ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד עדן אינטרנשיונל חברה לסיעוד בע"מ :

04 יולי 2018
לפני:
כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה - סג נית נשיא
המאשימה:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ: עו"ד חגית רונן

-
הנאשם:
1. עדן אינטרנשיונל חברה לסיעוד (2007 ) בע"מ

2. עדנה ציון סלע

ע"י ב"כ: עו"ד עמרי ארז

החלטה

לפני בקשת הנאשם לגילוי חומר חקירה והמצאת מסמכים.

רקע נדרש
כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בעבירות של העסקה שלא כדין לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991 וכן תיווך עבודה באמצעות מי שאינו עובד הלשכה הפרטית /מי שאינו בעל רשיון או היתר , לפי סעיפים 66א, 80א(א) לחוקשירות התעסוקה התש,יט-1959 (כנגד הנאשמת 1) , ובהתאם לסעיפים 5,2(א)(2) וסעיפים 82, 80א(א), 66(א) לחוקים האמורים, בהתאמה, ביחס לנאשמת 2.
הדיון בהליך זה מתנהל בפני כבוד הנשיא א. אברהמי.
בבקשתם עתר ו הנאשמים לגילוי חומר חקירה מסוגים שונים בגדר הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: סעיף 74,החסד"פ )
הבקשה הועברה להכרעתי בהתאם להוראות סעיף 74(ג) .

המחלוקות
הנאשמות מבקשות לעיין ב-3 סוגי חומרי חקירה כדלקמן:
העתק פרוטוקולי חקירות של גב' אנה פליאקוב , עובדת הנאשמת 1.
העתק פרוטוקולי חקירות גב' אסתר בליו (הנאשמים ציינו קיומם של שני מועדי חקירה, האחד ידוע בתאריכו- ובקשו כלל החקירות).
הבהרה לענין הסדר כל שהו עם מר בועז כהן לרבות המצאת עדותו מיום 22.6.16.
הנאשמות מבקשות לקבל את כלל החומר האמור לעיל ולחלופין כי בית הדין יקבל לעיונו המסמכים המפורטים בס' א'-ב' בהתאם להוראות סעיף 74(ד).
אליבא דנאשמות, כלל החומרים המבוקשים הם רלבנטיים ביותר להליך דכאן, ובכלל זה אף חומרי חקירה מקבילים (כגון פרוטוקולי חקירה של עדים של המאשימה) כן נכללו על ידה בחומר החקירה- זאת גם אם הפרוטוקולים כללו חקירות בתחומים שאינם נוגעים לעבירות מושא כתב האישום. הנאשמות סבורות כי העלמת החומרים לו זו בלבד שפוגעת בזכויותהם, אלא שנועדה להסתיר האופנים הקלוקלים נערכו חקירותיהן של שתי העדות שצוינו לעיל. אשר להסדר עם מר כהן- עטוענות הנאשמות כי נוכח העולה מחומר החקירה שצורף , הודה זה האחרון בעבירות שונות שעבר במסגרת עבודתו אצל נאשמת 1. משכך ומשלא הוגש כתב אישום נגדו, מסתבר שקיים הסדר עמו . לטענתן, המאשימה הודיעה בהקשר זה הודעה מתחכמת המתיחסת לסעיפי האישום מושא הליך זה ואין עסקינן בהודעה כללית . על כן הן מבקשות כי יוגש תצהיר ע"י המדינה המבהיר סוגיה זו. לאחר שעינו בתגובת המאשימה הוסיפו עוד הנאשמות וטענו כי הטענה ל"פרשות שלובות" היא חדשה, שאינה נכונה ומכל מקום לא צורפו גם כל העדויות גם של העדים מטעמה- כולל מר כהן; צדדים שלישיים הם גורמים שעבדו/קשורים בנאשמת 1. מכל מקום ניתן להשחיר מה שנוגע לפרשות אחרות; אין יסוד לטענה בדבר העיתוי להגשת הבקשה – טרם השיבו הנאשמות לאשמה;
אליבא דמאשימה חומרי החקירה המבוקשים נשקלו ומצא כי אינם רלבנטיים לאישום ו/או לפריפריה של האישום, לא זואף זו מדובר בחומרים המתיחסים לצדדים שלישיים ובשל כך גם כן אין להעביר המבוקש. המאשימה טוענת עוד כי כתב האישום דכאן הוא חלק מחקירה גדולה יותר העוסקת ב"לשכות פרטיות" ו ישנן פרשות שלובות המצויות בשלבי חקירה ע"י הרשויות השונות. החקירות האחרות מצוית בשלבים ראשונים (על כך הומצא אישור הפרקליט המלווה) הגב' פוליאקוב והגב' בליו אינן עדות תביעה ומשלא הושב עדין לאישום ניתן להניח כי מטרת הבקשה היא לאפשר טענות כנגד מהימנות החוקרים , לשם כך אין צורך בעיון בחומר החקירה, אלא הנאשמות יוכלו לזמן את אותן עובדות שלהן לעדות. אשר למר בועז כהן מציינת "המאשימה- רשות האוכלוסין וההגירה, השיבה לנאשמות כי אין הסכמים עמו". הבקשה לעיין בפרוטוקול חקירה נוסף שלו היא חדשה ונמצא כי האמור שם לא רלבנטי.
הצדדים הוסיפו והשלימו טיעונים בענין זה גם בישיבה שהתקימה לפני כבוד הנשיא ב 24.6.18 במסגרתן גם המציאו עותקי חקירותיה של הגב' בליו וכן פרוטוקול חקירתו של מר כהן שהתבקש כאמור לעיל.

דיון והכרעה
סעיף74(א) קובע:
"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו." (ההדגשה אינה במקור וכן להלן)

בענין דואב נסקרה פסיקת בית המשפט העליון בהרחבה ובין היתר הובא בו מפסה"ד בענין שיינר (בש"פ 8252/13 מ"י- ליאל שיינר (23.1.14)) . בכלל זה הובא כך:
נמצאנו למדים כי אף שאין חולק על זכותו של נאשם לעיין ולקבל חומרי חקירה, הנושא מעסיק רבות את בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, וכי "נהרות דיו נשפכו בהחלטות שניתנו לגבי סעיף 74" (בש"פ 8252 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר (23.1.2014), להלן: פרשת שיינר). בהחלטת השופט יצחק עמית בפרשת שיינר שניתנה זה לא מכבר, נמצא סיכום דברים מקיף אודות מהות זכותו של הנאשם על פי הוראת הסעיף, אופייה והיקפה, תוך הפנייה לפסקי דין רבים וחשובים בסוגיה. ...
"תכלית הגילוי היא להוציא את האמת לאור, כי אילולא זכות זו, נשללת מהנאשם האפשרות לסתור ראיה או לבחון מהימנות ראיה. באמצעות הגילוי מתאפשר לנאשם לבחון את הראיות שבכוונת התביעה להסתמך עליהן ולהכין הגנתו בהתאם (עניין ברקו בפסקה 21; בג"ץ 5207/04 אפל נ' היועץ המשפטי לממשלה בפסקה 11 (20.5.2010); בש"פ 8683/09 אהרון נ' מדינת ישראל בפסקה 6 (10.11.2009) ...). האפשרות של הנאשם להכיר את חומר הראיות נגדו ולהיערך כראוי למשפט משרת את האינטרס הציבורי של ירידה לחקר האמת כך שבדין יימצא חייב רק מי שאשמתו הוכחה ( ע"פ 4765/98 אבו סעדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (1) 832, 838 (1999); בש"פ 6507/09 קצב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.9.2009). ....
עוד מלמדת אותנו הפסיקה על הקושי להגדיר למה יחשב "חומר חקירה". נקבע כי השאלה אם חומר מסוים אכן מהווה חומר חקירה, תוכרע "על פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש" (ראו בפרשת שיינר וההפניות שם). בקשר לכך הובהר כי תנאי מקדמי לגילוי ולהעברת חומר חקירה הוא רלוונטיות, שלצורך הכרעה בדבר קיומה יש להידרש למבחני השכל הישר וניסיון החיים - "מבחנים אלה מדריכים את בית המשפט בשאלה איזה חומר רלבנטי להגנת הנאשם, על מנת להעניק לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה" (בג"ץ 5274/91 חוזה נ' שר המשטרה, פ"ד מו(1) 724 (1992). כמו כן נקבע כי "מנוסח הסעיף ומלשונו ניתן רק ללמוד כי חובת מסירת החומר לעיון הנאשם או סניגורו חלה על חומר חקירה "הנוגע לאישום", לשון אחר מדובר בחומר רלוונטי לאישום" (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי לערעורים ואח' פ"ד נז(4), 625 (2003),..
..
עם זאת הובהר בפסיקה כי "בית המשפט אינו אמור להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, או כאשר הרלבנטיות של החומר לתביעה היא רחוקה ושולית ; בית המשפט לא יתיר "מסע דיג" בלתי ממוקד אחר חומר, מתוך תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא יימצא באותו חומר סיוע לנאשם" (ראו בפרשת שיינר בפסקה 11, וההפניות שם, ההדגשה שלי ר.ר.).
עוד נקבע, כי "לא כל חומר הנמצא בתיק החקירה הופך להיות מיניה וביה "חומר חקירה", ומנגד, "גם חומר שאינו נמצא פיזית בתיק החקירה, אך נמצא בשליטתן ובהישג ידן של רשויות אכיפת החוק, או שצריך להימצא בידי התביעה או הרשות החוקרת יכול וייחשב כ"חומר חקירה" (פרשת שיינר בפסקה11, וההפניות שם).
עם זאת "האפשרות של התביעה להשיג את החומר המבוקש לא די בה כשלעצמה כדי להכריע כי בחומר חקירה מדובר (עניין מצרי, בעמ' 339) או כי החומר רלבנטי לבירור האשמה (עניין מסראווה). אדרבה, חזקה היא כי רשויות החקירה אספו את כלל החומר הרלבנטי (עניין מסארווה; עניין ברקו, בפסקה 23), כך שאי הימצאות החומר בידי רשויות התביעה והחקירה, מהווה אינדיקציה לכך שעל פני הדברים אין מדובר ב"חומר חקירה" (עניין שרים, פסקה 18; עניין אהרון, בפסקה 7)".
יישומם של העקרונות המנחים כפי שתומצתו בענין דואב לעיל, על המבוקש דכאן, משמיע כך:

אשר לפרוטוקולי החקירה של הגב' בליו:
כאמור, גם אם יש לבחון על דרך ההרחבה את שאלת הרלבנטיות , עדין בסכומו של דבר אין מקום להרחיב בכך יתר על המידה.
לאחר שעיינתי בפרוטוקולים אני מוצאת כי חלק קטן מהאמור בהם אכן נוגע לאישום עצמו. חלק קטן נוסף יכול ויהא רלבנטי לטענת הנאשמים כי הגב' בליו נאלצה להחקר תחת איומים. עם זאת מצאתי כי חלקים אחרים כלל אינם רלבנטיים גם לא לפריפריה של האישום עצמו.
זאת ועוד מוצאת אני כי אכן יש בחקירות גם סוגיות הנוגעות ל"פרשות שלובות", אשר יש חשש כי חשיפתן עשויה להביא לשיבוש הליכים.
מאידך אבהיר כי לא מצאתי ממש , בנסיבות הענין , וככל שהדבר נוגע לחלקים הרלבנטיים לאישום הכלולים בפרוטוקולי חקירת הגב' בליו, לטענת המאשימה כי זכויות צדדי ג' עלולות להפגע. עסקינן במי שהיתה במועדים הרלבנטיים עובדת הנאשמת 1 שנחקרה ביחס לעבודתה שם.
משכך, תמציא המאשימה לנאשמות את פרוטוקול חקירת הגב' בליו מיום 21.7.16 כשהוא מושחר למעט המקטעים דלהלן: עמ' 1 ש' 1- 14, עמ' 1 ש' 19- עמ' 2 ש'5, עמ'3 ש10-ש'19.
ביחס לפרוטוקול החקירה מיום 25.7.16 יושחר כולו למעט עמ' 1 ש'18- עמ' 2 ש' 3.
אשר לפרוטוקולי חקירות הגב' פוליאקוב- העקרונות האמורים לעיל ביחס לחקירות הגב' בליו יפים גם לכאן.
לאחר עיון בחומר החקירה שהועבר לעיוני, אני מוצאת כי ברובו המכריע אינו קשור לאישום דכאן אף לא באופן פריפריאלי. עם זאת , מצאתי כי יש מקום להעביר לעיון הנאשמות את פרוטוקול הודעתה מה21.716 (הסמוכה לעימות) במקטע אחד בלבד, בעמ' 6 שורות 15-18- החל מתחילת השורה 15 ועד ועד המילה "עבודתי" בשורה השניה, וכן בשורות 17-18 מהמילה "ולגבי" ועד המילה "סרילנקה".
אשר למסמכים והבהרות בקשר למר בועז כהן
לאחר שבתגובתה הבהירה המאשימה מעבר לאשר הובהר בתשובתה המקורית לפניית ב"כ הנאשמות לקבלת חומר חקירה, ,הרי שנתברר כי אין לה הסכמים עמו כלל. טענת הנאשמות כי עצם העובדה שלא ננקטו הליכים נוכח מה שעולה מחקירותיו של מר כהן מהווה הסדר , היא טענה לגוף ההליך ואינה דורשת הכרעה בשלב זה שלו.
המאשימה העמידה לעיון בית הדין את פרוטוקול הודעתו של מר כהן מיום 23.6.16. לאחר עיון בו ונוכח האמור בו, לא מצאתי רלבנטיות ולו פריפריאלית לאישום דכאן.

סוף דבר, המאשימה תעביר את חומר החקירה כמפורט לעיל לנאשמות עד ליום 9.7.18.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ח, (04 יולי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: עדן אינטרנשיונל חברה לסיעוד בע"מ
שופט :
עורכי דין: