ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאירזון אירינה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יוחנן כהן

התובעת:
מאירזון אירינה
ע"י ב"כ: עו"ד אביה שומר-זית
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד נעמה נוה

פסק דין

1. במאי 2017, הגישה גב' מאירזון אירנה (להלן: "התובעת") תביעה להכיר בפגימה בגב התחתון כפגיעה בעבודה, על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

2. ביום 7.2.17 החליט פקיד התביעות לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים:

"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.
מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידינו, לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 21.8.16, הוא זה שגרם לך לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר לעבודה.
על כן, לא אירעה לך תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
אי הכושר לעבודה לתקופה מ-04.09.16 עד 11.12.16 איננו תוצאה של האירוע הנ"ל, אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי".

3. לאחר הדיון שהתקיים בפני כבוד הרשמת (כתוארה דאז) רחל גרוס, הגיעו הצדדים ביום 6.11.17 להסכמה למינוי מומחה רפואי, וכן הגיעו להסכמה על התשתית העובדתית כדלקמן:

התובעת ילידת 1970.

התובעת עובדת בתפקיד אחות בבית חולים הרצפלד.

בתאריך 21.8.16, בעת סיום משמרת, פנתה התובעת למקלחות העובדים על מנת להתקלח. רצפת המקלחות הייתה רטובה וכתוצאה מכך החליקה התובעת ונפלה על גבה עם נטייה לצד הימני של גופה. התובעת נעזרה בשתי עובדות נוספות על מנת לקום (להלן:" התאונה").

כתוצאה מהתאונה התובעת קיבלה מכה בגב התחתון עם נטייה לצד ימין.

יום למחרת, התובעת לא עבדה, ושבה לעבודתה בתאריך 23.8.16 ועד לתאריך 4.9.16 עת חדלה מעבודתה וקיבלה זריקת וולטורן.

מצבה הרפואי של התובעת כעולה מתיקה הרפואי.

4. בהחלטה מיום 23.11.17 מינה בית הדין את ד"ר ציון עידו, כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, לצורך בדיקת שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין האירוע מיום 21.8.16.

5. המומחה הרפואי התבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. מהו ליקויה של התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?
ב. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין האירוע בעבודה מיום 21.8.16, כמתואר בעובדות המקרה?

6. בחוות דעתו מיום 26.1.18 השיב המומחה לשאלות בית הדין כדלקמן:

"א) מהו ליקויה של התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

כאב גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל.

28.9.16 פענוח מיפוי עצמות, בי"ח אסותא – קליטה מוגברת כפות רגליים דו"צ, עקב אכילס ימין, ברכיים דיפ וזי דו"צ, שורשי כפות ידיים דיפוזי דו"צ, כתף ימין ומפרק סטרנוקלוויקולאר דו"צ.
7.10.16 פענוח סיטי עמ"ש מותני, בי"ח אסותא – תעלה גרמית תקינה. D12 – L2 תקין. L2-4 ללא בלט דיסק, נקבים בין חולייתיים חופשיים. שינויים ניווניים מפרקים פאצטארים. L4-5 בלט דיסק היקפי אחורי מינימלי, נקבים בין חולייתיים חופשיים. שינויים ניווניים מפרקים פאצטארים, L5S1 היצרות מרווח דיסקלי, בלט דיסק היקפי אחורי מינימלי משיק לשק, נקבים בין חולייתיים חופשיים. שינויים ניווניים באלמנטים אחוריים ופרקי SI דו"צ.
21.11.16 פענוח תהודה מגנטית עמ"ש מותני, בי"ח אסותא – תעלה ברוחב תקין. L1-4 היצרות רצסים והתעבות פאצטים. L4-5 בלט דיסק מרכזי דיפוזי עם היצרות רצסים והתעבות פאצטים, ללא לחץ משמעותי על השק. L5S1 בלט דיסק מרכזי דיפוזי עם שינויים ניווניים. אין עדות ללחץ שורשי בכל הגברים (הדגשה של הח"מ; ע.צ.).

ב) האם קיים קשר סיבתי לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין האירוע בעבודה מיום 21.8.16, כמתואר בעובדות המקרה?

על פי התיעוד הרפואי, התובעת סבלה מכאב גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל ב-2012. הופנתה אז לפיזיותרפיה ולמכבי טבעי (רפואה משלימה).

התיעוד הרפואי לגבי האירוע 21.8.16 מעלה ספקות לגבי מהות האירוע, בדגש על הבדיקה ביום האירוע אצל פרופ' לנגביץ ראומטולוגית – אשר עוקבת אחר המטופלת הסובלת ממחלת פרקים כרונית שנים ובכל בדיקה מבצעת סקירה גופנית של כלל המפרקים להערכת מצב פעילות המחלה. בביקור זה אשר הינו לאחר האירוע, אין כל אזכור לאירוע תאונתי באותו יום, לכאב או מגבלה בגב התחתון או ברגל שמאל, מצב אשר מעורר שאלות לגבי משמעות האירוע. גם בבדיקה אצל פרופ' לנגביץ 21.9.16 אין כל אזכור לפגי עה או הפרעה בגב התחתון. ראוי לציין הרישום של ד"ר רוזנטל 10.10.16 – "הוסבר כי בדיקות הדימות שפירות ואינן מסבירות סתמיניה".

התלונה הראשונה על כאב גב תחתון והקרנה לרגל שמאל הינו 4.9.16 ד"ר נוביק, ללא כל אזכור על אירוע חבלתי/תאונתי כלשהו או בעבודה (וזאת בהשוואה לאירוע 9.1.14 "ד"ר נוביק – אתמול נפלה בעבודה, נחבלה ברגל ימין, יד ימין, כתף ימין..." בו פנתה יום למחרת האירוע בעבודה לרופא מטפל).

מעיון בממצאי הדימות עולה כי מיפוי עצמות 28.9.16 קרי 5 שבועות לאחר האירוע, שולל סימני חבלה או דלקת כלשהם בגב התחתון. ממצאי הסיטי והתהודה המגנטית הינם שינויים ניווניים כרוניים כמתואר, בדגש על שינויים ניווניים מפרקים פאצטארים וללא לחץ כלשהו על שורשי עצבים. בלטי הדיסק אשר אובחנו בגובה L4-5 ו-L5S1 אינם מהווים פריצת דיסק והינם ללא לחץ על שק או שורש.

לאור האמור, יש לקבוע כי הליקוי בגב התחתון הינו שינוי ניווני טבעי, לא חבלתי, אשר באם הוחמר במידה כלשהי עקב האירוע 21.8.16, הרי שמידת החמרה זו הינה מינימלית ללא תמיכה בממצאי הדימות. לעניין זה גם הרישום הרפואי אינו תואם אירוע חבלתי ביום האירוע, אלא הופעת כאבי גב כלשהם במועד כלשהו בין בדיקת פרופ' לנגביץ 21.8.16 לפנייה לד"ר נוביק 4.9.16, אך נושא זה הינו להחלטת בית הדין כיוון שמתייחס לעובדות המוסכמות".

7. הצדדים הגישו סיכומיהם, התובעת הגישה סיכומיה בכתב ואילו הנתבע סיכם טענותיו בעל-פה.

טענות התובעת

8. די בכך שהמומחה השיב לשאלת בית הדין לעניין ההחמרה כי "מידת החמרה זו היא מינימלית" כדי להכיר באירוע התאונה וההחמרה.

9. יוצא אפוא, שהמומחה מבסס קשר סיבתי רפואי גם אם על דרך החמרה קלה וכי אין ספק כי על בית הדין להכיר באירוע כתאונת עבודה.

האירוע התאונתי הוכח ויתכן שלולא הנפילה מצבה של התובעת לא היה מוחמר וגם זה מבסס קשר סיבתי.

טענות הנתבע

10. המומחה סקר בהרחבה את תיקה הרפואי של התובעת ומאזכר רישומים רבים אודות כאבי גב ואודות הגבלה בתנועות הגב, לרבות זריקות וטיפולים שקיבלה כבר משנת 2012. כמו כן, מציין רישומי ראומטולוג אודות כאבי גב כבר בשנת 2011.

11. לאחר שסקר המומחה את מלוא החומר, הוא דן בשאלה לעניין מהו הליקוי שממנו סובלת התובעת. לכך משיב המומחה כי היא סובלת מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. המומחה אינו מדבר על נזק פתולוגי שאובחן. לשאלת הקשר הסיבתי, לרבות על דרך של החמרה, משיב המומחה תחילה כי הרישומים הרפואיים מעלים ספקות משמעותיים לגבי האירוע עצמו. המומחה גם מדגיש כי ממצאי בדיקות הדימות שוללים סימני חבלה או דלקת כלשהי בגב התחתון.

המומחה מסביר כי בדיקות ה- C.T. וה- M.R.I מצביעים על שינויים ניווניים ללא לחץ כלשהו על שורשי העצבים, כאשר בלטי הדיסק שאובחנו אינם מהווים פריצת דיסק והם ללא לחץ על השק או השורש.

כלומר, התובעת סובלת משינויים ניווניים טבעיים והליקוי והממצאים בבדיקות שבוצעו אינם מעידים על נזק חבלתי, תולדת אירוע תאונתי. מדובר במצב ניווני ואין שום ביטוי להחמרה בממצאי הבדיקות.

דיון והכרעה

12. הלכה פסוקה היא, כי בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות דעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו, ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.2.2006); עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (ניתן ביום 15.5.2007); עב"ל 243/05 שמעון מסיכה – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.8.2007); עב"ל 243/07 אברהם בן אהרון – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.1.2008); עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.2.2008)).

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיני בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה בית הדין, יעדיףי בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים. אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סיברה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6.6.05)).

13. אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחוות הדעת, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שיבואר להלן.

14. חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה ע"י בית הדין, קובעת באופן חד משמעי כי אין קשר סיבתי בין האירוע מיום 21.8.16 לבין הליקוי בגב התחתון. המומחה מציין כי הרישומים הרפואיים מעלים ספקות משמעותיים לגבי האירוע עצמו, תוך שהמומחה מדגיש כי ממצאי בדיקות הדימות שוללים סימני חבלה או דלקת כלשהי בגב התחתון. המומחה מסביר כי בדיקות ה-CT וה- MRI מצביעים על שינויים ניווניים ללא לחץ כלשהו על שורש י העצבים כאשר בלטי הדיסק שאובחנו אינם מהווים פריצת דיסק והם ללא לחץ על השק או השורש.

בסיכום הממצאים, קובע המומחה, כי הליקוי בגב התחתון הוא שינוי ניווני טבעי, לא חבלתי, אשר באם הוחמר במידה כלשהי עקב האירוע, הרי שמידת ההחמרה היא מינימלית וללא תמיכה בממצאי הדימות.

15. בתשובה לטענת התובע לפיה, המומחה מבסס קשר סיבתי רפואי על דרך החמרה קלה, ראוי להזכיר שלא בכל מקום שבו המומחה נוקט בלשון מסוייגת, יש ללמוד מכך על קיומו של קשר סיבתי.

יפים לענייננו פסיקת בית הדין הארצי בעניין פאהום (עב"ל (ארצי) 5062-01-15 המוסד לביטוח לאומי – פאהום , 28.11.16):

"את אמירותיו של המומחה בהתייחס לפניה המאוחרת כי /לא ניתן לשלול קטגורית', או כי הוא 'לא שולל בוודאות' קיומו של קשר סיבתי יש לפרש מתוך ההקשר הכללי של חוות דעתו, ולא במנותק ממנה. עמד על כך בית דין זה לא פעם בציינו כי 'יש לבחון בכל מקרה את חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות בכללותן, תוך בחינת הקשר הדברים בו נעשה שימוש בביטויים 'יתכן ש...' ו'עלול ש...', העניין העומד להכרעת בית הדין ומכלול נסיבות המקרה' (עב"ל (ארצי) 106/07 דוריס גלס – המוסד לביטוח לאומי (20.5.07), בפסקה 18 וההפניות שם; עב"ל (ארצי) 43408-02-11 ניר אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי (30.4.12), בפסקה 16; עב"ל (ארצי) 32691-06-10 אליהו דהן – המוסד לביטוח לאומי (19.6.12) בפסקה 18 וההפניות שם; עב"ל (ארצי) 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי – ניר מוניס (22.11.12), בפסקה 27). קריאת חוות דעתו של המומחה כמכלול מלמדת על כך שהמומחה השתמש בביטויים האמורים לשם הזהירות, ולא ניתן להסיק מהם בנסיבות המקרה על קיומו של קשר סיבתי, אף לא על דרך הספק".

16. כאמור, חוות הדעת שניתנה אינה קובעת שישנה החמרה שהיא תולדת האירוע מיום 21.8.16.

המומחה מציין: "... יש לקבוע כי הליקוי בגב התחתון הינו שינוי ניווני טבעי, לא חבלתי אשר באם הוחמר במידה כלשהי עקב האירוע 21.8.16, הרי שמידת החמרה זו הינה מינימלית וללא תמיכה בממצאי הדימות. לעניין זה גם הרישום הרפואי אינו תואם אירוע חבלתי ביום האירוע, אלא הופעת כאבי גב כלשהם במועד כלשהו בין בדיקת פרופ' לנגביץ 21.8.16 לפנייה לד"ר נוביק 4.9.16...".

המומחה נוקט בלשון מסוייגת וספקנית בכך שנוקט במילה "באם". בהתאם להלכה הפסוקה אין בלשון מסוייגת וספקנית זו בכדי להכיר בקשר סיבתי. מדובר בספק שכן המומחה מדגיש כי ממצאי הבדיקות אינם תומכים בהחמרה. מעבר לכך, המומחה מדגיש שגם אם יש החמרה, הרי שמדובר בהחמרה מינימלית, קרי אין המדובר בהשפעה משמעותית של האירוע על מצבה הרפואי של התובעת. היינו, לא נגרם לתובעת נזק תולדת האירוע, ובהתאם לפסיקה ללא נזק – אין מדובר בתאונת עבודה.

17. בנסיבות אלה ובשים לב למעמדה של חוות דעת המומחה/היועץ הרפואי מטעם בית הדין, ולאור מסקנות המומחה, דין התביעה להידחות.

18. משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ח, (04 יולי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מאירזון אירינה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: