ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אהרן ערן נגד דוד קרשנבוים :

לפני כבוד השופטת כוכבה לוי

התובעים:

אהרן ערן
ע"י ב"כ עו"ד שגיא דותן

נגד

הנתבעים:

1.דוד קרשנבוים
2.יצחק חשן
ע"י ב"כ עו"ד יונתן גליק

פסק דין

לפניי תביעה שעניינה הסכם שותפות שנחתם בין התובע לנתבעים ביום 22.3.2006, הסכם במסגרתו התגבשה הסכמת הצדדים לגבי אופן חלוקת שכר הטרחה שייפסק על ידי בית המשפט במסגרת ניהול הליך תביעה ייצוגית נ' חברת אלטמן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( ת"א 1301/06 אילן ג'אן ואח' נ' אלטמן רוקחות ואח') (להלן: התביעה הייצוגית).

בהקשר זה יודגש כי במסגרת תיק בש"א 5989/06 אישר כבוד השופט מגן אלטוביה – בבית המשפט המחוזי בתל אביב בתאריך 7.9.2010 את בקשת הנתבע 2 שבפני לאישור תביעה ייצוגית לאחר שדן בין היתר במיהות התובע המייצג ואישר אותו כאמור, ולאחר שפסק את כי התובע דנן והנתבע 2 ישמשו כבאי כוחו. – גם זאת לאחר שדן בזהות ובניסיון באי הכח ופסק כאמור שהם ייצגו את התובע המייצג.- ניספח 4 לתצהיר עדות ראשית תובע.

על פי הסכם השותפות העביר הנתבע 2 ( להלן ייקרא גם: עו"ד חשן) את ניהול התביעה הייצוגית אל התובע ( להלן ייקרא גם: עו"ד ערן), כאשר הנתבע 1 ( להלן ייקרא גם: עו"ד קירשנבאום) אמור היה "להשתתף בניהול התביעה" הייצוגית- המבוא לניספח 1 לתצהיר התובע.
עפ"י החלוקה שנקבעה בהסכם השותפות - חלקו של התובע הוא 45% משכר הטרחה, הנתבע 2 יקבל גם הוא 45% משכר הטרחה ואילו הנתבע 1 יקבל 10% משכר הטרחה.
זאת לציין כי עו"ד חשן שימש כתובע המייצג במסגרת התביעה הייצוגית.
עו"ד ערן ועו"ד קירשנבאום שימשו בתפקיד באי כוח התובע המייצג

בשלב מאוחר יותר הסכימו הצדדים על שינוי אופן חלוקת שכר הטרחה בין הצדדים להסכם כך שכל אחד יקבל 1/3 משכר הטרחה שייפסק על ידי בית המשפט.
הסכמה זו לא הועלתה על הכתב והצדדים חלוקים על הנסיבות והתנאים שהובילו לשינוי חלוקת שכר הטרחה.
על פי כתב התביעה ,הטעם לשינוי אופן החלוקה נבע מכך שהוסכם שעו"ד קירשנבאום יוביל את ניהול התביעה הייצוגית . מסיבה זו הוגדל חלקו על חשבון חלקם של האחרים.

התובע עותר לתשלום חלקו בשכר הטרחה שנפסק במסגרת אישור הבקשה לאישור תביעה ייצוגית בסכום של 52,852 ₪-בש"א 5989/06 וכן חלקו בשכר הטרחה שנספק במסגרת פסק הדין שבו אושר הסכם הפשרה בתביעה הייצוגית בסכום של 511,333 ש"ח.
בנוסף טען התובע כי הילווה לנתבע 2 סכום של 24,000 . הלוואה שלא הוחזרה עד למועד הגשת התביעה וסכומה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על 28,500 ש"ח.

בפני ביהמ"ש העידו התובע בעצמו וכן עו"ד יוסף ורון. כמו כן הוגש מטעם התובע תצהירו של ד"ר גד שמואלי, המומחה מטעם התובעים בתביעה הייצוגית.
משלא התייצב להיחקר על תצהירו נגרע תצהירו מתיק בימה"ש.
הנתבעים אף הם העידו בעצמם וכן העידו מטעמם עו"ד קפלן יוסף ופרופסור אבנר הרמן כהן.

הנתבעים אינם מכחישים את קיומו של ההסכם לחלוקת שכר הטרחה .
הטענה שבפיהם היא כי הוסכם מפורשות בין הצדדים כי תנאי להעברת חלקו של התובע בשכר הטרחה הוא השתתפות פעילה בניהול התביעה הייצוגית על ידי התובע אלא שבפועל ניהלו הנתבעים את ההליך המשפטי במשך כ – 6 שנים ללא מעורבות פעילה מצד התובע כאשר הלכה למעשה זנח התובע את הטיפול בתביעה הייצוגית .
בנסיבות אלו הוא הפר את חלקו בהסכם ולכן אינו זכאי לקבלת 1/3 משכר הטרחה.

הסכם השותפות שנכרת בין הצדדים הוא הסכם תמציתי .
למעט אופן חלוקת שכר הטרחה כולל תנאי נוסף לפיו ניהול התביעה ייעשה במשותף על ידי התובע והנתבע 1 .
למרות ההגדרה כי ניהול התביעה ייעשה באופן משותף חלוקת שכר הטרחה אינה שוויונית שכן הוסכם מלכתחילה שהתובע יקבל 45% משכר הטרחה לעומת הנתבע 1 שיקבל 10% בלבד.
זאת לציין כי הסכם השותפות נכרת לאחר שכבר הוגשה בקשה לאישור התביעה הייצוגית על ידי התובע כשבמועד הגשתה ניהלו התובע והנתבע 2 משרד משותף ואילו הקשר עם הנתבע 1 נוצר בהמשך לצורך השתתפות בניהול התביעה .כך שמלכתחילה , היה חלקו של הנתבע 1 בשכר הטרחה נמוך יותר מחלקם של התובע והנתבע 2.
על פי גרסת הנתבע 1 , בשל ניסיונו הרב במקצוע עריכת הדין לעומת ניסיונו של התובע שהיה אומנם רופא בתחום הגניקולוגיה אך היה בשנותיו הראשונות במקצוע עריכת הדין ,התבקש הנתבע 1 לקבל לידיו את מושכות ניהול התביעה הייצוגית .בשל כך הוסכם בשלב מאוחר יותר להגדיל את חלקו בשכר הטרחה שייפסק כך שכל אחד מהשותפים יקבל 1/3 מכל סכום שיפסוק בית המשפט בסיום ניהול התביעה הייצוגית.

על פי גירסת הנתבע 1 עיקר הסיוע שנדרש מהתובע היה בתחום הרפואה ( ניתוח מחקרים, לימוד החומר הרפואי והכנת התיק לדיוני ההוכחות וחקירת העדים) בנוסף על השתתפות פעילה בניהול התביעה הייצוגית בתחום המשפטי ( הכנת כתבי טענות, השתתפות בדיונים וכו').לטענת הנתבע 1 , השתתפות התובע בניהול התביעה היא תנאי מתלה לקיום ההסכם שנכרת עמו .
משעה שהתובע זנח את ניהול התביעה הייצוגית, כך לשיטת הנתבע 1, הרי שאינו זכאי לקבלת חלקו בשכר הטרחה. על פי גרסתו של הנתבע 1, שכר הטרחה שנפסק על ידי בית המשפט בתביעה הייצוגית חולק באופן שווה בין הנתבעים 1-2 ( כל אחד מהנתבעים קיבל מחצית משכר הטרחה).

הנתבע 1 העיד על הפעילות שנעשתה על ידו במהלך ניהול התביעה הייצוגית מרגע חתימת הסכם השותפות בין הצדדים ואשר ממנה הדיר התובע ,לטענת הנתבע 1 , את רגליו.
על פי תצהיר הנתבע 1 עולה כי בין היתר נעשו הפעולות הבאות ללא מעורבות התובע:
קיום פגישות לצורך הכנה ותכנון ניהול ההליך המשפטי שאליהן זומן התובע ולא התייצב, הגשת בקשה לצו מניעה במסגרת התביעה הייצוגית, הגשת עתירה לבג"ץ בקשר עם התביעה הייצוגית, לימוד המחקרים הרפואיים שנדרשה הצגתם לבית המשפט, ייצוג בדיונים בבית המשפט, הכנת סיכומי התביעה הייצוגית, השתתפות בישיבות גישור, שיתוף פעולה עם הגורם שמונה לבדיקת הסכם הפשרה שגובש במסגרת התביעה הייצוגית.

מנגד, מגרסת התובע עולה כי הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית והכנתה נעשו על ידי התובע לפני שהנתבע 1 צורף כשותף לניהול ההליך המשפטי. כמו כן היה מעורב התובע בהגשת בקשה לצירוף תצהירים בשלבים המוקדמים של בירור התביעה הייצוגית וכן התייצב בבית המשפט לדיונים שהתקיימו בתביעה הייצוגית.

האם ההסכם בין הצדדים הוא "חוזה על תנאי" ?
סעיף 27 לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג – 1973 ( להלן: חוק החוזים) מגדיר מהו חוזה על תנאי .סעיף 29 לחוק החוזים מורה כי דינו של חוזה מותנה ,שהתנאי שנקבע לא נתקיים הוא בטלות.
"תנאי מתלה הוא תנאי המותנה בדרך כלל בהתקיימות אירוע עתידי, בלתי-ודאי, שהוא חיצוני לחוזה ואינו מטיל חובה על מי מהצדדים. זאת להבדיל מתניה חוזית שהיא חיוב שאת ביצועו נוטל על עצמו אחד הצדדים לחוזה " [ע"א 4445/10 ‏ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ, 5.9.2012].

הנתבע 1 נשאל בחקירתו הנגדית האם הסכם השותפות בתוקף וכך השיב:
"ההסכם בוודאי בתוקף אבל לא בתוקף עם התובע. בסעיף 29 בחוק החוזים יש תנאי מתלה. הבטלות היא במסגרת ההתחייבויות ביני לבין התובע.
לאחר שהתובע לא קיים את חלקו, ההסכם מתבטל.
אני וחושן נותרנו והתחלקנו בשכ"ט".

מתשובתו של הנתבע 1 אנו למדים כי ההסכם נכנס לתוקף ונותר תקף. אולם לטענת הנתבע 1 ,מאחר שהתובע לא עמד בהתחייבותו על פי ההסכם לשתף פעולה עם הנתבע 1 בניהול התביעה הייצוגית, אזי למעשה ,הופרה התחייבות התובע כלפי הנתבע 1 ולכן ההסכם בין התובע לנתבע 1 - התבטל.
מכאן שגם לגרסת הנתבע 1 אין לפנינו תנאי מתלה שמונע את כניסתו לתוקף של ההסכם אלא הסכם שנכנס לתוקף והתבטל- לטענתו - בשל אי קיום התחייבות.
אשר על כן אני דוחה את טענת הנתבע 1 כי ההסכם כלל תנאי מתלה שלא התקיים ולכן דינו בטלות.

הנתבע 1 אישר בחקירתו כי לא פעל לביטול החוזה .כן אישר כי לא נשלחה לתובע התראה בדבר הפרת ההסכם על ידי התובע ( עמ' 69 ש' 8-11).
גם הנתבע 2 אישר בחקירתו הנגדית כי ההסכם לא בוטל ואף יפוי הכוח שנתן הנתבע 2 לתובע כמייצגו בתביעה הייצוגית נותר בתוקף ( עמ' 57, ש' 9-26 לפרוטוקול).

על הודעת ביטול חוזה למקרה של הפרה יסודית להיות ברורה ומפורשת ממנה יעלה באופן שאינו משתמע לשני פנים למפר כי בכוונת הצד הנפגע לבטל את ההסכם בשל ההפרה [ ע"א 7938/08 ‏היאלי מונסנגו נ' מוריס מכביאן] לפיכך נדחות טענות הנתבעים כי אין צורך במשלוח הודעת ביטול ודי בהתנהגות הצדדים.
במקרה שלפניי לא נשלחה כלל הודעת ביטול. אשר על כן אני קובעת כי ההסכם לא בוטל והוא בר תוקף.

כעת יש לבחון מהי התחייבות התובע על פי ההסכם והאם אכן הפר התובע את ההסכם כך שאינו זכאי לחלקו בשכר הטרחה כטענת הנתבעים.
כאמור הסכם השותפות הוא תמציתי ביותר .התחייבותו של התובע נכתבה כך:
"ניהול התביעה ייעשה במשותף על ידי אהרן ודוד". עסקינן בהסכמה כללית לפיה התובע והנתבע 1 ינהלו את התביעה אלא שלא ניתן ללמוד מהאמור בהסכם לגבי הפעולות אותן נדרש התובע לבצע במסגרת ניהול התביעה במשותף עם הנתבע 1.

יש לזכור כי התובע הוא שהגיש את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית .
רק בשלב מאוחר יותר צורף הנתבע 1 לניהול התביעה הייצוגית .בעניין זה אפנה לסעיף 30 לכללי לשכת עורכי הדין ( אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, הקובע כי זכאות עורך דין לחלק בשכר טרחה בשל העברת טיפול לעורך דין אחר טעונה הסכמה מפורשת. כך שניתן לייחס את ההסכם השותפות שנעשה בין הצדדים גם כמענה לדרישה הקבועה בכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.

הסכם השותפות נערך בין שותפים שכולם עורכי דין .לכן עסקינן בצדדים שיחסי הכוחות ביניהם שווים .
ככל שהסכימו כי תנאי לקבלת החלק בשכר הטרחה הוא ביצוע פעולות מסוימות ומוגדרות מראש היה על תנאי זה להיכתב במסגרת ההסכם באופן מפורש אלא שההסכם שותק בנוגע לחלקו של כל אחד מהשותפים במסגרת ניהול התביעה הייצוגית.

הנתבעים נותנים משקל למילים " ניהול במשותף" בהסכם השותפות ,מהן יש ללמוד לטענתם על מחויבות התובע לקחת חלק פעיל בניהול התביעה הייצוגית. אלא שללא יציקת תוכן נוסף בהסכם למילים אלו בדמות חיובים ספציפיים המוטלים על כל אחד מהצדדים להסכם ניתן לצקת תוכן שונה למילים אלו.
אחת החלופות היא לקיחת חלק פעיל בכל פעולה ופעולה שנעשתה במהלך ניהול ההליך המשפטי. ברם ניתן גם לקבוע כי החובה של כל אחד מהשותפים היא לתרום את חלקו בניהול ההליך בהתאם ליתרונו היחסי כך הנתבע 1 הוא המנוסה יותר בתחום המשפטי ואילו התובע בתחום הרפואי. חלופה נוספת היא כי אחד השותפים הוא שותף פעיל המבצע את הניהול היומיומי ואילו השותף הנוסף מעורב רק בפעולות מהותיות. חלופה אפשרית נוספת היא כי שותף אחד הוא יוזם ההליך ומי שהגה ושתל את זרעי הרעיון ולכן עיקר חלקו בשותפות הוא בשלביה הראשוניים ואילו השותף הנוסף שצורף בשלב מאוחר יזכה ליהנות מחלק שווה בפירות השותפות ,אך זאת ,בתמורה לניהול ההליך בפועל.

יוצא אם כן , כי הסתמכות הנתבעים על המילים " ניהול במשותף" כמחייבת פירוש אחד בלבד לפיה יש למדוד את כמות הפעולות שביצע כל אחד מהצדדים ובכך להכריע בדבר הזכאות לשכר טרחה אינה נכונה בהכרח.

התובע צירף לתצהירו כתבי בי דין רבים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב שדן בתביעה הייצוגית עליהם מתנוסס שמו של התובע כבא כוח התובעים הייצוגיים ביחד עם הנתבע 1 . כמו כן צירף פרוטוקולים של דיונים שהתקיימו בתאריכים: 25.2.2008, 26.3.2008 ו – 19.5.2008, בהם נכח התובע.
עוד הוצג מכתבו של התובע מיום 3.3.2009 המופנה אל החוקר, מוקה קריגר, שעניינו חקירת קשרים בין רופא מבית החולים לנתבעת בתביעה הייצוגית.
בהחלטת כבוד השופט אלטוביה מגן מיום 7.9.2010 בגדרה אושרה הבקשה לניהול התביעה הייצוגית צוין על גבי ההחלטה התובע כאחד מבאי כוח התובעים הייצוגיים- מינוי זה למותר להדגיש לא בוטל מעולם על ידי בית המשפט!.

עוד צורף לתצהיר התובע, מכתב מיום 14.12.2007 שהופנה אל הנתבע 1 ובו התריע התובע מפני ניסיון הנתבע 1 להוציאו/להדירו מייצוג בתביעה הייצוגית.
במכתב זה הבהיר התובע כי התחום הרפואי בנוגע לתביעה הייצוגית נותר באחריותו הבלעדית. במכתב זה גם מבהיר התובע כי בכוונתו להמשיך וליטול חלק בתביעה הייצוגית ובהמשך ייצוגם של התובעים הייצוגיים.
נוסף על האמור לעיל צורפו התכתבויות שונות שאותרו על ידי התובע ( נספח 6) המעידות על הקשר בין התובע לנתבעים בנוגע לתביעה הייצוגית בין השנים 2006-2009.

הראיות שצירף התובע שומטות את הקרקע מתחת לגרסת הנתבע 1 לפיה התובע " נעלם" לחלוטין עוד בראשית הדרך בחודש מרץ 2006 ( סעיף 51 לתצהיר הנתבע 1), שכן ראיות אלו מראות באופן ברור שהתובע היה מעורב בתהליך גם אם לגישתו של הנתבע 1 נדרשה מעורבות רבה יותר מכוח הסכם השותפות.

הנתבע 1 טען בעדותו כי במסגרת ניהול התביעה הייצוגית הופיע התובע כ"אורח" לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 5.3.2009 לצורך שמיעת החקירות הנגדיות ( סעיף 40 לתצהירו של נתבע 1) .
אלא שמעיון בפרוטוקול ישיבת ההוכחות ( נספח י"ח לתצהירי הנתבעים בעמ' 127-128) עולה כי התובע לקח חלק פעיל בחקירה הנגדית ואף הפנה מס' שאלות לעד, בהמשך החקירה הציג התובע שאלה נוספת לעד והנתבע 1 אף דרש מהעד להשיב על שאלתו של התובע ( נספח י"ח עמ' 144 ש' 21-23).
מסקנתי - לא ניתן לקבל את טענת הנתבע 1 לפיה התובע הגיע כ"אורח" בלבד בעוד שמפרוטוקול הדיון עולה כי הוא לקח חלק פעיל בחקירה הנגדית גם אם הציג מס' מצומצם של שאלות.

הנתבע 1 מבקש לבסס עמדתו על הסכם הפשרה שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 23.12.2012 בו נכתב על ידי הצדדים להסכם הפשרה בפרק ההגדרות כי ב"כ התובע המייצג הוא הנתבע 1 בלבד מבלי שהוזכר שמו של התובע וכן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 4.11.2013 שאישר את הסכם הפשרה.

אלא שהסכם הפשרה נערך על ידי הצדדים להסכם ( ראו חקירתו של הנתבע 1 בעמ' 81 ש' 12-13 וכן ראו חקירתו של עו"ד קפלן – עמ' 48, ש' 29 ואילך וכן עמ' 49 ש' 1-4 לפרוטוקול.
טענה זו ממילא אינה יכולה לשמש ראיה לכך שהתובע אינו חלק מהתביעה הייצוגית שכן הנתבע 1 יכול היה להשפיע על תוכן הסכם הפשרה כצד להסכם , כפי שכנראה עשה , ואילו פסק דינו של בית המשפט המחוזי כלל לא נקב בשמות באי כוח התובע הייצוגי .לא בכותרת פסק הדין ולא בגוף פסק הדין .
לשון אחרת , לא ניתן לקבוע כי המותב שאישר את הסכם הפשרה נדרש לזהותם של באי כוח התובע המייצג ,חרף תשובתו של הנתבע 1 בחקירתו הנגדית לפיה " השופט מגן שם לב שהתובע לא היה שם" (עמ' 82 ש' 1-2 לפרוטוקול)- תשובה שאין לה אחיזה בהחלטות בית המשפט המחוזי שדן בתביעה הייצוגית .
נוסף על כך אין חולק שלא הוגשה כל בקשה לבית המשפט המחוזי לעניין זהות התובע המייצג בתביעה הייצוגית , זהות באי כח שכאמור אושרו בהחלטת השופט אלטוביה כבאי כח התובע המייצג וגריעתו של התובע – עו"ד ערן מייצוג.

נוסף על האמור לעיל , אישר הנתבע 1 בחקירתו הנגדית ,כי אין בידיו ראיות המעידות על פניות מטעמו אל התובע בבקשה לסיוע במהלך ניהול התביעה הייצוגית ( עמ' 66, שור' 11 ואילך וכן עמ' 67 משור' 30 ואילך).

עדותו של עו"ד קפלן יוסף שייצג את הנתבעות בתביעה הייצוגית אין בה להועיל לנתבעים לצורך הכרעה בטענה בעניין מעורבותו של התובע בייצוג התובע הייצוגי .
עו"ד קפלן השיב אמנם שהתנהל רק מול הנתבע 1 אך יחד עם זאת ציין כי ראה את שמו של התובע ואישר שהתובע היה נוכח בדיונים .כן השיב כי מקובל שישנם משרדים שבהם מס' מייצגים אך הקשר נעשה למול מייצג קבוע ומהות היחסים בין עורכי הדין המייצגים את התובע הייצוגי לא הייתה בידיעתו כמי שייצג את הצד שכנגד להליך המשפטי.

תוצאה עד כאן –
כנגד דרישות התובע לקבלת חלקו בשכר הטרחה המבוססות על הסכם שותפות שנחתם בין הצדדים ונמצא כי לא בוטל ,עומדות טענות הנתבעים לפיהן התובע לא קיים את חלקו בהסכם ומשכך , הם זכאים לחלוק ביניהם בשכר הטרחה שניפסק לבאי כח התובע ה מייצג ולשלול את זכותו של התובע דנן. אלא שלא ניתן לקבל את טענות הנתבעים שאינן עולות באופן מפורש מהסכם השותפות שכאמור שותק לגבי הפעולות שנדרש כל צד להסכם לבצע. מה גם שטענות הנתבעים נסתרו לאור הראיות שהציג התובע בדבר מעורבות בהליך המשפטי בבית המשפט המחוזי בשנים שלאחר חתימת ההסכם.

הנתבע 1 הציג אמנם רשימת פעולות שביצע בעצמו במהלך ניהול התביעה הייצוגית אולם גם אם כוונת הנתבעים הייתה למעורבות רבה יותר מצד התובע וסיוע בניהול התביעה הייצוגית הרי שלא מצאתי שכוונה זו עולה מתוך הסכם השותפות שהוצג לבית המשפט על ידי התובע שכאמור קובע רק כי " ניהול התביעה ייעשה במשותף על ידי אהרון ודוד".
הפרשנות שמבקשים הנתבעים לצקת לתוך המילה " במשותף" לפיה מילה זו מעידה כי קבלת שכר הטרחה מותנית בהשתתפות פעילה אינה מתקבלת.
מדובר בתנאי מהותי ליחסי השותפים.
חזקה על הצדדים להסכם שכולם עורכי דין שאם זו הייתה כוונת הצדדים היה הדבר נרשם באופן ברור כך שכל צד להסכם יידע כי רק מעורבות פעילה ומלאה במלוא התהליך תזכה בקבלת שכר טרחה או להיפך כי היעדר פעילות באופן שנקבע בהסכם תשלול את הזכות לקבלת שכר טרחה.
לאמור לעיל יש להוסיף כי הנתבע 1 צורף בשלב מאוחר יותר לניהול התביעה הייצוגית לאחר שהתובע כבר הגיש את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית לבית המשפט .
ממילא, כבר בנקודת המוצא לא ניתן להתייחס לצדדים להסכם כשווים.

בהסכם הראשון, חרף העובדה כי הוסכם על ניהול התביעה במשותף, עמד חלקו של הנתבע 1 על 10% משכר הטרחה שייפסק לעומת 45% לתובע . רק בשלב מאוחר יותר הסכימו הצדדים על חלוקה שווה של 1/3 לכל אחד מהצדדים.
יש להניח כי הגדלת חלקו של הנתבע 1 בשכר הטרחה שיקפה התחייבותו לפעילות רבה יותר מצד הנתבע 1 ובתמורה לכך הסכים התובע לוותר על חלק נכבד משכרו.

לאור מסקנתי דלעיל כי לא הוכח קיומו של תנאי בהסכם השותפות לפיו במהלך ניהול התביעה הייצוגית או בסיומו נבחנת רמת המעורבות של כל אחד מהצדדים להסכם ובהתאם לכך תקבע הזכות לקבלת החלק בשכר הטרחה, הרי שאיני צריכה להידרש ולדון לדון בכל פעולה ופעולה שנעשו על ידי התובע והנתבע 1 כבאי כוח התובע הייצוגי.

תוצאת פעולתם של הנתבעים שהחליטו לשנות חד צדדית את תנאי הסכם השותפות ולחלוק בכספי שכר הטרחה שפסק בית המשפט המחוזי מבלי שהתובע יזכה לחלקו היא הלכה למעשה עשיית דין עצמי בכך שהשמיטו את שמו של התובע מהסכם הפשרה שהוגש לבית המשפט מבלי שניתנה הודעה מוקדמת על כך לתובע והודעה מפורשת בעניין לבית המשפט .

הנתבעים, שמובן שהם בעלי אינטרס זהה להגדיל את חלקם היחסי בשכר הטרחה שנפסק החליטו בינם לבין עצמם לנשל את התובע השותף מחלקו בשכר הטירחה , על בסיס טענותיהם השונות בדבר היקף פעילותו ומעורבותו של התובע בניהול התביעה הייצוגית ומבלי שנוהל הליך משפטי כלשהו להוכחת טענותיהם בדבר הפרת ההסכם על ידי התובע.

מאחר שלפנינו הסכם שותפות, בו כל השותפים הם בעלי מעמד דומה, כלל לא הוכח על ידי הנתבעים כיצד מעוגנת זכותם להחליט על שלילת חלקו של התובע בשכר הטרחה בנסיבות בהן סברו הנתבעים שהתובע לא מילא את חלקו בניהול התביעה הייצוגית ומבלי שניתנה על כך התראה מראש לתובע.

עוד אדגיש כי לא נוכחתי כי התובע הפר הפרה יסודית את ההסכם. הפרה המקנה לנתבעים זכות לבטל את החוזה.
גם אם הניחו הנתבעים במהלך ניהול התביעה הייצוגית כי על התובע לקחת חלק בפעולות ספציפיות, עסקינן בהפרה שאינה יסודית והיה על הנתבעים להודיע בכתב לתובע על הפרת ההסכם וכוונתם לבטלו תוך מתן אפשרות לתובע לפעול לתיקון ההפרה הנטענת.

הנתבעים טוענים לקיומה של הפרה יסודית בדיעבד, לאחר שלטענתם התובע לא ניהל במשותף את התביעה הייצוגית. אלא שהנחה זו מבוססת על פעולות שונות ורבות שלגבי אף אחת מהן לא נשלחה אל ה תובע הודעה על כוונה לבטל את ההסכם במהלך ניהול התביעה הייצוגית או לאחריה.

אחת מטענות הנתבעים היא שמאחר שהתובע לא מילא את חלקו בניהול התביעה הייצוגית נדרשו הנתבעים לשכור את שירותיו של פרופ' אבנר הרמן כהן, לצורך לימוד המחקרים הרפואיים בתחום הרלוונטי ולצורך הכנה לחקירות נגדיות במסגרת הדיונים בתביעה הייצוגית.
שכרו של פרופ' כהן על פי גרסת הנתבעים היה 50,000 ש"ח ששולם לאחר שניתן פסק דין בתביעה הייצוגית . סכום ששולם מהכספים שפסק בית המשפט המחוזי.
הנתבעים הציגו ראיות בדבר פניות לתובע לצורך מתן מענה לעבודת ההכנה הנדרשת מההיבט הרפואי בהן צוין כי הנתבע 1 נדרש לסיוע לקראת ישיבת ההוכחות בהכנת התיק.

בעניין זה אני מקבלת את עדותו של פרופ' כהן כעדות מהימנה לפיה הנתבעים שכרו את שירותיו בשל מומחיותו והוא שיתף פעולה עם הנתבעים במסגרת ניהול התביעה הייצוגית וכן כי שולם לו שכרו בשיעור של 50,000 ש"ח.

מאחר שגם לשיטת התובע חלקו בשותפות היה בין היתר אחריות על ההיבט הרפואי שבניהול התביעה הייצוגית בשל השכלתו הרפואית ( ראו מכתבו של התובע בנספח 5 לתצהירו) ניתן לקבוע כי ההוצאה בגין שירותיו של פרופ' כהן נדרשה מהסיבה שהתובע לא מילא את חלקו בתחום זה .לכן יש מקום לקזז מחלקו של התובע את מלוא הסכום ששולם לפרופ' כהן על ידי הנתבע 2 ונגרע מחלקם של כלל השותפים להסכם שכן הנתבעים הוכיחו כי ניתן היה להימנע מתשלום זה ככל שהתובע היה מבצע את העבודה שביצע פרופ' כהן.

התובע ביקש לטעון כי הנתבעים לא פנו אליו בדרישה לסייע, אולם בניגוד ליתר הפעולות שנעשו במהלך ניהול התביעה הייצוגית לגביהם ניתן לתת משקל לקיומן של דרישות מצד הנתבעים הרי שבנוגע לסיוע בהיבטים הרפואיים שהתובע אישר במכתבו לנתבע 1 כי הוא מצוי בתחום אחריותו ( נספח 5 לתצהיר התובע) אין הוא יכול לפטור את עצמו מהטיפול בנושא רק בשל היעדר "דרישה מפורשת" מצד הנתבעים.

טענת קיזוז נוספת שהעלו הנתבעים היא כי בשל היעדר מעורבות מצד התובע נאלצו הנתבעים לבצע את חלקו בניהול התביעה הייצוגית ולכן יש לפסוק את שכרם בגין ביצוע חלקו של התובע בסכום של 710,000 ש"ח ולקזזו מכל סכום שייפסק לטובת התובע, אלא שעל נתבע הטוען טענת קיזוז מוטל נטל הוכחה דומה לנטל המוטל על תובע בהוכחת תביעתו.
במקרה שלפניי הנתבעים הציגו את הטענה באופן כללי ומבלי שהוצגו ראיות בדבר עלויות נוספות בהן נאלצו הנתבעים לשאת בשל טענתם לאי פעילות של התובע . אשר על כן איני נדרשת לטענה זו כלל.

בסיכומיהם טענו הנתבעים כי התובע חדל מלעסוק במקצוע עריכת הדין החל משנת 2009 . מכאן מבקשים הם ללמוד כי התובע כלל לא התכוון לעמוד בחיוביו על פי הסכם השותפות אלא שעובדה זו נלמדת על ידי הנתבעים מתוך שאלת בא כוח התובע במהלך החקירה הנגדית של הנתבע 1 בגדרה נשאל האם היה ידוע לנתבע 1 כי לתובע כבר לא היה משרד עורכי דין והוא קיבל רק מטופלים בקליניקה כרופא.

לא מצאתי כי מהאופן שבו נשאלה השאלה ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים שעל בסיסם תקבע מסקנה משפטית לפיה התובע התכוון שלא לעמוד בחיוביו על פי ההסכם. התובע הבהיר בסיכומיו כי שאלה זו נועדה להבהיר כי חלקו של הנתבע 1 בניהול התביעה הייצוגית היה משמעותי יותר בשל עיסוקו כעורך דין במשרה מלאה לעומת התובע שפעל כרופא המקבל מטופלים בקליניקה.

התובע עתר לחיוב הנתבעים בתשלום החזר הלוואה שניתנה לנתבע 2 במהלך שנת 2009 ולא נפרעה עד למועד הגשת התביעה.
על פי כתב התביעה עמד סכום ההחזר נכון למועד הגשת התביעה הוא 28,500 ש"ח.
הנתבע 2 אישר כי קיבל את ההלוואה מהתובע ברם טען כי ההלוואה הוחזרה במסגרת "התחשבנות פנימית בין התובע לנתבע 2 " שנערכה מכוח הסכם שיתוף שנחתם ביום 4.12.2004 בקשר עם ניהול משרד עורכי דין על ידי התובע והנתבע 2.
טענת הנתבע 2 לעניין זה היא טענת " הודאה והדחה" . על הנתבע 2 הנטל להוכיח כי פרע את ההלוואה אלא שלמעט הצגת הסכם שיתוף משנת 2004 בעוד ההלוואה ניתנה בשנת 2009 לא הוצגה ראיה כלשהי בדבר פירעון ההלוואה.
בנסיבות אלו אני מקבלת את תביעת התובע ומחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע את הסך של 28,500 ש"ח בגין אי פירעון ההלוואה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
אציין כי לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע 1 בפרעון ההלוואה חרף העובדה שאחד התשלומים הועבר באמצעותו מהתובע לנתבע 2 שכן התובע לא הציג אסמכתא כלשהי ממנה ניתן ללמוד על יריבות בין התובע לנתבע 1 בקשר עם מתן ההלוואה.

בשולי פסק הדין אפנה לפסק הדין שניתן ברע"א 4363/17 נקניק נהריה כשר זוגלובק בע"מ נ' עו"ד שגב ירון, 24.8.17, שם נאמר באמרת אגב ומבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין כי הסכם לחלוקת שכר טרחה בין תובע ייצוגי לבא כוחו הוא הסכם המעורר קשיים לא מבוטלים. במקרה שלפניי שאלה זו לא התעוררה ולכן איני דנה בה.

סיכום
התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה לחיוב הנתבעים בתשלום חלקו של התובע בשכר הטרחה שנפסק במסגרת ניהול התביעה הייצוגית הן בשלב אישור הבקשה לניהול התביעה הייצוגית והן במסגרת פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה.
מאחר ששכר הטרחה שנפסק בתביעה הייצוגית חולק באופן שווה בין הנתבעים אני מחייבת כל אחד מהנתבעים לשאת במחצית משכר הטרחה שלו זכאי התובע על פי הסכם השותפות בקיזוז סכום של 50,000 ש"ח ששולם לד"ר הרמן כהן על ידי הנתבע 2 על פי מועד תשלומו . סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן ובנוסף , מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 28,500 ש"ח בגין הלוואה שניתנה לו על ידי התובע ולא הוכח כי היא נפרעה על ידי הנתבע 2, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כן מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בשכ"ט עו"ד בסכום של 86,250 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית ממועד מתן פסה"ד וכן בהחזר אגרת בית משפט ששילם התובע בתוספת הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לידי באי כוח הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ח, 02 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אהרן ערן
נתבע: דוד קרשנבוים
שופט :
עורכי דין: