ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עליזה זרדב ע"י ב"כ עו"ד אורי... נגד מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד דגנית שחר :

בפני
כבוד ה שופטת בכירה רבקה שורץ

מבקשת

עליזה זרדב ע"י ב"כ עו"ד אורי גיספאן

נגד

משיבה
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד דגנית שחר

החלטה

בפני בקשה לביטול צו השבתת רכב שמספרו 6722870 אשר הוטל ביום 14/06/2018 ע"י קצין משטרה בקשר עם כתב אישום בו מיוחסת ל נהג עבירה של נהיגה ברכב העלול לסכן עוברי דרך בניגוד לתקנה 27(א) לתקנות התעבורה התשכ"א–1961.

הרכב מושבת 18 ימים החל מיום 14/06/2018.

העבירה בוצעה על ידי נהג המועסק בעסק של המבקשת.
רישיון הנהיגה של הנהג נפסל מנהלית ביום 14/06/2018 למשך 30 יום.
הנהג נדון ביום 21/06/2018 וגזר דינו כלל רכיב פסילה בת 10 ימים שמניינה מיום הפסילה המנהלית. התוצאה אפוא שהנהג נפסל מלנהוג בגין העבירה למשך 10 ימים.

הבקשה הוגשה על ידי המחזיקה בפועל ברכב אשר משמש עסק.
הבקשה הוגשה לבית המשפט ביום 24/06/2018, קרי לאחר שהנהג נדון.

ב"כ המבקשת לא טען לראיות.
ב"כ המבקשת מיקד את טענותיו בשאלת המסוכנות, איזונים ופגמים בהליך המנהלי.
ב"כ המבקש סבור כי יש לקצר את תקופת ההשבתה בשל עקרון המדיתיות, בשים לב בין היתר לעובדה שהמאשימה לא ביקשה להחמיר בעונשו של הנהג במסגרת טיעוניה לעונש.

ב"כ המבקשת טען כי הפגמים בהליך המנהלי של השבתת הרכב המתבטאים בהעדר פעולה בהתאם להוראות המחוקק ואף לא בהתאם לנוהל המשטרתי לעניין מתן הודעה לבעל הרכב על ההשבתה, מתן מידע לבעל הרכב או לנהג על אפשרויות האחסנה, המגרשים השונים לאחסון, מיקומם ועלויות האחסון.

העבירה בוצעה בצומת הרחובות הנפט המגדלור באשדוד מכיוון מזרח .
הרכב מושא העבירה הינו משאית.

לטענת ב"כ המבקשת הרכב אוחסן במגרש בראשון לציון מבלי שאפשרו לבעל הרכב או לנהג לבחור את מקום האחסון – וכך, עלות האחסון התייקרה באופן משמעותי. דווח כי עלות יום אחסון במגרש בראשון לציון הינה 79 ₪ בעוד שעלות אחסון רכב מעל 4 טון בסמוך לאשדוד – בצומת עד הלום, הינה 39 ₪ ליום, עלות אחסון במגרש בפתח תקוה – הינה 14 ₪ ליום ועלות אחסון במגרש בבאר שבע נעה בין 30-40 ₪.

עוד נטען, כי לא אפשרו לנהג או לבעל הרכב לגרור את הרכב למקום האחסון, עובדה שהעלתה באופן ניכר גם את הוצאות הגרירה, שבוצעה על ידי גורם ממגרש האחס נה, שכן גרירה באמצעות גורר פרטי נעה בין 300-500 ₪ ו אילו הגרירה על ידי גורם ממגרש האחסנה בראשון לציון עלתה 1,200 ₪.
כמו כן, הפנה ב"כ המבקשת לכך שעלות גרירה למקום אחסון מרוחק גורמת לתוספת עלות על פי כל קילומטר נוסף.

ב"כ המבקשת גורס כי לא הייתה הצדקה להורות על גרירת הרכב באופן מיידי על ידי גורר מטעם מגרש האחסנה, כי לטענתו הליקוי שנמצא ברכב היה קל ומצוי ברף הנמוך של ליקויים שאפשר למצוא במשאית.

לדעת ב"כ המבקשת נכון היה לאפשר למשיבה פרק זמן סביר להעביר את המשאית למגרש על ידי גורם מטעמה בין אם על ידי נהגים שלה , ובין אם על ידי גרר מטעמה , וכך ניתן היה לצמצם בעלויות, במיוחד כשמדובר בגרירת משאית – שעלויות הגרירה גבוהות.
ב"כ המבקשת הפנה הן להוראת מחוקק המשנה אשר נקט בלשון שמגרש אחסנה ייקבע ויתחשב ב"הצעתו של הנהג" וגם לנוסח ההוראה בנוהל המשטרתי, שם צויין כי יש להתחשב בבחירת הנהג.

עוד נטען על ידי ב"כ המבקשת כי לא נמסרה הודעה לבעלים על ההשבתה.

ב"כ המבקשת הפנה לפסיקה בע"פ 27010-06-17 ובבא"ש 2187-06-17, שהקביעות שם מתיישבות עם טיעוניו.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה.

ב"כ המשיבה הפנתה לעבירה, כמו גם לעובדה שהנטל לוודא שהרכב תקין מוטל על כתפי המבקשת.
ב"כ המשיבה הפנתה לליקויים המפורטים בהודעת איסור השימוש שחלקם מהווים סיכון לחיי אדם, במיוחד כשמדובר במשאית הנעה בכבישי הארץ.
לטענת ב"כ המבקשת לעניין אורך תקופת הפסילה שהוטלה בגזר הדין על הנהג השיבה ב"כ המשיבה כי אין בה כדי להשליך על תקופת איסור השימוש אשר הוטלה בשל הליקויים ברכב.

ב"כ המשיבה סבורה כי אם היו כשלים בראיות הנוגעים לליקויים ברכב – יכול שהיה בכך כדי להשליך על תוצאות הליך לפי סעיף 57ז ל פקודת התעבורה, ואולם במקרה דנן הנהג לא זוכה אלא הורשע ואין מקום להסיק מגזר דינו על המסוכנות לעניין ההשבתה המנהלית של הרכב.

באשר לטענה כי המשטרה לא הודיעה לבעלים על ההשבתה, הפנתה ב"כ המשיבה להודעת איסור השימוש ברכב – שם תיעד הקצין כי שוחח עם בן משפחה של הבעלים שלדבריו משמש סדרן של החברה ועל כן הודיע לו על ההשבתה ( מש/1).

באשר לטענה שהרכב נגרר ולא אפשרו להעבירו למגרש אחסנה באופן עצמאי, נטען על ידי ב"כ המשיבה, כי ההחלטה נבעה מהסיכון הכרוך בחלק מהליקויים שנמצאו במשאית , לאחר הפעלת שיקול דעת.
באשר לטענה שלא אפשרו לנהג או למבקשת לגרור את הרכב דווקא למגרש ב"עד הלום" ציינה ב"כ המשיבה, כי מבירור שערכה עם קצין המשטרה, המשטרה פנתה למגרש בראשון לציון, שאיננו מרוחק כלל מהעיר אשדוד הואיל ובמועד ההשבתה למגרש "עד הלום" הייתה תקלה טכנית לשלוח גרר לאסוף הרכב למגרש.

עוד ציינה ב"כ המשיבה כי מבירור שנערך מול קצין המשטרה, בסמוך לאחר ביצוע העבירה, נוצר סי ג ושיח בינו לבין נציג הבעלים של הרכב ואולם, הנושא לא עניין את הבעלים שציין בפניו כי כל האחריות מוטלת על הנהג.

ב"כ המשיבה סבורה כי נוכח הכשל החמור בבלמי הרכב – לא היה מקום להמתין לנהג אחר מטעם המבקשת שינהג במשאית לצורך העברתה למגרש אחסנה.

ב"כ המשיבה הפנתה להחלטות בבא"ש 460/08 ובש"פ 20168/08 לעניין ההלכה שרק במקרים נדירים יורה בית המשפט על ביטול השבתת רכב וזאת נוכח האינטרס הציבורי להרתיע את הנהג ואת בעל הרכב מביצוע העבירות המסמיכות קצין משטרה להשבית כלי רכב.

לטענת ב"כ המשיבה תקופת ההשבתה הינה מידתית ונוכח הליקויים וחומרת העבירה, יש צורך להעדיף את בטחון הציבור.
ב"כ המשיבה גורסת כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל ועל כן, יש להותירה על כנה.

דיון והכרעה
נוכח שלב הדיון בבקשה, לאחר מתן גזר הדין כנגד הנהג שנהג ברכב נשוא הבקשה, אין מחלוקת ואף לא הייתה כזו ביחס לקיומן של ראיות, שהביאו להרשעת הנהג בגין עבירה בניגוד לתקנה 27(א) ל תקנות התעבורה.

שאלת המסוכנות נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה, מהות העבירה ומידת האשם.
כמו כן, יש לבחון את התכלית לשמה נקבעה הסמכות להשבית כלי רכב גם טרם הרשעה.

הגם שבית המשפט בוחן פגמים בהליך המנהלי, יש לזכור כי לא כל פגם מוביל לבטלות ההליך .
יש לבחון את טיבו של הפגם ואם הוא יורד לשורש העניין [עיין: רע"פ 4398/99 עינת הראל נגד מדינת ישראל (10.08.00) ].

המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה לביטול צו השבתת רכב הינה סעיף 57א ו- 57ב לפקודת התעבורה.
המחוקק הסמיך את קצין המשטרה להשבית כלי רכב בגין עבירות מסוימות גם אם העבירה בוצעה ע"י נהג שאיננו הבעלים הרשום של הרכב.

המחוקק קבע איזון בין האינטרס הציבורי – הצורך להילחם בתאונות דרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית לבין הפגיעה בזכות הקניין על דרך "הגבלת תקופת האיסור; הגבלת הסמכות לאסור את השימוש ברכב לעבירות המנויות בחוק; מתן שק"ד למשטרה או לביה"מ לבטל את האיסור בהתקיים אחת מהעילות הקבועות בסעיף 57ב(ב) לפקודה; וגם כאשר לא התקיימו אחת מהעילות האמורות רשאי ביה"מ לבטל או לקצר את תקופת האיסור אם התקיימו נסיבות המצדיקות זאת" [עיין ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מ"י, הרכב הש': ס. ג'ובראן, ח. מלצר, נ. סולברג (16.10.12)].

בסעיף 57ב(ב) מסמיך המחוקק את בימ"ש לבטל הודעת איסור שימוש , אם נכח כי הרכב נלקח מבעליו ללא ידיעתו ובלי הסכמתו או אם נכח כי מי ש נהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

במקרה דנן לא ניתן לקבוע שהמבקשת עשתה כל שניתן למנוע את העבירה שכן היא הטילה משימה על הנהג הכרוכה בנהיגה במשאית שבחזקתה, כאשר המשאית עם ליקויים.

בסעיף 57ב(ג) קובע המחוקק, כי בימ"ש רשאי לבטל הודעת איסור שימוש או לקבוע תקופה קצרה יותר בתנאים או ללא תנאים בנסיבות המצדיקות זאת.
בימ"ש רשאי להביא בחשבון בין השאר את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג.

הנהג שהינו עובד של המבקשת – מצוי בסיטואציה לא נוחה, שכן הוא מתפרנס מעבודתו אצל המבקשת ועליו לבצע את המטלה שהוטלה עליו על ידה או מי מטעמה, במסגרת עבודתו הכרוכה בנהיגה. בנסיבות המקרה דנן המבקשת לא יכולה לטעון כי בצוע העבירה לא היה בידיעתה או לא בשליטתה או תוך הפרת הוראה, אף אחת מהחלופות לא הוכחה ע"י המבקשת.

משנמצאו ליקויים במשאית והוחלט כדין על השבתה יש לפעול בהתאם להוראות הדין לענין זה.

סעיף 57 א(ב) לפקודה קובע כי בהודעת איסור שימוש יצויינו אלה:
"(1) המקום שבו יש לפרוק את המטען שהובל ברכב או שבו יש להוריד נוסעים המוסעים ברכב, לפי הענין, לרבות הוראות בדבר פריקת המטען העודף, אם פריקתו במקום שבו נמצא הרכב אינה אפשרית בנסיבות הענין והוראות בדבר הורדת נוסעים שמוסעים שלא כדין אם הורדתם במקום שבו נמצא הרכב אינה אפשרית בנסיבות הענין; לענין זה, "מטען עודף" - מטען שמשקלו כמשקל ההפרש שבין המשקל הכולל המותר לפי רשיון הרכב לבין משקלו הכולל של הרכב והמטען המובל בו;
(2) המגרש שבו יועמד הרכב במהלך תקופת איסור השימוש, אשר ייבחר בהתחשב בהצעתו של הנהג מבין המגרשים שיועדו לכך; השר לביטחון הפנים, בהסכמת שר התחבורה ובאישור ועדת הכלכה של הכנסת, יקבע הוראות לענין זה, לרבות לענין אופן קביעתם של מגרשים שיועדו להעמדת רכב במהלך תקופת איסור שימוש והרשות המוסמכת לקבעם, מספרם, מיקומם וגודלם של מגרשים כאמור ואופן השמירה והפיקוח על כלי רכב שיועמדו בהם, וכן לענין שיעור ההוצאות בשל שינוע כלי רכב למגרשים שנקבעו לפי פסקה זו ובשל העמדתם בהם"

המחוקק נקט בלשון של "הצעת נהג" ולא לפי בחירת הנהג.
משמע, לקצין המשטרה יש שיקול דעת בקביעת אופן העברת הרכה לאיחסון ומקום האחסנה, שכן יתכנו מצבים /אילוצים ש מקום האחסנה שיבחר לא יהא בהתאמה ל המלצת הנהג או בעל הרכב.
במקרים כאלו ראוי כי קצין המשטרה יתעד את הסיבה כך שניתן יהיה להציג את הכתב לעיון בית המשפט אם יזקק לכך במסגרת דיון בבקשה.

בע"ח 27010-06-17 קבע כבוד השופט י. צלקובניק, כי אכן "תקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב-מגרשי אחסנה) מאפשרות מתן שהות לנהג להעביר בעצמו את הרכב למגרש אחסנה לאחר הודעת איסור שימוש ברכב, ואולם על פי לשון התקנה מדובר בשיקול דעת של קצין המשטרה, ובעניין זה יש לתת את הדעת לנסיבות משתנות של מקום עיכובו של הרכב, השעה בה עוכב הרכב, מצבו של הנהג, אפשרות מיידית להעזר באחרים לצורך העברת הרכב, מצב המטען על הרכב, הימצאות נוסעים ברכב וכיוצ"ב".

מכאן, גם ערכאת הערעור סבורה כי לקצין המשטרה יש שיקול דעת וכי יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבות ההשבתה הקונקרטיות.

לציין כי , נסיבות ההשבתה במקרה דנן אינן דומות לנסיבות נשוא פסק הדין ע"ח 27010-06-17 ולא ניתן לגזור ממנו גזירה שווה לענייננו. יש לבחון כל מקרה לגופו.

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, בוצעה עבירה בניגוד לתקנה 27(א) ל תקנות התעבורה והנהג אף הורשע על פי הודאתו בגינה.
בבדיקה שנערכה לרכב נמצאו ליקויים כגון:
"דליפת אוויר חזקה מתא הנהג ומקורה בצינור הזנת אוויר לבוסטר סרן אחורי – צד ימין, מונומטר לחץ אוויר מתרוקן לחלוטין תוך כשש שניות בלחיצה ממושכת על דוושת הבלם, נורית ABS דולקת בכתום, הודעה על תקלת בלמים בלוח השעונים תחת הודעות נהג... ".

ברכב נמצאו ליקויים נוספים שאינם מהווים סיכון.
ברם, הליקויים שפורטו לעיל ונוגעים למערכת הבלימה ברכב מסוג משאית, הם ליקויים שיש בהם כדי לסכן את ציבור המשתמשים בדרך.
מדובר בנהיגה במשאית, רכב כבד, אור יום, בצהרי היום.
נוכח הליקויים שפורטו בהודעת איסור השימושן, אינני סבורה כי הנהג או הבעלים יכולים לה תווכח עם חומרת הסיכון, מה גם שטיעון לגבי חומרת הליקויים טעונים הוכחה, ולא בשלב הבקשה.

כפי שצוין לעיל, הנהג הורשע על פי הודאתו ונגזר דינו כך ש גם אין מקום לפתוח את הנושא הראייתי ביחס לליקויים , מחדש.

הליקויים שנמצאו מלמדים על סיכון שאינו מינורי ו קצין המשטרה רשאי היה להפעיל שיקול דעת ולהורות על גרירת הרכב.

באשר להודעה על השבתה, יש מחלוקת עובדתית בין הצדדים, אם נמסרה אם לאו הודעה לבעל הרכב . ואולם, המתועד על ידי קצין המשטרה בהודעת איסור השימוש מלמד , כי היה שיח בין קצין המשטרה לבין נציג המחזיקה ברכב שלכאורה הוא בעל תפקיד בעסק.

בתצהיר שהוגש מטעם המבקשת אין כלל התייחסות לנושא קבלת ההודעה או נסיבות אי קבלת ההודעה על ההשבתה, כטענות ב"כ המבקשת בדיון.
המבקשת לא התייצבה לדיון ועל כן גם לא התאפשרה חקירתה על הנסיבות הנוגעות להשבתה ו/או קבלת ההודעה.

באשר לאופן גרירת הרכב, מקום אחסון הרכב ועלויות האחסון –
ככלל, יש מקום לפעול על פי הוראת המחוקק והנוהל המשטרתי , להציג בפני נהג או בעל רכב את אפשרויות הגרירה והאחסון ולהתחשב בהצעתם.

הוראת סעיף 57ד לפקודת התעבורה, קובעת לעניין זה כי:
" הוצאות בשל שינוע רכב למגרש שבו יועמד לתקופת איסור שימוש, לפי סעיפים 57א עד 57ג ובשל העמדו במגרש כאמור, בשיעור שנקבע לפי סעיף 57ג(ב)(2), ישולמו על ידי בעל הרכב וניתן לעכב את הרכב עד שישולמו ; בית המשפט המוסמך לדון בעבירות תעבורה, רשאי, לפי בקשה שתוגש להורות כל הוראה שתראה לו בעניינים האמורים בסעיף זה ובלבד שנתן הזדמנות למי שעלול להיפגע מהחלטתו לשמיעת טענותיו".

בהקשר זה רלוונטיות גם הוראות מחוקק המשנה בתקנות התעבורה ( איסור שימוש ברכב-מגרש אחסנה, תשס"ו–2006):

סעיף 1(א) לתקנות הנ"ל קובע כי: " רשאי שוטר להורות לבעל הרכב או למי שהרכב ברשותו באותו שעה – להעבירו או לגרורו למגרש אחסנה שאושר לכך בהתאם לתקנות אלה, בתוך פרק זמן סביר שיינקב בהודעה (להלן – מגרש אחסנה)".

סעיף 1(ב) לתקנות הנ"ל קובע כי : " מגרש האחסנה שיאוחסן בו הרכב ייקבע בהתחשב בהצעתו של הנאשם, מבין מגרשי האחסנה שיש בהם, באותה שעה, מקום לאחסון הרכב, ולאחר שהוצג לפניו המידע אודות מיקום של מגרשי האחסנה והוצאות האחסנה בכל אחד מהם".

(ג)...

סעיף 3(3) לתקנות הנ" ל קובע:
"התעריפים לתשלום בעד מתן שירותי אחסנה ועד מתן שירותי גרירה, בהתאם לתקנות אלו"

סעיף 8 לתקנות הנ"ל, קובע:
8(א) בעד אחסנת כלי הרכב ישלם בעל הרכב או מי מטעמו למפעיל מגרש האחסנה... תשלום בשיעור שהציע מפעיל... או לפי הקבוע בתוספת, לפי הנמוך מביניהם, זולת אם בית המשפט הורה אחרת.

8(ב) בעד גרירת כלי רכב ישלם בעל הרכב או מי מטעמו לגורר שגרר כלי הרכב... תשלום בשיעור שלא יעלה הקבוע בתוספת זולת אם בית המשפט הורה אחרת.

8(ג) רכב לא ישוחרר ממגרש אחסנה בטרם יישולמו התשלומים בשל גרירת הרכב ואחסנתו, אלא אם כן בית המשפט הורה אחרת.

בתוספת לתקנות הנ"ל קבע המחוקק את סכום התשלום המרבי בעד העמדת כלי רכב במגרש אחסנה ליום אחסון, כאשר העלות היומית לרכב שמשקלו הכולל עולה על 4 טון – יהא עד 81.55 שקלים (סעיף (2) לתוספת, לפי תקנה 8(א) ו-8(ב)).

התשלום המרבי בעד גרירת כלי רכב שמשקלו הכולל עולה על 4 טון הוא עד 782.53 שקלים ל-30 הקילומטרים הראשונים או כל חלק מהם (סעיף 2(א) לתוספת הנ"ל) ועד 10.30 שקלים לכל קילומטר נוסף (סעיף 2(ב) לתוספת הנ"ל).

בימי מנוחה כמשמעותן בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי שלטון ומשפט וביום העצמאות... סכום התשלום המרבי בעד הפעולות שפורטו לעיל גבוה ב-30% מהסכום המרבי הקבוע לעיל (סעיף 2א לתוספת הנ"ל).

סעיף 3 לתוספת, קובע כי לכל הסכומים שצויינו לעיל יתווסף מע"מ כדין.

עיננו רואות, כי המחוקק לקח בחשבון את הצורך להתחשב בהצעת הנהג ו/או בעל הרכב בנושא ההחלטה שיש לה השלכה על עלות גרירת הרכב ועלות האחסון ה נגזרת בין היתר, מהאופן בו יועבר הרכב המושבת למגרש אחסנה וממיקומו של המגרש .

עם זאת אין , בהכרח , קורולצ יה בין טיעוני ב"כ המבקשת על פגמים בהליך המינהלי המשליכים על עלויות הגרירה והאחסון, שהמסגרת הנורמטיבית הרלונטית היא הוראת סעיף 57ד ל פקודת התעבורה לבין בחינת המסוכנות בגינה הושבת הרכב בשל העבירה שבוצעה בו, ה מנויה בתוספת הרביעית לפקודת התעבורה והמסמיכה את קצין המשטרה להשבית את הרכב.

יש לזכור כי מדובר ברכב משא שכל תקלה במערכת הבלמים – יש בה סיכון פוטנציאלי הן לנהג והן למשתמשים בדרך, גבוה מסיכון שהיה נוצר מרכב פרטי או רכב דו גלגלי.

המשאית בבעלות ו/ או בחזקת המבקשת.
המבקשת הינה המעסיקה של הנהג שנהג בפועל ברכב שלא היה תקין והיא זו שיוצאת נשכרת מהפעולות הכרוכות בשינוע המשאית במסגרת יום העבודה של הנהג .

בנסיבות העניין השבתת הרכב מתיישבת עם התכלית לשמה הסמיך המחוקק להשבית מינהלית את הרכב גם ה אם העבירה בוצעה ע"י נהג שאינו הבעלים או המחזיק ברכב.
דווקא המבקשת – שמעסיקה את הנהג, צריכה "להיענש" ולא לצאת נשכרת, מ כך ש העובד שלה לקח אחריות והודה ב עבירה.

גם העובדה שהמאשימה בעמדתה לעונש ו/או בית המשפט התחשבו בנהג לעניין רכיב הפסילה, אין בה כדי לפתור את המבקשת כמעסיקה מאחריות לשמירה על תקינות כל רכב שנמצא בחזקתה, במיוחד כאשר היא מורה למי מעובדיה לנהוג על רכב זה.

למבקשת יש אחריות להבטיח שלום עובדיה, בנוסף לאחריות להבטיח את שלום הציבור, כאשר כלי רכבה נע בכבישי הארץ.

במקרה דנן, נראה כי המבקשת מנסה לצאת נשכרת מהעובדה שנהגה נדון בגין העבירה, כשלמבקשת אחריות עיקרית לעליית המשאית לכביש, כשהיא לא תקינה ואם היתה מתרחשת תאונה כי אז היה לה גם אחריות שילוחית לתוצאה .

בבקשה אין פירוט בכתב או התייחסות בכתב לנושא נסיבות ההוראה לגרור את המשאית למגרש האחסנה ואף לא להחלטה הנוגעת לבחירת מגרש האחסנה ומיקומו.

בתצהיר שצורף לבקשה, לא ניתן ללמוד על הנסיבות הנוגעות לטענות שנשמעו במסגרת הדיון, שיש להן השלכה על העלויות שידרשו מהמבקשת לצורך שיחרור המשאית מאיחסון. גם אין התייחסות בתצהיר לעניין המועד בו נודע למבקשת או מי מטעמ ה על ההשבתה ועמדתה אם הובעה , בין אם טלפונית ובין אם בדרך אחרת ביחס לאופן הגרירה או מקום האחסון.

שאלת חילופי הדברים בין קצין המשטרה או מי מטעמו לבין נציג מטעם המבקשת שתועדה על גבי הודעת איסור השימוש נתונה במחלוקת עובדתית, אך בעוד שהקצין הפוסל תיעד את תוכן שיחתו עם בן משפחתה של המבקשת - אבי זרדב שהינו הסדרן בעסק - על גבי הודעת איסור השימוש , המבקשת לא רק שלא התייחסה לכך בתצהירה אלא גם לא התייצבה לדיון בבקשה ולא ניתן היה לחקור אותה בענין זה.

יתר על כן, הגם שלפי סעיף 57ד לפקודת התעבורה לביהמ"ש הסמכות לקבוע כל הוראה בעניין עלויות גרירה ו/או אחסון, עליו לעשות כן רק לאחר שתינתן הזדמנות להשמיע טענות למי שעלול להיפגע מהחלטה זו.

במקרה דנן מטרת הגשת הבקשה - לבטל או לקצר את תקופת ההשבתה, זאת מתוך הנחה מוטעיית, שאם נפל בפגם כלשהו בהליך המינהלי הנוגע לעליות הכרוכות בגרירת המשאית ואיחסונה עקב ההשבתה, יהא לו השפעה על ההכרעה בדבר המסוכנות הכרוכה בביצוע העבירה, שהובילה לאותה השבתה.
כפי הנראה המטרה הנ"ל, לבקשה לא צורפו המשיבים העלולים להיפגע מהחלטה הנוגעת לנושא העלויות נשוא הדיון, ואף לא פורטו בבבקשה בכתב ו/או בתצהיר הטענות הרלונטיות שנטענו לראשונה בעל פה בדיון.

לסכום:
בנסיבות המקרה דנן ועל פי המסמכים בתיק, ובכלל זה המפורט בהודעת איסור השימוש - הודעה על ההשבתה נמסרה כדין לבעלת הרכב ו/או המחזיקת בו או למי מטעמה.

לא ניתן להכריע בשאלה אם הקצין פעל בהתאם לדין הנוגע לעלויות הגרירה והאחסון אם לאו, ואף לא ניתן לקבוע קביעה כלשהי אחרת לעניין העלויות מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 57ד לפקודת התעבורה או מכוח התקנות שפורטו לעיל - הן בשל כך שהקצין לא תעד את הנסיבות שהובילו אותו לאשר גרירת הרכב דוקא למגרש הראשון לציון , שהוסברו לראשונה ע"י ב"כ המשיבה בדיון , והן בשל כך שהמבקשת לא פרטה בכתב את הטענות, לא התייצבה לדיון ולא ניתן היה לחקור אותה על טענותיה, שהועלו אף הן לראשונה בדיון.

למען הסר ספק, נושא עלויות הגרירה ו/או האחסון אינם שיקול רלוונטי לבחינת מידת המסוכנות אם יש בה כדי להביא להשבתת הרכב.
אין בנושא העלויות כדי להשפיע על שאלת המסוכנות, שנבעה מנהיגה במשאית עם ליקויים שיש בהם כדי לסכן את הציבור, ואין לפטור את המבקשת מעונש ההשבתה שהרי המשאית בבעלות או בחזקתה של המבקשת ומצויה בשימושה במסגרת העסק שלה.

לא נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל לעניין עצם ההשבתה ו/או ההוראה לגרור את הרכב.

הגם שמהוראות המחוקק ומנוהל המשטרה הכלל הוא כי יש לאפשר לנהג או בעל הרכב לדאוג עצמאית להעברת הרכב לאיחסון למגרש מתוך רשימת מגרשים מאושרים , לפי המלצת הנהג או בעל הרכב, אזי כאשר נקבע כי יש ליקויים ברכב המהוים סיכון , לקצין המשטרה יש שקול דעת להורות על גרירת הרכב גם לפי נוהל המשטרה "השבתה מינהלית של רכב ע"י קצין משטרה" שמספרו 02.231.23 במספר מקרים, אחד מהם הוא כשכלי הרכב אינו תקין ובטיחותי ועלול לסכן את המשתמשים בדרך (עיין סעיף 10 ב (1) לנוהל), האפשרות הנוספת להורות על גרירה היא כאשר בעל הרכב אינו משתף פעולה, (עיין סעיף 10 ב (3) לנוהל).

במקרה דנן ליקויים במערכת הבלמים במשאית מהווים ליקויים שיש בהם סיכון הן לנהג והן למשתמשים בדרך, ו לא נכון היה לאפשר לנהג אחר מטעם המבקשת לנהוג ברכב לצורך העברתו למגרש א חסנה.

נוכח המפורט בהחלטה לעיל , בהיעדר תיעוד לא ניתן לקבוע פוזיטיבית שקצין המשטרה אפשר לנציג המבקשת להתייחס לאופן גרירת המשאית ו/או מקום האיחסון אך הוא לא שיתף פעולה, על בסיס טיעוני ב"כ המשיבה בלבד בדיון. טיעוני ב"כ המשיבה הם בבחינת עדות שמועה .
עם זאת, גם לא ניתן להסתמך על טענות בעלמא של ב"כ המבקשת , שההחלטה על אופן הגרירה ומקום האיחסון נעשו שלא בהמלצת הנהג ו/או נציג המבקשת, בהיעדר עיגון עובדתי לטענות אלו - לא בתצהיר ו אף לא בחקירה בבית המשפט, שכן המבקשת נמנעה מ להתייצב לדיון.

המבקשת שותפה ליצירת הסיכון לציבור, כאשר אפשרה למשאית עם ליקויים לנוע על הכביש כשהיא נהוגה על ידי אחד מעובדיה. לאור על האמור לעיל יש להעדיף את האינטרס הציבורי של בטחון הציבור על פני האינטרס של המבקשת, ש עתרה להורות על שחרור המשאית .

אשר על כן, הבקשה לביטול השבתת הרכב או הבקשה לקיצור תקופת ההשבתה – נדחית.

זכות ערר כחוק.

תיק הראיות יושב לידי ב"כ המשיבה.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עליזה זרדב ע"י ב"כ עו"ד אורי גיספאן
נתבע: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד דגנית שחר
שופט :
עורכי דין: