ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליז אלון נגד המוסד לביטוח לאומי :

04 יולי 2018

לפני:

כבוד השופט אסף הראל
נציג ציבור (עובדים) מר יהודה פיגורה
נציג ציבור (מעסיקים) גב' מרים נשר

התובעת:
ליז אלון, ת.ז. XXXXX737
ע"י ב"כ: עו"ד ת' גופר רז
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ר ' חן

פסק דין

התובעת טוענת כי היא סובלת מליקוי בגבה, שהוא תוצאת תאונת עבודה. בקשתה כי הנתבע ידון בליקוי נטען זה, מכח החמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות) נדחתה על ידי הנתבע על הסף, בשל כך שבעבר כבר נקבע כי אותו ליקוי נטען בגב אינו קשור לתאונת העבודה. על דחיה זו של בקשת התובעת לפי תקנה 36 לתקנות משיגה התובעת בתובענה זו. הנתבע טוען כי לא נפל פגם בהחלטתו לדחות על הסף את בקשת התובעת לפי תקנה 36 לתקנות.

על התשתית העובדתית לא היתה מחלוקת בין הצדדים. על פי תשתית עובדתית מוסכמת זו, התובעת היא ילידת 1985. הנתבע הכיר בתאונת דרכים שארעה לתובעת כהולכת רגל במעבר חציה ביום 15.6.13 כתאונת עבודה ( להלן- התאונה או האירוע התאונתי). הפגימה שהוכרה כנובעת מהתאונה הינה חבלה בברך ימין, כאמור במכתב הנתבע מיום 19.8.13. לתובעת שולמו דמי פגיעה בגין חבלה זו מיום 16.6.13 ועד 30.6.13. לא הוצגו על ידי התובעת תעודות רפואיות לנפגע בעבודה ביחס לפגיעה נטענת בגב. ביום 29.4.14 הגישה התובעת תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. ביום 3.9.14 עמדה התובעת בפני ועדה רפואית מדרג ראשון, שדנה בתלונותיה הנוספות של התובעת על כאבי גב בהם החלה לחוש, לטענתה, 25 ימים לאחר התאונה. הוועדה קבעה כי אין קשר בין תלונות התובעת לכאבי גב ובין התאונה. לתובעת נקבעה נכות רפואית בשיעור 0% מיום 1.7.13. הודעה על החלטת הוועדה נשלחה לתובעת ביום 9.4.14. התובעת קיבלה הודעה זו בסמוך למועד בו נשלחה אליה. התובעת לא הגישה ערר על החלטת הוועדה מיום 3.9.14 ועל כן מדובר בהחלטה חלוטה.

עוד אין חולק כי ביום 28.4.16 הגישה התובעת תביעה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות באמצעות באת כוחה, המתייחסת לגב, ואליה צרפה סיכום אשפוז מיום 25.3.16 בגין הגב. במכתבו מיום 5.5.16 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה להחמרת מצב מן הטעם שהקשר הסיבתי בין הפגימה הנטענת בגינה אושפזה ביום 22.3.16 לבין התאונה מיום 15.6.13 – נדחה בעבר על ידי הוועדה מיום 3.9.14.

לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר בתיק, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות. זאת מאחר ובדין דחה הנתבע על הסף את בקשת התובעת לפי תקנה 36 לתקנות, בנוגע לליקוי הנטען בגבה.

הוועדה הרפואית, בהחלטתה מיום 3.9.14, דחתה בצורה מפורשת ומנומקת את הקשר הסיבתי בין הליקוי הנטען בגב לבין האירוע התאונתי מיום 15.6.13. על קביעה זו של הוועדה הרפואית לא הגישה התובעת ערר, ומשכך מדובר בקביעה חלוטה. הכלל הינו, כי אחר קביעה חלוטה כזו של ועדה רפואית בנוגע לקשר הסיבתי, אין מהרהרים (עב"ל (ארצי) 20299-09-13 המוסד לביטוח לאומי – מימון, פס' 14 (21.11.2013)). משנקבע כי אין קשר סיבתי בין הליקוי הנטען בגב לבין האירוע התאונתי, לא יכולה היתה התובעת – בכל הנוגע לליקוי נטען זה בגב – להיכנס לגדרה של תקנה 36 לתקנות. זאת מאחר ותקנה זו דנה בשני מצבים חלופיים: האחד, מצב בו הוחמרה פגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת נכות. מצב זה אינו חל על התובעת, מאחר ולגבי הליקוי בגב לא נקבעה דרגת נכות, שכן הוועדה הרפואית קבעה כי אין קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין האירוע התאונתי. המצב השני בו דנה תקנה 36 לתקנות הוא מקרה של פגימה חדשה שהתגלתה. גם מקרה זה לא חל על התובעת, שכן הליקוי הנטען בגב איננו פגימה חדשה שהתגלתה: עוד בחודש 9/2014 – במסגרת בקשתה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה (העתק המסמך צורף לסיכומי התובעת וכן לכתב ההגנה) - עתרה התובעת מפורשות כי תיקבע לה נכות בגין הליקוי הנטען בגב. התובעת גם התלוננה על כאבי גב בפני הוועדה הרפואית שדנה בעניינה ביום 3.9.14. לאור קביעתה החלוטה של הוועדה הרפואית מיום 3.9.14 בדבר היעדר קשר סיבתי בין הליקוי הנטען בגב לבין האירוע התאונתי, לא יכולה היתה התובעת לדרוש כי יערך דיון מחדש בשאלת הנכות מעבודה בנוגע לגב. בפרט, לא יכולה היתה התובעת לדרוש זאת באמצעות בקשה לדיון מחודש לפי תקנה 36 לתקנות.

כאמור, אחר החלטתה החלוטה של הוועדה הרפואית בדבר היעדר קשר סיבתי בין הליקוי הנטען בגב לבין האירוע התאונתי, אין מהרהרים. לא מצאנו כי מתקיימות הנסיבות החריגות אשר מאפשרות להרהר אחר קביעה חלוטה כזו. הוועדה הרפואית מיום 3.9.14 שללה את הקשר הסיבתי בין הליקוי הנטען בגב לבין האירוע התאונתי, על סמך רישום רפואי מיום 9.7.13, בו נרשם כי התובעת סובלת מכא בים בגב תחתון מזה מספר חודשים. עיינו במסמכים הרפואיים שצרפו הצדדים לכתבי הטענות ולסיכומיהם, ובאנו לכדי מסקנה כי החלטה זו של הוועדה הרפואית מבוססת היטב. על פי סיכומי הביקור מיום 9.7.13 (צורפו לכתב התביעה), ביקרה התובעת ביום זה אצל ד"ר אושרוב, אורתופד. ד"ר אושרוב מצא לנכון לפצל את סיכום הביקור לשני מסמכים: האחד, סיכום ביקור שעניינו תאונת עבודה. במסמך זה נרשמו ממצאי בדיקה של ברך ימין וכן נרשמה אבחנה שעניינה ברך ימין. לא נרשם במסמך זה דבר בנוגע לגב. השני, סיכום ביקור שהוגדר כ"ביקור רגיל" ולא כתאונת עבודה. שם נרשם כי סיבת הפניה היא "כאב גב תחתון במשך [מ]ספר חודשים." במסמך נרשמה אבחנה של כאבי גב תחתון. מאחר ובסיכום הביקור הרגיל נרשם כי התובעת סובלת מכאבי גב מזה מספר חודשים – והדבר נרשם במועד בו חלפו רק כשלושה שבועות מאז האירוע התאונתי – בדין הסיקה מכך הוועדה הרפואית כי כאבי הגב החלו עוד לפני האירוע התאונתי.

זאת ועוד. חיזוק למסקנת הוועדה הרפואית כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בגב לבין האירוע התאונתי, ניתן למצוא בבחירתו של ד"ר אושרוב לכלול את התלונה על כאבי הגב בסיכום ביקור רגיל, שהינו נפרד ומובחן מסיכום הביקור שערך ממש באותו יום ובו נכללו התלונות על ברך ימין. בכך מתחזקת המסקנה כי הרישום בסיכום הביקור הרגיל, לפיו התובעת סובלת מכאבי גב מזה מספר חודשים, לא היה משום טעות סופר, אלא שיקף את תלונות התובעת בזמן אמת בפני ד"ר אושרוב. מכל אלה עולה כי מסקנת הוועדה הרפואית בדבר היעדר קשר סיבתי בין הליקוי הנטען בגב לבין האירוע התאונתי, מבוססת היטב במסמכים הרפואיים. מסקנה זו אינה נשללת רק בשל כך שבמועד מאוחר יותר, ציינה התובעת בפני גורמים רפואיים כי כאבי הגב החלו לאחר קרות האירוע התאונתי (כגון בסיכום הביקור מיום 23.2.14 של המרכז הרפואי כרמל – שהעתקו צורף לכתב התביעה – שם התלוננה התובעת כי היא סובלת מכאבי גב מזה חצי שנה). אנו עוד קובעים כי הרישום הרפואי מיום 9.7.13, לפיו סבלה התובעת מכאבי גב מזה מספר חודשים, עומד בסתירה לטענת התובעת שלא סבלה מכאבים בגב התחתון טרם התאונה, ויש לדחות את טענת התובעת בעניין זה בסעיף ט' לכתב התביעה. עוד יש לדחות את טענת התובעת כי הוועדה הרפואית לא יכולה היתה לבסס קביעה בדבר היעדר קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לפגימה הנטענת בגבה, משלא קיימים רישומים רפואיים לפני מועד התאונה, המצביעים כי סבלה מכאבי גב. הוועדה הרפואית אינה מוגבלת, בקביעת הקשר הסיבתי, רק למסמכים רפואיים מלפני מועד האירוע התאונתי. היא רשאית להסתמך על כלל המסמכים הרפואיים, לרבות אלו שניתנו לאחר האירוע התאונתי וכוללים התייחסות למצבה הרפואי של התובעת עובר לאותו האירוע. יצויין כי מעת שקבעה הוועדה הרפואית כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בגב לאירוע התאונתי, אין היא נדרשת לבצע חשבון "עובר ושב", ויש לדחות את טענות התובעת בענין זה (עב"ל (ארצי) 37263-02-13 המוסד לביטוח לאומי- פומן, פס' 12 (26.8.2013)). לאור כל אלה, לא מתקיימות במקרה כאן הנסיבות החריגות המצדיקות להרהר אחר קביעה חלוטה של ועדה רפואית בנוגע להיעדר קשר סיבתי: אין כאן נסיבות חדשות שהתגלו; וגם לא שינוי במצבה של התובעת, שכן כבר מראשית ההליך טענה כי יש להכיר בליקוי בגב כפגיעה בעבודה. בנוסף, כפי שהראינו לעיל, קביעת הוועדה הרפואית התבססה על נתונים מספיקים (עב"ל (ארצי) 264/03 דוד - המוסד לביטוח לאומי, פס' 8 (8.6.2004)).

מאחר ושלילת הקשר הסיבתי בין הליקוי הנטען בגב לבין האירוע התאונתי הינה קביעה חלוטה של הוועדה הרפואית, בדין דחה על הסף הנתבע את בקשת התובעת – לפי תקנה 36 לתקנות - לדון מחדש בליקוי הנטען בגב. די בכך כדי לדחות את התביעה. מעבר לדרוש, מקובלת עלינו טענת התובעת כי אילו כן יכולה היתה להגיש בקשה לפי תקנה 36 לתקנות – וקבענו כבר שלא זה המקרה – יכולה היתה לתמוך בקשה כזו בסיכום האשפוז של המרכז הרפואי כרמל מיום 25.3.16. זאת מאחר ובטופס בל/228 מתאפשר למבוטח לצרף מכתב שחרור מאשפוז כתוצאה מהתאונה. כאמור, כל זאת מעבר לדרוש, שכן קבעו כבר כי לא עמדה בפני התובעת האפשרות לבקש כי יערך דיון מחדש בטענתה כי הליקוי בגב הוא פגיעה בעבודה.

אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ח, (04 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' מרים נשר
נציגת ציבור (מעסיקים)

אסף הראל, שופט

מר יהודה פיגורה
נציג ציבור (עובדים)


מעורבים
תובע: ליז אלון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: