ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלומי תורג'מן נגד שלמה בניסטי :

בפני
כבוד השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

תובעים

  1. שלומי תורג'מן
  2. אייל תורג'מן

ע"י ב"כ עו"ד י' גלבוע

נגד

נתבע
שלמה בניסטי
ע"י ב"כ עו"ד א' מ' סגל

פסק דין

1. עניינה של שותפות עסקית לא רשומה בין בעלי הדין שהגיעה לסיום, הובאה לפתחו של בית המשפט בתביעה לסעד כספי בסך של 295,000 ₪ ולצו עשה וצו מניעה בעילה חוזית והתעשרות שלא כדין.

רקע:
2. הצדדים נהלו שותפות לא רשומה בתחום המסעדנות שנוצרה בהסכמות בעל פה בלבד ביניהם, והתקיימה במשך כעשור שנים.

3. ביום 15/01/14 נחתם הסכם לפירוק השותפות (להלן-"ההסכם", נספח א' לתצהירו של התובע) אשר כלל הסכמות בנוגע להעברת הבעלות בחברות שונות אשר עסקי השותפות נוהלו באמצעותן (להלן-"החברות") כולל חובות והתחייבויות של אותן החברות , הן לבעלי הדין עצמם והן בהעברה לצדדים אחרים. כל חברה, לפי ההסכמות לגביה כמובא בהסכם.

4. עוד נקבע בהסכם כי על הנתבע לשלם לתובעים סך של 450,000 ₪ (להלן-"התמורה") בפריסה ל-21 תשלומים. תשלום ראשון בסך של 250,000 ₪ ישולם עד יום 01/02/14 והיתרה ב- 20 תשלומים שווים חודשיים.

5. התובע 1 (להלן גם -"שלומי") והנתבע, חתמו על ההסכם בו הם טרחו לרשום (סעיף 11) "בשם השם נעשה ונצליח" מה שלא עלה יפה ובסופו של יום הוגשה התביעה.
המחלוקות הן בעיקרן, אם הנתבע הפר הפרה יסודית של ההסכם בגין אי תשלום חלק מהתמורה לתובעים ושיעור החוב. כמו גם טענות קיזוז, בגין אי המצאת חשבוניות ובשל הוצאותיו של הנתבע לטיפול בנוגע למקרקעין בגבעת זאב, נשוא ההסכם.
תמצית טענות הצדדים:
6. התובעים טענו להפרה יסודית של ההסכם לאור חוב בסך של 250,000 ₪ (להלן-"החוב") שנותר לנתבע אשר שילם להם סך של 200,000 ש"ח בלבד מהתמורה שנקבעה בהסכם. שכן, המחאות שמסר להם הנתבע חוללו בהעדר כיסוי מספיק ואף לא שולם חלק מהתשלום הראשון, בסך של 50,000 ₪.
מכאן התביעה לתשלום החוב וכן לפיצוי בגין הפרת ההסכם שהועמד על סך של 45,000 ₪ קרי: בשיעור של 10% מהתמורה כפי שנהוג בהסכמים.

7. התובעים מחקו מכתב התביעה את הבקשה לסעד הצהרתי , צו עשה וצו מניעה בנוגע למקרקעין בגבעת זאב שעניינם נכלל בהסכם (עמ' 1 שורות 16-18, ובמחיקת פסקנה 2,3 וסעיפים 26 ב. ו-37 ה. לכתב התביעה).

5. הנתבע טען בכתב ההגנה כי עסקינן בהסכם עקרונות שנערך על ידי שלומי ונחתם על ידו לאחר שהלה כמו גם התובע 2 (להלן גם - "אייל") הטעו אותו בנוגע למצבת החובות של חברת 'פוקצ'ה במושבה'. רק על סמך אותם מצגים כוזבים ותוך טעות, הוא חתם על ההסכם .

6. לא הועברו אליו חשבוני ות בגין תשלומיו לתובעים מה שגרם לו נזק בסך של 143,508 ₪ אותו יש לקזז מחיוביו. שכן, אין בידו להזדכות על המע"מ ולנכות כהוצאה את אותם התשלומים.

7. הוסיף הנתבע וטען כי שילם לתובעים תשלום נוסף במזומן בסך של 50,000 ₪ (להלן-"התשלום במזומן") וכן תשלום אחר שהתובעים התעלמו ממנו בתביעתם בסך של 20,000 ₪ , וגם עבורם לא הוצאו לו חשבוניות. לפיכך, יש לקזז מחיוביו בגין הפסדיו מאי הצגת חשבונית לתשלום במזומן סך של 35,877 ₪ ועבור התשלום של 20,000 ₪, סך של 14,351 ₪ .
בהתאם לכך הסכום הכולל לקיזוז מחיוביו בשל אי המצאת חשבונית בגין תשלומיו הוא 263,836 ₪.

8. עוד טען הנתבע כי יש לקזז מחיוביו סך של 80,000 ש"ח בגין הוצאותיו לטיפול בעניין המקרקעין בגבעת זאב מבלי לכלול בכך את שכרו על טרחתו בנדון.

דיון והכרעה:
היריבות עם תובע 2:
9. הנתבע טען לראשונה במסגרת הסיכומים תוך הרחבת חזית מכתב ההגנה, להעדר יריבות עם אייל שלא חתום על ההסכם.
עיון בכתב ההגנה מלמד כי הנתבע טען לקיומה של שותפות בינו ובין התובעים ש הוחלט על דעת שלושתם, לפרק אותה . לצורך כך, נערך ונחתם ההסכם (סעיפים 2-5 לכתב ההגנה) ו לפי הודאתו , העביר לידי התובעים המחאות כמתחייב בהסכם. חלק מההמחאות נפרעו על ידי התובעים (סעיף 7 לכתב ההגנה) ללא כל טענה להיעדר חבות שלו כלפי אייל רק מחמת אי חתימתו על ההסכם.
10. הצדדים להסכם לפי כותרתו הם בעלי הדין, כולם, אף שאין חולק כי אייל לא חתם עליו. כך גם נקבע בהסכם כי יועברו מניות לבעלי הדין מהחברות וכן יועברו תשלומים מהנתבע לתובעים, ולא רק לשלומי.
הנתבע עצמו, בהכירו בפרוק השותפות בינו ובין שלומי ואייל אף רשם את אייל כנפרע בהמחאות שנתנו לפי ההסכם.

11. מכל אותם טעמים , הן בשל ברחבת חזית אסורה והן מהתנהגות הצדדים ובפרט הנתבע בקיום ההסכם גם מול אייל, נדחית הטענה להיעדר יריבות אתו.

12. בסיכומיו זנח הנתבע את טענותיו לטעות והטעיה בהתקשרות בהסכם בשל מצג שווא או מצגים חלקיים שהביאו בפניו התובעים עובר לחתימה עליו. לפיכך, דינן להידחות.
למעלה מן הצורך אוסיף כי לאה בכדי נזנחו הטענות משהוכח כי רואה החשבון של הנתבע שהעיד מטעמו, מר בבאי (להלן-"העד בבאי") היה גם רואה חשבון של פוקצ'ה במושבה (עמ' 14 שורות 32-33, עמ' 33 שורות 27-29) ולא הוכח כי הוסתר ממנו מידע או כי היתה מניעה מבירור מצבה של החברה ( עדותו של שלומי עמ' 10, עדות הנתבע עמ' 15 שורות 10 ו- 24-29 ועמ' 24 ). כך גם עלה מהוראות ההסכם כי ההסכם מביא לסילוק כל ההתחשבנות וכי בחובות והתחייבויות של החברות, י ישא כל צד בנוגע לבעלות במניות החברה שעוברת אליו.

הפרת ההסכם:
13. התשלום הראשון ששולם בהמחאה לתובעים עמד על סך של 200,000 ₪ (המחאות נספח ב' לכתב התביעה, שמועד פירעונן 03/02/14 ונפרעו ביום 09/02/14) . זאת בניגוד להסכם (סעיף 10 א.) שקבע כי התשלום הראשון יעמוד על סך של 250,000 ₪.

14. טוען הנתבע כי שילם לתובעים את התשלום במזומן בסך של 50,000 ₪, מבלי שטרח לפרט באיזה מועד בוצע התשלום ולמי מהתובעים מסר את הכספים במזומן (סעיף 12 ד. ו- 12. ז. 1 לתצהיר ו). שלומי העיד כי אף שנקבע בהסכם כי התשלום הראשון ישולם עד יום 01/02/14 ויעמוד על סך של 250,000 ₪ הם הסכימו לפנים משורת הדין ולאור השותפות ארוכת השנים, לדחות כבקשת הנתבע את מועד התשלום בסך של 50,000 ₪ מתוך התשלום הראשון שהיה עליו לשלם להם. הסכמה זו ניתנה בדומה להסכמתם לפריסת יתרת התמורה בסך של 200,000 ₪ ל-20 תשלומים (עמ' 4 שורות 27- 29).
שלומי הוסיף ואמר כי הם הופתעו לגלות במעמד קבלת השיקים כי "במקום 250,000 ₪ בתשלום אחד" כפי שנקבע בהסכם "הועברו אלינו 2 שיקים בתאריכים שונים שלא מוסכמים בהסכם והיה חסר 50,000 ₪" (עמ' 5 שורות 8-9). עם זאת כאמור, הם נענו לבקשת הנתבע ש ביקש שהות לארגן את הסכום בהתחשב בקשר השותפות ארוך השנים וכפי שהסכימו לפריסת תשלומים על היתרה. בכך לא היה כדי להועיל וההסכם הופר כדברי שלומי "ה- 50,000 ₪ מעולם לא הגיעו" (עמ' 5 שורה 12) . והוסיף: "לא קבלנו שטר מזומן ממנו מעולם, כל התשלומים נעשו בשיקים. אני לא מכיר אדם שנותן לאדם אחר 50,000 ₪ במזומן ולא מחתים אותו על פתק שהוא קבל את מלוא התשלום" ( עמ' 12 שורות 19-31).

15. לדברי שלומי, נמסרו לו ולאייל 40 המחאות בסך 5,000 ₪ כל אחת (נספח ג' לכתב התביעה) מה שמגיע לסך של 200,000 ₪ ותומך בגרסתו לפיה לא שולם לו הסכום החסר מהתשלום הראשון בסך של 50,000 ₪. סכום, שנדחה אמנם בהסכמתם מועד תשלומו למועד מאוחר ממועד התשלום הראשון, אך לא שולם להם בפ ועל מעולם (עמ' 6 שורות 30-31, עמ' 11 שורה 29).
לדברי הנתבע, 36 שיקים שניתנו לתובעים בוטלו ואילו 4 שיקים בלבד כובדו ולפיכך שולמו בהמחאות עוד 20,000 ₪ , מה שלא ניסתר בראיות התובעים.

16. הנתבע לא עשה כל אבחנה בכתב ההגנה ובתצהירו בין תשלומיו לשלומי ותשלומיו לאייל כי אם הצהיר על העברת התשלומים לתובעים. לפיכך, אין באי הבאת אייל להעיד משום חיזוק לטענות הנתבע על התשלום במזומן שעה שלא נטען כי אם לראשונה בישיבת ההוכחות כי התשלום נמסר דווקא לאייל.
ככל שהיתה התנהלות בנפרד מצד הנתבע כלפי שלומי ו/או אייל בהעברת התשלומים, צפוי שהדבר היה מובא בכתב ההגנה ובתצהירו ולא בשינוי חזית מהמסכת העובדתית בישיבת ההוכחות. משהוטחה הגרסה בפני שלומי בחקירתו בדבר תשלום במזומן לאייל, הדבר הוכחש מבלי שהנתבע, ביקש להעיד את אייל על כך אף שהלה נכח באולם בית המשפט בישיבת ההוכחות והוא הוזמן לעשות כן (עמ' 12 שורות 12-13).
בכל האמור, יש כדי לחזק את גרסת התובעים שהכחישו קבלת התשלום במזומן.

17. הנתבע מצדו, לא הביא כל ראיה בתמיכה לגרסתו על תשלום במזומן. בין אם בהצגת מסמכי בנק ואף לא דפי חשבון על משיכה של סכום לא פעוט, בסך של 50,000 ₪ לביצוע התשלום. ובין אם בנוגע למקור מימון שעמד לו בזמנו להעברת התשלום במזומן לכאורה לתובעים. דווקא בשל קשייו הכספיים של הנתבע שהביאו כהסכמת הצדדים לבקשתו, לפריסת תשלומים מהתמורה, לא השתכנעתי כי הנתבע אכן שילם את התשלום במזומן. עדותו של שלומי עשתה עלי רושם מהימן לפיה הם הסכימו לדחות את המועד לתשלום בסך של 50,000 ₪ מהתשלום הראשון בהתחשב במצבו של הנתבע .
לא זו אף זו, ככל שהיה לנתבע מקור מימון לאותו תשלום צפוי שהיה בידו להוכיח זאת ולו גם באמצעות רואה החשבון שלו, העד בבאי וגם זאת לא נעשה.

18. בעדותו אמר הנתבע כי למחרת החתימה על ההסכם , מועד בו הוא מסר לתובעים 40 שיקים, הוא הביא עמו גם את התשלום במזומן (עמ' 16 שורה 31) מבלי ש היה בידו ליישב על מה ולמה בחר לשלם חלק במזומן ולא בשיק דחוי כפי שעה לגבי התשלום הראשון ויתר התשלומים. (עמ' 16 שורות 24-31). ומדוע יעשה כן הנתבע , ללא קבלת אישור בכתב מהתובעים על ביצוע התשלום . בין אם על אתר עם העברתו ובין אם מאוחר יותר, משנודע לו לפי גרסתו כי הם רימו והונו אותו לכאורה (עמ' 18 עמ' 17 שורה 6). כיצד נתן בהם אמון כדבריו (עמ' 18 שורה 31) ולא ביקש אישור ולו גם בדיעבד , בעת שידע לפי גרסתו על ההונאה ביחס למצב החברות ועל היותם מסוכסכים עם העולם התחתון (עמ' 18 שורות 20-21) מה שלא הוכח כלל בראיותיו.

19. יתירה מכך, הנתבע העיד כי מלוא התשלום הראשון, הן בשיק דחוי בסך של 200,000 ₪ והן התשלום במזומן בסך של 50,000 ₪ נכללו בספרים ושולם בגינם מס הכנסה ומע"מ (עמ' 20 שורות 17-22) מבלי שהביא ראיה מרשויות המע"מ על תשלום בגין הסכום במזומן בסך של 50,000 ₪ . העדות של מר בבאי על אותו תשלום במזומן היא עדות שמיעה ולא נתמכה במסמכים כלשהם מרשויות המס (עמ' 32 שורות 27-28). מה עוד, שלדברי העד בבאי היה בידי הנתבע להגיש תצהיר לרשויות המס על הוצאה אך הוא לא עשה כן ובפועל, התשלומים לתובעים לא נרשמו בספרים כהוצאה (עמ' 33 שורות 5-8). לדברי העד, הוא לא חקר בעניין כי אם תצהירו ניתן "בהנחה שהיה צריך לקבל חשבונית ולא חקרתי מה לפני" (עמ' 33 שורה 18).

20. לאור כל האמור אני דוחה את הגרסה של הנתבע לפיה הוא שילם לתובעים ו/או מי מהם את התשלום במזומן בסך של 50,000 ₪.

21. לעניין יתרת התמורה, הוכיח הנתבע כי 4 המחאות בסך של 5,000 ₪ כובדו והתובעים מצדם, זנחו את טענתם כנגד אי כיבוד אותן המחאות (עמ' 18 שורה 16, וסעיף 37 לסיכומי התובעים).

22. לאור כל האמור, החוזה הופר הפרה יסודית ע"י הנתבע באי תשלום יתרת התמורה בסך של 230,000 ₪.

פיצוי בגין ההפרה:
23. בהסכם לא נקבעה הוראה בנוגע לפיצוי מוסכם ככל שיופר ההסכם. וכידוע ובהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970, אין לבחון את שיעור הפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם לפי נזק שנגרם בפועל בגינו כי אם את הנזק שהיה בידי הצדדים לצפות בעת כריתת ההסכם. תשל"א- 1970). בעניינינו, לא נקבע פיצוי מוסכם ועל התובעים הנטל להוכיח את שיעור הפיצוי המגיע להם בגין ההפרה. בכך, לא עמדו התובעים.

24. בתצהיר מטעם התובעים , שהוגש ע"י שלומי, לא נאמר דבר בנוגע לפיצוי ושיעורו . כך גם, לא הוצג ולו גם בדל ראייה בנוגע לגובה הפיצוי. בין אם במסמכים, לרבות מסמכים חשבונאיים, ו בין אם בהבאת עדים או רואה החשבון של התובעים מר רני רון (עמ' 9), להוכחת הפיצוי המגיע להם בסכום שנתבע על ידם או בכל סכום אחר.

25. אוסיף ואומר כי לא הוכח בראיות התובעים ואף לא בחוות דעת של מומחה מטעמם כי קיים נוהג לקביעת פיצוי בשיעור של 10% מסכום העסקה/ התמורה. מה עוד, שהתנהגות הצדדים עולה כי שרר ביניהם אימון ויחסי רעות על רקע השותפות ארוכת השנים, מה שמעיד כי לא בכדי לא נקבעה הוראה בהסכם ואף לא היתה הסכמה על פיצוי בגין הפרה וקל וחומר לא על פיצוי מוסכם.
לפיכך, דין התביעה לפיצוי בגין ההפרה , להידחות.
קיזוז :
26. בחנתי את טענת הנתבע לנזקו בשל אי המצאת חשבוניות עבור תשלומיו לתובעים.
התובעים, לא טענו כי העסקה אינה חייבת במס לפי חוק מס ערך מוסף , התשל"ו-1975 (להלן-"החוק") ולא הכחישו כי לא הוצאו חשבוניות בגין תשלומי הנתבע במסגרת ההסכם. לפיכך, לא היה בידי הנתבע לעשות שימוש בחשבונית מול שלטונות מע"מ ולהציגה כהוצאה מוכרת לצרכי מס.

27. כל שטענו התובעים בסיכומיהם כי היה בהסכם כדי סילוק סופי ומוחלט של טענותיהם ההדדיות (בהפניה לסעיף 9 בו) וכי לכל צד "לא יהיו שום טענות אחד כלפי השני לגבי חבויות וחובות והתחייבויות של החברה" (סעיף 45 לסיכומים).
על כך השיב הנתבע וטען כי קיים חיוב במע"מ על העסקה והוסיף וטען לאי ניכוי תשומות בהיעדר חשבונית בהפניה לתצהיר ולעדות של רואה חשבון מטעמו, העד בבאי על חיוב במס חברות וחיוב במס דיווידנד עבור העסקה.

28. הלכה פסוקה כי מקום בו נקבעה בהסכם תמורה/מחיר ולא נקבע כי יתווסף לו מע"מ, ההנחה היא כי המחיר כולל מע"מ. התובעים, לא טענו אחרת ולפי טיבה של העסקה, הר יהי חייבת במע"מ, מבלי שתצהירו של העד בבאי בנדון נסתר בראיות התובעים (וראו עדות הנתבע עמ' 20 שורה 20).

על פי סעיף 38 לחוק, רשאי עוסק , ובעניינינו - הנתבע שנקשר בהסכם , לנכות את תשלומי המע"מ ככל שהייתה ניתנת לו חשבונית כדין ע"י התובעים. החשבונית, הינה בעלת חשיבות כלכלית ממשית (ע"א 701/79 שוחט נ' לוביניאקר , פ"ד לו (2) 113; ע"א 670/89 מקור פיתוח עירוני נ' משה קרון, פ"ד מה(3) 7) , ואי העברתה לידי הנתבע יש בה כדי לפגוע בו כלכלית.
29. משהוכח כי הנתבע שילם לתובעים סך של 220,000 ש"ח כולל מע"מ קמה לנתבע זכות לקיזוז מחיובו בתשלום החוב לתובעים, בשיעור של 18% (סעיף 7.א. לתצהירו של העד בבאי) מתשלומיו להם, העומד על סך של 39,600 ₪ וכך אני מורה.

30. שונים הדברים בנוגע לניכוי הוצאה לצורכי מס חברות ומס עבור דיווידנד אשר נטען לנזקו של התובע בגינם מחמת אי רישום ההוצאה בספרי חברת רם מתוקים בע"מ (סעיף 4 לתצהירו של העד בבאי, להלן-"רם מתוקים"). זאת בעוד רם מתוקים כלל אינה צד להסכם כי אם הנתבע עצמו. מה גם, שהנזק לכאורה הוא נזקה של רם מתוקים שאינה בעלת דין. בנוסף, לא הוכח, גם לא בתצהירו של העד בבאי , ובהיעדר מסמכים כלשהם מטעם הנתבע בנוגע לרם מתוקים, על שיעור חלקו ברם מתוקים וחשוב מכך, על משיכת בעלים (כפי טענתו בסיכומיו). עדותו על כך לא עשתה עלי רושם מהימן (עמ' 20 שורות 224-16) ואין ליישב את הצגת מסמכים על ידו בתמיכה לכך.

31. עוד אוסיף, כי הנתבע לא הוכיח כי ביקש מהתובעים חשבונית לטובת רם מתוקים ולא בכדי, בידיעתו כי הוא נקשר בהסכם ולא רם מתוקים ומבלי שביקש, התריע או עורר על נזקו בגין הוצאות החברה או הוצאותיו עבור רם מתוקים, עקב כך.

32. לפיכך, נדחית התביעה לקיזוז בגין אי ניכוי התשלומים בנוגע למס חברות ומס דיווידנד של רם מתוקים.

33. שמעתי את העדויות מטעם הנתבע בענין תשלומיו עבור טיפול בנוגע למקרקעין בגבעת זאב. תחילה ייאמר, כי בהסכם שעניינו גם בקשר למקרקעין, ונקבע כי שאלת הזכויות בהם לא תידון בהליך שבפני, לא נקבעה חלוקה בנשיאה בהוצאות עבור הטיפול במקרקעין.
מי מהצדדים, לא השכיל להציג חשבוניות ו/או אישור בכתב על תשלום כזה או אחר עבור הטיפול במקרקעין. כל שניתן ללמוד מעדות ו של העד בנימין כי הנתבע שילם בנוכחותו סך של 10,000 $ עבור המקרקעין. ואילו עדותו של העד על תשלום בסך של 25,000 $ שלכטורה נשא בו הנתבע, היא עדות שמיעה משלא נכח באותו מעמד ו/או או עדות סברה לפיה, בלעדי אותו תשלום לא י היה סיוע לכאורה של עבד אל כרים בנוגע למקרקעין.

34. הנתבע העיד כי לאחר שהוגשה התביעה הוא שילם ' בדולרים ירוקים' כדבריו עבור הטיפול במקרקעין (עמ' 20-21) מבלי שטרח ודאג לקבל על כך אסמכתא בכתב אף שידע על טענת הקיזוז שלו. מה עוד, שלא הובא עד מטעמו להוכיח את דבר קבלת כספים אחרים ממנו זולת התשלום בנוכחות העד בנימין.

35. לפיכך, לא הוכחו הוצאותיו של הנתבע למעט סך של 10,000 $ שהוכח בעדותו של בנימין ששולם לו עבור המקרקעין, מבלי שהדבר נסתר בחקיר ת העד (עמ' 24).

36. מנגד, התובעים הוכיחו כי הם טפלו במקרקעין באמצעות עו"ד קרמר שאת שירותיו שכרו. בכלל זה, לצורך טיפול בהסכם עם בנימין, כפי עדותו של שלומי ושל העד בנימין (עמ' 7 , עמ' 12 שורות 25-33 , עמ' 13 ). אף שלא הוצגה חשבונית מטעם התובעים עבור תשלום לעו"ד קרמר לטיפול וייצוג בנוגע למקרקעין, אין לשער כי הלה נתן את שירותיו חינם אין כסף מה שתומך בגרסתם על הוצאה שלהם בנדון. יפה הדבר בהיעדר טענה של העד בנימין לפיה הוא נשא בהוצאה לתשלום לעו"ד קרמר ובהודאתו כי הנתבע כלל לא נכח בפגישה במשרדו של עו"ד קרמר בה הוא נכח וכך גם התובעים (עמ' 23 שורות 31 עד עמ' 24 שורה 2). גם בכך, יש כדי לתמוך בגרסת התובעים על נשיאה בהוצאות עבור הטיפול במקרקעין מבלי שהוכחה גרסתו של הנתבע (עמ' 21 שורות 30-33) לפיה שכרו של עוה"ד שולם ע"י החברות ומאיזו מהן.

37. בנוסף, לא הוכחה בראיות הנתבע כמות השעות שהושקעה על ידו לטיפול במקרקעין ואף לא הוכח בחוות דעת של מומחה מה שיעור שכרו המגיעה לו לכאורה עבור טרחתו לצורך קיזוז מחיוביו. מה עוד, שיש לתהות הכיצד לא נשלחה דרישה מראש ממנו לתובעים לשכרו ואף לא בסמוך לאחר ביצוע פעולותיו הנטענות לטיפול במקרקעין ככל שסבר , כי מגיע לו שכר ולא רק החזר הוצאות כי אם לראשונה בכתב ההגנה. זאת בעוד הוכח מהעדות של שלומי , כי גם הוא השקיע מזמנו לטיפול במקרקעין (עמ' 12) מה שמתיישב עם אי משלוח דרישה כספית אליו מהנתבע בידיעת בעלי הדין, כי כל צד משקיע מזמנו לטיפול במקרקעין להגשמת האינטרס המשותף שלהם לגביהם.

38. לפיכך, נדחית טענת הקיזוז בעניין ההוצאות ושכרו של הנתבע בעניין הטיפול במקרקעין.

39. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע בתשלום לתובעים, ביחד ולחוד, בסך של 190,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפרת ההסכם ביום 15.1.14 ועד יום התשלום בפועל.

40. אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט לתובעים וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪.
עותק יישלח לצדדים.
ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ח, 12 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלומי תורג'מן
נתבע: שלמה בניסטי
שופט :
עורכי דין: