ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין י.ב. קורמן מערכות אינסטלציה בע"מ נגד המתועשת בע"מ :

לפני כבוד השופט עדי הדר

התובעת:

י.ב. קורמן מערכות אינסטלציה (92) בע"מ

נגד

הנתבעים:

  1. המתועשת בע"מ – ניתן פסק דין
  2. רני צים מרכזי קניות בע"מ

פסק דין

לפניי תובענה לחיוב הנתבעת בתשלום בגין פרמיית " הצלחה" ובגין עבודות נוספות.

כתב התביעה

1. התובעת, חברה המספקת שירותי אינסטלציה וכיבוי אש, הגישה תביעה נגד שתי חברות שחברו למיזם להקמת קניון במעלות.

2. התובעת טענה כי ביום 10.10.2010 התקשרו התובעת והנתבעת 1 באמצעות השותפות בהסכם לביצוע עבודות אינסטלציה כפי שהוגדרו בהסכם.

3. עוד נטען כי הנתבעת 1 אישרה חשבון סופי בסך של 188,567 ₪ , כולל מע"מ, אך לא שילמה אותו.

4. עוד נטען כי במסגרת החשבון שאושר בתאריך 11.2.2013 נכללו עבודות נוספות בסך של 113,378 ₪ אשר ביצוען התבקש ע"י מר צביקה רושו, המנכ"ל מטעם הנתבעת 2 והוסכם כי ישולמו על ידי הנתבעת 1 במסגרת החשבון הסופי, אולם הנתבעת 1 טענה בהמשך כי נתבעת 2 תשלם בגין העבודות הנוספות, ובסופו של יום, מי מהנתבעות לא שילמה בגינן.

5. התובעת דחתה טענות לקיזוז שלא כדין שהועלו ע"י נתבעת 1. אולם, אין להידרש אליהן שכן ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה ביניהן, לאחר הגשת התובענה.

6. לגבי נתבעת 2 נטען כי התחייבה ע"י מר רושו, כי ככל שיעלה בידה של התובעת לבצע את המיזם ולאשר אותו וזאת ללא צורך בבניית מאגר מים ומשאבת כיבוי אש, כי אז תשולם לתובעת פרמיה בסך של 100,000 ₪, אולם נתבעת 2 לא עמדה בהתחייבותה.

7. התובעת טענה כי הנתבעות חייבות לה ביחד ו/או לחוד הסך של 428,567 ₪ כאשר יש לצרף לסכום זה הפרשי הצמדה – סכום התביעה.

כתב הגנת הנתבעת 1

8. נתבעת 1 טענה כי המסמך שצורף כנספח ב' לכתב התביעה והוגדר על ידי התובעת כ"חשבון מאושר", איננו "חשבון סופי מאושר" וממילא איננו חשבון סופי מאושר, כהגדרתו בסעיף 6 (ב) סיפא להסכם קבלנות המשנה, אלא טיוטא של חשבון שהיה בשלבי הכנה על גבי תוכנת חשבונות של הנתבעת באתר הבניה.

9. הנתבעת 1 ה וסיפה ו העלתה טענות נוספות לעניין ה"חשבון המאושר", אולם, כאמור לעיל, אין להידרש אליהן, מרגע שניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה ביניהן.

10. לעניין "העבודות הנוספות", שהתובעת דרשה תשלומן מהנתבעות, בסך נטען של 113,378 ₪, נתבעת 1 טענה כי הוזמנו מהתובעת ישירות על ידי הנתבעת 2 ולגביהן הגיעה לסיכום ישירות עם מר רושו, מנהל הנתבעת 2 והכל ללא קשר לנתבעת 1 ו/או מי מטעמה, ומבלי להטיל על הנתבעת 1 חבות כספית או אחרת. לכן, ביקשה כי התביעה בגין רכיב זה נגדה, תדחה.

כתב הגנת הנתבעת 2

11. נתבעת 2 טענה בכתב הגנתה כי אין כל יריבות חוזית בין התובעת לבינה הואיל והתובעת שימשה כקבלן משנה עבור הנתבעת 1 , כאשר הנתבעת 2 לא הייתה צד להסכם זה. לפיכך, ככל ולתובעת טענות חוזיות בקשר עם עבודות שביצעה, עליה להתכבד ולהפנותן אך ורק לנתבעת 1.

12. עוד נטען כי היא לא אישרה חשבון סופי כלשהו וכי אם קיים חוב כלפי הנתבעת 1, ברי, כי לנתבעת 2 טענות קיזוז כנגד חוב זה.

13. עוד נטען כי מר רושו מעולם לא אישר כי תשלם סכום כלשהו במישרין לתובעת ולא בכדי לא הוצגה ראיה בכתב בעניין זה וכי אין במכתב הנתבעת 1 כדי לחייב אותה.

14. גם הטענה לתשלום פרמיה נדחתה בנימוק שכתב היד במסמך עליו מתבססת התובעת אינו של מר רושו. עוד נטען כי נבדקת האפשרות לפיה התובעת פעלה מאחורי גבה כדי לשנות באופן מלאכותי את לחץ המים במתקן כדי לקבל "בונוס".

15. עוד נטען כי לנתבעת 1 קנויות טענות קיזוז רבות כלפי התובעת בסכומים העולים בעשרות ובמאות מונים על סכום התביעה.

הדיון הראשון

16. ביום 1.4.15 התקיים הדיון הראשון בפני כבוד השופט עודד מאור . ניתנו מועדים להשלמת הליכים מקדמיים והגשת תצהירים.

הגשת ראיות

17. ביום 19.10.15 הגישה התובעת ראיותיה. נתבעת 1 הגישה ראיותיה ביום 30.12.15 ונתבעת 2 ביום 15.2.16. האחרונה ביקשה לזמן את העד מיכאל הלמן נציג חברת הלמן יועצים ומהנדסים בע"מ.

הדיון השני

18. ביום 2.3.16 התקיים הדיון השני. הבקשה לזימון מר הלמן אושרה וניתנה לתובעים רשות להגיש תצהיר משלים. התיק נקבע להוכחות ליום 2.2.2017.

הגשת תצהיר משלים ע"י התובעת

19. ביום 28.3.16 התובעת הגישה תצהירים משלימים.

הדיון השלישי

20. עקב העברת התיק למותב זה, ישיבת שמיעת הראיות בוטלה וביום 1.1.17 התקיים הדיון השלישי, הפעם, לפני מותב זה. בימ"ש החליט למנות מומחה הנדסי.

מינוי מומחה והגשת חוו"ד

21. בימ"ש מינה המהנדס דני וינברג וזה הגיש חוו"ד ביום 27.8.17.

הדיון הרביעי

22. ביום 25.10.17 התקיים הדיון הרביעי, אולם מכיוון שב"כ נתבעת 2 הודיע שהוא חייב ללכת, בימ"ש קבע מועד לקיום ישיבה נוספת לצורך המשך הדיון.

הדיון החמישי

23. ביום 19.11.17 בימ"ש קבע מועדי שמיעת ראיות וקצב זמני חקירות וכן קבע בהסכמת הצדדים דיון לפני מותב אחר במסגרת הניסיון לפשר בין הצדדים.

פסק דין בעניין נתבעת 1

24. ביום 20.11.17 בימ"ש נתן תוקף של פסק דין להסכמת התובעת ונתבעת 1.

הדיון השישי

25. ביום 17.1.18 התקיים דיון לפני כבוד השופט דלוגין בניסיון להגיע לפשרה, אולם לא הושגה הסכמה.

הדיון השביעי

26. ביום 28.2.18 התקיים הדיון השביעי, אולם לבקשת ב"כ נתבעת 2, לא נשמעו ראיות באותו יום.

הדיון השמיני

27. ביום 22.3.18 התקיים הדיון השמיני ובו נחקרו מטעם התובעת מר קורמן, ומטעם הנתבעת ה"ה רושו וסגל.

סיכומי התובעת

28. התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבעת אישרה בעת הגשת ראיותיה כי הזמינה העבודות הנוספות. כמו כן, טענה כי אין להידרש לטענות שעלו לראשונה לביצוע לקוי בעת מתן עדותו של מר רושו.
לעניין, תשלום הפרמיה נטען יש לדחות הטענה כי התובעת פעלה לשינוי לחץ המים ולגבי פעילות התובעת לצורך קבלת הפרמיה, בימ"ש הופנה לתצהירו ועדותו של מר קורמן.
סיכומי הנתבעת

29. הנתבעת טענה בסיכומיה לא ניתן לדעת מה גרם לכך שספיקת המים ברשת הציבורית תחזור לכושר ספיקת המים שהיה לאורך השנים בהם הוקם הקניון.
לעניין העבודות הנוספות, הנתבעת שבה וטענה כי אין יריבות בין הצדדים, אולם בנוסף נטען התובעת לא ביססה הסכום הנתבע ו כי חלק מרכיב זה שולם ע"י הנתבעת 1 במסגרת פסק הדין שניתן לו תוקף של פסק דין.

סיכומי תשובה

30. התובעת טענה בסיכומי התשובה כי אין חולק שלאחר סיום עבודת התובעת, חל שינוי בלחצים ושופר הלחץ במערכת הציבורית וכפועל יוצא לא נדרשה הנתבעת להקמת מאגר מים ומשאבה וכי מר קורמן הבהיר בתצהירו כי הושקע עמל רב ובעדותו הבהיר למה הכוונה בהחלפת אביזרים.
לעניין העבודות הנוספות, התובעת דחתה הטענה כי חלק מרכיב זה שולם במסגרת הסכם הפשרה בין התובעת לבין הנתבעת.

דיון והכרעה

31. לנוכח מתן פסק הדין בעניין נתבעת 1 נותרה רק התביעה נגד נתבעת 2 ועל בימ"ש להכריע במחלוקות כלהלן:
31.1 האם נתבעת 2 חבה לתובעת בגין העבודות הנוספות ואם כן מה הוא הסכום בו יש לחייב אותה ?
31.2 האם נתבעת 2 חבה לתובעת בגין הפרמיה עקב ייתור הצורך בהקמת המאגר ?

העבודות הנוספות

32. התובעת טענה בכתב התביעה כי במסגרת החשבון שאושר בתאריך 11.2.2013 נכללו עבודות נוספות בסך של 113,378 ₪ אשר ביצוען התבקש ע"י מר צביקה רושו, המנכ"ל מטעם הנתבעת 2 והוסכם כי ישולמו על ידי הנתבעת 1 במסגרת החשבון הסופי.

33. דא עקא, בהמשך היום פעלה הנתבעת 1 להוצאת חשבון סופי נוסף, זהה לחלוטין לחשבון הראשון, זולת אישור הסכומים בסך 113,378 ₪ וטענה כי סוכם בין הנתבעות כי סכום העבודות הנוספות ישולם על ידי הנתבעת 2, אולם בפועל לא שולמו העבודות הנוספות על ידי אף לא אחת מן הנתבעות.

34. התובעת טענה כי הגם שנכתב באישור החשבון הסופי הסך של 113,378 ₪ בגין העבודות הנוספות, הרי שבפועל סכום העבודות הנוספות אשר אמור היה להיות משולם לתובעת הסתכם בסך של 144,021 ₪.

35. במהלך חקירת מר קורמן, הוא ביסס סכום התביעה על נספח ח לתצהירו שהינו חשבון מודפס עם סימונים בכתב יד. בעמודים 45 ו - 46 לפרוטוקול מתועד סיכום המספרים שלידם מופיע הסימן " וי", או מספרים, בכתב יד. מר קורמן העיד כי מר רושו סימן האישור ים, או רשם המספרים, בכתב ידו. התוצאה המתקבלת הינה הסך של 129,000 ₪. מר קורמן טען שסכום בסך של 2,000 ₪ אושר, אם כי בימ"ש התקשה עקב איכות הצילום לזהות האישור , כך שלשיטתו של מר קורמן התוצאה המצטברת של הסכומים שאו שרו הינה 131,000 ₪. בעמוד 47 הוא מסביר שיש לחלק ברווח קבלני כדי לקבל הסך של 113,000 ₪. הרווח הקבלני המתקבל הינו 16%.

36. מר קורמן אישר בחקירתו כי בפגישה בה אישר מר רושו הסכומים הוא טרם אישר לשלם ישירות במקום נתבעת 1, וכי מחויבות זו באה לעולם רק מאוחר יותר בפגישה שמר רושו קיים עם מנהל נתבעת 1 מר פורת בחודש מאי 2013 (ראה תשובתו בעמוד 54 בשורה 4).

37. נתבעת 1 טענה בכתב הגנתה כי על פי בקשת התובעת ממנהל המיזם, לפנים משורת הדין ומבלי להטיל עליה אחריות ו/או חבות כלשהי, הוכנס בטיוטת החשבון, בתת פרק 01.99.35 בעמ' 19 , סעיף ביחס לעבודות הנוספות שהוזמנו על ידי מר רושו ישירות מהתובעת וזאת מתוך הנחה כי תמורת העבודות תשולם על ידי הנתבעת 2 ואילו הנתבעת 1 תשמש רק "צינור" להעברתם לתובעת.

38. הנתבעת 1 הוסיפה וטענה כי בפועל בגדר החשבון הסופי שבינה לבין הנתבעת 2, לא נכלל סעיף "העבודות הנוספות שהוזמנו על ידי צביקה" והסכום הנטען בכתב התביעה או חלק ממנו לא הועבר לה על ידי הנתבעת 2.

39. עוד נטען כי בפגישה שהתקיימה במהלך חודש אפריל 2013 בינה לבין הנתבעת 2, ביחס לאישור החשבון הסופי שהגישה לנתבעת 2, נאמר לה על ידי מר רושו כי יש להוציא מהחשבון הסופי את נושא העבודות הנוספות שהוזמנו על ידו מהתובעת וכי הנושא ייסגר וישולם בכפוף לאישור הנתבעת 2, ישירות על ידי הנתבעת 2 לתובעת.

40. לטענת הנתבעת 1, לאחר הפגישה האמורה ולמען הסדר הטוב, פנתה אל התובעת והבהירה לה כי זו עמדתה של הנתבעת 2 ביחס לעבודות הנוספות שהוזמנו על ידי מר רושו. התובעת אישרה כי הנושא ידוע ומקובל עליה ובעקבות דברים אלה נערך ונשלח מכתבה, שצורף כנספח ג' לכתב התביעה.

41. נתבעת 1 הוסיפה וטענה כי בהסתמך בין היתר על הסיכום לעיל ו/או מצגי התובעת בין במישרין ובין בעקיפין ובהתאם להסכם העיקרי, חתמה כלפי הנתבעת 2 על טופס העדר תביעות.

42. נתבעת 2 טענה כי אין כל יריבות חוזית בין התובעת לבינה הואיל והתובעת שימשה כקבלן משנה עבור הנתבעת 1, כאשר הנתבעת 2 לא הייתה צד להסכם זה. לפיכך, ככל ולתובעת טענות חוזיות בקשר עם עבודות שביצעה, עליה להתכבד ולהפנותן אך ורק לנתבעת 1.

43. עוד נטען כי מר רושו מעולם לא אישר, כי נתבעת 2 תשלם סכום כלשהו במישרין לתובעת ולא בכדי לא הוצגה ראיה בכתב בעניין זה וכי אין במכתב הנתבעת 1 כדי לחייב אותה.

44. אולם, בעת הגשת הראיות, מר רושו אישר בתצהירו בסעיף 24 כי אישר "בלית ברירה" שנתבעת תשלם לתובעת סך נוסף של 115,000 ₪ בגין העבודות הנוספות "העבודות הנוספות", אך טען שאלה לא בוצעו. בסעיף 25 שב ואישר כי "בלית ברירה ותחת לחץ חתמתי על מסמך בכתב ידי המאשר את ביצוע העבודות הנוספות".

45. כאשר נחקר מר רושו, ניסה תחילה לטעון כי הסיכום היה שנתבעת 1 תשלם לתובעת, אולם, לבסוף העיד בעמ' 82 בשורה 10 כלהלן:
"ש: רגע, הוא מתקדם איתך, ואתה זוכר גם שהתחייבת על 113,115 אלף שקל עבודות נוספות.
ת: אני זוכר הכול.
ש: זה נכון מה שאמרתי?
ת: כן.
ש: תודה רבה.
ת: כן. מה, אני לא הכחשתי."

46. יצוין שלמרות שאין חוזה בין נתבעת 2 לבין התובעת, אין זאת הפעם הראשונה, או היחידה, שמר רושו מצא ליצור קשר ישיר עם התובעת ולהתחייב כלפיה ולעניין זה ראה התחייבותו לשלם פרמיה לתובעת, התחייבות אותה אישר, עת נחקר, באותו עמוד ממש של הפרוטוקול.

47. לא זו אף זו, אי התשלום לתובעת באמצעות נתבעת 1 יצר לנתבעת 2 יתרון שכן חסכה עלות העמלה שמגיעה לנתבעת 1. מכיוון שמר רושו אישר בעמוד 84 בשורה 4 כי נתבעת 2 לא שילמה לנתבעת 1 בגין העבודות הנוספות הסך של 131,000 הכול ל עמלת נתבעת 1, אין הצדקה לכך שנתבעת 2, ש חסכה בעלות העמלה המגיעה לנתבעת 1, לא תשלם המגיע לתובעת ותרוויח הן העמלה והן התשלום המגיע לנתבעת 1.

48. במסגרת סיכומי הנתבעת נטען כי חלק מהסכום שולם ע"י נתבעת 1, אולם לא הובאה ראיה לטענה ולכן נדחית.

49. במסגרת כתב ההגנה נטען לליקויים בעבודת התובעת וכי לנתבעת 1 קנויות טענות קיזוז רבות כלפי התובעת בסכומים העולים בעשרות ובמאות מונים על סכום התביעה, חלקם נובעים מהעבודות הרשלניות שבוצעו בקניון "מעלות". עוד נטען כי הואיל והכנת חוות דעת המקצועית בעניין זה עודנה בחיתוליה, לא ניתן בשלב הגשת כתב ההגנה לנקוב בסכום מסוים, אם כי מהדברים הידועים באותה עת קיים חשש ממשי, שהנתבעת 2 תידרש להחליף את כל הצנרת בקניון "מעלות". אולם, חוו"ד שהייתה "בחיתוליה" לא הוגשה ומכאן שאין להידרש לטענה כללית לליקויים שלא נתמכה בראיות. אין די בטענת מר רושו בעת מתן עדותו לגבי ליקוי ב"גמל הראשי" כדי לבסס הטענה לליקוי הנטען.

50. אשר על כן, על יסוד הודאת מר רושו בעת מתן עדותו לפיה התחייב לשלם לתובעת הסך של 113,115 ₪ שמשתלבת בנספח ח לתצהיר מר קורמן וכתב ידו של מר רושו על נספח זה, מקבל התביעה לחייב נתבעת 2 לשלם לתובעת הסך של 113,115 ש"ח.

הטענה לחיוב הנתבעת בתשלום הפרמיה

51. התובעת טענה כי נתבעת 2 התחייבה ע"י מר רושו, כי ככל שיעלה בידה של התובעת לבצע את המיזם ולאשר אותו וזאת ללא צורך בבניית מאגר מים ומשאבת כיבוי אש בעלות של כשש מאות אלף ש"ח, כי אז תשולם לתובעת פרמיה בסך של 100,000 ₪. התובעת טענה כי עקב עבודתה המקצועית עלה בידה בסופו של יום לאשר את המתקן וזאת ללא הצורך בבניית מאגר מים ומשאבת כיבוי, אולם חרף זאת הפרמיה המובטחת לא שולמה.

52 . נתבעת 1 טענה בכתב הגנתה כי הנתבעת 2 טענה בפניה כי התובעת פעלה בדרכי תרמית כדי לטרפד את קבלת אישור מכון התקנים לתקינות המערכת ולטענת הנתבעת 2, התובעת גרמה לכך שבמועד הבדיקה הוקטנה ספיקת המים שהגיעה למתחם ע"י מה שהסתבר לאחר חקירת הנתבעת 2, באמצעות סגירת שיבר המים שסיפק מים למתחם, והכל במטרה לאלץ את הנתבעת 2 לשלם לה סכומי כסף גדולים תמורת "יכולתה" לפתור את הבעיה לכאורה שהיא יצרה במו ידיה.

53. נתבעת 2 טענה כי הסיכום לו טוענת התובעת אינו עולה בקנה אחד עם המלל המופיע בכתב יד על גבי נספח ד' לכתב התביעה וכי כתב היד המופיע על גבי נספח ד' לכתב התביעה אינו כתב ידו של מר רושו, וכי ממילא לא היה צורך - בבניית מאגר מים, כך שאותו " בונוס" נטען, ממילא חסר נפקות כלשהי. עוד נטען, שאף לגופו של עניין, אין כל קשר בין "מקצועיותה" של התובעת לבין העדר הצורך בבניית מאגר מים.

54. גם בעניין זה נתבעת 2 שינתה גרסתה באופן המטיל ספק בגרסתה ומר רושו אישר כי כתב היד על נספח ח לתצהיר מר קורמן הוא שלו.

55. מר רושו אישר בחקירתו כי התחייב בכתב יד על פני נספח ח לתצהיר מר קורמן כלהלן:
"פרמיה עבור הצלחה להעביר את הפרוייקט ללא מאגר מים."

56. ביום 29.11.12 מר קורמן כתב למר רושו:
"צביקה שלום,
אני תקווה שכפי שהבטחת בפגישתנו האחרונה, תפתור לי את נושא האישורים הכספיים.
מיותר לציין שהבטחת משהוא נוסף "פרמיה" או שתקרא לזה בכל שם אחר.
מחכה לתשובתך
מייל זה נשלח אליך לאחר שיחתי עם יעקב."
לאחר פניה נוספת ביום 2.12 מר רושו ענה באותו יום כלהלן:
"לא שכחתי את העזרה אני בודק וחוזר אליך"
התכתובת מופיעה בנספח י"ב לתצהיר מר קורמן.

57. מר רושו ונתבעת 2 שינו לאחר אותה התכתבות טעמם וטענו כי התובעת רימתה אותם.

58. טענה זאת נבחנה ע"י המומחה מטעם בימ"ש שדחה אותה, כאשר קבע כי התובעת לא סגרה חלקית או חיבלה במגופי השליטה למערכת הספקת המים, או גרמה בצורה כלשהיא להורדת הלחצים .

59. הנתבעת לא חקרה המומחה מטעם בימ"ש. לכן, הטענה למעשה תרמית של התובעת ע"י פגיעה בתוצאות הבדיקה שנעשו לצורך אישור התקנת מערכת המתזים במתחם, לא עמדה בנטל הבאת הראיות והשכנוע שהינו גבוה יותר מהרגיל, כאשר נטענת טענה למעשה בעל גוון פלילי (ראה ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי – פורסם בנבו).

60. המומחה מטעם בימ"ש חלק על טענתו של עד הנתבעת מר סגל שטען כי גילה משהו לא תקין בברז וקבע שלא עולה על דעתו דבר שיכול להיות לא תקין בברז ברשת ציבורית אשר יכול להשפיע על משטר הלחצים במתחם.

61. מכאן שלא היה די בהעדתו של מר סגל שעדותו אינה בגדר חו"ד, ועל הנתבעת היה לזמן המומחה לחקירה ולנסות לשכנע בימ"ש כי הוא שגה.

62. כאשר נחקר עד הנתבעת מר סגל, שעדותו אמורה הייתה לבסס טענת התרמית, התברר שלא ידע להסביר מה היה לא תקין בברז וכי לכל היותר הוא משער כי משהוא לא תקין. בעת שהעיד העלה גרסה חדשה לפיה "במערכת של העיר הייתה שם איזה משהוא בטעות או לא בטעות נגע במתקין לחץ" ולמחרת "כתוצאה מזה שעלינו על זה ביום למחרת שפתחו את זה בחזרה הכל חזר לאיך שהוא, הכל היה בסדר" (עמוד 114 משורה 32) .

63. לא זו אף זו, במסגרת עדותו של מר רושו התברר כי יש שינוי נוסף בגרסת הנתבעת לפיו מי שגילה לנתבעת על דבר התרמית הוא מי מטעם איזוטופ שהוזמנה לבצע בדיקה נוספת לבדיקה שערך מכון התקנים.

64. בנוסף, למרות הטענה לתרמית, הנתבעת לא הגישה תלונה למשטרה.

65. כאמור לעיל, הנתבעת אף שיבחה באמצעות מר רושו את התובעת על עזרתה בנספח יב לתצהיר מר קורמן וכאשר מר מר רושו נשאל על כך, לא הייתה לו תשובה מניחה הדעת.

66. הנתבעת אף לא מצאה להעלות טענתה לתרמית על הכתב עובר להגשת כתב ההגנה וגם למחדל זה לא היה למר רושו תשובה מניחה הדעת.

67. כמו כן, הנתבעת לא העידה את יועץ האינסטלציה שמר רושו ייחס לו בעדותו גרסאות שונות לגבי עמדתו המקצועית לגבי טענת התרמית.

68. אשר על כן, קובע כי הטענה שהתובעת שינתה ההספק בדרכי תרמית נשללה.

69. אולם, האם התובעת בצעה עבודה מקצועית לצורך קבלת הפרמיה והאם ניתן להסתפק בתוצאה לפיה לא היה צורך בהקמת המאגר ?

70. בתצהיר הראשון שהוגש ע"י מר קורמן לא הוסבר מה עשתה התובעת לצורך ייתור הצורך בהקמת מאגר מים שעלותו 600,000 ₪ פרט לטענה כי הודות לעבודתה המקצועי ת עלה בידה לאשר המתקן ללא הצורך בבניית המאגר.

71. לתובעת ניתנה הזדמנות למקצה שיפורים כאשר הגישה תצהיר משלים ומר קורמן הצהיר כי התובעת פעלה מול תאגיד המים של עיריית מעלות במציאת פתרון הנדסי ולאחר שהושקע עמל רב וכספים בגין החלפת אביזרים במערכת אספקת המים הראשית התקבל בסופו של דבר האישור הנדרש להפעלת המערכת וזאת ללא בניית מאגר מים ומשאבה .

72. מר קורמן לא פרט עם מי שוחח ומתי, מה הוחלף, מתי וכיצד נרכש ומי ביצע העבודה בפועל.

73. לא צורף כל מסמך המתעד, פרט לשיחות בעל פה כביכול עם תאגיד המים, פנייה מקצועית אל תאגיד המים בה משכנעת התובעת את תאגיד המים "מקצועית" כי אין צורך במאגר המים. מר קורמן נשאל בחקירתו האם יש לו אפשרות להעמיד עדים , או מסמכים , להוכיח מה עשתה התובעת והו א ענה בעמוד 58 בשורה 2 כי אין לו מסמכים ולגבי עדים ענה בשורה 5 " יכלתי אבל לא הבאתי".

74. מכיוון שבימ"ש השתכנע כי בדיקת מכון התקנים לא טורפדה ע"י התובעת וכי נוצרה בעיית ספיקה אמתית, כטענת התובעת, שחייבה הקמת מאגר מים, לא הובא הסבר ע"י התובעת, הכיצד צורך זה התאיין כתוצאה משיחות עם גורמים עלומים בתאגיד המים, ללא כל מסמך המתעד השינוי בעמדת התא גיד לגבי הצורך בהקמת מאגר בעלות של 600,000 ש"ח.

75. גם הטענה להחלפת אביזרים לא תועדה בכל מסמך.

76. בעת חקירתו החוזרת, ולנוכח מחאות הנתבעת לאופן בו הגרסה עולה לראשונה במסגרת החקירה החוזרת , טען מר קורמן כי החליף בר מד. גם לעניין זה לא הובאה כל אסמכתא.

77. המומחה מטעם בימ"ש נדרש לסוגית פעילותה של התובעת כדי לייתר הצורך בהקמת המאגר. הוא לא קיבל תשובה שהניחה דעתו.
ראה תשובתו מיום 17.9.17 שלהלן:
"אכן שאלתי את מר קורמן מה היו הפעולות שבוצעו ועם מי דיבר. מתשובתו הבנתי שההדברות עם נציג ספק המים בוצעו במלך שנת 2012 ואינו זוכר עם מי דיבר".
כמו כן, ראה תשובתו מיום 10.10.17 שלהלן:
"לגבי חלק מהשאלה המתייחס 'הטיפול המקצועי של קורמן' – לא אוכל להתייחס כיוון שכפי שציינתי לא ברור לי בדיוק מה נעשה, על ידי מי, ומי היה הגורם שניהל השינוי ".

78. בנוסף, התובעת לא העידה עד נדרש מטעמה, מר מוסלמאני, שלטענתה היה בידו ליתן תשובה לשאלות המומחה מטעם בימ"ש. התובעת תרצה זאת בסיכומי תשובתה בכך שהסתכסכה עמו.

79. בימ"ש מייחס חשיבות רבה לעובדה שמר מוסלמאני לא זומן כעד שכן הוא מי שמר סגל ייחס לו במכתבו מיום 29.5.12 ה אמירה שלהלן: "הכינו 150,000 ₪ והפקידו בידי גורם שלישי המקובל עלי אני אפתור הבעיה, אאשר במכון התקנים ולכשאביא את האישור ישוחררו 150,000 ₪ לידי" (סעיף 6 למכתב). מר סגל חזר על תוכן הדברים בתצהירו וכאשר נחקר לפניי והגרסה לא הופרכה – (ראה עמודים 105 עד 106 לפרוטוקול).

80. גרסה זו של מר סגל, שהועלתה לכאורה לראשונה בזמן אמת, חייבה זימון מר מוסלמאני. אולם, התובעת, כאמור לעיל, החליטה לא לזמנו. כבר נקבע כי הימנעות מלהביא ראיה מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (ע"א 4697/05 גבאו נ' דודאי - 27.8.2012).

81. נטל הבאת הראיות והשכנוע לעניין ביצוע "עבודה מקצועית" שהביאה לשינוי בתוצאות הבדיקות מיום 19.6.12, עת לא נמצאה התאמה מספקת, לבין תוצאות הבדיקה ביום 11.7.12, עת נמצאה התאמה מספקת, מוטל על התובעת.

82. על התובעת היה לספק למומחה מטעם בימ"ש תשובה ברורה ומפורטת מה בדיוק עשתה ואם חשבה כי נפ לה אצלו טעות בהבנת תשובותיה, היה עליה לזמנו לחקירה.

83. אשר על כן, בשים לב לסכום הפרמיה שאינו מבוטל, קובע כי התובעת לא עמדה בנטל הבאת הראיות והשכנוע כי אכן פעלה מקצועית לייתר הצורך בהקמת המאגר ויש קשר סיבתי בין פועלה המקצועי לבין ייתור הצורך בהקמת מאגר בעלות של 600,000 ש"ח .

84. ככל שנעשו פעולות, והוצאו הוצאות, שהתובעת העדיפה לא לחשוף לפניי בימ"ש, אין לה, אלא להלין על עצמה.

85. האם סוכם בין הצדדים כי התובעת זכאית לתשלום גם ללא הוכחת פעילות מקצועית ? איני מקבל טענה זו שאף לא נטענה. התובעת טענה כי פעלה מקצועית , אך כאמור לעיל, פרט לגרסה מתפתחת והצהרה בדבר "שיחות" עם עובדי עיריית מעלות וגרסה מאוחרת לגבי החלפת בר מד, שגם לגביה לא הובאה כל ראיה, ה הצהרה, נותרה בגדר אמירה בעלמא. זאת, כאשר עדות מר סגל, מותירה סימני שאלה לגבי הפעולות שננקטו, אם ננקטו, להשגת היעד.

86. אשר על כן, דוחה התביעה לתשלום הסך של 100,000 ₪.

סוף דבר

87. מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעת הסך של 113,115 ₪ צמוד כדין מיום הגשת התובענה ועד יום התשלום בפועל ודוחה התביעה לתשלום הפרמיה.

הוצאות

88. לנוכח קבלת התובענה באופן חלקי, מחייב נתבעת 2 לשלם לתובעת שכ"ט ב"כ על הרף הנמוך בסך של 7,500 ₪.

89. כל צד יישא בהוצאותיו הנוספות.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ח, 18 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: י.ב. קורמן מערכות אינסטלציה בע"מ
נתבע: המתועשת בע"מ
שופט :
עורכי דין: