של 2,500 בנוסף לערובה קודמת שהפקיד ואשר חולטה לטובת תשלום הוצאות התובעים.

סיכומי התובעים

39. התובעים הפנו בראשית סיכומיהם לפסק דין בו חויבו מי שקיבלו כספים מפקידת בנק שמעלה להשיב לבנק הכספים שהגיעו לידיהם וטענו כי יש ללמוד מאותו עניין לענייננו שכן התובעים רומו ע"י החברה וגיא והעבירו כספי התובעים לקנית שלא הייתה לה זכות לקבלם.
התובעים טענו כי קנית גרמה ביודעין להפרת ההסכמים בין נתבעים 1 עד 4 לבין התובעים בלי צידוק מספיק.
התובעים טענו כי קנית הפרה חובת הזהירות כלפיהם.

סיכומי קנית

40. קנית טענה בסיכומיה כי התובענה נגדה הוגשה " מסיבה אחת ויחידה – התובעים חיפשו גורם ממנו ינסו להיפרע לאחר ששילמו לכאורה כספי ם" לנתבעת 1 "מבלי שערכו קודם לכן את הבדיקות המינימליות הנדרשות טרם ביצוע עסקת נדל"ן (שמעליה דלקו אורות אדומים רבים)."
קנית טענה כי קיבלה כספים מגיא כנגד תמורה ובתום לב, מבלי שידעה שבכוונתו להפר את הסיכומים אתה והדגישה כי לא היה לה דבר עם נתבעת 1, עליה נודע לה רק בדיעבד .

סיכומי תשובה

41. התובעים שבו ו חזרו בסיכומי תשובתם על הטענות שהועלו בסיכומיהם תוך התייחסות למענה בסיכומי הנתבעת, תוך שהם חוזרים וטוענים כי קנית מחזיקה שלא כדין בכספם וכי לא ניתנה תשובה לטענת הפרת רשלנותה של קנית כלפיהם.

דיון והכרעה

42. על בימ"ש להכריע בסוגיות שלהלן:
42.1 האם קנית חבה לתובעים שיפוי ופיצוי בגין הפרת הסכמי שכירות משנה בינם לבין נתבעים 1 עד 4 ?
42.2 האם קנית חבה לתובעים פיצוי מכוח עוולת גרם הפרת חוזה ?
42.3 האם קנית חבה לתובעים שיפוי ופיצוי כצד לחוזה לטובת צד שלישי, דהיינו, התובעים ?
42.4 האם קנית חבה לתובעים כספים ששילמו התובעים לנתבעים 1 עד 4 ואשר שולמו ע"י האחרונים לקנית מכוח עשיית עושר ולא במשפט ?
42.5 האם קנית חבה לתובעים פיצוי עקב הפרת חובת הזהירות כלפיהם ?

האם קנית חבה לתובעים שיפוי ופיצוי בגין הפרת הסכמי שכירות משנה בינם לבין נתבעים 1 עד 4 ?

43. התובעים טענו בסעיף 72 לכתב התביעה כי בביטול הסכם השכירות הראשית וגם או בהפרתו, גרמה קנית להפרת הסכמי שכירות המשנה שנחתמו עם התובעים ו"על כן היא מחויבת ביחד ולחוד עם נתבעים 1-4 בהשבה וגם בפיצוי התובעים על הכספים ששילמו לנתבעים 1-4 או למי מהם, ועל הנזקים שנגרמו להם כמפורט בתובענה זו ". בהעדר הסכם בין התובעים לבין קנית, היה על התובעים להסביר מאין קמה הזכות לפיצוי והשבה עקב ביטול וגם או הפרה של הסכם שהם לא צד לו.

44. בסיכומי התובעים, טענה כללית זאת לזכות כללית להשבה ופיצוי נזנחה ובמקומה עלתה טענה חדשה לזכות לפיצוי בגין הפרת חובת הזהירות שכלל לא נטענה בכת ב התביעה.

45. אשר על כן, הטענה לזכות לפיצוי ושיפוי עקב ביטול וגם או הפרת ההסכם בין קנית לבין נתבעים 1 עד 4 נדחית באשר לא בוססה בעילת תביעה כדבעי.

האם קנית חבה לתובעים פיצוי מכוח עוולת גרם הפרת חוזה ?

46. התובעים טענו להשבה ופיצוי עקב ביטול וגם או הפרה של ההסכם בין קנית לבין נתבעים 1 עד 4 מכוח עילת גרם הפרת חוזה הקבועה בסעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין [נח] שתוכנו יובא להלן:
"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי...".

47. במסגרת הדיון בטענה זו עלה קושי שיחזור על עצמו בטיעוני התובעים כחוט השני. מצד אחד הם חבטו ב מרבית תוכנו של כתב התביעה בנתבעים 1 עד 4 והאשימו אותם במעשים בעלי גוון פלילי. מצד שני, לאחר הגשת כתב התביעה, כאשר, התברר כי נתבעת 1 וגיא חדלי פרעון וכי על התובעים להעזר בעדות נתבעים 1 עד 4 כדי שתביעתם נגד קנית תצלח, ביקשו מבימ"ש ליתן אמון מלא בעדים אותם האשימו בחוסר יושר, מרמה וגזל. כך למשל טענו בסיכומיהם כי תצהירי גיא וחזי "למעט בעניינים שוליים שבשוליים לא עורערו במאומה".

48. כפי שנקבע בפסיקה (ראה פסק הדין בע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נגד אריאל מקדונלד – פורסם בנבו) , על המבקש לבסס תביעה בגין עוולת גרם הפרת חוזה לעמוד בחמישה מרכיבים.

49. המרכיב הראשון: על התובעים להוכיח קיומו של חוזה מחייב בין הנתבעים 1 עד 4 לבין קנית. הנתבעת אמנם טענה כי לא נכרת חוזה בינה לבין גיא, אולם גם אם טענה זו תדחה, אין בכך להועיל לתובעים.

50. זאת מכיוון שהתובעים עצמם, כאשר ביקשו לבסס טענה לחבות של גיא מצאו להדגיש בסעיף 69 לכתב התביעה כלהלן: "זאת ועוד, הסכם השכירות הראשית אל מול עזריאלי נחתם באופן אישי על ידי גיא ולא על ידי החברה (ההדגשה במקור – ע.ה.). מכאן שלחברה לגרסת התובעים עצמם, לא היו זכויות בנכס ומכאן שלא הייתה לה זכות להשכיר להם הנכס.

51. התובעים הודו בכנות ראויה לציון בסעיף 21 לסיכומיהם כי באותם סיכומים עצמם בפרק המתייחס לעילת עשיית עושר ולא במשפט הם טענו בדיוק הפוך. די בכך כדי לדחות הטענה לגרם הפרת חוזה שכן אין לקבל שלכל טענה מוצגת עובדתית ומשפטית שונה.

52. לא זו אף זו, ככל שהתובעים גילו במהלך ההתדיינות כי נפלה טעות בכתב התביעה וכי נכרת חוזה בין קנית לבין החברה, כנטען באחת משתי גרסאותיהם בסיכומיהם, היה עליהם לבקש מידית לתקן כתב התביעה. משלא עשו כן, אינם רשאים לטעון בסיכומים טענה מהותית, שלא רק שלא נטענה בכתב התביעה, אלא נטענה טענה הפוכה לה.

53. די היה בכך כדי לדחות הטענה לתחולת העוולה, אולם למעלה מן הדרוש יצוין כי לא הוכחה עמידה במרכיבים נוספים.

54. בכתב התביעה לא נטען כי קנית ידעה על קיום החוזים עם התובעים במפורש או על דרך עצימת עיניים (ראה דיון לעניין זה בע"א 628/77 חסיד נגד קנופף – פו רסם בנבו). בסעיף 55 לכתב הגנתה של קנית ישנה הודאה בכך ש "החלו להגיע לידיעתה... פניות מצדדים שלישיים שהעידו על רכישת חלק בנכס". אולם, לא הוכח כי הידיעות בדבר הרכישה מתייחסות למי מהתובעים ועל פי דעת הרוב בעניין חסיד, ככל שהתובעים ביקשו לטעון לידיעה מתוך עצימת עיניים, היה עליהם לטעון זאת במפורש.

55. החוזה בין קנית לבין גיא, שקנית כפ רה בכניסתו לתוקף, כולל בסעיף 22.6 שורה של תנאים בהם היה על השוכר לעמוד כתנאי למתן הרשות להשכיר בשכירות משנה וביניהם סעיף 22.6.9 שמפאת חשיבותו יובא תוכנו להלן:
"השוכר יחתום על ההוראות המצורפות בנספח 'ו(2)' (ההדגשה במקור – ע.ה.)".

56. לא הוצג ולו נספח ו(2) אחד עליו חתם מי מהתובעים.

57. בנוסף, לא הוכח כי קנית גרמה להפרת ההסכם בי ן התובעים לבין הנתבעים 1 עד 4 בלי צידוק מספיק.

58. התובעים ניסו לנהל במסגרת התדיינות זאת, דיון בתובענה שבסופו של יום לא התקיים במסגרת תיק אחר, בו מי מנתבעים 1 עד 4, טענו כתובעים טענות דומות נגד קנית, אולם זנחו התביעה.

59. התובעים ניסו במסגרת סיכומיהם להיכנס לנעליהם של נתבעים 1 עד 4 ולענות בש מם, למספר טענות שהעלתה קנית נגד אותם נתבעים לעניין הפרת ההסכם בין גיא לבין קנית .

60. כאמור לעיל, בפתחו של פסק דין צוין כי כחוט השני יעמוד להם למכשול לתובעים האופן בו הם חובטים באמינות גיא וחזי בכתב התביעה שם האשימו אותם במעשי מרמה וגזל, אך בהמשך הדרך, כאשר מתברר להם שעליהם להתרכז בנתבעת ככ יס עמוק, הם מאמצים גיא וחזי לחיקם כעדים אמינים כביכול.

61. בנוסף לכך, גיא, שעל עדותו בעל פה נשענת הטענה להמחאת זכות ועמידה בדרישות המשכירה כביכול, הוא מי שהורשע ביום 17.6.18 ע"י בימ"ש המחוזי בתל אביב בת.פ. 29908-10-17 מ"י נ' מונסונגו (פורסם בנבו) על פי הודאתו בשורה של ארוכה של עבירות וביניהן, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב, הונאת נושים, זיוף בכוונה לקבל דבר ועוד.

62. חזי הוא מי שהתחמק בכל דרך, כמפורט לעיל, מניהול הדיון בתובענה זו בעניינו, כאשר התובעים מבקשים מבימ"ש פעם אחר פעם, לדחות גרסאותיו בבקשותיו לביטול פסקי הדין נגדו בתיק זה ממש.

63. הן גיא והן חזי העידו לפני ונחקרו.

64. חזי העיד בעמוד 194 בשורה 13 "אני לא מורשה חתימה בחברה, מעולם לא הייתי. אני אפילו לא יודע איפה חשבון הבנק, אין לי מושג. כל נושא הכספים לא עבר דרכי מעולם". מכאן שחזי אינו העד, בלשון המעטה, שהתובעים שטענו כנגד יושרו, אמורים להתבסס על גרסתו לעניין התנהלותם הכספית של נתבעים 1 עד 4 מול קנית.

65. התובעים שהלינו על כך שקנית לא העידה עובדת קנית, הגיעו להסכם עם דנה, שחזי העיד כי היא וגיא טיפלו בכספים ובבנקים (ראה עמוד 194 שורה 17) וזנחו התביעה נגדה. לא זו אף זו, הם אף לא העידו אותה כדי לבסס הטענה של גיא כי עמד בכל התחייבויותיו כלפי קנית.

66. די היה בכך כדי לקבוע כי יש לדחות הניסיון של התובעים להתבסס על גרסאות גיא וחזי לפיהם קנית הפרה כביכול ההסכם עם גיא או עם נתבעת 1 שלא כדין.

67. למעלה מן הדרוש, בימ"ש ידון בחלק מהטענות.

68. התובעים (בשם נתבעים 1 עד 4) דחו טענת קנית לפיה לא הייתה המחאת זכות מגיא שחתם על הסכם, או טיוטא של הסכם, עם קנית לחברה שהתקשרה עמם.

69. כמו כן, התובעים אמצו בסיכומיהם טענת גיא כי לא זייף הסכם בין קנית לבין החברה. כאמור לעיל, בעניין זה הוצגה ע"י גיא גרסה לפיה עובדת קנית, אילנית, הסכימה בשם קנית להחליף העמוד הראשון של ההסכם בין גיא לבין קנית בעמוד ראשון בו מופיע שמה של החברה. טענה זאת כלל לא הופיעה בכתב התביעה. אילו סברו התובעים לאחר הגשת התביעה כי יש לאמץ גרסת גיא בעניין כה מהותי, היה עליהם לבקש לתקן כתב התביעה בהתאם.

70. זאת, בשים לב, שבכתב התביעה התובעים טענו כי לחברה לא הייתה זכות בנכס. מכאן שבמסגרת הסיכומים, ניסו לשנות עמדתם מהקצה לקצה ללא תיקון כתב התביעה וזאת אין לקבל.

71. גם לגופה של הטענה החדשה, שנטענה בניגוד לנטען בכתב התביעה, יש קושי רב. התובעים טענו כי הייתה המחאת זכות והפנו לדברי גיא בתצהירו באותו תיק אחר (מוצג ת/גיא/1). גיא הצהיר באותה תובענה כי ההמחאה נעשתה בהסכמתה המלאה של אילנית, נציגת קנית " אשר בהסכמה אתה הוחלף הדף הראשון של ההסכם". התובעים כינו עדות גיא "עקבית ואמינה". מכאן שלשיטת התובעים, כאשר אותו גיא שתואר ע"י התובעים כרמאי וגזלן בכתב התביעה מטעמם , טוען בעניין שמשרת עניינם של התובעים, כי בוצעה המחאה בהסכמה בעל פה, על בימ"ש להתעלם מטענות התובעים לגבי יושרו של גיא ולקבל גרסת גיא בעל פה.

72. בנוסף, גם אם בימ"ש היה מקבל הגרסה לגבי הסכמת אילנית בעל פה להמחאת זכות , לא הובהר הכיצד היה בסמכותה ליתן הסכמה זאת בעל פה .

73. לא זו אף זו, התברר שבמועד שבו אילנית כביכול הסכימה להחלפת העמוד הראשון בעמוד אחר ולהמחאת הזכות, דהיינו, התאריך המופיע בהסכם בין קנית לבין החברה, הוא יום 11.11.14, החברה כלל לא הייתה רשומה. היא נרשמה ביום 9.12.14 ולעניין זה ראה נספח י' לתצהיר קנית.

74. גיא נשאל ע"י התובעים בעניין זה בעמוד 51 אולם בתשובתו משורה 3 אין הסבר מניח הדעת בלשון המעטה. לא זו אף זו, כאשר נשאל ע"י התובעים כמה שולם לקנית עמד בעמוד 52 בשורה 27 על כך שהוא שילם. טענה זו אינה מתיישב ת עם הגרסה לפיה הח ברה נכנסה כביכול בנעליו.

75. התובעים טענו כי יש לראות בקבלת כספים ע"י קנית מהחברה כ ראיה להסכמת קנית להמחאת הזכות לחברה. איני מקבל טענה זו שכן העובדה שגיא שילם באמצעי תשלום של החברה, אינה הופכת את החברה לצד לחוזה עם הנתבעת. ולראיה, גיא עמד על כך שהוא שילם ולא החברה.

76. טענה נוספת שעלתה בעניין זה היא שקנית לא פעלה בעניין חתימת המחאת הזכות תוך 30 יום. מכאן שגם התובעים ערים לכך שהמחאת הזכות הייתה אמורה להתבצע בכתב ובחתימה ולא בהסכמה בעל פה של עובדת קנית.

77. מעבר לטענה שלא הייתה הפרה וכי הייתה גם הייתה המחאת זכות, התובעים העלו שלל טענות נוספות לגבי משקלה של ההפרה, והיותה תרוץ בלבד.

78. לעניין זה ראה הטענה כי הדרישה לעיין בהסכמי השכירות, אינה מהותית כביכול. בימ"ש מקבל טענת התובעים כי לא נמצא יסוד ראייתי לטענה של קנית כי גיא מכר נכסי מקרקעין. אולם, בשים לב למשך תקופת ההשכרה הארוכה, 25 שנים פחות חודש, הטענה כי דרישת קנית לעיין " מעת לעת" בהסכמי השכירות, היא "מס שפתיים" אינה מקובלת. לא רק זהות השוכרים אמורה לעניין קנית, אלא גם תוכן ההסכמים שגיא, אין חולק, לא מסר לקנית. לעניין זה, בימ"ש שב ומפנה לכך שהתובעים לא הציגו את אותו נספח ו(2) בחתימתם.

79. כמו כן, ראה הטענה כי הדרישה לבצע המחאת הזכות בכתב אינה מהותית. אין בידי לקבל כי אי עמידה בדרישה להמחאת הזכות בכתב מגיא לחברה בחוזה שנוגע להשכרה לעשרים וחמש שנים פחות חודש של שטח נרחב בבניין משרדים במרכז תל אביב הינה עניין של מה בכך.

80. התובעים העלו טענה נוספת, לפיה גם אם הוכיחה קנית הפרות, אלה אינן הפרות יסודיות ולא היה מקום לבטל ההסכם ללא מתן אפשרות לגיא והחברה לתקן ההפרות. בנוסף קנית תפסה חזקה בנכס יום לאחר ששלחה הודעת הביטול.

81. בעניין זה, התובעים עצמם הזכירו כי הטענה עלתה ע"י מי מהנתבעים 1 עד 4 באותו הליך נוסף בו היו אמורות טענות גיא והחברה להידון באופן ישיר נגד קנית, דהיינו, ת"א 30249-02-15 ישראל נדלן המחר נ' קנית השלום ואח' (להלן: " התביעה המקבילה"). התובעים הצרו על כך שבסופו של יום לא ניתנה הכרעה לטובת החברה, והלינו על התנהלות קנית. אולם, אין להתעלם מכך שלא ניתנה הכרעה באותו הליך לטובת מי מנתבעים 1 עד 4.

82. כאן המקום לשוב ולהזכיר כי מי מהנתבעים שהעלו הטענות נגד גרסת קנית באותו הליך לגבי הצדקת ביטול ההסכם עם גיא או עם החברה, במסגרת התביעה המקבילה, לא עמדו עליה ולמעשה זנחו אותה מרגע שהתובענה נמחקה. כמו כן, בקשה לסעדים זמניים נגד קנית, נדחתה.

83. במקרה זה, בו נתבעים 1 עד 4, לא עמדו על טענותיהם כלפי קנית, דרך המלך מבחינת התובעים , הייתה להיכנס בנעלי גיא שנקלע לפשיטת רגל ובנעלי החברה שנקלעה לחדלות פירעון ולטעון הטענות בשמם ע"י בעלי תפקיד בשם כל הנושים .

84. אולם, התובעים, בחרו לעקוף את מסלול הנשייה שאמור להסדיר עניינם של כלל נושי החברה וגיא ע"י התבססות על עוולת גרם הפרת חוזה תוך ניסיון לשכנע בימ"ש בעת הגשת הסיכומים, בשם החברה וגיא , שאת יושרו תקפו נמרצות בכתב התביעה, כי קנית פעלה ללא צידוק מספיק כלפי החברה וגיא .

85. אשר על כן, לנוכח כל אלה, הכף נוטה לטובת ההכרעה כי התובעים לא הוכיחו עמידה בכל יסודות העוולה, ולכן גם הטענה לתחולת עוולת גרם הפרת חוזה נדחית.

האם קנית חבה לתובעים שיפוי ופיצוי כצד לחוזה לטובת צד שלישי, דהיינו, התובעים ?

86. הטענה כי קנית חבה לתובעים עקב היותה צד לחוזה לטובתם נזנחה בסיכומי התובעים וטוב שכך שכן בימ"ש לא מצא לה בסיס בתוכן החוז ה (או הטיוטא של החוזה) בין קנית לבין גיא או ב ראיות הצדדים. להפך, כמפורט בסעיף 31 לכתב הגנתה של קנית, יש בטיוטא או בחוזה, מספר הוראות השוללות טענת התובעים.

האם קנית חבה לתובעים כספים ששילמו התובעים לנתבעים 1 עד 4 ואשר שולמו ע"י האחרונים לקנית מכוח עשיית עושר ולא במשפט ?

87. התובעים טענו כי קנית חבה להם כספים ששילמו התובעים לנתבעים 1 עד 4 ואשר שולמו ע"י האחרונים לקנית מכוח עשיית עושר ולא במשפט . כאמור לעיל, בעניין זה התובעים נקלעו שוב לטיעון סותר. מצד אחד, לעניין עשיית עושר ולא במשפט, התבססו על טענת קנית כי לא נכרת הסכם מחייב בינה לבין מי מנתבעים 1 עד 4. מצד שני, לעניין הטענה כי קנית גרמה להפרת ההסכם טענו כי נכרת הסכם מחייב. די היה בכך כדי לדחות הטענה.

88. אולם גם לעניין טענה זאת, ולמען הפיס דעת התובעים, דינה להידחות מנימוקים נוספים, כמפורט להלן.

89. בסיכומיהם, התובעים שינו סדר הטענות נגד קנית והציבו הטענה כי קנית התעשרה על חשבונם שלא כדין כטענה ראשונה. בפתיחת סיכומיהם, הם ביקשו מבימ"ש זה ללמוד גזרה שווה מעניין מקביל לטענתם שנדון בת"א (ת"א) 1217/04 בנק המזרחי נ' ליאורה הזמי . באותו עניין, פקידת בנק מעלה והעבירה כספים לאחרים. בימ"ש חייב אותם אחרים, להשיב הכספים לבנק.

90. באותו עניין בימ"ש קבע כי אין חולק שהכספים שהתקבלו אצל אותם אחרים נתקבלו "שלא על פי זכות שבדין".

91. התובעים יוצאים מנקודת הנחה כי כספם נתקבל אצל קנית שלא כדין. אולם, בסעיף 5 לכתב התביעה, נטען כי "הכספים ששילמו התובעים שימשו את הנתבעים 1 – 4 בביצוע תשלומים על חשבון הסכם השכירות הראשית של הנתבעים 1 – 4 עם " קנית. מכאן שעל פניה, קורסת טענת התובעים כי כספים שהם העבירו לגיא או לחברה ואשר האחרונים העבירו לקנית נתקבלו אצל קנית שלא כדין.

92. שאלה אחרת היא, האם על קנית להשיב חלק מכספים אלה לגיא, או לחברה , עקב ביטול ההסכם עם גיא או עם החברה. קנית צרפה לתצהירה תביעת החוב שהגישה לנאמן בהליכי פשיטת הרגל של גיא לפיה גם לאחר קיזוז הכספים שגיא שילם, נותרו לגיא חובות של מעל ל - 1.29 מיליון ₪ לקנית.

93. אין לראות בתביעת החוב, כתורה מסיני, לרבות לא בסכום שקנית קיזזה. אולם, כאמור לעיל, את סוגית זכותה של קנית לקזז כספים, ואת טענת התובעים לחייבה בחלק מהכספים שקיזזה, יש לברר בין גיא והחברה, בעצמם, או ע"י בעלי תפקידים מטעם בימ"ש, לבין קנית, על פי הליכי הנשייה המקובלים. אין לקבל הניסיון של התובעים לנסות לעקוף הליכי הנשייה ולצבוע כביכול כספם של התובעים אצל קנית ככספם כביכול , ולשכנע בימ"ש כי יש להשיב כספים דווקא ל תובעים, ולא לנושים אחרים, ככל שיש מקום להשיבם.

94. במסגרת הסיכומים באה לעולם טענה חדשה לפה יש להורות על השבת כספים מכוח סעיף 14 לחוק הנאמנות, תשל"ט – 1979 ולו מסיבה זאת יש לדחותה. אולם, גם לגופה, אין בה ממש שכן לא הוכח כי קנית ידעה שכספים שקיבלה, הופקדו אצל מי מהנתבעים 1 עד 4 בנאמנות. גם הטענה כי כספו של מר סומך הפוקד אצל קנית "בלא תמורה" לא הוכחה ואף עומדת בסתירה לטענה קודמת, כאמור לעיל, לפיה נתבעים 1 עד 4 העבירו כספים שקיבלו מהתובעים על חשבון הסכם השכירות.

האם קנית חבה לתובעים פיצוי עקב הפרת חובת הזהירות כלפי התובעים ?

95. גם טענה זאת לא נכללה בכתב התביעה ועלתה לראשונה בסיכומי התובעים ודי בכך כדי לדחותה .

96. אולם, למעלה מן הדרוש יצוין כי הטענה לא בוססה כדבעי.

97. התובעים תארו בכתב התביעה גרסתם כלהלן: לטענתם, תחילתו של סיפור הדברים הינו במודעה על פני עמוד שלם, שפורסמה בעתון "כל ישראל" המופץ בעיקר בקרב הציבור הדתי ו/או החרדי, במסגרתה שווק המיזם נשוא תובענה זו בזו הלשון:
"השקעת השנה החל מ 199,000 ₪ בחכירה, בבנייני עזריאלי ת"א כ – 25% תשואה שנתית 6,000 ₪ שכירות חודשית".

98. רקע המודעה על גבי כל דף העיתון היה תמונה בשחור לבן של מגדלי עזריאלי ובתחתית המודעה נכתב: "כניסה מידית נותרו עוד 7 יחידות אחרונות [email protected] ישראל נדלן 052-XXX936 (הטעות במספר במקור), גיא 052-XXXX362 חזי 054-XXXX883...".

99. לאור מהות הפרסום והתשואה המובטחת במודעה – 25% תשואה, פנו התובעים – כל אחד בנפרד, אל גיא וגם או אל חזי וגם או אל מספרי הטלפון האחרים אשר פורסמו במודעה כאמור.

100. בעקבות זאת ולאחר שגיא וחזי עצמם ואף דנה, עמדו בקשר ישיר אל מול התובעים והסבירו וחזרו על התשואה והרווחים המובטחים כתוצאה מעסקה זו, נחתם הסכם שכירות משנה בין כל אחד מן התובעים לבין החברה. בהסכמים צוינו פרטיו המסוימים של כל אחד מהתובעים.

101. בצד "המשכיר" בהסכמי שכירות המשנה שנחתמו עם התובעים מופיעה החברה, אלא שבפועל ולמעשה, כל הסכמי שכירות המשנה, למעט הסכם שכירות המשנה עם התובע מס' 3, חתומים באופן אישי ע"י גיא וגם או חזי. בהסכמים בהם חתומים באופן אישי גיא וגם או חזי, אין אפילו חותמת של החברה.

102. באשר לזכויות החברה ו/או מי מן התובעים במושכר המושכר לתובעים בהסכם שכירות המשנה שנחתם עם כל אחד מהם, הוצהר במבוא להסכם כדלקמן:
"הואיל והמשכיר מצהיר כי הוא בעל הזכות החוזית של חלק מהמקרקעין בגוש 7106 חלקה 59 בתל אביב המוכר כמתחם משרדים בקומה 10 במגדל העגול במרכז עזריאלי בתל אביב 67021 (להלן: " המתחם"); המושכר הינו משרד במתחם והמסומן כמשרד שמספרה ___ בתשריט המצ"ב (להלן: " המושכר").
הואיל והמשכיר רשאי בהתאם להסכם השכירות בינו לבין עזריאלי (להלן: " חוזה המשכיר") להשכיר את המושכר בשכירות משנה."

103. התובעים טענו כי התברר להם בדיעבד כי קנית ביטלה את חוזה המשכיר אל מול הנתבעים 1 עד 4 4 ופינתה אותם ו/או כליהם מהמושכר כבר בימים הראשונים של חודש פברואר 2015.

104. עוד נטען כי הנתבעים ו/או מי מהם לא פנו אל התובעים ולא מסרו להם כל הודעה בעניין, לא כל שכן שלא נמסרה לתובעים כל הודעת ביטול כמתחייב.

105. התובעים הוסיפו וטענו כי בכך למעשה "ביצעו ומבצעים" הנתבעים הפרה יסודית ומתמשכת של הסכמי שכירות המשנה אשר היו אמורים להיות מקוימים באופן בו המושכר היה אמור להיות כבר מאוכלס בתובעים, נכון למועד הגשת התובענה.

106. התובעים ציינו כי כספם לא הושב להם וגם מכתבי התראה שנשלחו אל הנתבעים כולם מטעם ב"כ התובע מס' 1, לא נענו. זאת, למעט הודעת מסרון אחת שנשלחה ממכשיר הטלפון הנייד של גיא, אל התובע מס' 1 כשזה האחרון הודיע לו שבכוונתו לתבוע אותו, השיב גיא: "תתבע אחי".

107. התובעים הוסיפו וטענו כי כאשר החלה להתברר התמונה פנה התובע מס' 5 אל קנית וביקש לדעת מה מצב הדברים בעניין הסכם שכירות המשנה שנחתם עמו. לתובע מס' 5 הוברר כי בקשתם של הנתבעים 1 עד 4 לצו מניעה זמני כנגד עזריאלי האוסר עליה להשכיר את המושכר לצד ג' אחר, נמחקה, ולא רק זאת אלא שכאמור, המושכר אכן הושכר לאחרים.

108. התובעים טענו כי משמעותה המעשית של העובדה הזאת היא כי בכל מקרה אין כל אפשרות לאכוף את הסכם השכירות הראשי וגם או את הסכמי השכירות המשנה שנחתמו עם התובעים ואין גם כל אפשרות לקיים אותם.

109. התובעים טענו כי הנתבעים קיבלו מהם סכום כולל בסך של 494,560 ₪. הם תארו עצמם כ" אנשים פשוטים שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, ונוכח המצב המבטיח שהציגו הנתבעים 1 עד 4 בפניהם וכפי שאף פורסם בעיתונות, עשו מאמצים מרובים והוציאו את מיטב כספם, חסכונותיהם ואף נטלו הלוואות לצורך אותה השתתפות במיזם, ובנסיבות האלה נזקם של התובעים שאיבדו את כספם ואת הפרוטה שאינה מצויה בכיסם, חמור באופן משמעותי ."

110. תיאור גרסתם של התובעים בכתב התביעה הובא כמעט במלואו, כדי להמחיש כי כתב התביעה אינו מבסס הטענה להפרת חובת הזהירות מצד קנית .

111. בנוסף, אין זאת הפעם הראשונה, בה התובעים מנסים להתבסס על טענות שלא נזכרו בכתב התביעה.

112. במסגרת הדיון ביום 6.4.17 בבקשות המקדמיות של התובעים, בימ"ש דחה בקשתם לחייב קנית לענות לשאלה לגבי הסכמים עם אחרים שנומקה בכך שהתובעים מבקשים לטעון כי קנית פינתה נתבעים 1 עד 4 מטעמים כלכלים , "למשל, שוכר אחר ששילם יותר" בימ"ש קבע בעמוד 16 בשורה 5 "משהטענה כי הנתבעת 5 הפרה את ההסכם כדי לשפר תנאים כלכליים לא נטענה בכתב התביעה, אני קובע שהנתבעת 5 לא תענה לשאלה מספר 23".

113. בסעיף 54 לסיכומיהם, התובעים מייחסים לקנית הפרת חובת הזהירות כלפיהם בכך שהיא לא חתמה הסכם עם גיא למרות שהיא "ידעה יפה יפה שגיא משכיר חלקים מן הקומה לשוכרי משנה ושהוא זאת במשרד המצוי בקומה נשוא ההסכמים, היא לא עשתה דבר במשך כל התקופה שבין דצמבר 2014 לבין 3.2.15, המועד בו פינתה הנתבעים 1 עד 4."

114. מכאן שמרגע שהתובעים סברו שקמה להם הטענה להפרת חובת הזהירות מכוח הנימוק המוזכר לעיל, היה עליה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולציין טענה זאת במפורש, אולם הם לא עשו כן. תחת זאת מצאו לטעון שהטענה " ברורה לחלוטין". מכאן שאין להם, אלא להלין על עצמם לנוכח מחדלם.

115. יתכן שהתובעים לא ביקשו לתקן כתב התביעה בגלל שהטענה כי קנית ידעה "יפה יפה" זמן רב לפני שפעלה נגד גיא על חתימת ההסכמים, לא בוססה בראיות. יתכן גם בגלל שטענה זו לפיה קנית "לא עשתה דבר" עומדת בסתירה לטענה אחרת שהעלו התובעים בסעיפים 47 עד 51 לסיכומיהם, על כך שקנית לא אפשרה לגיא או לחברה להתנגד לביטול "בתוך זמן סביר" ומכאן שהזדרזה כביכול לסלק נתבעים 1 עד 4 מהנכס.

116. לא זו אף זו, מחקירות התובעים עלה שמי מהם לא חתם על נספח ו (2) להסכם וספק, בלשון המעטה, אם קרא את ההסכם. התובעים העידו שמאד התרשמו מההבטחות לתשואה גבוהה והתבססו על הערכות של גורמים שונים לגבי ההסכם. אילו אכן עיינו בהסכם היטב, היה עליהם לתהות הכיצד בכותרת ההסכם יש אזהרה כי ההסכם טרם נחתם ע"י מורשי החתימה ולדרוש לחתום על נספח ו(2).

117. התובעים ייחסו משקל רב בסיכומיהם לדבריו של העד מטעם קנית כי "ידענו שמבוצעות פעולות שיווק". בימ"ש לא מוצא בדברים אלה את אשר מייחסים להם התובעים. מטרת ההתקשרות בין גיא לבין קנית, הייתה לקדם שיווק של הקומה לשוכרי משנה. לשם כך, נערך הסכם מפורט בין קנית לבין גיא שאמור היה להשתכלל להסכם מחייב בין קנית לבינו ובהמשך בין קנית לבין חברה מטעמו של גיא.

118. אילו גיא לא היה מציג את הטיוטא של ההסכם כהסכם מחייב ואילו התובעים היו מקפידים לעיין בהוראות הטיוטא, לא הייתה מניעה כי יכרתו הסכמי שכירות משנה עם תנאי מתלה ברור לפיו אלה ייכנסו לתוקפם, מיד לאחר השתכללות ההסכם בין קנית לבין גיא, או לבין חברה מטעמו.

119. אילו התובעים היו מקפידים לעיין בטיוטא של ההסכם שנמסרה לידיהם, או לדרוש לקבל לידיעתם ההסכם עם המשכיר, לא היה מקום להפקדת סכומי המקדמה בידי גיא, או החברה, אלא בידי נאמן.

120. בשים לב, שהשכירות שהוצעה לתובעים, עמדה על הרף העליון של תקופת שכירות, בטרם תחשב ע"י רשויות מיסוי מקרקעין, כמכירה, דהיינו, מעט פחות מעשרים וחמש שנים, אין מנוס מהמסקנה שהתובעים נהגו בקלות ראש באופן שבו התקשרו בעסקה שהיא "כמעט" רכישת זכות במקרקעין.

121. בנוסף לעובדה שברור היה שההסכם עליו גיא חתם, טרם השתכלל, על פי הטיוטא של ההסכם, היו נקודות יציאה מההסכם. מכאן שאילו התובעים היו טורחים לעיין בהסכם ולהיוועץ בבעלי מקצוע, וודאי היו מבינים שהם עלולים היו למצוא עצמם לפני שוקת שבורה, אם גיא , או החברה מטעמו, היו מסיימים הסכם השכירות בטרם מיצוי מלוא תקופת השכירות.

122. יתכן גם שסיכונים אלה, באו לידי ביטוי בכך ש בפועל, למעט מר סומך, מי מהתובעים לא העביר לידי גיא או החברה סכומים ניכרים ולמעשה חמש מהתב יעות לא חרגו מהרף העליון של תביעה בסדר דין מהיר.

123. חלק מהתובעים טענו כי קיבלו ייעוץ משפטי, ובמקרה זה, ייתכן שעליהם להפנות הטענה להפרת חובת הזהירות למי שכביכול לטענתם, סמך ידו על העברת כספים לגיא, או החברה, בטרם השתכלל הסכם השכירות עם קנית.

124. אשר על כן, גם הטענה להפרת חובת הזהירות נדחית.

דיון בהוצאות

125. מרגע שנדחו התביעות היה על בימ"ש לחייב התובעים בהוצאות נכבדות. למרות שחמש מהתביעות אמורות היו לה ישמע בסדר דין מהיר, בפועל, עקב איחוד הדיון בשש תביעות שונות, ובדיון במחלוקת עם נתבעים 1 עד 4, התקיים דיון ממושך בסדר דין רגיל, לרבות, תוך ניהול הליכים מקדמיים, שהצריך קנית להיערך בהתאם.

126. לא זו אף זו, התובעים שינו הטענות המשפטיות מן הקצה אל הקצה, כאשר הבינו כי עליהם להתרכז בנתבעת ככיס עמוק. נתבעים 2 ו - 3 שתוארו כרמאים בכתב התביעה, הפכו בסיכומי התובעי ם לעדים שאמינותם אינה מוטלת בספק. כמו כן, התביעה נגד נתבעת 4, אשת הכספים, לדידם של העדים ה" אמינים" כתוארם בסיכומי התובעים, נזנחה בנסיבות שלא הובהרו.

127. לא זו אף זו, התובעים ניסו לעקוף נושים אחרים של נתבעים 1 עד 4 ע"י ניסיון להיכנס לנעלי הנתבעים והעלאת טענות שאמורות להתברר בין נתבעים 1 עד 4 בעצמם, או ע"י בעלי תפקידים בשם כל הנושים, לבין הנתבעת.

128. אולם, למרות האמור לעיל, נותרה חוסר נוחות מהתנהלות קנית ש מחייבת לפסוק הוצאות על הרף הנמוך.

סוף דבר

129. אשר על כן, דוחה התביעה נגד קנית ומחייב התובע 1, בשים לב לסכום התביעה הגבוה יחסית לסכום התביעה שנקבו התובעים האחרים, לשלם לנתבעת שכ"ט ב"כ ב סך של 10,000 ₪ וכן מחייב כל אחד מהתובעים האחרים לשלם בנפרד לנתבעת שכ"ט ב"כ בסך של 5,000 ₪ כ"א בלבד.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ח, 08 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יהודה יוסף סומך
נתבע: ישראל נדל"ן המחר 2014 בע"מ
שופט :
עורכי דין: