ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים אברהם נגד ענבל אוחיון :


בפני
כבוד ה שופט גיא שני

התובע

חיים אברהם

נגד

הנתבעת
ענבל אוחיון

החלטה

ההליך דנן הוא תובענה לפינוי מושכר. ההליך הוגש על-ידי המנהל הזמני לעיזבונו של יחיא יעיש ז"ל (להלן, בהתאמה: התובע ו המנוח). במסגרת ההליך מבוקש להורות על פינויה של הנתבעת מן הנכס, שכן היא מחזיקה בו – כך לפי הנטען – שלא כדין, עקב אי-תשלום דמי שכירות ופקיעת הסכם השכירות.

לא אאריך בתיאור ההשתלשלות העובדתית והמחלוקת המשפטית – אף כי הצדדים עשו כן בכתבי הטענות – שכן כפי שיבואר מיד, באתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מלהשהות את בירור ההליך דנן, זאת עד שתוכרע המחלוקת לעניין מעמדה של הנתבעת, המתבררת במסגרת הליך תלוי ועומד בבית המשפט לענייני משפחה.

בתמצית יובהר, כי אין מחלוקת שהנתבעת החלה לפני מספר שנים לגור בנכס (וביתר דיוק, ביחידת דיור בתוך הנכס) מכוח הסכם שכירות. אולם, בעוד שהתובע משתית את ההליך דנן על ההנחה כי הנתבעת נותרה במעמד של שוכרת – וכי אין היא זכאית עוד להישאר בדירה שכן הסכם השכירות הופר על-ידה ופקע זה מכבר – הרי שהנתבעת , המיוצגת על-ידי הלשכה לסיוע משפטי, גורסת כי לאורך השנים נוצרו בינה לבין המנוח יחסים של ידועים בציבור. נוכח טענותיה אלה, אף הגישה הנתבעת הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, זאת מתוך מטרה להביא להכרה בה כידועה בציבור וכיורשת של המנוח. יוּער, כי ההליך בבית המשפט לענייני משפחה הוגש בטרם הגשת התובענה דנן לפינוי מושכר.

ברי, כי אם אמנם נרקמו בין המנוח לבין הנתבעת יחסים של ידועים בציבור, כטענתה, הרי שהתמונה המשפטית משתנה – לא רק מבחינת זהות הגורם המוסמך לדון בסכסוכים בין היורשים, אלא גם מבחינת הגדרת הזכויות של הנתבעת בכל הנוגע לנכסי העיזבון, ו מבחינת אפשרות פינוייה במסגרת הליך של פינוי מושכר. לא נעלם מעיני, כי התובע מכחיש מכל וכל את טענותיה של הנתבעת וגורס כי אין בהן דבר וחצי דבר. אולם המציאות היא, שעניין זה תלוי ועומד בבית המשפט לענייני משפחה, שם – כך נמסר לי – הוגשו ויוגשו על-ידי שני הצדדים תצהירים ומסמכים לרוב.

דומה אפוא, כי עד שבית משפט זה יכריע בעתירה דנן לסעד של פינוי שוכר ממושכר , יש לברר אם אמנם יש ממש בטענותיה של הנתבעת לגבי טיב יחסיה עם המנוח וכנגזרת מכך – טיב זכויותיה בנכס (אם בכלל) . אלא שאין כל טעם והיגיון שבית משפט זה יידרש למחלוקת שכבר מתבררת בבית המשפט לענייני משפחה, מה עוד שערכאה זו-האחרונה היא הגוף השיפוטי בעל המקצועיות והניסיון בכגון דא.

חשוב להדגיש: ער אני היטב לכך שהמסגרת הדיונית של תובענה לפינוי מושכר (פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984; להלן: התקנות) נועדה לסלול דרך לבירור מהיר ויעיל של הליכים שבהם מבוקש סעד של פינוי מושכר. בתי המשפט מיישמים את סדר הדין המהיר, בהתאם להוראות התקנות, חדשות לבקרים. אולם, ישנם הליכים שאינם מתאימים לבירור במסגרת המקוצרת, והדין מכיר בכך. הוראת תקנה 214יב לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי להורות כי תובענה בסדר דין מהיר (לרבות תובענה לפינוי מושכר) תועבר למסלול דיון רגיל, וזאת על-יסוד שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקף העדויות וכדומה. חוששני, כי אילו הייתי נדרש לשאלת מעמדה של הנתבעת כידועה בציבור של המנוח, הרי שלא היה מנוס מלהורות על העברת ההליך לפסים של תביעה רגילה, והיתרון שבהליך המהיר היה נגוז ממילא.

יצוין במאמר מוסגר, כי אף לפי שיטתו של התובע, הנתבעת חדלה לשלם דמי שכירות עוד בחודש יוני 2016, אך המנוח בחייו לא נקט הליך לפינוייה (המנוח נפטר בחודש אפריל 2017). אמת, לטענת התובע המנוח דרש שהנתבעת תפנה את הנכס, אך כאמור – תובענה לפינוי לא הוגשה, ורק בחודש מרץ 2018 – קרוב לשנתיים לאחר ההפרה הנטענת, וקרוב לשנה לאחר הפטירה – הוגש ההליך שלפניי. יוצא, כי לא מדובר בתובענה שגרתית של פינוי מושכר, המוגשת בסמוך לאחר היווצרותה של עילת הפינוי הנטענת, על מנת לקבל סעד מיידי. למען הסר ספק יובהר, כי הנתבעת מצדה גורסת שאין היא משלמה דמי שכירות זמן רב הרבה יותר, זאת לאור יחסיה עם המנוח.

לאור האמור, ועם כל ההבנה לטענותיו של התובע, שוכנעתי כי הדרך הראויה – שאין ממנה מנוס – היא להשהות את בירור ההליך שלפניי, עד שתוכרע בבית המשפט לענייני משפחה המחלוקת בעניין זכויותיה של הנתבעת כיורשת (מכוח טענתה להיותה ידועה בציבור של המנוח). ברור על פני הדברים, כי אם הטענות של הנתבעת בבית המשפט לעניין מעמדה כיורשת תדחנה – יהא בכך כדי לסתום את הגולל, מניה וביה, גם על הגנתה בהליך דנן (שהרי אין מחלוקת כי הנתבעת חדלה בשלב מסוים לשלם דמי שכירות וכי אין עוד הסכם שכירות בתוקף). כמובן שבמקרה כזה תהא פתוחה הדרך – בכפוף להוראות הדין – להגיש תביעה כספית מתאימה. לעומת זאת, אם יימצא כי הנתבעת היא יורשת של המנוח – ההליך המתנהל לפניי בבית משפט אזרחי יאבד לכאורה את זכות הקיום שלו, וכל מחלוקת נוספת בין היורשים לרבות בעניין חלוקת נכסי העיזבון תתברר בערכאה המוסכמת לכך.

למען הסר ספק, אשוב ואדגיש: ההליך כפי שהוא מונח לפניי היום אינו מתאים להתנהל בסדר דין מהיר. הטעם היחיד שבגינו איני נותן כעת הוראה פורמאלית להעביר את התובענה למסלול דיון רגיל, היא שככל הנראה לא יהא צורך לברר את התובענה לגופה, לאור ההליך התלוי ועומד בבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, לצורך המועדים הקבועים בתקנות לגבי הליך בסדר דין מהיר, יש לראות את התובענה כאילו הועברה לפסים של תביעה רגילה.

בטרם סיום – הבהרה. הנתבעת ביקשה להעביר את הליך שלפניי לבית המשפט לענייני משפחה. התובע הודיע על התנגדותו לכך, אם כי בהודעתו מיום 21.5.2018 מסר כי יסכים להעברת ההליך, ובלבד שהנתבעת תפקיד ערובה כספית במזכירות בית המשפט. כשלעצמי, לא מצאתי להורות על העברת ההליך לבית המשפט לענייני משפחה, זאת בשים לב לכך שבעת הזו אין הנתבעת מוּכרת כידועה בציבור וכיורשת של המנוח. עם זאת, אין בהחלטתי-זו, כמובן, כדי למנוע נקיטת כל הליך לפי הדין בבית המשפט לענייני משפחה, על-ידי מי מהצדדים, לרבות בעניין הנכס נשוא התביעה, בעניין ניהול נכסי העיזבון וכיוצא באלה.

סוף דבר: אני מורה בשלב זה על השהיית הדיון בתובענה שלפניי. הצדדים יגישו הודעת עדכון לגבי ההליך בבית המשפט לענייני משפחה – בתוך ששה חודשים מהיום. המזכירות תרשום תזכורת פנימית בהתאם.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ח, 09 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חיים אברהם
נתבע: ענבל אוחיון
שופט :
עורכי דין: