ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מופיד חניפס נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת קרן כהן

המערער
מופיד חניפס ת.ז. XXXXX503
ע"י ב"כ עו"ד מאור אביטל
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.10.2017, אשר קבעה כי למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 3.1.2016.

העובדות
המערער, יליד 1958. עובד בתפקיד איש אחזקה בבתי זיקוק. המשיב הכיר בליקויו של המערער "תסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית" כתאונת עבודה.

ביום 7.4.2017 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המערער וקבעה כי נכותו היציבה היא בשיעור של 0% מיום 3.1.2016.

המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

ביום 23.10.2017 התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את טענות המערער ובא כוחו ופירטה אותן בפרוטוקול באופן הבא:
"תלונות התובע: סובל מהידיים. לא ישן בלילה. הידיים נרדמות לי. מתעורר מס' פעמים. נהייתי חלש בידיים.
דברי בא כוח הנפגע: אבקש לצרף מכתב רפואי הכולל אחוזי נכות של פרופ' שטהל וכן סיכום בירור".

הוועדה התייחסה לממצאי בדיקות הדימות, בדקה את המערער ופירטה את הממצאים הקליניים , בזו הלשון:
"EMG מיום 3.1.16 – סימנים קלים של תסמונת CTS דו"צ.
EMG מיום 5.12.16 – ללא עדות מעבדתית לתסמונת CTS מ-2 הצדדים.
בבדיקה אורתופדית/נוירולוגית – ללא עדות לדלדול שרירים בתל הטנארי וההיפוטנארי מ-2 הצדדים, ללא קיפוח מוטורי דיסטאלי ביד. ללא הפרשה תחושתית התואמת חלוקה מדיאנית. מבחני טינל חיוביים דו"צ. פלן - + דו"צ".

לסיכום קבעה הוועדה כך:
"בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית, ובדיקת ה-EMG האחרונה, הוועדה דוחה את הערר. ובכך אינה מקבלת את חו"ד של ד"ר שטהל מיום 8.6.17 אשר אף הוא לא מצא סימנים לפגיעה מוטורית, ומצא הפרעה תחושתית אשר לא נמצאה בעת בדיקת הוועדה" .

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים
המערער הבהיר שהערעור מתייחס לפגיעה מיום 2.1.2016 – תסמונת התעלה הקרפאלית בלבד . נטען כי בבדיקה הקלינית שביצעה הוועדה נקבע מבחן טינל חיובי דו צדדי ומבחן פאלן חיובי בצד אחד ושלילי בצד שני. בהתאם לפריט ליקוי 31(4)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות) כאשר מבחן טינל או מבחן פאלן חיוביים יש לקבוע 5% אחוזי נכות. לפיכך, קביעת הוועדה שלפיה נכותו של המערער היא בשיעור של 0% לפי אותו פריט ליקוי אינה ברורה. המערער הוסיף כי קיומם של מבחני טינל ופאלן מצביע על הפרעה תחושתית ולכן היה על הוועדה להבהיר כיצד לא נמצאה הפרעה תחושתית, מקום שבו מתקיימים מבחנים אלה. גם פרופ' שטהל מצא שיש למערער הפרעה תחושתית ולכן קביעת הוועדה בעייתית.

המשיב טען כי יש לדחות את הערעור. הוועדה קבעה את נכותו של המערער בהתאם לנוסח פירוט ליקוי 31(4)(א) לתקנות. הוועדה מצאה כי מתקיימים המבחנים אולם לא מצאה הפרעה תחושתית שהוא תנאי הכרחי לצורך קביעת דרגת נכות של 5% לפי לשונו של פריט הליקוי. בנסיבות אלה, קביעת הוועדה ברורה. הוועדה התייחסה לחוות דעת פרופ' שטהל וקבעה כי אינה מקבלת אותה מכיוון שממצאיה הקליניים אינם תואמים את ממצאיו.

הכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

כמו כן, הוועדה הרפואית לעררים חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה התייחסות "עניינית ומנומקת". וכך פסק בית הדין הארצי:
"אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה".

פריט ליקוי 31(4)(א) לתקנות העוסק בפגיעה בעצב המדיאני, קובע כך:
" פלג גוף דומיננטי פלג גוף לא דומיננטי
הפרעה תחושתית בלבד עם מבחן טינל או מבחן פאלן חיובי 5% 5%".

מלשון פריט הליקוי עולה כי על מנת לקבוע נכות בגין פגיעה בעצב המדיאני יש צורך בשני תנאים מצטברים: האחד, קיומה של הפרעה תחושתית והשני, מבחן טינל או מבחן פאלן חיובי. כלומר, על מנת שניתן יהיה לקבוע נכות בשיעור של 5% , על הוועדה למצוא פרט למבחן טינל או מבחן פאלן חיובי גם הפרעה תחושתית. ללא קיומה של הפרעה תחושתית, לא ניתן לקבוע נכות על פי נוסח הסעיף. לפיכך, דין טענת המערער שלפיה עצם קיומו של מבחן טינל או פאלן חיובי מצביע על הפרעה בתחושה – להידחות.

במקרה שלפנינו, הוועדה בדקה את המערער וקבעה שאין לו "הפרעה תחושתית התואמת חלוקה מדיאנית". מדובר בקביעה רפואית מובהקת הנמצאת בסמכותה הבלעדית של הוועדה ואין לבית הדין את הסמכות או הכלים להתערב בה.

כמו כן, הוועדה התייחסה באופן ענייני וממצה לחוות דעתו של פרופ' שטהל. הוועדה קבעה כי היא דוחה את האמור בחוות הדעת מכיוון ש ממצאיה שונים. בשונה מפרופ' שטהל, ה וועדה לא מצאה בבדיקה הקלינית הפרעה תחושתית. קביעת הוועדה ברורה ומובנת ולא מצאתי כי נפל פגם באופן ההתייחסות לחוות הדעת.

בנסיבות העניין, החלטת הוועדה מנומקת וברורה. הוועדה קבעה את שיעור נכותו של המערער על יסוד הבדיקה הקלינית ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודתה.

סוף דבר
הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ח, (11 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: מופיד חניפס
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: