ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צמח עידן נגד מיכל מזרחי :

בפני
כבוד ה רשמת בכירה אלישבע חן

תובע

צמח עידן

נגד

נתבעת

מיכל מזרחי

פסק דין

רקע ועובדות
בפני תביעה בסדר דין מהיר, שהורתה בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל (תיק מספר 505641-08-15), בגין שיק ע"ס 10,000 (להלן: "השיק"), אשר התקבלה.

השיק העומד בבסיס התביעה , נמסר לאביו של התובע, מר משה עידן (להלן: "מר עידן") על ידי הנתבעת, ששכרה ממנו דירה בירושלים (להלן: "הדירה") . בקשר עם השכירות נחתמו שני הסכמים לשתי תקופות שכירות עוקבות (להלן יקרא כל הסכם : "הסכם שכירות") ותקופת השכירות השנייה נקבעה מיום 24/10/14 ועד ליום 24/10/15 (להלן: "תקופת השכירות השנייה").

מר עידן העביר השיק לבנו, התובע, אשר הפקיד השיק ביום 15/7/15. משחולל השיק מן הטעם של אי כיסוי מספיק, הגיש התובע השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

טענות התובע
לטענת התובע, השיק נמסר לו על ידי אביו, מר עידן, כתשלום בגין חוב שחב לו אביו משהתובע ביצע עבודות שיפוצים בעבור אביו.

התובע הוא אוחז כשורה בשיק ולפיכך זכאי לקבלת מלוא ערך השיק.

טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת, השיק ניתן למר עידן בקשר עם הסכם השכירות שנחתם בין הנתבעת לבינו, כשיק ביטחון ולא התמלאו התנאים למימושו ולפיכך, הוגש לביצוע שלא כדין.

כן נטען, כי התובע אינו אוחז כשורה בשיק הואיל והשיק נמסר לאביו, מר עידן, ולא לתובע מה גם שהשיק נמסר ללא תאריך וללא שם מוטב ומשהושלמו פרטים מהותיים, השיק בטל.

לטענת הנתבעת, תקופת השכירות השנייה נקבעה לתשעה חודשים והיא העבירה למר עידן שמונה שיקים, אשר נפרעו, בגין דמי שכירות תוך שסוכם כי דמי השכירות בעבור חודש השכירות האחרון, ישולמו במזומן.

הנתבעת טענה לכישלון תמורה הואיל ובחודש מרס 2015, החלו עבודות בניה ללא התראה מוקדמת מתחת לדירה ששכרה ממר עידן, וסביבת הדירה הייתה עמ וסה בחומרי בניין ומלוכלכת ובסיום העבודות נותר במקום בור שסיכן את הנתבעת ובנה.

דיון והכרעה
העידו בפני התובע והנתבעת.

התובע העיד, כי הוא מכיר את הנתבעת בהיותה מי ששכרה את הדירה מאביו. לדבריו, בתקופה שלקראת חודש יולי 2015, הוא ביצע עבודות שיפוצים בשטח הדירה, לרבות עבודות שיפוץ קרמיקה, סיוד ונקיון. עם זאת הבהיר התובע, כי הוא לא עסק בבניית יחידת דיור מתחת לדירה שבה התגוררה הנתבעת.

התובע הסביר בעדותו, כי קיבל את השיק מאביו, מר עידן, בסביבות חודש יולי 2015, כתשלום בעבור עבודות השיפוצים שביצע וכי עוד קודם שהחל בעבודות העריך את עלותן בסכום שבין 8,000 ל- 11,000 ₪. לדבריו, למרות שעיסוקו אינו בשיפוצים, הוא ביצע העבודות זמן קצר לאחר שנישא מאחר שבאותה העת לא מצא עבודה אחרת.

בחקירתו השיב התובע, כי הוא לא שאל את אביו מדוע העבירה לו הנתבעת את השיק אף שידוע לו כי אביו משכיר דירות ומקבל שיקים משוכרים. התובע הבהיר, כי על גבי השיק לא נכתב כי הוא שיק לביטחון וכי הוא לא עיין בהסכם השכירות אלא בסמוך למועד הדיון ולפיכך לא היה מודע לתנאיו. לדברי התובע, הוא קיבל את השיק כאשר הפרטים בו – הסכום, התאריך וכן שמו - היו נתונים בשיק והוא אישר כי הוא מזהה ששם הנפרע (שמו שלו) נכתב בכתב ידו של אביו.

הנתבעת אישרה בעדותה, כי חתימתה מופיעה על השיק. לדבריה, בתקופה שבה שכרה הדירה ממר עידן, שילמה לראשונה דמי שכירות באמצעות שיקים שלה, ונתנה למר עידן את השיק העומד בבסיס התביעה, כשיק ביטחון, כדי להבטיח את האמור בחוזה השכירות בקשר עם שיק ביטחון . לדבריה, אמה היא שהוסיפה הכיתוב על גבי הסכם השכירות , לפיו השיק ניתן כשיק בטחון , והיא לא ציינה על גבי השיק כי מדובר בשיק בטחון בלבד משסמכה על אמה וסברה כי די בכך שבחוזה עצמו כתוב שהשיק הוא למעשה שיק ביטחון.

הנתבעת העידה, כי שילמה למר עידן את דמי השכירות לחודש יולי 2015 במזומן והסבירה כי המועד שבו שלח אחיה, עוה"ד מזרחי, מכתב לתובע (להלן: "המכתב") , קדם למועד שבו העבירה הת שלום בגין חודש השכירות האחרון. לדבריה, בהתאם להסכם השכירות השיק לא נועד להבטיח תשלום דמי שכירות אלא דברים אחרים (כלשונה).

משמדובר בתביעה שטרית יש לבחון תחילה האם הוכיחה הנתבעת טענת הגנה כנגד התביעה השטרית. ככל שתוכח טענת הגנה שטרית, תיבחן שאלת היותו של התובע אוחז כשורה .

טענת ההגנה של הנתבעת היא, כי השיק ניתן כשיק בטחון אשר התנאים לפירעונו לא התקיימו.

באשר לטענת ב"כ התובע כי למעשה העלתה הנתבעת טענת הודאה והדחה, יוער, כי הואיל ומדובר בתביעה שטרית ממילא הנטל להוכיח טענת הגנה כנגד העילה השטרית, מוטל על הנתבעת.

סעיף 20 (ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") קובע כדלקמן: "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". בפסיקה נקבע , כי הנטל להוכיח הטענה כי מדובר בשיק שניתן לביטחון וכי לא התקיים התנאי אשר להבטחתו ניתן, מוטל על חותם השטר (ראו: ת"א (מרכז) 22401-05-14 אשר לסרי נ' אוצר הארץ שמיטה בע"מ [פורסם בנבו]).

סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות קובע כדלקמן: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגומים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

כך, במקרה שבו הוכחה טענת הגנה ראויה חל היפוך בנטל ההוכחה באופן שעל האוחז בשטר להוכיח כי הוא אוחז בשטר בתום לב ובעד ערך. בפסיקה נקבע, כי טענות ההגנה המנויות ב סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות אינן בגדר רשימה סגורה ולפיכך חל היפוך בנטל ההוכחה כאשר מושך השיק מעלה טענת הגנה בדבר פגם בזכות הקניין, כלפי הנפרע (ראו: ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג (1) 304). אף שתובע בתביעה שטרית אינו נדרש להזכיר בתביעתו את עסקת הי סוד, מעת שהועלתה על ידי הנתבעת טענת הגנה בדבר התנאת מימוש השיק בתנאי אשר נוגע לעסקת היסוד, ממילא יש לבחון אותה.

בעניינה של תביעה זו, אין חולק כי על גבי השיק לא מופיע כיתוב אשר ניתן להבין ממנו כי מדובר בשיק ביטחון. עם זאת, עיון בהעתק הסכם השכירות המתייחס לתקופת השכירות הראשונה, מעלה, כי נכתבה עליו הערה בכתב יד לפיה, השיק ע"ס 10,000 ₪ ניתן כשיק ביטחון וללא תאריך. כאמור, הנתבעת הסבירה בעדותה כי לא ראתה לנכון להוסיף כיתוב על גבי השיק עצמו, בדבר היותו שיק לביטחון, משסמכה על אמה שציינה הדבר בהסכם השכירות.

עיון בסעיף 11 בשני הסכמי השכירות, אשר נוסחם המודפס זהה כמעט לחלוטין, מעלה, כי מופיעה בו התחייבות של השוכר – הנתבעת בעניינה של תביעה זו , להפקיד בידי המשכיר - מר עידן - שטר/ערבות בסך 10,000 ₪ וזאת להבטחת מילוי תנאי סעיפים 3,9,10, 12א, 12ג, 12ה.

ממכלול העובדות כפי שהתבררו, אני מוצאת כי עלה בידי הנתבעת להוכיח טענתה כי השיק ניתן כשיק לביטחון וזאת גם לנוכח הוראות הסכם השכירות בדבר העברת שטר ע"ס 10,000 ₪ בקשר עם הבטחת מילוי התחייבויות הנתבעת על פי הסכם השכירות ולנוכח הכיתוב המופיע על גבי הסכם השכירות הראשון. העובדה שהשיק ניתן ע"ס 10,000 ₪ ולא בסכום דמי שכירות חודשיים (שנקבעו ע"ס 3,300 ₪) או כפולותיהם, מתיישבת אף היא עם טענת הנתבעת כי מדובר בשיק לביטחון שניתן על פי הוראות הסכם השכירות.

באשר לתנאים אשר השיק נועד להבטיח קיומם, העידה הנתבעת, כי חלק מהסעיפים שמספריהם מופיעים בסעיף 11 להסכם השכירות בקשר עם העברת השיק ע"ס 10,000 ₪ למר עידן, כלל אינם מופיעים בהסכם השכירות. כן טענה, כי בכל מקרה תשלום דמי השכירות אינו תנאי מן התנאים אשר שיק הביטחון נועד להבטיח קיומם.

עיון בהסכם השכירות מעלה, כי סעיף 5 להסכם שעניינו תשלום דמי שכירות חודשיים, אינו נמנה עם הסעיפים הנזכרים בסעיף 11 להסכם השכירות. לעומת זאת נזכרים סעיף 3 -שעניינו היות מטרת השכירות למגורים בלבד, סעיף 9 - שעניינ ו שמירת שלמות המושכר, סעיף 10 - שעניינו תחולת חוק הגנת הדייר וסעיף 12א - שעניינו שינוי בתנאי החוזה. סעיפים 12ג ו- 12ה, אינם מופיעים בהסכמי השכירות , כפי שטענה הנתבעת בעדותה, הגם שאישרה חתימתה על שני הסכמי השכירות.

למרות שסעיף 5 להסכם השכירות הנוגע לתשלום דמי השכירות אינו נמנה עם הסעיפים המופיעים בסעיף 11 להסכם השכירות, אני סבורה כי השיק שניתן על ידי הנתבעת למר עידן להבטחת קיום התחייבויותיה על פי הסכם השכירות , נועד להבטיח גם תשלום דמי השכירות וזאת , בהינתן כי מדובר בהסכם שכירות שעניינו העברת חזקה בדירה לזמן מו גבל בתמורה לתשלום דמי שכירות וכמקובל בסוג זה של התקשרות ובהתאם לאומד דעת הצדדים, תשלום דמי השכירות הוא תנאי יסודי ומהותי העומד בבסיס התחייבויות הנתבעת על פי הסכם השכירות.

באשר לתשלום דמי השכירות, הבהירה הנתבעת בעדותה, כי כעולה מהסכם השכירות השני, היא לא מסרה למר עידן שיק בגין דמי השכירות בעבור החודש האחרון של תקופת השכירות השנייה וכי הוסכם ביניהם כי התשלום האחרון והתשיעי ישולם במזומן. לדבריה, למרות שבמכתב מיום 22/7/15 שנשלח מטעמה (צורף נספח ד להתנגדות), במסגרתו נדרש מר עידן לפצותה בגין ביצוע עבודות בסביבת הדירה בתקופת השכירות, צוין כי טרם שולמו דמי השכירות לחודש השכירות האחרון, בסופו של דבר היא שילמה למר עידן את דמי השכירות לחודש השכירות האחרון, במועד המאוחר למשלוח המכתב, הגם שאין בידה אישור או קבלה על התשלום.

בנסיבות שפורטו לעיל, אני מוצאת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח הגנה בנוגע לתשלום דמי שכירות לחודש השכירות האחרון וזאת הואיל והטענה הועלתה לראשונה, בעדותה של הנתבעת , אשר לא הציגה ראיה כלשהי להוכחת התשלום ושעה שהצהרתה בדבר התשלום עומדת בניגוד לאמור במכתב שנשלח מטעמה, זמן קצר לפני תום תקופת השכירות השנייה, לפיו , לא שילמה למר עידן את דמי השכירות בגין חודש השכירות האחרון.

על אף האמור, משקבעתי כי השיק שניתן הוא שיק בטחון אשר נועד להבטיח קיום כלל התחייבויות הנתבעת על פי הסכם השכירות ובהינתן סכום השיק ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי עלה בידי הנתבעת להוכיח טענת הגנה לפיה לא התקיים תנאי מן התנאים שהשיק נועד להבטיח, ובכלל זה לא הוכח כי גרמה נזקים לדירה או כי לא שמרה על שלמותה (תנאי הקבוע בהסכם השכירות בקשר עם השיק לביטחון). כך, התובע טען בעדותו כי בעת שביצע עבודות הבחין בקרמיקות שבורות ובלכלוך רב . כאשר מועלית הטענה כי הנתבעת גרמה נזקים לדירה באופן העולה כדי הפרת הסכם השכירות המאפשרת שימוש בשיק - הרי שהנטל המוטל על הנתבעת במקרה זה הוא להוכיח טענה שלילית – קרי, להוכיח כי היא לא גרמה נזקים. בהעדר אפשרות מעשית של הנתבעת להוכיח טענה שלילית, יש לפנות ולבחון כיצד ניתן להוכיח מה היה מצבה של הדירה ולהסיק האם הנתבעת גרמה לנזקים בדירה. משלא הוצג מכתב התראה שנשלח לנתבעת או אסמכתא אחרת, לא מצאתי כי הוכח שהנתבעת הותירה נזקים בדירה באופן המאפשר שימוש בשיק הביטחון, מה גם שבחינת נזקים נעשית בדרך כלל בתום תקופת שכירות. בעניין זה יוער, כי התובע אף לא זימן לעדות את אביו, מר עידן, הגם שהדעת נותנת כי היה בעדותו כמשכיר הדירה לנתבעת כדי להעיד על מצב הדירה לאחר תום תקופת השכירות . לנוכח האמור, אני מוצאת כי עלה בידי הנתבעת להוכיח הגנה לפיה לא התקיימו התנאים למימוש השיק במלוא סכומו.

משקבעתי כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי השיק העומד בבסיס התביעה הוא שיק בטחון וכי לא התקיימו תנאים למימושו , יש כעת לפנות ולדון בשאלה האם התובע אוחז כשורה בשיק .

התנאים לאחיזה כשורה מפורטים בסעיף 28 (א) לפקודת השטרות כדלקמן; על האוחז להוכיח כי נטל את השטר שלם ותקין לפי מראהו; כי אחז בשטר טרם שעבר זמנו ולא הייתה לו ידיעה כי חולל, אם חולל ; כי ניתן ערך בעד השטר; כי השטר ניטל בתום-לב.

באשר לשאלת תום הלב, נקבע בפסיקה , כי יש לראות במי שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום נסיבות, כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם (ראו: ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ [פורסם בנבו] ).

מעדות התובע באשר לקבלת השיק עולים ספקות באשר לנטילת השיק בתום לב. למרות שאין חולק כי התובע קיבל השיק מאביו והיה מודע לכך שהשיק שהועבר לו ניתן בקשר עם השכרת הדירה, הוא אישר בעדותו כי נמנע מלברר עם אביו פרטים לגבי השיק שניתן לו ובדבר אפשרות מימושו. כן לא ראה התובע לנכון לזמן את אביו לעדות אף שעדותו עשויה הייתה לשפוך אור לגבי נסיבות קבלת השיק מהנת בעת (והאם ניתן כשיק לביטחון) כמו גם לגבי תקופת השכירות והמצב הפיזי של הדירה בתום תקופת השכירות ואף לגבי השלמת הפרטים בשיק והעברתו לתובע.

הלכה היא, כי הימנעות בעל דין מלהביא ראיה בעניין שבמחלוקת ובכלל זה מלזמן עד רלוונטי לעדות, מקימה חזקה כי הראיה הייתה עומדת לחובת הנמנע. כן מעוררת ההימנעות מהבאת עד חשד כי בעל הדין הנמנע חושש מהבאתו של העד ומחשיפתו לחקירה נגדית (ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי , פ"ד לה (1) 736 ; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) נ' חברת טלקאר בע"מ, פ"ד מד (4) 595).

משלא הוזמן מר עידן לעדות, הגם שבאופן טבעי לנוכח יחסי המשפחה הקרובים שבינו לבין התובע, לא היה צפוי קושי מיוחד לזמנו, הרי שהדבר עומד לחובת התובע ביחוד שעה שמעדותו עלה כי למרות שהיה מודע לכך שהשיק שניתן לו קשור ככל הנראה להסכם שכירות שאביו צד לו (למרות שלא צוינו על גבי השיק הגבלות), ושמו של התובע כנפרע נכתב בשיק על ידי אביו, נמנע הוא מלברר פרטים באשר לפגם אפשרי בזכות הקניין של השיק ויש בהתנהלותו כאמור, כדי להוביל למסקנה, כי השיק ניטל שלא בתום לב. יובהר, כי יש להבחין בין נסיבות התביעה דנן כאשר מדובר בשיק ללא הגבלות שהועבר מאב לבנו לבין נסיבות שבהן היה שיק ללא הגבלות, מגיע לצד ג' שאינו מכיר את מר עידן.

משמצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נטל השיק בתום לב וכפועל יוצא לא התקיים תנאי מהתנאים הנדרשים לצורך הוכחת אחיזה כשורה, והואיל והתנאים המנויים בסעיף 28 לפקודת השטרות הם תנאים מצטברים ודי באי קיומו של אחד מהם כדי לשלול מהתובע מעמד של אוחז כשורה בשיק, הרי שמעת שלא הוכחה נטילת השיק בתום לב, לא ניתן לראות בתובע אוחז כשורה בשיק .

משהתובע אינו אוחז כשורה בשיק, אין הוא יכול לה תגבר על פגם בזכות הקניין שבשיק המהווה הגנה למושך השטר כנגד הצד הקרוב לו בעסקת היסוד . עם זאת, קמה לכל אוחז שטר, החזקה כי ניתנה תמורה בעד ערך לשטר, בהתאם להוראות סעיף 26 לפקודת השטרות. כן נקבע, כי הואיל ושטר הוא כמעט "שווה כסף" , די בתמורת מה כדי שיראו האוחז בשטר כאוחז בעד ערך (ראו: ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז (3) 830) . בעניינה של תביעה זו, העיד התובע, כי השיק ניתן לו על ידי אביו בתמורה לעבודות שיפוצים ונקיון שבצע בעבורו. הגם שהתובע לא הזמין את אביו לעדות ולא הציג אסמכתאות באשר לעבודות שביצע, אני סבורה כי אין בכך כדי לפגום בחזקת התמורה העומדת לו וזאת גם לנוכח רף ההוכחה הנמוך שנקבע בדין. כן יוער, כי מצאתי חיזוק ראייתי לתמורה שניתנה לנוכח עדות הנתבעת כי בסמוך לדירה התקיימו עבודות שיפוצים. הגם שלא הובהר לחלוטין מועד השיפוצים והעבודות , לא נסתרה עדות התובע בדבר ביצוע עבודות ולפיכך, אני קובעת כי התובע הוא אוחז בעד ערך בשיק.

באשר לאפשרות הפחתת סכום החיוב על פי שטר במקרה של כשלון תמורה חלקי נקבע בפסיקה , כי הדבר אפשרי כאשר העובדות ברורות והערכת מידת כשלון התמורה תלויה בפעולה חשבונאית פשוטה (ראו: ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז (3) 830).

לנוכח האמור, משלא הוכיחה הנתבעת תשלום דמי השכירות בגין חודש השכירות האחרון ולפיכך למעשה לא הוכיחה הגנה כנגד השיק בגובה דמי השכירות ומנגד עלה בידי התובע להוכיח כי הוא אוחז בעד ערך בשיק הרי שהתביעה מתקבלת בחלקה, באופן שעל הנתבעת לשלם לתובע סכום דמי השכירות לחודש השכירות האחרון בסך של 3,300 ₪ (בהקשר זה יצוין כי כעולה מתצהיר הנתבעת , שולמו דמי השכירות על ידה בשיקים מעותדים מראש, ולפיכך משלא שולמו אף לשיטת הנתבעת אלא רק לאחר שנשלח המכתב מטעמה, אני מוצאת כי קמה הזכות לקבלתם אף לפני תום תקופת השכירות).

משמצאתי לקבל התביעה בחלקה - התוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,300 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל ועד לתשלום בפועל. כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 756 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ח, 04 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צמח עידן
נתבע: מיכל מזרחי
שופט :
עורכי דין: