ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עינב אבני נגד המוסד לביטוח לאומי :

07 יוני 2018
לפני:
כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי
נ.צ. - גב' שוש ברוך (עובדים)
נ.צ. - מר ברוך מאיר (מעסיקים)

התובעת
עינב אבני
ע"י ב"כ עו"ד רפאל קיציס מטעם הסיוע המשפטי

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רונית סגל

פסק דין

התובעת, מורה למחול במקצועה, מבקשת להכיר בפגיעה בברך ימין כתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב), תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

עיקרי העובדות
התובעת ילידת 1986.

בתקופה נשוא התביעה הועסקה התובעת כמורה למחול במרכז קהילתי מעלה אדומים ( נ/2) ובבית התלמיד רנה קסין בירושלים ( נ/1 סעיף 2; אישור מעסיק על תקופת העסקה ושכר).

לגרסת התובעת, ביום 4.9.15 השתתפה בהשתלמות מחול מודרני בסמינר הקיבוצים. במסגרת ההשתלמות התובעת קפצה, סובבה את הברך ונגרם לה קרע של הרצועה הצולבת בברך וקרע חלקי במיניסקוס ( להלן גם: "האירוע").

ההשתלמות בה השתתפה התובעת הייתה מיועדת, בין היתר, למורים למחול והתקיימה בשני סופי שבוע במועדים הבאים: 28-29/8/2015; 4-5/9/2015 (ראו: אישורי השתלמות שצורפו לתיק ביום 28.3.18; נ/2 סעיף 12).

התובעת נרשמה להשתלמות באופן עצמאי ונשאה בעלות ההשתתפות באופן מלא. זמן ההשתלמות לא נזקף על חשבון ימי החופשה של התובעת. לא היו עובדים נוספים ממקומות העבודה של התובעת שיצאו להשתלמות עמה ( ראו: נ/2; פרוטוקול עמוד 2 שורה 23 – עמוד 3 שורה 15).

התובעת פנתה לנתבע בתביעה לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע מיום 4.9.15, אולם תביעתה נדחתה במכתב מיום 24.12.15 מהנימוקים הבאים:
"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.
עובד יהיה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בשעת ביצוע העבודה, וכן בפעולות נילוות הקשורות לעבודה.
על פי הפרטים והעובדות שבידנו ועל פי הצהרתך פגיעתך בתאריך 4/9/2015 אירעה במהלך השתלמות שאורגנה על ידך.
מדובר בהשתלמות אשר התקיימה מחוץ למקום העבודה, מחוץ לשעות העבודה, בימי ישי ושבת, לא שולם שכר עבור ימים אלו, מומנה על ידך ללא השתתפות מצד המעסיק, ולא הוכח שלמעבידך עניין ריאלי בקיומה.
בנסיבות הנ"ל אין לראות בפגיעתך כפגיעה תוך כדי ועקב עבודתך אצל מעבידך או מטעמו, ואף לא כפעילות נלווית השורה לעבודה".
(נספח לכתב תביעה מיום 5.10.16, מכתב דחייה מיום 24.12.15).

טענות הצדדים וההליך המשפטי
טוענת התובעת, כי האירוע מהווה תאונת עבודה והיא זכאית לתשלום דמי פגיעה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
התאונה אירעה במהלך העבודה ועקב העבודה בעת השתלמות שנועדה למורים למחול אשר הכרחית לעבודתה. נוכח אופי עבודתה, היא עבדה במספר מקומות עבודה בהם לא היה נהוג לשלוח מורים להשתלמות, ולכן נהגה לצאת להשתלמויות באופן עצמאי. אין מדובר בפעילות פרטית או חברתית אלא פעילות נלווית לעבודה, תורמת לעבודה וקשורה במישרין לעבודה.

הנתבע טוען, כי אין לראות באירוע כפגיעה תוך כדי ועקב עבודה ואף לא כפעילות נלווית. מהצהרתה של התובעת עולה, כי מקומות העבודה בהם עבדה לא שלחו אותה להשתלמויות והמורים נוהגים לצאת להשתלמויות באופן עצמאי. מעסיקיה של התובעת השיבו במענה לשאלוני הנתבע כי ההשתלמות לא נעשתה על ידם או הייתה ביוזמתם, אלא ביוזמת התובעת; ההשתלמות לא נעשתה על חשבון זמן העבודה והתובעת לא קיבלה שכר עבודה בגין ימי ההשתלמות; התובעת נשאה בעלות ההשתלמות ואף לא הייתה מחויבת, מבחינת המעסיק, לבצע את ההשתלמות.

בישיבת ההוכחות העידה התובעת לתמיכה בטענותיה.

דיון והכרעה
בהתאם להוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה הינה תאונה שארעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, וכלשון הסעיף:
"בחוק זה, במבוטח -
"פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע;
"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו..."

חובת ההוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, כלשון סעיף 79 האמור, מוטלת על התובע.
ראו: עב"ל ( ארצי) 9115-07-11 המוסד לביטוח לאומי- קעדאן פהמי (29.10.12).

בענייננו אין חולק, כי התובעת לא עבדה ביום האירוע ולא נפגעה כאשר הייתה במקום עבודתה, אלא מחוץ לו ( סעיפים 4 – 5 לתצהיר התובעת). האירוע אירע בתקופת חופשת הקיץ במוסדות החינוך. וכלשונה של התובעת:
"ש. ביום שישי את עובדת בדר"כ?
ת. לפעמים כן.
ש. וביום שישי של הפגיעה, של התאונה, קיבלת תשלום עבור יום העבודה?
ת. לא. זה היה עדיין בחופשת קיץ ואני לא מקבלת תשלום." ( עמוד 3 שורות 4- 7).

המעסיק של התובעת הצהיר בטופס התביעה ( נ/1, סעיף 10), כי:
"המקום שבו היה על התובע לעבוד או שבו עבד התובע ביום הפגיעה- לא עבד"

עם זאת, בהתאם לפסיקה בנסיבות מתאימות אף פעילות שמתקיימת מחוץ לעבודה, כגון פעילות רווחה, נופש, ספורט, תרבות והשתלמות, תוכר כ"פעילות נלווית לעבודה" הנופלת בגדרו של סעיף 79 לחוק.
ראו: עב"ל ( ארצי) 7159-10-12 המוסד לביטוח לאומי - בוגוסלבסקי (23.6.14).

על מנת שפעולה תוכר כנלווית לעבודה, על המעביד ליזום את הפעילות או להיות מעורב בארגונהּ. כן נדרש, כי יוכח שלמעסיק אינטרס ישיר בקיום הפעולה.
ראו: עב"ל ( ארצי) 283/09 אורה בס – המוסד לביטוח לאומי, (25.8.09); עב"ל 368/08 רינה עאמר - המוסד לביטוח לאומי, (5.7.09).

בענייננו, לא שוכנענו שהשתתפות התובעת בהשתלמות המחול בסמינר הקיבוצים הייתה בגדר פעולה הנלווית לעבודה, מן הנימוקים העיקריים הבאים:
ההשתלמות לא אורגנה על ידי מעסיקיה של התובעת אלא על ידי אדם פרטי. בהקשר זה העידה התובעת:
" ש. אני מציגה לך את השאלונים של המעביד: אחת מרכז קהילתי מעלה אדומים. מוגש ומסומן נ/2. השני זה מאגודת ביה"ס כל ישראל חברים. מוגש ומסומן נ/3.
מפנה לנ/2 – סעיף 9 והלאה – מצטטת – מי זה עוזי ניסים?
ת. כעקרון הוא גם רקדן, מורה לריקוד, אבל יש לו השתלמויות למורים ולרקדנים, בערך פעמיים בשנה שהוא מקיים אותם בסמינר הקיבוצים. הוא עצמאי.
ש. הוא לא המעסיק שלך?
ת. לא" ( עמוד 2 שורות 16- 22).

התובעת נשאה באופן בלעדי בעלות ההשתלמות זאת, ללא כל השתתפות מצד מעסיקיה:
"ש. את מימנת את ההשתלמות הזו באופן מלא?
ת. כן.
ש. הייתה השתתפות של המעסיק בתשלום?
ת. לא" ( עמוד 2 שורה 23- עמוד 3 שורה 2).

לא נטען, אף לא הוכח, כי מעסיקיה של התובעת ידעו מראש על השתתפותה בהשתלמות. התובעת העידה, כי לא הייתה דרישה או חובה מצד מעסיקיה להשתתף בהשתלמות, וכי נרשמה להשתלמות ביוזמתה האישית:
"ש. האם המעסיק מחייב להשתתף בהשתלמות?
ת. מחייב, לא.
ש. במידה ולא היית משתתפת בהשתלמות, מה היה קורה, מבחינת המעסיק?
ת. אני לא יכולה לדעת, אני מניחה שפחות התקדמות אולי, פחות ידע.
ש. אבל זה לא משהו שאת מחויבת מכוח תנאי העסקה?
ת. לא" ( עמוד 3 שורות 10- 15).

אף המעסיק כתב בטופס התביעה ( נ/1) כי התובעת נרשמה לקורס " על דעת עצמה":
"העובדת נרשמה לקורס על דעת עצמה ולא נשלחה ע"י המעסיק אבל הקורס אמור היה לקדמה בעבודתה כמורה למחול" ( נ/ 1, סעיף 13).

ברי, כי השתתפות בהשתלמות ובלימודים מסוגים שונים, למטרות העשרת הידע והפיתוח העצמי, היא חיובית ויש בו כדי לתרום ולקדם את הפרט והחברה. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים שעה שהלימודים הם בעלי נגיעה לתחום המקצועי של האדם. יחד עם זאת, לא כל פעילות עצמאית בעלת זיקה כללית לתחום המקצועי בו עוסק הנפגע תוכר כפעילות נלווית לעבודה. פעילות ביוזמת העובד, ביוזמה ובמימון פרטיים, אשר אינה קשורה ישירות למעסיק, אינה פעילות נלווית לעבודה.
לשם הדוגמא, בענייננו, לשיטת התובעת לכאורה כל פעילות הקשורה לספורט ולמחול היא פעילות נלווית לעבודתה כמורה למחול. אף אם הייתה התובעת נפצעת במסגרת שיעור התעמלות פרטי, בזמנה החופשי, ניתן היה לטעון כי שמירה על הכושר הגופני קשורה ותורמת לעבודתה. גישה זו אינה תואמת את הדין ולא ניתן לקבלה.

לאור כל האמור, לא הוכח כי התובעת נפגעה במסגרת עבודתה, או בפעילות נלווית לעבודתה.

התביעה נדחית.

משמדובר בתביעה בתחום הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ח, (07 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' שוש ברוך,
נציגת ציבור עובדים

חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד

מר ברוך מאיר ,
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: עינב אבני
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: