ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרים חי נגד המוסד לביטוח לאומי :

08 יוני 2018

לפני:

כבוד השופטת אירית הרמל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובעת
מרים חי
ע"י ב"כ: עו"ד ליברמן, מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

פסק דין

1. לבית הדין הוגשה תביעת גב' מרים חי ( להלן: "התובעת"), כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי ( להלן: "הנתבע") שלא להכיר בפגיעה בגבה כבתאונת עבודה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב) – התשנ"ה-1995(להלן: "החוק"). לטענת הנתבע, לא אירע לתובעת אירוע תאונתי בעבודה ביום 07.07.2014 כפי טענתה.

2. עדים וראיות
התובעת מסרה תצהיר והעידה לתמיכה בתביעתה. מסרו תצהיר והעידו מטעמה גב' רותי קבדה שעבדה כמוכרת בחנות במועדים הרלוונטיים ( להלן: "גב' קבדה") ומר דייגו כהן מנהל אזור ברשת אקדמון וממונה על התובעת, במועדים הרלוונטיים לתביעה ( להלן: "מר כהן").
הוגשו תעודה ראשונית לנפגעת בעבודה מיום 12.08.2014, תעודה רפואית נוספת לנפגעת בעבודה, גם היא מיום 12.08.2014 ובה הוארכה תקופת האי כושר ב-26 ימים נוספים, תעודה רפואית נוספת לנפגעת בעבודה מיום 04.09.2014, תעודה רפואית רביעית לנפגעת בעבודה מיום 23.09.2014 ( נספח ב' לתצהיר התובעת).
טופס בל/250 מיום 03.08.2014 ( נספח ג' לתצהיר התובעת).
מכתב רופאה תעסוקתית דר' גורדון אלה, מיום 11.09.2014 על פיו אין התובעת מסוגלת " להמשיך בעבודתה כמוכרת הכרוכה בהרמת משקלים כבדים, כיפופים.." (נספח ד' לתצהיר התובעת).
הנתבע הגיש מספר מסמכים רפואיים נ/1-נ/4 בהם תועד טיפול בכאבי הגב של התובעת, כולל במוקד רפואה דחופה, מן התאריכים:11.04.2014, 03.05.2014 ו- 26.07.2014. וכן שני מסמכים בהם מילאה התובעת הצהרה בנוגע לאירוע כחלק מתביעתה למוסד ( נ/5 – נ/6).

3. לאחר דיון הוכחות, קבע בית הדין כי לתובעת אירע אירוע בעבודה ביום 07.07.14 וכי יש לעביר את ענינה למומחה רפואי על מנת שייתן חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 07.07.18 ומצבה הרפואי של התובעת. (החלטה מיום 07.08.17). דר' אנג'ל מונה כמומחה רפואי מטעם בית הדין והועברו אליו העובדות הבאות, שנקבעו על ידי בית הדין:
א. התובעת ילידת שנת 1969.
ב. במועד הרלוונטי לתביעה שימשה התובעת בתפקיד מנהלת חנות " אקדמון" בפקולטה לחקלאות ברחובות, ועבדה במשרה מלאה בשעות 08:00-17:00 בימים א-ה.
ג. החנות אינה גדולה , יש בה מחסן, התובעת עסקה במכירה וכן בסידור החנות וטיפול במלאי.
ד. התובעת נעדרה מן העבודה בתקופה 30.03.14 -11.05.2014 בשל מחלה ( פרק 12 לטופס בל/250). לטענתה ההיעדרות הייתה תוצאה של אירוע מיום 27.03.2014 שבגינו לא הגישה תביעה להכרה בפגיעה בעבודה ( נ/6, נ/5).
ה. ביום 07.07.2014, בשעה 13:30 לערך, עסקה בסידור מחסן החנות הרימה ארגזים מן הרצפה. בעת הרמת אחד הארגזים, תוך שהיא מסובבת את הגב חשה כאב פתאומי וחד, שמטה את הארגז אל הרצפה.
ו. התובעת נעדרה מן העבודה בתקופה 07.07.2014- 14.09.204 ולאחר מכן עזבה את עבודתה.

4. המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. מה הליקוי בגבה של התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ?
ב. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין האירוע בעבודה מיום 7.7.2014, כמתואר בעובדות המקרה.

5. ביום 26.09.17 התקבלה חוות דעת המומחה על פיה:

התובעת סבלה מכאבי גב תחתון, כאב בחזה ובגב העליון. במסגרת בירור נעשו צילומים של הגב שהדגימו שינויים ניווניים בגב עליון ותחתון והצרות מרווח דיסקאלי בע"ש מותני בגובה 3-4L. לא בוצעו בדיקות כמו CT או MRI.
עפ"י העובדות המתוארות בהחלטה החל כאב פתאומי וחד בגב בזמן הרמת ארגז מהרצפה. אירוע מתואר כזה יכול בהחלט להיות אחראי להתקף כאב גב תחתון כפי שהיה לה לאחר האירוע. קודם לאירוע היו גם כבאבי גב תחתון אולם עיקר תלונתה הייתה בחזה ובגב העליון. אני ממליץ לכן להכיר בקשר סיבתי בין האירוע מיום 7.7.14 להתקף כאבי הגב התחתון שהיה אחריו.

6. הצדדים קיבלו רשות להגיש למומחה שאלות הבהרה, שאלות הבהרה מטעם הנתבע הועברו למומחה ( החלטה מיום 08.01.18):
הנך מופנה לכך שלטענת התובעת אירע לה אירוע דומה כ- 4 חודשים קודם לאירוע הרלבנטי ( מיום 7.7.14), ובגינו אף נעדרה מהעבודה למשך כחודש וחצי ( ר' סע' 2ד' להחלטת המינוי). האם ניתן לקבוע מאיזה מבין שני האירועים נובע מצב הגב? אנא נמק תשובתך, תוך התייחסות למסמכים המפורטים בסע' 2ד' הנ"ל.
הנך מופנה לרישומים הרפואיים בדבר כאבי גב בחודשים מרץ-מאי 14' ( דהיינו, לפני האירוע הרלבנטי). מהו ההבדל בתלונות בין רישומים אלה לבין התלונה מיום 20.7.14 ( הראשונה לאחר האירוע הרלבנטי)? אנא נמק תשובתך.
הנך מופנה לרישום הרפואי מיום 30.7.14. האם ניתן לפי הרישום הנ"ל להסיק אם המאמץ הפיסי מתייחס לאירוע ממרץ 14' או מיולי 14'? אנא נמק תשובתך.
לאור האמור בשאלות א'-ג' לעיל, מהי מסקנתך לעניין מידת השפעת האירוע הרלבנטי על מצב הגב?
האם ניתן לומר כי השפעת האירוע הרלבנטי על מצב הגב פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, כולל האירוע ממרץ 14'? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

7. ביום 19.02.18 השיב המומחה לשאלות ההבהרה:
רוב הרישומים בחודשים הסמוכים לפני האירוע שמתאריך 7.7.14 מתייחסים לגב עליון וכאב חזה. באחת ההפניות למיון ב- 6.4.14 היה חשד קליני לתסחיף בריאה ונמצאה דלקת ריאות. הצילום אליו היא נשלחה בתחילת אפריל 2014 היה לע"ש גבי (עליון, להבדיל מע"ש מותני). יש רק רישום אחד בתחילת מאי 2014 שמציין כאב גב תחתון. הרושם שאני מקבל מהרישומים הוא שעיקר תלונותיה לאחר האירוע הראשון היה בגב העליון ובחזה, אם כי היו תלונות גם בגב התחתון.

נקבע בהחלטה כי כאב פתאומי וחד הורגש בזמן הרמת ארגז בתאריך 7.7.14, וכי היא שמטה את הארז מידה. לאור תיאור זה דעתי היא כי לאירוע הייתה תרומה ברורה להתקף כאב הגב שהיה אחריה (למרות שהיו אזכורים של כאב גב תחתון גם לפניה). אציין בנוסף כי לא אובחנה בברור מחלת הגב התחתון משום שלא בוצעה בדיקת CT או MRI שיכלה למשל להראות בלט דיסק. ברור שהשינויים הניווניים שנראו בצילום לא אירעו ואף לא החמירו באירוע. מאחר שלא אובחן כאן בלט דיסק, שיכל לקרות או להחמיר באירוע, כתבתי בתשובתי רק כי אני רואה קשר סיבתי בין האירוע "להתקף כאב הגב התחתון שהיה אחריו".
הרישומים בחודשים מרץ ואפריל 2014 מתייחסים ברובם המכריע לגב העליון ולחזה ולא לגב התחתון. הרישומים לאחר האירוע הנדון מתייחסים לכאב גב תחתון.
הרישום מ- 30.7.14 מציין שהכאב התחיל לאחר מאמץ בעבודה. אין ציון המועד בו ארע המאמץ. עם זאת, אני חוזר ומציין שרוב הרישומים לאחר האירוע הראשון התייחסו לגב עליון וחזה ולא לגב תחתון, ולכן סביר יותר שהרישום מתייחס לאירוע מ- 7.7.14.
להערכתי מידת השפעת האירוע מיום 7.7.14 על מצב הגב אחריו הינה יותר מ- 20% יחסית להשפעת גורמים אחרים (מצב קודם). אני חוזר ומזכיר כי לא בוצע בירור מלא להגדרת מחלת הגב. האירוע לא גרם לשינויים הניווניים שנראו בצילום, אולם גרם להתקף שבא אחריו. (לו היו מבצעים בדיקת CT שהייתה מדגימה למשל בלט דיסק, הייתי עונה שסביר שהאירוע תרם תרומה ממשית לבלט דיסק כזה).

8. הצדדים הגישו סיכומיהם. הנתבע סבור כי יש לדחות את התביעה משום שלא הוכח שהתקיים אירוע בעבודה (סעיפים 5-4 לסיכומיו) וכן משום שחוות דעת המומחה מובילה , לדעת הנתבע, למסקנה שאין קשר בין האירוע לבין הפגיעה בגב. התובעת סבורה שיש לקבל תביעתה לאור חוות המומחה.

דיון והכרעה
9. הלכה היא שחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי. ככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, סומך ידו עליה ולא סוטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן ראה לעניין זה דב"ע נו/0-24 המוסד לביטוח לאומי נגד יצחק פרבר, (26.02.1997); עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 388/05 אליעזר וידר נ' המוסד לביטוח לאומי, (28.02.2006).

10. לטענת הנתבע, חוות הדעת של המומחה יחד עם תשובותיו לשאלות ההבהרה מובילות למסקנה שיש לדחות את התביעה. התובעת סבלה מכאבי גב תחתון עובר לאירוע (סע' 7 לסיכומים), השינויים בגבה ניווניים, לא ניתן לקבוע כמה זמן נמשך התקף כאבי הגב ולכן לא ניתן לקבוע איזו תקופת אי כושר מוצדקת (סע' 11 ו-16 לסיכומים), המומחה משער השערות (סע' 14-12 לסיכומים) ועל כן יש לדחות את התביעה.

11. לטעמנו חוות הדעת מובילה למסקנה שיש לקבל את תביעת התובעת שכן המומחה מציין במפורש: " אני ממליץ לכן להכיר בקשר סיבתי בין האירוע מיום 7.7.14 להתקף כאבי הגב התחתון שהיה אחריו." ( סיפא לסעיף ב' בחוות הדעת) וכן " כתבתי בתשובתי רק כי אני רואה קשר סיבתי בין האירוע "להתקף כאב הגב התחתון שהיה אחריו" (תשובה א') ו" להערכתי מידת השפעת האירוע מיום 7.7.14 על מצב הגב אחריו הינה יותר מ- 20% יחסית להשפעת גורמים אחרים (מצב קודם)." ( תשובה ד')

המומחה התייחס בחוות דעתו לעובדה שאין צילומים או בדיקת CT שנערכו לאחר האירוע מיום 07.07.14. למרות חסרונן של בדיקות אלה, קבע כי לדעתו יש קשר בין הכאב בגב התחתון ובין האירוע. המומחה התייחס לרישום יחיד של כאב בגב התחתון שקדם לאירוע, ואבחן אותו מהתיעוד הנרחב של כאבי גב עליון מהם סבלה התובעת עוד קודם לאירוע. המומחה הבהיר כי האירוע לא גרם לשינויים הניווניים אולם הוא כן גרם להתקף הכאב.

12. לא נעלם מעיננו שהתשובות לשאלות ההבהרה מוספרו א-ד למרות שהמומחה נשאל חמש שאלות, מצאנו שהמומחה השיב גם לשאלה שמספרה ה', הגם שלא נתן לה תשובה בנפרד. המומחה נימק בפירוט מדוע לדעתו השפעת האירוע על מצב הגב התחתון גבוהה מהשפעת גורמים אחרים, כולל האירוע שאירע לתובעת בחודש מרץ 2014.

13. לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל.

משהתובעת מיוצגת ע"י הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.
15. רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ח, (08 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. מר יוסף רובינשטיין

אירית הרמל, שופטת


מעורבים
תובע: מרים חי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: