ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ. ל. נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ :

בפני
כבוד ה שופט אחסאן כנעאן

תובעים
מ. ל.

ע"י בא כוחה עו"ד אוחנה

נגד

נתבעים
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י בא כוחה עו"ד אגבריה

פסק דין

לפני תביעה לנזקי גוף בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: החוק ). פסק הדין עוסק בעיקר בשאלת נסיבות התאונה וכן בשאלת סיווג האירוע הנטען והאם הוא אכן מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק.

טענות הצדדים

1. התובעת טוענת בכתב תביעתה כי ביום 12/2/2016 בסביבות השעה 17:30 כשחזרה מהים, התכוונה לנסוע לביתה לקחת משם ציוד אישי ומיד להמשיך בסידוריה. כשהגיעה לקראת אזור ביתה החלה להריח ריח "שרוף של שמן" והבחינה בעשן העולה מכיוון האגזוז. התובעת עצרה בסמוך לביתה, יצאה מן הרכב במטרה לבדוק האם חסר שמן, למלא את המיכל במידת הצורך, ולאחר מכן להמשיך בנסיעה. התובעת פתחה את מכסה המנוע, בדקה שמן מים, ראתה כי אין חוסר לא בשמן ולא במים, והתכוונה לסגור את מכסה המנוע ולהמשיך בדרכה. התובעת טוענת כי בלי ששמה לב, וו המנעול של מכסה המנוע נתפס בטבעתה שהייתה על זרת ידה השמאלית, ובעת הסגירה נקטעה הזרת (אירוע זה יקרא להלן: התאונה ).

אין חולק כי בזמן אירוע התאונה הנתבעת ביטחה את הרכב בביטוח חובה. יחד עם זאת, הנתבעת כפרה בתאונה ובנסיבותיה ולחילופין טענה שלא מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק. הצדדים הסכימו כי נכותה הרפואית בשל קטיעת הזרת היא בשיעור 5%. בישיבת ההוכחות שמעתי את עדות התובעת ועדות בן זוגה. מטעם הנתבעת העיד מתמחה ממשרד חקירות שערך את החקירה. לא התרתי לנתבעת להעיד מטעמה עדה נוספת מהסיבה שהנתבעת לא הגישה תצהירה ללא סיבה מוצדקת.

דיון והכרעה

2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בשאלת החבות הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. לא שוכנעתי כי התאונה אירעה במעורבות הרכב כפי שהתובעת טענה.

עדות התובעת באשר למה שאירע ביום התאונה הייתה עדות יחידה שחלות עליה הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות. על פי הפסיקה על בית המשפט לנמק מדוע הוא מקבל את התביעה על סמך עדות יחדיה כמו שעליו להזהיר את עצמו כי מדובר בעדות יחידה (ראו: ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטים בע"מ נ' פיירמנס אינשורנס קומפני, פ"ד לג (2) 93). לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהובאו לפני הגעתי למסקנה כי לא אוכל לתת אמון בגרסת התובעת מכמה סיבות.

3. בטרם אכנס לעובי הקורה יש בדעתי לסלק מספר טענות שעלו במישור הראייתי. התובעת התנגדה כאמור לעיל להעדת גב' שימרית מהטעם שעדותה לא הוגשה בתצהיר. כאמור לעיל התנגדותה התקבלה. יחד עם זאת, הנתבעת העידה מטעמה את מר היסטר שערך את החקירות מטעם הנתבעת. במסגרת עדותו הוגשו מספר הקלטות בין היתר של התובעת, אימה של התובעת ושל גב' שימרית. כן הוגש דו"ח החקירה שערך. התובעת לא התנגדה במהלך חקירתו הראשית בכלל להגשת ראיות אלו למרות שבא כוח הנתבעת פירט והדגיש במסגרת החקירה כל תמליל ותמליל בנפרד ולמי הוא שייך . רק לאחר שהסתיימה החקירה הראשית והדיון נדחה לחקירה הנגדית נזכרה התובעת להגיש בקשה נפרדת בכתב להוציא ראיות אלו מתיק בית המשפט. אולם חוששני שהתובעת פספסה את המועד להשמעת התנגדותה ובאי התנגדותה ראיות אלו הוכשרו (ראו: י. זוסמן " סדר הדין האזרחי" מהדורה 7 עמ' 504 ). לכן דין התנגדות התובעת להידחות.

טענות נוספות שיש בפי התובעת נוגעות לכשירותו של מר היסטר לבצע חקירות ולאופן בהן בוצעו. לטענתה משהתברר כי מר היסטר היה מתלמד בזמן ביצוע החקירות והוא לא פעל תחת פיקוחו של מאמנו אזי דין ההקלטות להיפסל. עוד נטען כי מר היסטר התחזה לעובד הפניקס ולכן גם מטעם זה דין ההקלטות להיפסל. אין בידי לקבל טענות אלו. ראשית, לדעתי הפיקוח הנדרש ממאמן על פעולת חוקר מתלמד אינו פיקוח צמוד אלא פיקוח עליון. קביעה לפיה נדרש פיקוח צמוד תכביד על פעולת החוקרים הפרטיים ותסרבל אותה.

שנית, הלכה פסוקה היא שביצוע חקירה על ידי מי שלא היה בידו רישיון חוקר פרטי ללא פיקוח אינה מובילה לפסילה של הראיות (ראו: רע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' בויראת [פורסם בנב ו]). שלישית, לא שוכנעתי כי הייתה התחזות המובילה לפסילת הראיה. אמנם מר היסטר הציג את עצמו בפני התובעת ואימה כעובד של הפניקס ומצג זה אינו תואם את האמת. יחד עם זאת, מצג זה לא הוביל את התובעת למסור פרטים שגויים ולא אמתיים. חוקר פרטי או עובד חברת הביטוח מן הסתם חולקים אינטרס משותף ולכן המצג השגוי של מר היסטר לפיו הוא עובד של הפניקס לא גרם לתובעת להתבלבל עד למצב שרצונה החופשי ניטל ממנה. אם אדם מתכוון למסור גרסה שאינה אמת למבטחת סביר שהוא יעשה כן בין אם הוא ניצב בפני פקיד החברה או חוקר פרטי שנשלח מטעמה. יתרה מכך, התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית האם היא זוכרת שהיה אצלה חוקר ביטוח והשיבה " כן. זהיתי אותו הוא עכשיו פה" (עמ' 8 ש' 1 – 2). יוצא איפוא כי התובעת הבינה היטב שמדובר בחוקר פרטי מטעם הביטוח כאשר היא ביוזמתה אמרה שהוא נמצא פה. היא לא אמרה שמי שנמצא בחוץ הוא פקיד מטעם הפניקס. לכן אין כל ממש בטענת ההתחזות והתובעת הבינה היטב שמדובר בחוקר.

לאור זאת, ומכל הטעמים שמניתי לעיל אין מקום לפסול את תוצרי החקירה שהוגשו באמצעות מר היסטר.

5. לגופו של עניין לא שכנעתי כי התאונה אירעה במעורבות הרכב כפי שהתובעת טוענת.

ראשית, אופן הדגמת התאונה על ידי התובעת אינו סביר או הגיוני. התובעת בחקירתה הנגדית אישרה כי ידה הדומיננטית היא יד ימין. למרות זאת, התובעת השתמשה באופן תמוהה ביד שמאל לצורך סגירת מכסה המנוע.

שנית, למרות שמדובר במוט קפיצי התומך במכסה המנוע, אשר דורש הפעלת לחץ של היד מעל מכסה המנוע לצורך סגירתו , שמה התובעת את ידה השמאלית מתחת למכסה המנוע (במקום מעל מכסה המנוע) ומשכה כלפי מטה .

שלישית, סביר להניח כי אופן סגירת מכסה המנוע כאשר יד שמאל מתחת למכסה היה גור ם לפגיעה ביתר אצבעות כף היד ולא רק לפגיעה ממוקדת בזרת כף יד שמאל. כשעומתה התובעת עם אפשרות זו בחקירתה הנגדית היא לא נתנה כל הסבר מניח את הדעת אלא טענה שמאחר ובאצבע הסמוכה לזרת שנקטעה היה לה טבעת זה חתך לה את הזרת (עמ' 7 ש' 3 - 12 ). תימוכין לקביעה זו נמצא בתמונות ההדגמה לפני החוקר נ/1 בהן התובעת הראתה כיצד אחזה ביד שמאל במכסה המנוע שם רואים כי מכסה המנוע מכסה את כל כף ידה (במיוחד תמונה ימנית עליונה בנ/1 שם רואים כי כ לכף ידה של התובעת למעט האגודל מכוסה) ולכן אין זה הגיוני כי תפגע רק בזרת. גם אם התובעת הייתה מושכת את ידה אל עבר גופה בניסיון להימנע מהפגיעה אצבע הזרת הייתה הראשונה שיו צאת מתחת למכסה המנוע לעומת יתר האצבעות.

6. רביעית, בעדותה לפני הסבירה התובעת כי נחתכה בזרת בגלל שלבשה טבעת באצבע הסמוכה. בתצהירה טענה התובעת טענה אחרת לפיה הטבעת הייתה מונחת על הזרת והיא נתפסה בוו של מכסה המנוע.

חמישית, הממונה על התובעת במקום העבודה מסרה לחוקר מטעם חברת הביטוח כי התובעת נחתכה ממספריים בעת עבודה בגינה. התובעת נשאלה האם סיפרה לממונה עליה בעבודה כיצד אירעה התאונה בתחילה היא לא הכחישה אלא אמרה שאיננה זוכרת. לאחר מכן אמרה שלא סיפרה אלא רק הביאה את דו"ח המיון למקום העבודה. אינני מוצא גרסה זו כסבירה שכן טבעי כי אדם שנפגע בתאונה ישתף את הממונים עליו בשיחה על מה שאירע. כשעומתה התובעת עם גרסתה של הממונה עליה התגובה הראשונה לא הייתה שלילה של דבריה אלא אמרה :היא יכולה להוכיח את זה?". אם הגרסה הייתה שקרית הייתי מצפה מהתובעת כתגובה ראשונית להכחיש א תדברי חביבית ולא להתחכם בשאלה משלה האם היא יכולה להוכיח. רק כשעומתה שוב התובעת עם גרסה זו אמרה "שקר, אני לא סיפרתי לה כלום". התובעת נשאלה האם יש אינטרס לאותה חביבית לשקר והאם יש לה סכסוך עימה השיבה התובעת: "אני מכירה אותה מהעבודה, לא אישית". במקום אחר אמרה: "היא (הכוונה לחביבית – א.כ.) מתקשרת לעובדת ושולחת אותה לעבודות. מעבר לזה אני לא מכירה " ; "אני לא מכירה אותה אני לא יודעת" (ראו: עמ' 11 לפרוטוקול). אולם כשעומתה התובעת בפעם השניה עם גרסתה: "היא שקרנית...סליחה שאני אומרת כי אני מאוד מחבבת אותה, ואם היא העלילה דבר כזה עליי היא שקרנית" (עמ' 12). מתשובה זו עולה כי לתובעת יש הכרות יותר טובה עם חביבית יותר ממה שניסתה ל הציג בפעם הר אשונה שהתייחסה אליה. ניסיונה של התובעת בפעם הראשונה להרחיק את עצמה מחביבית היה במטרה להרחיק את עצמה מכל גרסה שחביבית תמסור בשמה וכנראה היא ידעה במה מדובר .

שישי ת, גם בכל הקשור לטענה שהתובעת התכוונה לעלות לביתה ולאחר מכן לרדת ולהמשיך בנסיעה לא העידה לטעמי התובעת אמת. התובעת בכתב התביעה טענה כי עצרה בסמוך לביתה על מנת לקחת ציוד אישי בדקה את המנוע והיה בכוונתה להמשיך מיד בנסיעה לבצע סידורים . לפני טענה התובעת בצורה שונה כי היה בכוונתה לעלות לבית ולקחת ארנק כדי לקנות סיגריות. מאידך בפני החוקר כשנשאלה שללה כי בכוונתה היה להמשיך בנסיעה ואמרה "לא, לא , לא". כאן בא כוח התובעת טען בשמה כי שאלת מר היסטר הייתה מטעה שכן בהשתלשלות השאלות לפני כן הכניס את התובעת להלך רוח כזה שיכלה להבין שהשאלה מופנית לשלב שבו כבר נפצעה התובעת והאם היה בכוונתה לאחר מכן להמשיך בנסיעה. אינני יכול לקבל הסבר זה שכן הוא נשמע לא הגיוני. יתרה מכך, התובעת נשאלה בחקירה נגדית האם היא שללה שהיה בכוונתה להמשיך בתחילה השיבה שאינה זוכרת שאלה כזו אולם כשעומתה עם ההקלטה אמרה שכנראה לא הבינה את השאלה (עמ' 9 ש' 24).

יתרה מכך בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת מה המרחק של המקום ממנו התכוונה לרכוש סיגריות ו התובעת השיבה תשובה מגומגמת כאשר היא לא השיבה לשאלה. וכך נרשמה תשובתה: "באיזה מרחק, אולי, לא יודעת בערך להגיד לך, אבל ה דרג סטור" (עמ' 10 ש' 16). לפני כן כשנשאלה התובעת מה המרחק של המקום בו שהתה בחוף הים לביתה השיבה מיד 800 מטר ללא שום היסוס (עמ' 5 ש' 32 - 33 ). שמיעת הקלטת עדותה של התובעת בקטע זה עולה כי היא השתהתה במתן תשובה זו תוך שהיא מגמגמת וניכר כי הייתה מופתעת מהשאלה וניסתה לחשוב על תשובה ולבסוף בחרה שלא להשיב עליה. לכן מתן תשובה מגומגמת בנקודה זו וכן העובדה כי גרסתה המתגלגלת ולפיה בהתחלה אמרה שרצתה לקחת ציוד אישי ובהמשך אמרה ארנק או בהתחלה אמרה שהתכוונה להמשיך בסידורים ובעדותה לפני אמרה שכוונתה לקנות סיגריות וכן שלילתה בפני מר היסטר שהתכוונה להמשיך בנסיעה, מובילים אותי למסקנה כי כל ענין המשך הנסיעה אינו אמת ונולד לצורכי התביעה בלבד. חוסר האמינות בעניין – שנתפס על ידי שני הצדים כעניין מרכזי – אינם מאפשרים לי לתת אימון בגרסת התובעת לגבי יתר חלקי גרסתה בכל הקשור למעורבות הרכב.

לא נעלם מעיני כי התובעת בבית חולים טענה בהזדמנות הראשונה כי נפגעה ממכסה המנוע של הרכב כאשר צוין כי פתחה את מכסה המנוע שנסגר לה על היד . יחד עם זאת, ראיה כזו היא ראיה מחזקת ואין בכוחה להרים את הנטל לבדה מקום שהוא לא הורם מלכתחילה. לכן לסיכום אינני נותן אמון בגרסת התובעת שהייתה לא הגיונית בעליל. יתרה מכך, בתעודה מיום 3/3/2016 נרשמה גרסה אחרת לפיה :" לדבריה נתפסה לה הזרת עם טבעת בביתה".

7. למעלה מהצורך אני קובע כי לא מדובר בתאונת דרכים. המחלוקת העיקרית שהתגלעה בין הצדדים האם הפעולה במהלכה התובעת טוענת כי נפגעה מהווה תאונת דרכים וביתר פירוט האם היא מהווה "תיקון דרך" .

על פי הפסיקה שהתגבשה עד כה על מנת שתיקון יחשב כתיקון כדרך על התיקון או הטיפול להתרחש במהלך הנסיעה, כי התיקון אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי, ולבסוף יש להראות כי לא מדובר בטיפול עקב תקלה מורכבת המצריכה טיפול של בעל מקצוע (ראו: רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]) .

לעניין תיקונים או טיפולים המבוצעים בתום הנסיעה עסק בית משפט העליון ברע"א 3014/15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [פורסם בנבו] בו התייחס בית משפט העליון לסיטואציה דומה בה הנפגע היה אמור להגיע למקלט ביישוב מסוים לצורך בדיקתו ולפני שהגיע למקום אירעה תקלה ברכב. לאחר סריקת המקלט וניקוי היה אמור הנפגע להמשיך בנסיעה למקלט אחר וכך חלילה. נקבע:

"דומני, כי כאשר נהג או נוסע מגיע ליעדו ברכב שניכר היה במהלך הנסיעה שיש בו תקלה, ובטרם הוא פונה לשאר עיסוקיו הוא עורך בדיקה או תיקון שנועדו לברר לאלתר מהי אותה התקלה, ולהעריך את ההשפעה של אותה תקלה על האפשרות להמשיך ולנסוע ברכב ( בין אם הנסיעה תבוצע מיד לאחר העצירה ובין זמן מה לאחר מכן), יש לראות באותו תיקון כ'תיקון דרך' שבוצע במסגרת אותה נסיעה. זאת, כמובן, בתנאי שהתיקון הוא מסוג התיקונים העונה על שאר התנאים שהוגדרו – תיקון עקב אירוע פתאומי, שאינו מחייב מעורבות של איש מקצוע, ושנעשה ברכב עצמו או באחד מחלקיו.

8. בבואי ליישם את העקרונות הנ"ל על ענייננו אני מוצא כי לא מתמלאים מלוא התנאים המצטברים בתובעת כמי שביצעה תיקון דרך. להבדיל בענייננו לא הייתה כל כוונה להמשיך את הנסיעה מיד לאחר הפעולה שביצעה התובעת ולא זמן מה לאחריה. התובעת בהתאם לקביעתי סיימה באופן מוחלט את הנסיעה והייתה אמורה לכנס לביתה. בית משפט העליון לא התייחס בפסיקה הנ"ל למצב בו הנפגע מסיים את הנסיעה ולא מתכוון להמשיך בה באופן מידי או זמן מה לאחר מכן. שנית, לא מתמלא התנאי שהתקלה אינה מורכבת ומצריכה טיפול בעל מקצוע. לעניות דעתי רכב המעלה עשן וריח של שמן שרוף היא בעקרון תקלה מורכבת המצריכה בעל טיפול בעל מקצוע. לאור זאת ולדעתי המקרה אינה מהווה תאונת דרכים.

התוצאה

9. לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ח, 08 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מ. ל.
נתבע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: