ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין BERHANE GEBRISILASI נגד סושי מן :

09 יולי 2018
לפני:
כבוד הרשמת רעות שמר בגס

התובע:
BERHANE GEBRISILASI
ע"י ב"כ: עו"ד שחר דור

-
הנתבעות:
1. סושי מן
ע"י ב"כ עו"ד אבי מאיר
2. אל-דן חברה לשרותים נקיון ואחזקה בע"מ

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשה שהגישה הנתבעת 1 להורות לתובע להפקיד ערובה לצורך הבטחת הוצאותיה בתביעה שהגיש נגדה.

הרקע העובדתי כעולה מכתבי הטענות
התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות במסגרתה טען כי הועסק בנתבעת 1 בעבודות ניקיון וכי הנתבעת 2 הייתה צינור לתשלום שכרו. עוד טען התובע כי הנתבעת 1, אשר בחצריה עבד, עצמה עיניה שעה שלא ביצעה כל פיקוח על תנאי העסקתו ולא בדקה כי הוא מקבל את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו. בכתב התביעה נתבעו רכיבים סוציאליים שונים, ובכלל זה פיצויי פיטורים וזכויות נוספות לפי צו ההרחבה בענף הניקיון.
במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת 1 כי שילמה לנתבעת 2 את כל דרישות התשלום החודשיות בעבור שכרו של התובע וכי דאגה לכל מחסורו ואף התייחסה אליו כאילו היה בנם של מנהלי המקום. עוד טענה הנתבעת 1 כי פנתה פעמים רבות לבא כוחו של התובע וניסתה לשכנעו שלא להמשיך בהליך והסבירה כי המחלוקת היחידה בין הצדדים, שהינה בשאלת התפטרות התובע, מגובה בעדות של מנהל הנתבעת 1.
טענות הצדדים

במסגרת הבקשה להפקדת ערובה טענה הנתבעת 1 כי סיכויי התביעה קלושים וכי מדובר בתובע שהינו מבקש מקלט שמעמדו לא הוסדר ולא תהיה לה כל דרך לגבות ממנו הוצאות משפט. הנתבעת 1 שבה על טענותיה בכתב ההגנה לפיהן שילמה את כל דרישות התשלום החודשיות שהוצאו לה על ידי הנתבעת 2 וכן טענה כי מדובר במקרה מובהק שבו יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.
במסגרת התגובה לבקשה טען התובע כי חיובו בהפקדת יפגע בזכות הגישה של התובע לערכאות. עוד טען התובע בתגובתו כי מרבית הרכיבים הנתבעים נובעים מחוקי המגן ומצווי ההרחבה וכי בנסיבות העניין לא ניתן לקבוע כי מדובר בתביעה שהיא מופרכת על פניה. התובע טען עוד כי כעולה מהחשבוניות שהוצגו בתיק, התקשרו הנתבעות ביניהן בחוזה הפסד שכן אין בתמורה ששולמה על ידי הנתבעת 1 כדי לכסות את שכר התובע.

המסגרת הנורמטיבית
ביום 2/9/2016 נכנסה לתוקפה תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ו – 1991 הקובעת כדלקמן (להלן :"תקנה 116א"):

"היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט – 1969 יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שיירשמו."

תקנה זו שינתה את המצב המשפטי שנהג בישראל קודם לכן, ובהתאם לתקנה האמורה, שעה שמדובר בעובד זר מאחת המדינות שאמנת האג אינה חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, אלא אם יעלה בידו להציג "ראשית ראייה" לקיומו של אחד החריגים המפורטים בתקנה.
הגם שאין בחוק הגדרה למונח "ראשית ראיה" מקובל לפרשו כראייה שיש בה ממש, גם אם היא איננה תומכת בכל פרטי התביעה ואינה מהווה מסכת משפטית שלמה של ראיות (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פד"י מה (3) 188 (1991).
"ראשית ראייה" הנדרשת לצרכי תקנה 116א נלמדת גם מדברי ההסבר להצעת החוק שם הובהר כי הכוונה היא לאותן "אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר, אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך יש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או שלא קיים חבות אחרת שלו" (ד"מ 70332-01-17 צבאח נ' בן ציון לוין (פורסם בנבו, 5.2.2018)).
דהיינו, על מנת שניתן יהיה לקבוע כי התובע הציג ראשית ראייה שיש בה כדי לפטור אותו מהפקדת ערובה, על בית הדין להשתכנע כי הציג אסמכתא המעידה על קיומם של יחסי עבודה עם הנתבע בתקופה הנטענת וכי קיים יסוד לטענה כי הנתבע ת 1 לא שילמה את שכרו או קיפחה את זכויותיו בדרך אחרת לאורך התקופה הנטענת או בחלק משמעותי מן התקופה.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובבקשה ובתגובה, הגעתי לכדי מסקנה כי בנסיבות העניין יש לדחות את הבקשה להפקדת ערובה, מהנימוקים המפורטים להלן:
אין מחלוקת כי התובע הועסק במהלך תקופת עבודתו בחצרי הנתבעת 1, אשר לא זו בלבד שלא כפרה בקיומם של יחסי עבודה, אלא אף טענה כי נהגה בתובע כאילו היה בנם של מנהלי המקום.
עיון במסמכים שהגישה הנתבעת 1 לתיק בית הדין מלמד כי הנתבעת 1 שילמה לנתבעת 2 בגין העסקת התובע בחצריה, וזאת באמצעות תשלומים חודשיים אשר הועברו מהנתבעת 1 לנתבעת 2. כעולה מהחשבוניות, שילמה הנתבעת 1 בגין שעות עבודה כלליות, בגין שעות נוספות וכן בגין נסיעות.
משכך, על פניו, הנתבעת 1 לא שילמה בגין זכויותיו הסוציאליות הנוספות של התובע, ובכלל זה בגין פיצויי פיטורים ותגמולים.
לטעמי, די בהודאת הנתבעת 1 כי התובע עבד בחצריה בצירוף החשבוניות המלמדות כי לכאורה לא שולמו לתובע מלוא רכיבי שכרו, כדי להוות ראשית ראייה הנדרשת על מנת לפטור את התובע מהפקדת ערובה.
לפיכך, ומכל הטעמים המנויים לעיל, שוכנעתי כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי מתקיימות בעניינו נסיבות הפוטרות אותו מהפקדת ערובה.
ברי כי הקביעות בהחלטה זו הן קביעות לכאוריות בלבד שכוחן יפה לצורך ההכרעה בבקשה בלבד ואין בהן כדי להשליך על ההליך העיקרי.
סיכומם של דברים - הבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת נדחית.
משנדחתה הבקשה תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובע לבקשה זו בסכום של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ח, (09 יולי 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: BERHANE GEBRISILASI
נתבע: סושי מן
שופט :
עורכי דין: