ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמקור בעמ נגד סופרקום בע"מ :

לפני כבוד ה רשם בכיר אריה דורני-דורון

התובעים:

  1. אמקור בעמ
  2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
  3. הפניקס פנסיה וגמל בע"מ

על ידי עו"ד יהודה זהבי

נגד

הנתבעים:

  1. סופרקום בע"מ
  2. סייפנד בע"מ

על ידי עו"ד משה בר

החלטה

ביום 25.5.17 הוגשה בקשה לפינוי מושכר אך זו הייתה רק חלק ממסכת תביעות הדדיות חלקן מקבילות חלקן אוחדו בשמיעה ובמסגרתן ,גם תביעות כספיות ,כשחלקן עדיין מתבררות בין התובעות שהינן מהגדולות שבחברות הנדל"ן בישראל כך לדברי הנתבעות , לבין השוכרות ששלמו בגין סכמי השכירות מ2013 מעל כ 17 מיליון ₪ נכון למועד הגשת התביעה .

ביום 17.10.17 ניתן תוקף של פס"ד להסכמות הצדדים כדלקמן:

"מבלי לפגוע בטענה מטענות הצדדים, ולסיום המחלוקת תביעה זו בלבד , מבלי שזה יפגע בטענות הצדדים בתיקים אחרים שתלויים ועומדים בניהם, מסכימים הצדדים כדלקמן;
הנתבעות תפנינה את המושכר כולו ביום 30/6/18.
על חשבון הרבעון שהתחיל ביום 1/7/17 והרבעון שהתחיל ביום 1/10/17 תמסורנה הנתבעות לתובעות ביחד ולחוד שיק על סך 3,000,000 ₪ ליום פירעון 25/10/17.
כן תמסורנה המחאות כדלקמן;
סך של 1,500,000 ₪ ליום 1/1/18 וסך של 1,500,000 ₪ ליום 1/4/18.
מכיוון שההמחאות הן ע"ח דמי השכירות, דמי הניהול, וההוצאות האחרות , חשבי התובעות והנתבעות יבחנו את החשבונות ביחד לרבות יתרות חוב קודמות - ובתוך 10 ימים יגישו את יתרות התשלומים .
ככל שלא יגיעו להסדר שימונה ע"י בית המשפט שיבדוק את החשבונות וימציא חוות דעת מסודרת לבית המשפט וחוות דעתו תכריע בנושא. הוא יגיש את חוות העת 10 ימים מיום שיקבל את כל המסמכים מהצדדים.
למען הסר ספק מובהר כי החוב הנטען בתביעה שהגישו הנתבעות נגד התובעות בגין מה שלטענתם הינו בתשלום ביתר בעבר לא יכלל בחישוב הזה".

לאור הודעת התובעת מהיום, לפיה, לא התקיימה בחינה משותפת של החשבונות, אני ממנה כמומחה את עו"ד ורו"ח ליאור שחטר, מרח' החשמונאים בתל אביב יפעל בהתאם להחלטה הנ"ל. שכר המומחה כפי שיסכמו עמו הצדדים, ישולם ע"י הצדדים בחלקים שווים.
הצדדים יעבירו למומחה תוך 3 ימים את כל המסמכים הרלוונטיים
המומחה ימסור חוות דעתו לא יאוחר מיום 20.12.17

עד למועד זה לא היו כל בקשות עיקול . הנתבעות שלמו 6 מיליון ₪ בהתאם להסכמה ולפסק הדין החלקי .

לאחר מינוי מומחה חליף מטעם בית המשפט הגיש זה את חוות דעתו , וביום 7.8.18 התבקש מתן פסק דין בהתאם לחוות דעתו ולפיה הסכום שנותר להשלמת פסק הדין הינו .

ב6.6.18 הוגשה תגובה לחוות הדעת ולפיה המומחה לא בחן דיו עמדת הנתבעים , ומצד כללי הצדק הדיוני יש להעתק לבקשתם לאפשר זאת .

ביום 7.6.18 הוגשה בקשה להטלת עיקולים וכן בקשה למתן פסק דין בהתאם .
ביום 7.6.18 ניתן צו העיקול במעמד צד אחד על ידי המותב הרשם .
בהתקדם תכתובת לעניין הבקשה למתן פסק הדין , הוגשה הבקשה לביטול צו העיקול , בין היתר צויין כי מדובר בחברות בעלות כ 200 עובדים ומחזור עסקאות של כ 120 מיליון ₪ , צו העיקול בתיק של תביעת פינוי והסכום 6,000,000 ₪ שולם בדיוק לפי האמור בהחלטת בית המשפט . לטענת הנתבעות , העובדה שנותר סכום שבחוות דעת שטרם הסתיים בהכרעה ופסק דין , היא משום שעל המומחה לעיין בעמדות הצד שכנגד ומסמכיהם וחוות דעתו טרם אושרה על ידי בית המשפט . הבקשה למתן פסק דין לא התקבלה .
עוד ציינו כי מדובר בהיקף תשלומים שקבלו התובעות עד כה בסדר גודל של כ 20 מיליון ₪ הכוללים דמי שכירות והוצאות נלוות . העיקול גורם לנזק החשבונות מוקפאים מערכי האשראי נפגעים ועוד בכל הנוגע למאזן הנוחות .

כבוד השופטת פרוסט הנכבדה העניקה לצדדים הזכות לתגובות , ובסופם דחתה את הבקשה לביטול עיקול כשעיקר נימוקה הוא כי אין היא משמשת ערכאת ערעור על החלטת המותב הרשם . את טענת מאזן הנוחות ציינה בהערתה כי לא הוטלו העיקולים על משכורת .

ב26.6.18 הגישו הנתבעות בקשת הבהרה ולפיה הסבו את תשומת לב המותב בתיק העיקרי כי אין מדובר בתקיפת החלטת רשם אלא בהליך רגיל של ביטול עיקול שניתן במעמד צד אחד , ושיש צורך בדיון בפני הצדדים, שככל הנראה סבורה הייתה כי מדובר בהחלטת הרשם שלא במעמד צד אחד ברוב תכתובת ביניהם בפניה עם סיומו של התיק בפשרה שהוצעה .

מאוחר יותר הוגשה בקשה על ידי הנתבעות לצו מניעה זמני לעניין הפינוי . את הבקשה לביטול העיקול הורתה להעביר לרשם וב28.6.18 ניתנה החלטה על ידי הרשם לקבוע הדיון בפניו ב4.7.18 כשהחלטת הצו בסמכות שופט וב28.7.18 את הבקשה לצו המניעה הזמני ( שמהותו עיכוב ביצוע פסק דין הפינוי ) ביקשה לבחון בסמכותה בפניה ב1.7.18 ובמסגרתו קבעה כי מדובר בשיהוי בהגשת הבקשה ואין הצדק לתתו לאחר פסק דין ולאחר כ 7 חודשים ממתנו המוסכם .

אצטט מהחלטת כבוד השופטת פרוסט פרנקל הנכבדה הדנה בתיק העיקרי :

מן הכלל אל הפרט. אין מחלוקת על כך כי ביום 17.10.17 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים בו נקבע מועד לפינוי המושכר-30.6.18. הנתבעות לא התריעו בדבר הקושי בפיני המושכר מבעוד מועד, לא בפנייה ישירה לתובעות ולא בפנייה לבית המשפט בדבר העיכוב הצפוי המצריך ארכה מסוימת בפינוי, וזאת עובר להטלת העיקול. איני מוצאת בטענת הנתבעות כי העיקול הזמני שהוטל על חשבונות הבנק ביום 7.6.18 בהתאם להחלטת כבוד הרשם הבכיר דורני-דורון, מהווה הצדקה מספקת לעיכוב בפינוי הנכס נשוא הבקשה. פסק הדין הנותן תוקף להסכמות הצדדים באשר למועד הפינוי ניתן ביום 17.10.17, כאשר העיקול הוטל על חשבונות הנתבעות ביום 7.6.18, קרי, כשבעה חודשים וחצי לערך מיום פסק הדין. בנסיבות אלו, הרי שהיה לנתבעות שהות ארוכה להיערך ולתכנן את הפינוי המוסכם, אך בחרו משיקוליהן שלא לעשות זאת.

כבר נקבע בפסיקה כי שאלת תום הלב הקבועה בתקנה 362(ב)(2) כוללת בחובה גם את השאלה האם השתהה המבקש בבקשתו יתר על המידה.

בעניין "חלמיש" נקבע על ידי כבוד בית המשפט העליון: ”נמצא שעל המבקש צו ביניים, מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות שיש בה כדי להצדיק את התערבותנו המוקדמת. מבקש שהשהה את בקשתו אינו יוצא ידי חובה זו, שהלוא בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר ששיהוי שלעצמו יביא בכל הנסיבות להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר שהעדר נימוקים כבדי משקל להיפוכו של דבר כך בדרך כלל יש לנהוג ”.(ראו ע"א 5240/92 חלמיש נ' אשרז ואח' מז'(1), עמ' 50)).

בקשת ביטול העיקול הזמני :

כאמור נקבע הדיון בפניי ליום 4.7.18 , התובעות ביקשו להקדים את שעת הדיון בבקשה לביטול העיקול הזמני בשל דיון מאוחר יותר בבית המשפט אחר , אך משנבצר מבית המשפט עשות כן, ולאחר שאף הציע מועדים קרובים ביותר אחרים , הגיעו הצדדים במועד שנקבע וטענו טענותיהם בפניי .

דא עקא , המצהיר מטעם הנתבעות לא הופיע , בא כוחו המלומד והנכבד לא ידע לומר היכן הוא , התנצל באצילותו בפני בית המשפט על היעדרותו של המצהיר , לא עתר לדחייה של הדיון לשומעו ביום ראשון 8.7.18 כפי שאף הוצע ,טען לחוסר סמכות עקב דחיית הבקשה לביטול עיקול על ידי המותב בתיק העיקרי , שכן תקיפת הדחייה הייתה צריכה להיות באמצעות ערכאת הערעור , ולחילופין טען להעדר צורך ביסוד הכבדה נוכח ראשית ראייה במסגרת פסק דין ויתרתו על פי חוות דעת מומחה מה שאינו מצריך את המצהיר , וכן קיומו של יסוד הכבדה בשל כתבה באינטרנט בדבר אי תשלום משכורות לעובדים על ידי הנתבעות . כן ציין הוא בין יתר הטענות כי נתפסו כ 600,000 ₪ בחשבון הבנק . בא כוח התובעות הודיע כי הוא מוותר על חקירת המצהיר מטעם הנתבעות שנכח באולם. בשלב זה טרם ניתנה חוות דעת סופית של המומחה לצורך מתן פסק דין משלים לסיום ככלל התיקים שאוחדו .

לעומתו טען בא כוח הנתבעות המלומד , בין היתר כי מעת שהמותב בתיק החליטה לשנות מהחלטתה ולאפשר בחינת העיקול הכספי ב אמצעות הרשם , ה רי ששינוי זה הוא שאמור להיות נבחן בערכאת הערעור , ומשקבע הרשם כי הוא קובע לדיון במסגרת התקנות בבקשה לביטול סעד זמני , החלטה זו הייתה צריכה להיות מושא לתקיפה בבקשת רשות ערעור וזו לא הוגש ה בשום דרך על ידי הצד שכנגד , ולכן הדיון בדין ובסמכות בבקשה לביטול עיקול ובמסגרתה, לא הופיע המצהיר . ומשאין מצהיר אין תצהיר ומשאין תצהיר אין בקשה , ומשאין בקשה למתן צו העיקול , העיקול בטל , שכן מעת בקשת הביטול הדיון הוא " דה נובו " דהיינו על התובעות להוכיח מלכתחילה הצדק העיקול הזמני .

זאת ועוד , לטענתו , מדובר בבקשה לעיקול בתביעה לפינוי ושאין סמכות לתתו, ובאשר למאזן הנוחות העיקול גורם לנזק , פוגע ביכולת לפעול ולשלם משכורות לכ 200 עובדים והעובדה שיש כ 600,000 ₪ בחשבון הבנק רק מוכיחה שהנתבעות בעלות חוסן כספי הגם ששלמו 6 מיליוני שקלים בהתאם לפסק הדין החלקי , ואין מדובר בעיקול משכורת אלא בעיקול בחשבונות הבנק שנזקקים להמשך פעילות החברה בין היתר לשלם משכורות .

הכרעה :

ראשית דבר , לעניין הסמכות , מששינתה המותב הדן בתיק את החלטתה וביקש כי הבקשה תיבחן על ידי הרשם , וזה קבע לדיון בהתאם לדין , תכליתו של הדין הושגה , אם כי לא במסלול העקיף של הוראת ערכאת הערעור על דיון בפני הרשם , אלא בתיקון בהתאם לדין והתקנות כך שהבירור הראשוני אכן יתקיים במעמד הצדדים כפי שנקבע הוצהר והתקיים . הרשם קנה סמכות מעת השינוי בהחלטה והאצלת המשך הבירור על ידי החלטת המותב בתיק העיקרי . כל הדרך אל הדיון שהוא הבירור היחיד הראוי בהקשר זה עברה דרך החלטות קמא שהביאו לדיון המחויב על פי דין , בבקשות ביטול עיקול . גם ולו היה ניתן לראות החלטת המותב בתיק העיקרי כהחלטת ביניים עד לדיון העיקרי בדיון בפני הרשם , הרי ביום הדיון עצמו כל שהתבקש הוא דחייתו לרגל דיון מקביל בתיק אחר.

האפשרות של מותב לתקן החלטתו בעיון מחודש בדרך של הבהרה או הסבת תשומת לבו לכך היא דרך ראויה במקום שעל פניו יש לקיים דיון על פי דין ואין בהחלטתו משום בחינה לגופה של מחלוקת שכן זו נדרשת הבירור בדיון בפני המותב הרלוונטי , המותב בתיק העיקרי בחרה שלא להביא לסרבול דיוני בערכאת ערעור רק כדי שתורה על המובן מאיליו , והוא דיון , שכן זה הדיון הוא הבסיס היחיד היכול לעמוד למבחן ענייני . עם החלטת הרשם היושב בדין העיקול , תבחן ערכאת הערעור את תוצאת החלטתו לאחר הבירור לגופו בדיון אליו הוזמנו הצדדים.

לו רצו התובעות למנוע דיון יכלו להגיש כל בקשה מתאימה לערכאת הערעור. שתי החלטות הן של המותב בתיק העיקרי והן של הרשם עמדו למבחן עצם קיומו של הדיון , וכל שהתבקשה היא בקשה לדחיית הדיון עקב דיון לא מקביל מאוחר יותר אחר בבית משפט אחר .

לפיכך , ומשברור הוא כי הצורך בדיון בבקשת הביטול הוא אינהרנטי להליך , כיוונה נכון המותב בתיק העיקרי ואפשרה בהחלטה משלימה מתקנת את הדיון בפני הרשם שאכן קבע מיד לדיון . כל הנחלים היו מובילים לקיומו של דיון , ודיון זה נקבע ,התקיים ובמסגרתו , המצהיר מטעם התובעות לא הופיע .מנגד טענת חוסר סמכות של הצד שכנגד על רקע התיק לפינוי שאינו תיק כספי אף היא לא התקבלה על ידי בהיות פסק הדין המוסכם בסופו הכולל סוגיות כספיות כאמור , והנדרש השלמה כספית כאיחוד כלל התיקים או הסוגיות הכספיות והפינוי כאחד וכל חשש להכבדה מן הראוי שידון באחת ומשאוחד לפתרון התיקים בפסק דין חלקי הכולל רכיבים כספיים, לא ניתן לפצל ביניהם פורמאלית דווקנית וכאילו עמדו כלל התביעות באחת אף הן . .

במסגרת בקשה לביטול צו עיקול על בית המשפט לבחון: (א) האם הניח מבקש תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. בשלב זה של ההליך נדרש מבקש לעמוד במבחן ההסתברות לקיומה של עילת תביעה ראויה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2013), 911). המשיב, מצדו, יוכל להתנגד להטלת העיקול הזמני, אם יניח תשתית עובדתית ומשפטית המעמידה את העילה הנטענת בכתב התביעה בספק ניכר ( ר"ע 490/86 יונה נ' מקמילן, פ"ד מ(4) 115 (1986)); (ב) האם הראה מבקש שאם לא יינתן הצו הוא יתקשה במימוש פסק הדין; (ג) האם מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש או המשיב. במסגרת בחינת מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון נזקו של מי חמור יותר כתוצאה ממתן צו העיקול (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (5.12.2007)); ו - (ד) האם עמד מבקש בדרישות תום הלב וניקיון הכפיים.

אכן דין הוא כי מעת בקשת הביטול , מבקש העיקול הוא הנדרש להוכיח הצדקו . ככל בקשה, נדרשת זו תצהיר לתמוך בה ובטענותיה . תצהיר הוגש היו בו עובדות נטענות, אולם בדיון המצהיר לא הופיע . אכן מקבל בית המשפט את הקביעה הלוגית כי באין מצהיר אין תצהיר ובאין תצהיר אין בקשה , ובאין בקשה אין עיקול ואם ניתן יבוטל , זאת מבלי להמשיך צעד ניתוח אחד נוסף .

לעניין הראיות הלכאוריות אכן ישנו בסיס לעניין זה של התביעה אלא שעיקרה במסגרת פסק הדין החלקי נפסק בהסכמה ואף שולם , ולגביו לא ניתן כל עיקול ורק ליתרתו הממתנת והחלקית התבקש העיקול .

למרות האמור ולפיו בהיבט הדיוני ובהעדרו של המצהיר לכאורה היה אמור דיון זה להסתיים, ביקשתי לבחון גם העניין לגופו בשל האחריות הכבדה כלפי שני הצדדים לעשות הנכון והמהותי ולא להסתפק בדיוני דווקני פורמאלי .

למעלה מ 20 מיליון ₪ שולמו לאורך כ 4 שנים ועל כך לא חלק איש .נוסף לאמור שולם הסכום שנקבע על ידי בית המשפט במהלך החודשים האחרונים בהתאם למועדי התשלום שנקבעו על ידי בית המשפט סכום של 6 מיליון ₪ . זאת ללא כל בקשות עיקול כלל .

כל שנותר הוא סכום השלמה של כמיליון ₪ עליו יש מחלוקת ובמסגרתו לא ניתן פסק דין משום שעל המומחה לדון ולבחון טענות ומסמכי הצד שכנגד בין אם הושלמו ובין אם לאו , אך זאת ברשות ובסמכות משום שמדובר בהחלטה המתירה זאת . דהיינו מדובר בהתנהלות שאין בה לכשלעצמה יסוד הכבדה אלא שמירת זכות דיונית לפי דין . אמנם הסכום אינו מבוטל , אך במונחים של מחזור כספי של 120 מיליון ₪ שנתי. מדובר באחוז וגם אם היה של 14 מיליון ₪ מדובר בפחות מ10% . יצוין כי עדיין ישנה תביעה כספית נגדית בסכום של כ 4.5 מיליון שבה דווקא הנתבעות הן התובעות שם .

שיהוי ותום לב הדדי :

אותו שיהוי שפעל לרעת הנתבעות בכל הנוגע לסעד המניעה הזמני בהחלטת כבוד המותב בתיק העיקרי ודחה הבקשה לצו המניעה הזמני , אותו שיהוי פועל לרעת התובעות כשמדובר ב7 חודשים לאחר פסק הדין ותשלום כל שנפסק בוודאות במסגרתו , זאת מלבד מועד הגשת התביעה שלאורך כל התקופה לא עלה חשש שלא ישולם סכומה , בחוסנן של הנתבעות וודאי בהיכרות התובעות את הנתבעות החייבות כ 7 מיליון ₪ .. לא עלה במחשבת התובעות להגיש בקשה לעיקול זמני בסכו ם שכזה , ולא בכדי .
גם בסופו של ההליך כמעט גם אז לא הוגשה הבקשה ורק כאשר ביקשו הנתבעות לעמוד על זכותן להציג עוד מסמכים בפני המומחה שאמור להשלים סכום פסק הדין שרובו שולם כדרוש , הוגשה הבקשה לסעד הזמני .

הדיון כבר הגיע לישורת האחרונה ואף אחריה , ובכל זאת הוגשה הבקשה . יתכן שהעיכוב בתשלום שכר הטרחה של המומחה ושמועות יתכן אף נכונות בחלקן , גרמו לחשש , אך אין בכך די לנוכח שאר העובדות הפיננסיות שהוכחו במעש ובתשלום בהיקף כספי משמעותי כדי להותיר הצו על כנו .

סכום החוב שהוכרע בשלבים ראוי היה לעיקול מתחילתו . זה לא התבקש לא על 6 מיליון לא על 7 מיליון ורק בסיום ההתחשבנות לאחר פסק דין בהסכמה כששולם כבר רובו , הוגשה הבקשה . עשרות מיליוני השקלים נשכחו כאילו לא ניתנו בתקופה קצרה יחסית של כ 4 שנים , וכאילו תשלום שכר טרחת המומחה הוא חזות המצב הפיננסי של הנתבעות , ששלמו אך זה עתה עוד 6 מיליוני שקלים. היה על התובעות לעשות מעט יותר מכתבה והעדר מצהיר , כדי לבסס עוצמת הצורך בגיליוטינת העיקול על השלכותיה . לא שחוב שלא שולם בהיקף שכזה לא היה ראוי לנקיטת הליכים ואל ייראה כאילו נכונה התנהלותן של הנתבעות משך השנים בצבירת היקף חוב שכזה על אף ששולם , אלא שבשלב הזה, לאחר כל שכן בוצע , היה צורך ביותר ממה שהוגש והוצג להטלת עיקול הזמני שזמניותו כבר כמעט הסתיימה בתשלום מלוא החוב .נתונים אלה לא הובהרו דיין ומשעלו במלוא עוצמתם העובדתית , לא הותירו הברירה אלא לראות את סכום היתרה על אף גובהו ככזה הראוי להידרש בדרך המקובלת לאחר הפסיקה הסופית כפי שראו מסלול זה הצדדים אך לא מכבר .

"יסוד ההכבדה" לא מוכח אל מול " יסוד ההקלה ":

אין כל תצהיר המבסס יסוד הכבדה, מצהיר התובעות לא הופיע לדיון .
קיים וויתור על חקירה שכנגד של מצהיר הנתבעות .
כתבת תקשורת או בכל מדיה המבשרת על קושי כספי אינה מספקת נוכח תשלום בפועל של מיליוני שקלים במועדם חלקו הראשון של פסק הדין שבהסכמה .
גם קושי כספי לא בהכרח מבסס יסוד הכבדה והצדק הותרת עיקול .
התנהלות דיונית להוגנות יתרת ההליך לאחר פסק הדין החלקי אינה הכבדה והעובדה היא שהבקשה נמצאה מוצדקת על ידי המותב בתיק העיקרי .

פסק הדין קוים ושולמו 6 מיליון ₪ בפרק זמן קצר אך לפני חודשים ספורים . בחשבון הבנק יש 600,000 ₪ למרות סכום משמעותי זה ששולם . עד היום שולמו קרוב ל20 מיליון ₪ , והנתונים המובאים על ידי מצהיר הנתבעות שלא נחקר ולא התבקשה חקירתו והודע על וויתור חקירתו ביוזמת התובעות , מעידים על מחזור עסקי משמעותי בהיקף כספי של כ 120 מיליוני ₪ , דהיינו יכולות פיננסיות להשלמת היתרה שטרם התבררה דיו בין הצדדים במסגרת המומחה .

לא הונח ביסוס לקיומו של יסוד ההכבדה. שיעור החוב ככל שיתברר גם באשר לגובהו אינו מהווה אינדיקציה בלעדית לקיומה של הכבדה שכן העובדה כי פסק הדין שניתן לפני כ 7 חודשים בדבר תשלום של 6 מיליון שולם .
קיומה של תביעה נגדית יכול שייחשב במקרים מסוימים פרמטר לבחינת מאזן נוחות במכלול השיקולים של האיזון הדרוש לתוצאה סבירה .

היחס בין הדרישות המצטברות הקבועות בדין – קיומה של עילת תביעה וביסוס יסוד ההכבדה – הוא יחס של "מקבילית כוחות". ככל שנמצאו ראיות מהימנות יותר לקיומה של עילת תביעה, כך הדרישה להצגת תימוכין לביסוס יסוד ההכבדה היא נמוכה יותר, ולהיפך. במקרה דנן קיים יסוד ראייתי לתשלומים בהיקפים גבוהים בהתאם וכלשון פסק הדין שדרישת העיקול היא אך המשך לו ואין כל אינדיקציה שלא תתקיים בהתאם לו . עילת התביעה שהתבררה בחלקה העיקרי שולמה ללא כל הכבדה . אם כך, אין כל ביסוס ראייתי לחשש כי יתרתה שביתרת המחלוקת לא תשולם . דהיינו קיים ביסוס ראייתי ל "יסוד הקלה" ואין מספיק ראיות לקיומו של יסוד סותר .

מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבעות שכן אלו הוכיחו כי תשלומים בסכומים של מיליוני שקלים מועברים בפרקי זמן קצרים יחסית ונותר באופן יחסי סכום שעיקול לגביו הוא זה שעלול להביא לפגיעה לא סבירה ביכולות הפיננסיות ובאמון הציבור בחברות ובמנהליהן , ותשלום משכורות של מי שייצרו למעלה מ120 מיליון ₪ מחזור שנתי ראוי להיות משולם , פגיעה בהם אינה עולה כדי סבירות במאזן הנוחות של מי שנתקלו במחלוקת עניינית חוזית , אך מעולם לא נתקלו בפסק דין שלא שולם וגם אם נוקטות הנתבעות במאבק משפטי ענייני, אין באמור כדי להכות בהתנהלותם העסקית בהטלת הכתם ללא ת יקון .

נמצאו טעמים – מתחום דיני תום הלב – כדי לשלול מהתובעות את הסעד שהתבקש על יד ן בראות בית המשפט כי הנפסק לטובתן משולם ושולם, בהותרת העיקול קיים סיכון גדול כי המדרון אכן יביא למפולת עסקית בדעת הקהל בישראל ומחוץ לה, בבנקים ובקרב העובדים בתחום ייחודי זה של עסקי הנתבעות , תום הלב מחייב המשך התנהלות באותה מתכונת של ההסכמה , ולא להכביד על הנתבעות בסיומה של התנהלות דיונית כשכל התיק מאחור רק כדי שלא יהא בידה להתנהל בשאר התיקים שטרם התבררו כל צורכם באותה פרשה .

גם ולו טעות בידו של המותב האוחז בהגה החלטה זו , עדיפה משכורתן של 200 עובדים ומשפחותיהם והנעת הנתבעות ל חיים עסקיים ככל הניתן ,המשך יצירה , ויכולת תשלום יתרת מלוא החוב ככל שייפסק לאחר השלמת חוות הדעת ואף יכולת גיוס הכספים או ניהול התביעות הנגדיות לתוצאה חוזית כוללת נכונה מבלי לאבד קיומן בדרך לבירור זכויותיהן הן בהמשך , על פני פגיעה אנושה שלא בהכרח לצורך, ו שסופה נזק כבד בהיקפים גדולים פי כמה, עת תיפולנה הנתבעות לא תוכלנה קום . לו בהחלטה זו נוצר האיזון בין חוסר הנוחות והחשש , לבין הנזק שיכול להימנע ולאפשר נוחות מעשית משלימה של תשלום חוב או הגעה לתוצאה צודקת כוללת במכלול המחלוקת כולה על שלביה , דייני .

לו רצו הנתבעות שלא לשלם ולהכביד לא היו צריכות להמתין למאות אלפי השקלים האחרונים אלא לא לשלם את ששת מיליוני השקלים ששלמו ללא אומר ודברים לאחרונה בהתאם לפסיקת בית המשפט - בתיק העיקרי.

מאזן הנוחות אינו מבטל סיכון נזק אלא רק מבקש איזון של סיכוני נזקים לשני הצדדים ואף לאחרים הכרוכים בהם והנגזרים מאיזון זה . במקרה זה ולא בלי היסוס הנזק בהעדרו של עיקול על יתרת החוב ככל שיתברר נמוך יותר , אל מול הנזק הוודאי בהיקפו והשלכותיו לו יוותר העיקול על כנו דווקא בנקודת זמן זו , נוכח התנהלות הנתבעות בתשלום סכומי כסף גדולים עד היום ויתרתם בפסק הדין ושארית יתרתם ממתנת לחוות הדעת . העיקול וכתמו יוסר עתה , נקיטת ההליכים של התובעות באה לקיצה הקרוב ,ומשכורות 200 עובדים הממתינים לתקווה עכשווית נקודתית גם לשיטת התובעות הם אולי בהערכת הסיכונים והראוי הסיכוי להשלמת החוב, שגם כך לא היה משולם רק מהעיקול .

באין מצהיר ,אין תצהיר , באין תצהיר אין בקשה, באין בקשה אין עיקול, ובאין חקירת מצהיר הצד שכנגד ישנה הסכמה לתצהירו, ובהסכמה לתצהירו ישנה הסכמה לעובדות המבססות את בקשתו של הצד שכנגד – הנתבעות , ובמכלול השיקולים לנוכח כל אלו ולמרות כל אלו , אין עניינית מקום להותרת העיקול על כנו .

על כן, הבקשה לביטול צו העיקול – מתקבלת .
העיקולים מושא הצו מבוטלים .
בשל נסיבות שעמדו בדרכה הארוכה של החלטה זו, ובקיצורה של דרך המלך לתוצאת האיזון הראוי בנסיבות , אין אני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ח, 07 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמקור בעמ
נתבע: סופרקום בע"מ
שופט :
עורכי דין: