ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שומרה חברה לביטוח בע"מ נגד חנה מרים שוקרון :

בפני
כבוד הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

שומרה חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעות
1.חנה מרים שוקרון
2.כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 11.5.2011 באזור מחלף גבעת שמואל. התובעת היא מבטחתה של הנתבעת 1, והנתבעת 2 היא מבטחת הרכב המעורב השני. הנתבעת 1 הפעילה את פוליסת הביטוח וקיבלה תגמולים מהתובעת 1, אולם לאחר מכן סברה התובעת 1 כי הנתבעת 1 לא דיווחה אמת, וכי הנזקים בגינם פוצתה לא נגרמו בתאונה האמורה.

2. לפיכך הוגשה התביעה נגד הנתבעת 1, בטענת השבה, ונגד הנתבעת 2 כתביעת שיבוב, ככל שייקבע שאכן מקור הנזקים בתאונה המדוברת.

3. הנתבעת 1 העידה, וסיפרה כי עצרה את רכבה ליד רמזור בצומת, בשל עצירה פתאומית של הרכב שלפניה, והרכב שמאחוריה פגע בה. היא יצאה מהרכב, לא הבחינה בנזק נראה לעין, לקחה את פרטי הנהגת השניה לשם הזהירות, והמשיכה בדרכה. כשהגיעה לביתה גילתה שתא המטען לא נפתח. בשל העדר פנאי, לא טיפלה בבעיה מיידית, אלא נמנעה מלהשתמש בתא המטען במשך כמה חודשים, עד לארוע תאונתי נוסף, אז נסעה אחורנית בחניון ופגעה בעץ, שגרם למעיכה בפח של מכסה תא המטען (מעל המנעול). בעלה סר עם הרכב למוסך והסביר לבעל המוסך כי מדובר בשני ארועים נפרדים, אלא שבעל המוסך אמר שאין חשיבות לפגיעה השניה, כי הפגיעה הראשונה מחייבת ממילא את החלפת תא המטען. לפיכך היתה דרישתה אל הביטוח על פי הארוע הראשון, ולא על פי השני.

4. בחקירה הנגדית הכחישה הנתבעת 1 כי כבר בזירת התאונה (הראשונה) אמרה לנהגת הרכב האחורי, כי כבר היתה לה בעיה קודמת במנעול של תא המטען. לדבריה, אינה זוכרת בעיה קודמת כזו, ואם היתה – לא היתה תובעת נזקים עקב המכה. היא טענה כי העץ פגע רק בחלק העליון של תא המטען, ולא במגן האחורי, אם כי אישרה כי בתמונות המגן האחורי (שצילם השמאי) ניכרות פגיעות, שלבטח לא נגרמו בתאונה המדוברת. עם זאת, עמדה על טענתה כי רק בעקבות המכה מחודש מאי 2011 התחילה התקלה במנגנון פתיחת תא המטען. היא אישרה כי יתכן והרכב היה מעורב בתאונות נוספות בשנים בהן החזיקה בו.

5. בעלה של הנתבעת 1 (להלן – "הבעל") העיד אף הוא. הוא סיפר כי פנה למוסך כשבוע או שבועיים לאחר התאונה השניה עם העץ, וסיפר כי מדובר בשתי מכות נפרדות, וכך גם סיפר לשמאי, אשר אמר כי ממילא צריך להחליף את מכסה תא המטען. גם הוא סיפר כי במשך 4 חודשים לא הצליחו לפתוח את מכסה תא המטען.

6. בחקירה הנגדית הסביר הבעל כי לא דיווח לחברת הביטוח על הארוע השני (של העץ), מכיוון שלא התכוון לתקן אותו, והתיקון היה רק דרך אגב, מאחר שממילא היה צורך בהחלפת מכסה תא המטען. הוא טען כי אינו זוכר שהיו בעיות במכסה תא המטען לפני הארוע, אם כי לא שלל אפשרות זאת.

7. נהגת הנתבעת 2 (להלן – "הנהגת") העידה וסיפרה כי עמדה מאחורי רכב הנתבעת 1, אשר החל לנסוע ובלם לפתע, והיא פגעה ברכב הנתבעת 1 בנסיעה איטית. שתי הנהגות בדקו וראו כי לא נגרם נזק לרכב הנתבעת 1, והנתבעת 1 אף ניסתה והצליחה לפתוח ולסגור את מכסה תא המטען, אולם אמרה גם כי היו לה בעיות עם המנעול גם קודם לכן. היא צילמה תמונות בשטח (תמונות נ/1) מהן עולה כי אחורי רכב הנתבעת 1 נראה לא-פגוע. היא הסבירה כי לא ראתה צורך לצלם את חזית רכבה, אך טענה כי לא היה בו סימן כלשהו (רכבה הוא מתוצרת וולוו, במבנה של רכב שטח). היא לא זכרה באיזה מרחק עמדה מהרכב שלפניה, או באיזה מרחק מהרמזור, ואם ראתה אורות בלימה. היא לא זכרה לספר אם הנתבעת 1 נתקלה בקושי כלשהו בעת פתיחת תא המטען וסגירתו, ואת העובדה שדיווחה לחברת הביטוח רק בחודש יולי 2012 הסבירה בכך שרק אז פנתה אליה חברת הביטוח.

8. בעת סיכומי הטענות, איחדה התובעת עמדות עם הנתבעת 1, וביקשה להטיל את האחריות על נהגת הנתבעת 2 (אם כי הותירה כסעד חלופי את חיוב הנתבעת 1 בהשבה חלקית, עקב ריבוי תאונות מאחור). הנתבעת 1 ביקשה להטיל את האחריות על הנתבעת 2, ואף הפנתה את תשומת הלב לתמונות נ/1 בהן נראה לטענתה נזק חיצוני, גם אם לא הבחינה בו בזמן אמת. הנתבעת 2 בקשה לקבוע, כי הנזק, ככל שהיה, לא נגרם בתאונה הנדונה, זאת גם עקב ריחוק הזמן בין הארוע לבין בדיקת השמאי, וגם עקב העדר התייחסות בדו"ח השמאי לכך שדי היה בנזק למנעול כדי להביא להחלפת מכסה תא המטען כולו.

9. נראה כי בסופו של יום השאלה העיקרית שיש להכריע בה – במוקד המחלוקת שבין הנתבעות לבין עצמן, שהפך להיות המוקד המרכזי – היא האם פגיעת רכב הנתבעת 2 גרמה לנזק לאחורי הרכב, המתואר בחוות-דעת השמאי.

10. לא בלי היסוס, הגעתי למסקנה כי התשובה היא חיובית, והיא מתבססת על עדותם הנחרצת של הנתבעת 1 ובעלה, אשר עשו רושם מהימן באופן כללי, כי תא המטען לא נפתח עוד מאז התאונה. יש להדגיש, כי אין צורך במסקנה, כי הנהגת לא דיברה אמת כשסיפרה שהנתבעת 1 בדקה את מכסה תא המטען בשטח, כדי לאמץ את גרסת הנתבעת 1 ובעלה. אין זה מופרך בעיני, כי התקלה הסופנית שהשביתה את המנעול היתה כזו, שאולי הוחמרה מהפתיחה והסגירה בשטח (אם היתה פתיחה וסגירה כזו).

11. מכל מקום, אם הנתבעת 1 ובעלה העידו אמת, וכאמור, התרשמתי כי כך היה, הרי שהמכה הקלה של רכב הנתבעת 2 ברכב הנתבעת 1 אכן גרם נזק, ומיידיות איתור הנזק (באותו יום, בבית), גם יוצרת את הקשר הסיבתי בין הנזק המסוים לפגיעה המסוימת. הדברים שהעיד הבעל ששמע מהשמאי מתיישבים אף הם עם השכל הישר, בנוגע לדיות הפגיעה במגן התחתון כדי להביא להחלפת דלת תא המטען כולו.

12. במאמר מוסגר אוסיף, כי גרסתה של הנהגת לגבי הבדיקה של פתיחת תא המטען בשטח נכתבה לראשונה 14 חודשים לאחר התאונה, ולא מן הנמנע כי ידעה אז כי זו הפגיעה הנטענת על ידי הנתבעת 1. לפיכך, אין גם להוציא מכלל אפשרות כי מדובר בבדיה או בהתאמת זיכרון רטרואקטיבית (אם כי ייאמר, כי לא התרשמתי מעדות הנהגת כי היא מכזבת ביודעין).

13. אמנם, חלוף הזמן, וקיומה של המכה מהעץ, הופכים את המסקנה לרחוקה מוודאית, אולם בהינתן מאזן ההסתברות במשפט האזרחי, אני סבור כי התוצאה מסתברת יותר, בהינתן מכלול הראיות.

14. משהגעתי למסקנה זו, דומה כי התוצאה הופכת להיות חד ערכית, והיא – דחיית התביעה נגד הנתבעת 1 (בהעדר עילה להשבה), וקבלתה נגד הנתבעת 2 (כתביעת שיבוב).

15. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 9,332 ₪ (ליום הגשת התביעה), בצירוף אגרת התביעה בסך 745 ₪ (כל אחת מהמחציות לפי מועד תשלומה), כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהמועד הרלבנטי ועד היום, וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. עוד אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לנתבעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ח, 02 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שומרה חברה לביטוח בע"מ
נתבע: חנה מרים שוקרון
שופט :
עורכי דין: