ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוראד גבארין נגד מדינת ישראל :

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מבקש

מוראד גבארין
באמצעות ב"כ עוה"ד ראיד מחאמיד

נגד

משיבה
מדינת ישראל
היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה מחוז צפון

החלטה

לפני בקשה לביטול צו הריסה מינהלי.

רקע

1. ביום 10.5.18 פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי ש הוצא על ידי המשיבה ביום 29.4.18 (להלן: "הצו") להריסת חומות ורצפות בטון (להלן: "המבנים") שנבנו במקרקעין הידועים כחלקה 12 בגוש 20332 מאדמות הכפר מעאוויה (להלן: "המקרקעין").

2. בבקשתו טען המבקש כי דבר קיומו של הצו אשר הודבק על אחת מהחומות, נודע לו רק ביום 6.5.18.

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הוריתי על עיכוב ביצוע הצו במעמד צד אחד עד לדיון במעמד שני הצדדים, בכפוף להפסקת עבודות הבניה מושא הצו לאלתר.
למשיבה ניתנה האפשרות להגיש התייחסותה לבקשה בכתב והיא עשתה כן.
בהמשך הוגשה גם התייחסות המבקש לתגובת המשיבה.

4. דיון במעמד הצדדים התקיים בפני ביום 21.6.18, לאחר שמועדים מוקדמים יותר נדחו לבקשות ב"כ הצדדים.

טענות המבקש

6. ואלה הן טענות המבקש:

א. המבנים מושא הצו נבנו לצורך גידור אתר העתיד לשמש כמחסן לבלוני גז – אין מדובר בבניה לגובה וגם לא בבניה מסיבית. האתר עצמו מרוחק ממרכז הכפר מעאוויה ומבתי המגורים שבו.

ב. בידי המבקש אישורים לפתיחת המחסן –
היתר ממשרד האנרגיה להקמת מחסן גפ"מ (גז פחמימני מעובה – ר.ס.מ) –
ר' נספח ג' לבקשה.
אישור מהרשות הארצית לכבאות והצלה - ר' נספח ד' לבקשה.
אישור מהמועצה המקומית בסמ"ה - ר' נספח ה' לבקשה.

ג. בקשה להיתר בניה של המבנים הנדונים הוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון עוד בתחילת שנת 2017. ביום 4.4.17 החליטה הועדה המקומית להמליץ בפני הועדה המחוזית לאשר את הבקשה כשימוש חורג עפ"י תכנית ג/400, בתנאים. הבקשה נדונה בפני הועדה המחוזית ביום 25.4.18 ואין כל מניעה כי היא תאושר שכן ייעוד הקרקע אינו סותר את השימוש המבוקש. לכן מדובר במקרה שקיים בו סיכוי טוב וסביר לכך שהבניה תאושר.

ד. מדובר במקרה שהמשיבה והיחידה הארצית לאכיפת דיני מקרקעין גם כן (להלן: "היחידה הארצית"), נוקטות בו "אכיפה בררנית", שכן בחלקות הסמוכות לחלקה הנדונה, לאורך הכביש הראשי המוביל לכפר מעאוויה וגם בגושים הסמוכים, נבנו "רפתות על ימין ועל שמאל", גדרות, חומות, רצפות ומפעלים, אך משום מה נמנעות המשיבה והיחידה הארצית מלהפעיל את סמכויותיהן, לא הוציאו והן אינן מוציאות
בקשר למבנים אלה צווי הריסה מינהליים ומסתפקות בעצימת עיניים ולכל היותר בהגשת כתבי אישום.

7. לבקשת המבקש צורפו תצהירו, העתק הצו מושא הבקשה, תצלומי מבנים נספים אחרים שנבנו באזור הנדון ולא ננקטו כלפיהם צעדים מינהליים כלשהם, החלטת הועדה המקומית מיום 4.4.17, פרוטוקול הדיון בוועדה המחוזית מיום 25.4.18 וההחלטה שניתנה על ידה ( ר' עוד להלן), והעתק פנייתו בכתב מיום 6.5.18 אל היחידה הארצית בבקשה כי תמציא לידיו תעודת עובד ציבור אודות מספר המבנים שנבנו מחוץ לתכנית הכוללנית של הכפר מעאוויה והעיר אום אל פחם וכן פירוט של המבנים שבקשר אליהם הוצאו צווי הריסה מינהליים במהלך 3 השנים האחרונות.

8. הן בבקשה עצמה, הן עובר לדיון במעמד הצדדים והן לאחריו (ר' בקשתו מיום 24.6.18), חזר ב"כ המבקש ובקש כי אורה ליחידה הארצית להמציא לו את תעודת עובד הציבור ואת הנתונים דלעיל. ועוד בקש כי אערוך בעצמי ביקור בכפר מעאוויה כדי שאוכל להתרשם מתופעת ה"אכיפה הבררנית" המתבצעת באזור.

9. במהלך הדיון בפני, חזר ב"כ המבקש על כל הטענות דלעיל ובתוך כך אישר כי מאז הוגשה בקשתו לביטול הצו החליטה הועדה המחוזית לדחות את הבקשה למתן היתר לשימוש חורג במבנים הנדונים . לאור החלטה זו – כך טען ב"כ המבקש – מתכוון המהנדס המטפל בעניינו, "ללכת במסלול אחר שזה באמצעות תכנית מפורטת ואז להגיש בקשה להיתר".

10. לשאלתי האם יש בידיו להצביע על דוגמאות למקרים בהם נבנו מבנים דומים למטרה של אחסון בלוני גז, שלא ננקטו לגביהם צעדים מינהליים, השיב ב"כ המבקש: "...בעיני הקמת גדרות לצורך הקמת רפת או מחסנים לעצים ודברים אחרים שהוקמו לאורך השנים, כשהמשיבה מתעלמת לחלוטין, אינם שונים מהמחסן שאנחנו מתכוונים להקים במקום חקלאי ,מרוחק מבתי מגורים, מרוחק מאוכלוסיה, הגם שקבלנו את כל האישורים... היינו בשלב מתקדם כדי לקבל את ההיתר ולצערי נדחינו בוועדה המחוזית ואיני יודע מה היה השיקול שם...".

11. להשלמת התמונה יובהר כי בהחלטתה מיום 25.4.18 (זו שצורפה לבקשה ע"י ב"כ המבקש בעצמו) נכתב:
"בהתייעצות עם היועץ המשפטי של הועדה המחוזית, הועדה מחליטה
שלא לאשר את הבקשה כשימוש חורג מתכנית ג'/400 מן הנימוקים
הבאים:
1. בקשת שימוש חורג לשימוש של אחסנת חומרים מסוכנים
בשטח החקלאי נדרש לבוא לאישור מוסדות התכנון במסגרת
תכנית ולא כבקשה לשימוש חורג. הועדה סבורה כי המסלול
לאישור הבקשה כפי שהוגשה אינו נכון. משכך, בהיבט של
ההליך הסטטוטורי הועדה מציינת כי ככל שתוגש תכנית,
תדון בה הועדה לגופה.
2. הקמת מתקן לאחסנת מכלי גז בשטח מפותח ומגודר בייעוד
חקלאי, מהווה לדעת הועדה סטייה ניכרת מאחר ומהווה שינוי
לאופי הסביבה. למתקן לאחסנת מכלי גז קיימת לדעת הועדה
השפעה סביבתית רחבה מגבול החלקה נשוא הבקשה?
3. אופי השימוש לאחסנת מכלי גז אינו תואם מיקום באזור חקלאי.
הועדה סבורה כי השימוש המבוקש ראוי להיות ממוקם באזור
תעשיה במרחב.
4. לא ניתן לאשר שימוש חורג למתקן לאחסנת מכלי גז בקרקע
חקלאית לפי התוספת הראשונה לחוק מאחר והשימוש המבוקש
אינו קשור לעיבוד חקלאי בכל דרך שהיא, ישירה או עקיפה.
ראה בהקשר זה פס"ד 4941-07-13 יבולים נ' הועדה המחוזית
מרכז – שם נקבע כי אחסנת בקבוקים ריקים מהווה סטי יה
ניכרת מאחר ושימוש זה אינו נדרש לצורך חקלאי".

תגובת המשיבה

12. בתגובתו לבקשה בכתב, טע ן ב"כ המשיבה כי:

א. הצו הוצא בעקבות ממצאים שהתגלו בפענוח סימפלקס אשר בוצע על בסיס תצלום אוויר מיום 14.3.18 והשוואתו לתצלום קודם מיום 2.2.18 - מהם עלה כי המבנים מושא הצו הוקמו במהלך הזמן שחלף מאז התצלום הראשון לשני – חומות בטון באורך של כ- 65 מ', רצפת בטון בשטח של כ- 92 מ"ר ורצפה נוספת בשטח של כ- 76 מ"ר, שנבנו במקרקעין שייעודם חקלאי.

ב. המבקש לא הבהיר בבקשתו מדוע יש לראותו כמי ש"רואה את עצמו נפגע" מהצו, שכן כל המסמכים שצורפו לבקשתו נוגעים לחברת "קורז אנרגיה בע"מ" ולמר עבד אחמד אגבריה שהוא גם מבקש ההיתר, בעוד שבעל הזכות במקרקעין הוא מר טארק כאלד אגבריה.

ג. חרף המלצת הועדה המקומית בשעתה לאשר את הבקשה כשימוש חורג מתכנית ג/400 –מדובר בבקשה שנדחתה בסופו של דבר על ידי הועדה המחוזית, מה גם שהעבודות שבוצעו במקרקעין בפועל אינן תואמות את הבניה שנכללה בבקשה להיתר.

ד. המבקש לא הציג כל ראיה לביסוס טענתו בדבר קיומו של אופק תכנוני ואין מדובר במקרה של היתר הנמצא בהישג יד מיידי.

ה. המבקש לא עמד בנטל הראיה הראשוני הנדרש להוכחת אכיפה בררנית.
המבנים מושא הצו נבנו במטרה לאחסן בגדריהם מכלי גז ולכן אין מקום להשוואה בין אתר שכזה לגדרות של רפתות, דירים וכיו"ב.
במקרה דומה לזה בנסיבותיו הוצא צו הריסה מינהלי לאתר שהוקם בגוש 20248 חלקה 10 (מדרום לאתר בו נבנו המבנים מושא הצו כאן), הבקשה לביטול הצו נמחקה בהסכמת המבקש והאתר נהרס (ר' צ"א (חדרה) 27699-07-17 מחאג'נה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז חיפה).

ו. גם מבחינה פרוצדורלית מדובר בבקשה אשר הוגשה שלא בהתאם לתקנות.

ז. בהתאם לחוק התכנון והבניה בנוסחו כיום, לאחר תיקון מס' 116, לא ניתן כלל לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, כאשר לא ניתן להוציא היתר בניה בהתאם לתכנית החלה על המקרקעין.

13. בטיעוניו בעל פה חזר ב"כ המשיבה על נימוקי התנגדותו דלעיל ואמר: "הבקשה נדונה בועדה המחוזית ונדחתה, ודקה אחרי זה הם התחילו לבנות את מחסן הגז של ה- 10 טון... הבקשה הזו אין לה סיכוי ... גם לא במסלול החלופי התיאורטי... נניח שתיאורטית הם יכולים להגיש תב"ע, זה לא תב"ע נקודתית רגילה, אלא זו פשוט תכנית שמשנה את ייעוד הקרקע וגורעת אותה מקרקע חקלאית".

14. לשאלותי השיב ב"כ המשיבה כי אין מקומות נוספים באזור הכפר מעאוויה שבהם מוקמים מבנים לצורך אחסון בלוני גז והועדה לא מטפלת בהם וכי במקרה היחיד הנוסף חזר בו המבקש מבקשתו לביטול צו ההריסה שהוצא כנגד המבנה שנבנה על ידו והרס אותו (ר' לעיל).

15. מר חיים דוד, המפקח מטעם המשיבה, נשאל ע"י ב"כ המבקש אודות מקרים אחרים אשר לתפיסתו טופלו על ידי הועדה המחוזית באופן שונה (ר' ת/1, ת/2 ו- ת/3) והסביר מדוע נסיבותיהם של אותם מקרים היו שונות.

התייחסות המבקש לעמדת המשיבה

16. בהתייחסותו לטענת המשיבה בדבר העדר זיקה שלו למקרקעין , טען המבקש כי הוא שוכר המקרקעין ותמיכת טענה זו צרף את הסכם השכירות מיום 1.12.16 – "הסכם הקמה וניהול" שבמסגרתו נשכרו המקרקעין הנדונים על ידו, מידי "אור עירון בע"מ" ע"י אחמד אגב אריה (הוא מגיש הבקשה להיתר שנדחתה – ר' לעיל) למטרה של יצירת שותפות עסקית בניה ול עסק זעיר של סחר ו/או אספקת גז ביתי באזור הכפר מעאוויה.
חשוב לציין כי בגדרי הסכם זה התחייב המשכיר לספק למבקש את כל האישורים וההיתרים הדרושים לניהול העסק, לרבות היתר בניה.

17. במהלך הדיון בפני ולשמע טענות ב"כ המשיבה, אמר המבקש בעצמו:
"יש לי תואר במינהל עסקים. הגעתי לאחמד שנקים עסק על שמי, שאני
חברתי יותר ואשווק את הגז. אם יש בעיה אז נחליף את הגז. אין שום
דבר בשטח. פנינו לועדה בעירון, אמרו לנו שמאושר. בסה"כ הבאנו
אדמה שלנו".

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

18. צו הריסה מינהלי הינו מכשיר רב עוצמה אותו מסר המחוקק בידי רשויות התכנון והבניה. מדובר בצו המאפשר פגיעה בקניינו של אדם, ללא צו שיפוטי ובהליך מינהלי גרידא. מאחר שמדובר בסמכות מרחיקת לכת, חייבים המופקדים על ביצועה להישמר מפני הפעלתה שלא כדין. לשם כך קבע המחוקק תנאים, נהלים והליכים בהם חייבים לעמוד גם יו"ר הועדה המקומית (שהינו בעל הסמכות המקורית) וגם יו"ר הועדה המחוזית (הרשאי ליטול אותה לעצמו), בטרם יפעילו סמכותם זו.

19. סעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מסמיך את מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, במקרים מתאימים, ליתן צו הריסה מינהלי, אף מבלי שהתנהל הליך פלילי נגד מבצע עבירת הבניה. סעיף זה (בנוסח שקדם לתיקון 116 לחוק) נחקק בשעתו על רקע תופעת הבניה הבלתי חוקית, השלכותיה מרחיקות הלכת, פגיעתה הקשה בשלטון החוק ובסדר הציבורי והקשיים הכרוכים במלחמה בתופעה זו ובמיגורה, בהתחשב בהתמשכות ההליכים המשפטיים בעבירות מסוג זה.

20. תכליתו של צו ההריסה המינהלי היא להסיר בניה בלתי חוקית המצויה בשלביה הראשונים, לשם מניעת היווצרות עובדות מוגמרות בשטח (ר' רע"פ 5584/03 מאיר פינטו ואח' נ' עיריית חיפה (1.12.04); רע"פ 5738/00 סלאמה סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (24.10.00)).

משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע (ר' רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (9.3.04).

בעבר (קודם לתיקון מס' 116 לחוק התכנון והבניה), נקבע בפסיקה כי עיכוב ביצוע צו הריסה יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר היתר הבניה נמצא ב"הישג יד" (ר' רע"פ 2341/14 קבועה סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (28.5.14) ורע"פ 1651/09 מחמוד יוסף עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (23.02.09)). משכך, הוגבלה סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של מוציא הצו, לטעמים מצומצמים למדי והנטל להוכיח כי אלה מתקיימים, מוטל על הטוען לביטול הצו. לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א. שוהם ברע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מ"י (8.5.13):
"הצו שבו עסקינן הינו "צו הריסה מינהלי" וכפי ששמו מעיד עליו, אין הוא בגדר אקט עונשי, אלא שמדובר בצו שחלים עליו כללי המשפט המינהלי (רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417 (1990); ע"פ 874/78 סואעד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המרכזי, פ"ד לה (1) 678 (1980))... נזכיר, כי בהתאם לעילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, יפעיל בית המשפט ביקורת שיפוטית על צווי הריסה מינהליים, באופן מצומצם למדי. העילה הראשונה, דורשת כי יוכח לבית המשפט כי הבניה נעשתה כדין, והעילה השנייה, עניינה בכך כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת (רע"פ 5285/12 מורחי נ' יו"ר הועדה לתכנון ובניה תל אביב-יפו [פורסם בנבו] (21.8.2012))".

ואילו כיום, מאז התיקון, קובע סעיף 254ט(ד)(2) כי "...בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין ...".

ומן הכלל אל הפרט

21. מן הראיות השונות שצורפו לכתבי טענות הצדדים והונחו בפני במהלך הדיון בבית המשפט גם כן , למדתי כי המבנים מושא הצו נתגלו במסגרת פיענוח סימפלקס ובמהלך ביקור שערך המפקח מטעם המשיבה במקרקעין הנדונים ביום 9.4.18. מבני ם אלה , ה כוללים חומות ורצפות בטון (ר' בתצלומים נ/1) נבנו על קרקע חקלאית במטרה לשמש כמחסן לבלוני גז, מבלי שהתקבל לגביהם היתר בניה כדין ועל אף שבמסגרת הסכם השכירות שנכרת בין המחזיק במקרקעין לבין המבקש, התחייב הראשון להשיג את ההיתר הנדרש והדבר נכתב באופן שאמור היה להיות ידוע וברור לאחרון גם כן.

22. במועד הגשת הבקשה לביטול הצו ידעו המבקש ובא כוחו כי הועדה המחוזית שדנה בהמלצת הועדה המקומית לאשר את השימוש החורג במקרקעין לצורך הקמת המחסן הנדון, החליטו לדחות את הבקשה (שהרי פרוטוקול הישיבה וההחלטה צורפו לבקשה) , ולמרות זאת טענו כי נכון לאותו היום טרם התקבלה החלטה (ר' סעיף 14 לבקשה).
ואם לא די בכך, אז במהלך הדיון שהתקיים בפני טען ב"כ המבקש כי שיקולי הועדה המחוזית בהחלטתה לדחות את הבקשה להיתר לא ידועים לו – זאת על אף ששיקולים אלה פורטו ונומקו בהרחבה במסגרת ההחלטה שניתנ (ר' לעיל).

23. טענת המבקש בדבר קיומו של היתר "בהישג יד מיידי" לא נתמכה בדבר מלבד ההצהרה לגבי כוונת מהנדס מטעמו לנסות לטפל בעניין במסלול חלופי של הגשת תכנית מפורטת.

24. גם טענות המבקש בדבר נקיטת אכיפה בררנית מצד המשיבה לא נתמכו בראיות ראשוניות כנדרש שכן טענותיו והתצלומים שהוגשו מטעמו התמקדו בגדרות של רפתות ומחסני עצים – כאלה שאין בינן לבין מחסן למכלי גז בשטח חקלאי ולא כלום.

25. מן הטעם הזה ממש לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשות ב"כ המבקש כי אורה למשיבה להמציא תע"צ מטעם מהנדסת הועדה ו/או לערוך ביקור במקום.

סוף דבר

26. התרחבות תופעת הבניה הבלתי חוקית שכבר מזמן הוגדרה על ידי בית המשפט העליון כ"מכת מדינה", מחייבת הוצאת וביצוע צווי הריסה מינהליים בכל מקרה של התחלת בניה שהכשרתה איננה מצויה או נראית בהישג ידו של מי שמבצע אותה ואשר הריסתה תמנע הצבת עובדה מוגמרת בשטח.

כזה הוא המקרה שלפני.

27. מפני כל האמור לעיל, דהיינו מאחר שלטעמי מדובר במקרה ברור של הפרת החוק בדרך של הקמת מבנים שאינם תואמים את התכנית החלה על המקרקעין, בנייתם טרם הסתיימה, לא שוכנעתי כי הכשרתם מצויה "בהישג יד" ומבנים אחרים כמותם נהרסו זה מכבר (ר' צ"א (חדרה) 27699-07-17 מוחמד מחאג'נה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

הצו יבוצע על ידי המשיבה בתוך 60 ימים ולא יאוחר מיום 6.9.18.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בפקס ובדאר רשום.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מוראד גבארין
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: