ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנחם קופיץ ניהול בע"מ נגד יוסף אלפסי :

לפני כבוד השופטת דלית ורד

התובעת:

מנחם קופיץ ניהול בע"מ

נגד

הנתבע:

יוסף אלפסי

פסק דין

פתח דבר
ענייננו בשלושה שיקים. מושך השיקים הוא הנתבע. הנפרעת היא חברת בידז יבוא וסחר בע"מ, שאינה צד להליך זה, אך הבקשה לביצוע שיקים הוגשה גם כנגדה. התובעת היא חברה בעלת רישיון למתן שירותי מטבע שקיבלה לידיה את השיקים בעסקת ניכיון. הנתבע טוען כי השיקים נגנבו וכי התובעת ידעה על כך בעת שקיבלה לידיה את השיקים. התובעת טוענת כי קיבלה את השיקים בתום לב ובתמורה, ועל כן יש לחייב את הנתבע לפרוע אותם.
להלן אפרט את הכרעתי במחלוקת שבין הצדדים.
טעמי ההתנגדות של הנתבע לביצוע השיקים
הנתבע מאשר כי החתימה על גבי השיקים היא חתימתו. לטענתו, מקור השיקים בפנקס שיקים אותו השאיר בידי חברו, זאת על רקע ידידות ארוכת שנים בין השניים. את הפנקס השאיר לאחר שחתם על כל השיקים, אך יתר הפרטים נותרו ריקים, כך שהוא חתם על החלק. הנתבע ממשיך ומסביר כי בחר להשאיר את הפנקס בידי חברו כיון שהוא איש עסקים השוהה בחו"ל תקופות ממושכות. כוונתו הייתה כי בתקופות בהן הוא שוהה בחו"ל, הוא ינחה מעת לעת את חברו לתלוש שיקים מהפנקס, להשלים בהם את הפרטים ולעשות בהם שימוש כפי שהוא יורה לו. הנתבע מוסיף וטוען כי השיקים נגנבו על ידי עובד של חברו. לטענתו, לא הייתה כל עסקת יסוד בינו לבין הנפרעת והוא לא קיבל כל תמורה בגין השיקים.
כמו כן, הדגיש הנתבע כי קיים כנגדו תיק נוסף בהוצאה לפועל שפתחה כנגדו התובעת ובו הגיעו הצדדים להסדר תשלומים.
עובדות המקרה
הצדדים והגורמים הנזכרים בעובדות הנטענות
הנתבע, מר יוסף אלפסי הוא מושך השיקים (להלן: "הנתבע").
התובעת, "מנחם קופיץ ניהול בע"מ" מתל אביב – יפו (להלן: "התובעת") היא חברה בעלת רישיון למתן שירותי מטבע, העוסקת בניכיון שיקים. מנהלה הוא מר מנחם קופיץ. (ראה סעיף 3 לתצהיר מר מנחם קופיץ ונספח ב' לתצהירו).
מר יהודה קקון הוא חברו של הנתבע, אצלו השאיר הנתבע את פנקס השיקים. מר יהודה קקון הוא פושט רגל (סעיף 10 לתצהירו של מר מנחם קופיץ).
מר טל קקון הוא בנו של מר יהודה קקון. טל קקון הוא בעל רישיון למתן שירותי מטבע, הפועל כעוסק מורשה. שם עסקו הוא "טל גרופ – טל קקון" (להלן: " טל גרופ"). גם טל קקון עוסק בניכיון שיקים (ראה נספח ג' לתצהיר מר מנחם קופיץ).
מר אליעזר הראל (להלן: "אלי הראל") עבד בתקופה הרלוונטית ב"טל גרופ". אלי הראל הוא האדם הנזכר בטעמי ההתנגדות לביצוע השיקים, כמי שגנב אותם. מר אלי הראל הוא בעלים ודירקטור בחברת "סאן פטרול בע"מ". חברת "סאן פטרול בע"מ" היא הבעלים של "חברת בידז יבוא וסחר בע"מ" (להלן: "חברת בידז"). (ראה סעיף 10 לתצהיר מר מנחם קופיץ ונספח טו' לתצהירו הנכון ליום 27.5.2015). יוער כי על פי מוצג ת/1, בעבר היה מר טל קקון הבעלים של חברת בידז.
חברת "בידז" היא הנפרעת על פי השיקים.
האירועים על ציר הזמן
בתקופה הרלוונטית לעניינו, התובעת נהגה לנכות שיקים של "טל גרופ" במהלך העסקים הרגיל, בידיעה שמקורם בעסקאות ניכיון שיקים שביצעה "טל גרופ" עם לקוחותיה (סעיף 4 לתצהיר מר מנחם קופיץ).
שבעה מבין השיקים שבפנקס נמסרו לתובעת לניכיון על ידי "טל גרופ". השיקים נמסרו בשלוש עסקאות. הראשונה ביום 07.07.11, השנייה ארבעה ימים לאחר מכן ביום 11.07.11, וביום 07.08.11 בוצעה עסקת הניכיון השלישית. פעולות הניכיון תועדו על ידי התובעת בעת שבוצעו. להלן הפרטים של השיקים והעסקאות (ראה נספחים א', ו', ז' ו י' לתצהיר מר מנחם קופיץ):
בעסקת ניכיון מיום 07.07.11 נוכו שלושה שיקים:
שיק מספר 137 ע"ס 10,000 ₪, תאריך זמן פירעון (להלן: "תז"פ") 15.8.11 (להלן: "שיק 137").
שיק מספר 138 ע"ס 10,000 ₪, תז"פ 15.09.11, (להלן: "שיק 138").
שיק מספר 139 ע"ס 10,000 ₪, תז"פ 28.09.11, (להלן: "שיק 139").
בעסקת ניכיון שנערכה ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 11.07.11 נוכו שלושה שיקים נוספים. - שלושה שיקים אלה הם השיקים שבמחלוקת בפסק דין זה:
שיק מספר 144 ע"ס 30,000 ₪, תז"פ 25.10.11, (להלן: "שיק 144").
שיק מספר 145 ע"ס 30,000 ₪, תז"פ 24.11.11, (להלן: "שיק 145").
שיק מספר 146 ע"ס 30,000 ₪, תז"פ 26.12.11, (להלן: "שיק 145").
כחודש לאחר עסקת הניכיון הראשונה, ביום 7.8.11 , נוכה על ידי התובעת שיק מספר 156 ע"ס 24,000 ₪, תז"פ 10.09.11, (להלן: "שיק 156").
לכל העסקאות מאפיינים דומים:
התובעת שילמה את התמורה ל"טל גרופ".
עסקאות אלה כללו גם שיקים שאינם של הנתבע.
השיקים אותם קבלה התובעת לחזקתה, היו שלמים ומלאים על פי המראה.
לכל השיקים חזות דומה:
בכל השיקים המושך הוא מר יוסף אלפסי (הנתבע), והנפרעת היא חברת "בידז" ששמה הוטבע בחותמת (ראה סעיף 11 לתצהיר מר מנחם קופיץ).
על גב כל אחד מהשיקים חותמת של חברת "בידז" ושתי חתימות, אחת נחזית כחתימה של מורשה מטעם חברת "בידז" והשנייה חתימה נוספת. בכל השיקים ההסבה בוצעה "על החלק" ללא פרטי נסב.
בנוסף, מופיעה בגב כל שיק חותמת של התובעת וחתימה של מורשה מטעמה, בצד מספר חשבון הבנק שלה , זאת לצורך הפקדת השיק.
בין השיקים בעסקאות הראשונה והשלישית (שיקים מספר 137, 138, 139 ו 156) לבין השיקים שבעסקה השנייה (שיקים מספר 144, 145 ו 146) יש שני הבדלים:
בשיקים מספר 137, 138, 139 ו 156 (העסקאות הראשונה והשלישית), בסמוך לחתימה בגב השיק הנוספת מצוין המספר 39300447 (מספר תעודת הזהות של מר טל קקון) , הפעם כערב לשיק או כמעין מסב. זאת בעוד שבשיקים מספר 144, 145 ו 146 אין ציון של מספר זה.
הנתבע מאשר כי הוא שכתב את הפרטים בשיקים מספר 137, 138, 139 ו 156. אולם הנתבע מכחיש כי הוא שהשלים את הפרטים בשקים מספר 144, 145 ו 146. אציין כי כתב היד בו הושלמו שיקים אלה נחזה כשונה, אך לא הובאה עדות מומחה בעניין זה.
בין יום 15.06.11 לבין יום 10.07.11 שהה הנתבע בארץ (ראה תדפיסי משרד הפנים שצורפו לבקשה מספר 13). הנתבע יצא מהארץ ביום 10.7.11 ושב ביום 17.7.2011. מתדפיס משרד הפנים עולה כי באותה תקופה הנתבע יצא מהארץ לפרקי זמן קצרים יחסית.
כאמור, ביום 07.07.11, שעה שהנתבע שהה בארץ, ביצעה התובעת את עסקת הניכיון הראשונה לחשבון הלקוח "טל גרופ". בין השיקים שנכללו בעסקה היו גם שיקים מספר 137, 138 ו 139. שיק 137 נפרע. השניים האחרים חוללו (ראה סעיף 6 לתצהיר מר מנחם קופיץ, ונספחים ז' – ח' לתצהירו). כזכור, הנתבע אישר כי הוא מילא את הפרטים בשיקים אלה.
ביום 10.07.11 עזב הנתבע את הארץ בדרכו לחו"ל.
ביום 11.07.11, יום לאחר צאתו של הנתבע לחו"ל, בוצעה עסקת ניכיון שניה. במסגרת העסקה קיבלה התובעת לחזקתה את שיקים מספר 144, 145 ו 146, יחד עם שני שיקים נוספים. ראה, חשבונית המס / קבלה מס' 3201 המתייחסת לעסקת הניכיון. הצדדים לעסקה הם התובעת וחברת "טל גרופ". הסכום הכולל של חמש ההמחאות שהועברו בעסקה היה 139,250 ₪. הסכום ששולם ל"טל גרופ" בגין העסקה הוא בסך 125,351₪. הניכוי בגין דמי ניכיון, דמי גביה, ומע"מ הוא בסך 13,899 ₪ (ראה סעיף 5 לתצהיר מר מנחם קופיץ, ונספחים ד' – ו' לתצהירו).
ביום 17.07.11 מר אלפסי חזר מחו"ל (סעיפים 18 ו 19 לסיכומי התובעת).
ביום 7.8.2011 בוצעה עסקה שלישית. בין השיקים בעסקה היה שיק מספר 156. גם שיק 156 חולל (ראה סעיף 7 לתצהיר מר מנחם קופיץ, ונספחים י' – יב' לתצהירו). באותה עת הנתבע לא היה בארץ. יצוין כי הנתבע אינו חולק כי מילא את פרטי השיק האמור.
שיק מספר 137, תז"פ -15.08.11, נפרע. שיקים מספר 138, 139 ו 156 חוללו (ראה סעיף 8 לתצהיר מר מנחם קופיץ).
ביום 28.05.12 הפקידה התובעת את השיקים נשוא תביעה זו (שיקים מספר 144, 145, 146) בחשבון הבנק שלה. השיקים נדחו. שניים מסיבה ש"עבר זמנו" והשיק הנוסף עקב "חשבון מוגבל" (ראה סעיף 2 לתצהיר מר מנחם קופיץ ונספח א' לתצהירו). מר מנחם קופיץ מוסיף כי השיקים הוצגו לגבייה רק ביום 28.05.12 בעקבות פנייה של מר טל קקון, שביקש ארכה והתחייב לפרוע אותם (ראה סעיף 13 לתצהירו של מר מנחם קופיץ). עובדה זו תואמת לעדותו של מר יהודה קקון (ראה פרוטוקול הדיון מיום 07.12.16, עמוד 11, שורות 7 – 10).
ביום 04.07.12, כחודש לאחר ששיקים מספר 144, 145 ו 146 חוללו, הגישה התובעת לביצוע בהוצאה לפועל את השיקים מספר 138, 139 ו 156 (תיק הוצל"פ 01-XX880-12-4, להלן: "התיק הראשון"). הבקשה לביצוע שטר בתיק הראשון הוגשה כנגד הנתבע, חברת "בידז" ומר טל קקון (נספח יג' לתצהירו של מר מנחם קופיץ).
ביום 06.09.12 חתם הנתבע, בפני עו"ד איל זלר, על תצהיר לתמיכה בהתנגדות לביצוע שטר בתיק הראשון. על פי תצהיר זה:
בשנת 2010 הוא פנה לחברת בידז על מנת לקבל הלוואה, תמורתה מסר את שיקים 138, 139 ו-156.
חברת בידז לא הייתה יכולה להעמיד לטובתו את ההלוואה ממקורותיה וניסתה לנכות את השיקים אצל צד ג'.
הוא לא קיבל תמורה בגין השיקים.
(ראה, סעיפים 2 – 4 לתצהירו של הנתבע המובא בנספח יג' לתצהיר מר מנחם קופיץ).
בעדותו בפניי אישר הנתבע כי כבר בספטמבר 2012 הבין כי נעשה שימוש שלא כדין בשיקים שלו (פרוטוקול הדיון מיום 07.12.16, עמוד 8, שורה 27). אציין עוד כי הנתבע אישר בעדותו כי עו"ד זלר שימש כבא כוחו באותה תקופה ( פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2016, עמ' 7, שורה ' 2)
ביום 18.12.12 חתמו מר טל קקון כחייב, ומר אלי הראל כערב על "הסכם לתשלום חוב" עם התובעת (מוצג ת/1). בחוזה מצוין כי בנוסף לחוב בתיקי ההוצאה לפועל בהם מר טל קקון הוא החייב והתובעת היא הזוכה, קיימת למר טל קקון ולמר אליעזר הראל יתרת חוב פתוחה נוספת כלפי התובעת בגין שיקים של לקוחות חברת "בידז" או טל קקון או כל מי מטעם קבוצת "טל גרופ". בחוזה נקבע כי אין בו משום ויתור של התובעת כלפי צדדים אחרים בהתייחס לשיקים שבידיה (ראה סעיף 10 למוצג ת/1).
ביום 05.03.13, כשמונה חודשים לאחר שנפתח התיק הראשון, הגישה התובעת לביצוע בהוצאה לפועל את השיקים מספר 144, 145, 146 (תיק הוצאה לפועל מספר 01-XX319-13-9, להלן: "התיק השני"). את האזהרה בתיק השני, קיבל הנתבע ביום 21.03.13.
ביום 10.03.14 חתמו התובעת והנתבע על "הסכם לתשלום חוב" המסדיר את תשלום חובו של הנתבע לתובעת בגין התיק הראשון. (ראה סעיף 9 לתצהיר מר מנחם קופיץ, ונספח יד' לתצהירו).
רק כשנה לאחר שקיבל הנתבע את האזהרה בתיק השני, חתם הנתבע ביום 10.04.14 על תצהירו התומך בהתנגדות בתיק זה. בבקשה ציין כי השיקים נגנבו וכי התובעת מודעת לכך. כמו כן הוסיף כי שכר את שירותיו של עו"ד בניטה, אך הלה לא הגיש את ההתנגדות במועד, ולכן התנגדותו מוגשת באיחור. לבקשה צירף הנתבע שני תצהירים. הראשון שלו והשני של מר יהודה קקון. בתצהירים נטען כי השיקים נשוא התיק השני נגנבו על ידי מר אלי הראל.
ביום 16.11.14 נחקר הנתבע בבקשתו למתן רשות להגן בגין השיקים דנן, ושכנשאל מדוע לא התלונן במשטרה בגין הגניבה הנטענת, השיב כי טיפל בעניין אל מול יהודה קקון (פרוטוקול הדיון מיום 16.11.2014 עמ' 2, שורות 1 – 2)
שנתיים מאוחר יותר, בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התובעת ביום 07.12.16, שב ונשאל הנתבע מדוע לא הגיש תלונה במשטרה על גניבת השיקים, אך הנתבע לא נתן כל נימוק. זאת על אף שהסביר כי נכון לאותה עת, הידידות בינו לבין מר יהודה קקון כבר אינה כפי שהייתה.
המחלוקת העובדתית
מכאן יש להכריע בשתי סוגיות עובדתיות:
הראשונה, טענת הנתבע כי השיקים נגנבו.
השנייה, טענת הנתבעת כי היא קיבלה את השיקים בתום לב, למול טענת הנתבע כי התובעת הייתה מודעת באותה עת כי השיקי נגנבו.
דיון והכרעה
ענייננו בתביעה בעילה שטרית. היות והנתבע חתם על השיקים, נטל הבאת הראיה ונטל השכנוע מוטלים עליו, סעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות").
טענת הגניבה שהובאה בטעמי ההתנגדות לא הוכחה:
בא כוח הנתבע טוען בסיכומיו כי גרסת הנתבע לגניבה ולחריגה מהרשאה לא נסתרה (ראה סעיף 8 לסיכומי הנתבע). מנגד טוען בא כוח התובעת כי הטענה כי השיקים נגנבו היא טענה חסרת יסוד. הוא מוסיף כי התנהלות הנתבע בתיק הראשון (שיקים 138, 139 ו 156), מערערת את טענותיו בתיק זה (שיקים 144, 145 ו 146) (ראה סעיף 7 לסיכומי התובעת).
בתצהירו טוען הנתבע כי הפקיד את פנקס השיקים בידי חברו, מר יהודה קקון, לאחר שחתם עליהם. הוא הנחה את מר יהודה קקון כי יעשה בהם שימוש רק בהתאם להנחיות שיעביר אליו מעת לעת. אולם, השיקים דנן נגנבו על ידי מר אלי הראל. טענה זו נתמכת בתצהירו של מר יהודה קקון. בחקירתו הנגדית התייחס מר יהודה קקון לטענת הגניבה, וכך העיד:
"ש. בתצהירך אתה אומר, בס' 6, שהוא גילה שקופיץ פתח נגדו תיק על 30,000 ₪ כפול 3 ואז אלפסי הגיע אליך ופעם ראשונה הוא גילה את הסיפור?
ת. הוא לא ידע שפרטנו את השיקים של 30,000, אלי גנב אותם. מה שכתבתי בתצהיר אני עומד מאחורי זה.
ש. אני מבין שאלפסי בא אליך למשרד ושאל אותך מה עשית?
ת. אמרתי לאלפסי שאין לו לדאוג על השיקים שישב בשקט ושלא יעשה שום דבר. אלי הראל עבד איתי וגנב את הכסף ושאני אגיע להסדר עם קופיץ ונתתי לו 400,000 ₪. אני אמרתי לאלפסי שאני מנהל מו"מ לגמור את התיק."
(ראה פרוטוקול הדיון מיום 07.12.16, עמוד 10, שורות 28 – 32 ועמוד 11, שורות 3 – 10)
עדותו של מר יהודה קקון תומכת בגרסה של הנתבע ולפיה מר אלי הראל גנב את השיקים וכי הנתבע לא ידע כי הם נוכו אצל התובעת. כמו כן, ניתן להסיק מעדותו של יהודה קקון, כי הנתבע לא קיבל כל תמורה בעד שיקים מספר 144, 145 ו 146.
הטענה כי השיקים נגנבו על ידי מר אלי הראל, אינה מתיישבת עם העובדה שהתובעת העבירה את התמורה בגין השיקים דנן, לחשבון הבנק של מר טל קקון ("טל גרופ") ולא למר אלי הראל. ואכן, בסיכומיו חזר בו הנתבע מהטענה כי מר אלי הראל גנב את השיקים, ועתה טען כי הנתבע נפל קורבן למעלליו של יהודה קקון (סעיף 11 לסיכומים).
יש לבחון את העדויות מטעם הנתבע ומר יהודה קקון, למול העובדה שהנתבע לא הביא לעדות את מר אלי הראל ואת מר טל קקון ("טל גרופ") שמסר את השיקים לתובעת. על פי ההלכה הנוהגת, חזקה היא כי בעל דין לא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו. כאשר בעל דין נמנע מהבאה של ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו מבלי שסיפק לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו היה מביא את הראיה, היא הייתה פועלת כנגדו. ככל שהראיה משמעותית להוכחת טענותיו, רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר כנגד מי שנמנע מלהביא אותה בפניו. ראה ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, ל(1) 736 (1980) פסקה 3 לפסק דינה של כבוד השופטת הדסה בן – עתו. בהיעדר עדותם של מר טל קקון ומר אלי הראל, ובהתחשב בעובדה שכספי הניכיון הועברו למר טל קקון, טענת הנתבע כי השיקים נגנבו על ידי אלי הראל, נותרה על בלימה.
הנתבע לא סיפק הסבר מדוע הפקיד את פנקס השיקים החתום אצל חברו, ולא השאיר את הפנקס בידי אשתו שנשארה בארץ. אינני סבורה כי תשובתו בחקירתו הנגדית נותנת תשובה משכנעת לשאלה זו. על כך יש להוסיף כי על פי הראיות שבפני, בתקופה הרלבנטית, הנתבע לא שהה בחו"ל פרקי זמן ארוכים, כפי שטען.
על כך יש להוסיף כי הנתבע אישר כי נהג לערוך עסקאות ניכיון שיקים (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2016, עמ' 9 שורות 6 – 7) ויהודה קקון אישר כי נהג לנכות שיקים של הנתבע (פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2016, עמ' 9 שורות 12 – 18). אף השיקים הקודמים באותו פנקס שיקים שמסר הנתבע לקקון, נועדו לצורך ביצוע עסקאות ניכיון. חרף זאת, לא הובאו מסמכים המתעדים את עסקאות הניכיון שביצע הנתבע וכן פירוט יתרת החוב של הנתבע בגין עסקאות אלה.
מעבר לכך, לא היה לנתבע כל הסבר מדוע במשך כל השנים שחלפו ממועד בו נודע לו לראשונה על הגניבה הנטענת, לא הגיש תלונה כנגד מר אלי הראל או כנגד מר קקון.
אדגיש כי ענייננו בסדרה של שבעה שיקים אשר ללא בחינה מדוקדקת נחזים דומים. בהליך הראשון הצהיר הנתבע כי מסר את השיקים (שיקים מספר, 138 139 ו 156), לחברת "בידז." הוא הוסיף והצהיר כי ידע שחברת "בידז" תנכה אותם אצל התובעת. דפוס התנהלות זה מעלה קושי לקבל את טענת הנתבע בתיק הנוכחי, כי כל פנקס השיקים נמסר לקקון במסגרת יחסים חבריים , ולא במסגרת עסקית. בפרט יש לשים לב, כי גם לאחר שהשיקים דנן נגנבו כנטען, הנתבע מאשר כי מילא בכתב ידו את שיק מספר 156 אשר היה מיועד אף הוא לצורך ביצוע עסקת ניכיון אצל התובעת. אין זה סביר כי הנתבע משך את שיק מספר 156, בלי ששם לב כי שלושה שיקים קודמים חסרים בפנקס.
מכאן כי בגרסה העובדתית שהעלה הנתבע קיימים קשיים משמעותיים, על כן איני סבורה כי הוכחה טענת הנתבע בדבר גניבת השיקים. בנקודה זו אוסיף כי בסיכומיו מעלה בא כוח הנתבע גרסה "מרוככת" של טענת הגניבה, ולפיה מר יהודה קקון חרג מההרשאה שנתן לו הנתבע בעת שמסר לו את השיקים. אף אם אקבל טענה זו, אין בה בכדי לפטור את הנתבע מלפרוע את השיקים. כפי שיפורט בהתייחסות למסגרת הנורמטיבית, על פי הדין הנוהג, ככל שהתובעת אוחזת בשיקים כשורה, הרי חייב הנתבע לפרוע את השיקים. ויודגש כי רק אחיזה כשורה" יש בה כדי לגבור על טענות קנייניות.
אפנה ואבחן האם התובעת היא אוחזת כשורה.
הוכח כי התובעת היא אוחזת כשורה
בטעמי ההתנגדות טוען הנתבע כי התובעת הייתה מודעת, בעת שקיבלה את השיקים, כי השיקים נגנבו (ראה סעיפים 23 – 25 לסיכומי הנתבע). מנגד טוענת התובעת כי נתנה תמורה, בתום לב בעת שניכתה את השיקים (ראה המבוא לסיכומי התובעת).
בטרם אדון בסוגיות שבמחלוקת, אסקור את המסגרת הנורמטיבית.
המסגרת הנורמטיבית
מקום בו האוחז בשטר הוא "אוחז כשורה" יש לנהוג באופן בלעדי על פי דיני השטרות. אוחז כשורה רשאי לגבות את סכום השיק, אף אם יש בידי החייב טענות הגנה בהתייחס לעסקת היסוד שבינו לבין הנפרע. זאת בניגוד לכל אוחז אחר, בין אם הוא אוחז סתם או אף אוחז בעל ערך, לגביהם נפסק כי דיני השטרות במובן המצומצם אינם מקנים להם זכות לפעול במנותק ממישורי הדין הנוספים של קניין וחוזים. ראה רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 24.11.2015).
כאשר שיק הושלם בחריגה מהרשאה או ניגנב, האדם שחתם על השיק, הוא שנטל על עצמו את הסיכון שהשיק יושלם בחריגה מהרשאה, יאבד או ייגנב. על כן, גוברת זכותו של קונה שהוא אוחז כשורה והוא יכול להיפרע בגינו. ראה ,שלום לרנר "דיני שטרות" (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורה שנייה התשס"ז – 2007, עמ' 405, 409) (להלן: "לרנר"). ליישום הדברים, ראה, ת"א (שלום תל אביב-יפו) 207805/02 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' משיח אייל (לא פורסם, 23.09.2004).
אוחז כשורה מוגדר בסעיף 28(א) לפקודת השטרות:
אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.
חזקה על תמורה ועל תום לב קבועה בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות:
כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.
אוחז כשורה הוא מי שנטל את השטר בתום לב ובעד ערך, בהתקיים תנאים נוספים – תקינות ושלמות השטר וכן קבלתו לפני מועד פירעונו. זכויותיו של אוחז כשורה מפורטים בסעיף 37 לפקודת השטרות:
(2) היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר;
(3) היה פגם בזכות קנינו, הרי אם סיחר את השטר לאוחז כשורה, רוכש אותו אוחז זכות קנין טובה ושלמה, ואם השיג פרעונו של השטר, מי שפרע לו כשורה מופטר מן השטר הפטר כשר.
ככל שקונה השטר עומד בתנאי תקנת השוק הקבועים בסעיפים 37(2) ו (3) ובסעיף 28 לפקודת השטרות, זוכה הקונה בבעלות על השטר.
מהכלל את הפרט
כאמור, אוחז כשורה הוא מי שנטל את השיקים שחל מועד הפירעון הנקוב בהם, כשהם תקינים ושלמים למראה בתום לב ובעד ערך. הנתבע אינו מעלה טענה לפיה התובעת היא שהשלימה את הפרטים על השיקים. מכאן כי אין מחלוקת כי השיקים היו תקינים ושלמים בעת שהתובעת נטלה אותם. כך גם אין מחלוקת כי התובעת נטלה את השיקים בעד ערך ובטרם הגיע מועד הפירעון. העסקה בוצעה ביום 11.07.11 בעוד שזמן פירעון השיקים חל ביום 25.10.11, 24.11.11 ו 26.12.11, שהם למעלה משלושה חודשים מאוחר יותר. מכאן כי התובעת נטלה את השיקים לפני מועד הפירעון.
הסוגיה היחידה שבמחלוקת בהקשר זה היא בשאלה האם התובעת נטלה את השיקים בתום לב. בעניין זה טוען הנתבע כי התובעת פעלה בחוסר תום לב, כאשר קיבלה לחזקתה את השיקים (ראה סעיפים 23 – 25 לסיכומי הנתבע). מנגד טוענת התובעת כי היא נתנה תמורה, בתום לב בעת שניכתה את השיקים (ראה המבוא לסיכומי התובעת).
באשר לטענה כי בא כוח הנתבע חרג מגדר המחלוקת בטיעוניו בהקשר למחלוקת בסוגיה זו, אקדים ואציין כי בטעמי ההתנגדות לביצוע השיקים טען הנתבע כי התובעת קיבלה את השיקים בידיעה כי הם נגנבו. יתר על כן, התובעת היא שהעלתה את הטענה כי פעלה בתום לב. הנתבע רשאי לעמת את התובעת עם טענתה. המחלוקת בסוגיה זו היא בגדר גבולות המחלוקת. על כן איני מקבלת את טענת בא כוח התובעת כי מדובר בהרחבת חזית. ואולם, אין באמור לעיל בכדי להכשיר את כל טענות בא כוח הנתבע בסיכומיו, סוגיה בא אדון בהמשך.
אין מחלוקת כי התובעת ידעה את העובדות הבאות:
טל קקון ("טל גרופ") עוסק במתן הלוואות ובניכיון שיקים.
מקור השיקים שנמסרו לה לניכיון הוא בעסקאות ניכיון שביצעה "טל גרופ" עם לקוחותיה.
על השיקים מוטבע השם של חברת "בידז" כנפרעת.
שיקים בעלי חזות דומה (למעט סכום ותאריך) נוכו על ידה גם בעסקאות אחרות.
כי מר טל קקון ("טל גרופ") הוא בנו של מר יהודה קקון, וכי יש קשר בין השניים לחברת בידז ולמר אלי הראל. כמו כן, התובעת ידעה כי חברת בידז נשלטה על ידי מר טל קקון (ראה פרוטוקול הדיון מיום 08.02.17, עמוד 16, שורות ,5 - 9). ראה גם מסמך ת/1.

לטענת בא כוח הנתבע, יש להסיק מעובדות אלה:
כי התובעת ידעה ש "טל גרופ" וחברת "בידז" רשמו שיקים אחת לטובת האחרת על מנת ליצור מצג שווא של עסקאות מסחריות ולא הלוואות חוץ בנקאיות.
השיקים מספר 144, 145 ו 146 לא היו מלאים ושלמים על פי המראה בעת שקיבלה אותם "טל גרופ", וכי "טל גרופ" היא שהשלימה אותם ללא הרשאה של הנתבע. בעניין זה מפנה בא כוח הנתבע לעדות מנהל התובעת בה אישר כי היה מודע לכך שמר טל קקון או מר אלי הראל הם שמוסיפים את חותמת חברת "בידז" כנפרעת. ראה פרוטוקול הדיון מיום 08.02.17, עמוד 22, שורה 9).

לשיטת בא כוח הנתבע, מכך יש ללמוד כי התובעת פעלה בחוסר תום לב.
איני שותפה למסקנת בא כוח הנתבע.
אשר לטענה ולפיה התובעת ידעה כי "טל גרופ" קיבלה את השיקים כשהם חתומים על החלק. ראשית, אפנה לפרוטוקול הדיון מיום 08.02.17, עמוד 22, שורה 9):
ש. אתה מקבל את שלושת השיקים ואתה רואה שהשיקים הם לפקודת בידז, ואתה יודע שבידז בפועל זה טל קקון, כפי שהעדת מקודם לבית המשפט, ומכאן נובע שהשיקים הגיעו פתוחים וטל קקון ויהודה הראל שאתה מעיד שהם לקוחותיך והם גם הבעלים של בידז, שמו את החותמת שלהם על השיק, זה לא עורר את חשדך מדוע הם מקבלים שיקים פתוחים, כשיש עסקה כלכלית...?
ת. למה אי אפשר להכניס את החותמת של בידז? מותר להכניס חותמת והם קיבלו את הכסף את התמורה במלואה בהפרש של יום או יומיים.
אין בדברים אלה בכדי להביא למסקנה כי מנהל התובעת ידע כי שיקים 144, 145 ו 146 נמסרו לתובעת כשהם חתומים על החלק. אציין כי אף לשיטת הנתבע, הוא עצמו רשם את הפרטים על שיקים 136,137, 138 ו 156. גם בשיקים אלה הנפרעת היא חברת "בידז" ואילו מי שחתם את חתימת ההסבה הוא מר טל קקון. מבחינתו של מנהל התובעת הוא ביצע את עסקת הניכיון עם גורם שהוא בעל רישיון למתן שירותי מטבע.
אין בראיות אליהן מפנה בא כוח הנתבע משום בסיס עובדתי שיש בו לעמוד ברף הנדרש להוכחת טענה זו.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת תומכות במסקנה כי מנקודת המבט של התובעת, לא היה כל הבדל בין שלוש עסקאות הניכיון שביצעה עם "טל גרופ" ובמסגרתן נמסרו לה שיקים של הנתבע. אוסיף כי בבסיס תקנת השוק עומד העיקרון ולפיו מי שרכש מסמך סחיר, פטור מעריכת בדיקות מקיפות בדבר הבעלות במסמך. ראה ע"א 702/76 דוד אלימלך נ' בנק ישראל, ו- 20 אח', לג(3) 596, 599 (1979), הדברים נכונים גם בעימות בין מי שהמסמך אבד או נגנב ממנו לבין רוכש תם לב (לרנר בעמוד 101).
על כן, הוכח כי התובעת היא אוחזת כשורה.
באשר לטענות נוספות שהעלו באי כוח הצדדים
בא כוח הנתבע מעלה בסיכומים טענות עובדתיות סותרות וטענות החורגות מגדר המחלוקת
בסיכומיו טוען בא כוח הנתבע כי התובעת ידעה כי "טל גרופ", הרשומה על שם מר טל קקון, היא מסווה לישות עסקית המנוהלת על ידי מר יהודה קקון ומר אלי הראל, שניהם פושטי רגל. על אף שהייתה מודעת לכך, היא עצמה עיניה נוכח העמלות שהרוויחה מאותן עסקאות הלוואה חוץ בנקאיות. בכך שיתפה פעולה עם יהודה קקון שעקף את המגבלות הקבועות בסעיף 11ה(א)(4) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס – 2000. בהערת אגב, אציין כי לכאורה, גם הנתבע היה מודע למצבו של יהודה קקון, אשר לגרסתו, היה חברו הטוב.
כמו כן מוסיף בא כוח הנתבע כי העסקה בין מר טל קקון לבין התובעת היא עסקת ניכיון בין אדם פרטי (טל קקון) למי שעיסוקו במתן הלוואות חוץ בנקאיות. בנסיבות בהם אדם דחוק נזקק למזומנים למטרות אישיות, ומשיגם כנגד שיקים מעותדים – המדובר בעסקת הלוואה שהחוקים הנדונים עשויים לחול עליה (בש"א (שלום תל אביב-יפו) 154821/05 אטינגר דימור מיכל נ' ברק דוד (לא פורסם, 25.07.2005)).
בא כוח הנתבע הוסיף וטען כי התובעת ידעה שהשיקים שהיא מקבלת מקורם בהלוואות. על כן, חלה הוראת סעיף 11 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשמ"ג – 1993. לשיטתו, היות והנתבע לא קיבל תמורה, יש לדחות את התביעה.
ככלל, טענות אלו מהוות הרחבת חזית אסורה. יתר על כן, הטענה כי השיקים נגנבו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה כי השיקים ניתנו במסגרת עסקת הלוואה, ראה האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ורע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, נט(6) 625 (2005), פסקה 9 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) אשר גרוניס.
עיקרו של האיסור על הרחבת חזית הוא בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי-הטענות. אין הדבר מונע מבית המשפט להיענות לבקשתו לתקן את כתב הטענות. עם זאת, ייתכן מצב בו הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו. הסכמה זו יכולה להיות מפורשת או מכללא. ראה, ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145, פסקה 6 לפסק דינה של כבוד השופטת אסתר חיות (2003), ראה גם, ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שרותי בריאות כללית (לא פורסם, פסקה 18 לפסק דינה של כבוד השופטת מרים נאור, 20.08.2009). במקרה דנן, עסקינן בטענות שהועלו לראשונה בסיכומים.
לתובעת יש מעמד לתבוע על פי השטר:
בא כוח הנתבע ממשיך וטוען כי לתובעת אין מעמד לתבוע על פי השטר. בסעיף 1 לפרק 1 של הבקשה לביצוע השטר, טענה התובעת כי מר טל קקון הוא ערב לשטר מכוח חתימה על גב השטר. בא כוח הנתבעת מסביר כי על גב כל שטר יש חותמת של חברת בידז, בצד ובסמוך זה שתי חתימות הנחזות כחתימתו של אותו אדם. ככל שהחתימה היא של מורשה חתימה מטעם בידז, הרי היא חתימתו של אותו אדם גם כערב. מכאן כי השיקים מעולם לא הוסבו למר טל קקון. על כן, לא בוצעה הסבה תקינה של השיק לתובעת.
על כן, טוען בא כוח הנתבע כי התובעת אינה "אוחז" (סעיף 1 לפקודת השטרות). היות ולא בוצעה הסבה למר טל קקון (סעיף 31 לפקודת השטרות) הרי שהשטר לא סוחר (סעיף 30 לפקודה). בעניין זה מפנה בא כוח הנתבע לספרו של פרופ' לנר דיני שטרות, בעמוד 99 ולפסיקה בעניין זה (ע"א 123/60 תמרי נ ליפשיץ). מכיוון שהתובעת אינה אוחז, הרי שאינה יכולה להיות "אוחז כשורה".
לטענת בא כוח התובעת, מדובר בהרחבת חזית. אני מקבלת טענה זו. מכל מקום, יש לדחות טענה זו גם לגופם של דברים. הטענה אותה מביא בא כוח הנתבע, מבוססת על הנחה לפיה עניינו ב"שטר לפקודה". במקרה דנן, חתימת הנפרע ללא הסבה הופכת אותו לשטר למוכ"ז (סעיף 30(ב) לפקודת השטרות), אשר ניתן לסחר אותו במסירה. אין מחלוקת כי השיקים נמסרו לתובעת.
לתובעת זכות התביעה על הפי השיקים
לטענת בא כוח הנתבע, הנתבע מופטר מלפרוע את השיקים מכוח הוראות סעיף 44 לפקודת השטרות. הטענה מנומקת בכך שהתובעת הפקידה את השיקים רק בחלוף מספר חודשים ממועד פירעונם. על אף שתאריך הפירעון של השיקים חל ברבעון האחרון של שנת 2011, הם הופקדו בבנק רק ביום 28.05.12. טוען בא כוח הנתבע כי מכיוון שהשטרות הוצגו לפירעון חודשים רבים לאחר מועד פירעונם, לא מוטלת על הנתבע החובה לפרוע אותם. הוא מוסיף כי גם הבנק הנמשך לא פרע חלק מהשיקים מהסיבה שעבר זמנם.
בא כוח הנתבעת טוען כי יש לדחות טענה זו בשל הרחבת חזית. אני מקבלת את טענתו. מעבר לנדרש, אפנה להוראות סעיף 74(1) לפקודת השטרות:
שיק שלא הוצג לפרעון תוך זמן סביר לאחר התאריך הנקוב בו, או לאחר הוצאתו, לפי המאוחר מביניהם, ובזמן ההצגה היה המושך או האדם שעל חשבונו משוך השטר זכאי, בינו לבין הבנקאי, לפרעון השיק והאיחור בהצגה גרם לו נזק ממשי, הריהו מופטר כדי שיעור הנזק, כלומר כדי השיעור שבו גדל נשיו מאת הבנקאי מכפי שהיה אילו נפרע השיק;
בענייננו, לא רק שהנתבע לא הוכי מה הנזק שנגרם לו, אלה שמעדותו עולה כי חשבונו בבנק הוגבל עוד בשלהי שנת 2011. ראה פרוטוקול הדיון מיום 07.12.16, עמוד 8, שורה 31.
סוף דבר
אני מורה על דחיית ההתנגדות וביטול עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל המתנהל נגד הנתבע (שמספרו 01-XX319-13-9). הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.
הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 3000 ₪,כאשר הסכום האמור יצורף לחוב בתיק ההוצאה לפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, כ' תמוז תשע"ח, 03 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנחם קופיץ ניהול בע"מ
נתבע: יוסף אלפסי
שופט :
עורכי דין: