ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסף יוסף טויטו נגד שמואל שטיינברג :

לפני
כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובע

אסף יוסף טויטו

נגד

הנתבעים

1.שמואל שטיינברג
2.הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע:
1. לפניי תביעה במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצויים בסך כולל של 9,526 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבו מסוג מזדה כתוצאה מפגיעת רכבו של הנתבע 1, מסוג טויוטה המבוטח אצל הנתבעת 2 בתאונה שאירעה ביום 26/05/17.

2. לצדדים גרסאות שונות באשר לנסיבות התרחשות התאונה, וכל אחד מגלגל את האחריות לקרות התאונה ולנזקיה לפתחו של משנהו.

הדיון בתביעה:
3. התקיים לפני דיון בו העידה מטעם התובע, רעייתו אבישג שנהגה בעת התאונה. וכן הנתבע 1, שמואל שנהג ברכבו .

דיון והכרעה:
4. על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי:
" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

5. במקרה שלפנינו, מדובר במקרה של גרסה מול גרסה, לא הובאה עדות כלשהי מלבד עדותם של הנהגים ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת.

6. אבישג העידה כי במועד התאונה, בעת שנסעה בסמוך לצומת הרחובות טרומפלדור ופרנקפורטר בפתח תקווה , יצא הנתבע במפתיע ממקום חנייתו בצדו הימני של הכביש ופגע בחלקו הקדמי הימני של המ אזדה כאשר מוקד הנזק ברכבו של הנתבע הטויוטה הינו בפינה הקדמית שמאלית.

לעומת זאת, הנתבע טוען כי במהלך סיום כניסת רכבו לחנייה בצדו הימני של הכביש, הבחין ברכב התובע נוסע על הכביש כאשר אבישג אינה מסתכלת אל עבר הכביש ופוגעת ברכבו שהיה במצב ע צירה.

7. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכלל הראיות שהוצגו לפני, לרבות תמ ונות כלי הרכב, נחה דעתי כי גרסתה של אבישג סבירה יותר במאזן ההסתברויות, מגרסתו של הנתבע. יחד עם זאת , מצאתי לייחס לה אשם תורם להתרחשות התאונה בשיעור של 25%, ואלו נימוקיי:

8. הצדדים חלוקים בשאלה מה הייתה כוונתו של הנתבע בנסיעתו. בעוד שלטענתו הוא ביקש לסיים את החניית רכבו בתוך החנייה, לטענתה של אבישג הוא ביקש לצאת מחוץ לחנייה. כך או כך, ברור כי על פי שתי הגרסאות הרי חלק מסוים מרכבו של הנתבע בלט מחוץ לחנייה.
לפיכך, בכל מקרה, הייתה מוטלת על הנתבע החובה למתן זכות קדימה לרכבה של אבישג, שכבר נסעה בכביש.

9. הנתבע העיד כי בטרם קרות התאונה "הסתכלתי במראה הפנימית וכן בשמאלית כדי לוודא שאני יכול לבצע בבטחה חניה ברורס... תוך כדי שאני מבחין שרכב מתקרב אלי במהירות, נעמדתי, ניסיתי לראות ליצור קשר עין..." ( עמד 3 ש' 7-17 לפרוטו') (בציטוט תוקנו שגיאות כתיב קלות) .

10. לו גרסתו של הנתבע הייתה נכונה ,אזי לא ברור מדוע עצר את רכבו כשהוא בולט מחוץ לחנייה. לו כוונתו של הנתבע הייתה לסיים את השתלבות רכבו בתוך החנייה, אזי ההיגיון היה מחייב שהוא יסיים ל הכניס את רכבו בתוך החנייה על מנת שלא יבלוט אל הכביש ובכך ייפגע על ידי רכבה של אבישג.
לא מצאתי כי יש במוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים בתאונה או באופיים כד להטות את הכף לטובת גרסתו של צד זה או אחר.

11. אין חולק על כך שזכות הקדימה הייתה נתונה לאבישג, מכיוון שהיא הייתה בנתיב נסיעתה, בעוד שהנתבע היה זה שחלק מרכבו היה בתוך החנייה וחלק מחוצה לה. כך שבכל מקרה היתה מוטלת חובה על הנתבע לתת זכות קדימה לרכבה של אבישג.

12. תקנה 64 (ב) ל תקנות התעבורה קובעת כדלקמן:

"רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך תק' (מס' 3) תש"ל-1970
64 (ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות,
ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד
להיכנס לדרך או לחצותה –תק' (מס' 4) תשנ"ה-1995
( 1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה
לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך;
(2) יאט וייתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס
לכביש." (ההדגשה שלי א.ד)

13. בעדותו טען הנתבע, כי לו אבישג הייתה נוסעת במהירות סבירה התאונה הייתה נמנעת. בעוד שאבישג העידה כי נסעה במהירות נמוכה מכיוון ש נסעה לאחר שחלפה על פני רמזור, והראייה לכך שלאחר התאונה עצרה בסמוך לרכבו של הנתבע והוא זה שנסע במהירות.

14. כמו כן, מעדותו של הנתבע עולה כי לא חישב כהלכה את פרק הזמן הדרוש לו לצורך כניסה או יציאה מהחנייה. יחד עם זאת, אף אופן התנהלותה של אבישג אינו ברור. לו הייתה אבישג נוסעת במהירות סביר ה, בהתאם לתנאיי הדרך, ומביטה כמקובל לצדי הכביש, הייתה מבחינה מבעוד מועד ברכבו של הנתבע וייתכן והייתה יכולה למנוע את התאונה או למצער למזער את נזקיה.
15. בפסיקה ניתנה התייחסות נרחבת לחובתו של נהג אשר זכות הקדימה עומדת לזכותו להתחשב גם במשתמשים אחרים של הדרך ולצפות את האפשרות שמשתמש אחר בדרך יסטה לנתיב נסיעתו.
ראה לדוגמא ע"א 586/84 מכלף נ' זילברברג, פד"י [1] 137, 141-145 וכן תא"מ (רמלה) 14374-11-10, אסף אנקונינה נ' ענת קצב ואח' (20.7.11).
אמנם הדוגמאות הנ"ל עוסקות במקרים בהם היה מדובר על מתן זכות קדימה בכניסה לצומת, אולם עיקרון זה יפה אף למקרה שלפנינו. בנסיבות אלו, אני קובע שלאבישג אשם תורם לקרות התאונה, בשיעור 25%.

הכרעה

16. משפסקתי כי לאבישג אשם תורם בשיעור של 25%, הרי שאני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
סך של 6,320 ₪ (חלק יחסי מעלות תיקון נזקי התאונה)
סך של 600 ₪ החזר שכ"ט שמאי.
סך של 95 ₪ החזר אגרת ביהמ"ש.
בנוסף, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט לרבות הוצאות בגין התייצבותו לדיון בסך כולל של 600 ₪.

אני דוחה את רכיב התביעה הוצאות ובזבוז זמן , המדובר בתביעה קטנה במסגרתה לא נהוג לפסוק פיצוי בגין הוצאות בזבוז זמן מה גם שרכיב תביעה זה לא הוכח .

הסכומים שפסקתי לעיל, ישולמו על ידי הנתבעים ביחד ולחוד לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק פסק הדין.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין לביהמ"ש מחוזי מרכז בלוד בתוך 15 ימים ממועד קבלתו.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ח, 08 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אסף יוסף טויטו
נתבע: שמואל שטיינברג
שופט :
עורכי דין: