ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין PHUWADON SENASI נגד רצון בן שלום :

לפני: כבוד שופט, משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) מר ישראל עמי שי
נציג ציבור (מעסיקים) מר אשר רפפורט

התובע:
PHUWADON SENASI
ע"י ב"כ: עו"ד אורטל מור

-
הנתבע:
רצון בן שלום
ע"י ב"כ: עו"ד איתי שרייבר

פסק דין

מבוא:

1. פסק דין זה עניינו בתביעה שהגיש מר PHUWADON SENASI ( להלן: "התובע") מהגר עבודה, אזרח תאילנד המתייחסת לשנים 2010-2015 ; שנים בהן עבד בשירותו של מר רצון בן שלום ( להלן: "הנתבע"), במשק שבבעלות האחרון במושב חלץ. בתביעה התבקש בית הדין לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורין, הפרשי שכר וזכויות נלוות בסכום כולל של 121,588 ₪.

התביעה ותשובת הנתבע :

2. בתביעה שלפנינו, טוען התובע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק מיום 1.7.10 ועד ליום 6.10.15 . יחסים אלה הסתיימו עם פקיעת אשרת השהיה לעבודה של התובע בישראל וחזרתו המתוכננת לתאילנד, שנקבעה ליום 8.10.2015.

3. בנסיבות אלה נטען בתביעה, כי עם סיומם של יחסי עובד מעסיק, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסכום של 23,625 ₪; שנכון להיום לא שולמו. אשר על כן, ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים בסכום האמור ובפיצויי הלנת פיצויי פיטורים על אלה.

לחילופין טוען התובע כי בהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות ( להלן: "צו ההרחבה"), היה על הנתבע להפקיד לקרן פיצויים לטובת התובע סכום של 6% מהשכר החודשי; לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגובה הפקדת המעסיק לקרן הפיצויים – ככל שייקבע שאין הוא זכאי לפיצויי פיטורים – בגובה הפקדת המעסיק לקרן בסכום כולל של 17,010 ₪.

4. על פי התביעה, הועסק התובע במתכונת העסקה קבועה 6 ימים בשבוע כדלקמן: בימים א' עד ה' – 11 שעות עבודה כל יום ; וביום ו' – 8 שעות עבודה.

התובע הוסיף כי במהלך התקופה שילם הנתבע לתובע שכר כדלקמן:

בשנה הראשונה לעבודתו, סכום של 115 ₪ ליום עבודה של 8 שעות; וגמול בגין העסקה בשעות נוספות בשיעור של 15 ₪ עבור כל שעה נוספת.

בשנה השנייה לעבודתו, סכום של 120 ₪ ליום עבודה של 8 שעות; וגמול בגין העסקה בשעות נוספות בשיעור של 17 ₪ עבור כל שעה נוספת.

בשנים השלישית והרביעית לעבודתו, סכום של 125 ₪ ליום עבודה של 8 שעות; וגמול בגין העסקה בשעות נוספות בשיעור של 18 ₪ עבור כל שעה נוספת.

בשנה החמישית לעבודתו, סכום של 135 ₪ ליום עבודה של 8 שעות; וגמול בגין העסקה בשעות נוספות בשיעור של 20 ₪ עבור כל שעה נוספת.

בחודשים האחרונים לעבודתו, סכום של 140 ₪ ליום עבודה של 8 שעות; וגמול בגין העסקה בשעות נוספות בשיעור של 20 ₪ עבור כל שעה נוספת.

5. על רקע זה טען התובע כי הועסק בשכר הנמוך משכר המינימום ומשכך הוא זכאי להפרשי שכר וגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום כולל של 102,375 ₪, לצורכי אגרה העמיד התובע את תביעתו ברכיב זה בסכום של 30,000 ₪.

6. בנוסף ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום, דמי פדיון חופשה, דמי חגים, קצובת הבראה, מענק שנתי ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה (להלן: "התביעה לזכויות נלוות"). מטעמי יעילות אין בדעתנו לפרט בשלב זה של פסק הדין את טענות התובע ברכיבי תביעה אילו; דבר שיעשה בשלב הדיון וההכרעה בתביעה. לעניינינו די לומר כי במסגרת התביעה לזכויות נלוות ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סכום כולל בסך של 67,963 ₪ .

7. בכתב ההגנה שהגיש הנתבע הודה האחרון בקיומן של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים אשר במסגרתם העסיק את התובע כעובד בחקלאות. על פי כתב ההגנה שילם הנתבע לתובע, שכר בגובה שכר המינימום, וגמול בגין העסקה בשעות נוספות, כחוק. לטענת הנתבע יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו, משנטש התובע את מקום העבודה ולפיכך, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים . נוכח האמור ביקש הנתבע לדחות את תביעת התובע לפיצויי פיטורים ; ו להפרשי שכר.

8. לגרסת הנתבע, יש לדחות את תביעת התובע לזכויות נלוות בטענה כי הזכויות הנלוות שנתבעו אינן ניתנות לפדיון משהסתיימו יחסי עובד מעסיק. בנוסף טען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה לזכויות נלוות לגופה. בקצירת האומר טען הנתבע בהקשר זה, כי התובע ניצל את זכותו לחופשה בפועל באופן שאיננו זכאי לדמי פדיון חופשה; כי במהלך תקופת העבודה חגג התובע "את מלוא ימי החגים בפועל להם הוא זכאי על פי הוראות החוק ועל פי בחירתו ועל פי דתו". וכן ששילם לתובע במהלך תקופת העבודה את מלוא קצובת ההבראה; מענק חודשי, ואת חלק המעסיק ל קרן פנסיה במסגרת תלוש שכר שהנפיק לתובע מידי חודש. מכאן טוען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובע לזכויות נלוות על כל חלקיה - לגופה .

לחילופין הכחיש הנתבע את הסכומים הנתבעים ב רכיבים השונים של התביעה לזכויות נלוות ובהקשר זה טען להתיישנות .

9. לבסוף טען הנתבע כי יש לקזז מכל סכום שיפסק לתובע; דמי הודעה מוקדמת בגובה שכר חודשי, לאחר שנטש התובע את מקום העבודה מבלי לתת לנתבע הודעה קודם לעזיבתו את מקום העבודה.

דיון והכרעה:

10. על רקע טענות הצדדים את פרק הדיון וההכרעה של פסק דין זה, נפתח בנסיבות סיום הקשר ובשאלת זכותו של התובע לפיצויי פיטורים ולחילופין, בתביעת התובע לפיצוי בשל אי ביצוע הפקדות הבאות להבטחת פיצויי פיטורים; ובתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים (להלן: "התביעה לפיצויי פיטורים"). משם נפנה לדיון בתביעת התובע להפרשי שכר. את פרק הדיון וההכרעה נסיים בתביעת התובע לזכויות נלוות ובטענת הקיזוז.

התביעה לפיצויי פיטורים:

11. את הדיון בתביעת התובע לפיצויי פיטורים נפתח בהצגת העובדו ת שאינן במחלוקת והן כדלקמן:

א. התובע, מהגר עבודה אזרח תאילנד, הגיע לישראל בסוף יוני 2010 לעבוד בחקלאות במשקו של הנתבע. בפועל התחיל התובע לעבוד במשק שמפעיל הנתבע, בתחילת יולי 2010. בהקשר זה נפנה לתצהיר הנתבע אשר בסעיף 9 לתצהיר האמור מצהיר כי: "התובע החל את עבודתו במשקי החקלאי בחודש יולי 2010"; ולתלוש שכר של חודשי יולי 2010 אשר לפיו עבד התובע באותו חודש 26 ימי עבודה, בהיקף כולל של 207 שעות.

ב. על פי האשרה שהוצאה לתובע מהרשות המוסמכת במשרד הפנים, היה התובע רשאי לעבוד בישראל עד ליום 29.9.2015. בעדותו אישר הנתבע כי לא פעל לחידוש/הארכת אישור העבודה של התובע בישראל. לעניין זה נשאל הנתבע והשיב:

"ש. הוויזה שלו הסתיימה ב-27.9.2015, איך הוא יישאר?
ת. אפשר להגיש בקשה להאריך.
ש. הגשת בקשה להאריך?
ת. לא".

ג. בתחילת אוקטובר 2015, עם סיום תוקף האשרה, שילם הנתבע לתובע שכר עבודה המתייחס להעסקתו של התובע בחודש ספטמבר 2015 ושכר עבור הימים הבודדים בהם עבד בחודש אוקטובר 2015. לעניין זה סיפר התובע בתצהירו כי: "בבוקר יום ה-7.10.2015 שולמה לתובע משכורתו האחרונה עבור חודשים ספטמבר ומספר ימים באוקטובר 2015".

12. לאמור לעיל נוסיף, כי מקובלת עלינו גרסת התובע בתצהירו – שלא זכתה להתייחסות מצד הנתבע ועליה לא נשאל התובע בחקירתו הנגדית – ולפיה ; לקראת תום תוקף אשרת העבודה של התובע בישראל, הוזמן התובע לשיחה עם הנתבע וכלתו שהבהירו לאחרון כי עליו לחזור לתאילנד ביום 8.10.2015, ושעליו להתייצב בשדה התעופה במועד האמור לטיסה שנקבעאותו היום .

13. משהעסקתו של התובע בשירות הנתבע הסתיימה עם תום תקופת האשרה של התובע בישראל בשירות הנתבע; משלא פעל הנתבע להארכת תוקף האשרה לתובע; ערך "גמר חשבון" בתחילת אוקטובר 2015 במסגרתה שילם הנתבע לתובע את השכר לו זכאי האחרון על עבודתו באוקטובר 2015; והבהיר לאחרון כי עליו לעזוב את הארץ - המסקנה המתחייבת מכל אלה היא כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו עם תום תקופת אשרת העבודה של התובע בישראל. לאור האמור, לטענת הנטישה כביכול שהעלה הנתבע , אין בסיס והיא לא יותר מטענת סרק שתכליתה להימלט מחובת תשלום פיצויי הפיטורים לתובע.

14. בנסיבות הללו, ועל פי פסיקה עקבית של בית הדין הארצי, זכאי התובע אשר סיים את עבודתו בשירות הנתבע בעקבות תום תקופת העסקתו המאושרת בישראל לפיצויי פיטורים – כפי שמודה הנתבע עצמו - "... הוא עבד וקיבל כל מה שמגיע לו, הפיצויים זה מה שנשאר, זה הכל".

15. בהתאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים לפי החישוב הבא:

(א) תקופת העסקה מיום 1.7.2010 ועד ליום 6.10.2015 – סה"כ תקופה של 63 חודשים.
(ב) שכר חודשי אחרון, בהתבסס על שכר המינימום – 4,650 ₪.
(ג) סה"כ פיצויי פיטורים – 24,412 ₪.

משהעמיד התובע את תביעתו לפיצויי פיטורים על סכום של 23,625 ₪, הרינו פוסקים לו את סכום הפיצויים שתבע. בהתאם על הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסכום של 23,625 ₪.

16. משהסתיים הקשר בין הצדדים ביום 7.10.2015, בנסיבות בהן זכאי התובע לפיצויי פיטורים היה על הנתבע לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי ביום הפסקת יחסי עובד מעסיק בין הצדדים. אין חולק כי נכון להיום, פיצויי הפיטורים טרם שולמו לתובע.

17. מכאן שפיצויי הפיטורים להם זכאי התובע הם על פי חוק "פיצויי פיטורים מולנים"; משאלה "לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם". ככאלה, נושאים פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של "... 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי הצמדה בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים" ; ולצד זה רשאי בית הדין להפחית את שיעורם של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מכוח הסמכות שהקנה לו המחוקק בסעיפים 18 ו-20(ד) לחוק הגנת השכר.

18. כידוע, לפיצויי הלנה תכלית כפולה; משתכליתם ליצור הרתעה ולפצות את העובד על הנזק שנגרם לו בשל אי תשלום זכויותיו במועד. על פי פסיקת בית הדין הארצי "אין לראות עוד בהסדר שבסעיפים 18 ו-20(ד) לחוק הגנת השכר, הסדר שלילי וכך בית הדין מוסמך לשקול שיקולים נוספים מעבר לאלה הקבועים בחוק, בהפחתת שיעורם של פיצויי ההלנה לצורך הגשמת התכלית המפצה והמרתיעה של אלה. שיקולים המביאים בחשבון את "אפיונו של חוזה העבודה כ"חוזה יחס", את מידת הפגיעה באינטרס המוגן של העובד ששכרו הולן וכן שיקולים שמקורם בעקרונות של צדק חלוקתי הנוגעים לזהות המעסיק, לגודלו, לחוסנו הכלכלי בתקופה הרלוונטית או שיקולים הנוגעים לדרך התנהלותו של המעסיק לאורך התקופה הרלוונטי לתביעה. הן ביחס לעובד המסוים והן ביחס לעובדים אחרים".

19. לטעמנו, שיקולי הרתעה מחייבים במקרה הנוכחי פסיקת פיצויי הלנה ברף הגבוה. בהקשר זה ראינו לנכון לתת משקל לעובדה כי שאלת זכותו של התובע לפיצויי פיטורים לא הייתה נתונה למחלוקת של ממש, שהרי הנתבע מחזיק בדעה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים; ועם זאת, העלה טענת סרק של נטישה והת עקש של ניהול ההליך עד תומו. כפי ששמענו מהעדויות שבפנינו, התנהלות זו של הנתבע איננה מיוחדת למקרה הפרטי שלפנינו, אלא היא מאפיינת את התנהלותו עם עובדים זרים נוספים ובפרט, עם שני עובדים זרים שסיימו את העסקתם בשירות הנתבע יחד עם התובע.

על אף שלהתרשמותנו אין הצדקה לאי תשלום פיצויי פיטורים לתובע; יש להפחית את שיעורם של פיצויי ההלנה בשל שיקולים של צדק חלוקתי על מנת למנוע פגיעה לא מידתית בנתבע. בנסיבות אלו הרינו מעמידים את שיעור פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על 25% לשנה מהסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי הצמדה לתקופה שמיום 1.11.2015 (יום שמיעת העדות המוקדמת, המועד שבו ניתן היה לשלם לתובע פיצויי פיטורים שאינם עומדים במחלוקת) ועד מועד התשלום בפועל.

20. משנמצא כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, התביעה החלופית אשר עניינה פיצוי בגובה הפקדת מעסיק לקרן פנסיה הבאה על חשבון פיצויי פיטורים – נדחית.

התביעה להפרשי שכר:

21. כזכור תבע התובע הפרשי שכר בנימוק כי הועסק במתכונת קבועה הכוללת העסקה בשעות נוספות, מבלי ששולם לו שכר כדין על העסקתו זו. נקדים אחרית לראשית, בהבאת המסקנה אליה הגענו לפיה דין התביעה להפרשי שכר להידחות בעיקרה מהנימוקים שנפרט מיד.

22. תביעה להפרשי שכר בטענה כי לא שולם לעובד השכר לו הוא זכאי מכוח חוק שכר מינימום וגמול בגין העסקה בשעות נוספות כחוק, מחייבת את העובד להציג בפני בית הדין גרסה עובדתית ביחס להיקף העבודה מושא התביעה – ובכלל זה, מספר שעות העבודה הרגילות והיקף העסקתו בשעות נוספות; וכן גרסה לגבי השכר ששולם בפועל .

בהתבסס על גרסת העובד על היקף העסקה והוראות חוק שכר מינימום וחוק שעות עבודה ומנוחה – יכול בית הדין לקבוע את השכר לו זכאי תובע, מכוח הוראות הדין בגין החודש עבורו נתבעים הפרשי השכר .

על סמך גרסת העובד על השכר ששולם בפועל, יכול בית הדין להגיע לכלל דעה אם העובד המדובר זכאי להפרשי שכר (ככל שהוא זכאי) – שהוא ההפרש בין השכר לו זכאי העובד בהתחשב בהיקף עבודתו והוראות החוק הרלוונטיות, לבין השכר ששולם בפועל.

לשם הוכחת היקף העבודה בחודש בגינו נתבעים הפרשי השכר, נדרש העובד להציג גרסה המתייחסת להיקף העסקתו בחודש מושא התביעה; ולחילופין, להוכיח העסקה במתכונת קבועה שעל בסיסה יוכל בית הדין לאמוד את היקף שעות העבודה בחודש בגינו נתבעים הפרשי שכר .

23. בענייננו, בתביעה להפרשי שכר לא הפנה התובע לדוחות נוכחות; ובתביעתו ובתצהיר שהגיש, ביקש לאמוד את היקף עבודתו על בסיס הטענה למתכונת העסקה קבועה. כך על פי התביעה ותצהיר התובע, הועסק האחרון במתכונת קבועה שבתמצית אומרת כי : בחודשים אפריל עד ספטמבר (להלן: "חודשי הקיץ") החל התובע את יום העבודה בימים א' עד ה' בשעה 05:30 לכל המאוחר; וסיים את יום העבודה בשעה 19:00.בחודשי החורף החל התובע את יום העבודה בימים א' עד ה' בשעה 06:00 ועבד עד השעה 18:00 (כאשר במהלך יום העבודה יצא להפסקה ; בחודשי הקיץ בין השעות 11:00-13:30 ובחודשי החורף בין השעות 12:00-13:00). על פי גרסה זו, בימי ו' החל התובע את יום העבודה בשעה 06:00 ועבד ללא הפסקה עד השעה 14:00.

24. גרסה זו של התובע למתכונת העסקה קבועה, נסתרה בחקירתו הנגדית. כך עלה מהחקירה, כי התובע קיבל תשלום בגין יום עבודה מלא, ככל שסיים את המטלות שהיה עליו לבצע ביום המסוים לפני סיום יום העבודה; ובניגוד לגרסתו בכתב התביעה ובתצהיר , לא הועסק המתכונת קבועה. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש. אבל היו ימים שהתחלת לעבוד מאוחר או סיימת לעבוד מוקדם?
ת. אפילו סיימנו את העבודה מוקדם, המעסיק נתן לנו כי כל היום עבדנו.
ש. אז יכול להיות שעבדת עד השעה 15:00 ונרשם לך יום עבודה מלא?
ת. יכול להיות.
ש. יכול להיות שסיימת ב-16:00 המסומן איקס?
ת. יכול להיות.
ש. יכול להיות שהתחלת לעבוד בשעה 06:30 המסומן איקס?
ת. יכול להיות".

25. משאין לקבל את גרסת התובע להעסקה במתכונת קבועה ובהיעדר דוחות נוכחות – אין בידינו לאמוד את היקף העסקתו של התובע לשם קביעת זכאותו לשכר; ו בהתאם להפרשי שכר.

26. זאת אף זאת, אין בעדויות שהציג התובע כל התייחסות לסכומים שקיבל בפועל כשכר מידי חודש; וכך אין כל דרך לתמוך בטענת התובע שלפיה קיבל שכר במתכונת עליה הצהיר.

27. משדחינו את טענת התובע להעסקתו במתכונת קבועה ומשאין בידינו דרך לבסס את טענת התובע על הסכום ששולם לו כשכר בפועל בגין החודשים בגינם נתבעו הפרשי השכר - חסרים אנו את שני חלקי המשוואה שעל בסיסם ניתן לפסוק לתובע הפרשי שכר. בהתאם לא ניתן לפסוק לתובע הפרשי שכר, כמבוקש בתביעה .

28. עם זאת, בדיקת תלושי השכר שהוצגו במהלך הדיון, מעלה כי ביחס לתקופה שלפני נובמבר 2011 שילם הנתבע לתובע "שכר רגיל" על העסקה בהיקף של מעבר ל-186 שעות חודשיות (העסקה בהיקף של משרה מלאה). בהתאם זכאי התובע להפרשי שכר בגין העסקה בשעות נוספות באותם החודשים, בסכום כולל של 2,085 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.2.2011 .

התביעה לזכויות נלוות:

29. את הדיון בתביעת התובע לזכויות נלוות, מבקשים אנו לפתוח בהתייחסות לטענת הנתבע לפיה מיצה התובע את זכותו לזכויות נלוות מושא התביעה – דמי חופשה, תשלום עבור ימי חג, דמי הבראה, מענק שנתי והפקדות לקרן פנסיה – במהלך תקופת ההעסקה.

30. טענת הנתבע לפיה מיצה התובע את זכותו לזכויות נלוות, מקבלת ביטוי בתלושי השכר כדלקמן:

א. החל מחודש יולי 2010 ומידי חודש, מופיע בתלוש השכר חיוב של "תמורת חופש". סך הכל סכום של 10,159.65 ₪.

ב. על פי תלושי השכר - בחודשים אפריל 2011, דצמבר 2011, פברואר 2012, אוגוסט 2012, דצמבר 2012, ינואר 2013, אפריל 2013, מאי 2013, דצמבר 2013, ינואר 2014, פברואר 2014, אפריל 2014, אוגוסט 2014, דצמבר 2014, ינואר 2015 ו אפריל 2015 - שילם הנתבע לתובע תשלום עבור ימי חג המצטברים לסכום כולל של 2,864.60 ₪.

ג. החל מחודש אוקטובר 2011 מופיע בתלושי השכר רכיב "דמי הבראה" כדלקמן:

* מאוקטובר 2011 עד מאי 2012 כולל – סכום של 152 ₪ לחודש.
* מיוני 2012 עד דצמבר 2012 – סכום של 155 ₪ לחודש.
* מינואר 2013 עד יוני 2013 – סכום של 186 ₪ לחודש.
* מיולי 2013 ועד אוקטובר 2013 – סכום של 154 ₪ לחודש.
* מנובמבר 2013 ועד יוני 2014 – סכום של 155 ₪ לחודש.
* מיולי 2014 ועד דצמבר 2014 – סכום של 158 ₪ לחודש.
* בינואר 2015 – סכום של 219 ₪.
* בפברואר 2015 – סכום של 222 ₪.
* ממרץ 2015 ועד ספטמבר 2015 – סכום של 223 ₪ לחודש.

ד. החל מחודש דצמבר 2011 מופיעים בתלושי השכר הרכיבים הבאים: "מענק שנתי" בסכום של 100 ₪ לחודש ; "דמי כלכלה" בסכום של 100 ₪ לחודש ; ו"חלק המעסיק" בסכום ש הוא בקירוב 5% מהשכר הרגיל של התובע באותו החודש.

31. מכאן שתנאי מוקדם לדיון בתביעת התובע לזכויות נלוות, הוא קיום דיון בשאלת משמעות הרישום בתלושי השכר המתייחסים לרכיבי התביעה מושא התביעה לזכויות נלוות. בהקשר זה מטיל סעיף 24 לחוק הגנת השכר על המעסיק את החובה "למסור לכל עובד בכתב תלוש שכר"; ובסעיף 26ב (ג) לאותו החוק נקבע כי:

"בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בניגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת".

32. בעדותו בבית הדין סיפר התובע כי במהלך תקופת העבודה לא קיבל לידיו תלוש שכר. לעניין זה נשאל התובע בעדותו והשיב:

"ש. המעסיק היה מראה לך את תלושי השכר בכל חודש?
ת. לא. אף פעם לא ראיתי תלוש משכורת".

מנגד, בפתח דיון ההוכחות שנקבע לחקירת הנתבע, הגיש הנתבע דוחות מעקב המתייחסים לשנת 2015. דוחות מעקב אלה הם בצורת טבלה הכוללת את פירוט תנאי העסקתו של העובד, ולענייננו התובע – ימי עבודה, מספר שעות עבודה רגילות, מספר שעות עבודה נוספות, דמי הבראה, דמי חגים, תמורת חופש, חלק המעסיק, דמי כלכלה, מענק שנתי, מפרעה, תשלום במזומן, סה"כ שכר ; הטבלה ערוכה בשפה העברית והתאית. בטבלה מופיע שמו של התובע וחתימה המיוחסת לו לצד השורה בטבלה המתייחסת לשכר וזכויות נלוות להם הוא זכאי וששולמו לו. דוחות מעקב אלה שהציג הנתבע אינם הדוחות המקוריים, אלא צילום ערוך של הדוחות; מי שערכה והחתימה את התובע (על פי הטענה) על אותם דוחות מעקב, היא ככל הנראה כלתו של הנתבע בשם אודליה, לא הובאה לעדות. בנסיבות שבהן אין מדובר בדוחות מקוריים; עורך הדוחות שהיא עדה שבשליטת הנתבע לא הובאה לעדות ; והמדובר בדוחות שלא הוצגו בפני התובע כך שלא ניתן לאשר כי חתימתו מופיעה באותם דוחות - אין בידינו לקבל את גרסת הנתבע לפיה דוחות המעקב משקפים יידוע ותשלום זכויות התובע כנחזה מאותם דוחות בזמן אמת במהלך השוטף של העבודה.

33. בנסיבות הללו קמה החזקה שמקים סעיף 26 ב' (ג) לחוק הגנת השכר, לפיה השכר ששולם לתובע הוא תמורת עבודתו ואיננו כולל תשלום זכויות נלוות ברכיבים השונים של תביעת התובע לזכויות נלוות. על רקע מסקנה זו נפנה לדיון פרטני בכל אחד מרכיבי התביעה לזכויות נלוות.

התביעה לדמי חופשה:

34. מעבר לעובדה כי אין לייחס את רכיב דמי החופשה בתלושי השכר כתשלום הבא על חשבון זכותו של התובע לחופשה – יוצא מעדותו של הנתבע כי התובע לא ניצל את זכותו לחופשה בפועל, באופן שרכיב דמי החופשה ששולמו כביכול לתובע על פי תלושי השכר; איננו מתייחס לתשלום דמי חופשה אלא לתשלום הבא "תמורת חופשה". לעניין זה נפנה לעדותו של הנתבע כדלקמן:

"ש. אתה יודע להגיד לי במהלך העבודה שלה תובע הוא היה בחופשה במשך שבעה ימים רצופים.
ת. לא. את החופשות אני נותן בתלוש, נותן כסף.
ש. כלומר הם לא יוצאים לחופש.
ת. מתי שהם לא רוצים הם לא עובדים, בחופשה אני משלם בתלוש.
ש. כשבינואר 2011 התובע עבד 223 שעות ועבד 28 ימים באותו חודש ועדיין קיבל יום חופש, הוא לא היה בחופש?
ת. אני אומר לך את החופש הוא לא מקבל חופש, אני משלם לו את החופש בכסף, בתלוש (הדגשה שלי-ט.מ) . אנחנו עושים כמה מגיע להם בשנה אנחנו משלמים להם בתלושים את ימי החופש בתשלום כספי".

35. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 324/05, ריבה אצ'ילדייב – עמישב שירותים בע"מ (27.3.2006) אין לזקוף תשלום ששילם המעסיק לעובד "תמורת חופש" מבלי שהעובד ניצל את זכותו לחופשה בפועל – על חשבון זכותו של העובד לדמי פדיון חופשה מכוח חוק חופשה שנתית. בהתאם לפסק הדין האמור, מעסיק המשלם לעובד "תמורת חופש" נושא בסיכון של תשלום כפול.

36. יוצא מכאן כי עם סיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, היה התובע זכאי לתשלום דמי פדיון חופשה המתייחסים למכסת ימי החופשה שצבר החל מינואר 2012.

בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף החקלאות, צבר התובע במהלך התקופה שמינואר 2012 ועד ספטמבר 2015 כולל, מכסה של 56 ימי חופשה; בגין מכסה זו זכאי התובע לדמי פדיון חופשה המבוססים על שכר המינימום ליום עבודה, נכון לחודש אוקטובר 2015, בסכום של 10,416 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.2015.

דמי חגים:

37. התביעה לדמי חגים מנוסחת בכתב התביעה באופן הבא:

"זכאי היה התובע ל-10 ימי חג בשנה ול-52 ימי חג במשך כל תקופת עבודתו ואולם הוא קיבל תשלום רק עבור 21 ימים; ומשום כך נותר הנתבע חייב לתובע תשלום עבור 31 ימי חג...

הואיל... יאריך התובע את התמורה המגיעה לו בהתאם לדין. 31 ימים X 8 שעות עבודה X 43.75 ₪ לשעה (175%) = 10,850 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו אמורים היו להשתלם הסכומים הנ"ל ועד ליום התשלום בפועל ".

בסעיף 5 לתצהירו הצהיר התובע כי: "המעסיק אפשר לי לנוח בארבעה ימי חג תאילנדים (יום האב, יום האם, סונקראן ויום השנה החדשה) וקיבלתי תשלום עבור ימים אלה כאילו עבדתי 8 שעות".

38. על רקע זה – התביעה לדמי חגים כמפורט בכתב התביעה ובתצהיר התובע - דין התביעה לתשלום "דמי חגים" להידחות מהנימוקים הבאים:

א. ככלל, זכאי עובד אשר שכרו משולם על בסיס יומי לתשלום עבור יום חג בהיקף שנקבע בצו ההרחבה – עד עשרה ימי חג בשנה – שבהם לא עבד.

בהתאם, עובד התובע תשלום עבור יום חג להצביע על יום החג שבו לא עבד ולתבוע תשלום דמי חג בגין היום האמור.

ב. במקרה שלפנינו על פי גרסת התובע, שילם הנתבע לתובע תמורה עבור ארבעה ימי חג בשנה בהם לא עבד.

ג. אין בתביעה ואין בתצהיר התובע התייחסות לאותם ימי חג מעבר לארבעה ימי החג בהם לא עבד התובע וקיבל תשלום ; ושבהם התובע לא עבד ולא קיבל תשלום עבורם.

ד. מכאן שאין בפנינו תביעה לתשלום דמי חג, משאין התובע מצביע על ימי חג בהם לא עבד ובגינם לא שולמו לו דמי חג.

ה. עובד יומי שעבד ביום החג איננו זכאי לתשלום דמי חג. לפיכך, ככל שטוען התובע כי עבד ביום חג באופן המקנה לו את הזכות לגמול בגין העסקה בחג – ענייננו בתביעה מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה – ובהתאם על התובע להצביע על ימי החג בהם עבד, מספר שעות בהן עבד בחג והגמול לו הוא זכאי על עבודתו ביום החג, מעבר לשכר הרגיל . כאמור לעיל, אין בפנינו בכתב התביעה ובתצהיר התובע, התייחסות לסוגיות עובדתיות אלו. מכאן שאין בפנינו תשתית עובדתית לצורך קביעת זכאותו של התובע לגמול בגין העסקה בימי חג.

ו. בנסיבות הללו, דין התביעה לתשלום "דמי חגים" – להידחות.

קצובת הבראה:

39. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בדב"ע תשן/3-74, מיכאל זדה נ' שלומית לור (31.5.1990) , הזכות לתבוע דמי הבראה שהיא זכות נלוות לאחר ניתוק יחסי עובד מעסיק, עומדת במידה שהיא נקבעה בהסכם, המקנה את הזכות. נכון למועד הגשת התביעה מושא פסק דין זה , הוראות צו ההרחבה על ההסכם הקיבוצי שעניינו תשלום קצובת הבראה אפשרו תביעה לתשלום קצובת הבראה לאחר סיומם של יחסי עובד מעסיק ביחס לשנתיים האחרונות להעסקתו של העובד. ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות איננו מתייחס לאפשרות פדיון הזכות לדמי הבראה לאחר סיומם של יחסי עובד מעסיק.

40. לפיכך בענייננו, משמצאנו כי יש לייחס את תשלום רכיב דמי הבראה בתלושי השכר כתשלום תמורת עבודתו של התובע ("שכר רגיל"), זכאי התובע לפדיון דמי הבראה ביחס לשנתיים האחרונות להעסקתו בסכום של 4,488 ₪ (12 ימי הבראה בהתאם למכסה הקבועה בהסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה X 374 ₪ ליום) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.2015 .

מענק שנתי:

41. לשיטת התובע נקבע שכרו על בסיס יומי. לפיכך, בהתאם להגדרות בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, מוגדר התובע כ"עובד יומי". כ"עובד יומי" בענף החקלאות זכאי התובע ל"מענק שנתי" בשיעור של 4 ₪ לכל יום עבודה .

42. כפי שאמרנו לעיל, יש לייחס את תשלום המענק השנתי בתלוש השכר לתמורה לה זכאי התובע על עבודתו הרגילה. סיכום ימי העבודה בהתאם לתלושי השכר, מעלה כי התובע עבד סה"כ 1,581 ימים לאורך תקופת הקשר. אשר על כן, זכאי התובע לתשלום מענק בהתבסס על מספר ימי העבודה והוראות צו ההרחבה בענף החקלאות, בסכום של 6,324 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מפברואר 2013 (מחצית תקופת העבודה).

פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה:

43. על פי פסיקת בית הדין הארצי, משלא ניתן להקים לעובד זר קרן פנסיה, חייב המעסיק ב פיצוי לעובד בגובה הפקדות המעסיק לקרן הפנסיה. משקבענו כי יש לייחס את רכיב "חלק מעסיק" שבתלושי השכר לטובת שכרו הרגיל של התובע – זכאי התובע לפיצוי בגובה הפ קדות המעסיק לקרן פנסיה על שכרו הרגיל (וזאת בהתעלם מתשלום רכיב המעסיק שבתלושי השכר).

44. בהתאם להוראות צו ההרחבה באגף החקלאות, חייב המעסיק בהפקדה של 6% מהשכר לטובת הסדר פנסיה לעובד; ובענייננו, זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן הפנסיה בסכום כולל של 17,420 ₪. משהעמיד התובע את תביעתו ברכיב זה על סכום של 17,010 ₪, הרינו פוסקים לו את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מפברואר 2013 (מחצית תקופת העבודה)..

טענת קיזוז:

45. משנמצא כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בתום תקופת ההעסקה המאושרת של התובע בישראל, במועד שנקבע על ידי הנתבע – טענת הנתבע לקיזוז בטענה כי התובע התפטר מעבודתו ביוזמתו בלא מתן הודעה מוקדמת – נדחית.

סוף דבר:

46. לאור האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פיצויי פיטורים בסך של 23,625 ₪.

ב. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 25% לשנה מהסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי הצמדה לתקופה שמיום 1.11.2015 ועד מועד התשלום בפועל .

ג. הפרשי שכר בסך של 2,085 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.2.2011.

ד. דמי פדיון חופשה בסך של 10,416 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.2015.

ה. קצובת הבראה בסך של 4,488 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.2015.

ו. מענק שנתי בסכום של 6,324 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מפברואר 2013 (מחצית תקופת העבודה).

ז. פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה בסך 17,010 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מפברואר 2013 (מחצית תקופת העבודה).

47. משהתקבלה התביעה בחלקה, ישלם הנתבע לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין. ערעור על פסק הדין הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ח, (09 יולי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג עובדים-
מר ישראל עמי שי

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
מר אשר רפפורט


מעורבים
תובע: PHUWADON SENASI
נתבע: רצון בן שלום
שופט :
עורכי דין: