ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרפאל בהטה נגד גלית קפה ערים בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן

התובע:
שרפאל בהטה
ע"י ב"כ עו"ד גיא ברנד
-
הנתבעת:
גלית קפה ערים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוגב דקל

פסק דין

1. התובע, נתין אריתריאה, עבד אצל הנתבעת, שהפעילה בית קפה בשם "קפה גרג" בקניון ערים בכפר סבא, במשך כשנה ורבע, מיום 25.1.15 ועד תחילת אפריל 2016, כשוטף כלים ועובד מטבח, עד שהתפטר מעבודתו ועזב.

בהליך זה נתבעו תשלום שכר חודש עבודה אחרון (4/16), גמול עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, פדיון הבראה, דמי חגים, דמי גמולים לפנסיה (תגמולים ופיצויים) וכן פיצויים סטטוטוריים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה ובגין תלושים שהנתונים שצוינו בהם היו שגויים.

2. התובע הועסק על ידי הנתבעת במשך 6 ימים בשבוע . ביום שבת בית הקפה היה סגור, מטעמי כשרות (ר' בעדות מנהלת הנתבעת, גב' גלית גלאם (להלן – גלאם), בעמוד 13 לפרוטוקול, שורה 1).

התובע השתכר שכר שעתי שנע בין 25 ₪ ל-29 ₪.

3. המחלוקת העובדתית המרכזית בין הצדדים היא בשאלה אם התובע התפטר וכפועל יוצא מכך – אם הנתבעת זכאית לקזז תמורת הודעה מוקדמת שהתובע לא מסר (לגרסתה) כנגד שכרו האחרון.

נושא עובדתי שני שיש לברר הוא אם התובע עבד בשעות נוספות ואם הוא זכאי לגמול בגין כך, לרבות השאלה אם ניצל הפסקות במהלך העבודה ואם יש להתחשב בהן בחישוב הסכומים המגיעים לתובע בחישוב גמול עבודה בשעות נוספות.

4. בפתח הדיון יש לציין כי התובע העיד בהליך של עדות מוקדמת, כך שבפני המותב הח"מ נשמעה רק עדותה של גלאם, מנהלת הנתבעת. מטבע הדברים, במצב זה, קיים קושי ממש בקביעת מהימנות לגבי עדות התובע אשר נשמעה בפני כבוד הרשמת עציון פלץ.

טענת הקיזוז ונסיבות התפטרותו של התובע
5. אין חולק שהתובע סיים לעבוד אצל הנתבעת במהלך חודש 4/2016 וכי התובע התפטר מעבודתו.

על פי גרסת התובע, הוא התלונן על איכות כוח האדם במטבח ולאחר שלא נעשה דבר בעניין, נתן הודעה מוקדמת בת 20 יום שלאחריה עזב . התובע הוסיף שבחלוף שישה ימים ממתן ההודעה, לאחר שהגיעו שני טבחים חדשים, נמסר לו על ידי מנהלת הנתבעת שהוא יכול לעזוב את העבודה .

על פי גרסת הנתבעת, התובע עזב ללא התראה מוקדמת על מנת לעבוד במקום עבודה אחר.

6. אין מחלוקת שהתובע הגיע לבית הקפה ביום 10/4/2016 וב מועד זה היה דין ודברים בין התובע לבין עובדי הנתבעת, אשר לגבי תוכנם קיימת מחלוקת , אך בסופו של אותו יום לא שולמה לו המשכורת בגין חודש 4/2016.
זמן קצר לאחר מכן, ביום 30/5/2016 הוגשה תובענה זו לבית הדין .

7. בנסיבות בהן אין מחלוקת שהתובע התפטר והמחלוקת העובדתית מצומצמת לשאלה אם התובע מסר הודעה מוקדמת לפני התפטרותו, הנטל על המעסיק הטוען כי העובד לא מסר הודעה כדין. זאת במיוחד כאשר לטענה זו מצטרפת טענת קיזוז, שעל פי הדין היא טענה מהותית שיש להעלות באופן ברור, מפורש ולגבי סכום קצוב (ע"ע (ארצי) 52/07 מובילי מים 1994 בע"מ - פיסל, 25.4.2007).

הנתבעת לא הציגה גרסה מפורטת בדבר נסיבות סיום העבודה של התובע, למעט הכחשה ואמירה כללית לפיה התובע התפטר ללא התראה, מאחר ששעבד במקום עבודה נוסף ("קפה קפה" בכפר סבא ). הנתבעת לא ציינה באיזה יום התובע התפטר מעבודתו (כביכול ללא התראה מוקדמת ) ולא פירטה מה אירע ביום בו התפטר או סמוך לאחר מכן.

הנימוק שהנתבעת הצביעה עליו (עבודה בבית קפה אחר) אינו משכנע, מאחר ש התובע עבד במקביל הן אצל הנתבעת והן בבית הקפה "קפה קפה" עוד קודם להתפטרותו (עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 30 - 33).

8. לעומת גרסה כללית זו של הנתבעת, גרסת התובע היתה ברורה ועקבית. התובע חזר בחקירתו הנגדית על הגרסה המפורטת בתצהירו, לפיה הוא התפטר מאחר שחש קושי בעבודה בשל מחסור בכוח אדם איכותי במטבח (סעיף 9 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 6 לפרוטוקול, ש' 19 - 20). התובע גם העיד ש הודיע לנתבעת על ההתפטרות שלו 20 יום מראש, אולם בפועל סיים לעבוד עוד קודם לכן, לאחר ש "חפף" משך 6 ימים שני טבחים חדשים ולאחר שנמסר לו על ידי גלאם, מנהלת הנתבעת, כי הוא יכול לעזוב (סעיף 9 לתצהיר התובע ו בעמ' 6 לפרוטוקול, ש' 5 - 20, וכן בעמ' 8, ש' 33 עד עמ' 9, ש' 15).

9. לא למותר לציין כי התובע היה צריך ליתן על פי חוק הודעה מוקדמת בת 13 יום (כאמור בסעיפים 4(2) ו-5 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001). כלומר התובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת מעבר לנדרש על פי חוק.

10. משטענת הקיזוז לא הוכחה, דין הטענה כי התובע התפטר ללא התראה מוקדמת להידחות. על יסוד זה יש לבחון את התביעה לתשלום השכר האחרון (4/16).

11. אין חולק שהתובע התייצב אצל הנתבעת ביום 10/4/2016, לאחר שסיים עבודתו אצלה, על מנת לקבל את שכרו. גם אין חולק שהשכר לא שולם לתובע עד היום.

בנוסף – אין מחלוקת מהותית לגבי שכרו האחרון של התובע. הסכום שנתבע הוא 1,479 ₪ ועל פי תלוש שכר שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה, התובע היה זכאי ל - 1,499 ₪.
משטענת הקיזוז נדחתה, על הנתבעת לשלם לתובע את שכרו האחרון, בגין חודש 4/16 בסך 1,479 ₪.

12. לשכר הנפסק לעיל יתווספו פיצויי הלנת שכר בסך 5,000 ₪, ולסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולם בתוך 30 ימים.

יובהר כי בפסיקת הסכום הנ"ל, שאינו גבוה כשלעצמו, אך שיעורו עולה משמעותית על קרן השכר המולן, מתבטא האיזון שבין מטרת פיצויי ההלנה - ליצור מצב לפיו לא יהא כדאי למעסיק מבחינה כלכלית לעכב את תשלום פיצויי הפיטורים ובין ה צורך בהתאמת שיעור הפיצויים לנסיבותיו של כל מקרה (ס' אדלר " פיצוי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה ( כרך ו', תשנ"ו – 1996) 5, 21; ( ע"ע ( ארצי) 30029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - מימון, ניתן 29.11.00; ע"ע ( ארצי) 394/99 המפד"ל, המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בא"י– אגבריה, ניתן 23.12.03; ע"ע ( ארצי) 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ - בן הלל, 31.5.00).

בנסיבות העניין, יש לזקוף לחובת הנתבעת כי גם לאחר שהתביעה הוגשה בבית הדין, שכר העבודה לא שולם לתובע. בנוסף, למעט טענה כללית לפיה הנתבעת ביקשה מהתובע כתובת עדכנית למשלוח המחאת השכר, אין ראיה לניסיון לעשות כן. יש להזכיר כי התביעה לבית הדין הוגשה שבועות ספורים לאחר השיחה מיום 10.4.16, כך שהנתבעת יכלה לתקן את העניין בקלות יחסית. העובדה שלא עשתה כן, שוקלת לחובתה. כך גם חלוף הזמן מאז מועד הזכאות לשכר.

מנגד, ראוי לפסוק פיצויי הלנה המותאמים לגודלו ולאופיו של המעסיק (כאן – בית קפה) וכן בהתאמה לשיעור הריביות המקובל במשק.

הסכום הנפסק משקף את האיזון שבין כל השיקולים שהוצגו לעיל.

13. מכאן יש לעבור לסוגיה השניה שבמחלוקת – גמול עבודה בשעות נוספות.
כעניין מקדמי, יש לקבוע מה היה שכרו של התובע במהלך עבודתו אצל הנתבעת.

14. אין חולק שלתובע שולם שכר שעתי. לטענת התובע, התעריף הרשום בתלוש בגין חודשים 6/2015, 7/2015 ו-8/2015, אינו משקף את תעריף השעה הנכון. בחודשים אלה מופיע בתלוש השכר רכיב המכונה "שעות נוספות גלובלי". על אף שמו, כפי שהודתה גלאם (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 14 - 20), רכיב זה לא שולם בגין "שעות נוספות", אלא היווה חלק מתעריף השעה הרגיל של התובע. כך שבגין כל שעת עבודה , בנוסף לתעריף השעה המצויין בתלוש שולמה תוספת של 1 ₪ או 2 ₪ נוספים תחת רכיב "שעות נוספות גלובלי".

לאור זאת, יש לקבוע כי שכרו של התובע היה כדלקמן:
א. מחודש 1/2015 ועד חודש 5/2015 (כולל) - 25 ₪ לשעה.
ב. בחודש 6/2015 - 26 ₪ לשעה.
ג. בחודשים 7/2015 - 8/2015 (כולל) - 27 ₪ לשעה.
ד. בחודשים 9/2015 - 12/2015 (כולל) - 28 ₪ לשעה.
ה. בחודשים 1/2016 - 4/2016 (כולל) - 29 ₪ לשעה.

גמול שעות נוספות
15. לטענת התובע, הוא זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 1,292.55 ₪. התובע תמך את התביעה מטעמו בתלושי שכר, דוח נוכחות של חודש 3/2016 וכן צירף חישוב של גמול השעות הנוספות.

טענות ההגנה של הנתבעת בנושא זה היו כלליות. נטען שהתובע קיבל את כל המגיע לו בגין שעות נוספות ואם חלה טעות - הנתבעת תשלם את ההפרש (סעיף 17 לכתב ההגנה). עוד נטען, שעקב טעות, שולם לתובע שכר גם בגין חצי שעה של הפסקה מדי יום, למרות שלא היה זכאי לתשלום בגין כך. כלומר, שולם לו שכר ביתר בסך 4,394 ₪, או תו יש לקזז מסכום התביעה.

16. למרות שהתובע דיווח על כניסה ויציאה למשמרת בקופת העסק והדוחות נמצאים אצל רוה"ח של הנתבעת (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 13 - 14 וכן עמ' 12, ש' 26 - 30), הנתבעת לא הגישה את דוחות הנוכחות של ה תובע.

17. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי במהלך חודשים רבים עבד התובע מעבר ל-186 שעות בחודש (כך למשל, בחודש 3/2015 עבד 201.98 שעות, בחודש 6/2015 עבד 196.76 שעות, בחודש 7/2015 עבד 232.83 שעות, בחודש 8/2015 עבד 230.08 שעות, בחודש 9/2015 עבד 192.25 שעות).

גם על פי דו"ח הנוכחות היחיד שהוגש לתיק – דו "ח נוכחות מחודש 3/2016 (נספח 3 לכתב התביעה), עולה כי התובע עבד במתכונת של שבוע עבודה בן 6 ימים, כל יום מעל 8 שעות ביום ומעל 43 שעות בשבוע. סך השעות שעבד אותו חודש הסתכם ב- 207 שעות ולפי תלוש השכר שולם לו רק שווי השעה הרגילה.

משך כל תקופת עבודתו שולם לתובע אך ורק בגין שווי שעה רגילה ולא שולמה לו תוספת של 25% או 50% בגין גמול עבודה בשעות נוספות.

18. אשר על כן דין התביעה לשכר בגין עבודה בשעות נוספות להתקבל, בכפוף להכרעה בנושא קיזוז הפסקות.

19. מאחר שנושא קיזוז הפסקות הועלה רק במסגרת ההליך והנתבעת לא פעלה בנושא במשך כל תקופת עבודתו של התובע, דין טענה זו להידחות.

ראשית, מעדותה של גלאם עולה שכלל אינה יכולה לכמת את שעות ההפסקה של התובע וכי לא היתה הפסקה קבועה במהלך יום עבודתו. ר' בעמוד 11, שורות 21-27: "הוא היה יושב לא יכולה למדוד בזמן. תמיד הייתי עסוקה עם הספקים".

מעדותה של גלאם ניתן להתרשם כי הטענה להפסקות נטענה כטענה כללית, ללא כל עיגון ראייתי. כך, בכתב ההגנה נטען שהתובע יצא מדי יום לחצי שעה הפסקה (סעיף 20(ב) לכתב ההגנה וסעיף 9 לתצהיר). לעומת זאת בחקירה הנגדית של גלאם טענה שהיא מעריכה כי ההפסקה נמשכה 40 דקות אולי שעה. אך כאשר עומתה עם תלוש השכר של התובע אמרה "תוריד לו כל יום שעת הפסקת אוכל" (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 25 - 27 , עמ' 13, ש' 2-4).

20. זאת ועוד, על פי עדותה של גלאם, ההחלטה לקזז לתובע את ההפסקות באה לעולם בדיעבד ובתגובה להתפטרות התובע. גלאם העידה בנושא זה כך (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 1-6):

"ברגע שעברו 12 חודשים והוא החליט לעזוב בשביל לקבל את הפיצויים, זה דבר שזה לא אטי [צ"ל אתי – ד.ו. ] לעשות. הוא אמר לי שהוא יתבע אותי אם אני לא אתן לו את הפיצויים. ב-10 לחודש הוא בא לקחת את השיק ועובד שמתפטר על דעת עצמו לא מגיע לו פיצויים אמרתי שאם הוא הולך ככה אני אעשה את מה שצריך לעשות. הגענו להחלטה שלא לשלם לו את ההפסקות".

לאור דברים אלה, נדחית הטענה לפיה ההפסקות לא קוזזו משכרו של התובע עקב טעות, שהרי מהעדות עולה כי מדובר היה בצעד מודע ומכוון.
התנהלות זו גם מנוגדת להלכה הפסוקה לפיה -

"המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על פי חוק לטעון כי הוא זכאי לקיזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה [ ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – איי אס אס אשמורת בע"מ 4.8.2016). וראו גם: ע"ע (ארצי) 33791-11-10 נובכוב מיכאל – ר.צ פלסט בע"מ (24.5.2012)]. "

(בר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ – שחם , 14.5.18).

21. לסיכום האמור לעיל, טענת הקיזוז נדחית ועל הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בגין גמול עבודה בשעות נוספות בסך 1,292.5 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.8.15) ועד התשלום בפועל.

בהמשך פסק הדין ייבחנו רכיבי התביעה מכוח משפט העבודה המגן, שהם בעיקרם חישוביים וכן הפיצויים הסטטוטוריים.

22. דמי חגים - הן מתלושי השכר והן מעדות הנתבעת עולה כי לא שולמו לתובע דמי חגים (עמ' 13, ש' 23 - 26). על כן דין התביעה ברכיב זה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

ראשית, מאחר שהזכאות לדמי חגים היא לאחר 3 חודשי עבודה, התובע אינו זכאי לדמי חגים בגין פסח ויום העצמאות שחלו בחודש אפריל 2015.

משנתבעו 8 ימי חג ובגין שניים מהם אין זכאות, התובע זכאי לתשלום בגין 6 ימי חג . יש לציין כי על פי תלושי השכר, בחודשים בהם חלו חגים, התובע עבד באופן מלא ולא הוכחה טענת הנתבעת לפיה התובע לא עבד יום לפני החג או לאחריו.

על כן התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים בסך 1,320 ₪ (בגין חג השבועות שחל ביום 24.5.15 - 8 שעות * 25 ₪ ועוד חמישה ימי חג המחושבים לפי שכר של 28 ₪ לשעה).

23. פדיון הבראה - אין חולק שלתובע לא שולמו דמי הבראה משך כל תקופת העבודה שלו אצל הנתבעת. ברכיב זה נתבע פדיון הבראה ב סך 2,502.36 ₪ (עבור 6.62 ימי הבראה).

מתלוש השכר שהנתבעת הציגה כנספח 1 לכתב ההגנה, לשיטתה התובע היה זכאי לדמי הבראה בסך 2,552 ₪. על כן דין התביעה ברכיב זה להתקבל במלואה.
24. פדיון חופשה - אין חולק כי משך כל תקופת עבודתו בנתבעת, לא שולמו לתובע דמי חופשה. התובע תבע פדיון חופשה בסך של 3,354.72 ₪ (בגין 14.46 ימי חופשה).

הואיל ולשיטת הנתבעת, כאמור בתלוש שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה מטעמה , התובע היה זכאי לסך של 3,785 ₪ (עבור 15.2 ימי חופשה), גם התביעה ברכיב זה מתקבלת במלואה.

25. דמי גמולים לפנסיה (תגמולים ופיצויים ) – אין חולק שהתובע לא בוטח בביטוח פנסיוני (סעיף 12 לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהתובע לא בוטח לבקשתו, אך בסיכומים מטעמה זנחה את הטענה והתרכזה בטענות לגבי גובה דמי הגמולים.

על פי הדין, כאשר מעסיק אינו מפריש בגין עובד לקרן פנסיה, קיימת לעובד הזכות לפיצוי כספי בגין אי ביצוע ההפרשה בגובה ההפרשות שלא הועברו הן בגין רכיב תגמולים והן בגין רכיב פיצויים (ע"ע (ארצי) 21804-10-15 מוחמד עבדאללה - חיימוב ואח', 5.6.2017).

את זכויות התובע ברכיב זה יש לחשב על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק משנת 2008 ובהתאם לשיעורים הנקובים בו. היינו החל מתום שישה חודשי העסקה (אלא אם כן התקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו – ענין שלא הובאו לגביו ראיות). כלומר התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לגמל ולפיצויים בגין 9חודשי עבודה.

משלא נפלה טעות בחישובי התובע, התביעה ברכיב זה מתקבלת.

26. הודעה בכתב על תנאי העסקה – ברכיב זה נתבע פיצוי בסך 3,000 ₪.

בניגוד לטענת התובע, הנתבעת החתימה את התובע על מסמך המתיימר להיות הודעה לעובד ( נספח 2 לכתב ההגנה וכן בעדות התובע מיום 2.2.2017, עמ' 4, ש' 18 - 23). עם זאת, העותק שהוגש לתיק אינו קריא ו על פניו נראה ש לא מולא נכון. כך למשל, מופיע תאריך התחלת עבודה של התובע - 12/2014 למרות שהחל לעבוד אצל הנתבעת רק ב-25/1/2015 וגם תעריף השעה המופיע בהודעה ( 26 ₪) אינו תואם תעריף השעה ששולם לתובע בתחילת ההעסקה שלו. בנסיבות אלה, כאשר הפרטים שמולאו טופס אינם נכונים ובכך לא הוגשמה תכלית החוק, התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי והתובע זכאי לפיצויים בגין הפרת הוראת החוק בסך 1,000 ₪.

27. פיצוי בגין אי קיום הוראות חוק הגנת השכר
לטענת התובע, יש לפסוק לזכותו פיצוי בסך 3,000 ₪ מאחר שבתלושים צוין תעריף שעתי שגוי וגם לא שולם לו גמול בגין עבודה בשעות נוספות.

כפי שתואר לעיל (סעיף 14 לפסק הדין), בתלושי השכר נרשם כאילו קיבל גמול בגין עבודה בשעות נוספות כשבפועל מדובר היה בתוספת לשכרו הרגיל.

עם זאת, בנסיבות בהן מדובר רק בחלק מהתלושים, כאשר שאר הנתונים המהותיים, כגון מספר שעות העבודה של התובע, צוינו כראוי, לא ניתן לראות בעניין זה כמחדל מכוון של המעסיק. בהקשר זה יש לציין שגלאם אישרה את מהות "התוספת" וטענה שרואה החשבון שלה הוא שהציג בתלוש רכיב זה תחת הכינוי כאמור (כאמור בעדות הגב' גלאם, בעמ' 13, ש' 14 -17).

בנסיבות אלה, התביעה מתקבלת באופן חלקי ונפסקים לזכות התובע פיצויים לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, בסך 1,000 ₪.

28. סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. שכר עבודה בגין חודש 4/2016 בסך 1,479 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בסך של 5,000 ₪ . סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולם בתוך 30 ימים.
ב. פדיון חופשה בסך 3,355 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.16 ועד התשלום בפועל.
ג. פדיון הבראה בסך 2,502 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.16 ועד התשלום בפועל .
ד. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 1,293 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.8.15) ועד התשלום בפועל.
ה. דמי חגים בסך 1,320 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.16 ועד התשלום בפועל.
ו. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה (חלק המעסיק בתגמולים ובפיצויים) בסך 5,722 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.8.15) ועד התשלום בפועל.
ז. פיצוי בגין אי קיום הוראת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002, בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.16 ועד התשלום בפועל.
ח. פיצוי לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח -1958, בסך 1,000 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.16 ועד התשלום בפועל.
ט. לאור תוצאת פסק הדין, הנתבעת תשא בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל .

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין בתוך 15 ימים מקבלתו, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ח, (07 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: שרפאל בהטה
נתבע: גלית קפה ערים בע"מ
שופט :
עורכי דין: