ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברטר מדיה בע"מ נגד רונן שריון :

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובעת:

ברטר מדיה בע"מ, ח.פ 514374305

באמצעות ב"כ עו"ד גיא אבידן ואח'

נגד

הנתבעים:

1.רונן שריון
2.אס.די.אר - שריון יבוא ושווק בע"מ, ח.פ 511704173 (בפירוק)

באמצעות ב"כ עו"ד אליעזר גריסרו

פסק דין

רקע והמחלוקת בין הצדדים
התובעת היא חברה המפעילה זירת סחר חליפין (עסקאות ברטר) בין עסקים שונים במדינת ישראל. עסקאות הברטר מתבצעות בין לקוחות התובעת, המספקים מוצרים ושירותים, לבין לקוחות אחרים של התובעת, הצורכים מוצרים ו/או שירותים מעסקים אחרים וזאת בשווי השירותים שסופקו להם. התובעת היא מעין מסלקה, הדואגת לחיוב וזיכוי הלקוחות השונים בגין הצריכה ואספקת השירותים השונים. בפועל, העסקאות מבוצעות בין הלקוחות לבין עצמם, כאשר התמורה לתובעת משולמת באמצעות עמלה בעבור שירותיה הנגזרים מגובה העסקאות המבוצעות.

התביעה הוגשה כנגד נתבעת מספר 2 שהינה חברה חדלת פירעון, ביום 10.7.2013 ניתן כנגדה צו פירוק ע"י בית משפט המחוזי בת"א (פר"ק 18424-04-13), וכנגד נתבע מספר 1 שבמועדים הרלבנטיים לתביעה הוא היה בעל המניות ואחד משני המנהלים בנתבעת 2. לטענת התובעת, הנתבעת התקשרה עמה ביום 29.5.2005 בהסכם לביצוע עסקאות ברטר. התביעה מפרטת שההסכם חודש מידי שנה וכן כי עד לשנת 2012 רכשה החברה מהתובעת שירותים.

התביעה עיקרה חוב נטען של הנתבעת מספר 2 בסך 26,941 ₪, המבוסס על חוב בסך 16,590 ₪ בגין מוצרים וחוב בסך 6,096 ₪ בגין דמי ניהול. כן נדרש סך של 4,255 ₪ בגין ריבית והצמדה. התביעה כנגד נתבע מס' 1 מבוססת על טענה, לפיה, הנתבע רכש מהתובעת מוצרים לצרכיו האישיים, טיפול שיניים, טלוויזיות ומוצרי חשמל לביתו. באופן כזה הנתבע עירב את נכסיו האישיים עם נכסי החברה ולפיכך וע"פ סעיף 54(א) לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), הוא חייב בתשלום אותם מוצרים.

הנתבעים מכחישים את טענות התובעת. הנתבעים מציינים כי ההסכם, עליו מתבססת התובעת, נספח ב' לכתב התביעה, הוא הסכם שנחתם בין ברטר מדיה יוסף קזימירסקי ע"מ 054041181 לבין חברת אס.די.אר- שריון יבוא ושיווק בע"מ, בעוד שהתובעת בתיק זה היא ברטר מדיה בע"ח, ח.פ. 514374305, ולפיכך אין יריבות בין הצדדים. נתבע מס' 1 טוען כי בנסיבות העניין אין מקום להרים מסך ולחייבו בחובות נתבעת מס' 2 כלפי התובעת.

בתיק התנהלו מספר דיונים מקדמיים. ביום 28.9.2017 התקיים הליך ההוכחות, במסגרתו העיד מטעם התובעת מר וייסמן קונסטנטין, מר יוסף קזימ רסקי, הבעלים בתובעת, וכן העיד הנתבע, מר רונן שריון. בהמשך לכך, הגישו הצדדים סיכומים מטעמם.

עיקר טענות הצדדים
התובעת טוענת כי מיום 29.5.2005 פועלים הצדדים במשותף מכוח הסכם שחודש מעת לעת. גם לאחר התאגדותה של התובעת בשנת 2010 ועד לשנת 2012 רכשה הנתבעת 2 מהתובעת שירותים. בחלק מהעסקאות מדובר במוצרים ושירותים שסופקו לנתבע 1 באופן אישי והוא חייב בתשלומם. לעמדת התובעת, הנתבע 1 הוא בעל דין אשר עירב נכסים בין חברות שונות שבבעלותו והשתמש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להתחמק מתשלום בעבור שירותים ומוצרים שרכש מהתובעת עבור הנתבעת 2. עוד מציינת התובעת כי הנתבע 1 הודה בחוב, זאת כאשר הציע לשלם באמצעות ציוד בבעלותו האישית את חוב הנתבעת 2, כשנתיים לאחר פירוק הנתבעת. לדבריה, בנסיבות העניין, יש לחייב את הנתבע 1 בתשלום חובות הנתבעת 2.

הנתבעים מציינים כי אין יריבות בין הצדדים באשר ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 29.5.2005, בין הנתבעת לבין "ברטר מדיה- יוסי קזימרסקי", בעוד שהתובעת עצמה התאגדה רק בשנת 2010. הנתבע עצמו לא היה מודע לשינוי בהתאגדות התובעת ולא נתן את הסכמתו ואת אישורו לעניין. כן טענו הנתבעים כי בנסיבות העניין אין עילה להרמת מסך ההתאגדות. אין עירוב נכסים בין נכסי הנתבע 1 לנתבעת 2, לא הוכח כי מדובר במעשי תרמית, הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה במשך השנים, נתבע מס' 1 לא השתמש באישיות המשפטית של החברה על מנת להתחמק מהתחייבויות אישיות. עוד הוסיפו הנתבעים כי נתבעת מס' 2, פעלה, גם בסמוך למועד מתן צו הפירוק, לקיים את עסקת הברטר והציעה לתובעת או מי מטעמה להגיע ולקחת מוצרים לביצוע הברטר. בנסיבות העניין, לדעתה, אין יריבות בין הצדדים, אין עילה להרמת מסך בכל הנוגע לנתבע 1 ויש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

התביעה הוגשה כנגד נתבעת מס' 2 שהיא חברה בפירוק וכנגד נתבע מס' 1. מאחר שנתבעת מס' 2 הינה חברה בפירוק, לא ניתן לנהל כנגדה הליכים, אלא באישור בית המשפט של פירוק, אישור שכזה לא הומצא. לפיכך, יש לבחון האם הוכחו יסודות התביעה כנגד נתבע מס' 1, שכאמור, הוא בעל מניות ואחד ממנהלי החברה. כתב התביעה והסיכומים של התובעת מציינים כי, בנסיבות המפורטות, קמה לנתבע אחריות אישית כלפי התובעת ועליו לשאת באחריות אישית לחוב הנטען. יובהר כי עילות התביעה כנגד נתבע מס' 1 נשענות על סעיף 54(א) לחוק החברות, סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 וסעיפים 36,35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לעניין התנהגות רשלנית.

פירוט החוב הנטען מוצא ביטויו בכרטסת ובנספחים שצורפו ל"ראיות התביעה". בהתאם לכרטסת, נספח ה', היתרה שלא סולקה לפעולות מיום 1.01.2010 ועד 21.08.2012 הנה בסך 16,590 ₪. בנוסף נתבע סך של 6,096 ₪ בגין דמי ניהול ועוד ריבית והצמדה בסך 4,255 ₪.

הכרטסת כוללת שני חיובים שנחזים להיות צריכה אישית של הנתבע 1 ולא של החברה שבפירוק:
החיוב הראשון עניינו רכישה של טלוויזיה מיום 22.06.2010 (ראו חשבונית מספר 3386602 כחלק מנספח ט'). יובהר כי חיוב זה נפרע והדבר נלמד הן מהכרטסת (ראו יום ערך 30.06.2010) והן מעדותו של נתבע מס' 1:
"ש. הטלויזיות שסופקו לשם הם לביתך הפרטי?
ת. הטלויזיות סופקו ושולמו" (עמוד 13 שורות 24-23 לפרוטוקול מיום 28.9.2017).

החיוב האישי הנוסף המופיע בכרטסת הוא טיפול שיניים אצל ד"ר ויינברג (חשבונית 5487 על סך 6,110 ₪ מיום 30.11.2011). בהקשר זה העיד הנתבע:
"ש. אני מציג לך הזמנת לקוח מס' 6164868?
ת. זה הכתב שלי. טיפול השיניים שולם למעט חשבון של 6,110 ₪ ( כולל מע"מ).
ש. למה שתשלם לטיפול שיניים באמצעות חברה ולא בעצמך?
ת. היה לנו אינטרס שיקנו מאיתנו סחורה ועל ידי כך שהעלות שלנו תהיה זולה יותר עבור טיפול השיניים, זה היה האינטרס" (עמ' 14-13 לפרוטוקול מיום 28.9.2018, שורות 31-29, 2-1).

התובעת צרפה חשבוניות נוספות שעניינן מוצרים אישיים ו/או שירותים אותם רכש הנתבע באמצעות הנתבעת, ראו נספח ט', עבורו ו/או עבור מי מבני משפחתו אשר אינן מופיעים בכרטסת שביסוד כתב התביעה . במסגרת זאת, הציגה התובעת חשבוניות בעניין טיפולי שיניים לנתבע ו/או למי ממשפחתו ומכשירים לביתו של הנתבע שהוזמנו באמצעות התובעת בשנים 2011-2009.

טענה להיעדר יריבות

ההסכם נכרת בשנת 2005 בין ברטר מדיה יוסף קזימירסקי ע"מ 054041181 לבין חברת אס.די.אר- שריון יבוא ושיווק בע"מ (בפירוק) (ראו נספח ב' לראיות התובעת). הנתבעת טענה להעדר יריבות, זאת כמפורט לעיל. תוקפו של ההסכם הוא ל- 12 חודשים עד ליום 31.12.2005, אולם כקבוע בסעיף 14ב' להסכם, הוא מוארך אוטומטית ב- 12 חודשים נוספים. התובעת התאגדה רק ביום 4.1.2010. בכל הנוגע להמשכיות ההסכם, התבססה התובעת על מסמך ששלחה ללקוחותיה (נספח ד' לראיות התובעת). בנושא זה העיד מר וייסמן קונסטנטין, אשר עבד אצל התובעת:
"ש. כשאתה רושם בתצהיר שלך חברה וחברה אתה מתכוון רק לשנת 2010?
ת. בעיני זה אותו עסק רק שינוי פורמלי.
ש. אתם טוענים לעירוב נכסים וחברות, זה מה שאתם עושים?
ת. הוצאנו מכתב מסודר לכל הלקוחות שכל היתרות וכל הפעילות מברטר מדיה תחת העוסק מורשה של יוסי קזימירסקי עוברות לברטר מדיה בע"מ זה היה בשנת 2010.
ש. אתה אומר שיצאה הודעה ואתה אומר בסעיף 9.4 לתצהיר ובסעיף 5.9 לתצהיר תשובות לשאלון – מי אישר לך שהוא קיבל את ההודעה?
ת. לפי הייעוץ המשפטי שאז קבלנו לא היינו צריכים לאשרר, שלחנו את ההודעה גם בפקס וגם בדואר לכל הלקוחות"
(פרוטוקול הדיון מיום 28.9.17, עמ' 9, שורות 11-3).

בנושא זה אף העיד מר יוסף קזימרסקי, הבעלים בתובעת:
"ש. אני מפנה אותך לנספח ב' לתצהיר שלך – איפה כתוב שאתה רשאי לבצע את האמור בסעיף 5 לתצהירך?
ת. ברגע שהייתי עוסק מורשה, אנו גדלנו ורואה החשבון אמר שצריך לעבור להיות חברה בע"מ. הודעתי לו והוא יכל לסרב אנחנו חברה מסודרת.
ש. הנתבעת הסכימה?
ת. ברור, אם היא לא הגיבה היא הסכימה. הכל התנהל גם כשהוא היה עוסק מורשה.
ש. יש לך תיעוד לאישור הזה?
ת. ברגע ששולחים מייל ומודיעים לו, כן יש לי תיעוד הוא נמצא אצל מר וייסמן" (פרוטוקול הדיון מיום 28.9.17, עמ' 12, שורות 19-12).

בנושא זה העיד הנתבע:
"ש. באיזה שהוא שלב התובעת הפכה להיות חברה בע"מ ואתה המשכת לבצע איתה עסקאות, למה המשכת לעבוד מולם?
ת. לא קבלתי שום הודעה שהם הפכו להיות מעוסק מורשה לחברה בע"מ.
ש. בתצהיר שלך אתה מודה בסעיף 12 שאתה קבלת טיפול שיניים לעצמך ואנו הצגנו חשבוניות שמלמדות אחרי שנולדה החברה, אני שואל למה?
ת. לא ידעתי הם הפכו מעוסק מורשה לחברה בע"מ.
ש. אבל קבלת חשבוניות?
ת. הוא לא שינה את הכותרות של החשבוניות והצורה של הלוגו שלו"
(פרוטוקול הדיון מיום 28.9.17, עמ' 13, שורות 20-13).

13. הכרטסת החלקית שהוצגה מפרטת פעולות מיום 1.01.2010 ועד ליום 21.08.2018. החשבוניות שצורפו על ידי התובעת מלמדות שהפעילות בפרק זמן זה נעשתה בין חברת ברטר מדיה בע"מ לבין נתבעת מס' 2. לאור האמור לעיל, מנועה נתבעת מס' 2 לטעון להיעדר יריבות. אין בכך כדי לגרוע מטענותיה האחרות שהועלו על ידה ומטעמה בכתבי הטענות.

האם יש בנסיבות העניין להרים מסך ההתאגדות ולחייב נתבע מס' 1 בחובות החברה

התובעת הציגה חשבוניות בגין מוצרים לצריכה אישית שצרך נתבע מס' 1 וטענה כי בנסיבות העניין עירב נתבע מס' 1 בין נכסי החברה לנכסיו האישיים וניצל לרעה את האישיות המשפטית הנפרדת "כדי להימנע מתשלום לספק של החברה בעבור מוצרים ושירותים שהנתבע צרך בעצמו" (סעיף 3 לסיכומי תשובה מטעם התובעת). בעניין זה צרפה חשבוניות בסך מצטבר של עשרות אלפי שקלים שעניינן, בין השאר, רכישת מכשירי טלוויזיה ומוצרים ביתיים, טיפולי שיניים לנתבע 1 ובני משפחתו בין השנים 2012-2009.

הפעילות המשותפת בין הצדדים החלה בשנת 2005. היקף הפעילות המצטבר משנת 2005 ועד לשנת 2012 היה 200,000 ₪ ( ראו עדותו של מר וייסמן קונסטנטין בעמוד 11, שורות 27-26 לפרוטוקול הדיון מיום 28.09.2017). עיון בחשבוניות שעניינן צריכה פרטית של נתבע מס' 1 ו/או מי מטעמו, הן אלו המפורטות בכרטסת מיום 1.01.2010 והן אלו המתייחסות לתקופה שקדמה לה, מלמד שכל החשבוניות הנ"ל, למעט חשבונית אחת בסך של 6,110 ₪- יתרה עבור טיפול שיניים, נפרעו באופן מלא. היתרה שלא נפרעה הינה שולית יחסית להיקף העסקאות בין הצדדים. מאחר שכל החשבוניות שעניינן צריכה פרטית ו/או שירות אישי, למעט אחת, נפרעו במלואן, אין יסוד עובדתי לטענה שהנתבע 1 ניצל את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להימנע מתשלום מוצרים ושירותים שצרך בעצמו.

לעניין הנסיבות והעילות להרמת מסך, ראו ע"א ( ירושלים) 4606/90 איטה מוברמן נ' תל מר בע"מ, מו(5) 353, 360 (1992):
"בסיסית, הרמת המסך תכליתה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ס' אוטולנגי, "הרמת המסך - אחד מהנימוקים לה ומידת החלתה" הפרקליט כה [תשכ"ט] עמ' 465). הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מירמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ כדי להינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק. הרמת מסך זו גם נועדה לאפשר לבתי המשפט לעמוד על משמר שלטון החוק ולהגן על טובת הציבור מפני מעשים הפוגעים בו או במיגזרים שבו, שהמסך המפריד בא לכסות עליהם. אולם יש שהרמת המסך נדרשת, ולו גם חלקית, לשם הגנה על זכויותיו של בעל המניות - לטובתו נעשה הדבר ולאו דווקא כנגדו. דוגמה לכך, הרמת מסך סטטוטורית, שתכליתה להעמיד מציאות על מכונה לטובת עניינם של בעלי המניות, כדוגמת סעיף 95 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], על כל הנובע מכך, בין היתר בסוגיות של מסים. הוא הדין, כאשר צד שלישי, שאינו חלק מהתאגיד ואינו קשור בו, מבקש להיבנות מאותו מסך חוצץ לטובתו שלו ומתוך קיפוח בעלי מניות (ראה לעניין זה ספרו של פרופ' א' פרוקציה, דיני חברות חדשים בישראל [המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשמ"ט] 75).
אמור מעתה, שהרמת המסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכול לפי טיבו של העניין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם 'עשיית הצדק והיושר ושמירה על טובת הציבור'".
כן ראו ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (פורסם בנבו, 16.10.2005).

כאמור, לא הוכח כי הנתבע 1 נצל במרמה את האישיות הנפרדת של החברה על מנת להתחמק מתשלום בגין שירותים ומוצרים אישיים שלו, זאת מאחר כי ככלל שולמו כל החשבוניות שעניינן צריכה אישית, למעט חשבונית אחת שצוינה לעיל. עוד יש לציין כי התובעת נהנית מביצוען של עסקאות אלו מאחר שקיבלה עמלות בגין אותן עסקאות, והיא מנועה, בדיעבד ולאחר שקיבלה העמלות, לטעון כנגד עסקאות אלה. מכל האמור לעיל, דוחה תביעת התובעת ל"הרים מסך ההתאגדות" ולחייב הנתבע 1 בתשלום חוב נתבעת מס' 2 לתובעת .

מהות ההסכם

ההסכם, נספח ב', כותרתו: "הסכם התקשרות לעסקאות סחר חליפין".
סעיף 1 להסכם מגדיר: "סחר חליפין"– מכלול העסקאות ההדדיות בין הצדדים לאספקת מוצרים ושירותים, אשר תמורתם תקוזז בין הצדדים".

התובעת הוסיפה כי מאחר שהנתבעת 2 החלה לצבור חוב בברטר, החלה התובעת לציין בהזמנות שהונפקו לנתבעת החל מחודש מרץ 2012 כי: "היה ומסיבה כלשהי לא תמומש עסקת הברטר הלכה למעשה תוך 180 יום מיום ההזמנה... מתחייב הלקוח לשלם... בתשלום כספי חד פעמי" (נספח יא').

מכאן ניתן ללמוד כי, גם לגרסת התובעת, עד חודש מרץ 2012 העיקרון ביסוד ההתנהלות בין הצדדים היה סחר חליפין (ברטר). מחודש מרץ 2012 נקבע הסדר מיוחד, לפיו, אם הברטר לא יתבצע תוך 180 יום הלקוח ישלם תשלום כספי בעבור עסקה ספציפית.
נכונותו של הנתבע מס' 1 להביא סחורות כנגד חוב החברה , כמפורט בהקלטה שתומללה ובעדותו, אינה מעידה על קבלת אחריות אישית לחוב החברה אלא על רצון לסייע בפתרון המחלוקת על ידי העמדת סחורה מחברה הקשורה עמו לסגירת/לצמצום החוב של הנתבעת מס' 2 לתובעת.
להלן עדותו של הנתבע:
"ש. אם אין חוב כמו שאתה טוען, התובעת נחקרה כאן על הזמנות עבודה אם יש או אין הזמנות, למה אתה מציע סחורה לתשלום חוב אם אין חוב לפי הטענה שלך?
ת. אני שמתי לו סחורה עבור החוב שהיה מאושר, לא דברנו על סכומים, לא ידעתי את הסכומים המדויקים. דברנו באופן כללי. היה בינינו אמון בכל תקופת העבודה. גם לפני שעשינו לא בדקתי את החשבוניות כל פעם.
ש. אם החברה פורקה בשנת 2013 ואתה מציע לו סחורה בשנת 2015 עבור מי היתה הסחורה שהצעת לו?
ת. לא הצעתי לו סחורה בשנת 2015. לא יודע מתי זה היה, היה בינינו איזו שהיא שיחה וגם אני לא זוכר בדיוק את כל הפרטים, הוא דאג לתמלל ולהקליט"
(ע"מ 14 לפרוטוקול מיום 28.9.2017, שורות 19-11) .

זאת ועוד, על כל החשבוניות שהוצאו עד חודש מרץ 2012, עת הוחל הנוהל החדש שצוין לעיל, חל עיקרון סחר החליפין ( ברטר) ולא עיקרון התשלום. לא ניתן לשנות הסכם בדיעבד ובאופן חד צדדי. התובעת לא הוכיחה, גם כלפי נתבעת מס' 2, בשים לב שטענתה כי ההסכם בין הצדדים חל, מדוע יש לחייב את הנתבעת בתשלום ולא לבצע עסקאות ברטר כמפורט בהסכם.

אין הנתבע מס' 1 חב בחובות החברה, אך משהוכח כי הנתבע קיבל מוצרים ושירותים שהועברו לו ע"י התובעת לצרכיו האישיים מבלי ששילם לתובעת עבורם, היה מקום לפעול ע"פ חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), הקובע בסעיף 1 כדלקמן:
1. (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.

יצוין כי הטענה המתבססת על עשיית עושר ולא במשפט לא הועלתה על ידי התובעת בכתב התביעה, אלא הועלתה בפעם הראשונה בסעיף 32 במסגרת הסיכומים שהגישה. טענה זו חזרה ע"י התובעת בסעיף 2 לסיכומי התשובה. מכל מקום, משהועלתה, יש להידרש לה.

סוף דבר

דוחה התביעה לחייב את נתבע מס' 1 בתשלום חוב נתבעת מס' 2 לתובעת.
מחייב את הנתבע 1, על פי הודאתו כמפורט בפרוטוקול ובשים לב לשירות האישי שניתן לו ומאחר והוכחו יסודות חוק עשיית עושר ולא במשפט בנסיבות חשבונית זו (חשבונית 8487) , לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, סך של 6,110 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.11.2011 ועד התשלום בפועל (הסכום כולל מע"מ כחוק).

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ח, 02 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ברטר מדיה בע"מ
נתבע: רונן שריון
שופט :
עורכי דין: