ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד הנהלת קניון עזריאלי :

בפני
כבוד ה רשמת בכירה ענת דבי

תובעת

מגדל חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעות

1.הנהלת קניון עזריאלי
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

צד ג' סער ביטחון בע"מ

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב על סך 11,226 ₪, שעילתה נזק שנגרם ביום 4.5.09 לרכב התובעת בעת שחנה בחניון בבעלות נתבעת 1.

התובעת הייתה במועד הרלבנטי לתביעה זו מבטחת רכב מספר 4619768 (להלן: "רכב התובעת"). התובעת פיצתה את מבוטחתה בגין הנזק שנגרם לרכב והגישה תביעת שיבוב זו.

נתבעת 1 הייתה במועד הרלבנטי לתביעה הבעלים ו/או המחזיקה ו/או המפעילה ו/או המעסיקה של עובדי החניון בקניון עזריאלי (להלן: "החניון").
נתבעת 2 הייתה מבטחת נתבעת 1 במועדים הרלבנטיים.

2. בכתב התביעה נטען, כי ביום 4.5.09 החנתה נהגת התובעת את הרכב בחניון שבקניון עזריאלי ולאחר כ- 3.5 שעות שבה לרכבה והבחינה כי הטמבון הקדמי הושחת כתוצאה מתלישה של הגריל הקדמי ברכב. נטען, כי הנתבעות אחראיות לשפות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכב.

3. הנתבע ות הגישו כתב הגנה במסגרתו טענ ו, כי נתבעת 1 לא הייתה מחזיקה ברכב נשוא התביעה שכן השליטה ברכב נותרה כל העת בידי מבוטחת התובעת ולפיכך, המקרה דנן אינו נכנס למסגרת חוק השומרים, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק השומרים").

לחילופין נטען, כי גם אם יקבע בית המשפט כי הנתבעת הינה "שומר שכר" כאמור בסעיף 2(ב) לחוק, הרי ששומר שכר הינו אחראי לאובדן או נזק לנכס זולת אם האובדן או הנזק נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזות מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהם. נטען, כי ככל שארע אירוע כמפורט בכתב התביעה, הרי שהגניבה והנזק התרחשו בנסיבות אותן לא יכלה לחזות הנתבעת מראש ומשכך, פטורה הנתבעת מאחריות.
כן נטען, כי על התובעת להוכיח כי נתבעת 1 התרשלה ואין כל הוכחה להתרשלות שכזו .

הנתבעת טענה עוד, כי בכניסה לחניון מוצב שלט מאיר עיניים ובו צוין ברחל בתך הקטנה כי הנהלת החניון איננה אחראית לנזקים העשויים להיגרם לרכב בעת שהותו בחניון או לגניבתו.

4. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד סער בטחון בע"מ (להלן: "סער") ואיילון חברה לביטוח בע"מ. בהודעת צד ג' נטען, כי סער הינה חברה שהתקשרה בחוזה עם נתבעת 1 למתן שירותי שמירה בחניון והייתה אחראית לספק שומרים מקצועיים ואחראיים לביצוע העבודה בחניון. במסגרת ההתקשרות בין הצדדים, קיבלה על עצמה סער את האחריות בגין כל נזק אשר יגרם לצד ג' כתוצאה ממעשיה.
משכך, נטען, כי ככל שהנתבעת תחויב בתשלום כלשהו לתובעת, על צד ג' לשפותה בגין סכום זה.
צד ג' 2 – איילון חברה לביטוח בע"מ הי יתה מבטחת סער בזמנים הרלבנטיים.

סער הגישה כתב הגנה מטעמה במסגרתו טענה, כי אמנם הינה הגורם האחראי על השמירה במתחם הקניון, ברם, אין כל בסיס לחיובה באחריות לאירוע הנטען והמוכחש שכן, כל פעולותיה נעשו כנדרש והיא פעלה בהתאם להנחיות השמירה בחניון כפי שנקבעו ע"י הנתבעת.

עוד צוין בכתב ההגנה מטעם סער, כי הנתבעת בעצמה מציינת כי הנהלת החניון איננה אחראית לנזקים העלולים להיגרם לרכב בעת שהותו בחניון או לגניבתו. משכך, כלל לא ברור כיצד היא מנסה לטעון כי סער נשכרה בין היתר לצורך כך. נטען, כי במסגרת ההסכם בין הצדדים, סער אינה אחראית על רכושם של באי הקניון. כמו כן, נטען כי אין בעובדה כי הטמבון הקדמי ניזוק, כדי להוכיח כי הנזק הנטען והמוכחש התרחש בחניון עצמו.

5. בדיון שהתקיים בתיק זה, העידה נהגת התובעת כי הגיעה עם ילדיה ואחותה לקניון עזריאלי והחנתה את הרכב בחניון. הנהגת העידה כי החנתה את הרכב כאשר החלק הקדמי של הרכב פונה לכיוון נתיב הנסיעה בחניון והרכב בלט קצת לכיוון נתיב הנסיעה. לאחר כשעתיים -שלוש שבה לרכב וראתה כי כל הטמבון הקדמי של הרכב מפורק. הנהגת העידה, כי היא מניחה כי פירקו את הטמבון וגנבו אותו.

נהגת התובעת הודתה כי בעת שנכנסה לקניון קיבלה כרטיס עליו רשום כי כרטיס החניה הינו עבור זכות החניה בלבד אך הודתה כי לא התייחסה לכך (עמ' 2 ש' 2). הנהגת גם הודתה כי בכניסה לחניון מוצב שלט המודיע כי הנהלת החניון פטורה מאחריות לנזק או גניבה. הנהגת הודתה כי קראה את השלט והבינה אותו, אך סברה כי צריך שתהיה אחריות.
הנהגת הודתה כי אין בידה כל ראיה כי מישהו מן החניון גרם לה נזק (עמ' 2 ש' 31) .

עדותה של נהגת התובעת נתמכה בעדות נוסעת ברכב, אשר אף היא ת יארה כי שבה ביחד עם הנהגת לרכב וראתה את הנזק.

7. מטעם הנתבעת העיד מר רוברט דהאן – מנכ"ל חניון קבוצת עזריאלי. מר דהאן העיד , כי בכניסה לחניון מוצב שלט הקובע "הנהלת החניון אינה אחראית לנזקים העשויים להיגרם לרכב בזמן שהותו בחניון או לגניבתו". מר דהאן הבהיר, כי אמנם במקום מתקיימים סיורים, אך הסיורים נועדו למטרה ביטחונית ולא למניעת גניבות. מר דהאן הדגיש , כי החניון מעסיק את חב' השמירה סער על מנת למנוע פח"ע וכי בכל מקרה אם השומר בחניון נתקל בעניין פלילי, עליו לפנות למשטרה שכן אין לשומר סמכות עיכוב או טיפול במקרה שכזה.

8. מטעם סער העיד מר שגיא יום טוב – מנהל סניף ת"א והמרכז. מר יום טוב העיד , כי חב' סער נותנת שירותי אבטחה בקניון עזריאלי בת"א. שירותי האבטחה הינ ם למניעת פח"ע והפרעות סדר. גם מר יום טוב העיד כי לעובדי סער אין סמכות להתערב במידה והם עדים לפעילות פלילית ואין להם סמכות עיכוב. במקרה כזה, עליהם לדווח למשטרה. מר יום טוב העיד , כי סער מבצעת סיור רכוב היקפי וגם פנימי, שיוצא אחת לשעה -שעתיים. הסיור איננו קבוע וזאת לצורך שבירת שיגרה.

דיון

9. סע 1(א) לחוק השומרים קובע כדלקמן:

"שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות"

בע"א 674/77 נקוב בע"מ נ. חניון יצחק שדה בע"מ, פ"מ תשל"ט(2) 133 ( להלן: ענין נקוב"), נדונה סוגיה דומה. באותו מקרה, החנה בעל הרכב את הרכב בחניון, כאשר מפתחות הרכב בתוך הרכב ו דלתות הרכב נעולות והרכב נגנב. השא לה שעלתה לדיון באותו מקרה הייתה, האם בעל החניון מקבל על עצמו תמורת התשלום את שמירת הרכב החונה בחניון, או שמא העמיד לרשות בעל הרכב מקום חניה בלבד.

בענין נקוב עלו שתי גישות:
האחת – גישתו של השופט ש. לוין (דעת מיעוט), אשר שם את הדגש על קשר השמירה, המבוסס על יסוד ההחזקה, כאמור בסע' 1 לחוק השומרים. בנסיבות המקרה (השארת מפתח הרכב בידי עובד החניון וכן העובדה כי החניון היה קטן יחסית) , קבע הש' לוין, כי מתקיימת ההחזקה כאמור בחוק ועל כן, חלה על החניון אחריות כשומר שכר.
הגישה השניה – (דעת הרוב) הפנתה את מלוא תשומת הלב למישור ההסכמי בין הצדדים. באותו מקרה נקבע, כי כוונת ה צדדים הייתה ליצור קשר של שמירה ולכן הוטלה על החניון חובת השמירה.

10. במאמרו של המלומד פרופ. יצחק אנגלרד, האחריות לגניבת מכונית מתוך חניון - קשר השמירה ובעיותיו (פורסם בנבו), מאמר אשר נכתב בהתייחס לפסק הדין בעניין נקוב, ציין פרופ. אנגלרד כי השאלה מתי אחראי חניון לשמירת הרכב החונה בחניון הינה שאלה של מדיניות משפטית.

פרופ. אנגלרד ציין כי הבעיה הנדונה עולה בשלושה מישורים משפטיים:
א. דיני השומרים- המבחן הכללי לקיום שמירה במובן חוק השומרים הינו החזקת הנכס כדין שלא מכוח בעלות. משכך, השאלה המרכזית היא, האם החניון רכש החזקה ברכב בשעת חנייתו. תשובה חיובית לשאלה זו משמעה, כי החניון הינו שומר כמשמעותו בחוק השומרים.

ב. דיני חוזים – האם בעל החניון קיבל על עצמו את החובה לשמירת הרכב. התשובה לשאלה זו תלויה בתוכן החוזה שנערך בין בעל הרכב ו בעל החניון.

ג. דיני הנזיקין – האם הנזק לרכב הינו תוצאה של עוולתו של החניון. יש לברר במסגרת זו, האם החניון חב חובת זהירות כלפי בעל הרכב והאם הפר אותה? כלומר, האם חייב בעל החניון לנקוט באמצעים סבירים למניעת גניבתו של הרכב, מה טיבם של האמצעים, והאם ננקטו? ככל שיימצא כי החניון התרשל, יחוייב החניון בפיצוי בעל הרכב.

לאחר ניתוח עמדותיהם של שופט המיעוט ושופטי הרוב בענין נקוב, סבר פרופ. אנגלרד כי יש לייחס חשיבות מכרעת לתנאים החיצוניים של החניון: במקום ציבורי פתוח שאין בו אחראי, נשללת מראש ההנחה כי החניון התכוון לקבל על עצמו את חובת השמירה. ועל כן, חובתו הינה לספק תנאי חניה נאותים ותו לא. ברם- בחניון סגור, שבו נמצא עובד קבוע בכניסה, יש להטיל על החניון חובת שמירה בשל שני שיקולים מרכזיים: האחד-ע"י סידורים זולים יחסית (שומר בכניסה או אחראי בחניון ) ניתן להקטין במידה רבה את סיכון הגניבה מתוך החניון. השני - בעל החניון יכול לבטח את עצמו מפני אחריות לגניבת הרכב ועדיף כי אחריות זו תוטל על החניון ולא על בעל הרכב עצמו (בשל שיקולים הנוגעים להשתתפות עצמית ועוד).

11. הפסיקה עסקה במספר מקרים ב שאלת אחריותו של החניון לשמירת הרכב:

ברע"א 270/01 תמנון נ. אליהו, פד"י נז(2) 817, התייחס בית המשפט להוראות סע' 1(א) לחוק השומרים בקבעו כי :

"לדיבור "החזקה" בחוק השומרים יש ליתן אותו מובן המגשים את תכליתו של חוק השומרים. על כן, קיים קשר הדוק בין היקף פריסתו של הדיבור "החזקה" לבין היקף האחריות המוטלת על המחזיק. השאלה שעלינו להציג בפנינו הינה האם אותה מערכת עובדות שמבקשים לראותה כהחזקה מצדיקה- בחיפוש אחר כוונת המחוקק- הטלת אותה אחריות והקניית אותן זכויות"

בע"א 365/86 ארד חברה לביטול נ. ממ"ן- מסוף מטען (תק-על 91(1) 526) נקבע , כי לעניין חוק השומרים החזקה הדרושה בנכס הינה כזו המבססת שליטה ממשית והמקימה יכולת מעשית לפקח על הנכס ולקיים את השמירה עליו.

בע"א (ת"א) 2349/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. חברת שירותי השומרים (פורסם בנבו) בחן בית המשפט את נסיבות המקרה שבפניו וקבע, כי בנסיבות בהן הופקדו על השמירה רק יומנאי וסייר, אין יכולת מעשית לשמור על הנכס ואין לחניון שליטה ממשית על הרכבים ועל כן, אין מדובר ב"שמירה" בהגדרתה בחוק השומרים. באותו מקרה, נדרש בית המשפט גם לשאלת ההסכמה החוזית בין הצדדים וקבע, כי ההסדר החוזי בין הצדדים אינו מלמד על התחייבות ליחס של שמירה. כמו כן, נקבע כי לא הוכחה התרשלות של החניון ועל כן, נקבע כי אין חובה לפצות בגין הנזק.

12. ובענייננו:

אבחן את עובדות המקרה בשלושת המישורים המשפטיים הקיימים:

א. דיני השומרים –האם החניון רכש "החזקה" ברכב כמשמעו בחוק השומרים ?
מעדויות התביעה עלה, כי נהגת התובעת נכנסה לחניון והחנתה את רכבה בחניה פנויה, נעלה את הרכב ועזבה את המקום. כלומר, מפתחות הרכב לא הושארו בידי עובדי החניון ולא הייתה לחניון כל של יטה ממשית על הרכב. זאת ועוד, המקרה אירע בחניון גדול ורחב ידיים, בו חונים רכבים רבים. אמנם, הנתבעת התקשרה עם חברת שמירה אשר ביצעה סיורים רכובים אחת לשעתיים, אך לא ניתן בנסיבות אלו לומר כי לחניון הייתה שליטה מעשית ברכבים או אפשרות ממשית למנוע מקרי גניבה.
לאור האמור מצאתי, כי "ההחזקה" ברכבים, כמשמעה בחוק השומרים, לא עברה לידי החניון והחניון אינו חב בשמירתם.

ב. דיני החוזים – נהגת התובעת הודתה, כי כאשר בכניסה לחניון מצוי שלט גדול המציין כי החניון לא יהיה אחראי לנזקים העלולים להיגרם ל רכב בחניון. התובעת אף העידה כי הבינה שהחניון אינו אחראי לכל נזק שהוא לרכב (עמ' 2 ש' 8).

זאת ועוד, נהגת התובעת גם העידה כי הבחינה שעל גבי כרטיס החניה שקיבלה עת נכנסה לחניון נכתב כי הכניסה לחניון מעניקה זכות לשירותי חניה בלבד ואינה כוללת שירותי שמירה, אך לא התייחסה לכך (עמ' 2 ש' 2).

משמע: החניון לא התכוון ליטול על עצמו את האחריות לשמור על הרכב ונהגת התובעת הבינה זאת בעת שנכנסה לחניון ובעצם כניסתה לחניון קיבלה את תנאי החניה בו .
יוצא, כי מבחינה חוזית, לא היה בי ן הצדדים הסכם לשמירה על הרכב.

לא התעלמתי מכך כי הנתבעת התקשרה עם צד ג' בהסכם למתן שירותי שמירה. ויטען הטוען, כי יש בכך כדי ללמד על כך כי הנתבעת נטלה על עצמה את חובת השמירה על הרכבים בחניון. ולא היא. מן ההסכם בין הנתבעת לצד ג'- חברת השמירה וכן מעדויותיהם של מנהלי הנתבעת ומנהל צד ג' עלה, כי שירותי השמירה נודעו למקרי פח"ע בלבד וכי ממילא אין לשומרים מטעם צד ג' סמכות לנקוט בכל צעד שהוא ככל שהם עדים לאירוע פלילי בחניון.

ג. דיני הנזיקין – אציין כבר עתה, כי לא ברור באלו נסיבות נפגע רכב התובעת בחניון. נהגת ה תובעת הודתה כי החנתה את הרכב כשחלקו הקדמי בולט לנתיב הנסיעה בחניון (עמ' 1 ש' 19). בנסיבות אלו, קיימת אפשרות כי הגריל הקדמי של הרכב נגנב וקיימת גם אפשרות סבירה נוספת והיא, כי רכב חלף בנתיב הנסיעה ונפגע מחלקו הקדמי של רכב התובע, שבלט כאמור, והמגע גרם לנפילתו של הגריל הקדמי . לא הוכח כי מדובר דווקא בגניבה וייתכן באות ה מידה כי מדובר באירוע תאונתי.

הנתבעת הודתה בסיכומיה כי חלה עליה חובת זהירות מושגית כלפי באי החניון אולם טענה כי חובת הזהירות הקונקרטית הינה למתן שירותי חניה סבירים בלבד ולא לשמירת הרכבים החונים בחניון. גם אילו קבעתי כי קיימת חובת זהירות קונקרטית לשמירה על הרכבים בחניון וכי החובה הופרה (ואינני נדרשת לכך), הרי ממילא, משלא ברור כיצד אירע הנזק, לא ניתן יהיה לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובה זו לבין קרות המקרה. משכך, אני קובעת כי לא קיימת חבות מדיני הנזיקין.

13. לאור כל האמור לעיל ומשמצאתי כי לא הוכחה חבות באף אחד משלושת המישורים המשפטיים , אני מורה על דחיית התביעה. בהתאם, אני מורה על דחיית הודעת צד ג'.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת וצד ג' בסך 2,500 ₪ כל אחד.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ח, 07 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: הנהלת קניון עזריאלי
שופט :
עורכי דין: