ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צבי זבורוף נגד יעקב בן שאול :

בפני
כבוד ה שופטת שירלי רנר

מבקשים

  1. צבי זבורוף
  2. יורשי עיזבון יעקב זבורוב ז"ל (המנוח)
  3. חיים זבורוף
  4. יוסף זבורוף
  5. יעקב זבורוף
  6. מרים ברכה
  7. מתוקה נמיר
  8. מלכה זאב
  9. מרדכי זבורוף
  10. דוד זבורוף
  11. רחל נחמד
  12. יהודה זבורוף
  13. שמעון (זבורוף) זהבי
  14. לוי זבורוף
  15. שרה רזניק
  16. דינה יצחקוב
  17. יהודית כהן
  18. ראובן (זבורוף) זבולון
  19. ניו סטייל מזרחי בע"מ

נגד

משיבים

  1. יעקב בן שאול
  2. אריה פנחסי
  3. שי אבנר סימן טוב
  4. זוהר פנחסי
  5. עזרא מזרחי
  6. רחמים פנחסי
  7. לשכת רישום מקרקעין - ירושלים
  8. משרד המשפטים/ רשם ההקדשות

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום (כבוד השופט ג. ארנברג) מיום 17.1.18 ולפיה הורה על עיכוב פנוי המשיבים מבית הכנסת בתנאי של הפקדה כספית בסך 50,000 ₪.

רקע
2. ברקע הבקשה הליך שהתקיים בתיק א. 12188/07 ובו ניתן ביום 10 .4.09 פסק דין המורה על פנויו של בית הכנסת. התובעים באותו הליך היו המבקשים 18-1. פסק הדין ניתן כנגד "עמותת מאור הנצח ירושלים" – עמותה שפעלה 9 שנים קודם לפסק הדין במקום וניתן נגדה בהסכמה פסק דין פנוי , "ציון בן שאול" – גבאי בית הכנסת ו"בית הכנסת לעדת הארבלי ם".

מדובר במבנה אשר על פי פסק הדין הושכר בשנת 1943 על ידי בעלי המקרקעין דאז האחים זבורוף לששון סימן טוב שהיה הגבאי הראשון של בית הכנסת "לשם בית הכנסת לעדת הארבלים". יורשיו של יעקב זבורוף, בעליו הרשום של הנכס, הם מי שמכרו את המקרקעין בשנת 2007 למבקשת 19, אשר מבקשת לבנות בשטח המקרקעין ולשם כך בין היתר להרוס את בית הכנסת.

בהסכם המכר עם החברה (המבקשת 19) הוגדר "הממכר" כ"חצר משפחתית בשטח 387.93 מ"ר עפ"י נסח הרישום ובה מבני מגורים, מבנה תפוס המושכר בשכירות חופשית ולא מוגנת ומבנה בית כנסת תפוס ומוחזק על ידי מתפללים...". (הדגשה שלי – ש.ר.).

3. לא נעשו פעולות לפינויו של בית הכנסת עד לשנת 2017 (ככל הנראה עד שהבשילו הליכי תכנון בנוגע למקרקעין). ביום 3.8.17 הגישו המבקשים 18-1 במסגרת תיק 2007 בקשה לתיקון טעות קולמוס ולחתימה על פסיקתא אשר ביום 17.9.17, בהיעדר תגובה, נחתמה בהתאם למבוקש. תיקון טעות הקולמוס שנתבקש היה תוספת לשמה של הנתבעת 3 "עמותה רשומה מס' 58-022102-6". ביום 24.5.18, בעקבות בקשה שהגישו המשיבים, בוטלה הפסיקתא.

4. ביום 23.10.17 הגישו המשיבים 6-2 ביחד עם אחרים (משיב 1 צורף מאוחר יותר) תביעה בה עתרו לקביעת קיומה של זיקת הנאה/זכות שימוש בלתי הדירה ו/או רישום בית הכנסת כהקדש ציבורי. לחילופין נתבקשה קביעה כי תובעים 5, 6 ו-8 שהם בניו של ששון סימן טוב רכשו את זכויותיו בהתאם לחוק הגנת הדייר.

במסגרת אותו הליך הגישו המשיבים ביום 28.12.17 בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ המתנהלים מכח פסק הדין בתיק 12188/07 וכי צו הפנוי שניתן במסגרת פסק הדין לא יחול על המשיבים וזאת עד למתן פסק דין בתביעה.
ההחלטה בבית משפט קמא
5. ביום 17.1.18, לאחר קבלת תגובות הצדדים לבקשה, ניתנה ההחלטה מושא הערר ולפיה לאחר שנלקח בחשבון מחד כי אם לא יינתן צו עיכוב ובית הכנסת ייהרס, כפי שמתכננים המבקשים או מי מהם לעשות, לא יהיה עוד טעם בקיום ההליך המשפטי ומאידך העובדה כי מדובר בהליך משפטי שכבר התנהל וניתן פסק דין נגד העמותה המפע ילה את בית הכנסת כאשר חלק מהמשיבים חברים בעמותה וכן הנזקים שייגרמו למבקשים כתוצאה מהעיכוב, יש מקום לעכב את הפנוי אך להתנותו בהפקדה משמעותית . בנסיבות קבע בית המשפט כי סכום ההפקדה יעמוד על סך 50,000 ₪.

טענות הצדדים
6. לטענת המבקשים הנימוק העיקרי עליו השתית בית משפט קמא את החלטתו ולפיו אם ייהרס בית הכנסת לא יהיה טעם להליך העיקרי אינו נימוק משפטי למתן צו עיכוב ביצוע של פסק דין חלוט משנת 2009 שניתן בתיק אחר ועליו לא הוגש ערעור. זאת, בנסיבות שגם המשיבים לא היו יכולים להצביע על מקור זכותם בנכס. נטען כי פסק הדין משנת 2009 מחייב את המשיבים ויש לדחות את טענותיהם בנוגע לזכות רישיון בלתי הדירה, זיקת הנאה מכח שנים, הקדש ודיירות מוגנת. באשר לטענה בדבר קבלת מתנה שנטענה בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי זו אף לא הועלתה במסגרת כתב התביעה.

נטען כי ההחלטה פותחת פתח להגשת תביעות חוזרות ונשנות שכל תכליתן הוא ביטול פסק הדין "בדרך עוקפת". בנוסף, המשיבים הינם אנשים שלא הופתעו מהליכי ביצוע פסק הדין שכן נכחו בדיונים בהליך הקודם ונטלו חלק פעיל בהליכים שננקטו במסגרת התיק, הם יכלו להצטרף להליך הקודם אך בחרו שלא לעשות כן. מדובר גם בבקשה המוגשת שנים לאחר מתן פסק הדין.

עוד נטען כי המשיבים גם נהגו בחוסר תום לב משהשמיטו מבקשתם את העובדה שבקשה שהגישו לעיכוב ביצוע במסגרת תיק 2007, נדחתה על הסף.

לחילופין נטען כי הסכום שקבע בית המשפט כתנאי לעיכוב ביצוע, 50,000 ₪, הינו מגוחך כאשר מדובר בפרוייקט של בניית עשרות דירות ששווין עשרות מיליוני ₪.

7. לטענת המשיבים יש לדחות את הבקשה ו לו מהטעם שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים. פסק הדין משנת 2009 אינו חל על המשיבים ואף לא על עמותת בית הכנסת אשר מעולם לא היו צד להליך. זכותם של המשיבים נובעת מהיותם מחזיקים בבית הכנסת למעלה מ-30 שנה ובהתאם לנסיבות זכותם המשפטית יכול ותנבע מזכות רישיון בלתי הדיר ו/או זיקת הנאה/מתנה/דיירות מוגנת או מכח היות הנכס הקדש. נטען כי במסגרת ההליך בבית משפט קמא נתבקש תיקונו של כתב התביעה בכל הנוגע להוספת עילת המתנה. נטען בנוסף כי לא כל המשיבים היו מודעים ו/או מעורבים בהליך הישן.

באשר להפקדה בסך 50,000 ₪ נטען כי המבקשים לא הוכיחו ולו בראשית ראיה מהם הנזקים שיגרמו להם כתוצאה ממתן הצו, לא פירטו אלו תכניות מתוכננות על המקרקעין ואלו נעשו למן מתן פסק הדין ועל כן אף לא היה מקום לקביעת עירבון גבוה כפי שנקבע.

עוד נטען כי הבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת תיק 2007 נדחתה מטעמים פרוצדוראליים שלא היה בהם כ די למנוע את הגשת הבקשה הנוכחית ומאחר והתחלף היצוג בינתיים נעלמה הבקשה האמורה מעיני ב"כ הנוכחי של המשיבים ומטעם זה לא אוזכרה בבקשה.

דיון
8. לאור הסכמת הצדדים כעולה מהודעותיהם מיום 8.4.18 ומיום 3.5.18 אני דנה בבר"ע כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כפי שיפורט להלן, דין הערעור להתקבל באופן חלקי .

9. העובדה כי בית משפט קמא נזקק כנימוק מרכזי ב החלטתו למאזן הנוחות היא מוצדקת משמדובר בתביעת פנוי. אי היעתרות לבקשה פירושה אכן בנסיבות הכרעה בתיק העיקרי על כל הנזק הנלווה לכך בפרט כאשר מדובר בבית כנסת בו מתפללים לכאורה חלק מהמשיבים שנים רבות כאשר המבקשים עצמם מציינים כי לא פעלו כנגד המשיבים במהלך התקופה שחלפה מעת שניתן פסק הדין מתוך התחשבות במתפללי בית הכנסת (סעיף 16 לבקשה) .

בצד האמור בית משפט קמא לא נזקק לשאלת הזכות לכאורה של המשיבים למעט באמירה כי ניתן פסק דין כנגד העמותה אשר חלק מהמשיבים הם חברים בה. ואולם דומה כי דווקא בנסיבותיו של תיק זה שאלת קיומה של זכות לכאורה היא בעלת חשיבות מיוחדת שכן מדובר בחבר מתפללים בבית כנסת אשר הרכב חבריו עשוי להשתנו ת והשתתת עיכוב הביצוע אך על מאזן הנוחות עלולה להוביל לתוצאה ולפיה ניתן לעכב "דה פקטו" את פנוי בית הכנסת, כל פעם באמצעות הגשת תביעה על ידי חלק מהמתפללים.

10. בבקשה לסעד הזמני שהוגשה בבית משפט קמא טענו המשיבים כי הם משתמשים בנכס מזה עשרות שנים בהסכמתם המלאה של המבקשים וכי "המבקשים (המשיבים בהליך זה – ש.ר.) אינם יכולים לדעת מאין נשאבת זכותם בנכס ועל כן כבר עתה יצויין, כי המבקשים סבורים שעומדת להם הזכות להמשיך ולהשתמש בנכס מכח זכות רישיון בלתי הדירה ו/או זיקת הנאה מכח שנים ו/או מתנה ו/או דיירות מוגנת ו/או מכח היותו של הנכס הקדש" (סעיף 21 לבקשה).

המשיבים הבהירו בתגובתם בהליך הנוכחי כי כוונת הדברים האמורה היתה כי בהתאם לנסיבות זכותם המשפטית יכול ותנבע מאחד המקורות האמורים אך זכותם נובעת מכח החזקה מעל 30 שנה. אינני סבורה איפוא כטענת המבקשים כי עצם האמירה מלמדת על היעדר זכות. בצד האמור, שאלת זכותם הלכאורית של המשיבים מעוררת קשיים.

גם אם פסק הדין משנת 2009 אינו חל על המשיבים, כולם או חלקם, הרי שמקביעותיו ניתן ללמוד על עוצמתה של הזכות לכאורה של המשיבים.

11. בית משפט באותו הליך דן בשאלת הדיירות המוגנת וקבע כי זכות השוכר הראשון היתה של דייר מוגן ומשנפטר, ולא נתקיימה הורשת זכות הדיירות המוגנת כקבוע בחוק הגנת הדייר – התפוגגה זכות זו. עוד קבע כי "צבור מתפללי העדה אינו יכול להיחשב כ"דייר מוגן" וזאת מן הטעם שצבור לא מסויים זה אינו מהווה אישיות משפטית – שכן לא ניתן לקבוע מי נכלל במסגרתו בכל שלב ושלב ". בית המשפט באותו הליך הוסיף וקבע כי "משכך – ומשנתברר כי הנתבעים אינם דיירים מוגנים בבית הכנסת ומשלא נטענה כל טענת הגנה אחרת (זיקה מכח שנים, רשות וכדו') – יש לקבל את התביעה ".

טעמי בית המשפט יש בהם כדי ללמד על חולשתה של הזכות לכאורה של המשיבים בהליך זה בכל הנוגע לטענה בדבר דיירות מוגנת למעט אולי בעניינו של משיב 3, ש הינו בנו של הדייר המוגן המקורי, הגם שטענת המשיבים בהקשר זה היא רק טענה חילופית.

בלא לתקוע מסמרות בשאלת העילות הנטענות האחרות, הסכם השכירות שהסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים בתחילת הדרך והיעדרו של מסמך אחר מלמדים כי גם עוצמתה של הזכות לכאורה בכל הנוגע ל עילת מתנה או קיומו של הקדש אינה מן הגבוהות. גם הטענה לקיומה של זיקת הנאה אינה פשוטה בשים לב לכך שאינה מתיישבת עם החזקת הנכס כפי המקרה הנוכחי. גם בכל הנוגע לרישיון בלתי הדיר (או הדיר) ובשים לב לטענת המשיבים כי גם אילו ניתן פסק הדין משנת 2007 נגד עמותת בית הכנסת לא היה בכך כדי לגרוע מזכויותיהם האישיות ( ר' סעיף 25 ב' לתגובה) הנטל אינו פשוט.

בצד האמור שאלות אלו לא נתבררו במסגרת ההליך משנת 2007. הסכם המכר של המקרקעין כלל כאמור התייחסות לכך שמדובר בבית כנסת המוחזק על ידי המתפללים. התביעה המקורית אף לא הוגשה כנגד עמותת בית הכנסת ופסיקתא לתיקון פסק הדין נדחתה.

נראה כי האיזון הנכון בנסיבות הוא באמצעות הגדלת סכום ההפקדה אותו יפקידו המשיבים כתנאי לעיכוב ביצוע.

12. אינני סבורה כי העובדה שבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המשיבים בתיק 2007 נדחתה, יש בה כדי להוביל למסקנה אחרת. כפי שציין ובצדק בית המשפט בהחלטתו, בתיק 2007 לא ניתן היה להורות על עיכוב ביצוע משלא הוגש ערעור על פסק הדין. בצד האמור וכפי שצויין במסגרת אותה החלטה לא היה באמור כדי למנוע מהמשיבים לעתור לקבלת סעד זמני במסגרת ההליך החדש בו נקטו. ב"כ המשיבים גם סיפק הסבר לעובדת אי אזכור ההחלטה במסגרת ההליך הנוכחי.

13. המבקשים טענו לנזק בגובה של 19 מיליון ₪ בבקשה בבית משפט קמא ובתצהיר שנלווה לה, אך מעבר לכך לא פורט דבר. מהו לוח הזמנים לתכניות המתוכננות לבנייה על הקרקע ומדוע דווקא שעור נזק זה ולאיזה תקופת עיכוב שעור נזק זה רלוונטי. כל אלו לא פורטו וגם לא נתבררו במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות, ובשקלול השיקולים כפי שפורטו לעיל אני רואה לנכון להגדיל את סכום ההפקדה אותו יפקידו המשיבים כתנאי לעיכוב ביצוע, כך שיעמוד על סך 100,000 ₪. המשיבים יפקידו את הסך של 50,000 ₪ (הנוסף על הסך של 50,000 ₪ שכבר הופקד על ידם) עד ליום 5.8.18 שאם לא כן יפקע הצו בדבר עיכוב הביצוע.

בנסיבות, לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות.

הפקדון יוחזר למפקיד.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ח, 03 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צבי זבורוף
נתבע: יעקב בן שאול
שופט :
עורכי דין: