ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק דיסקונט לישראל בעמ נגד גדא - י.קרן בע"מ :

בפני
כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובעים

בנק דיסקונט לישראל בעמ

נגד

נתבעים

גדא - י.קרן בע"מ

פסק דין

מונחות לפנינו שתי תביעות מאוחדות ע"ס 37,013 ₪ ו- 41,863 ₪ לביצוע שטרי חליפין משוכים על בנקאי , (להלן : "השיקים").

בתצהיר ההתנגדות נטען כי השיקים נמסרו לחברה בשים ח.י.ש.א ייבוא וסחר בע"מ, (להלן: " החברה") כבטחון לאספקת סחורה בייבוא מחוץ לארץ לפי הסכם מיום 18.4.2017; על פי עסקת היסוד, התשלום הראשון היה אמור להתבצע בעת קבל הסחורה שזה ארבעה חודשים מיום כריתת ההסכם; ברם, בתחילת חודש ספטמבר 2017 התברר כי ה סחורה לא תסופק שכן החברה הפסיקה לפעול החל מחודש מרץ 2017 ו כי פעילותה נרכשה על ידי חברה בשם סופר סטוק ישראל 2017 בע"מ; חמור מכך , בניגוד למוסכם ביצעה החברה בשיקים ניכיון אצל הבנק התובע וזאת בנ יגוד לסעיף 5 להסכם בו נקבע כי " יודגש כי ההמחאות שיימסרו הינן אך ורק לטובת הבטחת עסקה זו ואין לבצע בהן כל שימוש אחר וכן אין להעבירם לניכיון או לצד ג' וכיוצא בזה".

הנתבעת טענה בתצהיר ההתנגדות כי הבנק פעל בחוסר תום לב שכן ידע או למצער היה עליו לדעת כי החברה הפסיקה את פעילותה או שמשהו אינו כשורה והיה צריך להימנע מביצוע ניכיון על השיקים.
לתצהיר ההתנגדות צורפו מכתב כוונות מהחברה לנתבעת מיום 18.4.2018 ( שהנתבעת מכנה אותו ההסכם) מכתבים מבא כוח הנתבעת לבא כוח החברה ולבא כוח הבנק ותדפיס מידע מרשם החברות ביחס לנתבעת ולחברת סופר סטוק.

הטענה היא, אפוא , טענה של כישלון תמורה מלא וחוסר תום לב של הבנק.

ניתנה רשות להתגונן ללא חקירת המצהירים וללא הפקדה והתיק נקבע להוכחות.

הנתבעת בחרה שלא להגיש תצהירים נוספים או לזמן עדים ולא הגישה כל ראיה נוספת מעבר למה ש צורף לתצהיר ההתנגדות.

כמו כן לא ביקשה הנתבעת מהבנק המצאת מסמך כלשהו או דפי חשבון מחשבון החברה.

הבנק הגיש תצהיר מטעם רכז אשראי מר עמיחי חיים כהן בו טען כי:

הבנק פעל בתום לב; הוא נתן תמורה; הניכיון בוצע בשתי פעימות אחת ב 21.6.201 והשנייה ב 21.7.2017. בעת שבוצעו ע סקאות הניכיון, הבנק לא ידע ולא היה לו יסוד לחשוד כי החברה הפסיקה את פעילותה. רק בחודש אוגוסט 2017 ידע כי החברה נקלעה לקשיים. הוא אוחז כשורה ועל כן זכאי הוא להיפרע מהנתבעת ללא קשר לעסקת היסוד.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה במלואה.

לא מצאתי בתיק זה נסיבות מיוחדות או אינטרס ציבורי שמצדיק הנמקה מורחבת.

הנימוקים והשיקולים שהביאוני למסקנה זו יפורטו ,אפוא, להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 214 ט"ז ( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ,(תשמ"ד) 1984:

לא הוכח כישלון תמורה בעסקת היסוד:

א. בטרם ניגש לדיון בשאלה אם הבנק אוחז כשורה , יש להכריע אם הוכחה הטענה של כישלון תמורה בעסקת היסוד. אם ייקבע כי נכשלה התמורה בעסקת היסוד יוכרע התיק על סמך שאלת האחיזה כשורה. אם לא הוכח כי נכשלה התמורה בעסקת היסוד כי אז די בכך כדי לקבל את התביעה בין אם הבנק אוחז כשורה בין אם לאו , בין אם נתן ערך ובין אם לאו שכן זכותו של הבנק להיפרע מהנתבעת במקרה זה נסמכת על היותו אוחז סתם ועל התמורה שקיבלה הנתבעת מהחברה. זאת מכוח הוראת סעיף 26.(ב) לפקודת השטרות ( להלן: " הפקודה"), הקובע כי :

" 26.(ב). משניתן בז מן הזמנים ערך בעד השטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן".

ב. סעיף 29 .(א) לפקודה קובע חזקת תמורה וזו לשונו :

"כל צד שחתימתו מצויה על השטר , חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".

ג. מכאן שנטל ההוכחה כי התמורה בעסקת היסוד נכשלה רובץ לפתחה של הנתבעת.

ד. בטרם אכנס בעובי הקורה, אתייחס לטענתו של בא כוח ה נתבעת בסיכומיו לפיה הבנק לא טען בתצהירו לאי כישלון תמורה בעסקת היסוד . לטענתו , אילו הבנק הכח יש בתצהירו את הטענה של כישלון תמורה , כי אז הייתה הנתבעת מתכבדת ומביאה ראיות נוספות בעניין זה . תפיסה זו שגויה היא . משהועברה ההתנגדות לבית המשפט וניתנה בה רשות להתגונן , הפכה הבקשה ל ביצוע שטר לכתב תביעה ואילו תצהיר ההתנגדות הפך לכתב הגנה. הטענות שבכתב ההגנה נחשב ות כמוכחשות ללא צורך ב"התראה" מצד התו בע בדבר הכחשה זו . הצורך בהתייחסות התובע באמצעות כתב טענות נפרד לטענה שנטענה בכתב ההגנה הוא במקרים שבהם יש צורך בהגשת כתב תשובה, ואלה הם המקרים בהם התובע אינו מכחיש עובדה שטען הנתבע בכתב ההגנה אלא דווקא מאשר אותה אך מבקש להוסיף ולטעון עובדה נוספת ששוללת מהטענה הבלתי מוכשת את כוחה, בחינת : "נכון ש... , אבל..".

הנה כי כן , משטע נה הנתבעת לכישלון תמורה בעסקת היסוד, עליה החובה להוכיח טענה זו , ואין הדבר תלוי בעמדה שנקט ה תובע בתצהיר עדותו הראשית. די בכך שהתובע לא הודה בטענה של כישלון תמורה בעסקת היסוד כדי להטיל על הנתבעת את הנטל להוכיח את הטענה.

ג.1. ברי כי בטרם תטען הנתבעת לכיש לון תמורה בעסקה היסוד, עליה להוכיח את עסקת היסוד עצמה אשר בעבורה ניתנו השיקים. מיד א ומר כי בעניין זה כשלה הנתבעת. הנתבעת סומכת את גרסתה בדבר עסקת היסוד על עדותו של מנהלה מר ינ יב קרן , (להלן: "מנהל הנתבעת") . זוהי עדות יחידה של בעל דין . משלא נמצא לה בחומר הראיות סיוע, יש צרוך בהנ מקה על מנת לקבוע על פיה ממצאים מכריעים. ברם, מצאתי דווקא סימני שאלה רבים שמחלישים אותה ומחייבים דחייתה, וביתר פירוט:

ג.1.2. הראיה היחידה לעצם קיומה של עסקת היסוד היא המכתב מיום 18.4.2018 אותו מכנה הנתבעת "הסכם". המסמך יכונה להלן בשמו "מכתב כוונות".

ג.3.1. מסיבות שאינן ברורות, לא הגישה הנתבעת את המסמכים הטבעיים להוכחתה של עסקה בין שתי חבורת עסקיות קרי- הזמנה , חשבונ יות , קבלות וכיו"ב. להלן מתוך חקירת מנהל הנתבעת :

"מפנה לסעיף 12 לתצהירך. איפה הקבלות שקיבלת עבור השיקים שנתת לחברת חישא?
ת. אצלנו בהנהלת חשבונות.
ש. למה לא צרפת אותן?
ת. לא יודע. יש קבלות."

ג.4.1. אשר למסמכים שמשקפים את מוצרי הייבוא ואשר גם לגביהם לא הוגש מסמך כלשהו מטעם הנתבעת נשאל מנהל הנתבעת והשיב כי:

"אבל איפה הסכומים של מוצרי הייבוא?
ת. כל המסמכים של מוצרי הייבוא נמצאים אצלו, ויש לי גם פה, זה נייר שעשינו טופס אקסל, זה הזמנה שהעברנו בצורה מסודרת, וזה סחורה שאני הזמנתי מח.י.ש.א".

לא ברור מדוע מסמכים חשובים אלה לא הוגשו כמוצגים לתיק בית המשפט במסגרת תצהיר עדות ראשית . ודוק: בתצהיר ההתנגדות לא טרחה הנתבעת אפילו לפרט מהם ה מוצרים שהוזמנו.

ג.5.1. צודק בא כוח הבנק כשהוא טוען כי מכתב הכוונות מעורר סימני שאלה שכן אין עליו לוגו של חברה. להלן תשובתו של מנהל הנתבעת :

"אמרת שחישא היא חברה גדול ורצינית. איך זה יכול להיות שהמסמך היחיד שאתה מצרף זה
מסמך שאין עליו לוגו, אין עליו חתימה של חברת חישא, הוא כתוב בפונט אריאל הכי פשוט של וורד,
שכל אחד יכול ללכת למחשב ולהדפיס אותו ועליו אתה מסתמך?

"ת. אתה צריך להבין שאני לא עובד איתם במיילים, כל השיחות שלי היו במשרדים אצלם בחברה, ראיתי את הרצון והמטרה שלהם למכור למקס סטוק, הם פשוט שתי רשתות שמתחרות אחת בשניה. אין מצב שייבוא של מותג שמיובא על ידי סופר סטוק ייכנס למקס סטוק. ראיתי את הרצון שלהם להיכנס לרשת מקס סטוק, ישבנו איתם בצורה מסודרת, זה אנשים שאני עובד איתם, זה אנשים שאני עשיתי להם ייבוא והם עשו לי ייבוא, וזה לא משהו בעלמא.
ש. למה לא הבאת מסמך עם לוגו?

ב"כ הנתבעת:
חברי מטעה את העד. מבחינתי יש לוגו.".

סבור אני כי השאלה במקומה והתשובה אינה מספקת. צורתו של המסמך מעוררת ספקות. יודגש כי אינני ק ובע כממצא כי המסמך מזויף או לא אמתי אך נוכח צורתו ובהינתן שלא הוגשו מסמכים נוספים כגון הזמנה וחשבוניות , ו אף לא הובא עד נוסף מטעם הנתבעת ,(כגון עובד או מזכירה ששהיו מעורבים בהזמנה) , ונוכח אי הבאת ראיה אובייקטיבית נוספת כלשהי הרי שמשקלו של מכתב הכוונות מועט ואין ניתן לקבוע כי הוא מהווה הוכחה של עסקת היסוד.

ג.6.1. ואם בכל האמור לעיל לא סגי , הרי שבתצהיר ההתנגדות טען מנהל הנתבעת כי ברשותו מכתב אותו שלח לבנק לביטול השיקים. ברם , גם מכתב זה מעולם לא הוגש לתיק. להלן ציטוט מחקירת מנהל הנתבעת בנקודה זו:

"מפנה לסעיף 14 לתצהירך. איפה הפניה בכתב שעשית לבנק? איפה המכתב שביקשת לבטל את השיקים?
ת. לבנק שלי.
ש. איפה המכתב?
ת. הוא אצלי. אין לי אותו פה.
ש. למה?
ת. יש בבנק את הנייר הזה, אפשר לדרוש מהבנק להביא את זה.
ש. כל הדברים שרצית להביא היית צריך להביא היום.
ת. תודה לאל שזה פעם ראשונה שאני בבית משפט. אתה מנסה לתפוס אותי עכשיו במערומיי על דברים שאני לא מבין? אני לא מבין אותך.".

באיזה תאריך השיקים בוטלו?
ת. אני יכול לבקש מהבנק שלי. עכשיו אני לא יכול להראות לך.
ש. יכול להיות שביטלת את זה אחרי חודש אוגוסט?
ת. אם ביטלתי אותם אחרי חודש אוגוסט? לא יודע, למה? אין לי שמץ של מושג. אני יכול להגיד לך שיש מכתב לבנק ולבנק בטח יש את המכתב הזה. איך הוא ביטל?"

ג.7.1. ועוד – בתצהיר ההתנגדות טען מנהל הנתבעת כי יביא למתן עדות את המנהלים של החברה. להלן תשובו תיו כשנשאל מדוע לא מימש הצהרתו זו:

"ש. בסעיף 39 לתצהיר שלך אתה הצהרת שאתה תעיד את המנהלים של חישא לבוא לדיון היום והם יעידו.
ת. מה זאת אומרת להעיד?"

ש. "העדת מנהלי חברת חישא". למה לא הבאת אותם היום?
ת. אני אבקש ממנו להגיע לאישור, מה זאת אומרת.

ש. היום זה דיון ההוכחות והיום מסתיים התיק. אמרת שתביא אותם ולא הבאת?
ת. כי קודם כל אף אחד לא ביקש ממני להביא אותם. אם הם באמת נוכלים ורמאים הם לא יבואו, אבל אם הם גברים וישבו איתי הם יבואו להעיד. אתה יודע מה, שיבואו להעיד.".

תשובותיו אלו של מנהל הנתבעת עשו עלי שרושם שלילי ואינני נותן בעדותו אימון.

ג.8.1. גם הטענה כי הנתבעת הפסיקה את פעילותה בחודש מרץ 2017 נשארה ללא תמיכה בראיה כלשהי מלבד העלאתה בתצהיר ההתנגדות.

ג.9.1. נדבך נוסף ברפיסות גרסתה של הנתבעת הוא דווקא סעיף 4 "למכתב הכוונות" שבו נכתב כי:

"יודגש כי ההמחאות שיימסרו הינן אך ורק לטובת הבטחת עסקה זו ואין לבצע בהן כל שימוש אחר וכן אין להעבירם לניכיון או לצד ג' וכיוצא בזה".

נשאלת השאלה מה יותר פשוט ובטוח: לכתוב על השיקים " למוטב בלבד" ובכך לסתום את הגולל על סחירותם , או לכתוב תנאי זה במסמך חיצוני תוך הסתכנות כי החברה תסחר אותם למי שהתנאי אינו מחייב אותו?

על יסוד כל האמור לעיל, באתי למסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה את עצם קיומה של עסקת היסוד
שבמסגרתה ניתנו השיקים ומשכך הרי שהיא ממילא לא הוכיחה כישלון תמורה בעסקת היסוד.

מעבר לנדרש- אחיזה כשורה:

ד. לאחר שקבעתי כי לא הוכחה טענה של כישלון תמורה, דין התובענה להתקבל ללא קשר לשאלה אם הבנק אוחז כשורה אם לאו וזאת מכוח החזקות הקבועות בפקודה . ראו סעיפים א' ו ב' בפרק הקודם.

לצורך מיצוי הדיון, ומעבר לנדרש, אוסיף כי גם אילו הצליחה הנתבעת להוכיח את טענת כישלון התמורה בעסקת היסוד, כי אז לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה שכן הוכבנק עונה על כל הדרישות של אחיזה כשורה. אנמק בקצרה:

ד.1. אין מחלוקת כי השיקים סוחרו לבנק בטרם הגיע מועד פירעונם.

ד.2. הבנק נתן לחברה תמורה במסגרת עסקאות הניכיון שהתבטאה בזיכוי חשבונה שהיה ביתרת חובה.

ד.3. אין טענות לגבי היותם של השיקים שלמים ותקינים על פי מראם בעת שהם סוחרו לבנק.

ד.4. הטענה כי החברה הפסיקה לפעול במרץ 2017 לא הוכחה כך שאין לפנינו עסקת ניכיון עם חבר שאינה פעילה.

ד.5. מסיבות השמורות עמה, לא בקשה הנ תבעת לקבל את דפי החשבון של הנתבעת בתקופה שקדמה לעסקת הניכיון הראשונה , אף כי בסעיף 46 להתנגדות הצהירה כי היא מודעת לזכותה זו. בעניין זה אציין כי חשיפת דפי החשבון לתקופה שקדמה לעסקאות הניכיון מיוזמת הבנק וללא צו בית משפט יש בה משום פגיעה בפרטיות של הלקוח ובחסיון הבנקאי. על כן סבור אני כי הנטל על הנתבעת לבקש חשיפת דפי חשבון החברה לתקופה ארוכה יותר וסביר להניח כי בית המשפט היה נעתר לבקשתה.

ד.6. ניתוח דפי החשבון שצורפו לתצהיר הבנק אינו מעלה חשד לפעולה בחוסר תום לב וביתר פירוט:

ד.1.6. בעת שבוצעה עסקת הניכיון הראשונה 21.6.2017 היה חשבון החברה במינוס 307,000 ₪ בחריגה של כ 7,000 ₪ בלבד ממסגרת האשראי. חריגה זו זערורית היא ואין בה כדי להדליק נורה אדומה. מקובלת עלי טענת בא כוח הבנק כי אילו הבנק הפסיק את הפעילות מול החברה בגלל חריגה קטנה זו כי אז היה נטען כי פעל בחיפזון ולא התחשב באינטרסים של ה לקוח.

ד.2.6. עסקת הניכיון השנייה בוצעה ב 21.7.2017. ניתוח דפי החשבון לתקופה שמיום 21.6.2017 ועד 21.7.2017 אינו מצביע על חשבון שהתנהלו בו ניכיונות בלבד. אומנם נכון הוא שלא התבצעו בו פעולות של תשלום משכורו ת ותשלומים שוטפים של החברה אך לשם הסקת מסקנות מנתון זה יש להוכיח כי לחברה לא היו חשבונות נוספים. ברם , מנהל הנתבעת גילה בתצהירו כי לחברה היה חשבון נוסף אצל הבנק והמצהיר מטעם הבנק השיב בחקירתו הנגדית כי החברה עבדה עם עוד בנקים.

ד.3.6. עיון בתנועות החשבון מעלה כי החברה ביצעה "העברות זהב" בסכומים לא מבוטלים בתקופה הרלוונטית . כך משל בתאריך 3.7.2017 בוצעה "העברת זהב" בסך של 55,000 ₪ בשתי פעימות, , נפרע ש יק דחוי ע"ס 30,000 ₪, ובוצעה העברה מסופר סטוק בסך 15,000 ₪ . ב 9.7.2017 בוצעה העברה מסופר סטוק בסך 20,000 ₪ והעברה מאביטבול חיים בסך 100,000 ₪ ובאותו יום צנחה יתרת החובה ל 174,278 ₪ . ב 10.7.2017 נפרע שיק דחוי ע"ס 35,000 ₪ והופקד שיק ע"ס 7,136 ₪; ב 13.7.2017 בוצעה הפקדת זהב בסך 100,000 ₪; באותו יום יתרת החוב עמדה על 104,306 ₪ .

הטענה כי הבנק היה חייב להחזיר את השיקים לחברה לאחר שחוללו:

לראשונה בסיכומיו טען בא כוח הנת בעת כי מאחר שנוסח השיק ים הוא " שלמו ל.." הרי שהבנק היה חייב להחזירם לחברה ואינו יכול ל קנות בהם "זכות בעלות". טענה זו הועל תה לראשונה בסיכומי הנתבעת , בכל מקרה הטענה לא גובתה באסמכתא משפטית כלשהי ואודה על האמת כי לא ירדתי לסוף דעת ו של בא כוח הנ תבעת.

סוף דבר:

סוף דבר הוא שהתביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע את מלוא סכום החוב שבתיקי ההוצאה לפועל .

מורה על ביטול עיכוב הליכים בתיקי ההוצאה לפועל .

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עודך דין בסך כולל של 10,500 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק דיסקונט לישראל בעמ
נתבע: גדא - י.קרן בע"מ
שופט :
עורכי דין: