ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמנון קרטס נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן

התובע
אמנון קרטס
ע"י ב"כ עו"ד רומי הוניג
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

פסק דין

1. בתובענה זו מבקש התובע כי אוטם שריר הלב בו לקה ביום 20.2.14 יוכר כפגיעה בעבודה לפי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי).

2. התובע, יליד 1958, עובד כמנהל התפעול והיבוא בחברת א. יוניברס טרנזיט בע"מ (להלן - החברה). החברה עוסקת בפעולות אריזה, שינוע, שילוח בינלאומי ורילוקיישן.

לטענת התובע, סבל מדחק נפשי חריג בבוקר יום 20.2.14, בעקבות קבלת הודעת דוא"ל ממשקם ריהוט שהודיע לו שלא יוכל לטפל בתיקון נזק אשר יוחס להובלה שבוצעה על ידי החברה.

להלן עיקרי גרסתו של התובע, כפי שתוארה בנספח לטופס התביעה לדמי פגיעה:

"במחצית השנייה של שנת 2013 קיבלנו הודעה מנציג השילוח האמריקאי על הגעתו של פקיד דיפלומטי בכיר מאוד לצוות של הקונסוליה האמריקאית בירושלים. באופן טבעי, כמנהל היבוא והתפעול, משימת הטיפול בלקוח הוטלה עליי. היה עליי לדאוג לשרות ללא תקלות ובהתאמה ביצעתי פעולות שלא נעשות בדרך כלל במשלוחי יבוא שגרתיים.
ביום 17/9/13 הגיע אחד המשלוחים ארצה, לשמחתי, פעולות השחרור מהמכס, ההובלה והפריקה (ביום 6/10/13) לבית הדיפלומט בירושלים נעשו ללא דופי ולשביעות רצון הדיפלומט.
לצערנו, עם פריקת המטען בביתו של הדיפלומט התגלה כי חסרים מספר פריטים וכן התגלה כי נגרם נזק למספר פרטי ריהוט מיוחדים, אשר הצריך פעולות מיוחדות הן ע"י החברה שלנו והן ע"י הסוכן האמריקאי ששלח את מטענו של הדיפלומט.
קיבלתי הוראה חד משמעית מבעל החברה לטפל בדיפלומט ללא סייג. פעולות שלכאורה נראות פשוטות, נעשות פתאום "בלתי מושגות" המצריכות תפקוד בשעות לא שגרתיות וברמה מקסימלית של ניסיון, מיומנות ומקצועיות. הן הדיפלומט והן הסוכן בחו"ל דרשו לקבל שרות ברמה בינלאומית אשר גרמו לי להיות "און ליין" מסביב לשעון, למתח ודריכות רבה.
פניתי למומחה ברסטורציה של ניהול רהיטים - מר דוד ארגמן- אחד מסוגו. כאמור, בנסיבות האמורות, היה לי חשוב שהלקוח יקבל את השירות הטוב ביותר והמקצועי ביותר.
ביום 18/2/14 קיבלתי במייל את תמונות הנזקים שנגרמו והעברתי אותם אל המומחה (מייל מס' 1).
ביום 20/2/14 בסמוך לשעה 8:00, בעודי בבית, קיבלתי מייל בו הודיע לי המומחה כי לא יוכל לבצע את העבודה (מייל מס' 2).
ההודעה האמורה, נוכח הלקוח החשוב, גרמה לי לסערת רגשות חריפה והרגשתי חסר מנוחה. שלחתי מיד הודעה לבעל החברה שאני צריך לדבר איתו (מייל מס' 3).
כעבור מספר דקות התחלתי להרגיש לחץ בחזה שחלף. המשכתי להתארגן לקראת היציאה למשרד ויצאתי לרכב.
בעודי יושב ברכב, התחלתי להרגיש חום המתפשט לי בגוף והופיעו כאבים בחזה והקרנה לידיים.
חזרתי הביתה ואשתי הזמינה אמבולנס אשר פינה אותי לבית חולים השרון (בלינסון) שם אובחן שלקיתי באוטם שריר הלב".

3. להלן המסגרת המשפטית לבחינת קיומו של אירוע חריג -

תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי:

"תאונת עבודה"- תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

בבחינת השאלה אם להכיר באוטם שריר הלב כ"תאונה בעבודה", יש להצביע על "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" (דב"ע מו/0-139 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח 411 (1987)). בהיעדר הוכחה בדבר אירוע חריג תידחה התביעה, אף מבלי להיזקק לחוות דעת של מומחה רפואי (בג"צ 3523/04 למברגר נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נח(5) 104 (2004)).

הקביעה אם היה "אירוע חריג" בעבודתו של מבוטח אשר לקה באוטם שריר הלב היא קביעה עובדתית-משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית (דב"ע נה/0-150 שביט - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כט 268 (1995)).

קביעת חריגות הדחק הנפשי צריכה להיקבע סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר. אולם, הבחינה הסובייקטיבית לדחק הנפשי טעונה כשלעצמה ראיות אובייקטיביות ואין די בעצם האמירה כדי הוכחת הדחק הנפשי הבלתי רגיל (עב"ל (ארצי) 1269/00 לוי - המוסד לביטוח לאומי, 28.6.01).

עוד נפסק כי ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אם כי יכול ואירוע חריג יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג" (עב"ל (ארצי) 27356-04-13 גוטדינר - המוסד לביטוח לאומי, 10.4.14; עב"ל (ארצי) 42735-08-13 רפפורט - המוסד לביטוח לאומי, 18.1.15).

חובת ההוכחה כי התאונה אירעה תוך כדי ועקב העבודה, כלשון סעיף 79 כאמור, מוטלת על התובע. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע (דב"ע נא/0-218 המוסד לביטוח לאומי - דרור, פד"ע כד 545 (1992)).

על יסוד כל האמור לעיל יש לבחון את עדות התובע, שהיא עדות יחידה בהליך, מפי בעל הדין המעוניין בתוצאתו, תוך בחינת הראיות מזמן אמת.

4. התובע תיאר את נסיבות הפגיעה בסעיפים 6-17 לתצהירו ובעיקרם חזר על המתואר לעיל.

עם זאת גרסה זו אינה מתיישבת עם התיעוד הרפואי הסמוך לאירוע.

בדו"ח מד"א מיום 20.2.14 נרשם כך (ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"בן 55 ללא מחלות ברקע. לדבריו זמן מה לאחר פעילות גופנית בבית החל לחוש כאב בחזה ובידיים, שולל אירועים דומים בעבר, שולל אירועים חריגים בימים האחרונים. בבדיקה - מזיע, נראה כאוב. ב... בא.ק.ג כמפורט סימני אוטם קיר תחתון ודינמיקה בקיר ימני.
טופל תרופתית כמפורט (ניתן אספירין לפנינו) ופונה ישירות ליחידת הצינטורים לאחר תיאום עימם".

מדובר בגרסה שונה לחלוטין מזו שנמסרה על ידי התובע בתצהירו, לפיה התובע קיבל הודעת דוא"ל בשעה 8:00 בבוקר, וזו גרמה לו סערת רגשות חריפה וחוסר מנוחה, התובע החל להרגיש לחץ בחזה, המשיך להתארגן לקראת יציאה לעבודה ובעודו יושב ברכבו, החל לחוש בחום מתפשט בגופו, כאבים בחזה והקרנה לידיים.

בחקירתו הנגדית, התובע עומת עם רישום זה, אך תשובותיו לא היו משכנעות (עמוד 5 לפרוטוקול, ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"ש. מתי ביצעת פעילות גופנית באותו בוקר?
ת. לא ביצעתי.
ש. מד"א רשמו כי עשית פעילות גופנית בבית.
ת. הפרמדיק שהגיע על ווספה שאל את השאלות לגבי רגישות ואספרין. לא זוכר שאמרתי לו. הוא פגש אותי בשירותים כמעט ערום.
הוא שאל אותי מה קרה ואמרתי שאני מתארגן לעבודה. אין לי מושג למה הוא רשם את זה ככה. גם היום בניגוד להמלצת הרופא איני עושה פעילות גופנית, אין לי מכשיר כושר בבית".

אין זה סביר שהפרמדיק ירשום בתיעוד רפואי פרטים שלא נמסרו לו על ידי התובע, ולמעשה – אם תתקבל גרסת התובע, מדובר ברישום שאינו אמת כלל. גם אם מדובר בחזקה, לפיה הרישום הרפואי תואם את הדברים שנמסרו על ידי המטופל, לא הוצגה כל ראיה לסתירת החזקה. לכך יש להוסיף כי גם בסיכומי התובע (בניגוד לסיכומי התשובה), לא נמצאה התייחסות, קל וחומר הסבר, לפער בין גרסתו העובדתית של התובע ובין הרישום במד"א.

5. על פי ההלכה הפסוקה, בהוכחת האירוע הנטען יש לייחס משקל לרישומים הראשונים בהיסטוריה הרפואית של החולה מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי – הירשהורן, פד"ע כ 349 (1989)).

בעניינו של התובע קיימת גרסה פוזיטיבית הסותרת את גרסת התובע ולא ניתן ליישב בין השתיים. בנסיבות אלה, יש ליתן לאנמנזה הראשונית משקל משמעותי כנגד קבלת גרסתו של התובע בדבר "האירוע החריג" הנטען.

6. שאר המסמכים מזמן אמת (דו"ח סיכום אשפוז, נספח ב' לתצהיר התובע) ודו"ח השירות הסוציאלי (ת/2), אינם שופכים אור על הסוגייה, מאחר שאין בהם ציון של אירוע בעבודה, אך גם אין בהם תיעוד העומד בסתירה לגרסת התובע (כשם שעולה מהרישום במד"א).

7. זאת ועוד – לגבי גרסתו של התובע בנושא האירוע החריג מתעוררים סימני שאלה, כך שלא ניתן לקבוע שמדובר בגרסה קוהרנטית ומשכנעת.

א. התובע העיד בתצהירו כי הטיפול באותו דיפלומט היה כרוך בעבודה "מסביב לשעון":
"הטיפול האמור כלל, בין היתר, מעקב צמוד ועבודה בשעות לא שגרתיות ובלחץ רב. נוכח דרישת הפקיד הדיפלומטי והסוכן האמריקאי מחו"ל לטיפול ברמה גבוהה, נדרש ממני להיות זמין ולעבוד באינטנסיביות רבה מסביב לשעון, דבר שגרם לי למתח ולדריכות רבה".

עם זאת, על פי המתואר בתצהיר התובע (סעיף 9), ההובלה והפריקה בוצעו בהצלחה כבר ביום 6.10.13. כלומר, הטיפול במטענו של הדיפלומט כבר הסתיים מספר חודשים קודם לאירוע הלבבי.

ב. כאשר התובע נשאל בחקירה נגדית מתי הריהוט סופק ללקוח, השיב שהדבר נעשה בחודש ינואר 2014. רק כשהופנה לאמור בתצהירו, תיקן את תשובתו בהתאם לרשום בתצהיר (עמ' 3 לפרוטוקול).

ג. לא ברור מגרסתו של התובע מתי בדיוק גילה הדיפלומט את הנזק שנגרם לפריטי הריהוט השונים ואת הפריטים החסרים. בהודעתו מיום 21.6.15 בפני חוקר המוסד (נספח ד' לתצהירו), טען התובע כי הדיפלומט לא פתח מיד את המטען, אלא רק כעבור כחודש ואז גילה את הנזק (עמ' 10 להודעה מיום 21.6.15). בבית הדין התובע העיד שהדיפלומט גילה את הנזק רק כעבור 3 חודשים, בחודש ינואר 2014 (עמ' 3 לפרוטוקול).

ד. על פי גרסת התובע, כפי שעולה בהודעתו מיום 21.6.15 בפני חוקר המוסד, הוחלפו כביכול בעניין משלוח זה 98 הודעות דוא"ל (עמ' 5 להודעה מיום 21.6.15).

למרות זאת, התובע הציג בהליך הודעות בודדות בלבד ולא סיפק בעדותו כל הסבר לכך (עמ' 5 לפרוטוקול).

ה. מעיון בהודעות הדוא"ל שהוצגו (ת/3) עולה שהטיפול בעניינו של הדיפלומט בסמוך לאירוע הנטען, היה מינורי והסתכם בשליחת התמונות של הנזקים למומחה לצורך הערכת שווי תיקון הנזקים שנגרמו לשולחן האוכל.

בהודעת דוא"ל מיום 11.2.14 התובע ביקש מהסוכנת שתעביר אליו את התמונות, לצורך העברתן למומחה. ביום 18.2.14 שלחה לו הסוכנת את אותן תמונות, וביום 19.2.14 שלח התובע הודעת דוא"ל למומחה עם התמונות של הפריטים שניזוקו בהובלה.

הנה כי כן, הראיות שהתובע בחר להציג אינן מעידות על בדבר "טיפול אינטנסיבי מסביב לשעון".

ו. התובע ציין בהודעתו לחוקר הנתבע שהעבודה בחורף הייתה הרבה פחות אינטנסיבית מהעבודה בקיץ (עמ' 2 להודעתו מיום 21.6.15):

"בחורף זה שקט מאוד והעבודה והלחץ יכולים להיגמר אפילו בשעה 14:00 באופן תיאורטי. זה לא שאני הולך הביתה בשעה הזו. פשוט הלחץ יורד".

בהתחשב בכך שהאירוע הנטען אירע בחודש פברואר, הדברים אינם מתיישבים עם גרסת התובע בבית הדין.

8. התובע טען בהודעתו בפני חוקר המוסד כי הלקוח היה נסער והטיפול בנזק הוטל כביכול על החברה (עמ' 4 להודעה מיום 21.6.15):

"הנזק לא יוחס אלינו אבל הטיפול בנזק הוטל עלינו, יותר נכון עליי ע"י בעל החברה".

מהראיות עולה תמונה שונה ולפיה בעלי החברה, מר אילן רביבו (להלן – רביבו) נתבקש על ידי הסוכנת לסייע באיתור בעל מקצוע שיתקן את הנזק שנגרם לשולחן האוכל (ת/3 הודעה מיום 5.2.14), וזאת בעקבות הודעת דוא"ל קודמת, מיום 27.1.14, בה רביבו ציין שהוא אינו בטוח אם אפשר לתקן את הנזקים וכי ייתכן שזה יהיה בזבוז כסף להעריך את הנזקים.

כלומר, בניגוד לטענת התובע, לא עולה מהראיות שהחברה ששה לסייע לדיפלומט בעניין זה, אלא שהתובע התבקש לסייע, בתגובה לבקשתה הספציפית של הסוכנת בנושא. מכל מקום, מעורבותו של התובע הסתכמה באיתור בעל מקצוע מתאים ואין מדובר במצב בו הלקוח היה נסער או סיבה אחרת שבגינה יש להתייחס לאירוע כאל אירוע חריג בעבודה.

עוד בהקשר זה ראוי לציין שהמומחה (ארגמן) השיב לבקשתו של התובע מיד והפנה אותו למומחה אחר. גם מבחינה זו, אין ראיה אובייקטיבית המלמדת על סיבה כלשהי ללחץ נפשי בלתי רגיל בעקבות טיפול מינורי זה.

9. זאת ובנוסף - התובע טען שמדובר בלקוח חשוב שחייבים להיענות לבקשותיו, ולמרות זאת לא בירר (אף לא בדיעבד, כאשר חזר לעבודתו) כיצד בסופו של יום העניין נפתר ומה עלה בגורל בקשתה של הסוכנת. תשובותיו בעניין זה היו כלליות והעידו על חוסר עניין בנושא, למרות שהדעת נותנת שאם אכן היה מדובר במשימה כה חשובה בעיני התובע, היה טורח לברר מה נעשה בנוגע לכך. ר' בעמוד 4, 5 לפרוטוקול:

"ש. אני מבין שלמומחה שהופנה אליו אתה לא התקשרת. מישהו התקשר?
ת. לא יודע. זה בבוקר האירוע הוא (דוד) כתב. אני לא מכיר את המומחה ירמי. לא רציתי שהוא יטפל בזה. רציתי לשכנע את דוד לטפל בזה.
ש. מי בסוף טיפל בשולחן? מתי זה קרה?
ת. לא בדקתי.
ש. מתי חזרת לעבודה?
ת. לקראת סוף מרץ.
ש. ולא התעניינת מה קרה עם השולחן?
ת. לא המשכתי להתעדכן.
...
ש. אם זה היה מטריד אותך היית שואל כמה ימים אחרי מה עשו עם זה?
ת. יכול להיות שאילן אמר שהוא לא מעדכן אותי בכלום".

בהקשר זה יש לציין כי מתכתובת הדוא"ל עולה שביום 25.2.14 הסוכנת שלחה הודעה לתובע, על מנת לברר את סטטוס הטיפול בפנייתה. כלומר, נכון לתאריך זה, רביבו אף לא טרח לטפל בעניין זה בעצמו והדבר מעיד שגם הוא לא סבר שמדובר בענין בעל חשיבות מיוחדת או עניין דחוף.

10. סוף דבר - לא הוכח קיומו של אירוע חריג ביום 20.2.14 או בסמוך לכך ועל כן התביעה נדחית.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ח, (08 יולי 2018), בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמנון קרטס
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: