ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר הורביץ נגד אהבה שטיין :

לפני
כבוד הרשם הבכיר ניר נחשון

התובע:

מאיר הורביץ

-נגד-

הנתבעת:

אהבה שטיין

פסק-דין

מבוא:

1. הורתו של ההליך שבפניי בבקשה לביצוע שטר, לפי הוראת סעיף 81 א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים ( תיק מס' 521968-09-16) בגין שיק שמספרו: 1370722 (מועד פירעון 15.10.2013) על-סך של 30,000 ₪.

2. ביום 09.11.2016 הוגשה התנגדות, כאשר ביום 18.05.2017 התקיים דיון בפניי במעמד הצדדים ובתומו ניתנה לנתבעת רשות להתגונן.

3. נוכח סכום התביעה, עברה התובענה להידון בסדר דין מהיר, ובהתאם לתקנה 214 טז. לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

טענות התובע בקצירת האומר:

4. אליבא דגרסת התובע כפי שנטענה בתצהיר מטעמו, השיק נשוא התביעה נמסר לו מאת מר אליאב מזרחי ( להלן- " אליאב"), אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כיו"ר עמותת " משמחים לחתן וכלה" (להלן- " העמותה") שפעלה להוזלת מחירי החתונות לציבור הדתי, כאשר בתמורה לשיק העביר לו התובע ביום 27.08.2013 סכום של 29,700 ₪ - חלקו במזומן וחלקו בהמחאה וזאת כ-'טובה לחבר'. כן מציין התובע, כי במעמד קבלת השיק וידא שהוא תקין, כאשר מתנוססת עליו חותמת העמותה, ואף התקשר למספר הטלפון שנרשם על השיק ונאמר לו שהשיק ניתן לצרכי ארגון חתונה. אף אליאב התחייב בפניו, כי אין לו כל סיבה לחשוש, ולכן שילם תמורתו. ביום 15.10.2013 הפקיד התובע את השיק ואולם כעבור יומיים נודע לו כי הוא בוטל. לגרסת התובע, לא חזרו אי אלו שיקים של העמותה טרם ביטול השיק נשוא התביעה, שכן אילו כך היה קורה, היה מסרב לקבל את השיק של הנתבעת.

טענות הנתבעת בקצירת האומר:

5. אליבא דגרסת הנתבעת כפי שנטענה בכתב ההתנגדות לביצוע השטר וכן בתצהירה - שיק זה הוצא במרמה מידיה על ידי אליאב. כך, השיק נשוא התביעה הינו השני בסדרה של שלושה תשלומים אשר מסרה הנתבעת לידי אליאב ביום 26.08.2013 עבור חתונת בנה שתוכננה ליום 01.12.2013, כאשר אליאב דרש ממנה שלא לציין את שם המוטב על גבי השיק, שכן חותמת העמותה לא הייתה ברשותו באותו זמן. ואולם, לא ניתנה לה כל תמורה בעד השיק, זאת לאחר שנודע לה ביום 08.10.2013 , כי העמותה נסגרה מבלי לספק את השירות אותו התחייבה וכי אליאב נעלם, אם כי נעצר מאוחר יותר ואף הוגש נגדו כתב אישום, זאת, בין היתר, לאחר שהנתבעת הגישה נגדו תלונה במשטרה. כך מצאה עצמה התובעת ללא אולם אירועים ושירות קייטרינג כפי שהובטח לה לשם האירוע המשמח, כאשר מאולם האירועים נמסר שכלל לא שוריין עבורם מועד האירוע המתוכנן. כן נטען, כי דין הבקשה לביצוע שטר להידחות מאחר והיא אינה עומדת בתנאי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, משלא צורף לבקשה העתק חוזה ההלוואה ופרטיו, שהרי עסקת הניכיון בין אליאב לבין התובע, שהינו צד רחוק לשטר, הינה במהותה עסקת הלוואה, וזאת נוסף לכך שהשיק סוחר לתובע בניגוד למוסכם בין הנתבעת לאליאב ובהיותו פגום.

6. ישיבת הוכחות התקיימה בפניי במעמד הצדדים ביום 21.01.2018.

6.1 התובע נחקר על גרסתו בפניי. לדבריו, השיק נמסר לידיו ביום 27 או 28 לחודש אוגוסט 2013 בתמורה לכספים שהעביר לאליאב. לדבריו, בין הצדדים בוצעו מספר עסקאות עובר לעסקה זו, כאשר התמורה בעד השיק של הנתבעת נמסרה לאליאב חלקה בשיקים למועד פירעון מיידי וחלקה במזומן. התובע צירף פתק בכתב ידו של מר אליאב שנחתם ביום 27 או 28 לחודש אוגוסט . לדבריו, למיטב זכרונו, העביר סך של 29,700 ₪ לאליאב תמורת השיק כאשר סך של 15,000 ₪ שולמו בשיק ו-14,700 ₪ במזומן. הפתק הוגש וסומן ת/1 ובו נרשם כדלקמן: " אני הח"מ מתחייב בזאת שאם הצ'ק יחזור אני לוקח ערבות אישית על סך 30,000 ₪ ואם הצ'ק יחזור אליאב מאשר לי ללכת להוצאה לפועל". על גב י הפתק מתנוסס תאריך 27/7/13 והאמור חתום על הכתוב בפתק בשם אליאב מזרחי בצירוף חתימה. התובע לא הציג כראיה את השיק שלטענתו מסר לאליאב בתמורה לשיק של הנתבע ,עם זאת, הוצגה ראיה, בהסכמת הצדדים, בדמות דף החשבון של התובע במועדים הרלוונטי ים למסירת השיק (ת/3). מעיון בת/3 עולה, כי הסכום היחיד הקרוב לסך של 15,000 ₪ נמשך ביום 28.8.13 כאשר לגביו נטען, כי התובע תבע את הסך הנ"ל במסגרת הליך משפטי אחר שניהל נגד צד שלישי אחר. לדבריו, לא הוצאה חשבונית ועסקינן בעסקת הלוואה בריבית של חצי אחוז לחודש. כן טען, כי עסקינן ב-'עסקת טובה' שכן הכספים שהועברו לידי אליאב נמשכו מחשבון הבנק הפרטי שלו ובגין משיכת יתר בחשבון שלו הינו מחוייב בריבית שנתית של 14.9%.

6.2 ע/ה מר אליאב מזרחי העיד בפניי – לדבריו, משפחת שטיין פנו לעמותה לצורך ארגון חתונה לבנם. בעקבות פניי ה זו נחתם הסכם עם העמותה במסגרתו משכו הנתבעת ובעלה שלושה שיקים מעותדים בסך כולל של 90,000 ₪. בסופו של יום , לא התקיימה החתונה באמצעות העמותה הואיל ופעיל ות העמותה הופסקה ביום 8.10.13 כאשר מועד החתונה של משפחת שטיין נקבע ליום 1.12.13. לדבריו, התובע הינו חלפן כספים שפעל תקופה ארוכה לפריטת שיקים בעמלות וריביות בניגוד לחוק. העד לא קיבל כל תמורה בגין השיק שמשכה הנתבעת כאשר השיק נמסר לידי התובע תוך שהתובע הבטיח לפרוט אותו בעתיד ואולם, העד העלה סברה, כי ככל הנראה, התובע ביקש את השיק בגין חוב עבר שנוצר לעמותה כלפיו. העד אישר את חתימתו על גבי ת/1 ואולם, הסביר, כי הפתק הוצג בצורה חלקית וכן, אישר כי הפתק קשור לשיק של הנתבעת. כמו כן, העד אישר, כי בחודש אוגוסט 2013 התובע סירב לקבל שיקים של העמותה וביקש לקבל שיקים של לקוחות בלבד. בחקירתו הנגדית השיב העד, כי הוא זוכר את השיק נשוא הליך זה במיוחד הואיל והוא היה שיק מעותד שלא קיבל עליו תמורה ובתמורה מסר ערבות אישית ככל שהשיק לא ייפרע.

6.3 הנתבעת העידה בפניי. לדבריה, השיקים ובכללם השיק נשוא תיק זה נמסרו לאליאב ביום 26.8.12 לצורך עריכת חתונה לבנם באולמי "אחוזה". בסופו של דבר החתונה לא התקיימה באולם זה, אלא , באולם "גני כנען" ולא באמצעות עמותת 'משמחים'.

דיון ומסקנות:

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים על נספחיהם ושמעתי עדויות הצדדים ובחנתי הראיות שהובאו בפניי ולאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה ל הידחות. להלן נימוקיי.

8. הרקע העובדתי: אין חולק, כי ביום 26.8.13 נתקיימה פגישה בין הנתבעת ל אליאב מזרחי מעמותת משמחים במסגרתה סוכם על קיום חתונה לבנה באולמי 'האחוזה' בתאריך 1.12.13. הנתבעת נדרשה לשלם את כל עלות החתונה על סך 90,000 ₪ מראש ושילמה זאת באמצעות 3שיקים: האחד, שיק מספר 1370921 ע"ס 30,000 ₪ למועד פירעון 27.8.13.; השני, שיק מספר 1370922 ע"ס 30,000 ₪ למועד פירעון 15.10.13 - נשוא התביעה ; השלישי, שיק מספר 1370923 ע"ס 30,000 ₪ למועד פירעון 1.12.13. במעמד התשלום לא הוצאה קבלה אלא אישור תשלום ערוך בקובץ וורד. השיקים נמסרו לאליאב כששם הנפרע ריק. בתאריך 27 או 28 לחודש אוגוסט 2013, השיק נמסר לידי התובע על ידי מר אליאב, כאשר הצדדים חלוקים ביניהם האם השיק התקבל בתום לב וכן בשאלה האם בגין מסירת השיק ניתנה תמורה אם לאו. בתאריך 8.10.13 למדה הנתבעת מ אמצעי התקשורת, אודות קריסת עמותת "משמחים" ומיד פנתה לאולמי 'האחוזה', שם נאמר להם שמעולם לא שוריין להם מועד החתונה. אי לכך, הנתבעת ביטלה את ההמחאות. הנתבעת טוענת לכישלון תמורה מלא הואיל וכאמור, לא קיבלה כל תמורה בעדו.

9. אשר לטענת כישלון התמורה המלא סבורני, כי יש להעדיף גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע. נתתי אמון מלא בעדות הנתבעת שנתמכה אף בעדותו של מר אליאב כי החתונה בסופו של יום התקיימה באולמי 'גני כנען' ולא באולמי 'אחוזה' ולא באמצעות העמותה. עדויותיהם נתמכות אף בעובדה שלא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, כי העמותה הפסיקה פעילותה בחודש אוקטובר 2013 כאשר מועד החתונה של בנה של הנתבעת היה צפוי להתקיים כחודשיים לאחר מכן. לאור האמור, אני קובע, כי נפל פגם קנייני בשטר באופן שלא ניתנה תמורתו תמורה כלשהי.

10. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה, איפוא, סביב שאלת מעמדו של התובע כאוחז כשורה בשיק. כידוע, חשיבות מעמדו של התובע כאוחז כשורה, להבדיל מאוחז רגיל או מ-אוחז בעד ערך, באה לידי ביטוי בסעיף 37(2) לפקודה , הקובע, כי אוחז כשורה מקבל את השטר כשהוא "נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים לו וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא". משמע, כי האחיזה כשורה מעבירה לאוחז בעלות נקיה בשטר, גם אם למעביר עצמו לא הייתה בעלות נקיה בו. המדובר, למעשה, בתקנת שוק, מכוחה זוכה האוחז כשורה לעדיפות על פני מושך השטר, המנוע מלהעלות כלפיו טענות הגנה שונות העומדות לו (ש' לרנר, דיני שטרות (תשס"ז-2007) עמ' 223).

11. בנוגע לנטל הוכחת תנאי האחיזה כשורה קובע סעיף 29(ב) לפקודה , כדלקמן:
"כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה. אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". הוראה זו מקימה חזקה לכאורה שהאוחז בשטר הוא אוחז כשורה. לפיכך ככלל, במקום שהתובע, האוחז בשטר, טוען, כי הוא אוחז כשורה, מוטל על הנתבע לשלול טענה זו, ולהוכיח, כי חרף אחיזת התובע בשטר, אין הוא אוחז בו כשורה. עם זאת, אם הוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, כי אז חל היפוך בנטל ההוכחה ובמקרה זה על התובע מוטל הנטל להוכיח, כי הוא אוחז בשטר בתום לב ובעד ערך. הגם שהוראת הסעיף מונה שורה של טענות הגנה אשר בהתקיימן חל כאמור, היפוך בנטל ההוכחה, ההלכה היא שהוראת סעיף 29(ב) בפקודה אינה מוגבלת לנסיבות המנויות בה, וכי ישנו היפוך בנטל ההוכחה כל אימת שמושך ההמחאה מעלה טענת ההגנה כלפי הנפרע (ראה: ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג (1) 304 , 305 (1979); יואל זוסמן, דיני שטרות (תשמ"ג-1983) עמ' 265-263 ; לרנר , שם, 224ׂ).

12. נמצינו למדים לעיל, כי כאשר דבק פגם קנייני בשטר, עוברת חובת הראיה לאוחז ועליו להוכיח את כשרות אחיזתו ואת זכותו להיפרע מהמושך – זאת להבדיל מזכותו להיפרע ממי שמסר לו את השטר. במצב זה וכאמור מורה פקודת השטרות על היפוך חובת הראיה, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודה.

האם התובע אוחז כשורה בהמחאות
מעמדו של אוחז כשורה יקום במענה להוראות שני תתי סעיף 28 (א) לפקודה השטרות [נוסח חדש]:
28. (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

מתן ערך על ידי התובע

13. הפסיקה והספרות המקצועית קבעו, כי הדרישה למתן ערך גבוהה מדרישת התמורה הנדרשת
ליצירת חיוב חוזי, שכן תמורה יכול ותהיה "תמורה סמלית" ואילו "ערך" הוא תמורה
מבוצעת. על כן נבחנים שווי המשאבים המועברים לעומת שווי המשאבים המתקבלים, רק כך תחשב ל"עסקה בעד ערך", ראו לעניין זה ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן, פ"ד מז (5) 1 בעמ' 22 – "הדרישה למתן "ערך" מחמירה מן הדרישה למתן תמורה במובן החוזי המקובל. ראשית, ביחס למועד העברת המשאבים: על התמורה החוזית עונות הן "תמורה מבוצעת" והן "תמורה עתידית" (executory consideration), שהיא למעשה התמורה הטיפוסית בדיני החוזים. עמידה בדרישת ה"ערך", לעומת זאת, מחייבת מתן ערך בפועל, דהיינו: "תמורה מבוצעת". שנית, ביחס לשווי המשאבים המועברים: בהקשר החוזי אמנם בוחן בית המשפט את טיבם וסוגם של המשאבים המועברים, אך לא את שוויים; שווי התמורה החוזית איננו רלוואנטי. במסגרת דרישת ה"ערך", לעומת זאת, נבחן שווי המשאבים המועבר לעומת שווי המשאבים שהעביר הצד השני, ונדרש "ערך ממשי", להבדיל מ"תמורה סמלית"."וראו גם לרנר בעמוד 228.

14. אקדים את המאוחר ואציין, כי בענייננו, כשל התובע מלהצביע על מתן ערך על ידו ומשכך אינו יכול ליהנות מהמעמד של אוחז כשורה, המתגבר על הפגם הקנייני שנפל בעסקת היסוד בין הנתבעת לנפרעת. כך, התובע לא הציג כל ראיה על מתן תמורה לאליאב. התובע טען, כי סך של 29,700 ₪ שולם לאליאב בגין השיק הנ"ל. כאשר חלקו במזומן בחלקו בשיק מזומן בעת ביצוע עסקת הניכיון. אולם, התובע לא הציג תצלום של השיק או משיכה כספית של השיק בזמנים הרלוונטיים. בהסכמת הצדדים הוגש כמוצג ת/3 שהינו תדפיס חשבון העו"ש של התובע בזמנים הרלוונטי ים במסגרתו עולה אומנם כי נמשך סכום של 15,000 ₪ ואולם, טענה למתן ערך בסך הנ"ל הועלתה על ידי התובע בהליך אחר בתא"מ (שלום י-ם) 13755-06-14, הורביץ נגד אילוז, שם נתקבלה טענת מתן הערך ומכאן, כי התובע מנוע מלטעון, כי סכ ום זה שולם בגין השיק בהליך דכאן. יתרה מכך, מעדותו של מר אליאב עולה, כי לא ניתנה כל תמורה בעד השיק הואיל והיה חוב עבר (פ רוטוקול הדיון מיום 21.1.18 עמ' 10 שורות 22-23). בעניין זה לא מצאתי כי יש לחשוד בעדותו של מר אליאב הנגועה בעניין שכן, מר אליאב אישר, כי ערב לפירעון השיק הנ"ל וכי השיק הנ"ל נמסר לתובע בגין חוב עבר.

15. בידי התובע לא היה גם להציג רישומים פנימיים אשר ערך לעצמו בקשר עם עסקאות ההלוואה אשר ביצע והוא לא הציג את מלוא התמונה בקשר לחובות העמותה כלפיו. לא למותר לציין כי בידי התובע, כאמור, גם לא היו קבלות או חשבוניות מסודרות אשר יצביעו על מתן תמורה לכאורה.

16. הראיה היחידה שהיה בידי התובע להציג מלבד השיק עצמו הייתה פתק שהוגש וסומן כת/1 העוסק בערבותו האישית של מר אליאב לשיק נשוא תיק זה . אולם סבורני, כי ראיה זו אינה מלמד ת, כי ניתנה תמורה לשיק הנ"ל, שכן עולה ממנה, לכאורה, כי עסקינן בחוב שנצטבר לחובת העמותה אצל התובע בגינו ביקש התובע להיפרע מהשיק הנ"ל. כך, סבורני, כי יותר מאשר יש לקרוא את האמור בפתק - יש לקרוא את המילים שנמחקו בהיעדר הסכמת מר אליאב לחתום עליהם. כך נרשם על ידי התובע , כי "... מר אליאב מאשר לי ללכת להוצאה לפועל על סך כל השיקים שיש נגדו וכן הוא ישים ערבות אישית על השיקים". מכאן, ניתן ללמוד, כי התובע ביקש ממר אליאב לערוב לו באופן אישי גם על שיקים נוספים שיש נגדו. בנוסף, התובע העיד כי סירב לקבל שיקים של העמותה. היעדר הוכחת תשלום התמורה בעד השיק על ידי התובע וכן, כל העובדות הנ"ל תומכות בעדותו של מר אליאב, כי לא נתקבלה תמורה בעד השיק הנ"ל.

רכיב תום הלב:

17. שאלת תום-ליבו של האוחז בשטר נבחנת ביחס למועד סיחורה (ע"א 569/70 דוד סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1) 525 ,528 (1971); ע"א 389/67 בנק פ.ק.או. נ' יוסף קיבוביץ, פ"ד כב(1) 264, 266 (1968)). אמת המידה לבחינת תום הלב הדרוש לצורך אחיזה כשורה נקבעה בסעיף 91 בפקודה , לפיו "כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב כשמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות". משמע, כי מבחן תום הלב לצורך אחיזה כשורה הינו מבחן סובייקטיבי, אשר מקל על אוחז השטר להוכיח אחיזה כשורה, שכן הוא אינו נדרש לערוך בדיקות מקיפות לפני הרכישה. עם זאת, התנאים המפורטים בסעיף 28 לפקודה לאחיזה כשורה כוללים גם העדר ידיעה מצד האוחז, בעת שסיחרו לו את השטר, כי זכותו של המסחר פגומה. תנאי זה משלב יסוד אובייקטיבי במבחנים לקביעת אחיזה כשורה, שכן על אף שהאוחז כשורה אינו מצווה לערוך בדיקות כלשהן, הוא נדרש להסיק מסקנות הגיוניות וסבירות מהמידע המצוי ברשותו.

18. התובע ט ען, כי עשה כל שלאל ידו כדי לוודא שהשיק אשר נמסר לו ע"י אליאב הוא שיק שסוחר לו כדין: הוא התקשר לנתבעת וטען, כי קיבל אישור ה לכשרותו. הנתבעת מאידך גיסא מכחישה כי התובע התקשר אלי ה וניהל עימ ה שיחה בקשר לשיק נשוא הליך זה . בעניין זה , סבורני, כי יש לדחות את גירסת התובע. עיון בפרטי השיחה שלכאורה בוצעה לבית הנתבעת מלמד כי שיחה זו ארכה כ-10 שניות. סבורני, כי אין במשך זמן זה כדי לשקף משך זמן ראוי לקיום שיחה בעניין שבנדון.

19. מהעולה, כאמור, בת/1, ניכר , כי התובע היה מודע למצבה הכלכלי של העמותה. העובדה, כי סירב לקבל שיקים של העמותה וכן, העובדה, כי ראה להחתים את מר אליאב בערבות אישית תומכ ות במסקנה, כי קבלת השיק לא ניתן במהלך עסקים רגיל, אלא, בניסיון לפרוע חובות עבר של העמותה. סבורני, כי דרך פעולה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב של אוחז כשורה. כזכור, מבחן תום הלב הינו סובייקטיבי בשילוב מרכיב אובייקטיבי של העדר ידיעה על קיומו של פגם במסחר: "תחילה יש לעמוד על היקף הידיעה בפועל של מקבל השטר, ולאחר מכן לקבוע מה האדם הסביר היה מסיק מאותו מידע" (לרנר, שם, 236). יוער, כי סיכומי ב"כ הנתבע התמקדו בחוסר תום ליבו של התובע בניהול ההליך דכאן ואולם, יובהר, כי יש לבחון את רכיב תום הלב בזמנים הרלוונטיים למסירת השיק. בעניין זה, התובע הודה, כי ביצע ניכיון שיקים גם לעמותה ולטענתו 5 עסקאות, כאשר בכתב האישום שהוגש נגד אליאב צויין, כי התובע העביר לאליאב שיקים על סך כ- 193,000 ₪ ובתמורה קיבל שיקים של העמותה ושל אחרים ( אומנם, כתב האישום אינו מהווה ראיה בתיק . מנגד אליאב העיד, כי העמותה נותרה חייבת לתובע כספים עובר למסירת השיק נשוא תיק זה. מן האמור לעיל יוצא, כי בתאריך 28.3.13, עת קיבל התובע את השיק, כבר ידע, אל נכון, כי העמותה מצויה בקשיים ובמידה רבה של סבירות לא תוכל לקיים את האירועים להם התחייבה כלפי לקוחותיה ובהם האירוע של הנתבעת שנקבע למועד רחוק יחסית . לאור האמור, סבורני, כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו לאחיזתו כשורה בשיק ומכאן, כי אינו גובר על טענת הנתבעת להיעדר תמורה בעסקת היסוד.

20. אשר למעמדו של התובע כחלפן כספים - לאחר שעיינתי בראיות הצדדים, וכן ע"פ עדותו של מר אליאב אודות נסיבות ההיכרות עם התובע, סבורני, כי הוכח כדבעי שהתובע לא ביצע עסקה חד פעמית אלא מספר עסקאות עם מר אליאב (פרוטוקול הדיון מיום 21.1.18 עמ' 10 שורות 3-7) על יסוד האמור, נחה דעתי, כי ה וכח שהתובע הינו חלפן כספים הפועל אף להלוואת כספים וזאת בניגוד להצגתו את העסקה כ- 'עסקת טובה'. כן הוכח , כי התובע ניהל, לכל הפחות, תביעה נוספת נגד צד ג' בגין עסקה שביצע עימו. בנוסף, התובע הודה, כי דרש ריבית על כספי ההלוו אה כאשר התובע ומר אליאב נחלקו באשר לשיעורה. לאור האמור, יש לקבוע, כי עסקינן, לכאורה, במלווה כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993. עם זאת, לא מצאתי להידרש לטענה זו הואיל וסבורני, כי השאלה האם ראוי להחיל את החוק הנ"ל גם כאשר הנתבע אינו המלווה – שאלה שעלתה בתא"מ (שלום ת"א) ,21440-09-10 קופרפיש נ' דריה תקשורת בע"מ, עלתה שם בבחינת למעלה מן הצורך שכן, בית המשפט הגיע לאותה תוצאה בבחינת שאלת האחיזה כשורה כאשר שאלה זו נותרה בצריך עיון זאת, על רקע הקושי הנובע משלילת זכות תביעה של תובע כלפי נתבע שקיבל ממנו כספים ( ראה: רע"א 2132/09, אריה נ' בס (2009)). מן הטעם, כי שלילת זכות התביעה כלפי צד שאינו הלווה הישיר הינה תוצאה מרחיקת לכת.

21. סוף דבר- דין התביעה להידחות. התובע יישא בהוצאות משפט בסך 6,500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ח, 06 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיר הורביץ
נתבע: אהבה שטיין
שופט :
עורכי דין: