ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי דבוש נגד אברהם בן שיר טייך :

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובע/נתבע שכנגד

אלי דבוש ת"ז XXXXXX464
באמצעות ב"כ עו"ד סלמאן גאנם

נגד

נתבע/תובע שכנגד
אברהם בן שיר טייך ת"ז XXXXXX040
באמצעות ב"כ עו"ד אנגל גולדברג

פסק דין

1. לפניי, תביעות כספיות הדדיות, שעניינן ביצוע הסכם שנערך בעל פה בין בעלי הדין, להקמת 4 יחידות צימרים ויחידת עליית גג, בביתו של הנתבע במושב הזורעים.

2. התביעה העיקרית הוגשה על ידי התובע, שעל פי הגדרתו בכתב התביעה, הינו עוסק מורשה העוסק בתחום עבודות עץ, שיפוצים ובניה, לחיוב הנתבע בסכום של 390,000 ₪, יתרת התמורה המגיעה לו בגין העבודות שביצע. התביעה שכנגד, הינה תביעה כספית על סכום 163,115 ₪, בגין ליקויי בניה ונזקים אחרים.

3. טענות התובע בתמצית כפי שהן עולות מכתב התביעה:

א. בחודש דצמבר 2014 יצר הנתבע קשר טלפוני עם התובע וביקש הצעת מחיר לבניית 3 צימרים, לאחר שראה פרסום של התובע ברשת האינטרנט.
ב. ביום 1/2/15 שלח התובע לנתבע הצעת מחיר לבניית 3 יחידות צימרים בגודל של 45 מ"ר, בעלות של 322,500 ₪ בתוספת מע"מ (ת/8) (להלן: "הצעת המחיר") .
ג. לאחר דין ודברים, רכש הנתבע את כמות העץ והחומרים הנלווים לצורך בניית הצימרים, וביום 24/4/15, החל התובע בבניית הצימרים, בהתאם למפרט תכנוני של אדריכלית, עם כל צוות עובדיו המקצועיים. תאריך סיום העבודה שסוכם נקבע ליום 27/7/15.
ד. כעבור מספר ימים, במהלך בניית צימר אחד, בשל טעות תכנונית של האדריכלית, נאלץ התובע לפרק ולתקן את הבניה, דבר שגרם לעיכובים והוצאות מיותרות.
ה. עבודת הבניה התקדמה בקצב טוב ובהתאם לתכנון ולוחות הזמנים שנקבעו, תוך שהתובע מתמרץ את עובדיו שיעבדו בהתאם לרמה הנדרשת.
ו. הנתבע שהיה שבע רצון מעבודת התובע, ביקש מהתובע לבנות צימר נוסף ויחידת דיור על גג בית הנתבע, בתמורה לתשלום בסך של 152,500 ₪.
ז. ביום 20/6/15 בשעה 22:09, שלח הנתבע לתובע הודעת sms, בה הודיע שלמחרת בבוקר יגיע טרקטור בשעה 5:30. התובע התייצב עם עובדיו לעבודה בתיאום עם מפעיל הטרקטור שהוזמן על ידי הנתבע.
ח. הנתבע חשש שהתובע לא יסיים את הבנייה במועד והצימרים לא יהיו בשימוש בחודש אוגוסט, גילה חוסר סבלנות, והחלו וויכוחים וחילוקי דעות, על אף שהתובע הבהיר לנתבע בצורה חד משמעית, כי יעמוד בתאריך היעד למסירת הפרויקט.
ט. ביום 25/6/15, הגיע התובע, יחד עם 14 פועלים, כהרגלו כל יום, ולאחר חצי שעה, הודיע הנתבע לתובע שיפסיק את עבודתו לאלתר וכי עליו לעזוב את המקום. משלא הסכים התובע לעזוב את המקום, והמשיך בעבודת הבנייה כרגיל עם עובדיו, הופתע התובע לראות ניידת משטרה, שהגיעה למקום, והוא נדרש לעזוב את המקום במידית. וכך עשה.
י. עד ליום 25/6/15, השלים התובע בניית 3 צימרים בשלמות, למעט התקנת ג'קוזי בשני צימרים. בצימר הרביעי נשאר להשלים ריצוף, שפכטל וצבע וביחידת הגג נשאר להשלים צבע בלבד.
יא. לטענת התובע, הנתבע פעל בחוסר תום לב, תוך הפרה בוטה של ההסכם והתחמקות מתשלום שכר העבודה והתעשר שלא כדין. לטענת התובע, לאחר קיזוז תשלום בוצע על ידי הנתבע בסך של 105,000 ש"ח, נותר הנתבע חייב לתובע את סכום התביעה.

4. תמצית טענות הנתבע כפי שהן עולות מכתב ההגנה:

א. הנתבע מאשר בכתב ההגנה שקשר ראשוני בינו לתובע נוצר, ביוזמתו, בחודש נובמבר 2014. הנתבע אישר שהעביר לידי התובע את תכניות המבנים ביום 30/11/14, לאחריה, הגיעו להסכמה בעל פה להקמת 2 יחידות צימרים בתמורה לסך של 40,000 ש"ח, עבור ביצוע עבודות הקמה בלבד. ציוד וחומרים הוטלו על הנתבע. שבועיים לאחר מכן, הסכימו על הקמת יחידה נוספת באותם תנאים. בנוסף סוכם על הקמת צימר נוסף והוספת קומה בבית הנתבע בסך של 45,000 ₪. סך הכול, סוכם על הקמת 4 צימרים בסך של 40,000 ₪ לצימר , באופן הבא: 20,000 ₪ בגמר שלד, 10,000 ₪ בגמר ריצוף, 10,000 ₪ בגמר עבודה.
ב. לטענת הנתבע, הצעת המחיר ת/8, נוצרה כדי לתמוך בבקשת הנתבע לקבלת הלוואה מהבנק, בהתאם לייעוץ מקצועי שקיבל בעניין זה. לטענת הנתבע, לא נתן הסכמה להצעת המחיר, שמתייחסת לקבלן מפתח, המחויב לרכוש גם את חומרי הבניין.
ג. לטענת הנתבע, מתחילת העבודות, גילה התובע חוסר הבנה בסיסי וקושי בקריאת תכניות, מה שגרם להצבת קיר, בצימר הראשון, בניגוד לתכנית, דבר שחייב פירוק והקמה מחדש. עובדי התובע היו לא מקצועיים וחלקם קטינים, דבר שגרר פיגור הולך וגדל בקצב העבודה.
ד. לטענת הנתבע, התובע התחייב לסיים את העבודות עד ליום 1/7/15. בחודש יוני 2015, הוקם צימר אחד בלבד, ויתר הצימרים היו רחוקים מהשלמה וחסרו בהם, רעפים, מדרגות, כלים סניטריים, חלונות אלומיניום, חיפוי אבן בקירות חוץ, עבודות נגרות, צבע, חשמל וריצוף.
ה. בשל חוסר שביעות רצון הנתבע, מקצב העבודות, הזמין על חשבונו, ביום 21/6/15, טרקטור, על מנת לסייע לתובע להרים רעפים על גגות הצימרים, עבודה שלא הסתיימה עד ליום 25/6/16, ואף נדרש, לאחר מכן, להסיר ולחבר חלק מהרעפים מחדש.
ו. הואיל ונוצרו עיכובים חמורים בקצב העבודה, וחרף התראות חוזרות ונשנות, על הפרה יסודית של ההסכם ואי הגברת קצב העבודות, נאלץ הנתבע להוציא את התובע מחצר ביתו ולהפסיק את עבודתו. תחתיו הובא קבלן אחר.
ז. לטענת הנתבע, שילם לתובע את מלוא התמורה עבור צימר אחד, 40,000 ₪, וסך של 80,000 ₪ עבור 3 הצימרים הנוספים, בהתאם לקצב העבודות ולבקשת התובע להקדמת תשלומים. סך הכול שולם לתובע 120,000 ₪.

5. תמצית טענות הנתבע/התובע שכנגד כפי שהן עולות מכתב התביעה שכנגד:

א. הנתבע טען את הטענות שהועלו בכתב ההגנה, בדגש, שבין הצדדים נכרת הסכם בעל פה לבניית 4 צימרים שהתובע התחייב לסיים את בניית הצימרים עד ליום 1/7/18, תנאי שהיה יסודי ומהותי, הואיל והצימרים שווקו עוד בשלבי הבניה, לתקופת הקיץ.
ב. עבודת התובע הייתה רשלנית ונגרמו לו נזקים, לרבות ירידת ערך של המבנים, לביסוס טענה זו צירף הנתבע חוות דעת הנדסית.
ג. הנתבע עתר לפיצויים כספיים בשל נזקים שגרם התובע בסך של 60,000 ₪, עלות עבודות שנשא בהן הנתבע בסך של 15,000 ₪ ונזקים בשל עיכוב בעבודות בסך של 88,115 ₪. סך הכול, 163,115 ₪.

6. תמצית טענות התובע/הנתבע שכנגד כפי שהן עולות מכתב ההגנה שכנגד:

א. לטענת התובע, מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית שכל מהותה, משקל נגד לתביעתו.
ב. התובע מאשר שנכרת הסכם בעל פה לבניית 4 צימרים, ללא חומרים, אך מכחיש כי התמורה נקבעה על סך 40,000 ₪, הואיל ומדובר בעבודה שכללה, ריצוף, צבע, חיבורי חשמל, אינסטלציה ועוד, עבודות הדורשות הוצאה כספית ניכרת ועלויות גבוהות של פועלים ועובדים.
ג. התובע מכחיש שסוכם על סיום עבודה ביום 1/7/15, וטען כי מועד סיום העבודה נקבע ליום 27/7/15. עוד טען כי סוכם, שלאור תוספת הבנייה של צימר ועליית הגג, יעמיד התובע את המבנים שלב ראשוני מוכנים לאכלוס, ובסוף העונה יחזור לתיקונים ו"פינישיים". לטענת התובע, כל הצימרים היו מוכנים ונתרו רק עבודות גמר ותיקונים קלים.
ד. התובע מאשר כי קיבל לידיו סך של 103,000 ₪, סכום ששולם כמקדמה עבור 2 הצימרים, והיתרה תשולם עם סיום הפרויקט שהתקדם בקצב טוב ואיכותי.
ה. התובע מכחיש את הנזקים הנטענים בכתב התביעה שכנגד.

דיון והכרעה

7. מטעם התובע, הוגשו תצהירי עדות בכתב של התובע, יקיר דבוש, שלומי דבוש ואבירם דבוש - בניו של התובע, משה אברג'ל – חשמלאי, מועתז חטיב – פועל . כמו כן הוגש תצהיר עדות ראשית של מר פאדי חמייה – רצף, הואיל ו הוא לא נחקר על תצהירו, אני מורה על הוצאת התצהיר מתיק בית המשפט. מצאתי לנכון לציין, כי לתצהירי עדות הראשית שהוגשו לתיק, לא צורפו נספחים כלל והם נסמכים על עדויות העדים בלבד.

8. מטעם הנתבע, הוגשו תצהירי עדות בכתב של הנתבע, תמיר שנדורי – קבלן (להלן: "תמיר") , אתי בן שיר – אשת הנתבע (להלן: "אתי") . חוות דעת מהנדס מר א לי גיגוזין (להלן: "גיגוזין") . וכן צורפו מסמכים וסרטונים.

9. הצדדים אינם חלוקים בנוגע לקיומו של הסכם בעל פה , ברם, קיימת מחלוקת עובדתית אודות תוכנו של הסכם. עסקינן, בהסכם בעל פה , שהצדדים חלוקים על פרטים מהותיים בתוכנו. בשל העדרו של הסכם בכתב, וכן בשל דלות הראיות, כפי שיפורט בהמשך, קשה היה להתחקות אחר המוסכם בין בעלי הדין, מחומר הראיות אותו צרפו הצדדים, בפרטים המהותיים השנויים במחלוקת.

10. אפתח בבירור התמורה שסוכמה בין בעלי הדין עבור בניית הצימרים ועליית הגג. לטענת התובע בכתב התביעה, סיכמו בעלי הדין על תמורה בסך של 322,500 בצירוף מע"מ עבור בניית 3 צימרים, וסך של 152,500 ₪ בצירוף מע"מ עבור בניית צימר נוסף ויחידת דיור על גג בית הנתבע (להלן: "יחידת דיור") . סך הכול 475,000 ₪ בתוספת מע"מ. מנגד, לטענת הנתבע בכתב ההגנה, סוכם על תשלום בסך של 40,000 ₪ עבור כל יחידת צימר וסך של 45,000 ₪ עבור יחידת הדיור. סך הכול 205,000 ₪ כולל מע"מ.

11. התובע מבסס טענתו על ת/8, מסמך הצעת מחיר שהוכן על ידו והופנה לנתבע מיום 1/2/ 15, לפיו, מחיר לכל יחידת צימר בגובה של 107,500 ₪, בניית צימר 70,000 ₪, בניית גלריה 30,000 ₪ ובניית פרגולה 7,500 ₪, ולשלוש יחידות הצימרים בסך הכול 322,500 ₪ לפני מע"מ. יודגש, ת/8 הוא המסמך היחיד שניתן ללמוד ממנו דבר לגבי ההתקשרות בין בעלי הדין. מנגד, טענת הנתבע למחיר שסוכ ם, נתמכת בעדותו בעל פה של הנתבע בלבד.

12. מנגד, טען הנתבע בכתב הגנתו, כי ת/8 הינו הצעת מחיר בעלמא, שנולדה בשל רצונו של הנתבע לתמוך בקשתו לקבלת הלוואה מהבנקים בנייר ממשי ובסכומים גבוהים ככל הניתן, בהתאם לייעוץ מקצועי שקיבל לעניין זה.

13. במחלוקת בין הצדדים, אני מעדיפה את גרסת התובע. הן מהטעם, שמדובר במסמך מול טענה בעל פה ואין די בטענה בעל פה . הן מהטעם, שהנתבע לא מכחיש את קבלת המסמך ואת תוכנו, לטענתו, המסמך נועד לבסס בקשה להלוואה ונרשמו בו סכומים גבוהים ככל שניתן. לא נראה סביר שירשמו בו סכומים של כמעט פי 3 מהסכום שנקבע בין הצדדים, 40,000 ₪, סכום שאמור להיות מחיר סביר לבניית צימר, לשיטת הנתבע, כנגד 107,500 ₪, הסכום בהצעת המחיר. הבנק, כגוף כלכלי, יש לו את הכלים להעריך מחיר סביר לבניית צימר, וכאמור, אין זה סביר שיובאו בפניו סכומים מופרכים. הן מהטעם, שתמיר שנדורי, הקבלן שהמשיך את עבודת התובע (להלן: "תמיר"), אישר בעדותו הראשית, כי קיבל לידיו, להמשך ביצוע העבודות סכום כולל של 200,000 ₪, סכום שהתבסס על תשלום לפי יום עבודה של הפועלים, סכום העולה על הסכום אותו מבקש הנתבע לקבוע שסוכם בין בעלי הדין, זאת חרף העובדה שחלק מהעבודות בוצעו באתר, כפי שפירט תמיר בעצמו בתצהירו. הן מהטעם, שעל פי חוות דעת המומחה מטעם הנתבע, רכיב עבודה לבניית 4 צימרים עומד על סך של 330,000 ₪, ללא בניית יחידת הדיור, סכום שקרוב יותר לסכום הצעת המחיר (428 אלף ₪) ורחוק מאוד מהסכום שנטען על ידי הנתבע (160 אלף ₪). הן מהטעם, שאותו יועץ מקצועי עלום, שייעץ לנתבע לקבל את המסמך מהתובע, נשאר עלום לאורך כל ההליך ולא הובא למתן עדות לחיזוק טענת הנתבע, והדבר פועל לחובת הנתבע. הן מהטעם, שהתובע לא נשאל בחקירתו דבר וחצי דבר לעניין סכום התמורה וכנראה לא בכדי. הן מהטעם, שבחקירתו הנגדית, העיד הנתבע כי לא פנה לקבלן אילן שבת, שבנה עבורו צימר בשנת 2012, בשל הצעת מחיר גבוהה, מעל 200,000 ₪ עבור עבודה וחומרים. על כל אלה, התומכים בגרסת התובע, אני קובעת כי המחיר שסוכם בין בעלי הדין לבניית יחידת צימר עומד על סך של 107,000 ₪ בתוספת מע"מ.

14. עוד פרט מהותי, שהצדדים חלוקים עליו, הוא מועד סיום ביצוע העבודות. לטענת התובע, מועד סיום העבודות שסוכם הינו סוף חודש יולי, בעוד שהנתבע טען שהתובע התחייב לסיים את העבודות עד ולא יאוחר מיום 1/7/15. כבר אומר, בהתאם לראיות שהוצגו, לא ניתן לקבוע מועד מדויק וברור שסוכם בין בעלי הדין לסיום העבודות, על כן אקבע את מועד סיום העבודות בקירוב, ולא מועד מדויק.

15. הנתבע טען בתצהירו "אלי התחייב בפני, שוב, על עמידה בזמנים המוסכמים בכל הנוגע להשלמת הצימרים וזאת עד ליום 1/7/15". בתצהיר נאמר כי מצורף העתק מייל המסומן באות א', ברם, לא צורף כל מייל לתצהיר הנתבע. למעט עדות זו של הנתבע, עדות בעל דין, לא הוגשה ראיה לתימוכין בטענה, שבין הצדדים סוכם על סיום עבודות הצימרים עד ליום 1/7/15. תצהירה של אתי שו תק בעניין זה, וכל שהוצהר על ידה, שנקבע לוח זמנים, ללא שפירטה מהו אתו לוח זמנים.

16. מנגד, טען התובע בתצהירו "ביני לבין הנתבע היה סיכום שהבניה תסתיים לקראת סוף חודש יולי". גם טענה זו, טענת בעל דין, ללא כל ביסוס ראייתי.

17. בין שתי גרסאות בעלי הדין, עדיפה עלי גרסת התובע. אני סבורה שהמועד לסיום עבודות הצימרים על ידי התובע נקבע לסוף חודש יולי, ולא כנטען על ידי ה נתבע, תחילת חודש יולי. מסקנה זו מסתמכת על מועד תשעה באב שחל באותה שנה, ב סוף חודש יולי, שלפניו, תקופת בין המצרים. כפי שהעיד התובע בעצמו "אין פה עיכוב, היה לי עוד חודש ושבוע לגמור, היה בין המצרים שהתחיל ביום 7.8 באותה שנה, גם לי יש צימרים ואני מחכה לתאריך הזה." (נפלה טעות בפרוטוקול וצריך להיות 7/7) .

18. כאמור, בתצהירה של אתי, אשת הנתבע, אין פירוט בדבר אותו לוח זמנים עלום לביצוע העבודות וגם מחקירתה הנגדית, לא ניתן לבסס מהו אותו מועד לסיום העבודות. מחקירתם הנגדית של התובע ואשתו, שוכנעתי, כי הנתבע חשש שלא ניתן לסיים את העבודות עד לסוף חודש יולי, זאת בשל קצב העבודה של התובע. מפנה לחקירתו הנגדית של הנתבע בעמוד 61 שורות 2 -9, שבעדותו זו, אני מוצאת את תמצית טענות הנתבע, ואלו הדברים:

"זה לא שהתעוררתי בבוקר וחטפתי ג'ננה ואמרתי לו ללכת מפה, זה ציור לא נכון, כל העדויות אומרות אחרות, לא יודע בתחילת יוני או אמצע יוני אמרתי לתובע מה קורה, להביא פועלים, כן כן, אני תוך שבוע מסיים, בתיווך של משה אברג'יל שנעשה שולם ושלום בית, עובר שבוע העסק לא מתקדם עוד שבוע לא מתקדם, זה לא שפתאום אני צונח, אחרי שכמה פעמים העסק לא מתקדם, הוא מגיע לבד בלי פועלים או עם קצת פועלים או שם פועלים והולך, בפועל העסק לא מתקדם. אם אנחנו חלוקים בלוחות הזמנים ב- 1 ליולי, ניחה, אבל אם עד עכשיו העסק לא התקדם, למה שאאמין לו, אבל כשאתן לו את הצ'אנס הזה אעמוד מול שוקת שבורה, אנשים שילמו מקדמות, איפה אשכן אותם, לא היתה לי פריבילגיה לגור במקום אחר, העסק לא עובד." (הדגשה שלי).

בנוסף, אפנה לשאלת ב"כ הנתבע את התובע (עמוד 25 שורות 7-9):

ש: אתה מסכים שהדד ליין המוסכם, מועד ההסכמה שלכם היה שהצימרים היו צריכים להימסר ביום 27.7.16.
ת: כן. אז היה לי חודש לגמור, עובדה שלקחתם את הפועלים שלי והמשכתם איתם.

המסקנה העולה מהעדויות שנשמעו, שהנתבע חשש כי התובע לא יסיים בזמן, לקראת סוף חודש יולי, את עבודות הצימרים, ולכן ביקש לסיים את עבודתו של התובע , בטרם הגיע מועד סיום העבודות.

19. התובע החל בעבודתו אצל הנתבע במחצית חודש אפריל. בתחילה עבד בעיקר עם בניו, ולאחר מכן, הביא פועלים מקצועיים, חשמלאי, צבעי. בשבועות הראשונים של ביצוע העבודות לא הועלו טענות ותלונות מצד הנתבע כלפי קצב העבודה של התובע, ומערכת היחסים ששררה בין הנתבע לתובע הייתה טובה, והתובע אף הוזמן למסיבת ברית המילה שערך הנתבע לבנו בתחילת חודש יוני. וזו לשון עדותה של אתי: "בוא נגיד שבשלבים המוקדמים של העבודה גם מבחינת איכות ולוח זמנים לא חשבנו שתהיה בעיה". נקודת המפנה הגיעה בתחילת חודש יוני, שאז החלו הנתבע ואשתו לחשוש שהתובע לא יעמוד בלוח הזמנים, כדברי אתי: "הרגשנו שזה לא מתקדם בקצב". כך תיארה אתי את השבועות האחרונים לעבודת התובע:

"האמירות שלו ואיפה שהוא חשב שהוא נמצא לעומת המצב בפועל, הפער היה גדול מאוד, הוא לא אמר פעם אחת בכל הזמן הזה כששאלנו איך אפשר לזרז חוששים שלא נספיק, פעם אחת הוא לא אמר שהוא ישתדל, שהוא יביא עוד צוותים, לא נתן איזה הבטחה או אשליה שהולך להיות יותר. בסוף בזמן האחרון ממש, אמרתי לו אם זה ימשיך כך נאלץ להביא קבלן אחר, באותו רגע הוא עמד בכניסה לבית שלו ואמר אני לא יוצא מפה, זה אתר שלי, אף אחד לא ייכנס, עכשיו אחרי שאמרת את זה גם עוד 4 חודשים לא אצא מפה, זה הפך להיות בסיס של איומים, השבר כבר לא ניתן לאיחוי." (ההדגשה אינה במקור).

20. על פי נסיבות העניין, המסקנה העולה מהראיות שבפני, הנתבע סיים את ההתקשרות עם התובע כחודש לפני המועד שנקבע. והשאלה היא, האם ההתקשרות הסתיימה כדין והנתבע היה זכאי לסיים את ההתקשרות בין הצדדים או שמא ביטול ההסכם על ידו וסילוק ה תובע מאתר העבודה עולה כדי הפרת ההסכם על ידי הנתבע?

21. כאמור, אין בפני, למעט עדויות הצדדים, מסמכים וראיות לביסוס טענות הצדדים בעניין זה . אין תכתובת בין בעלי הדין, אין חשבוניות, קבלות, וכל מסמך היכול לשמש כתמיכה לטענת מי מהצדדים. זה המקום לציין, כי הנתבע וגם התובע, לא הביאו למתן עדות את האדריכלית שפיקחה על העבודות שבוצעו, ראה עדותו של הנתבע בעמוד 60 שורות 2-4 לפרוטוקול, מהם עולה כי האדריכלית מטעמו של הנתבע, פיקחה על ביצוע העבודות כחלק מעבודתה, משכך, האדריכלית נכחה באתר העבודה ויכלה להעיד לגבי חלק מהמחלוקות העולות מטענות הצדדים. הנתבע, ואף התובע, נמנעו מלזמן את האדריכלית למסור עדות, אף שהיה בידם לעשות כן, ומבלי שהובא כל טעם סביר מדוע נמנעו מלעשות כן, יש בדבר כדי לפעול לחובת שני הצדדים.
"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. (ע"א מס' 465/88 ‎הבנק למימון ולסחר בע"מ‎ ‎נ' סלימה מתתיהו, פורסם ביום 12/9/91).

22. על פי העדויות שבפני, בחודש יוני הייתה נקודת מפנה, והחלו המחלוק ות בין בעלי הדין, באשר לקצב העבודה של התובע. מפנה לעדותו של מר משה אברג'ל, החשמלאי (להלן: "משה"), שהחל בעבודתו לפי הזמנת התובע, והמשיך בעבודתו גם לאחר שהתובע עזב את אתר העבודה, לבקשת הנתבע , שגם שילם את מלוא שכר עבודתו, לשתי התקופות. בעדותו הראשית העיד "ניסיתי בכל כוחי לגשר ביניהם בכל מיני דרכים אך נתקלתי בסירוב מצד אישתו של אבי טייך". הנתבע סבר שהתובע לא יסיים את העבודות בזמן, והתובע סבר שכן. אין בדעתי לקבוע מסמרות במחלוקת זו של בעלי הדין, אלא רק קביעות הנדרשות לשם מתן פסק הדין, זאת בהעדר ראיות מספיקות.

23. מהנסיבות עולה כי הנתבע חשש מאי יכולתו של התובע לסיים את העבודות בזמן, (ראה עדותו ועדות אשתו בסעיפים 18 ו- 19 לעיל). בעדותם טענו כי התובע לא הביא מספיק עובדים כדי לעמוד בלוח הזמנים, הביא רק עובדים בלתי מקצועיים, בניו בעיקר, ולא הייתה עבודה רציפה לאורך הזמן. כך העיד תמיר בעדותו הראשית:
"במהלך שלושת השבועות בהן הייתי באתר, הבניה כמעט ולא התקדמה. ככל שנקפו הימים הפכה האווירה באתר לקשה וויכוחים בין אבי לאתי היו על בסיס יומיומי כאשר אבי ואתי אומרים לאלי שעליו להאיץ את העבודה באופן משמעותי ואלי חוזר שוש ושוב על האמירה שיהיה בסדר. "

מצאתי לתת אמון בעדות זו של תמיר, הגם שהיא נתמכת בעדותו של משה, אשר העיד כי ניסה לגשר בין בעלי הדין, וגם בעדויות האחרות שנשמעו בפני בית המשפט.

24. בסיכומי הנתבע נאמר "ברי כי אילו נכונה טענת הנתבע ואילו יוכח כי אכן עבד התובע בקצב לא מספק הרי שהוצאתו של התובע מהאתר נעשתה בדין וזאת מאחר והוא זה אשר הפר תנאי יסודי בהסכם – העמדת הצימרים על מכונם בתחילת עונת התיירות" (סעיף יג לסיכומים).

25. מכאן, המחלוקת שהייתה נעוצה בין התובע לנתבע, עיקרה בשאלה, האם התובע היה עומד בזמנים ומסיים את בניית הצימרים עד סוף חודש יולי? בשל הדלות בתשתית הראיות שבפני והעדר נתונים מהותיים וראיות הצריכות לעניין, קיים קושי ממשי להשיב על שאלה זו . עם זאת, בסופו של יום, תמיר, שעל פי העדויות מטעם הנתבעים, הביא 15 אנשי מקצוע ובין 15-20 פועלים, סיים את העבודה בסמוך לתשעה באב שחל בשנת 2015. בקירוב למועד סיום העבודות שסוכם עם התובע.

26. וזו לשון סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "החוק"), הדן בהפרה צפויה :

"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו."

27. כאשר התרופות על פי חוק זה הן, כאמור בסעיף 2 לחוק:

"הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה".

"הוראה זו אינה שונה מהדין שקדם לחוקי החוזים, לפיו רואים בהתנהגותו של צד, המעידה על כוונתו להסתלק מהחוזה או להתנער ממנו, הפרה המקנה את הזכות לצד האחר לבטל את החוזה עוד בטרם הגיע המועד לקיומו (ראה לעניין הדין הקודם ע"א 192/80 [1] הנ"ל, בע"מ 540).מועד לקיום החוזה לא נקבע, כאמור. השאלה היא, אם מנסיבות העניין מסתבר, שהמערערים אינם יכולים או אינם רוצים לקיים את החוזה. אם כך הדבר, כי אז ניתן החוזה לביטול, בלי שיהיה על המשיבים לחכות עד עבור זמן סביר לקיומו, כשברור כבר מראש שקיום לא יהיה.(ע"א 635/83 אברהם נגד מזרחי, פורסם ביום 7/4/87).

28. ראה גם גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה 1995, עמודים 475-476, לפיה, הוראת הסעיף מבססת את תורת ההפרה הצפויה, שביסודה שיקולים של מדיניות משפטית ה"תומכים במתן זכות תביעה לאלתר לצד לחוזה, שתוחלתו ותקוותו לקיום החוזה נכזבו. מקור שיקולים אלה בדרישה לוודאות ולביטחון לגבי המצב המשפטי, אף לפני שהבשילו החיובים החוזיים. גם השאיפה להקטנת הנזק תומכת בהקניית זכות לנפגע מן ההפרה הצפויה להשתחרר מיד מן החוזה, ולא להמתין עד למועד הקיום" עוד נאמר שם בעמודים 479-480, שההפרה הצפויה עשויה להסתבר מנסיבות העניין האובייקטיביות. אלה עשויות לגלות, במידה רבה של וודאות, כי החיוב אמנם לא יקוים (הדגשה שלי). משכך, אין די בחשש סביר , לאי קיום החיוב, אלא שנדרשת רמת וודאות גבוהה לאי קיום החיוב.

29. האם עמדו בפני הנתבע נתונים אובייקטיבים, ברמת וודאות גבוהה, שהיה בהם כדי ללמד על ההפרה הצפויה? יש קושי ממשי, נוכח התשתית הראייתית הדלה, להשיב לשאלה. עם זאת, על פי מאזן ההסתברות הנדרש בהליך האזרחי, מצאתי לנכון לקבוע כי בהסתמך על הראיות שבפני, יש להשיב לשאלה זו בחיוב. בנוסף לעדות הנתבע ואשתו, כמפורט לעיל, אשר העידו כי קצב העבודה לא היה משביע רצון , הובאה עדותו של תמיר, עדות שכאמור , מצאתי אותה אמינה, לפיה, הבניה, במהלך שלושת השבועות בהן היה באתר, כמעט ולא התקדמה וחרף דרישות של הנתבע ואשתו להאיץ את העבודה, לא הובאו פועלים נוספים והעבודה לא התקדמה בפועל. עדותו זו לא הופרכה ונסתרה בחקירה הנגדית. אין בדעתי לקבל את עדותו של משה, שהעיד בעדותו הראשית, כי העבודה התקדמה בקצב טוב ללא תקלות (סעיף 6 לתצהיר) והעבודה הייתה מסתיימת במועד (סעיף 8 לתצהיר), כאשר באותה עדות בתצהיר, העיד, כי ניסה בכל כוח לגשר ביניהם בכל מיני דרכים (סעיף 11 לתצהיר). אני מוצאת, כי עדותו לפיה התובע גייס עובדים נוספים על מנת להשלים את הפרויקט (סעיף 10 לתצהיר), אין בה כל ביסוס עובדתי בראיות. אני מוצאת כי חרף התראות יום יומיות של הנתבע כלפי התובע, להאיץ את קצב העבודה, להביא פועלים נוספים, נענו במענה של התובע "יהיה בסדר", מבלי שהדברים ילוו בפעולה ממשית באתר העבודה ומבלי שיביא התובע פועלים ואנשי מקצוע נוספים. אף משה בחקירתו הנגדית העיד "אם היה צריך להביא עוד 30 עובדים היה מביא", מה שמביא אותי למסקנה, בהתחשב גם בראיות האחרות, עדותו של תמיר בנוגע למספר הפועלים ואנשי המקצוע שהביא שעל מנת לסיים את העבודה, היו נדרשים עוד עובדים ולא ניתן היה לסיים את העבודה בכוח העבודה שהביא התובע.

30. עדות בניו של התובע לא הייתה אמינה בעיני, בנו אבירם העיד כי כל עבודתו התמקדה בהקמת הצימרים בלבד, ללא שיש בידו מומחיות מקצועית אחרת, צביעה, חשמלאות, גגן, איסטלציה. לשאלה מי העובדים שאבא שלו הביא, השיב: "שלומי אחרי, יקיר, מועתז, מתן והיו עוד כמה ילדים שהיינו לוקחים מדי פעם שיהיו סבלים". כשנשאל, האם באמצע העבודה נסע לאילת לשבוע שלם, השיב בשלילה. בעדות מאוחרת יותר של אחיו , שלומי דבוש, אישר שאחיו היה באילת.

31. בנו של התובע , שלומי דבוש, העיד כי הצוות הקבוע באתר היו בניו ומועתז חטיב, הפועל. והיו ילדים שעזרו בסבלות. בנו, יקיר דבוש, חייל בסדיר בתקופה הרלוונטית, העיד כי קיבל חופשה מיוחדת של שבועיים שהוארכה בשבועיים נוספים מהצבא. גם הוא העיד שהצוות הקבוע היה אביו, בניו ומועתז.

32. לעניין תחילת העבודה, העיד אבירם כי החל בעבודה בחודש יוני לערך. שלומי העיד שהתחיל לעבוד באתר ביום 29/5/ או 1/6. יקיר העיד שהתחיל לעבוד בחודש אפריל. מועתז העיד שהתחיל לעבוד בחודש 6 או 7. נמצא אם כן, שעל עדויות עדי התובעים, עיקר הצוות "הקבוע" בניו של התובע ומועתז, הגיעו לאתר העבודה, בעיקר וסביב חודש יוני. כאשר ניתן לקבוע, ברמת וודאות גבוהה, שלא הייתה התייצבות מלאה של הצוות באתר, שהרי שבוע אחד נסע אבירם לאילת, ויקיר היה בחופשה מיוחדת מהצבא בחודש אפריל או מאי, כ ך שלא היה באתר העבודה בימים אחרים.

33. לחיזוק המסקנה לעיל, ניתן לראות בהבאת הטרקטור, על חשבון הנתבע, על מנת לסייע ולקדם את עבודת בניית הצימר, עובדה שלא הוכחשה על ידי התובע. בעצם הסיוע, שלא היה נדרש, ככל ועמד התובע בציפיות לסיים את העבודה בזמן, יש כדי ללמד על עיכובים צפויים בסיום העבודה.

34. לסיום חלק זה, אני קובעת כי בפני הנתבע עמדו נסיבות ונתונים שהיו בהם כדי להביא אותו לחשוב, ברמת וודאות גבוהה, שהתובע לא יסיים את עבודתו במועד והנתבע היה זכאי להודיע על ביטול ההסכם, לפני המועד שנקבע לסיום העבודות והודעת הביטול ניתנה ביום 25/6/15.

35. תוצאת ביטול החוזה, מקימה את חובת ההשבה, לכל אחד מן הצדדים, מכוח סעיף 9 לחוק:

"(א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך.
(ב) בוטל החוזה בחלקו, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מה שהצדדים קיבלו על פי אותו חלק."

בענייננו, קמה חובת השבה מצד הנתבע לתובע, עבור עבודות שביצע התובע בפועל ואין חובת השבה מנגד.

36. מהן העבודות שביצע התובע? כבר אומר, שהראיות בעניין זה , דלות, מעורפלות, ללא כל אסמכתאות מצד התובע. לא הוגשו חשבוניות, קבלות, וראיות חיצוניות שמהן ניתן לקבוע מה ביצע בפועל התובע.

37. תחילה, אפנה לעדותו של אבירם בעמוד 7 לפרוטוקול, המתאר כך את שלבי בניית הצימר: רצפת בטון, קירות, קורות גג, ציפויים מבחוץ, גג, מחיצות פנים, מדרגות, רצוף, קרמיקה אסלות, חלונות, צבע. אלו הם העבודות, שלפי עדות אבירם, היה על התובע לספק לנתבע. על זה אוסיף את המפורט בת/8, שבתמורה לסכום שנקבע בת/8, יבנה התובע, צימר, גלריה ופרגולה.

38. מטעם התובע: בתצהירו, טען התובע כי עד ליום שעזב את האתר, 25/6/15, בנה 3 יחידות צימר ואת עליית הגג, בשלמות. בצימר הרביעי נותר להשלים ריצוף וצבע. זה המקום לומר, לכתב התביעה צורפו 2 תמונות בשחור לבן, שלא ניתן ללמוד מהם דבר. במהלך החקירה הנגדית, העיד התובע כי התמונות שצורפו לכתב התביעה צולמו על ידו ביום 28/6/15 (הכוונה ליום העזיבה), והציג אותם ותמונות נוספות לב"כ הנתבע באמצעות הטלפון הסלולרי. לבקשת ב"כ הנתבע, ניתנה החלטה המורה לתובע להמציא את התמונות בצבע עד ליום 17/9/17. התובע לא פעל בהתאם להחלטה. עוד יאמר בקשר לחקירתו הנגדית, שלא ניתן להגיע למסקנות ברורות מה נעשה ותשובותיו היו כלליות "הצהוב היה גמור 99% חוץ מהמדרגות שזה לא תפקיד שלי ולא אלי, אולי גם הרכבת דלתות פנימיות, לא זוכר בדיוק, כל השאר היו 2 עם אלומיניום וצבע, השלישי היה אלומיניום ברצפה ומחכים לצבע ולהרכיב אלומיניום והרביעי שלא היה מרוצף למיטב זכרוני. כל השאר היו גמורים ב- 90%". "התחלתי ב – 14.4, ב- 25.6 סולקנו ועד לאותו יום הייתי ב- 70% מהעבודה, מה נשאר לי? 30% צבעי ורצף. מה לא היה מכוסה, פינישים תיקונים". מחקירתו הנגדית, ניתן להסיק מסקנה אחת והיא, שבאף אחד מהצימרים ועליית הגג לא הושלמה העבודה עד סופה.

אי בהירות והעדר יכולת לקבוע מה בוצע בפועל באחר נמצא גם בעדותם של העדים האחרים מטעם התובע. עדות כללית שאין בה כדי ללמד מהן העבודות שבוצעו באתר ברמת פירוט נדרשת לכל יחידת צימר ועליית הגג.

39. מטעם הנתבע: בתחילה אומר שלא ניתן ללמוד דבר מחוות הדעת של גיגוזין, שהוגשה מטעם הנתבע בקשר לשאלה מה בוצע בפועל על ידי התובע, הואיל וחוות הדעת נסמכת כולה על מה שנאמר לו על ידי הנתבע. בתצהירו של הנתבע נטען כי לקראת סוף חודש יוני 2015, עמד צימר אחד בשלד בלבד, ויתר הצימרים היון חסרים, רעפים, מדרגות, כלים סניטרים, חלונות אלומיניום, חיפוי אבן בקירות החוץ ונדרשו בכולם עבודת נגרות, צבע, חשמל וריצוץ. בשלב הפסקת העבודה, היה התובע בשלב הצבת רעפים על הצימרים. אני סבורה, שעדותו זו של הנתבע לא נסתרה ולא הופרכה במהלך החקירה הנגדית. עדות זו של הנתבע נתמכת בעדותו של תמיר שהעיד בתצהירו, שבחודש יוני, הגיע לבקשת התובע, לביצוע עבודות צבע, ומצא כי רק צימר אחד היה מוכן לצביעה, שהיה ללא רצפה וחלונות, ויתר הצימרים לא היו מוכנים.

40. מכלל העדויות בפני, שכאמור, הן כלליות מדי ואינן מפורטות, ולרבות עיון ובחינת התמונות שהוצגו בפני, אשר צולמו על ידי התובע, ובהסתמך על עדותו של תמיר, שכאמור, מצאתי אותה ראויה לאימון, אני קובעת כלהלן:

התובע הקים 4 שלדים של צימרים וקירות של עץ בעליית הגג, ללא שהשלים את הגגות והרעפים והשלמות של חיפויים של עץ בגגות בשלושה צימרים. תמיר העיד כך: "תוך כדי שהיינו הוא עבד על השלד האחרון, זה היה ממש בזמנים שכבר התחילו הוויכוחים בין אבי לאלי". התובע ביצע חלק מעבודות האינסטלציה, ביצע ריצוף בצימר אחד, התחיל בביצוע גלריה בצימר אחד. ביצע חלק מעבודות חשמל בשני צימרים. אלו, בקירוב, העבודות שביצע התובע באתר. עדותו זו של תמיר, מתחזקת לאור התמונות שהוצגו לתמיר במסגרת החקירה הנגדית והוגשו לתיק מטעם התובע עצמו. ניתן לראות בתמונות שצולמו במהלך חודש יוני, קיימים 4 שלדים של הצימרים, ללא השלמות בגגות, ופתחים קיימים בעליית הגג. התובע הגיש צילום אחד מבפנים של צימר אחד, המראה ריצוף וקירות פנימיים, צילום שנכתב עליו עד 28/5/15, מה שמביא למסקנה, שאם יתר הצימרים היו בשלב מתקדם בדומה לצימר זה, היה מגיש התובע תמונות גם בעניינם.

41. משכך, ונוכח הצעת המחיר ת/8, לפיה נקבע, שהתמורה עבור בניית צימר 70,000 ₪, גלריה, 30,000 ₪, ופרגולה 7,500 ₪, אני קובעת כהלן:

תשלום עבור צימר ראשון, בוצע כ- 80% מהעבודה של צימר וגלריה. לא בוצעה פרגולה. סכום התמורה יעמוד על סך 80,000 ₪.
תשלום עבור הצימרים האחרים, הוקם שלד ורובו של הגג, לא הוקמה גלריה ולא פרגולה. סכום התמורה יעמוד על סך של 45,000 ₪ לכל אחד.
תשלום עבוד עליית הגג, בוצעו עבודות עץ בלבד. סכום התמורה יעמוד על סך של 10,000 ₪.

42. התוצאה, שסכום התמורה הכספית עבור העבודות שביצע התובע עומד על סך של 225,000 ₪.

43. אף אחד מהצדדים לא הביא ראיות של ממש לעניין ההתנהלות הכספית ביניהם, ועל פי כתבי הטענות, התובע טען לתשלום בסך של 105,000 ₪ והנתבע לתשלום בסך של 120,000. הואיל והנטל להוכיח את ביצוע התשלום מוטל על הנתבע, ומשלא הובאה כל ראיה לבסס טענת הנתבע, אני מקבלת את גרסת התובע, ששולם לו סכום כספי בסך של 105, 000 ₪. משכך, היתרה שנותרה לתשלום לתובע בגין העבודות שביצע, עומדת על סך של 120,000 ₪.

44. לעניין התביעה שכנגד, בהינתן האמור לעיל, לא מצאתי שיש בה ממש, ואפרט;

45. הנתבע עתר לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לצימרים, ובכלל זה ירידת ערך, בשל עבודתו הרשלנית של התובע. התובע מבקש לבסס את טענתו זו, על חוות דעת המומחה מטעמו. דה עקא, שהמומחה לא פירט מהם הנזקים שגרם התובע לצימרים, וחישוב המומחה התייחס לירידת ערך בלבד, בדרך של אומדן שהוערך על ידו בסך של 10% מערך המבנה. בסך הכול העמיד את שווי ירידת הערך בסך של 70,000 ₪. גם הנתבע בעדותו אישר שהמומחה התייחס בעיקר ללוח זמנים ופחות לאיכויות הבנייה (עמוד 55 שורות 16-17) אני סבורה שללא פירוט באשר הליקויים הנטענים, לא ניתן לבסס טענה לירידת ערך.

46. בנוסף, על פי עדותו של הנתבע בחקירה הנגדית, אישר הנתבע שהעיקר היה קצב העבודה של התובע ולא ליקויים, שכאמור, עד עתה נשארו עלומים בפני בית המשפט, והטענה נשארה בכללותה:
ש: הבאת מהנדס, אדריכל ברמה תכנונית נכחה במקום, ראתה ? טענת באחד הסעיפים שהוא בנה קיר עקום וניתנה לו הוראה לפרק אותו, יש פה איזה עד ראיה ניטרלי שיכל לתת עוד משהו.
ת: אם כל העניין היה שהוא בנה לא טוב עם ליקויי בניה אז אולי הייתי מביא אותה, אבל זה לא העניין, מה היא תגיד ? היא מפקחת שהוא בנה יותר מידי זמן ? שהוא לא עומד בקצב ?
ש: אם כך למה בתביעה שכנגד תבעת אותו על ליקויי בניה אם זה לא העיקר.
ת: אחרי שהוא תובע אותי על 400,000 ₪, אני אשאר כך ?
ש: הוא תובע אותך אתה תובע אותו.
ת: אני חושב שבית המשפט מכיר את העניין הזה לא המצאתי את זה אתמול.

47. על כן, אני קובעת כי אין בפני כל ביסוס ראייתי לטענה בדבר נזקים וממילא גם אין ראיה לירית ערך של הצימרים.

48. הנתבע עתר לפיצוי כספי בגין עלויות עבודות שנאלץ לשאת בהן, שכירת מנוף, טרקטור וצבעי בסך של 15,000 ₪, ברם, לא הגיש כל מסמך המלמד על ביצוע העבודות והתשלום שנשא בו, כטענתו. משכך, דין הטענה להידחות.

49. טענה נוספת בפי הנתבע, שנגרמו לו נזקים בשל העיכוב בהשלמת הבנייה בסך של 88,115 ₪. טענה זו מבקש הנתבע לבסס על בסיס הכנסות העסק של החודש העוקב לחודש יולי 2015, הוא חודש אוגוסט 2015. הואיל ונקבע לעיל, שהמועד בקירוב לסיום העבודות הינו סוף חודש יולי ולא תחילתו, מתייתר הדיון בטענה זו, שהרי לא הייתה ציפייה להכנסות בחודש יולי 2015.

50. לסיום חלק זה, אני קובעת כי אין כל ממש בתביעה שכנגד ודין התביעה שכנגד להידחות במלואה.

51. לסיכום, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום כספי על סך של 120,000 ₪. התביעה שכנגד – נדחית.

52. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

53. הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

54. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ח, 04 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלי דבוש
נתבע: אברהם בן שיר טייך
שופט :
עורכי דין: