ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמותת 'נוער כהלכה' נגד מדינת ישראל :

בפני
כבוד ה שופט אברהם רובין

העותרים/המבקשים

  1. עמותת 'נוער כהלכה'
  2. יואב ללום

נגד

המשיבים

  1. מדינת ישראל - משרד החינוך
  2. שר החינוך, חה"כ נפתלי בנט
  3. מנכ"ל משרד החינוך - גב' מיכל כהן
  4. מדינת ישראל - משטרת ישראל
  5. עיריית אלעד
  6. עמותת 'תפארת החיים - אשדוד'
  7. עמותת 'מרכז חינוך לבנות אלעד'
  8. עמותת 'מרכז מוסדות חינוך אלעד'

החלטה

לפניי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, אשר הוגשה נגד המשיבים 3-1 ו- 5 .

הרקע להגשת הבקשה פורט בהחלטתה של כבוד השופטת בן אור מיום 6.3.17, ולפיכך אחזור על הדברים בקיצור נמרץ.
בראשית ההליכים הגישו העותרים עתירה נגד המשיבים בטענה לפיה קיימת אפליה על רקע עדתי בקבלת תלמידות שלמדו בבתי הספר היסודיים של רשת "בית יעקב" לסמינרים "דרכי חנה" ו- "לדעת חכמה" שבעיר אלעד.
ביום 19.8.15 התקיים דיון בעתירה, ובסיומו הגיעו הצדדים להסכמה אשר נרשמה בפרוטוקול, לפיה הרישום לסמינרים האמורים יהיה אזורי, כך שכל תלמידה אשר למדה בבית ספר יסודי המצוי באזור השייך לאחד משני הסמינרים תהיה זכאית להתקבל לאותו סמינר. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין.
ביום 22.2.16 הגישו המבקשים בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בגדרה נטען כי פסק הדין המוסכם איננו מיושם, שכן הרישום לשנת הלימודים תשע"ז בוצע מבלי שנקבעו אזורי רישום כאמור. בהחלטה מיום 25.5.16, אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת ע. כהן, נדחתה הבקשה תוך שבית המשפט קבע כדלהלן:

".....המנגנון שגובש הוא מנגנון אזורי (הכוונה למנגנון שגובש וקיבל תוקף של פסק דין מוסכם – א.ר.) , אולם המתווה לא נדרש לכלל הפרטים הקטנים וחייב התייחסות בנוגע להוצאתו מן הכוח אל הפועל.....
...מתגובת עיריית אלעד והמדינה עולה, כאמור, כי בעקבות המתווה העיר אלעד חולקה לאזורי רישום, שכל אחד מהם שויך לאחד משני התיכונים; כל תיכון חויב לקלוט כל תלמידה מאזור הרישום שלו המבקשת להירשם אליו......נתוני החלוקה העדתית של התלמידות בין שני המוסדות, כפי שפורטו בתגובת המדינה, אינם מצביעים על חשש לאפליה. מכאן שהתכלית שעמדה בבסיסו של המתווה קוימה, וכך גם העקרונות שבאו לידי ביטוי במתווה והובילו לכתיבתו.
בנסיבות אלה, כאשר אין מדובר במתווה מפורט, כאשר עקרונות המתווה יושמו, ומתגובת המדינה עולה כי יש כוונה לפעול על מנת ליישם את עקרונותיו באופן מלא, דין הבקשה להידחות."

חלפו כתשעה חודשים, וביום 13.2.17 הגישו המבקשים בקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית משפט, הפעם נגד המשיבה 5 בלבד. בבקשה נטען כי נודע למבקשים שהמשיבה 5 איננה מתכוונת ליישם את פסק הדין , וכי היא מפרה אותו בכך שהיא מבצעת הרשמה לסמינרים האמורים תוך התעלמות מאזורי הרישום, ומבלי להביא לידיעת הורי התלמידות בבתי הספר היסודיים את דבר האפשרות להירשם לפי אזורי רישום. ביום 6.3.17 קיבל בית המשפט ( מפי כבוד השופטת בן אור), את הבקשה, לאחר שקבע כי מטענות המשיבה עצמה עולה שהיא ושני הסמינרים לא ביצעו את הוראות פסק הדין המוסכם. על כן, הורה בית המשפט למשיבה 5 לפרסם מודעות בדבר אזורי הרישום, וכן קבע כי כל עוד לא יפורסמו המודעות תשלם המשיבה 5 קנס של 1,000 ₪ ליום.
ביום 21.3.17 הגישו המבקשים בקשה נוספת, ובזו הפעם נדחתה הבקשה בהחלטה קצרה מיום 28.3.17, אשר זו לשונה:

"משפורסמה מודעה כנדרש, אין עילה לבקשה החדשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט..."

חלפה לה למעלה משנה, וביום 21.5.18 הוגשה הבקשה שלפניי.

במסגרת הבקשה שלפני טוענים המבקשים כי המשיבות 3-1 הפרו את פסק הדין המוסכם בכך ש"לא פיקחו כנדרש על פי סמכותן החוקית ולא אכפו את הוראות פסק הדין והחלטת כבוד השופטת בן אור על המשיבה 5 ועל המשיבות 6 ו-8", ובכך שבמקום לאכוף את פסק הדין ואת החלטת כבוד השופטת בן אור, בחרו המשיבות 3-1 לברר את טענות התלמידות שלא התקבלו לבית הספר השייך לאזורן באמצעות ועדת ערר. כמו כן, נטען כי המשיבות 3-1 הפרו את פסק הדין בכך שנתנו רישיון להקמת בית ספר חסידי באלעד, ובכך שאישרו את מינויה של הגב' זלזניק לתפקיד מנהלת בית הספר שמפעילה המשיבה 6. שני עניינים אחרונים אלו לא נדונו כלל בפסק הדין ובהחלטת כבוד השופטת בן אור, ועל כן בדיון שהתקיים לפני הסכימו גם ב"כ המבקשים כי נושאים אלו אינם יכולים לשמש עילה למתן צו לפי פקודת ב זיון בית משפט.
לגבי המשיבה 5, נטען כי היא מפרה את פסק הדין בכך שלא פרסמה את אזורי הרישום ובכך שהיא מתירה לקיים מבחני קבלה לבתי הספר של המשיבות 6 ו-8.
בהמשך להפרות הנטענות עותרים המבקשים לסעדים אלו: הקפאת הליכי הערר במשרד החינוך, ומתן צו המחייב את המשיבות 3-1 ו-5 לשלוח מכתב מסודר מדי שנה לכל הורי תלמידות כיתות ח' בשני בתי הספר היסודיים שנקבעו כבתי הספר שמהם זכאיות התלמידות להירשם לסמינרים הנ"ל, בו ייאמר כי כל תלמידה בוגרת כיתה ח' של בתי הספר היסודיים הנ"ל זכאית להתקבל לאחד מבתי הספר שמפעילות המשיבות 6 ו-8 ללא כל תנאי.

בתשובת המשיבים 3-1 לבקשה נטען כי פקודת בזיון בית משפט איננה חלה על המדינה.
לגופו של עניין טוענים המשיבים 3-1 כי בפני הורים אשר בנותיהם לא התקבלו לסמינר שבו חפצו פתוחה הדרך לפנות לוועדת הערר שהוקמה במחוז הפיקוח החרדי, ואשר מוסמכת לקבל כל החלטה שהיה רשאי לקבל מלכתחילה המוסד החינוכי. המשיבים 3-1 מציינים כי על פי פסק הדין המוסכם שיבוץ התלמידות לסמינרים איננו אוטומטי לגמרי, אלא הוא כפוף להתאמה פדגוגית ושיקולים רלוונטיים אחרים, כאמור ב"הנחיות רישום לבתי ספר על יסודיים במגזר החרדי", ועל כן ועדת הערר היא הגורם המתאים לברר את הטענה בדבר אי קבלת תלמידה לאחד משני הסמינרים מטעמים פדגוגיים או אחרים. במסגרת הדיון בעל פה הוסיף ב"כ המשיבים 3-1 כי הלכה למעשה הוגשו שישה ערעורים לוועדת הערר מתוכם התקבלו ארבעה ושניים נדחו לאחר שהוועדה השתכנעה כי קיימים נימוקים פדגוגיים המצדיקים את עמדת המוסד החינוכי.
לגבי דרישת העותרים להורות למשיבים 3-1 לשלוח מכתבים להורי התלמידות הלומדות בכתה ח' טוענים המשיבים 3-1 כי הנושא מצוי באחריות המשיבה 5.

בתשובת המשיבה 5 לבקשה נטען כי הלכה למעשה החלטת כבוד השופטת בן אור בדבר פרסום אזורי הרישום לא הביאה לשינוי כלשהו ברישום שבוצע לקראת שנת הלימודים תשע"ח, כיוון שגדולי ישראל פרסמו הודעה לכלל ציבור ההורים באלעד לפיה הרישום האזורי איננו על דעתם. אשר לשנת הלימודים תשע"ט, שבעניינה הוגשה הבקשה הנוכחית, המשיבה 5 טוענת כי היא פעלה ופועלת מול משרד החינוך במטרה למצוא פתרון מוסכם אחר בנוגע להליכי הרישום לסמינרים האמורים. המשיבה מציינת כי במסגרת המגעים עם משרד החינוך היא נדרשה לספק נתונים לגבי הרישום שבוצע לשני הסמינרים, והנתונים הראו כי הורי התלמידות הגישו בקשות רישום בלי קשר לחלוקה האזורית, וכי בפועל כמחצית מהתלמידות שהתקבלו לכל סמינר הן ממוצא ספרדי וכמחצית הן ממוצא אשכנזי. כיוון שכך, טוענת המשיבה 5 כי המטרה שעמדה ביסוד המתווה האזורי – מניעת אפליה – הושגה במלואה.
בדיון שהתקיים בעל פה הוסיף ב"כ המשיבה 5 וציין כי לאחרונה חל שינוי נסיבות מהותי כיוון ש"על פי הוראת גדולי ישראל אין כוונה לפתוח שנת לימודים לכתה ט' בסמינר לדעת חכמה. הערייה טרם דברה עם "דרכי חנה". בכל מקרה נוכח העמדה הזאת העירייה סבורה שאין טעם כרגע בקיום הדיון, כי בהעדר תיכון אחד לפחות לא יהיה רישום אזורי, למרות שהוא מתקיים."

דיון והכרעה

כאמור לעיל, עסקינן ביישומו של פסק דין מוסכם. בעניינן של בקשות לפי פקודת בזיון בית משפט אשר נוגעות לפסקי דין מוסכמים נפסק כי:

"מקובל לראות בהליך הביזיון הליך שיורי, אשר השימוש בו צריך להיות מוגבל למקרים מתאימים בלבד. הלכה זו נקבעה בשל היות הליך הביזיון הליך אכיפה קיצוני, אשר הסנקציה שבצדו – מאסר או קנס – עשויה להיות קשה... ככלל, יש להיזקק להליך ביזיון מכוחו של פסק דין מוסכם במקרים מיוחדים, שבהם הצדדים אינם חלוקים בשאלת פרשנותו של פסק הדין המוסכם, או כאשר עמדת אחד הצדדים נגועה בחוסר תום לב, ושבהם ההפרה היא ברורה וחד-משמעית".
(בג"צ 4299/13 ברקוביץ נ' שר האוצר [פורסם בנבו] (18.11.14).

וכן נפסק כי:

"פסק הדין או הצו שאת אכיפתו מבקשים צריך להיות ברור וחד משמעי. אין אוכפים מכוח פקודת הבזיון אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד. צו שאינו ברור וחד משמעי אין רואים בהפרתו משום בזיון בית משפט."
(רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט [פורסם בנבו] (14.12.04)).

בפסיקה אף הודגש כי:

"במסגרת הליך הבזיון, אין לבית המשפט סמכות לשקול את הסעדים המתאימים בגין הפרת ההסכם....אין הוא מוסמך להעניק סעד אחר, כגון: פיצויים או סעד מן הצדק, אם אכיפה אינה צודקת בעיניו. בפני צד הטוען להפרת הסכם שאושר , פתוחה דרך אכיפה אלטרנטיבית, שהיא בבחינת ה"דרך החמורה פחות", והיא , התדיינות אזרחית רגילה בבית המשפט המוסמך , שבה תלובן שאלת הפרת ההסכם הנטענת והסעד הראוי בעקבותיה".
(רע"פ 718/98 עזרא נ' זלזניאק [פורסם בנבו] (17.6.99)).

ולהשלמת התמונה נציין, כי הפסיקה טרם הכריעה סופית בשאלת תחולתה של פקודת בזיון בית משפט על המדינה (רע"א 4036/14 מסעודין נ ' מנהל הרשות הממשלתית למים [פורסם בנבו] (29.12.14); בג"ץ 1438/13 באר טוביה נ' רשות מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (14.7.15); עת"מ 68189-12-14 גישה נ' המנהל האזרחי [פורסם בנבו] (9.2.17)).
נפנה ליישם עקרונות אלו על ענייננו.

אשר לבקשה נגד המשיבים 3-1 – כעולה מן האמור לעיל קיימת מחלוקת בין המשיבים 3-1 לבין המבקשים בשאלה האם הוראות פסק הדין המוסכם שוללות את האפשרות שלא לקבל תלמידה מנימוקים פדגוגיים, וכפועל יוצא מכך יש גם מחלוקת בנוגע לפעולתה של וועדת הערר. כמו כן, אין בפסק הדין הוראה דווקנית ומפורשת בדבר אופן הפיקוח שעל המשיבים 3-1 להפעיל בנוגע ליישום פסק הדין. לפיכך, טענות המבקשים בעניין המשיבים 3-1 אינן מתאימות לבירור במסגרת בקשת בזיון, ואינן מצדיקות מתן סעד לפי פקודת בזיון בית המשפט. ודוק, אין באמור משום הבעת דעה, לכאן או לכאן בנוגע ל צדקת הטענות לגופן.

אשר למשיבה 5 - בהחלטת כבוד השופטת בן אור מיום 26.3.17 נקבע כי:
"המתווה המוסכם החנו ברור וחד משמעי. שני הסמינרים מהווים , מכוחו , בתי ספר תיכוניים אזוריים. מכאן, שזכותן של התלמידות, על פי אזורי הרישום שנקבעו בו, ללמוד בהם בכפוף לחריגים המעוגנים בטעמים פדגוגיים".
בהמשך לכך הורתה כבוד השופטת בן אור לפרסם מודעה בדבר הרישום האזורי, זאת לא רק בשנת הלימודים שנדונה בפניה – תשע"ח – אלא גם בשנות הלימודים הבאות. ב"כ המשיבה לא טען כי פסק הדין המוסכם איננו מחייב עוד את המשיבה 5 בשל שינוי נסיבות מהותי, אלא הוא טען כי: "אין בזה (בפרסום – א.ר.), שום טעם, ואם בית המשפט יאכוף עלינו נעשה את זה." (עמ' 20 ש' 29). במצב דברים זה אין לי אלא לחזור על החלטת כבוד השופטת בן אור לפיה על המשיבה 5 "לפרסם מודעות מתקנות בדיוק בנוסח המתווה המוסכם, קרי:.....כל עוד לא יפורסמו המודעות המתקנות תיקנס משיבה 5 בסכום של 1,000 ₪ ליום, וזאת החל מן היום שלמחרת המצאת החלטה זו לידיה".
אשר לבקשת העותרים להורות למשיבה 5 לשלוח מכתבים להורי התלמידות, הוראה כזו לא מתחייבת במפורש מפסק הדין המוסכם, ובקשה דומה כבר נדחתה בעבר בהחלטת כבוד השופטת ע. כהן מטעמים היפים גם לבקשה הנוכחית (ראו – החלטת כבוד השופטת ע.כהן מיום 25.5.16).

אשר על כן, הבקשה בכל הנוגע למשיבים 3-1 נדחית, ובכל הנוגע למשיבה 5 היא מתקבלת במובן זה שאני מורה למשיבה 5 לפרסם מודעה בנוסח שנקבע בהחלטת כבוד השופטת בן אור, וככל שהמשיבה לא תעשה כן עד ליום 15/7/18 היא יהיה עליה לשלם קנס בסך של 1,000 ₪ ליום החל מיום 16/7/18 ואילך.
המשיבה 5 תישא בהוצאות המבקשים בסך של 5,000 ₪. אינני עושה צו להוצאות ביחסים שבין ה מבקשים למשיבים 3-1.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמותת 'נוער כהלכה'
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: