ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרי פרונסואה אסרף נגד אלכסנדר שדה :

בפני
כבוד ה שופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ

תובעת

מרי פרונסואה אסרף

נגד

נתבעים

1.אלכסנדר שדה
2.פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסך 12,218 ₪ בגין נזקי פח, בה המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת שיעור הנזק.

מוסכם, כי האחריות לקרות התאונה מיום 27.7.17 בין רכב התובעת לרכב הנתבע 1 היא על האחרון.
לשיטת הנתבעים יש להעמיד את שיעור הנזק לרכב התובעת על סך של 5,400 ₪ ולא 11,668 ₪, כעולה מחוות דעת השמאי מטעם התובעת.

דיון והכרעה
הלכה היא, כי התובע נדרש להוכיח את עובדות התביעה, את אחריות הנתבע וגם את שיעור הנזק. בע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, (9.3.81) נקבע, כי:
"הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט".

עוד נפסק, כי במקרים שבהם התובע יכול היה להביא נתונים מדויקים באשר לסכום הנזק ולא עשה כן, לא יוכל לזכות בפיצויים בגין נזק זה (ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08)).

אין מחלוקת שרכב התובעת לא תוקן בפועל, וכי הנתבעים לא העבירו לרשות התובעת גם את הסכום עליו לא חלקו.

השמאי מטעם התובעת לא העיד בפניי. על פי האמור בחוות הדעת, סך נזקי הרכב הם בסך 9,616 ₪ וכן 707 בגין ירידת ערך.
מטעם הנתבעים העיד השמאי מר ערן חן, שערך את חוות הדעת הנגדית. בעדותו בפניי מסר, כי המחלוקת היחידה בין חוות דעתו לזו שנערכה על ידי השמאי מטעם התובעת נוגעת לחלקים בלבד, משום שחוות הדעת מטעם התובעת מתייחסת לחלקים מקוריים בעוד חוות דעתו של העד מתייחסת לחלקים משומשים. לדבריו אין הצדקה לחלקים מקורים מאחר שרכב התובעת הוא משנת 2011.
ולגופם של דברים מסר בפירוט, כי ל גבי פגוש אחורי היה מקום להעמיד שווי החלק על 1,200 ₪ ולא כקביעת שווי השמאי מטעם התובעת (2,850) , וכי עבור פנס אחורי יש לקבוע סך של 250 ₪ ולא 465 ₪. עוד מסר, כי לגבי חיישן אחורי ותומך חיישן אחורי לא נגרם כל נזק ולכן אין מקום להחלפתם, והראיה שהעד ביקש מהתובעת בעת בדיקת הרכב, כי תיסע לאחור כדי שיראה שאין חיישן אחורי אך זו סירבה. התובעת לא הכחישה את הנטען על ידי העד.
עוד מסר העד, כי יש להפחית הסכומים בגין סמל וסמל אחורי מאחר שלא נגרם להם כל נזק המצריך החלפתם. בתמיכה לדברים הוגש נ/1, תמונות רכבה של התובעת לפיהן אין פגיעה בסמלי הרכב.

השמאי מטעם הנתבעים לא חלק על יתר רכיבי חוות הדעת מטעם התובעת ועל כן בצדק טענה התובעת שלא הייתה הצדקה להפחית סכומים כל כך גדולים, שכן הסכומים שבמחלקות הינם קטנים.

בכתב הגנתם טענו הנתבעים, כאמור, כי שיעור הנזק עומד על סך של 5,400 ₪ ולא כפי שנקבע בחוות דעת השמאי מטעם התובעת.
נציגת הנתבעת 2 אישרה, כי גם סכום זה לא הועבר לידי התובעת מאחר שההתנהלות הייתה מול הפניקס, המבטחת של רכב התובעת ולא ישירות מול הנתבעת. לא מצאתי כל תימוכין לטענת הנתבעים, כי התובעת יכלה לקבל את הסכום שאינו במחלוקת ולתבוע את הסכום שבמחלוקת. לפי הנספח שצורף לכתב התביעה ההצעה לשלם לתובעת סך של 5,400 ₪ נושאת את הכותרת "הודעת פשרה סילוק דרישה צד ג'", כך שהסכום הוצע לה כפשרה והיה על התובעת לחתום על "שטר קבלה ויתור ושחרור" על מנת שהצעת הפשרה תיחתם על ידי הצדדים. גם בנספח שעליו אמורה היתה התובעת לחתום נרשם מפורשות שתשלום סך של 5,400 ₪ הוא בכפוף להצהרתה "כי בחתימתי על כתב קבלה וסילוקין זה בכפוף לביצוע התשלום הנני מוותר על כל תביעותיי בקשר עם מקרה האירוע הנדון".
בנסיבות אלה אין לומר שמדובר בהודעת הנתבעת אל התובעת, כי ת שלם את הסכום הנקוב אלא הצעה לפשרה שלא הבשילה להסדר .
אין מחלוקת, כי הסכום שעליו לא חלקה הנתבעת לא הועבר לתובעת, כך שאין בידי לקבל הטענה שהייתה התובעת יכולה לקבל סכום זה ללא ויתור על יתר הסכום הנתבע בתיק זה.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את חוות דעת השמאי מטעם הנתבעים באופן חלקי , כך שלא נדרש כל תיקון לגבי הסמלים ברכב. עוד אני מקבלת את חוות דעתו, כי משסירבה התובעת להניע את הרכב ולאפשר לו לבדוק את הרכב , כי אכן יש פגיעה בחיישן אחורי ובתושבת לו, ומשהרכב לא תוקן עד עתה ולא סביר שהתובעת תיסע ללא חיישן אחורי עד עתה ולכן אין מקום לפסוק פיצוי בגין אלה.
על כן אין לחייב את הנתבעים בגין העלויות הנו געות לסמל אחורי, סמל, תומך חיישן וחיישן אחורי שעלותם החלקים והעבודה עומדת על סך של 2,033.1 ₪. לגבי יתר העבודות לא חלק השמאי מטעם הנתבעים.

עוד אני מקבלת את חוות דעת השמאי מטעם הנתבעים, כי בשים לב לכך שמדובר ברכב משנת 2011 היה מקום לחייב את הנתבעים בחלקים משומשים בעלות של 1,200 ₪ במקום 2,850 ₪ ובסך של 250 ₪ ולא 465 ₪.

הפחתה נוספת שביקשו הנתבעים לעשות היא בשיעור שכר טרחתו של השמאי מטעם התובעת. התובעת נשאה בשכרו של השמאי בסך של 1,345 ₪. הנתבעים בכתב הגנתם לא התייחסו לשאלת שכרו של השמאי אך במסמך הצעת הפשרה שנשלח לתובעת הוצע לה תשלום בסך 900 ₪ בלבד. נציגת התובעת הסבירה, כי שכר של 1,345 ₪ הוא שכר גבוה ואין לפסוק סכום.

בבר"ע (מחוזי חיפה) 3395/08 מיכאל ברית נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ((23.09.2008), סעיף 4) עמדה כבוד השופטת וסרקרוג על סוגיית שכר טרחת השמאי:
"העובדה שניתן היה לשלם שכ"ט נמוך מזה ששלום, אילו נתנה חוות הדעת כחלק מהסדר עם חברות הביטוח, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי מדובר בשכר טרחה חריג, ועל הטוען לשכר חריג להצביע על טווח גובה השכר הנתבע על ידי שמאים וכי השכר הספציפי גבוהה באופן משמעותי מהמדרג הגבוה האמור.
-אדם שניזוק והוא מבוטח זכאי לקבל את כל נזקיו לרבות ההוצאות שהוציא לצורך הוכחת תביעתו, גם אם טרם ננקט הליך משפטי...".

ברת"ק (מחוזי חי') 2799-12-08 יעל פלג נ' מנורה – חברה לביטוח בע"מ (08.02.2009), נקבע, כי טענה לשכר טרחת שמאי מופרזת יש להוכיח בחוות דעת שמאי נגדית ו/או חוות דעת לפיה שכר הטרחה שנתבע על ידי השמאי הינו מופרז, וכי יש לפסוק לתובע את הסכום שנתבע, כעולה מחוות דעת השמאי שהגיש וחשבון השמאי. עוד נקבע, כי לאור הנחיות משרד האוצר- אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון זכאי מבוטח להחזר תשלום ששילם לשמאי, עם המצאת חשבונית מס כדין.

בת"ק 19482-03-13 ליאור חגג' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (02.01.2014) נקבע, כי למרות שהתובע שילם 2,000 ₪ עבור שכר טרחת שמאי, סכום גבוהה מהמקובל בשוק, לא היתה לו כל דרך לדעת שהנתבעת נוהגת להגביל החזר שכרת טרחת שמאי על פי המלצת המפקח על הביטוח ועל פי נוהג, ועל כן פעל בתום לב, ולכן "אין זה צודק או הגון שלא להחזיר לו את מלוא הכסף".

כך נקבע גם בת"ק 33802-04-17 יעל אדמי נ' בנימין כהן (17.08.2017), כי על הנתבע לשאת בשכר טרחת שמאי בשיעור של 2,245 ₪, הסכום ששולם על ידי התובע.

במקרה שבפניי מדובר בתובעת פרטית אשר ככל הנראה אינ ה בקיא ה בנעשה בשוק ביטוח הרכב והשמאות. כמו כן אין ספק, כי המחירים אותם משיגה חברת הביטוח דרך מוסכים בהסדר אינם פתוחים בפני תובע פרטי. למעשה, משהוצגה בפניי חשבונית אותה שילמ ה התובע ת לשמאי, על אף דרישת התשלום הגבוהה מצאתי, כי המסקנה הר אויה בנסיבות אלו הינה, כי הנתבעת תשיב לתובעת את מלוא עלות שכר טרחת השמאי בסך 1,345 ₪.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,133 ₪ (נזק ישיר בהפחתה כמפורט בסעיפים 8-9 לעיל), סך של 1,345 ₪ שכר טרחת השמאי , סך של 707 בגין ירידת ערך וסך של 700 ₪ בגין הוצאות, וזאת בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא התשלום הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ח, 09 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מרי פרונסואה אסרף
נתבע: אלכסנדר שדה
שופט :
עורכי דין: