ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סיגל קונטנטה נגד דוד ביטון :

11 יוני 2018

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) גב' שולמית עתניאל שמואלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר בנימין חממי

התובעת
סיגל קונטנטה
בעצמה
-
הנתבעים

  1. דוד ביטון, בעצמו
  2. מיכאל שטכין, בעצמו

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות מהנתבעים, הנובעות לטענתה מתקופת עבודת ה וסיומה.

רקע עובדתי -
2. הנתבע 1 הינו מנכ"ל חברת "מגן אזרחי" (להלן: החברה) אשר נותנת שירותי ניקיון לגופים ולארגונים שונים. הנתבע 2 הועסק כעובד ניקיון בחברה החל מחודש 10/14 ועד לחודש 9/15, באתרים בנמל תל אביב בהם העניקה החברה שירותי ניקיון, ובכלל זאת במשרדי חברת "וויקס" ( WIX""). החל מחודש 9/15 ועד לחודש 2/16 הועסק הנתבע 2 גם כמפקח ניקיון באתרי החברה.

3. בחודש 5/16 פוטר הנתבע 2 מעבודתו בנתבעת. התובעת הייתה בת זוגו של הנתבע 2 במשך כ – 5 שנים, כאשר מערכת היחסים בין השניים כללה גם מגורים משותפים.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים-
4. במסגרת פסק דין זה, השאלה המרכזית הדרושה להכרעה הינה האם כטענת התובעת הועסקה על ידי הנתבעים על כן שררו בין הצדדים יחסי עבודה, או שמא כטענת הנתבעים , לא שררו יחסי עבודה בין התובעת ובין הנתבעים.

5. כפועל יוצא מהתשובה לשאלה זו, יש להכריע בשאלות הבאות:
האם זכאית התובעת לשכר עבודה בסך של 4,623 ₪, דמי חופשה שנתית בסך של 65 ₪, ודמי נסיעות בסך של 253.70 ₪?

6. להלן נדון בכל אחת משאלות אלו.

העדים-
7. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה.
הנתבע 1 העיד בעצמו.
הנתבע 2 העיד בעצמו וכן העידה הגב' אלה גלבצקי, מפקחת בחברה, אשר עבדה בחברה גם במהלך תקופת עבודת הנתבע 2.

דיון והכרעה-
קיומם של יחסי עבודה-
8. כאמור, השאלה הראשונה בה עלינו להכריע הינה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה. לטענת התובעת, הועסקה בעבודות ניקיון באתרי הניקיון בהם עבדה הנתבעת בנמל תל אביב, זאת במתכונת של 10 שעות שבועיות, בשעות הערב, החל מיום 1.2.15 ועד לסוף חודש 6/15. התובעת טענה כי התקבלה לעבודה על ידי הנתבע 2, אשר היה באותה תקופה בן זוגה ואשר עבד כמפקח ניקיון בנתבעת.

9. התובעת הוסיפה כי הנתבע 2, בן זוגה לשעבר, אף הבטיח לשלם לה סך של 1,000 ₪ לחודש בגין 43 שעות עבודה חודשיות. עוד טענה התובעת, כי הנתבע 2 נהג לתת לה הוראות כיצד לנקות ואף מסר לה מפתחות, חלוק וצ'יפ לשם ביצוע עבודות הניקיון. עוד טענה התובעת, כי גב' גלבצקי, עובדת החברה, אף צילמה את תעודת הזהות של התובעת, טרם מסירת ציוד לידיה. התובעת ביקשה להוסיף ולציין כי הנתבע 1 הכיר אותה ופגש בה בכל יום עבודה.

10. הנתבע 1 טען כי התובעת מעולם לא נקלטה לעבודה בחברה, לא במישרין ולא בעקיפין. הנתבע 1 ציין כי ידוע לו כי התובעת ניהלה קשר רומנטי ממושך עם הנתבע 2 ובמסגרת הקשר בין השניים, נהגה התובעת לאסוף את בן זוגה ממקום עבודתו. התובעת אף הייתה ממתינה לבן זוגה מדי ערב בחצר אתרי הניקיון והנתבע 1 ראה אותה ואף נהג לברך אותה לשלם.

11. הנתבע 1 הודה כי התובעת סייעה לנתבע 2 בעבודות ניקיון קלות, אולם לטענתו התובעת עשתה כן על מנת לסייע לנתבע 2 לסיים את עבודתו מוקדם יותר. הנתבע 1 הדגיש כי התובעת מעולם לא נקלטה לעבודה בחברה ולא הועסקה על ידה. כמו כן התובעת לא הציגה ראיות כלשהן להוכחת גרסתה ויש לדחות מכל וכל את טענתה כי הועסקה בחברה. לטענת הנתבע 1, התובעת אף התבקשה לזהות במהלך חקירתה מי היה המפקח באתר חברת "וויקס", בו עבדה לטענתה, ולא ידעה לעשות כן.

12. באשר לטענת התובעת כי קיבלה צ'יפ וחלוק, טען הנתבע 1 כי ציוד זה נלקח על ידי התובעת בניגוד לדין, מאחר ומעולם לא הייתה עובדת החברה. בהתאמה לכך, התובעת אף התבקשה להחזיר את הציוד אך לא עשתה כן, בניגוד לדין.

13. הנתבע 2 טען כי במהלך מערכת היחסים הזוגית אותה ניהל עם התובעת, נפרדו השניים מספר פעמים, כאשר הפרידה הסופית בין השניים הייתה בחודש 12/15. לטענתו, הפרידה ביניהם ובשל רגשות נקמה, ניסתה התובעת להסב לו נזק כספי ונפשי רב, על ידי הכפשת שמו ותביעות שווא. נוכח זאת, הגישה התובעת את תביעתה אך כדי להתנקם בו.

14. הנתבע 2 טען כי בתקופה בה לטענת התובעת התקיימו בין השניים יחסי עבודה, לא יכול היה להציע לתובעת עבודה, מאחר והוא בעצמו היה עובד ניקיון אשר קיבל שכר נמוך, כאשר תפקיד המפקח בחברה ניתן לו רק בשלב מאוחר יותר. עוד טען הנתבע 2, כי הפעם הראשונה בה נכנסה התובעת למשרדים בהם עבד הייתה בסביבות סוף חודש 8/15 מאחר ובאותו סופשבוע יצאו השניים לנופש בצימר ביחד עם גב' גלבצקי ובעלה. טרם היציאה לנופש, נדרשה גב' גלבצקי, אשר אף היא עובדת החברה, להגיע למשרדי האתר בנמל תל אביב לשם ביצוע עבודה קצרה לכן נסעו כולם יחדיו למשרדים בהם עבד הנתבע 2.

15. לגרסת הנתבע 2, מאותו מועד התובעת נהגה להגיע למקום עבודתו כדי לאסוף אותו הביתה ברכבה הפרטי. במסגרת זו, נהגה התובעת אף לעזור לו בעבודות הניקיון על מנת שיסיים את עבודתו מהר , כל זאת מיוזמתה ומבלי שהנתבע 2 ביקש זאת.

16. הנתבע 2 הוסיף כי אין זה סביר כי התובעת תעבוד במשך 5 חודשים ללא תשלום שכר או פנייה מצידה בנושא זה. באשר לטענת התובעת כי מסר לה צ'יפ, מפתחות ואף חלוק, טען הנתבע 2 כי התובעת גנבה זאת ממשרדה של גב' גלבצקי. עוד טען הנתבע 2, כי לשם קבלת צ'יפ אישי יש לקבל את אישור הקב"ט ולעבור סינון על ידי מנכ"ל החברה וכן למלא טופס 101 בעוד התובעת לא עברה הליכים אלו.

17. לא אחת נקבע בפסיקה כי מעמדו של אדם כעובד או עצמאי, נקבע לפי מכלול נסיבות המקרה, מבחינת מערכת יחסים בין הצדדים בפועל ולא על פי המוסכם ביניהם או על פי התיאור שניתן למערכת היחסים (דב"ע (ארצי) נד/3-77 רוטברג - תדיראן בע"מ, פורסם בנבו, פד"ע כז' 462 ;ע"ע 30027/96 צדקא – מד"י, פורסם בנבו, פד"ע לו' 625). לפיכך, בבוא בית הדין להכריע בשאלת מעמדו של אדם (שכיר או עצמאי) יש להגיע למסקנה על פי מכלול הסממנים העובדות המציגים במצטבר תמונה כוללת ושלמה.

18. המבחן המקובל בפסיקה לסיווג מעמדו של מועסק כ"עובד" או כ"קבלן עצמאי" הינו המבחן המעורב כאשר המרכיב הדומיננטי במבחן זה הוא מבחן ההשתלבות, ולו שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה האם מבצע העבודה השתלב בעסקו של נותן העבודה. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו (ע"ע 300021/98 זאב טריינין עו"ד – מיכה חריש ומפלגת העבודה, פורסם בנבו, פד"ע לז (2002)433).

19. לצדו של מבחן ההשתלבות נקבעו בפסיקה מבחני משנה נוספים במסגרת המבחן המעורב ובכללם מבחן הקשר האישי; מבחן הכפיפות והפיקוח; מבחן התלות הכלכלית; מיהו הגורם שסיפק את כלי העבודה בהם נעשה שימוש; בלעדיות הקשר; התמשכות הקשר, סדירות הקשר ורציפותו וכיצד ראו הצדדים את יחסיהם.

20. נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לאחר בחינת טיעוני הצדדים ולאחר ששקלנו את מכלול העדויות והראיות, לרבות כל תמלילי השיחות כפי שהוגשו על ידי כל אחד מהצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי בין הצדדים שררו יחסי עובד ומעסיק, מהטעמים הבאים -

21. לא הוכח בפנינו הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, לפיו התובעת השתלבה
בעבודת החברה. בנוסף, לא הוכח בפנינו כי בין התובעת לבין הנתבעים התקיימו
יחסי מרות ופיקוח.

22. הנתבע 2 הכחיש בעדותו באופן עקבי את הטענה כי קלט את התובעת לעבודה וכי התובעת השתלבה בעבודות הניקיון. הנתבע 2 הסביר כי שכרו באותה תקופה כעובד ניקיון היה נמוך ביותר ולכן אין זה סביר כי היה מעסיק עובד נוסף. כך, העיד הנתבע 2:
"ש. לטענת התובעת הבטחת לה לקבל 1000 ₪ עבור 43 שעות עבודה.
ת. זה שקר ואוכל להוכיח בתלוש משכורת. גם אותם הבאתי לצורך זיהוי. משכורת בחודש 7/2015, בן אדם שמקבל שכר 3337 ₪ נטו יכול להבטיח למישהו 1000 ₪ על סמך זה? עוד תלוש 6/2015 בן אדם קיבל 2619 ₪ על מה אבטיח לה 1000 ₪, מציג תלושים – מוצג ומסומן נ/1.
ש. אמרת לה ש- 1000 ₪ זה משכורת, היא תמציא?
ת. היא יכלה להגיד מה שהיא רוצה אבל אני מעולם לא אמרתי לה את הדברים האלה.
ש. אם אומר שלעיתים לאחר שהתובעת סיימה לעבוד היא עזרה לך בעבודות הניקיון שלך?
ת. התובעת מעולם לא עבדה אצלי ומעולם לא ביקשתי ממנה לעשות ניקיון בעבודה שלי לא שלה היא גם לא עבדה שם, היא הגיעה בגלל קנאה ואובססיביות, היא הגיעה ברכבה הפרטי וגם שילמתי לה על דלק, לא פעם ביקשתי שתאסוף אותי והיא אמרה שהיא לא מגיעה,
ש. האם נכון שהיית מפקח מטעם מגן אזרחי?
ת. בתאריכים שגב' קונטנטו מגישה זה לא נכון בתאריכים האלה" (עמ'16 לפ', ש' 8 - 20).

23. גרסת הנתבע 2 קיבלה חיזוק מתלושי השכר אותם הציג מהם עלה כי הנתבע 2 השתכר סכומים נמוכים כעובד ניקיון במהלך תקופה זו(נספח א' לתצהירו). בנוסף, הנתבע 2 הציג תכתובת מסרונים אשר הוחלפו בינו לבין התובעת (נספח ה לתצהירו). מעיון בתכתובת זו עולה כי התובעת אכן הציעה לנתבע 2 עזרה בעבודות ניקיון. כך, כתבה התובעת לנתבע 2:"אתה יכול להתקשר?" ובהמשך: "אתה רוצה שאני יעזור לך שם לנקות או לאסוף אותך בחזרה?".

24. בחקירתו, חזר הנתבע 2 על גרסתו בעקביות:
"ש. לטענת התובעת אתה וגב' אלה הבאתם לה מפתח והראתם לה את המחלקה .
ת. אני לא מסרתי ולא הבאתי לסיגל, שום מפתח חלוק או צ'יפ אלקטרוני.
ש. לא הראת לה את המחלקה?
ת. המחלקה שהיא ראתה זו המחלקה שהיא באה לקחת אותי, אבל לא עבדה שם מעולם.
ש. לטענת התובעת הראית לה איך מפעילים מדיח, לנקות שולחנות ובסיום לסגור מחלקה.
ת. זה שקר שלה כי מעולם לא הצעתי לה דבר כזה, היא טענה גם שעשו שואב במחלקות, באיזו מחלקה עשו שואב, היא מוכנה להגיד" (עמ' 17 לפ', ש' 1 - 5).

וכן בהמשך עדותו :
"ש. מתי נודע לתובעת היכן אתה עובד?
ת. בספטמבר 2015, סוף אוגוסט 2015 תחילת ספטמבר כשיצאנו לטיול שתי זוגות, אני סיגל אלה ובעלה שזה מוגש אפילו בתצהיר עדות ראשית, יצאנו לחופשה בצימר 3 ימים. עד הצימר היא לא ידעה איפה אני עובד" (עמ' 14 לפ', ש' 27 - 30).

25. גרסת הנתבע 2 קיבלה חיזוק מעדותה של גב' גלבצקי , אשר העידה כי :
"ש. את טוענת שמר ביטון הנתבע 1 נכנס לאתרים ובודק ביצוע של עובדים ומעביר לך. האם נכון שביטון ראה את התובעת?
ת. אני לא יודעת אם כל יום הוא ראה אותה, אבל יכול להיות. הוא התקשר אלי לא פעם שהתובעת מחכה למיכאל, הנתבע 2, וביקש שאדבר אתה שאסור לה להיות באתר. בתור מנכ"ל אם הוא בדק ולא נראה לו משהו הוא אמר לי.
ש. אז מה עשתה שם התובעת?
ת. סכסוכים היא עשתה, עם מיכאל. אני באופן אישי בקשתי ממנה לא להגיע, אחרי שקיבלתי כמה פעמים צעקות מדודו. היא רצתה להיכנס עם מיכאל לאתרים.
ש. מתי התובעת הגיעה למקום בפעם הראשונה?
ת. אנחנו יצאנו לטיול משהו באוגוסט-ספטמבר ואז פעם ראשונה שהכרתי אותה. אני ובעלי, מיכאל והתובעת. דודו ביטון ביקש ממני לפני שאנו נוסעים ל-3 ימים שיש כמה משימות בעבודה ואז נכנסתי למשרד, אמרתי להם להכין קפה ואז הם חיכו לי בחצר ואני עשיתי בינתיים משימות ואח"כ נסענו.
ש. מפנה לס' 6 לתצהירך. אז איך היא נכנסה?
ת. אז זהו, המשרד שלי פתוח, יש שם צ'יפים וחלוקים, היא ביקשה להיכנס לשירותים... אני לא יודעת. יכול להיות שהיא ממני ביקשה לשירותים.
ש. בהמשך ס' 6: "קרוב לחורף...".
ת. זה בדיוק מילים שלה. היא רצתה לעזור למיכאל. היא ביקשה בגלל שהיה קר בחוץ, בחצר, היא אמרה שקר, אני זוכרת שזה חורף כי היא אמרה שקר והיא רצתה לסיים יותר מוקדם כדי לקחת אותו הביתה, ואז היא רצתה לעזור לו" (עמ' 18 לפ', ש' 25 33, עמ' 19 לפ', ש' 1 – 11).

26. גרסת הנתבע 2 נתמכת אף בראיות נוספות אותן הציג הנתבע: תכתובת סמסים אשר הוחלפו בינו לבין התובעת בחודשים 11-12/15 (נספח ה לתצהירו) וכן תמליל שיחה מחודש 8/17 אותה ניהל עם התובעת (נספח ט' לתצהירו). מעיון במסמכים אלו עולה כי בתכתובות אשר הוחלפו בין השניים וכן בשיחה אשר נערכה ביניהם, התובעת לא דרשה מהנתבע 2 כספים בשל עבודתה בחברה. טענות התובעת נגעו למערכת היחסים בינה ובין הנתבע 2 ולאופן סיומה וכן להתנהלותו של הנתבע 2 כלפי בתה של התובעת. הדעת נותנת, כי ככל שהתובעת אכן הייתה מועסקת בחברה או על ידי הנתבע 2, לא הייתה מוותרת על טענותיה ומעלה אותן בשיחה עם הנתבע ובתכתובות עמו. לפיכך ,יש בכך כדי לחזק את גרסת הנתבע 2.

27. מצאנו כי גם גרסת הנתבע 1 בדבר היעדר קיומם של יחסי עבודה, הייתה עקבית. ה נתבע 1 הבהיר כי בניגוד לטענת התובעת, גב' גלבצקי אינה מוסמכת לקלוט את התובעת לעבודה בנתבעת:
"ש. אם גב' אלה אמרה לה שהיא זקוקה לצילום ת.ז כדי להביא לה צ'יפ וחלוק?
ת. אלה לא מוסמכת לבצע הליך קליטה עד לפני 10 חודשים כי גדלנו בהיקף גדול והתכנית שלה גדלה, היא לא היתה מוסמכת לבצע קליטת עובד, העובד היה מגיע למשרדי החברה, לראיון אצל הסמנכ"ל, אני כמנכ"ל החברה לא מתעסק בזה, לאחר אישורו היינו לוקחים או מסיעים אותו לנמל ומחברים אותו, אם במשמרת בוקר זה לאלה שמועסקת כל בוקר משעה 08:30 עד 17:00 ואם במשמרת ערב משעה 19:00 עד 22:00 או 22:30 לכל המאוחר, אם היא טוענת שאלה פגשה אותה בלילה אני לא מוצא את המקום כי היא מסיימת לעבוד בחמש בערב.
ש. התובעת קיבלה מפתחות, חלוק וצ'יפ גם מנתבע 2 ומגב' אלה מה תגיד?
ת. זה לא בסמכות או באישור מגן אזרחי והיא לא עברה אישור קב"ט ולא חתומה על טופס שמירת סודיות ולא עברה תדריך שלי של בטיחות שכל העובדים של החברה עובדים כל חודש. אני או ק.בטחון מאושר מעביר תדריך לכל העובדים פעם בחודש". (עמ' 13 לפ', ש' 6 – 17, כן ר' המשך עדותו ב עמ' 11 ש' 23 – 24 ) .

28. ה נתבע 1 העיד כי כל מעשיה של התובעת היו בגדר סיוע לבן זוגה, הנתבע 2, אשר עבד בחברה: היא הגיעה מעת לעת לסייע לו ואני לא מכחיש שראיתי אותה, אבקש צדק, הבחורה לא עבדה אצלי בחברה, לא מילאה טופס 101, לא קיבלה שי לחג ולא קלטתי אותה" (עמ' 5 לפ', ש' 5 - 6).

הנתבע 1 חזר על גרסתו זו גם בהמשך עדותו:
"ש. אתה טוען שגב' תובעת לא עבדה בכלל?
ת. ככל שאני יודע היא לא עבדה אלא סייעה לו, היא בת זוג שלו ריבון עולם היא לא מגיעה מהרחוב". (עמ' 9, ש' 24 – 28).

וכן בהמשך חקירתו:
"ש. האם נכון שלכל תקופת העסקה ראית את התובעת כל יום?
ת. לא. אני מגיע פעם בשבוע, שבוע וחצי או שבועים, אני מנכ"ל החברה וזה אחד האתרים שלי.
ש. אם אגיד לך שכל פעם שבאת התובעת ראתה אותך.
ת. ברור שהיתה רואה אותי כשבאתי להסתובב, הייתי באתר המרכזי.
ש. היא דיברה איתך ואמרה לך שלום?
ת. בוודאי. היא באה לסייע לבן זוגה ולא הכחשתי את זה לאורך כל הדרך" (עמ' 13 לפ', ש' 17 – 22).

29. נבהיר כי תמליל השיחה אותו הגישה התובעת, שיחה טלפונית אשר התקיימה בין התובעת לבין הנתבע 1 , מעלה כי נתבע 1 אישר במהלך השיחה באוזני התובעת, כי הנתבע 2 העסיק אותה:" אם הייתי בתור עד הייתי אומר נכון, אני ראיתי אותה. הוא העיסק אותה. זה נכון. אני...אני לא מכחיש. היא לא עבדה אצלי בחברה. היא לא נקלטה אצלי בחברה (עמ' 4 לתמליל, ש' 24 - 27).
אולם, לא מצאנו כי יש בתמליל זה כדי להוכיח את תביעת התובעת, מהטעמים הבאים - מעיון במלוא התמליל עולה כי במהלך שיחה זו, חזר הנתבע 1 בעקביות על גרסתו לפיה התובעת מעולם לא הועסקה על ידי החברה. בנוסף, לא מצאנו כי יש באמירה זו של הנתבע 1 די כדי להוכיח כי הסיוע אותו נתנה התובעת לנתבע 2, עלה כדי יחסי עבודה ביניהם.

30. הנתבע 1 הסביר בעדותו, מדוע מסר דברים אלו לתובעת:
"ש.(עמוד 6 שורה 10) למעשה אתה מודה שהגברת עבדה.
ת.אבקש לדייק בתגובה שלי, כל התגובות שלי במשפט הן לגבי התמלול שלך והן לגבי הודעות SMS הם מחושבות מבחינה משפטית, אני 38 שנים מנהל את החברה שלי, היא הציגה לי שאלה ואמרה שיש לה בעיה מאחר והוא מכחיש בכל תוקף בשיחות בניהם שהגעתי ועבדתי והייתי במקום, אני גיליתי אמפתיה כלפיה ואמרתי לה שהיא פועלת בצורה לא נכונה ובמקום לצעוק עלי תזמיני אותי כעד כמנכ"ל החברה ואעיד שראיתי אותך שם חד וחלק" (עמ' 10 לפ', ש' 25 – 30).

31. אל מול גרסאות הנתבעים נצבת גרסת התובעת , אשר הייתה חסרה ובלתי משכנעת . התובעת לא הבהירה מדוע המשיכה לעבוד, ככל שעבדה, ללא תשלום שכר כטענתה : "ש. לשאלת בית משפט – לא קיבלת חודש חודשיים שלוש וארבע חודשים משכורת, מדוע המשכת לעבוד?
ת.באתי בטענות, לא זיהיתי שניצלו אותי, נתבע 2 הבטיח לי שישלם, נתבע 2 הציע לי ביוני לבוא לצימר, הוא אמר שיסתדר איתי עם הכסף ושכנע אותי. מי שקבע את שכר העבודה ואת שעות העבודה זה נתבע 2, הוא שיקר אותי ואמר שמקבלים 1000 ₪ שאלתי למה מעט אבל הסכמתי גם לזה" ( עמ' 8 לפ', ש' 11 – 16).

32. התובעת התחמקה מלהשיב לשאלה האם קיבלה אישור קצין ביטחון בעת קליטתה לעבודה בחברה (עמ' 6 לפ', ש' 12 - 14). אומנם, התובעת הכחישה בחקירתה את הטענה לפיה נהגה לאסוף את הנתבע 2 מעבודתו וטענה כי לא עשתה כן, מאחר הנתבע 2 נהג להישאר לעבוד כל יום עד שתיים בלילה (עמ' 7, ש' 5 – 9) אולם, לא שוכנענו במהימנות טענתה זו.

33. התובעת לא זימנה לעדות עובדים נוספים מהחברה, על מנת שיעידו כי עבדה בחברה. בחקירתה טענה התובעת כי לא עשתה כן מאחר ומדובר ב"מקום בטחוני" (עמ' 8, ש' 26 – 27). אולם, התובעת לא הציגה כל ראיה לכך כי החברה, אשר סיפקה שירותי ניקיון, הינה חברה ביטחונית. כמו כן, הוכח כי גם אתר העבודה, חברת WIX, אינו חברה ביטחונית אלא חברת הייטק אשר נדרש צ'יפ לשם כניסה למשרדיה, מטעמי אבטחת מידע (עמ' 9 לפ', ש' 29-33, עמ' 13 לפ', ש' 27 – 28).

34. נוסיף, כי במהלך חקירתה התבקשה התובעת לזהות מי משלושת מפקחי החברה אשר נכחו באולם, עבד במשרדי חברת וויקס, בהם עבדה כטענתה. התובעת לא הצליחה לעשות כן ולא הצביעה על הגורם הנכון (עמ' 7 לפ', ש' 12 – 15). העובדה כי התובעת לא ידעה מיהו מפקח החברה באתר בו לטענתה עבדה, נזקפת לחובתה בנסיבות מקרה זה.

35. לאור האמור לעיל , מצאנו כי התובעת לא הוכיחה כי התקיים הפן החיובי של יחסי העבודה. בהקשר זה, שקלנו האם הוכח בפנינו כי התקיימו יתר המבחנים לקיומם של יחסי העבודה. באשר למבחן הציוד, הרי שלא שוכנענו בטענת התובעת, כי החלוק והצ'יפ אותם קיבלה, נמסרו לה כדין. הנתבעים 1 – 2 וכן הגב' גלבצקי העידו כי התובעת נטלה ציוד זה שלא כדין. כך העיד הנתבע 2:
"ש. אם אומר לך שאתה הבאת אותה לעבודה? אתה וגב' אלה הבאתם לה חלוק, צ'יפ ומפתח ויותר מזה ביקשתם ממנה להביא צילום ת.ז
ת. לא ביקשתי מסיגל לא צילום ת.ז ולא הבאתי לה מעולם צ'יפ או חלוק ועוד יותר ניתן לבדוק לעומק אז נסע למשרדי ויט ושתניח את הצ'יפ ויראו על שם מי הצ'יפ ושיראו של מי הצייפ הזה ושהיא גנבה אותו ממשרדה של המפקחת הראשית" (עמ' 16, ש' 1 – 5) .

36. דברים דומים מסר הנתבע 1:
"ש. זה מקום מסווג, איך היא יכלה להיכנס?
ת. זה לא מטה מבצעים של המוסד, זה מקום שמפאת ריגול תעשייתי נכנסים רק אנשים
שמאושרים. לא יודע מאיפה היא השיגה צ'יפ, הנתבע 2 ואלה טוענים שהיא גנבה את הצ'יפ. היא מודה שלא אני נתתי לה, אולי הצ'יפ היה על השם שלו, אני לא יודע איך היא קיבלה, היא לא עברה אישור קב"ט ולא חתמה על צ'י" (עמ' 13 לפ', ש' 6 – 16).

37. בעניין זה העידה אף הגב' גלבצקי כי: "היא ביקשה ממני לצלם לה משהו לרכב או ביטוח לאומי לצלם לה, היא ביקשה שאצלם אישית וזה לא פעם אחת אלא כמה פעמים, מול המשרד שלי יש מכונת צילום והיא ביקשה להיכנס למשרד ולשירותים ובנוסף צ'יפים נעלמו מהמגרה" ( עמ' 5 לפ', ש' 13 - 14).

38. גב' גלבצקי חזרה על דברים אלו גם בהמשך חקירתה:
"ש. אם אומר לך שאת ונתבע 2 הבאתם לתובעת צי'פ חלוק ומפתח, מה תאמרי?
ת. בחיים לא. יש בלבול עד ספטמבר 2015 אני הייתי מפקחת מיכאל היה עובד ניקיון פשוט, אני בדקתי כל יום באתרים, צ'יפים אצלי, כשקיבלתי עובדים לאחר שמילאו ט. 101 במשרד, צי'יפים אצלי במגרות ויש לי תמונות. צ'יפים במגרה, גם מפתחות ודרך אגב המפתח בכלל זה קשור למשמרת בוקר, בערב אין מפתחות לעובדים בכלל, מפתח מסטר אחד יש אצלי שלי, גם חלוקים, גם צ'יפים במשרד שלי במגרה. אני לא הבאתי לה. אני רק נותנת את הצ'יפ באישור של דודו אחרי שהוא בדק וק.בטחון בודק. לא נאמר לי לתת לה צ'יפ או חלוק אם מישהו לא עובד זה אסור".

39. לאור האמור, לא שוכנענו בטענת התובעת כי הציוד נמסר לה כדין. לא נעלם מעינינו, כי התובעת קיבלה מהנתבע 2 מתנה בחג אולם, שוכנענו בהסבר אותו מסר הנתבע 2, לפיו מתנה זו נמסרה לאמה של התובעת, כשי אישי, לבקשתה של התובעת: "אני בגלל שהיא שיגעה אותי בקשר למתנה ושיגעה את דוד ביטון בקשר למתנה שהיא לא היתה אמורה לקבל, את המתנה שלי שקיבלתי מדוד ביטון הבאתי לאמא שלה, את הסיר לבישול דגים היא תוכל להעיד על זה" (עמ' 12 לפ', ש' 6 – 10).

וכך בהמשך חקירתו של הנתבע 2:
"ש. אם לטענתך התובעת לא עבדה, למה הבאת לה שי לחג?
ת. לא הבאתי לה שי לחג אלא לאמא שלה כי היא רצתה מתנה, אבל זה לא עקב עבודה, היא לא עבדה, סיגל מעולם לא עבדה בחברת מגן אזרחי, את המתנה האישית שלי ואני נשארתי בלי מתנה לאחר השגעונות שלה, הבאתי לה את שלי" ׁׁ(עמ' 16 לפ', ש' 28 - 31).

40. עוד שקלנו את טענת התובעת כי ניתן כנגד הנתבע 2 צו מניעת הטרדה מאיימת למשך 6 חודשים. מעיון בהחלטת בית משפט שלום ופרוטוקול הדיון מיום 9.3.17 (כבוד הש' אריאל צימרמן; הפרוטוקול הוגש על ידי התובעת לבית דין זה ביום 16.3.17), עולה כי מדובר בצו אשר ניתן בהסכמה מבלי להודות בטענות הצדדים, לאור הצהרת הנתבע 2 כי אף הוא אינו מעוניין בקשר עם התובעת. לפיכך, אין בצו זה כדי להיזקף לחובת הנתבע 2.

41. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא התקיים בעניינה של התובע ת המבחן המעורב ל הוכחת קיומם של יחסי עבודה. שעה שקבענו כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, דין רכיבי התביעה להידחות במלואם.

42. טרם סיום נבהיר, כי לא נעלם מעינינו כי התובעת הגישה את תביעתה כנגד הנתבע 1 באופן אישי, אף כי לטענתה הועסקה בעבודות ניקיון עבור חברת מגן אזרחי. משמעות הדבר הינה כי גם אם היינו מוצאים כי התקיימו בין התובעת לבין החברה יחסי עבודה, היה עלינו להכריע בשאלה האם יש מקום לחייב את הנתבע 1 באופן אישי בחובות אלו. מכל מקום, מאחר ולא מצאנו כי התובעת הוכיחה כי התקיימו יחסי עבודה, בין התובעת לבין מי מהנתבעים או בין התובעת לבין החברה, הרי שלא נדרשנו להכריע בטענה זו.

סוף דבר-
43. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

44. לאור דחיית התביעה, שקלנו האם לחייב את התובעת בהוצאות, בפרט משמדובר בתיק רב מסמכים הכולל עשרות עמודים אולם, לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות של התובעת, איננו משיתים הוצאות על התובעת.

כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

הואיל ומדובר בתיק אשר נוהל כדיון מהיר , הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ח, (11 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים גב' שולמית עתניאל שמואלי

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

מר מעסיקים בנימין חממי


מעורבים
תובע: סיגל קונטנטה
נתבע: דוד ביטון
שופט :
עורכי דין: