ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דן רוזנבאום נגד נוה - גד בנין ופתוח בע"מ :

בפני
כבוד הרשם הבכיר איתי רגב

תובעים

1.דן רוזנבאום
2.מרגלית רוזנבאום

נגד

נתבעות
1.נוה - גד בנין ופתוח בע"מ
2.קבוצת אשטרום בע"מ

פסק דין

לפני תביעה על סך 33,400 ₪.

מכתב התביעה עולה כדלקמן:
התובעים רכשו מהנתבעת 1 (להלן: נווה גד) דירה בפתח תקוה. מועד למסירת החזקה נקבע לסוף מרץ 2016 ונדחה לאוגוסט 2016.
לקראת סוף ספטמבר 2016 נקראו התובעים למשרדי נווה גד לסגירת חשבון לקראת מסירת חזקה, אולם מפאת הסמיכות לראש השנה לא יצאה הפגישה אל הפועל.
במוצאי ראש השנה נודע לתובעים מאחד השכנים כי היתה הצפה בדירתם. למחרת בבוקר, כשהגיעו לדירה, התברר כי ההצפה היא הצפת ביוב וכי הדירה כוסתה בשתן ובצואה עד לעומק של 20 – 30 ס"מ.
בשיחת טלפון שנערכה עם מנהל הפרויקט נמסר להם כי מקור ההצפה בבגדים וסמרטוטים שהוכנסו לצנרת הביוב על ידי שכנים בקומות עליונות. במייל מעוה"ד של נווה גד, לאחר מספר חודשים, נטען כי מקור ההצפה בעומס יתר על אחד הקווים, "כפי שקורה בבדיקות שנערכות טרם אכלוס הבניין".
עבודות תיקון ההצפה נמשכו כחמישה חודשים, במהלכם נאלצו התובעים להעביר את רכושם לאחסון.
בפברואר 2017 נקבעה פגישה למסירת הדירה, אולם בשל התנגדות נציגי הנתבעת לנוכחות בודק מטעמם של התובעים בפגישה (ובניגוד להסכמה קודמת) לא בוצעה מסירת הדירה באותו מועד.
הדירה נמסרה לתובעים, לבסוף, רק ב-1.3.17 ובאותו מועד נמצאו בדירה ליקויים רבים (ולאחר המסירה נתגלו ליקויים נוספים). עד להגשת התביעה לא תוקנו כל הליקויים.
התובעים דורשים את הרכיבים הבאים כפיצוי:
הובלת תכולת הדירה לאחסון – 4,095 ₪;
אחסון מאוקטובר 2016 ועד מרץ 2017 – 4,500 ₪;
תשלומים לבודק – 819 ₪ + 1,287 ₪;
הוצאות רכב – 5,280 ₪;
מראה שבורה בחדר אמבטיה – 410 ₪;
החלפת דלפק מטבח – 3,000 ₪;
החלפת דלת ארון מטבח – 1,500 ₪;
שכירות – 7,700 ₪ (לתקופה מ-1.3 ועד 12.4, לאור התחייבות להודעה מוקדמת של חודשיים);
עגמת נפש – 4,809 ₪;

לאחר דיון ראשון (4.1.18) נתבקש תיקון כתב התביעה ובאופן שצורפה אליו, כנתבעת נוספת, החברה הקבלנית – הנתבעת 2 (להלן: אשטרום).

הנתבעות טענו, בכתב ההגנה (שהוגש לאחר תיקון כתב התביעה), כדלקמן:
מועד המסירה המקורי של הדירה היה אמור להיות במרץ 2016 ונדחה. בגין דחיה זו שילמה אשטרום לתובעים פיצוי.
במהלך חופשת ראש השנה התגלתה תקלה במערכת הביוב בבניין, בשל שימוש לקוי במערכת על ידי מי מהדיירים. זאת, לאחר שבדיקה קודמת של מערכת הביוב נמצאה תקינה ואושרה על ידי מכון התקנים.
הנתבעות נטלו על עצמן את האחריות לתיקון הנזקים שנגרמו כתוצאה מהמתואר לעיל וכתוצאה מכך נדחתה מסירת החזקה בדירה. עדכונים הועברו לתובעים באופן שוטף והנתבעות פעלו לרצות את התובעים ולהענות לבקשותיהם.
ב-8.2.17 הועברה לתובעים הודעה על גמר עבודות התיקון ועל כך שהדירה מוכנה למסירה וביום 1.3.17 בוצעה המסירה. באותו מעמד, וכמקובל, נערך פרוטוקול ליקויים אשר תיקונם באחריות הקבלן. עדכון אודות הליקויים נמסר לתובעים כשבועיים לאחר מכן, וכן צפי להמשך תיקונים עתידי.
הנתבעות טוענות, לפיכך, כי פיצו את התובעים בגין האיחור במסירה (לכל התקופה מ-1.4.16 ועד 28.2.17), כי שילמו להם למעלה מ-69 אלף ₪, ועל כן אין מקום להיעתר לטענות התובעים בקשר לפיצוי הנובע מאיחור זה – כגון הוצאות אחסון והובלת רכושם.
באשר לשכר הבודק – על התובעים לשאת בשכר זה, כפי שגם הובהר להם במכתב שהועבר על ידי נווה גד באוקטובר 2016.
הפגמים במטבח ובמראה – אלו תוקנו על ידי הנתבעות, והתובעים אף שכרו שירותיו של קבלן פרטי מטעמם שערך שיפוצים נוספים בדירה (שלא קשורים לליקויים) והקשה על ביצוע התיקונים על ידי אשטרום.
באשר לדמי השכירות – התובעים קיבלו הודעה מוקדמת בטרם מסירת הדירה, כמוסכם, אך בנסיבות החריגות בו נאלצו הצדדים לדחות את המסירה אין לחייב את הנתבעות בהודעה מוקדמת של 30 ימים ודי בהודעה של שלושה שבועות (הודעה נמסרה ביום 8.2.17 והדירה נמסרה ב-1.3.17). נטען גם שלא הוצגו ראיות לעניין הוצאות התובעים בקשר לראש נזק זה.
את הטענות בדבר דרישה לפיצוי על הוצאות רכב ועל עגמת נפש מבקשות הנתבעות לדחות וטוענות כי מדובר בדרישות שמטרתן נסיון התעשרות על חשבונן ובדרישות לא תמות לב.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.
התובעת הסבירה כי ראש הנזק של הוצאות הרכב בכתב התביעה מתייחסת לנסיעות שנדרשו לבצע מביתם לפתח תקוה. כן צירפו התובעים מסמך המרכז את טענותיהם (המפורטות לעיל) והציגו תמונות של ההצפה.

למעשה, אין בין הצדדים מחלוקת עובדתית. המועדים בהם היתה הדירה אמורה להימסר ובהם נמסרה בפועל אינם במחלוקת. נסיבות האיחור הנוסף, בשל אותה הצפה שארעה במהלך ראש השנה, אף הן לא שנויות במחלוקת (גם אם קיימת אי בהירות מסוימת באשר לנסיבות ההצפה; בהקשר זה מקובלים עלי דברי נציג נווה גד בדיון כי מדובר בתאונה ובאירוע שהוא "רע לשני הצדדים". מקובלים עלי אף דברי נציג אשטרום בדיון כי התברר שאחד הדיירים בקומות העליונות בבניין, שזהותו לא התבררה, ניקה את דירתו במגבונים שהושלכו למערכת הביוב – וכי בשל השינוי בקו הביוב בגובה דירתם של התובעים ארעה ההצפה דווקא בנקודה זו).
אין גם מחלוקת שהתובעים קיבלו פיצוי של קרוב ל-70 אלף ₪ בגין האיחור במסירה, ביחס לתקופה שעד המסירה בפועל.
שוכנעתי גם כי הנתבעות ביצעו את התיקונים הנדרשים לדירת התובעים, בהתאם לדו"ח הליקויים שנערך במועד המסירה (ובשים לב לעבודות שביצע קבלן פרטי מטעם התובעים), ורשמתי לפני את אישורו של נציג אשטרום שהעבודות לתיקון המטבח לא הושלמו.

הנובע מהאמור לעיל הוא שדין חלק הארי של התביעה להדחות –
ראשי הנזק הקשורים לאיחור במסירה ונובעים ממנה (הוצאות האחסון והשכירות) פוצו על ידי הנתבעות. דיני הנזיקין נועדו לסייע לניזוק להשיב המצב לקדמותו ואין מטרתם לשפר את מצבו באמצעות המזיק. הנתבעות נטלו אחריות על האיחור במסירה, ובצדק עשו כן (שכן בנסיבות שתוארו הן הגורם היעיל ביותר במניעת ובצמצום נזקי "תאונת" ההצפה) – והתשלומים ששילמו לתובעים בקשר לאיחור זה מונעים העלת טענות נוספות הנובעות מאותן נסיבות.
ראש הנזק של הוצאות הרכב דינו דחייה אף הוא. גם אם התובעים נדרשו לנסיעות נוספות על רקע אירועי ראש השנה וההצפה הרי שלא ניתן לייחס את מלוא ההוצאות שנדרשו לנסיבות עבודות התיקון והאיחור. גם אם לא ניתן לכלול אף הוצאות אלו במסגרת הפיצוי ששולם (ועל פניו – ההוצאות דווקא נכללות בפיצוי ככל שהן נובעות מהאיחור) הרי שלא הוכח נזק זה כנדרש ולא הוכח מה עשו התובעים (כמצופה מכל ניזוק) להקטנת נזק זה. יוזכרו דברי בית המשפט העליון (כבוד הש' הנדל, רע"א 10124/17, החלטה מיום 30.1.18) כי " הגמישות בכל הקשור לדיני הראיות וסדרי הדין אינה חודרת לתחומי הדין המהותי, ואינה מאפשרת לבית המשפט לתביעות קטנות לקבל את תביעתו של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו" ובהמשך – " במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי 'על אף תחושת אי הנוחות' שבהותרתו בידיים ריקות ".
לא מצאתי לחייב את הנתבעות בעלויות המהנדס מטעם התובעים. אין פסול בכך שהתובעים בחרו להסתייע בבעל מקצוע לבחינת הנכס שקיבלו לידם (ולא רק שאין פסול בכך, אלא נכון עשו כשפעלו לקבלת ייעוץ מקצועי בסוגיה זו). עם זאת, אין להשית הוצאות אלו על הנתבעות כפי שלא היה מקום לחייבן בהוצאות אחרות שיכלו התובעים להוציא בקשר לרכישת הדירה ולקבלתה (הוצאות משפט, בעלי מקצוע בתחום העיצוב והתכנון, וכיו"ב). אין אלו הוצאות שנאלצו התובעים להוציא בשל מעשי ומחדלי הנתבעות והם היו נעזרים במהנדס לבדיקת הדירה עם קבלתה בין אם היה הדבר במועד המקורי ובין אם (כפי שקרה) באיחור, עם ובלי קשר לאירוע ההצפה.
באשר לתיקון הפגמים שנמצאו במועד המסירה – נוכח הודאת הנתבעות (כמצוין לעיל – עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 9) הרי שלא תוקנו הפגמים במטבח ו בעלות זו על הנתבעות לשאת. לא הוכחו נסיבות הנזק שנגרם למראה אך מסתבר כי ניזוקה לאחר שהוצפה בביוב והועברה ממקום למקום ועל כן גם בעלותה מצאתי לחייב את הנתבעות.
בכל הנוגע לעוגמת הנפש ולטרחה שנגרמה לתובעים (ובנסיבות יוצאות הדופן, כפי שבאו לידי ביטוי בעדויות ובראיות באשר לנסיבות הצפת הביוב) , אני קובע על דרך האומדנה כי התובעים זכאים לפיצוי על סך 2,000 ₪ (לעניין סמכות ביהמ"ש לחייב בגין עגמת נפש בבית המשפט לתביעות קטנות, ראה בר"ע (מחוזי ב"ש) 630/01 נדב דלומי נ' דיזנהויז בע"מ).

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים סך 6,910 ₪, בצירוף אגרת בית משפט והוצאות משפט בסך 600 ₪ נוספים – ובסה"כ: 7,510 ₪.
הסכום ישולם בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבעות, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ח, 08 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דן רוזנבאום
נתבע: נוה - גד בנין ופתוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: