ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע.ב. נגד קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים :

48
לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל

התובע / המבקש:
ע.ב.

נגד

הנתבעת / המשיבה:
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת התובע להוסיף ראיות לאחר שהסתיימה פרשת התביעה ולאחר שהוגשו ראיות ההגנה.
תמצית העובדות וטענות הצדדים:
המדובר בתביעה שעניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע באירוע שהווה לטענתו "תאונת דרכים" כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1985, ואשר לשיטת התובע הנתבעת חבה בתשלום נזקיו כיוון שנפגע בתאונה בעת שהיה נוסע אקראי ברכב בטרמפ לכיוון עבודתו.
ניהול ההליך התעכב זמן ממושך, נוכח הנסיון לקבל את תיק המשטרה הקשור לאירוע, בשל קשייו של התובע שהוא תושב הרשות הפלשתינית להיכנס לארץ ונוכח העובדה שהתובע ריצה תקופת מאסר בשטחי הרשות בגין שימוש בסמים, כאשר לטענת התובע המדובר בתרופה לשיכוך כאבים, בה עשה שימוש נוכח פגיעתו בתאונה .
מתוך החומר בתיק המשטרה שהתקבל לבסוף עלה, כי הרכב בו נסע התובע היה רכב גנוב והתאונה ארעה שעה שהרכב נמלט מן המשטרה ואולם אין מחלוקת , כי התובע לא נחקר על ידי המשטרה ולא הואשם בעבירה הקשורה לאירוע, אף שהיה נכון להתייצב לחקירה .
בשים לב לנסיבות המיוחדות ולטענות הנתבעת, הדיון פוצל כך שלכתחילה תידון שאלת החבות וככל שימצא שאכן הנתבעת חבה בנזקיו של התובע, ידונו נזקיו.
במסגרת ראיותיו הגיש התובע תצהיר לא חתום וביקש לזמן לדיון שני עדים, האחד מקלקיליה והאחר מרמלה. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתאריך 23/3/15 הצהיר ב"כ התובע, כי איתר את אחד העדים והוא לא יגיע להעיד, ב"כ התובע מסר כי מדובר בעד שישב ליד הנהג, והוא ריצה תקופת מאסר בגין האירוע ואינו מוכן לבוא להעיד. לדבריו, את העד השני לא הצליח לאתר. בנסיבות אלה, הוריתי כי תשמע תחילה פרשת התביעה, שכן צפוי היה להעיד עד שלא מסר תצהיר.
דיון ההוכחות נשמע אך לאחרונה בתאריך 17/5/18, בשל קשיי כניסתו של התובע לארץ והתקופה בה שהה במאסר בשטחי הרשות הפלשתינית.
בפתח דיון ההוכחות, עמד ב"כ הנתבעת על כך, שמתיק המשטרה עולה שקיים מעורב נוסף שהוא תושב ישראל והנתבעת מוכנה ל פצל את שמיעת עדויות התביעה, כך שאם קיימת כוונה לזמן את אותו עד, יש לדחות את הדיון. ב"כ התובע השיב, כי כרגע הכוונה היא להעיד רק את התובע וכצליח לאתר את העדים האחרים שכן העדים נמצאים בעזה. בנסיבות שנוצרו, החלטתי, גם בשים לב לכך שכניסתו של התובע לארץ, אינה מובנת מאליה, כי כאשר לא זומנו עדים נוספים לדיון, הרי שפרשת התביעה תשמע במועד זה וככל שתהיינה בקשות לאחר מכן אדון בהן. התובע העיד, ובתום עדותו הכריז ב"כ התובע " אלו עדי" וניתנה הוראה שהנתבעת תגיש ראיותיה בתוך 30 יום.
בתאריך 14/6/18 ועוד בטרם הגישה הנתבעת ראיותיה, הגיש ב"כ התובע הודעה דחופה לבית המשפט, לפיה אחד העדים אותר, הוא גר בארץ, ב"כ התובע שוחח עמו, אולם העד הכחיש כל מעורבות בתאונה. ב"כ התובע ביקש 20 יום להשלמת בדיקותיו. הנתבעת התבקשה להגיב לבקשה בתוך 10 ימים. התובע לא ביקש לעכב את מועד הגשת ראיות הנתבעת, אשר אמור היה להסתיים בתוך מספר ימים.
בתאריך 17/6/18, הגישה הנתבעת ראיותיה. במסגרת ראיותיה הגישה הנתבעת את תיק המשטרה, הרישום הפלילי של התובע, שאלון שנשלח לו ותשובותיו.
בבד בבד הגישה הנתבעת גם את תגובתה לבקשה, הנתבעת התנגדה מכל וכל לזימון עד נוסף וטענה כי היה ידוע לתובע כבר במועד שמיעת הראיות כי אותו עד נמצא בישראל והוא לא ביקש לדחות את שמיעת הראיות ואף הכריז "אלו עדי". לטענת הנתבעת, התובע גם ידע, כי על הנתבעת להגיש ראי ותיה, ולא חל שינוי במועד. הנתבעת טוענת, כי התובע לא יכול לעשות בהליך כבתוך שלו, מה גם שאותו עד מיועד מסר לתובע שלא היה כלל ברכב. הנתבעת הדגישה , כי המידע בנוגע לזהותותו עד וכתובתו היה ידוע לתובע מלפני שנים מאז קיבל את תיק המשטרה.
בנסיבות העניין, שעה שהתובע ביקש רק פרק זמן לבדוק, שעה שלא נדרשת כלל רשות של בית המשפט לבדוק עניינים שונים ושעה שהוגשו כבר ראיות הנתבעת, לא ראיתי תוחלת של ממש בבקשה והוריתי לצדדים להגיש סיכומים ואף ציינתי, כי ככל שקיימת בקשה קונקרטית מצד התובע הוא יוכל להגישה.
בתגובה, ביקש התובע לקיים ישיבת הוכחות לזמן את העד, שכן רק כך בית המשפט יוכל להחליט אם העד היה במקום, התובע אף הוסיף, כי פנה למת"ק ארז על מנת לקבל תעודת עובד ציבור לפיה העד השני נמצא בעזה. התובע הדגיש שהגנת הנתבעת לא תפגע וכי ערך חשיפת האמת גובר על הכל.
על דברים אלה הגיבה הנתבעת, כי כאשר התובע ביקש פרק זמן לבדוק הוא ידע מה מועד הגשת ראיות הנתבעת ו המתין לראות מהן ראיותיה על מנת לדעת כיצד לכלכל את צעדיו. הנתבעת הדגישה שדבר לא השתנה מאז הבקשה הראשונה לזימון העדים עוד לפני ההוכחות שנקבה בכתובת העד ברמלה ומה שהשתנה הוא היווכחות התובע שתביעתו אינה עומדת. לטענת הנתבעת הבקשה הינה ניסיון לפתיחת פתח לזימון העד מעזה.
לדברים אלה שב והשיב התובע, כי הוא נוסע תמים ברכב וכי מטרת ההליך הינה חשיפת האמת ומשכך יש להתיר לו לזמן את העד.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, באתי לידי מסקנה, כי נכון יותר לאפשר לתובע לזמן את העד, ב נסיבות הספציפיות של המקרה, הגם שלא יכולה להיות מחלוקת של ממש שיכל לעשות את בדיקותיו מבעוד מועד ולהביא את ראיותיו במקשה אחת וזאת בכפוף להוצאות ו בשים לב שערך חשיפת האמת, הוא הערך העליון בבירור המשפטי וקשה להשלים עם מצב שבשל טעות או השמטה תישלל מבית המשפט האפשרות לבחון כדבעי את גרסאות הצדדים.
הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב שפרט להארכת ההליך, דבר שניתן לשקללו במסגרת הוצאות, קשה להתרשם, שיהא במהלך זה כדי לפגוע בהגנת הנתבעת, כאשר קו ההגנה של הנתבעת שהמדובר ברכב גנוב וכי התובע הוא אחד מאלה שגנבו את הרכב היה בבחינת סוד גלוי כבר מתחילת ההליך ובמיוחד בשים לב לחומר בתיק המשטרה וכאשר ראיות הנתבעת הם מסמכים בלבד, שהיו קיימים בידי שני הצדדים, כך שהנתבעת לא שינתה מהותית את מצבה לרעה מאז הדיון האחרון וממלא תינתן לה האפשרות להשלים ראיותיה ככל שתחפוץ בכך לאחר שתשמע העדות ככל שתשמע.
אכן ספק אם מדובר במהלך שיש תוחלת בצידו, שכן ב"כ התובע עצמו מודה שהעד אינו מעוניין לשתף פעולה ולכאורה גרסתו של העד הינה, כי לא היה כלל מעו רב באירוע ואולם בשים לב לממצאים בתיק המשטרה יכול ובמסגרת עדות פרונטלית בבית המשפט, יסתבר כי יש בידי העד מידע שיוכל לשפוך אור על מה שארע לכאן או לכאן .
חסימת האפשרות להשמיע את העד, עשויה להיות הרת גורל כלפי התובע והתביעה כולה , במיוחד כך שעה שמדובר בתביעה לא פשוטה מלכתחילה, בין בשל מורכבות הנסיבות בהן נפגע התובע ובין משום היות התובע תושב הרשות הפלשתינית. בנסיבות אלה, וכאשר ניתן להבטיח את זכויות הנתבעת בין באמצעות השבת הוצאותיה ובין באמצעות כך שתינתן לה האפשרות להשלים את ראיותיה, נכון לקבל את הבקשה.
התייחס למקרה דומה, כבוד השופט ויצמן ברעא (מרכז) 37594-02-17 ז.ב. נ' ישיבת גבעת שמואל (15/3/17), כאשר קיבל ערעור על החלטה של בית משפט קמא שלא להתיר הבאת ראיות נוספות ואין לי אלא להביא את הדברים כלשונם (ההדגשות אינן במקור – א' מ') -
"אינני מתעלם כלל ועיקר מכך שבית משפט קמא קבע מיתווה סדור וברור לזימון עדי הצדדים ואף התייחס באופן פרטני לאפשרות הזמנת עד ללא תצהיר מטעמו ואולם בנדון גם אם שגה או אפילו התרשל מי מבאי כוחו של המבקש אין זה ראוי לחסום את דרכו מלחשוף את האמת העובדתית לה הוא טוען, ודומה כי הדרך הראויה להתמודד עם העובדה שהמבקש לא עמד עקב בצד אגודל אחר הוראות בית המשפט תהא בחיובו בהוצאות משפט לטובת הצד שכנגד.
15. ונרחיב מעט בדבר – אומנם ככלל, ניהול תקין של ההליך הדיוני מחייב קביעת כללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, מועדם ואופן הבאתם, כפי שעשה בית המשפט בעניין דנן, וממילא יש להקפיד על שמירתם של כללים אלו. בין הכללים מוטלת החובה על התובע לפתוח בהבאת ראיותיו בגדר "המוציא מחברו" ושומה על ראיות אלו שיוגשו ב"חבילה אחת" ולא "עדרים עדרים" (רעא 1297/01 - גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בעמ, [פורסם בנבו] (2001); א' הרנון דיני ראיות (חלק ראשון, תשמ"ה, 132). עם זאת, עקרון זה ראוי שיפנה מקומו כאשר עסקינן בהגשתה של ראיה מהותית, להבדיל מראיה שולית, אשר יש בה לסייע לברור האמת והסוגיות המצויות בלב מחלוקתם של הצדדים.
בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל -דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), ובוודאי נכונים הדברים בעניין דנן בו הליך ההוכחות טרם החל. ומפורסמים הדברים שנאמרו בעניין ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ [פורסם בנבו] (1966) באשר לכך שאין לראות בפרוצדורה מיטת סדום אלא יש לראות בה מסגרת רחבה וגמישה המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה וכי היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות, כאשר התרופה למחדלו של בעל הדין תהא בחיובו בהוצאות משפט.
בנדון כאשר קיימת נקודת מחלוקת עובדתית מצומצמת בין הצדדים וקיימים עדים היכולים לכאורה לשפוך אור על אותה מחלוקת עובדתית הרי שבחסימת הבאתם, גם אם הדבר נבע מרשלנות ב"כ המבקש, יהא כדי לפגוע בחשיפת האמת שהיא עיקרו של הדין".
הדברים יפים גם לענייננו, גם אם ניתן היה לצפות שהתובע יביא את כל ראיותיו ויפרוס את גרסתו במקשה אחת, מחדלו זה, לא ראוי שימנ ע ממנו את האפשרות לנסות ולהוכיח את נסיבות שהייתו ברכב בו ארעה התאונה.
יצויין, כי אמנם קבלת הבקשה תדרוש קיום דיון נוסף, אך מדובר בעדויות עובדתיות קצרות, ובמקרה זה נראה נכון להשקיע את הזמן הדרוש.
סוף דבר, תקבע ישיבה נוספת לשמיעת עדותו של העד ואולם זאת בתנאי שהתובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪ בשל הצורך להתדיין בסוגיה וקיום דיון נוסף וכן יפקיד את שכרו של העד בסך 500 ₪. לא נעלם מעיני מצ בו הכלכלי של התובע ומקום מגוריו ואולם שעה שהתובע לא פעל מלכתחילה לברר את כל הדרוש אף שהמידע בנוגע לזהות העדים ומקום הימצאותם היה ידוע ועלה מתיק המשטרה ושעה שהארכת הדיון ממילא גורמת הוצאות נוספות לנתבעת, נכון שהתובע י ישא בהוצאות אלה כתנאי להמשך ההתדיינות.
התובע ישלם את ההוצאות ויפקיד את שכרו של העד בתוך 30 יום (ימי הפגרה במניין) . לאחר מכן, יגישו הצדדים מועדים מתואמים לשמיעת עדות העד.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ח, 08 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ע.ב.
נתבע: קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
שופט :
עורכי דין: