ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זאב ביכלר נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד השופט אילן דפדי, סגן נשיא

התובע

זאב ביכלר
ע"י עו"ד חני פסח

נגד

הנתבעת

מדינת ישראל – רשות המיסים
ע"י עו"ד ליאנא ח'ורי נג'אר
מפרקליטות מחוז תל אביב

פסק דין

בתיק זה הגיש התובע תביעה לסעד הצהרתי על פיו התבקש בית המשפט לקבוע כי הכספים אשר עוקלו על ידי הנתבעת מחברת פרוסטו בע"מ (להלן: "החברה") ומוחזקים בידיה, שייכים לו וכי על הנתבעת ל העבירם לידיו בקיזוז עמלה של החברה. התובע טען כי במסגרת עבודתו כתמלילן עצמאי התקשר עם החברה העוסקת במתן חשבוניות לשכיר . התובע סיפק שירותי תמלול ל"קרנית" אשר העבירה ל חברה את התשלום עבור שירותיו. זו העבירה אליו את התשלום בניכוי עמלות ומיסוי. משכך, לטענתו, הנתבעת לא הייתה רשאית לעקל אצל החברה כספים שלמעשה שייכים לו.

הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בה טענה בין היתר שתביעה קודמת שהוגשה באותו עניין על ידי התובע לבית המשפט לתביעות קטנות במסגרת ת"ק 24201-03-15 נדחתה בהסכמה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לסלק את התביעה על הסף.

עיון בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות מלמד כי הטענות העובדתיות המקימות את עילת התביעה שם זהות למעשה לתביעה שהוגשה כאן. כך למשל, נכתב בסעיף 10 בתביעה שם כי "סכומים אלו (הסכומים נושא התביעה אותם עיקלה הנתבעת - הערת הח"מ) הועברו ע"י קרנית לנתבעת, לאור העובדה כי התשלומים השונים שהיו מיועדים לתובע, שולמו בפועל לחברת פרוסטו – ששימשה כאמור כצינור בלבד לקבלת התקבולים, וכאשר גם קרנית וגם הנתבעת ידעו כי מדובר בתשלומים שמיועדים לתובע, וכי בפועל חברת פרוסטו לא נתנה כל שירות לקרנית". ניסוח כמעט זהה נכתב בסעיף 10 לתובענה שהוגשה כאן.

בנוסף, בסעיף 11 לכתב התביעה שהוגש בבית המשפט לתביעות קטנות ביקש התובע כי בית המשפט יורה ל נתבעת " להחזיר ולשלם את כל הסכומים שהיא קיבלה מחברת קרנית בסך כולל של 28,581 ₪ ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד לקבלת הסכומים ע"י הנתבעת ועד יום הגשת התביעה". סעד זה למעשה הוא אותו סעד הנתבע בתובענה זו . בית המשפט כאן נתבקש להצהיר כי הסך של 28,581 ₪ אשר עוקל והועבר לידי הנתבעת הינו למעשה כספו של התובע ולכן יש "להורות להשיב לתובע את הסך של 28,581 (בניכוי עמלות ומיסוי) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום קבלת הסכומים מ"קרנית"" (ראו סעיף 19 לתובענה).

מעיון בפרוטוקול שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות עולה כי בית המשפט שדן בתיק הציע לתובע לרדת מהתביעה והתובע הסכים לכך. בפסק הדין נכתב כי "התביעה נדחית בהסכמה ללא צו להוצאות".

אינני מקבל את טענת התובע בתגובתו לבקשת הסילוק כי במועד הדיון לא היה מודע להבחנה בין מחיקת תביעה או דחייתה. חזקה היא שהסכמתו של התובע ניתנה לאחר שהבין את משמעות הדברים. מכל מקום כך נכתב בפסק הדין ואין מקום לשנות קביעה זו על ידי הגשת תובענה חדשה אשר זהה במהותה לתביעה הקודמת שנדחתה כאמור.

התובע הפנה לפסק הדין ברע"א 1958/06 סויסה נ' צ'מפיון מוטורוס (ישראל) בע"מ וטען כי בפסק הדין נקבע כי בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות אינו יוצר השתק עילה או השתק פלוגתא. עיינתי בפסק הדין ולא מצאתי כי התקיימו במקרה דנן הנסיבות המונעות השתק עילה או פלוגתא. כבוד בית המשפט העליון בתיק שם אפשר למערער להגיש תביעה נוספת אך בגין נזקים שנוצרו לאחר שהגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות ומנגד ד חה את בקשתו לתבוע נזקים שהיו קיימים במועד הגשת תביעתו. במקרה שלפנינו, התביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות היא באותו עניין וכוללת את אותו הסעד שנתבע בתובענה כאן. פסק הדין של כבוד בית המשפט העליון אינו מאפשר להגיש מחדש תביעה שנדחתה.

סוף דב, אני מורה על סילוק התביעה על ה סף לאור דחייתה כאמור. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,200 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק .

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ח, 08 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זאב ביכלר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: